ירושלמי/כלאים/ז/ו

ירושלמי כלאים ז ו

<<הלכה ה

הלכה ו מתני' עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש. רבי שמעון אומר זה וזה אסורין ולא מקדשין. המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור:

גמ' תני אין בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד. כרבי שמעון ברם כרבנן אית חורנין. עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש. התולש מעציץ נקוב חייב משאינו נקוב פטור. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. רבי יוסי אמר לה סתם. רבי חנינא מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק התורה ריבתה בטהרת זרעים. מה טעם (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר <דף לה.>יזרע טהור הוא. תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש. רבי יוסי בעי מהו לומר על פיתו המוציא לחם מן הארץ: רבי יונה בעי כן דלעת כתלוש הוא לסכך בה. רבי יודה בר פזי בעי נטע חמש גפנים בחמשה עציצין [שאינן נקובין] ועשאן שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב את אמר כרם הוא. הפכו ויש כרם מיטלטל. שמואל אמר במעביר תחת כל גפן וגפן. אמר רבי יוחנן לאויר עשרה היא מתניתא. העביר חמשה עציצין שאינן נקובים תחת גפן אחת <דף לה:> תפלוגתא דרבי לעזר ורבי יוחנן. האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר. אבל אם העביר עציץ אחד תחת חמש גפנים כל עמא מודיי שהאוסר נאסר:

הדרן עלך המבריך את הגפן

פרק ח הלכה א>>

---

---

שולי הגליון

---

---

ציונים ומראי מקומות

רבי יוסי בעי מהו לומר על פיתו המוציא לחם מן הארץ. בעיא ולא איפשיטא. וכתב החיי אדם (כלל נא סי"ז) אחד מחמשה מיני דגן שגדל בעציץ שאינו נקוב ועשה ממנו פת אינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ דאינו נקרא ארץ, כדאיתא בריושלמי כלאים סופ"ז, אלא מברך עליו במ"מ. ומ"מ ברך אחריו ברכת המזון, עכ"ל. ובדבריו דנו האגלי טל והשדי חמד ועוד אחרונים.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף