אוצר:בית המדרש/ספרי מחברים/צורתא דשמעתתא/חזקות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בית המדרש ספרי מחברים צורתא דשמעתתא חזקות

כל מיני החזקות יסודן אחד

יסוד דין חזקה דמעיקרא היינו שכל שנולד ספק אם נשתנה הדבר ממה שהיה מתחילה מעמידים הדבר על חזקתו הראשונה ונקטי' שנשאר כמות שהיה ולא נשתנה. וילפי' לה בחולין (דף י' ע"ב) מבית המנוגע עיי"ש.

והנה מצינו עוד כמה וכמה ענייני חזקות בש"ס שלכאו' אין להם שום שייכות לחזקה דמעיקרא, כגון חזקה של סברא ובירור כחזקה אין אדם פורע תוך זמנו וחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכיו"ב. וכן מצינו דין חזקת ג' פעמים (שבפשוטו היא הוכחה משום שהמקרה לא יתמיד). וכן דין סוקלין על החזקות בהוחזק הדבר לפנינו, כהוחזקה נידה בשכנותיה ובנה כרוך אחריה וכיו"ב. ובפשוטו אין כל שייכות בין חזקות אלו לחזקה דמעיקרא.

אבל במקומות רבים מאוד בדברי הראשונים והאחרונים מבואר שכל החזקות יסודן אחד וכולן בני חדא ביקתא נינהו. וזכינו שנתפרש הדבר להדיא בד' המבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב במקומות רבים מאוד שכל החזקות ילפי' מבית המנוגע, עי' בפ"ד מהל' אישות שכ' שחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ילפי' מבית המנוגע, ובפ"ב שם כ' שחזקה אין גומא בלא שער ילפי' מבית המנוגע, וכ"כ במקומות רבים. ובפ"א מאיסו"ב כתב שדין סוקלין על החזקות כהוחזקה נידה בשכנותיה ילפי' מבית המנוגע, וכ"כ בפ"כ שם. וביותר הגדיל וכתב בפ"ג מהל' שקלים שגם דין הכרעת קרוב ילפי' מבית המנוגע והוי מדין חזקה "דחזקה מן הקרוב הם". וכ"כ בפ"ו מהל' מעשר שני.

וכן נמצא כבר בספר יחוסי תנאים ואמוראים (להר"י ב"ר קלונימוס רבו של הרוקח - ערך חייא בר רב) שכתב שחזקת ג' פעמים ילפי' מבית המנוגע. וכן כתב שם בדין סוקלים על החזקות. וכן איתא בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' רמ"ה - אלף שט"ז) שכתב שדין סוקלין על החזקות ילפי' מבית המנוגע. והבית שמואל (אהע"ז סי' י"ט) הקשה להיפך דהרמב"ם כ' שדין סוקלין על החזקות ילפי' ממכה אביו והקשה הב"ש א"כ למה בעי' לקרא דבית המנוגע ולא ילפי' לדין חזקה מהתם. ומבואר ג"כ שנקט שהוי אותו דין. וע"ע בנודע ביהודה (יו"ד סי' נ"ה) שכ' שחזקת אורח בזמנו בא דווסתות ילפי' מבית המנוגע.

ומלבד זאת מצינו בדברי הראשונים והאחרונים במקומות מרובים עד מאוד מקורות וראיות לדבר זה, ונבאר בקצרה המקורות העיקריים:

א. הרמב"ן במלחמות בכתובות (דף ט' מדפה"ר) יסד שחזקה דמעיקרא ל"מ להוציא ממון, וכתב וז"ל "והכי מוכחא שמעתתא בפ' המוכר פירות דלא אזלי' בממונא בתר חזקה ולא בתר רובא". והנה הסוגיא בפ' המוכר פירות איירי בגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו שחזקה שזה הרגו, והיא חזקה של סברא ובירור, ולכאו' תמוה מה מייתי הרמב"ן מזה לחזקה דמעיקרא. ומבואר שנקט הרמב"ן שהוי אותו דין חזקה.

ב. הרמב"ן בספר הזכות בגיטין (פ"ו ב') דן בענין החזקה ששטר נעשה בכשרות דמסתמא בהכשר נעשה, וכתב הרמב"ן שא"א להוציא ממון ע"פ חזקה זו "דהלא אין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש אחר חזקה". ובפשוטו כוונתו משום שרובא וחזקה רובא עדיף. והרי כללא דרובא וחזקה רובא עדיף נאמר בגמ' לענין חזקה דמעיקרא, והרמב"ן איירי בחזקה של הוכחה ובירור. ומבואר שנקט הרמב"ן שהוי אותו דין חזקה ויש בה כללא דרובא וחזקה רובא עדיף.

ג. וכן מבואר בד' התוס' הרא"ש והגר"א, דהנה בביאור הגר"א (אהע"ז סי' קנ"ו סקכ"א) הביא מקור לדינא דרובא וחזקה רובא עדיף וז"ל "ורובא עדיף מחזקה כמ"ש ברפ"ו דב"ב", עכ"ל. והנה בסוגיא שם בריש המוכר פירות איירי בחזקה דגמל האוחר בין הגמלים, ומסקי' בגמ' שרוב עדיף מחזקה זו, ומבואר בד' הגר"א שמייתי מינה מקור לכללא דרובא וחזקה רובא עדיף, ואע"פ שהיא חזקה של סברא. (והגר"א איירי להדיא בחזקה דמעיקרא). וכן מבואר בתוס' הרא"ש בחולין (י"א א') שכתב וז"ל "כדאמרינן בבבא בתרא רובא וחזקה רובא עדיף" ולא מצינו בב"ב דין רובא וחזקה רובא עדיף מלבד סוגיא דגמל האוחר בין הגמלים. ומבואר שהשוו חזקה זו לחזקה דמעיקרא.

וכן מבואר בהגהות הב"ח בב"ב שם שציין לסוגיית הגמ' בקידושין פ' א', דשם אמרו לדינא דרובא וחזקה רובא עדיף. ובהגהות הב"ח בקידושין שם כ' על דינא דרובא וחזקה רובא עדיף "עי' בב"ב צ"ג יש ב' סברות איזהו עדיף". ומבואר להדיא שנקט שהוי אותו נידון. וכן איתא בתורת חיים בב"ב שם שתמה איך ס"ד מעיקרא שאין רוב עדיף מחזקה זו דגמל האוחר, הרי קיי"ל בעלמא רובא וחזקה רובא עדיף.

ד. וכן מצינו להרבה מגדולי האחרונים שנקטו כללא דרובא וחזקה רובא עדיף גבי חזקה של סברא. דהנה התומים (כללי מיגו אות ל"ה ואות צ') כתב לחדש של"מ מיגו נגד רוב, והטעם משום שאפי' נגד חזקה הוי בעיא דלא איפשיטא אם מהני מיגו, וכ"ש נגד רוב שהרי רובא וחזקה רובא עדיף. וכ"כ הנודע ביהודה (תניינא אהע"ז סי' י"ד) והקרבן נתנאל (פ"ק דכתובות סי' י"ח אות ל') והפרי מגדים (ריש כלל רובא וחזקה) והבית יעקב (כתובות ט' ב'). והרי הבעיא דמיגו נגד חזקה היא בחזקה אאפתו"ז שהיא חזקה של סברא.

והט"ז (חו"מ סו"ס צ"ד) כתב להוכיח דמהני קול להכחיש חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו, משום שאמרי' ברפ"ב דכתובות שמהני קול להכחיש רוב, וא"כ כ"ש שמהני להכחיש חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף. והתומים (סי' ק"ח סק"ב) כתב גבי טענינן דאם לא טענינן ליתמי פרוע תו"ז משום שהוי מילתא דלא שכיחא דהוא נגד חזקה, כ"ש שלא טענינן ליתמי נגד רוב דרובא וחזקה רובא עדיף.

ה. וכן מבואר עוד בד' הפמ"ג בכמה דוכתי, דהנה ידוע מה שדנו הפוסקים בספק ספיקא נגד חזקה אם ס"ס עדיף משום שרובא וחזקה רובא עדיף, או דחזקה עדיפא מס"ס. ומצינו בד' הפמ"ג בכמה דוכתי שדן בס"ס נגד חזקה של סברא, ונקט שהוא תלי בפלוגתת הפוסקים בס"ס נגד חזקה דמעיקרא: באו"ח סי' קי"ד (מ"ז סקי"ג) דן בס"ס נגד החזקה דמה שהוא למוד הוא מזכיר, וכתב שתלי בפלוגתת הפוסקים בס"ס נגד חזקה. ושם בסי' קמ"ג (א"א סק"ט) דן בס"ס נגד חזקת ג' פעמים בס"ת ונקט שתלי בס"ס נגד חזקה. וכ"כ ביו"ד סי' פ"ד (שפ"ד סקל"ב) בס"ס נגד חזקת ג' פעמים בתולעים. וכ"כ בפתיחה להל' פסח (פ"ד אות ד') בס"ס במקום שאתחזק בו חמץ (שהוא מדין הוחזק הדבר). ומבואר שהשווה כל החזקות.

וכן איתא בנודע ביהודה (קמא אהע"ז סי' ס"א) שדן בס"ס נגד החזקה דכל כנוסה היא בחזקת בעולה, ודן להשוותה להנידון דס"ס נגד חזקה.

ו. בקידושין ס"ד א' איתא בגמ' שאמרי' מיגו נגד חזקה דמוחזק לן באדם שיש לו אחים (לענין יבום). והקשו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן הרי מיגו נגד חזקה הוי בעיא דלא איפשיטא בב"ב (ה' ב'). וכן הקשה המאירי בב"ב שם. ולכאו' תמוה שהרי ספק הגמ' בב"ב הוא בחזקה אין אדם פורע תוך זמנו שהיא חזקה של הוכחה ובירור, והחזקה דהוחזק לן באחים בפשוטו אינה הוכחה אלא שכך הוחזק הדבר לפנינו (והחת"ס בב"ב שם נקט שהיא חזקה דמעיקרא), ומה דימו הראשונים זו לזו. ומבואר בד' הראשונים שכל החזקות יסודן אחד.

ז. ויתירה מזו מצינו להרבה מגדולי האחרונים שכתבו שדין מיגו נגד חזקה דמעיקרא תלי בבעיית הגמ' דמיגו במקום חזקה אאפתו"ז: התומים (כללי מיגו אות ס"ד) כתב שמיגו ל"מ נגד חזקת הגוף משום שמיגו נגד חזקה הוי בעיא דלא איפשיטא. והנודע ביהודה (קמא אהע"ז סי' ע"ב בהג"ה בסוה"ס) השווה מיגו נגד חזקה דמעיקרא ונגד חזקת ממון לבעיית הגמ' במיגו נגד חזקה. וכן נקט התורת גיטין (גיטין ס"ד א') במיגו נגד חזקת אשת איש. וכ"כ התומים (סי' מ"ו סקמ"ח) והמקנה (קידושין ס"ד א') במיגו נגד חזקת כשרות. וכן נראה בד' הגר"ש איגר ז"ל בספר העיקרים (ח"א עמ' שי"ז). ומוכח מדבריהם שהוי אותו דין חזקה.

ח. בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' קל"ד) נקט שמיגו ל"מ נגד חזקה מה שתחת יד אדם שלו, והקשה הרשב"א הרי מיגו נגד חזקה אאפתו"ז הוי בעיא דלא איפשיטא, ותי' הרשב"א שאין כל החזקות שוות וזו חזקה אלימתא היא. וכ"כ הש"ך והגר"א בכללי מיגו. והנה בדין חזקה משתחי"א שלו כבר מבואר בדברי הרשב"א גופיה בכמה מקומות שאינה חזקה של הוכחה ובירור אלא דינא הוא להחזיק כל דבר בחזקת מי שהוא תחת ידו [עי' ברשב"א ב"ב ד' א' שאפי' ידענו שבא החפץ לידו מאיליו, כגון כותל שבין חצירות שנפל מאליו, יש לו חזקה משתחי"א שלו. ובכתובות ט"ז ב' השווה הרשב"א חזקה זו לחזקת ממון דתקפו כהן]. ומ"מ דן הרשב"א להשוותה לחזקה אאפתו"ז שהיא חזקה של סברא. ומבואר שכל החזקות יסודן אחד.

וע"ע בנתיה"מ (סי' מ"ו סקכ"ו בתו"ד) שהשווה חזקה משתחי"א שלו להא דהוחזק לן באדם שיש לו אחין דקידושין דף ס"ד ב'.

ט. הרשב"א בב"ב (צ"ג א') הביא בשם הראב"ד שהקשה בהא דאמרו שם דגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו, ודעת ר' אחא שמוציאין ממון ע"פ חזקה זו. והקשה הראב"ד היאך מוציאין ממון מבעל הגמל ע"פ חזקה, הרי אית ליה חזקה דממונא "ומאי אולמיה האי מהאי". ומבואר שהשווה חזקת גמל האוחר בין הגמלים לחזקת ממון ונקט ששוות הן ומאי אולמיה האי מהאי. ולכאו' הרי חזקת גמל האוחר היא חזקה של סברא ובירור, ומאי שייטא להשוותה לחזקת ממון, ודילמא עדיפא ממנה או גרועה ממנה. ומבואר לכאו' בדבריו שכל החזקות יסודן אחד וכולן שוות הן.

· מעבר לתחילת הדף