דבר אברהם/א/ל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקונים) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
'''ודרך''' אגב אעיר בזה על הריטב"א סוכה {{ממ|[[ריטב"א/סוכה/כג/ב|דף כ"ג ע"ב]]}} שהקשה ג"כ כקושיית הרשב"א דאין שיריה ניכרין והביא לתירוץ הרמב"ן ז"ל ודחהו ומסיק וז"ל ועיקר הפירוש בכאן דהא דסמיך למשתי מיניה באמירה זו משום דלא קרא עליה שם מהשתא אלא שקורא שם מעכשיו לכשיפריש שאומרים הוברר הדבר למפרע שאותן שני לוגין הן אותן של תרומה ונמצא שלא שתה מן התרומה כלום ובשעת ההפרשה הא איכא ראשית ששיריה ניכרין והיינו דקאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש שקריאת השם מעכשיו ולכשיפריש ומשכחת לה שפיר בשלא סיים מקום, וכן אמרו בירושלמי אם באומר מכבר משקה מעורב הוא עכ"ל. וקשה טובא דממקום שבא להסתייע הוי פירכא לדבריו, דלפי דעתו דאין שיריה ניכרין אלא בשעת הפרשה לכאורה בודאי צריך לשייר קצת יותר משיעור התרומה בכדי דכשיפריש אח"כ ישאר גם מקצת חולין ויהיו שיריה ניכרין בשעת הפרשה, והתם בירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/דמאי/ז/ב|דמאי פ"ז ה"ב]]}} אמרינן מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכום הרי הוא מפשר כו' זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר מה נן קיימין אם באומר כו' כי נן קיימין באומר מכבר לכשאשתה, ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת אר"א משייר כל שהו חולין כההיא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם החולין ע"כ, משמע דדוקא משום איסור טלטול בשבת הוצרכו לומר דמשייר כל שהו חולין אבל בחול לא, ולהריטב"א אפילו בחול נמי צריך לשייר כי היכי דליהוו שיריה ניכרין ובדוחק צ"ל דר"א ואמר משייר כל שהו לאו אהך קושיא קאי אלא בעלמא קאמר לה דצריך לשייר כל שהו חולין והוא באמת משום שיריה ניכרין. ואפשר דזהו דמסיק הירושלמי ולא דמיין תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה, היינו דצריך לחולין כי היכי דתיהוי תרומה טמאה שיריה ניכרין. ואולם יש להתיישב עוד בדברי הריטב"א דשמא אפילו אי לא שייר כל שהו מיקרי לבתר ברירה שיריה ניכרין בשביל מה ששתה כבר, וצ"ע: | '''ודרך''' אגב אעיר בזה על הריטב"א סוכה {{ממ|[[ריטב"א/סוכה/כג/ב|דף כ"ג ע"ב]]}} שהקשה ג"כ כקושיית הרשב"א דאין שיריה ניכרין והביא לתירוץ הרמב"ן ז"ל ודחהו ומסיק וז"ל ועיקר הפירוש בכאן דהא דסמיך למשתי מיניה באמירה זו משום דלא קרא עליה שם מהשתא אלא שקורא שם מעכשיו לכשיפריש שאומרים הוברר הדבר למפרע שאותן שני לוגין הן אותן של תרומה ונמצא שלא שתה מן התרומה כלום ובשעת ההפרשה הא איכא ראשית ששיריה ניכרין והיינו דקאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש שקריאת השם מעכשיו ולכשיפריש ומשכחת לה שפיר בשלא סיים מקום, וכן אמרו בירושלמי אם באומר מכבר משקה מעורב הוא עכ"ל. וקשה טובא דממקום שבא להסתייע הוי פירכא לדבריו, דלפי דעתו דאין שיריה ניכרין אלא בשעת הפרשה לכאורה בודאי צריך לשייר קצת יותר משיעור התרומה בכדי דכשיפריש אח"כ ישאר גם מקצת חולין ויהיו שיריה ניכרין בשעת הפרשה, והתם בירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/דמאי/ז/ב|דמאי פ"ז ה"ב]]}} אמרינן מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכום הרי הוא מפשר כו' זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר מה נן קיימין אם באומר כו' כי נן קיימין באומר מכבר לכשאשתה, ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת אר"א משייר כל שהו חולין כההיא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם החולין ע"כ, משמע דדוקא משום איסור טלטול בשבת הוצרכו לומר דמשייר כל שהו חולין אבל בחול לא, ולהריטב"א אפילו בחול נמי צריך לשייר כי היכי דליהוו שיריה ניכרין ובדוחק צ"ל דר"א ואמר משייר כל שהו לאו אהך קושיא קאי אלא בעלמא קאמר לה דצריך לשייר כל שהו חולין והוא באמת משום שיריה ניכרין. ואפשר דזהו דמסיק הירושלמי ולא דמיין תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה, היינו דצריך לחולין כי היכי דתיהוי תרומה טמאה שיריה ניכרין. ואולם יש להתיישב עוד בדברי הריטב"א דשמא אפילו אי לא שייר כל שהו מיקרי לבתר ברירה שיריה ניכרין בשביל מה ששתה כבר, וצ"ע: | ||
'''ולכאורה''' קשה על שי' רש"י דחלה תרומה אלא דהוי דימוע מסוגיא דעירובין שם דאמרינן וסבר ר"י אין ברירה והתנן כו' ת"ש האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר"י אומר מחולל, ופירש"י וכי סליק סלע בידי' אמרינן יש ברירה שזה שחילל מע"ש עליו דאי אין ברירה לא אמר מידי עכ"ל, ולשיטתו דאפילו אם אין ברירה התרומה חלה כה"ג אלא דהוי דימוע ה"נ יהא המעשר מחולל על איזה סלע שיהי' שבתוך הכיס אלא שהסלע מעורב בשאר הסלעים שבכיס ואין ברירה לבררו, ונהי דבגמ' אפשר לדחוק ולומר דלא פריך כלל ממה שהמעשר מחולל אלא ממאי דמשמע לי' להש"ס שהסלע היוצא נתפס בקדושת מע"ש אבל לפי פירש"י שכ' דלא אמר מידי דהיינו שאין המעשר מחולל קשה מדידיה אדידיה. ואולי חילול מע"ש שאני דצריך שיתפס הסלע בקדושת מע"ש והוא נעשה דמי המעשר וכיון דבשעת חלות הפדיון הוא מתערב ואינו מינכר אינו פודה, ואינו בוצרת הכסף בידך דוגמת ההיא דאמרינן בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/צח/א|דף צ"ח ע"א]]}} נפל כיסו לים אין מחללין דבעינן מצוי בידך דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך וליכא, ומיירי אפילו בשיכול להעלותו שהוא שלו אלא שאינו מצוי ברשותו מדפריך מינה עלי' דרבה התם ורבה מיירי בדמני בר אמוראה למשקלינהו כמבואר בתוס'. ואין זה, אלא בדרך דמיון לפום רהיטא וצ"ע בזה. ועי' בספר חלק שני סי' כ"ז אות ח']. ועפי"מ שעמד בדו"ח שהזכרנו לעיל יש ניישב קצת וקצרתי, אחר זה מצאתי בס' יד דוד להגאון מוהר"ד מקארלין ז"ל ח"ב פ"ה בקונטרס ברירה שעמד בזה יעו"ש. [ומהרהר אני עוד דאפשר דרש"י ז"ל נמי סבר דאין התרומה חלה כל עיקר כיון שא"א להתברר, ומה שכתב וחייש כמא תרומה שתה ר"ל דלית לי' ברירה כר"מ לומר דהוברר הדבר דמה ששתה הוא חולין ומה שמפריש אח"כ הוא תרומה והיה עומד מתחלה לכך אלא חייש שמא שתה זה שהיה עומד מתחלה להיו תרומה דאין ברירה וממילא לא חלה התרומה כלל ושותה טבלים, וה"נ משמע לשון רבנו גרשום שהזכרני לעיל שכ' דלית לי' ברירה הי מעשר והי תרומה והי חולין כו' דאינו יידע מאי זה אוכל ונמצא שזה שותה טבלים, ועיי' ברש"י מעילה {{ממ|[[רש"י/מעילה/כב/א#|דף כ"ב]]}} ובתוס' שם, ועיי' בדר"ח שם שתפס דרש"י ס"ל כהר"י שבתוס' דהתרומה חלה]: | '''ולכאורה''' קשה על שי' רש"י דחלה תרומה אלא דהוי דימוע מסוגיא דעירובין שם דאמרינן וסבר ר"י אין ברירה והתנן כו' ת"ש האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר"י אומר מחולל, ופירש"י וכי סליק סלע בידי' אמרינן יש ברירה שזה שחילל מע"ש עליו דאי אין ברירה לא אמר מידי עכ"ל, ולשיטתו דאפילו אם אין ברירה התרומה חלה כה"ג אלא דהוי דימוע ה"נ יהא המעשר מחולל על איזה סלע שיהי' שבתוך הכיס אלא שהסלע מעורב בשאר הסלעים שבכיס ואין ברירה לבררו, ונהי דבגמ' אפשר לדחוק ולומר דלא פריך כלל ממה שהמעשר מחולל אלא ממאי דמשמע לי' להש"ס שהסלע היוצא נתפס בקדושת מע"ש אבל לפי פירש"י שכ' דלא אמר מידי דהיינו שאין המעשר מחולל קשה מדידיה אדידיה. ואולי חילול מע"ש שאני דצריך שיתפס הסלע בקדושת מע"ש והוא נעשה דמי המעשר וכיון דבשעת חלות הפדיון הוא מתערב ואינו מינכר אינו פודה, ואינו בוצרת הכסף בידך דוגמת ההיא דאמרינן בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/צח/א|דף צ"ח ע"א]]}} נפל כיסו לים אין מחללין דבעינן מצוי בידך דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך וליכא, ומיירי אפילו בשיכול להעלותו שהוא שלו אלא שאינו מצוי ברשותו מדפריך מינה עלי' דרבה התם ורבה מיירי בדמני בר אמוראה למשקלינהו כמבואר בתוס'. ואין זה, אלא בדרך דמיון לפום רהיטא וצ"ע בזה. ועי' בספר חלק שני [[דבר אברהם/ב/כז#ח|סי' כ"ז אות ח']]]. ועפי"מ שעמד בדו"ח שהזכרנו לעיל יש ניישב קצת וקצרתי, אחר זה מצאתי בס' יד דוד להגאון מוהר"ד מקארלין ז"ל ח"ב פ"ה בקונטרס ברירה שעמד בזה יעו"ש. [ומהרהר אני עוד דאפשר דרש"י ז"ל נמי סבר דאין התרומה חלה כל עיקר כיון שא"א להתברר, ומה שכתב וחייש כמא תרומה שתה ר"ל דלית לי' ברירה כר"מ לומר דהוברר הדבר דמה ששתה הוא חולין ומה שמפריש אח"כ הוא תרומה והיה עומד מתחלה לכך אלא חייש שמא שתה זה שהיה עומד מתחלה להיו תרומה דאין ברירה וממילא לא חלה התרומה כלל ושותה טבלים, וה"נ משמע לשון רבנו גרשום שהזכרני לעיל שכ' דלית לי' ברירה הי מעשר והי תרומה והי חולין כו' דאינו יידע מאי זה אוכל ונמצא שזה שותה טבלים, ועיי' ברש"י מעילה {{ממ|[[רש"י/מעילה/כב/א#|דף כ"ב]]}} ובתוס' שם, ועיי' בדר"ח שם שתפס דרש"י ס"ל כהר"י שבתוס' דהתרומה חלה]: | ||
'''וראיתי''' להגאון מהרש"ק ז"ל בספרו טו"ט ודעת מהדו"ג [[טוב טעם ודעת/ג/ב/קנב|ח"ב סי' קנ"ב]] שנשאל באחד שהיו לו ב' פרות מבכרות ומכר לא"י אחת ואמר לו זו שתלד ראשונה מכור לו וילדה אחת. ומסיק דאין ברירה ומ"מ פטורה מבכורה דכיון דאין ברירה א"כ הוי להא"י זכות בשתיהן דהרי מה"ט קיי"ל דאחין שחלקו לקוחות הן מכח כיון דאין ברירה הוי לכל אחד חלק בכולו, וא"כ אם אין ברירה הוי שייכות להא"י בכל בהמה ובהמה והוי יד עכו"ם באמצע. ולפי דברינו לא מוכחא מילתא דתחול אפילו עיקר ההקנאה מעיקרא די"ל דהקנאה על תנאי ברירה לא חלה כלל לדידן דקיי"ל אין ברירה, ואין זה שייך כלל לאחין שחלקו דבא להם בירושה ואם אין ברירה בודאי הוו שותפין בכולה ואינו ענין לכאן. ואולם להסוברים דלדידן דאין ברירה הוא רק מצד ספק בדינא הנה כשהיה הא"י מוחזק יש לצדד דפטורה וצ"ע ואכמ"ל: | '''וראיתי''' להגאון מהרש"ק ז"ל בספרו טו"ט ודעת מהדו"ג [[טוב טעם ודעת/ג/ב/קנב|ח"ב סי' קנ"ב]] שנשאל באחד שהיו לו ב' פרות מבכרות ומכר לא"י אחת ואמר לו זו שתלד ראשונה מכור לו וילדה אחת. ומסיק דאין ברירה ומ"מ פטורה מבכורה דכיון דאין ברירה א"כ הוי להא"י זכות בשתיהן דהרי מה"ט קיי"ל דאחין שחלקו לקוחות הן מכח כיון דאין ברירה הוי לכל אחד חלק בכולו, וא"כ אם אין ברירה הוי שייכות להא"י בכל בהמה ובהמה והוי יד עכו"ם באמצע. ולפי דברינו לא מוכחא מילתא דתחול אפילו עיקר ההקנאה מעיקרא די"ל דהקנאה על תנאי ברירה לא חלה כלל לדידן דקיי"ל אין ברירה, ואין זה שייך כלל לאחין שחלקו דבא להם בירושה ואם אין ברירה בודאי הוו שותפין בכולה ואינו ענין לכאן. ואולם להסוברים דלדידן דאין ברירה הוא רק מצד ספק בדינא הנה כשהיה הא"י מוחזק יש לצדד דפטורה וצ"ע ואכמ"ל: | ||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
'''והיה שלום וברכה למעכ"ת כנפשו ונפש ידידו עוז הדוש"ת אשרו והצלחתו בכל לו"נ:''' | '''והיה שלום וברכה למעכ"ת כנפשו ונפש ידידו עוז הדוש"ת אשרו והצלחתו בכל לו"נ:''' | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
[[קטגוריה:רבי צבי הירש פיינברג: תשובות אליו]]</noinclude> | |||