לקח טוב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''היסוד הששי''' שהשם יתברך ויתעלה, למען טובו משפיע שפע נבואתו על איש או אנשים ממין האדם ועל אותם הראוים לכך והישרים בעיניו כדי להישיר המין האנושי בדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון:{{ש}}  

'''היסוד השביעי''' שהאיש משה גדול מאד בנבואה על כל הנביאים שהיו מן העולם ועד העולם, וכל שאר הנביאי' שהיו לפניו ואפילו האבות, ואשר קמו אחריהם כלם הם תחתיו במעלה והוא היה בחיר אלקי יעקב שנתן על ידו לישראל תורת אמת משיבת נפש, והשיג מידיעת[ו] יתברך מה שלא השיג שום אדם:{{ש}}  

'''תלמיד:''' בארבעה דברים ואלו הם: '''האחד''' כי איזה נביא שיהיה לא דבר לו ה' אלא על ידי מלאך או נבדל, אמנם משה דבר עמו ה' פה אל פה שנאמר פה אל פה אדבר בו:{{ש}}  

'''השני''' כי כל שאר הנביאים לא באה להם הנבואה אלא בחלום וחזיון לילה או ביום אחר תרדמה, באופן שיתבטלו כל הרגשותיהם כמ"ש במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. אבל במשה נאמר לא כן עבדי משה וכו' פה אל פה אדבר בו וכו':{{ש}}  

'''השלישי''' כי כל שאר הנביאים בבא אליהם שפע הנבואה יתבטלו כחותיהם ויחלשו, אבל משה לא ישיגהו רתת וחולשה בשום אופן, אמנם כאשר ידבר איש אל רעהו:{{ש}}  

הרביעי כי כל שאר הנביאים לא תנוח עליהם הנבואה כל זמן שירצו אלא ברצון ה' והכנתם לנבואה, אבל משה בכל עת היה מוכן וכל זמן שהיה רוצה שיחול עליו רוח ה' היה חל שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם:{{ש}}  

'''תלמיד:''' '''היסוד השמיני''' שכל התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל כלה כתבה משה מפי הקב"ה, ואין הפרש בין פסוק אנכי ה' אלקיך לפסוק ותמנע היתה פלגש וכדומה לזה, אלא כלה שוה ודבר ה' ומאמריו הם כל פסוקיה ודבריה. וכן פירושה המקובל על פה באופן עשיית מצותיה גם כן הלכה למשה שקבל מה' בסיני, ומשה אמר לנו ונאמן הוא בשליחותו כמו שכתוב בכל ביתי נאמן הוא:{{ש}}  

'''היסוד התשיעי''' שאין להוסיף או לגרוע בתורת משה כלל אפילו מלה או אות אחד שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. וידוע כי מתנאי הדבר השלם שלא לקבל לא תוספת ולא גרעון, והתורה היא שלמה ותמימה כמו שכתוב תורת ה' תמימה וגו'. ועל כן אינה מקבלת לא התוספת ולא הגרעון:{{ש}}  

'''היסוד האחד עשר''' הוא שהשם יתברך אינו מקפח שכר כל בריה ונותן שכר לשומרי המצות ועונש לעוברי עבירה או בעולם הזה או בעוה"ב או בזה ובזה כפי איכות המצות והעונות, ואמנם גדל השכר הוא לעוה"ב אחר המות, וכמו כן העונש.  

'''היסוד השנים עשר''' שהשם יתברך ישלח משיח שיגאל את עמו, ואם יתמהמה נחכה לו, והמשיח הזה מזרע דוד חוטר ישי בית הלחמי, והאיש הזה כמשפט יעמיד ארץ ושפט לאומים רבים והיה צדק אזור מתניו יראה זרע יאריך ימים על מלכותו, ואין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שתשוב המלכות לישראל כימי קדם וישבו על אדמתם ויבנו בית המקדש ועבודתו וקרבנותיו, ישובו למקומם כהנים לעבודתם ולוים לשירם:{{ש}}

'''תלמיד:''' אין ספק שבין קודם ביאת הגואל או אחרי ביאתו, האיש הסר מרע ועשה טוב ושוקד על דלתי התורה והמצוה תקנה לנפשו שלמות ואושר, אמנם לפי שהצרות תוכפות ומצוות רבות באו בתורה שאי אפשר לעשותם כי אם בארץ ישראל ויהי' בית המקדש על מכונו כמו הקרבנות והעבודות התרומות והמעשרות ושאר הדברים, על כן כדי שיותר בנקלה יבא האדם לידי שלמותו ממעון קדשו ישגיח ישקיף וירחם על נוהו וישלח לציון גואל, בימיו תושע יהודה וכלם יהיו יודעים את ה' מקטנם ועד גדולם, כי כל מונע ומעכב יסוף ויגוע יחד:{{ש}}  

רבי: טוב דברת, אמור איזהו היסוד השלשה עשר:{{ש}}  

'''תלמיד:''' '''היסוד השלשה עשר''' הוא האמנת של זמן הקבוע והנודע לה' לבדו, לא לזולת יחיו המתי' שכבר מתו, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה כמו שכתוב יחיו מתיך נבלתי יקומון. ונאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. ונאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. והם הצדיקים אשר יזכו לזה, יהי רצון שנהיה מכללם יחיינו מיומים נקומה ונחיה לפניו:{{ש}}  

תלמיד: לפי שחידוש העולם הוא שרש גדול ויסוד כל התורה, כי באמונה זאת תהיה הנבואה אפשרית וכל האותות והמופתים וקיבוץ גליות ותחיית המתים וכל שאר היסודות, כי לכלם יש מענה לשואל למה ככה יעשה או עשה, כי כמו שרצה ה' ב"ה לברוא ולחדש העולם על זה האופן כן רצה וגזרה חכמתו לעשות את כל אלה. ולכן אמר הכתוב בענין שבת שהוא זכרון החידוש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, היינו אות זה הוא השרש והיסוד הגדול אשר ביני ובין בני ישראל עם תורתי בלבם שמבדילם מכל שאר העמים והלשונות, ועל כן שקול שבת כנגד כל התורה כולה:{{ש}}  

'''תלמיד:''' הבטחון היא מתנה נתונה מאת האלקים בנפשותינו, אשר באמצעותה אנו בטוחים מתענוג הנפשות שהוא האושר האמיתי מצד החסד האלקי עלינו, לא בצדקותינו וטוב מעשינו, וגם בעולם הזה שכל מחסורנו ימלא ויפתח את ידו וישבע לכל חי רצון ועיני כל אליו ישברו באמצעות הבטחון, והוא נותן לכלם את אכלם בעתו מקרני ראמים עד ביצי כנים:{{ש}}  

תלמיד: כי על מה יבטח אדם וישען ולא יהיה משענו משענת קנה רצוץ, הישען ברב עשרו אשר פתאום יעשה לו כנפים התעיף עיניך בו ואיננו כי כמה וכמה פגעים ומקרים מעותדים עליו, היבטח על חכמתו והנה חולי קטן שיבא במוחו יוכל לאבד אותה ממנו, היסמך על רוב בניו ובנותיו אוהביו אשתו וקרוביו אשר רוחם ונשמתם ביד אל ורגע ימותו ויאבד מנוס ממנו וגם בחייהם על דבר קטן יוכל ליפול מחלוקות וקטטה ויהפכו לו לאויבים, ועוד אם יבא לידי עניות או חולי ואינו יכול לעסוק במלאכתו ולהביא טרף לביתו ירבה המריבה בביתו של אדם וכל רעיו יבגדו בו כי כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעיו רחקו ממנו ילדי ביתו ואמהותיו לזר יחשבוהו, וכמו שהיה מתלונן איוב בצר לו: רוחי זרה לאשתי וחנותי לבני בטני (איוב יט, יז). האם יתמך בגבורתו ורב חילו אשר כרגע יחלה ויחלש כחו ואפילו כגרעין חרדל שיבא לו באחד מאבריו ישב בדד לא יצא פתח, לא כן יקרה למי שיבטח וישען בלב שלם באלהיו כי לא יפחד ולא ידאג משום דבר אלא ממנו, ולא יעבוד אחר זולתו ולא יקוה לבלעדו, ולא יחניף ליצור כמותו ולא יסכים עם בני אדם בלתי עבודת בוראו, ולא יפחידהו פחדם ולא יירא ממחלקותם, ולבסוף יביאהו בטחונו לפנות לבו מהבלי העולם ויכין לבו ומאודו לתורה ולעבודה מאהבה ולא מיראה לבד, ויירש חיי העוה"ז בהשקט ובמנוחה וחיי העוה"ב בתענוג ושלום:{{ש}}  

תלמיד: חמשה דברים צריך לשים להם לב כל הבא להתעטר בכתר עטרה זו ואל יליזו מעיני שכלו לעולם והם:{{ש}}  

תלמיד: יש מעבר אחר הנקרא מעבר האהבה:{{ש}}  

תלמיד: האהבה היא מתנה נתונה מאת האלקים אשר באמצעותה אנו אוהבים את ה' מפני שראוי לכך מפאת גדולתו ורום מעלתו וחסדו עלינו, וזו היא אהבה שתלויה ביראה, ומחמת האהבה הזאת אנו מקבלים עול התורה והמצוה, וגם שבעבורה אנו צריכים לאהוב את הבריות מעשי ידיו ולחוננם כפי משאת ידינו, וזה כלל גדול בתורה: "דעלך סני לחברך לא תעביד":{{ש}}  

תלמיד: בשעה שיתבונך אדם במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע את ה' הגדול, כמו שאמר דוד המלך ע"ה "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" (תהלים מב, ג). וכשמחשב בדברים אלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד וידע שהוא בריה שפלה וקטנה אפילה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך" וכו' (תהלים ח, ד). ובזה האופן יהיה ירא ואוהב, ומקיים שני כתובים שנראין כאלו מכחישין זה את זה, פסוק ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וכו', ופסוק את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק. כי בזאת האהבה והיראה יהיה הדבקות האמיתי והנכון, כי באמצעותו ילך בדרכיו, מה הוא חנון רחום ישר ונאמן ומתנהג עם בריותיו במדות האלו בלי שום התפעלות, כן הדבק בו יהיה כן, ויצא ממדרגות האלו אל מדרגת הקדושה כמו שכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני:{{ש}}  

תלמיד: שני דברים אלו הם כלל גדול בכל התורה כולה, כי ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך יכלול כל הדברים שבינו לבין המקום ב"ה מצות עשה ומצות לא תעשה. ואהבת לרעך כמוך הוא כולל כל הדברים שבין אדם לחבירו עשין ולאוין דברי ממונות ואונאות ודיני נפשות, גם תורת הנישואין והכריתות שהתורה והישוב בנוי עליהם. ובמה יתרצה עבד אל אדוניו כי אם בשתים אלה לשמור ולעשות את כל תרי"ג מצות התלוי' תחתיהם:{{ש}}  

תלמיד: להיות ששתי האהבות האלו הם שני עמודי התורה, ראוי שיהיו דומים זה לזה, וכמו שאהבת המקום היא בכל לב ונפש ומאד ר"ל כי לקיים מצות ה' התלוים בלב ובנפש, כגון להרחיק הדעות הזרות והנכריות מלבו, צריך להתלהב בנפש משלהבת האהבה האלקית והיראה הפנימית, עד שאפילו אדם נוטל נשמתו לא יעבור מפקודי ה' ומצותיו, וכל שכן שלא יעבור אם יהיה בדבר חסרון כיס שעל כל אלה מפני אהבתו ית' אם יטלו ממנו נפשו וממונו ולבו היינו שיצערוהו בגופו אל יעבור על מצות קונו, כן באהבת הבריות צריך שתהיה בכל לב ונפש ומאד:{{ש}}  

תלמיד: בכל לבבך היינו שלא לשנוא שום אדם בלב כמו שכתוב לא תשנא את אחיך בלבבך. והשנאה אשר בלב רובה באה מחמת הקנאה, וגדולה השנאה הבאה מחמת הקנאה יותר מהבאה מחמת עלבון ותחרות או דבר אחר, כי זו בסור הסבה סור כל חלאתה ויש לה תקומה, אמנם הבאה מחמת הקנאה אין שום תקנה לה כי בכל עת תעורר מדנים ויעל באשה, היא אשר החריבה מקדש שני שלא היה בו לא ע"א גילוי עריות שפיכות דמים כמו במקדש ראשון, והיא אשר הגלה את פליטת יהודה, ומקיימת את שארית ישראל בגלות, ואשר סבבה כל הגירושים והרעות והצרות שהיו מעולם בגלות החל הזה, כי עדיין צחנתה ועשנה עולה להשחית, והשנאה הזאת אשר בלב נקראת שנאת חנם, כי על עסקי חנם וקנאה לבד נכנסת בלבו של אדם, והוא קשה שבכלם כי תרתי אית בהו לגריעותא, הקנאה שמוציאה את האדם מן העולם, והשנאה אשר בלב. ועל זה נאמר בכל לבבך, כי לא לבד חייב אדם להזהר שלא ידבק בו מאומה מהארס הרע הזה, אמנם לאהוב את האדם בלבו ולהרחיק ממנו שמץ קנאה ותחרות, וזו היא האהבה שבלב.  

עוד יש שנאה אחרת והיא שאדם שונא לחבירו לא מפני שנאה או תחרות אלא מפני רוע המדות אשר בנפש המתעורר, כי כמו שהטבע נותן שהאהבה נופלת בין הדומים, כן כשלא ידמו יחד האנשים במדותיהם ובמזגיהם יפול ביניהם שנאה, וזו אינה קשה כראשונה, אמנם קשה לתקן ולכן מוזהרים אנו להתרחק ממנה לפי שנאמר בכל נפשך, היינו אף על פי שחבירך אינו שווי במדות כנפשך חייב אתה לסבול אותו ולאהבה אותו בעבור ה' שככה בראו. המין השלישי מהשנאה הבאה מחמת דררא דממונא וזהו שנאמר בכל מאדך. ובזו השנאה גם כן אותה הנופלת בין בעלי האומניות שכל אומן שונא בני אומנותו. ועל הדבר הזה ג"כ מוזהרים אנו, וכשיחשוב הבעל אומנות שהכל מאת ה' העושר והכבוד ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, לא ישנא לבעל אמונתו, אדרבה יאהב אותו מפני הדמותו אליו. וכן אם ריב או מצה יפול בין אנשים ונגשו אל השופט ושפטום ורוב יריבו יחד באותו הדבר אשר יפול הריב והאמת יעשה דרכו ולמה ישנאו זה את זה אחר כך, כי כל העדה כלם כגוף אחד נבדל באבריו, וכמו שאם ידו של אדם תכה את רגלו או שום אבר אחר מאבריו לא ישוב להכות לידו לנקום נקמת רגלו, כן אם יחטא איש לאיש מצוה שלא לנקום ולנטור, אבל למחול לו מיד ולהתפלל אל ה' עליו שימחול לו כמו שעשה אבינו הזקן שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך. ויחשוב גם כן בלבו כמה אנחנו מוסיפין לחטוא בכל יום ויום לפניו ית' והוא מוחל לנו על העונות והפשעים, ואם אנו בניו כמה דאת אמר בנים אתם לה' אלקיכם. ומצווים ללכת בדרכיו מחוייבים אנו גם כן למחול כמוהו ולהעביר על מדותינו כי כל העובר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו מדה כנגד מדה, והוכח נוכיח את עמיתנו בדברים המתישבים על הלב ולא נשא עליו חטא לא במחשבה לא בדבור ולא במעשה, אבל בשלשת אלה נועילהו, וזהו ואהבת לרעך כמוך, כי כל הדברים הנאהבים והרצוים לך חייב אתה להשתדל במעשה ובדבור ולעשות לרעך ולהביא שלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו כמו שכתוב בקש שלום ורדפהו, ובמחשבה שתחמוד בלבך שיבא אליו טובה ועל זה תתפלל אל ה' תמיד כמו שאתה מתפלל על טובתך:{{ש}}  

תלמיד: שרשי העונות הם שלש, והם מזיד שוגג ופושע:{{ש}}  

תלמיד: להיות כי יצר לב האדם רע מנעוריו, עלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה, וכל איש לבצעו מנעוריו נקל להמשך אחרי שרירות לבו ותאותו מתענוגי העולם וחמדותיו, ולא יבחין בין הדברים המותרים והאסורים כדי למלאות תאות הנפש הבהמית, וכל העונות הנעשות בזדון מחמת התאוה והחמדה והודע אליו חטאתו, ומכל זה יתפתה אחר יצרו יקראו כלם שנעשו במזיד:{{ש}}  

תלמיד: על שני אופנים נוכל לומר שוגג, אם שוגג בענין המעשה כי לא הודע אליו שהדבר ההוא עון לעשותו וחושב שהוא מותר ושגיאות מי יבין או כי בשגגה נתפתה אחרי הדברים שגופם אינו אסור לגמרי, אמנם מצוה להזהר מהם, כגון הרהורי עבירה, מחשבות און, דברים בטלים, רוב התענוג בדברים המותרים וכיוצא בזה שכלם מבטלים את האדם מדבקות מחשבת בוראו ואהבתו, והם דברים שמעט מעט יוכלו להביא את האדם לידי רוע מעשה וקניית תכונות רעות לנפשו, את שבע תועבת ה' אשר שנא, ולטרוף נפשו באפן ולהטרידו מחיי העולם הזה והבא:{{ש}}  

תלמיד: הם שבעה גופי עבירות ראשיים אשר תחתיהם ישתרגו כל העונות, ובראשיתם נראים דברי שוא, ואין אדם נשמר מהם, ואם יתפתה אחריהם טורדין אותו מן העולם, כי בולמוסם חזק וקשה אחר כך לתקן את אשר עוותו כי הם מקנים גם כן תכונה רעה בנפש האדם, על כן שומר נפשו ירחק מהם ואלו הם: הבטלה, הגאוה, הגרגרנות, הזמה, הכעס, הקמצנות, הקנאה. ולהם שבע שמות מתחלפים אשר קראו להם הנביאים והם: רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני:{{ש}}  

תלמיד: הבטלה היא רעה חולה שאדם מתבטל ומתעצל לבא אל שלמותו ויושב ופונה לבו לדברים בטלים ואינו עוסק בתורה ובמצות ולא במלאכתו, והיא ראשית כל העונות ועל כן נקרא רע כמו שכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואוהב הבטלה יותר מהתעסקבשלמותו ולא ידע כי בנפשו הוא, ומכלל העון הזה המשחק בקוביא או בקלפים וכיוצא, לפי שאינו מתעסק בישובו של עולם, ואסור לאדם שיתעסק בעולמו אלא או בתורה וגמילות חסדים או בסחורה או אומנות ומלאכה שיש בהן ישובו של עולם, ועל כן איש זה מכלל אותם שהן פסולים לדון:{{ש}}  

הגאוה היא מלכותא בלא תגא שאדם מתגאה וערלה אזנו ועינו ולבו מלשמוע ומלראות ומלהבין, כי איך יתגאה אדם שסופו רמה ותולעה כציץ נובל וכעשן כלה, ועל כן נקרא ערל כמו שכתוב ומלתם את ערלת לבבכם וכו'. וממנה ימשך השנאה שכל הבריות שונאים אותו, כי לכל הדברים יש חיבור חוץ מן הגאוה. וידוע כי מן השנאה ימשך הפירוד, ומן הפירוד השממון והאיבוד, נמצא הבעל גאוה מחריב הישוב והעולם והוא שנוא למטה ולמעלה, שכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו:{{ש}}  

הקנאה היא חמדה רעה בלבו של אדם שדואג מטובתן של בריות ושמח לאידם, והיא דומה לצפעוני שמטיל הארס בלי שום יתרון ותועלת, ומה הצפעוני בעיניו יוציא הארס הבא מלבו, כי שורייני דעינא בלבא תלו, כן הקנאי עיניו כלפידים, והיא היא המקיימת אותנו בגלות כי ממנה ימשך השנאה, ועל כן נקראת צפוני שהיא צפונה בלבו של אדם, ולעתיד לבא בבא הגואל יסיר אותה ממנו כמו שכתוב ואת הצפוני ארחיק מעליכם. ונאמר וסרה קנאת אפרים וכו':{{ש}}  

אלו הם שבעה גופי עבירות, והאדם אשר בשוגג יתפתה אחריהם בהיתר אחד אחד, יבא להתפתות אחריהם באיסור ולנתק חבל הכסף והחוט הקושרו ומעמידו עם אלקיו, באופן כי עבירה גוררת עבירה, ולא לבד יתנו תכונות רעות בנפשו אבל גם כן יטרידוהו ויעבירוהו על הששה דברים אשר שנא ה' כמו שכתוב שש הנה שנא ה' ושבע תועבות, היינו למי ששבע תועבות הנזכרים בנפשו ימשך גם כן לעבור על שש אשר שנא ה'. וגם על הד' אבות נזיקים שהעובר עליהם צועקים וצעקתם עולה השמים ומבקשים נקמה עד שיאבד עולם הזה ועולם הבא:{{ש}}  

'''תלמיד:''' '''ראשונה''' היא העזות והחושב בלבו לזכות לחיי העולם הבא מבלי שיעשה הפעולות הצריכות והמצוות ומעשים טובים.  

'''שנית''' הבלתי בוטח בחסד ה' וחושב שאין לו תקנה, כאלישע אחר וכאלו אין יד מלמעלה לקבל שבים, ולא ידע כי רחמי ה' על החוטאים ואפילו עבר אדם כל העבירות ושב עליהם בלב נשבר ונדכה ומבקש סליחה, מרחם עליו כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, ומי לנו חוטא לאלקים כמנשה המכעיס, ועליו נאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וכו'.  

'''שלישית''' המתנגד אל האמת אחרי שהכיר אותה, ולכוונת השלוח ולהיות חפשי.{{ש}}  

'''רביעית''' המקנא בטובות שנתן ה' לחבירו כקין שקנא בהבל על כי שעה אל מנחתו:{{ש}}

'''תלמיד:''' ההפרש הוא כי קנאה זו הוא האיש המקנא בטובות הנפש ומתנות ה' לאחרים עבור הפעולות הטובות שעשו כקנאת קין בהבל, וחושב שהוא עשה פעולות טובות מהנה, ומכל זה לא השיג וכאלו משוא פנים יש למעלה ועל זה מתחרט מהראשונות שעשה ועויין את חבירו כי מצא חן יותר ממנו כקנאת שאול בדוד, אמנם הקנאה שנמנית בשבעה תועבות ה' הוא האיש המקנא בממון או בשאר הטובות של חבירו ודואג עליהם, והיא מתחלת ברוב בנשים וחלושי הדעת, אך אינה מוציאה לתרבות רעה מיד כזו:{{ש}}  

'''תלמיד:''' חמישית המתעקש ורוצה לעמוד על דעתו אפילו במקום שחולקים עליו רבים, והוא הזקן ממרא ומורה גם כן לאחרי' לעשות שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון.  

ששית החושב וגומר בלבו שלא לעשות תשובה משום חטא שעשה ואף כי ימות בחטאתו:{{ש}}  

'''תלמיד:''' '''ראשונה''' שפיכות דמים הרצוניי אשר יעשה בזדון, שאפילו המזבח אינו קולט הרוצח שנאמר וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות. ועל כיוצא בו נאמר קול דמי אחיך צועקים אלי וגו'.{{ש}}  

'''שנית''' גילוי עריות באשת איש שנאמר כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה.{{ש}}  

'''רבי:''' והתשובה לא תעזור לפושע כמו לשוגג ולמזיד?{{ש}}  

תלמיד: אין שום ספק כי גדול כח התשובה הצעקה והתפלה ומעשים טובים שאין שום דבר שעומד לפניהם, ולעולם יד ה' פרושה לקבל שבים, אמנם צריך יתרון הכשר מליצים טובים שהם תורה ומצות להקביל תפלתו ותשובתו לפני אלקיו, כי עונות ותכונות רעות שהקנה לנפשו הם מסכים גדולים מבדילים בינו לבין ה' מלעבור תפלתו. והבא לטהר מחולאי נפשו צריך שיעשה כמו החולה חולאי הגוף שהולך אצל רופא וילמדהו דרכי הרפואה אשר ילך בה, כן חולה חולאי הנפש צריך שילך אל חכם וירפאהו, וכמו שרופא הגופות נותן תרופה מתנגדת לטבע החולי והליחה הגוברת כן רופא הנפשות צריך שיתנגד ברפואותיו לטבע התכונה הגוברת בנפש החולה:  

תלמיד: כנגד הבטלה יבא הזריזות הגדול, כנגד הגאוה השפלות, כנגד הגרגרנות העינוי בצום והנזר מתענוגי המאכל, כנגד הזמה ביטול התאוה, כנגד הכעס הסבלנות והעדר הרגשת החרפה, כנגד הקמצנות הנדיבות והותרנות, כנגד הקנאה טוב הלבב, וכן ישתדל לעמוד שנים או ימים על היפך תכונת נפשו עד שתקנה הנפש הפעלות רושם והרגל וירגיש תועלת רב בתרופה, ואחר כך יחזור לאחוריו ויעמוד על המיצוע שהוא המשובח בין כל הקצוות כמו שילמדהו וישכילהו חרש חכם שיבקש לו:  

תלמיד: יצטרך חסד ה' וחנו יעזרהו ויאמצהו ימלט נפשו מיד שאול סלה שעל ידי התפלה וכוונת הלב ומעשים טובים תושג, כי קרוב ה' לכל קוראיו ולא ימנע טוב להולכים בתמים, והוא יחוננהו דעה כנגד העצלה והבטלה, יראתו הפנימית כנגד הגאוה, ההשכל כנגד הגרגרנות, החכמה כנגד הזמה, הבינה כנגד הכעס, העצה כנגד הקמצנות, החמלה כנגד הקנאה, ויאכילהו פרי המדות האלו שהוא מתוק לנפש שיקוי לעצמות ומרפא לכל תכונה רעה בשריית וישב בהשקט ובשלוה וירגיש אפילו בעודו בחיים מעין העוה"ב, כל שכן שאחרי מותו ישב במעלות הצדיקים ויתעדן עמהם בגן עדן:  

תלמיד: האהבה, השמחה, השלום, הזריזות, הנקיות, הטהרה, הפרישות, הקדושה, הענוה, היראה הפנימית הכרת גדולת יוצרו והבנת דרכיו בחכמה והשכל, החסידות, ולבסוף רוח הקודש, כי הואיל ויצא מלבו יין חמדות העולם ותענוגות יכנס בלבו סוד ה' ורוח קדשו יכינהו ויאיר כל שלשה חלקי נפשו, ויתעדנו ויתענגו וישכילו מאותם השלשה מתנות שהם שרש האמונה ועמודי התורה, עד כי יראה אור בעודו באפילת חשכת חומרו וגופו ולא ילך בהם כסומא בארובה:  

תלמיד: השכל, הרצון, והזכרון.

תלמיד: האמונה הבטחון, והאהבה שכבר אמרתי ענינם:  

תלמיד: ידיעת דבר זה אין בי כח להשיב, כי הסומא לא ישפוט במאורות, אבל חושב אני שיש יתרון מעלה על היודעים בידיעה אמיתית ומפורשת מהיודעים בקבלה לבד, כמו שיש יתרון למי שאומרים לו האמן כי בכיס זה יש מאה זהובים ואין אתה יכול לראותם ולנגוע בהם אבל יהיו לצורכך ויועילוך, למי שראה את הזהובים ומנאם ארבעה וחמשה פעמים ויש כח בידו לראותם כשירצה ולהשתמש מהם, כי אז ידע בודאי כי יהיו לו לבדו לעת הצורך.  

ולכן באתי לפניך מרי ורבי שעל פי מדותיך תדריכני ולמדני את חקיך הבינני לעשות מצות קוני על פי התורה והקבלה אשר צוה לנו משה מורשה לבני ישראל כדי שאוכל להכיר גדולת מעלת יוצרו מלכי ואלקי עד מקום שאדם ילוד אשה יוכל להגיע בעיני שכלו בעודו בחיים, ואל יטרידוני התכונות הרעות והמדות הפחותות ומיעוט ההבנה כי לכך נוצרתי:  

תלמיד: דבר אדון כי שומע עבדך, הכינותי לבי ורעיוני להקשיב למצותיך מכל אורח רע כלאתי רגלי למען אשמור דבריך, הנה תאבתי לפקודיך צמאה לך נפשי בצדקתך חייני:  

עוד דע והאמן שכל מי שרוח הבריות נוחה הימנו סימן טוב לו שרוח המקום נוחה הימנו והוא ירא את ה' בסתר ובגלוי, על כן לעולם יהי' אדם ערום ביראה זאת לעשות באופן שכל בני אדם יאהבו אותו ויהיה רצוי לכל אחיו, ודא היא מרגליתא בפי קדמונינו להיות מענה רך שגור בפיו שהוא משיב חמה, ולהרבות שלום עם אחיו וקרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק ולכבדו ולהיות מקדים בשלומו ולהיות ישר ונאמן עמו כמו עם אחיך זרע ישורון כי גזלתו חמורה מגזלת ישראל משום חילול ה' וכדי בזיון שיאמרו עלינו שטנה שתורתינו הקדוה תסבול חס ושלום הגניבה והגזל והבזיון לשום אדם, והרי החמירה אפילו על גניבת דעתו של נכרי ומלדבר אליו תועה ודברי כזב כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב עם שום אדם ולא ימצא בפיהם לשון רמיה ודמשתמע לתרי אנפי, אלא מה שבלב יהיה בפה נקי כפים ובר לבב הולך צדקות ודובר משרים שונא בצע ועולה וכל רמיה:  

אל תשא פנים לשום אדם נגד האמת, ויהיה הוא אהוב אצלך מכל שאר הדברים, כי אלקים קדושים וחותמו אמת, הסתפק במה שחננך בוראך אם מעט ואם הרבה, ודע כי אין עושר לאדם כהסתפקות והשמח בחלקו הוא עשיר באמת לא המרבה נכסים בדאגה וחומס נפשו: