אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/עט: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(כותרת ברורה יותר) |
(←שתדלנות להצלת מקורב מגזירה: כנדצ''ל) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
=== שתדלנות להצלת מקורב מגזירה === | === שתדלנות להצלת מקורב מגזירה === | ||
;נידון מהריב"ל במקורב למלכות שיכול לפטור את חבירו | ;נידון מהריב"ל במקורב למלכות שיכול לפטור את חבירו | ||
בנביא {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כא|שמואל ב' כא]]}} מסופר על רעב שהיה בימי דוד במשך שלש שנים, ושאל דוד באורים ותומים על מה באה גזירת הרעב. ויאמר ה', אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את | בנביא {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כא|שמואל ב' כא]]}} מסופר על רעב שהיה בימי דוד במשך שלש שנים, ושאל דוד באורים ותומים על מה באה גזירת הרעב. ויאמר ה', אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. והיינו שכשנהרגו כהני נוב אבדה פרנסת הגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח. ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'. ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש להמית בישראל. יותן לנו שבעה אנשים מבניו והקענום להשם בגבעת שאול. ויאמר המלך אני אתן. ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול, על שבועת השם אשר בינותם - בין דוד ובין יהונתן בן שאול. ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול, את ארמוני ואת מפיבושת. ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי. ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני השם ויפלו שבעתם יחד. | ||
הגמרא במסכת יבמות מבארת מדוע דוקא בנים אלו הם שנמסרו ביד הגבעונים [והאחרונים האריכו לבאר מנין שהיו עוד בנים לשאול מלבדם], ומבארת הגמרא: אמר רב הונא, העבירום לפני ארון, כל שארון קולטו - למיתה, כל שאין ארון קולטו - לחיים. ומקשה הגמרא: מתיב רב חנא בר קטינא, "ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול", וביאור | הגמרא במסכת יבמות מבארת מדוע דוקא בנים אלו הם שנמסרו ביד הגבעונים [והאחרונים האריכו לבאר מנין שהיו עוד בנים לשאול מלבדם], ומבארת הגמרא: אמר רב הונא, העבירום לפני ארון, כל שארון קולטו - למיתה, כל שאין ארון קולטו - לחיים. ומקשה הגמרא: מתיב רב חנא בר קטינא, "ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול", וביאור קושייתו שאם אכן בארון היה הדבר תלוי ולא קלטו הארון, אם כן מהי חמלתו של דוד. ומיישבת: שלא העבירו. שוב מקשה הגמרא: וכי משוא פנים יש בדבר. ופירש [[רש"י/יבמות/עט/א|רש"י]]: וכי היה לו לדוד לישא פנים בדיני נפשות היה לו להעביר את כולן. ומיישבת הגמרא: אלא שהעבירו וקלטו וביקש עליו רחמים ופלטו. אלא שמקשה הגמרא: ואכתי משוא פנים יש בדבר. ופירש רש"י: הואיל וקלטו ארון, לא היה לו להמית אחר תחתיו. ומיישבת: אלא שביקש רחמים שלא יקלטנו הארון, ע"כ סוגיית הגמרא. | ||
בשו"ת מהר"י בן לב {{ממ|[[שו"ת מהר"י בן לב/ב/מ|ח"ב סימן מ]]}} הביא שאלה בראובן שהיתה לו אהבה עם השרים ויועצי המלכות, ולפעמים היו תופסים מחמת המלכות לקצת יהודים עשירים. וזה היהודי שיש לו אהבה עם השרים יש לאל ידו להציל איזה יהודי מאותה הצרה, אבל ירא לנפשו שאם יציל לשמעון יקחו ללוי תחתיו, ומאן לימא ליה דדמא דשמעון סומק טפי, דילמא דמא דלוי סומק טפי. ועל זה שאל אם הרשות בידו להציל את שמעון מצרתו. | בשו"ת מהר"י בן לב {{ממ|[[שו"ת מהר"י בן לב/ב/מ|ח"ב סימן מ]]}} הביא שאלה בראובן שהיתה לו אהבה עם השרים ויועצי המלכות, ולפעמים היו תופסים מחמת המלכות לקצת יהודים עשירים. וזה היהודי שיש לו אהבה עם השרים יש לאל ידו להציל איזה יהודי מאותה הצרה, אבל ירא לנפשו שאם יציל לשמעון יקחו ללוי תחתיו, ומאן לימא ליה דדמא דשמעון סומק טפי, דילמא דמא דלוי סומק טפי. ועל זה שאל אם הרשות בידו להציל את שמעון מצרתו. | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
;חילוק בין מסירת בני שאול ליד הגבעונים למסירת יהודי ביד עכו"ם | ;חילוק בין מסירת בני שאול ליד הגבעונים למסירת יהודי ביד עכו"ם | ||
והנה ידוע שאם עובדי כוכבים אומרים ליתן בידם יהודי אחד ואם לא יהרגו כולם, שאסור למסור בידם, ולכאורה צ"ב מנידון הגמרא לגבי דוד שמסר לידי הגבעונים שבעה מבניו של שאול, ובפרט לדברי הערוך לנר שאילו היה הדבר תלוי בבחירתו פשיטא שהיה מותר לו שלא למסור את אהוביו. ולכאורה החילוק הפשוט הוא שמסירת נפש לידי העכו"ם היא שלא כדין ולכן אין היתר למסור בידם אף אדם ואפילו אם יהרגו את כולם, משא"כ לגבי בני שאול שהיה דינם מן השמים שימסרו שבעה מבניו לידי הגבעונים, ובאמת כל שבעה מבניו שהיו נמסרים לידם היה מתקיים בזה הדין והיתה הריגתם על פי ההלכה, אלא שנידון הגמרא הוא על הבחירה במי מבין בניו יתקיים דין זה, ובזה דנה הגמרא שמסירת שבעה אלו דוקא ולא אחרים יש בה משום | והנה ידוע שאם עובדי כוכבים אומרים ליתן בידם יהודי אחד ואם לא יהרגו כולם, שאסור למסור בידם, ולכאורה צ"ב מנידון הגמרא לגבי דוד שמסר לידי הגבעונים שבעה מבניו של שאול, ובפרט לדברי הערוך לנר שאילו היה הדבר תלוי בבחירתו פשיטא שהיה מותר לו שלא למסור את אהוביו. ולכאורה החילוק הפשוט הוא שמסירת נפש לידי העכו"ם היא שלא כדין ולכן אין היתר למסור בידם אף אדם ואפילו אם יהרגו את כולם, משא"כ לגבי בני שאול שהיה דינם מן השמים שימסרו שבעה מבניו לידי הגבעונים, ובאמת כל שבעה מבניו שהיו נמסרים לידם היה מתקיים בזה הדין והיתה הריגתם על פי ההלכה, אלא שנידון הגמרא הוא על הבחירה במי מבין בניו יתקיים דין זה, ובזה דנה הגמרא שמסירת שבעה אלו דוקא ולא אחרים יש בה משום משוא פנים, אף שודאי למעשה הדין שנתקיים הוא על פי ההלכה. ובחילוק זה יבואר מה שאין להקשות על סברת הערוך לנר ממה שצווחו גדולי עולם על פרנסי הקהילות בעת גזירת הקנטוניסטים שהיו ממלאים מכסת הילדים בילדים היתומים וכיו"ב והסירו את בניהם ובני משחדיהם, כי אין הנידון דומה, ששם מסירתם היתה שלא כדין ובודאי אסור למסור שום יהודי ביד גוי. | ||
אלא שלפי זה צריך ביאור עיקר דימוי המהריב"ל בין סוגיית הגמרא ביבמות לשתדלנות להסרת גזירת המלכות מעל עשיר מישראל, שהרי שם הגזירה היא שלא כדין ואף שאין שם מסירת נפש לידי העכו"ם שהרי אינו מוסר אחר תחת הצלת חבירו, אבל סוף סוף בהצלת חבירו גורם שתפול הגזירה על ישראל אחר. משא"כ בנידון הגמרא ביבמות גבי בני שאול, שם לבסוף נתקיים הדין וכל הנידון הוא לגבי הבחירה במי יתקיים הדין - וכיצד נביא ראיה מהיתר לשאת פנים בבחירה זו להיתר גרם מסירת ישראל אחר ביד עכו"ם תחת חבירו, וצ"ע. | אלא שלפי זה צריך ביאור עיקר דימוי המהריב"ל בין סוגיית הגמרא ביבמות לשתדלנות להסרת גזירת המלכות מעל עשיר מישראל, שהרי שם הגזירה היא שלא כדין ואף שאין שם מסירת נפש לידי העכו"ם שהרי אינו מוסר אחר תחת הצלת חבירו, אבל סוף סוף בהצלת חבירו גורם שתפול הגזירה על ישראל אחר. משא"כ בנידון הגמרא ביבמות גבי בני שאול, שם לבסוף נתקיים הדין וכל הנידון הוא לגבי הבחירה במי יתקיים הדין - וכיצד נביא ראיה מהיתר לשאת פנים בבחירה זו להיתר גרם מסירת ישראל אחר ביד עכו"ם תחת חבירו, וצ"ע. | ||