אלשיך/משלי/ל: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הנה'''  מקראות אלו אין אומרים אלא דורשנו שאם הוא שם חכם שהיה בימי שלמה ושמו אגור ושם אביו יקה ושהיה משא שהיא נבואה היל"ל דברי משא אגור בן יקה וגם מה ענין אומרו בן בחיר"ק הבי"ת ולא בסגו"ל שאף ביהושע בן פירשו הרמב"ן מלשון בינה ועוד באמרו נאם הגבר וכו' שאם הוא שנאם הגבר הנזכר אל שני חכמים ששאלו חכמה ממנו שהם איתיאל ואכל היה כי בער אנכי כו' כלומר ולא ידע מה להשיב הלא כמו זר נחשב א' כי מה ששאלו חסר מן הספר ואם מה ששאלו היה מה דבר לו ה' במשא אשר נבא מה תשובתו לומר כי בער כו' איזו חכמה היה צריך להגיד מה שהוגד לו ולא יתכן שנבא ולא ידע מה נבא ושיספר לנו הכתוב חסרון זה ועוד אומרו לאיתיאל פעם שנית מיותר וכן באומרו כי בער מלת כי מיותרת ועוד שאם דרך ענוה השיב תחלה כי בער אנכי מאיש ואחרי כן החזיר להם תשובה על פי ה' למה יגיד ענותנותו באומרו שלא ידע מה להשיב ולא תשובתו על דבריהם אחרי השפיל עצמו כי לא יתכן שיספר שאמר שלא ידע ולא השיב דבר ואם מה שהשיב הוא מי עלה שמים וירד כו' זו שאלה היא ולא תשובה ואם אומרו מי עלה היא השאלה היכן היא התשובה ועוד שהי"ל להקדים אומר מי עלה כו' לאומר כי בער כו' ועוד היכן היא נבואתו שאמר עליה המשא שאם נאמר שהיא מי עלה כו' חידה היא ולא משא ועוד כי אחרי אומרו מי עלה כו' מי אסף כו' היה לו להודיענו מי הוא ולא להניח הדבר בתיקו ועוד מה סמיכות הוא לזה כל אמרת וכו' ועוד שהיל"ל אמרות אלוה כי מלת כל תורה על ריבוי וסוף הכתוב גם הוא בלתי מקושר אל ראשו וגם ענין אל תוסף כו' נעדר הבנה ובלתי מקושר ועוד באמרו פן יוכיח בך הראוי יאמר פן יוכיחך: ''' והנה'''  אמרו רז"ל בתנחומא וז"ל דברי אגור בן יקה המשא א"ר חייא בר אבא למה נקרא שמו אגור שאגר את התורה בן יקה שהקיאה לאיתיאל שכתוב בתורה ללא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ואוכל אמר שלמה אני ארבה ולא אסור ע"כ.

'''ומה'''  הנה דברי אגור הנזכר פירש ואמר כי בער כו' לומר אל יתהלל חכם בחכמתו אשר אני בא ללמדו בל יכשל כמוני לאמר כי לא יקרני כמוהו באמת באמור גם כי אתחכם יותר לא יקרמני כמקרהו כי הלא אשר קרה לו הלא היה באהבת נשים כי נבער כל אדם מדעת להשמר מהן למה שבו איש הוא ומטבע הולדתו יכרך אחריה וכל יצר לב האדם חומדתן אך בנושא זולת זה גם כי אתחכם יותר לא אמוט כי חכמתי תעמוד לי ובזה יהיה מקל בתער אשמתי זאת ועוד כי גם בנושא כזה יאמר אני לא אמוט רבה כי הלא אשר קרה לו הלא לא היה אם לא משגגת למוד שלא למד ממוריו שכוונת הכתוב גם על חכם כמוהו היה וכמקרה תלמידי שמאי שאמרו רז"ל שלא בשלו כל צרכם גם הוא קרה לו כי על כן לא נקבעה הלכה כמותם אך אני ארבה בישיבה לא אמיש מרגלי החכמים ואהיה זהיר בשגגת למוד וגם בזה צד קלות באשמתו כי שגגת למוד גרמה לו ולא היה יודע ומתעבר ובוטח: ''' עוד'''  טענה שלישית כי יאמר איש הלא לא יפלא אשר בטח שלמה בחכמתו לעשות זר מעשהו כי איככה יוכל ויעלה על רוחו יספיקו נשים בהבליהן להטות לב רחב מפתחו של אולם כי חכמת אלהים בו ועל כן לא יחשב בעצם כאשם אך מי חכם מהבאים אחריו יערב אל לבו לעשות כדבר ההוא ולבטוח בחכמתו הקלה בערכו ואם כן מה בצע בתוכחתו כל כן הקדים שלמה ואמר כמשיב על שתי אלה כי בער אנכי מאיש לומר לא על אלה אקל אשמתי וגם לא יעלה על לב איש לא יצטרך לתוכחתי כי אניח הנחה זו לומר כי על כל חכמתי בער אנכי על כי מאיש אני בן אדם חומרי ועל כן טבעי רץ אחר אשה ובער אנכי מהשמר ממנה שהיא הטענה הראשונה אך בנושא אחר בבינתך תשען ולא תמוט איננה טענה כי הלא ולא בינת אדם לי כמתמיה ואומר משום הא לא איריא כי האם לא בינת אדם הוא אדם הראשון לי להבין מענינו ליזהר כי הלא לא מאיש לוקח כמוני רק יציר כפיו יתברך ואף על פי כן אשתו הטתה את לבו ויאכילהו מחלב חטא ועון ואיך תאמר אלי כי להיותי מאיש נטיתי לבי אחר אשה ויטו את לבבי אך לא יהיה כן באחת ממצות ה' זולתה אשר בן איש לא יחמדם כמוה כי הלא עד עינינו אבינו הראשון אשר לא מאיש לוקח ויהי בעיניו טרם יחטא תאות אשה כיתר דברים אשר לא יכרך יצר לב האדם אחריהם כנודע כי לא ידע טוב ורע ויהי התשמיש בעיניהם כיתר המעשים ועם כל זה אשתו הטתה לבבו ואם כן אפוא בטלה לה הטענה הראשונה:

'''או'''  יאמר וירד לומר גם כי תאמר אלי כי בעלותו השמים אל האלהים נפשט מחומרו וישאר בגלגלים הגשמים ונפשו עלתה מעלה מעלה הלא יגדל כחו במה שוירד כי הלא בשובו למטה שב ויתלבש בגלגלי כהוייתו בארץ הלא שלט בכל ד' יסודות יורה כי גם איכות גופו למעלה מהם ובראשון החל הוא יסוד האש וזהו וירד כי איך ירד ולא נכוה ביסוד האש אשר למטה מהשמים ויותר תפלא הירידה מהעליה כי הלא העליה היה בדבקות ורצון מאתו יתברך ועל ידי כן לא יפלא אך באמור אליו יתברך לך רד ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים שהיה הוא יתברך בכעס ואמר לו רד מגדולתך ועם כל זה וירד ולא הוזק חומרו ביסוד האש הלא יורה כי זולת גדולתו בשמים גם בגוף ונפש שלט ביסוד האש כמדובר: ''' וגם'''  שלט ביסוד הרוח וזהו מי אסף רוח בחפניו וזה במכת השחין שצוהו יתברך יקח מלא חפניו פיח הכבשן וזרקו משה השמימה ואמרו רז"ל עד כסא הכבוד ונוראות יעלה איך לא זורה ברוח מצויה מידו של משה עד יסוד האש ומה גם פיח הכבשן אשר ידפנו רוח עד בלתי השאיר כל זכר לו אך לזה נשית לב למה לקחוהו אהרן ומשה יחד בחפניהם ואחר כך זרקו משה לבדו וכן מה צורך לזורקו השמימה ומה גם למז"ל שזרקו עד כסא הכבוד אמנם ביארנו יפה בעתו מז"ל שהמכות היו דצ"ך על ידי אהרן בא"ח על ידי משה עד"ב על ידי הקב"ה שחין על ידי שלשתן וכתבנו שאהרן שלט ביסוד המים ויסוד העפר על כן צפרדע שביסוד המים וכמם שביסוד העפר היה על ידי אהרן ומשה שלט גם ביסוד האויר ויסוד האש על כן היו חשך שנתעפש ונתעבה האויר וארבה שהם ברית המתיחסות לאויר וברד שהיה בו יסוד האש מתקיים תוך כדור אבן הברד על ידי משה ובשחין רצה הוא יתברך יהיה על ידי שלשתן כי רצה הוא יתברך ילקו האנשים בד' יסודותיהן בשחין וילקה גם שרו של מצרים כמז"ל ויהי השחין בחרטומים חרטומים כתיב מלמד שגם שרו של מצרים לקה על כן למען יחולו בד' יסודות האנשים היה מאבק שהוא לעומת העפר ויקחוהו אהרן ומשה בחפניהם לכלול גם מים ואש כי על ידי אהרן קנה איכות ללקות בלחות יסוד המים ולהיות שהיו שתי מינים כמז"ל לח מבחוץ ויבש מבפנים למען ישרפו באש הפנימי ובבואם להתגרר יפגעו בלח שקשה בו הגרירה ויצר למו על כן הוצרך יהיה האבק בחפני אהרן לקנות הויית הלחות שמבחוץ נוסף על העפר ויתאחד עמו משה להקנות בו כח אש להיות יבש ושורף מבפנים על כן הוצרך יקחוהו שניהם כאחד ועדיין היה צריך להעשות הנס על יד איש שולט ביסוד הרוח והוא כי ללרוית גם השר והוא רוחני ועליון אין יד בן אדם שולטת להכות בו על כן צוה הוא יתברך יזרוק השמימה עד כסא הכבוד למען מכסא כבודו יתברך יוכה השר שתחת כסא כבודו יתברך והנה ליזרק למעלה ללקות גם השר במה שלוקים אנשיו הנה יזרנו הרוח ולא ישאר מאומה על כן צוה הוא יתברך יקחנו אחר כך משה לבדו נחפניו שע"י קליטת חפניו אשר הוא שולט ביסוד הרוח הקנה באבק זו כחו שלא ישלוט בו הרוח ויזרקנו השמימה למעץ לא יוכל הרוח להפיצו כי בהזרק בחפני משה השולט באויר לא ישלוט הרוח באבק שהיה בחפניו באופן שהיה יסוד הרוח כאלו אסף וקלט אותו בחפניו ולא נשב באבק כאלו מידו עד יסוד האש רוח לא היה וזהו מאמר שלמה בחכמתו מי אסף רוח בחפניו הנה ששלט למעלה במקום להבת שלהבת מלאכי קודש וביסוד האש ויסוד האויר וגם שלט משה ביסוד המים שעל נטית ידו של משה בלי מטה האלהים נבקע הים כמז"ל הרם את מטך והפרישהו ממך ונטה את ידך ונצבו כמו נד וקפאו תהומות כאלו נצררו המים בצרור בל יצאו ויתפשטו ולא על ידי איכות כח קדושת נפשו המלובשת בחומרו כי אם בשמלה שהוא בנטיית ידו הגשמית אשר היא מלבוש ושמלה שאת הרוח ונשמה יעטוף כמז"ל הרם וסלק את מטך ונטה את ידך כמדובר שבנטית ידו צרר מים במה שהיתה שמלתו לנפשו כי אין זה רק שהשליטו האלהים ביסוד המים ומי זה שלט גם ביסוד העפר כמשה כי מי הקים כל אפסי ארץ והוא כי על דבר קרח ארז"ל שבאומר ופצתה האדמה את פיה נעשתה כל הארץ כמשפך פי הארץ עמוק וכל סביבות הארץ גבוהים סביב ונעשו כמדרון והיה כל אשר לקרח ודתן ואבירם מתגלגל בכל מקום שהיה ויורד כמים הנגרים במורד וזהו מי הקים כל אפסי ארץ שהקים והגביה האפסים הם כל קצוי הסביבות של ארץ והיו משפעים והולכים עד אמצעות פי הארץ הנה כי מי לנו גדול ממשה ועכ"ז הביטה וראה מה שמו ומה שם בנו כלומר מה בין שמו של משה כי נודע בשערים שמו ותהלתו כי גדול שמו וראה מה שם בנו אם שם בנו גדול כשם אביו כי תדע כלומר כי הפרש זה ודאי תדענו שאיכי מביא לך ראיה מנסתרות ממך ועל מה זה לא היה לו בן יהיה לו שם כשם הגדולים וידמה לאביו אך הלא מעצמך תדע כי גם שצפורה צדקת היתה לבלתי היותה מזרע קדשי בני ישראל על כן גם בניה אבר ילדה בקדושה לא השיגה ידם להגדיל איכותם כלומר והיה לי אני שלמה ללמוד ממנו ולהדבק בנשים מבנות ישראל המה ולא בנכריות כי הן הנה היו אשר הטו את לבבו וא"כ אפוא גם הטענה השלישית לאמר כי לא היה פחד יסמוך חכם זולתי על רוח מבינתי כמוני כי אני רב שכלי היה לי אילן גדול ליתלות בו משא"כ ביתר אנשים כי הלא גם שלא אמנע מיראת הטיית הלב הלא מהראוי הייתי פורש לפחות למען אוליד בן ממלא מקומו כמוני בל יקרני כגדול העולם שמלא מקומו תלמידו יהושע ולא בנו אך אמור מעתה כי אין חכמה ואין תבונה לנגד המתחכם יותר על מצותו יתברך:

'''ראוי'''  לשום לב באומרו בטרם אמות מה בצע אם תנתן שאלתו בטרם ימות סמוך למיתתו אם עשה רעה ברוב ימיו שקדמו ועוד החלו בשוא ודבר כזב וצאתו בריש ועושר ועוד מה ענין השוא ודבר כזב: ''' אמנם'''  הנה באחד משני דברים מנסה הוא יתברך את האדם או בעושר אם יבעט או בעוני אם יקון ועל שניהם חלה פני אל יצילנו ואמר כי צרה המתרגשת בעושר גדולה מאשר בעונו כי בעיטת גאות העושר מביא עד יכפור בעיקר והעוני עד עבור עליו בשני לאוין ואמר שתים שאלתי מאתך וטרם גלות שאלתי יחסת כל אחד אל החורבה היוצאת ממנה והוא שוא וכו' כאשר יפרשם ואמר אל תמנע ממני בטרם אמות למה שהרשע בחייו קרוי מת אמר הנני על ידי הרבות נשים קרוב אל המות כי החל בי דבר שנאמר עלי ויעש הרע כו' ואקרב אל הקרא מת בחיי חלילה:

'''הנה'''  כתובים אלה אומרים דורשנו שלא על עבד איש מקנת כסף יצוה שלא ילשינוהו כי אם אשר לא טוב עשה טוב להלשינו ומה לנו מקללתו וגם מה ענין האשמה אחר הקללה וכן מה ענין הדורות הכתובים ובנות העלוקה והבלתי שבעים ועין תלעג כו': ''' אמנם'''  בא שלמה ללמד דעת את ראש הדור ומנהיגו והוא כי אחרי הודיע אלהים כי אשמת הדור בראש המנהיג אשר לא ידריך ולא ימחה והלא יקרה ישים ראש הדור את עצמו תחת משא הנהגת הדור בכל מאמצי כח אך שומע אין לו ויקוצו בתוכחתו והנה בראותו כי כן הלא ייעצוהו כליותיו א' משתים יעשה לו או ימסור דינו לשמים להלשין את דורו לאדונם שבשמים לאמר עברו בריתך בית ישראל ואין בי כח להציל ולמחות כי לא ישמעו לקולי ושחתי דברי הנעימים או יפנה לדרך אחרת לפרוש ולהכבד ושבת בביתו ולבלתי הטפל בהם והבט אל מעוריהם אמר שלמה כי אין א' משתי הדרכים האלה דרך ישרה שיבור לו המנהיג על הא' החל ואמר אל תלשן עבד הוא האיש הישראלי עבד לה' כד"א כי לי בני ישראל עבדים.

'''וד''''  לא ידעתים חזר ומזכירן פעם אחרת שנאמר ג' המה מטיבי צעד וכו' אלו ד' מינים שכל א' מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקב"ה והן נראים קטנים בעיני אדם וגדולים הם בעיני הקב"ה מי פירש להם לישראל על ד' מינים האלו שהם אתרוג לולב הדס וערבה חכמים שנאמר והמה חכמים מחוכמים עכ"ל: ''' וראוי'''  להעיר שאומר שבקש לעמוד על ד' מינים כו' נראה שכל תמיהתו לא היתה רק על הד' מינים וא"כ למה יזכיר פסח מצה ומרור ואומר עליהם נפלאו ממני ועוד אומרו מי יאמר כו' הנה בגמרא דקדקו הדר שהוא דר כל השנה באילן כפות כפת כתיב עבות עץ שעליו חופין את עצו זה הדס וגם אמרו התורה אמרה טול ב' כפות תמרים להלל בהן את הקב"ה שהוא יתור לשון לבלי צורך ועוד אמרו הרי הוא אומר במקום אחר עלו ההר וכו' היתכן היה תמה שלמה על מה שהיה עתיד עזרא לצוות ועוד שלא במקום הדס צוה לקחת אותם ועוד שיראה דעת בעל המאמר לעקור הכתובים כי הוא אומר דרך הנשר כו' שמונה הד' שלא ידע ואיך יהיה על ד' מינים שבלולב ולא עוד אלא שאומרו כן דרך אשה מנאפת כו' מה ענין מינים שבלולב לאשה המנאפת ועוד אומרו ד' לא ידעתים חוזר ומזכירן פעם אחרת שלשה המה מטיבי צעד כו' מי הגיד לו שאומר ג' מטיבי צעד וכו' הם ד' מינים שבלולב והלא הכתוב מפרשם זרזיר מתנים וכו' ועוד איך יחזור להזכירן אחר שהפסיק בענין דרך הנשר וכו' ובענין תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד וגו' תחת וכו' שלשה המה קטני וכו' הנמלים וכו' השפנים וכו' מלך וכו' שממית וכו' איך יחזור אחר כך לומר ענין לולב אחר כל ההפסקה הזאת ועוד אומרו והם נראין קטנים בעיני בני אדם כו' ומי פירש להם כו' חכמים שנאמר והמה חכמים וכו' והלא פסוק זה נאמר למעלה על הנמלים ושפנים וארבה ושממית ולא נאמרו בפעם ראשונה שהוזכרו מיני לולב ולא בשמה כשחזר ומזכירן ועוד למה לא דרש בעל המאמר הכתובים כסדרן ידרוש ראשונה פסוק והמה חכמים ואחר כך יאמר וחזר להזכירן בפסוק ג' המה מטיבי צעד שהוא אחריו.

'''אמנם'''  בעל המאמר הוקשה לו בכתובים אחד אומרו וד' לא ידעתים שאם פירש והרביעי לא ידעתיו היל"ל בלשון יחיד ולא לא ידעתים כאלו חוזר אל כל הד' ואם הוא כפסוק ושבע תועבת נפשו שהוא כאומר והשביעי יאמר וארבע לא ידעתיו או לא ידעתי כמו שבפסוק הנזכר אומר תועבת נפשו ולא תועבות אך ידעתים מורה על דברים רבים ואם הוא שחוזר אל כל הד' אם כן השלשה אינם במקרא וכן באומרו למטה וד' מטיבי לכת היל"ל והרביעי מטיב לכת ועוד כי הלא אין בפסוק ההוא ד' שהרי אומר זרזיר מתנים או תיש שמורה באמרו מלת או שאין הזרזיר והתיש נמנים כאחת שאינו אומר אלא זה או זה ואם כן שלשה הם לבד ועוד שאם אומרו דרך הנשר הוא שאין עושה רושם בהלוכו גם כל עוף הוא כן ולא על שפורח גבוה מזולתו ה"ל לעשות רושם ועוד באומרו דרך נחש וכו' כי כמה וכמה דורסים ומהלכים על הצור ולא יעשו רושם וכן באניה בלב ים שגם בכל עבר מהים לא תעשה רושם ולמה תפס בלב ים ועוד מה צורך למשיל משלים לומר שדרך גבר בעלמה לא יעשה רושם ושכן דרך אשה מנאפת ויוכל לאומרו בלי משלים ולא עוד אלא שאומר כמה משלים על דבר זה ועוד שאומר בן דרך יראה שמדמה דרך אשה מנאפת אל הנזכרים באומרו כן דרך ולא שהוא פי' הא' ועוד כי אין צריך פירוש כי יובן מהקודמים ואם כן הוא כפל ענין ועוד באומרו ד' הם קטני ארץ כי כמה וכמה יש קטנים מהשפנים ועוד איך יתארם לחכמים מחוכמים ולא מחכמה יעשו דבר רק טבע הטביע בם עושם יתברך לעשות מעשיהם ועוד שהיל"ל שלשה הם קטני ארץ חכמים כו' ולא יאמר והמה שנראה שידבר על אחרים שלא דבר בם עדנה ועוד מה ענין הד' דברים ההם נמלים ושפנים ארבה ושממית ואשר ייחס לכל אחד מהם: ''' אך'''  כיון שלמה להודיענו איך נתחייב ללמוד מדברי רבותינו ז"ל ולא נמיש מכל מה שפירשו בתורה ימין ושמאל כי בלעדם תהיה לנו תורה שבכתב כדברי הספר החתום ולא יעצר כח חכם בחכמתו להבין מתורה פירוש מצותיה לו לא תורה שבעל פה על פי החכמים וצא ולמד כי הלא שלשה המה נפלאו ממני מה ענןי פסח מצה ומרור מה הוא פוד התאחדם יחד נכסה ממני אך ידעתי מציאותם.