שו"ת רבי עקיבא איגר/א/לד: הבדלים בין גרסאות בדף
(סימן לד) |
(קישור להשמטות) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
<center> | <center> | ||
<big>'''סימן לד'''</big> | <big>'''סימן לד'''</big> | ||
| שורה 6: | שורה 7: | ||
מ"ש מעכ"ת נ"י לתמוה על המנהג דבנפסק העירוב מטלטלין בחצר בית הכנסת אותם הדרים שם כמו שכתב המגן אברהם, הא כיון דהאחרים יש להם זכות ליכנס בחצר בית הכנסת להתפלל ואי אפשר להם למחות, הוי רגל האסורה במקומה דאוסרת שלא במקומה. | מ"ש מעכ"ת נ"י לתמוה על המנהג דבנפסק העירוב מטלטלין בחצר בית הכנסת אותם הדרים שם כמו שכתב המגן אברהם, הא כיון דהאחרים יש להם זכות ליכנס בחצר בית הכנסת להתפלל ואי אפשר להם למחות, הוי רגל האסורה במקומה דאוסרת שלא במקומה. | ||
לעניות דעתי דווקא בב' חצירות זו לפנים מזו דכל עיקר דריסתם דרך החצר החיצונה והם דבוקים בה זה בזה, אוסר על החיצונה, מה שאין כן היכי דדר בעלמא רק דעובר דרכו בזה החצר כדי לילך ממנו למקום אחר אינו אוסר. דאי לא תימא הכי אם יש כפר סמוך לעיר, ואיזה אנשים הדרים שם לא עירבו ובאין בשבת להעיר לבית הכנסת וקנו להם מקומות בבית הכנסת ואי אפשר למחות בידם נימא דלא מהני העירוב להעיר כיון דבני כפר שאסורין במקומם הולכין בעירם כשנכנסין לבית הכנת אלא על כרחך כנ"ל: | לעניות דעתי דווקא בב' חצירות זו לפנים מזו דכל עיקר דריסתם דרך החצר החיצונה והם דבוקים בה זה בזה, אוסר על החיצונה, מה שאין כן היכי דדר בעלמא רק דעובר דרכו בזה החצר כדי לילך ממנו למקום אחר אינו אוסר. דאי לא תימא הכי אם יש כפר סמוך לעיר, ואיזה אנשים הדרים שם לא עירבו ובאין בשבת להעיר לבית הכנסת וקנו להם מקומות בבית הכנסת ואי אפשר למחות בידם נימא דלא מהני העירוב להעיר כיון דבני כפר שאסורין במקומם הולכין בעירם כשנכנסין לבית הכנת אלא על כרחך כנ"ל{{הערה|עי' ב[[שו"ת רבי עקיבא איגר/א/השמטות#לד|השמטות]].}}: | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
גרסה אחרונה מ־07:49, 9 במרץ 2023
|
< הקודם · הבא > |
סימן לד
לידידי הרב רבי יעקב נ"י דיין מצויין וחד מב"י דק"ק פוזנן
מ"ש מעכ"ת נ"י לתמוה על המנהג דבנפסק העירוב מטלטלין בחצר בית הכנסת אותם הדרים שם כמו שכתב המגן אברהם, הא כיון דהאחרים יש להם זכות ליכנס בחצר בית הכנסת להתפלל ואי אפשר להם למחות, הוי רגל האסורה במקומה דאוסרת שלא במקומה.
לעניות דעתי דווקא בב' חצירות זו לפנים מזו דכל עיקר דריסתם דרך החצר החיצונה והם דבוקים בה זה בזה, אוסר על החיצונה, מה שאין כן היכי דדר בעלמא רק דעובר דרכו בזה החצר כדי לילך ממנו למקום אחר אינו אוסר. דאי לא תימא הכי אם יש כפר סמוך לעיר, ואיזה אנשים הדרים שם לא עירבו ובאין בשבת להעיר לבית הכנסת וקנו להם מקומות בבית הכנסת ואי אפשר למחות בידם נימא דלא מהני העירוב להעיר כיון דבני כפר שאסורין במקומם הולכין בעירם כשנכנסין לבית הכנת אלא על כרחך כנ"ל[1]: