שו"ת מהרי"ק/קכח: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (בדיקה טכנית) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''אילת ''' אהבים. גדול בתורה ובמעשים טובים. מזהיר כזוהר הרקיע וכוכבים דברי חזוק ערבים ולי מה יקרו הטיבו כל אשר דברו אתה הוא הנעלם לשם ולתהלה אחי ידיד נפשי הח"ר שמואל דמודנ"א יצ"ו שלום רב ע"ש כא"ל קבלתי כתבך על יד זה נ"כ חי נפשי כי מאד שמחתני בו ואל יעלה על דעתך שחס ושלו' יש בלבי עליך כי העבוד' אין כן ואדרבה ואהבתך חקוקה על לוח לבי וכתובה בכתב לא ימחוק כל עוד רוח בקרבי ודע לך נאמנה כי טרם הגיע אלי כתבתך זה לא הייתי מחליט היות הדבר אמת אלא הייתי כמאמי' ואינו מאמי' כאשר יכלת ללמו' מתוך כתבי הראשון ועכשיו בראות כתב התנצלותך ואשר נשבעת חלילה מלהרהר עוד בדבר כלל ולא תהא כזאת בישראל שאחשוד בך להשביע לשקר חס ושלום כי ידעתיך ירא אלקים וסר מרע וחי נפשי כי נבהלתי על אשר הארכת בדברי התנצלות ואו' קרת קא חזינא הכא דסוף דבר הנה נפשי קשורה בנפשך ועל דודיך מתרפקת. ודבת האיש סרה מלבי ומלוח שלי נמחקת. אין רשומה נכר ולא נעשה מקומה צלקת. ואין לי עליה דין ודברי' וידי הימנה מסולקת. גם על העתיד לבא אל תירא ואל תחת כי לא אשמע לקול המלחשים בלי ספק ותמיד אבקשך כל עוד שתחפוץ לעשות לי קורת רוח אתה ורעך היושבים אתך לבלתי החזיקו במחלוקת והאמת והשלום אהבו הלא ידעתם כמה שנוי המחלוקת והאמת והשלום אהבו הלא ידעתם כמה שנוי המחלוקת. {{ממ|א}} על טענות אדרבה אעתיק לך הלשון שכתב המחבר הלכות נדוי וז"ל לא שייך למימר אדרבה אלא לחכם שכנגדו אם המנדה צורבא מרבנן אבל ע"ה לית לן למימר אדרבה נדויו נדוי וההיא דר"ל בחזקת צורבא מדרבנן אוקמינן ליה עכ"ל ואם מגומגם הוא אין בידי לשנותה ותהיה הכוונה בו מה שתהיה מ"מ אין לה מקום בנדון הזה כי גדול מרבן שמך ובהא מילתא לאו בתר שמא אזלינן אלא בתר טעמא אזלינן על ברכת {{ממ|ב}} שהחיינו יישר כחך כאשר הסכימה דעתך לדעת הקדמונים ומכל מקום לאו דברי הכל הוא שהרי בהגהות גדולות אשר סביבי הסמ"ק כתב שם וז"ל בשערים כתב שמברכים שהחיינו על בטול חמץ ואין אנו נוהגין כן ומצא טעם לפי שזמנו אינו קבוע דהא מפרש ויצא בשיירא ועושה ביתו אוצר תוך ל' יום בין סמוך בין מופלג צריך לבער עכ"ל משמע דלא סבירא לסברת' מדלא משני לה וא"כ לדידיה תצטרך לומר סברתי או טובה הימנ' דכמו שרצה הוא ליישב המנהג שלא לברך שהחיינו על בטול חמץ יצטרך גם כן ליישב המנהג שלא לברך על קדושי אשה או נשואיה. {{ממ|ג}} ועל דבר הנדר והנדב לצורך שמן למאור בית הכנסת אשר נשאלת עליו ומרוב ענותך אמרת לידע דעתי הקצר' להפיק רצונך אכתבינ' לך אך בקוצ' לאפס הפנאי והיינו אם אין הקהל מרבים להדליק נרות בבית הכנסת אף כי מרבים העם להביא ולהתנדב אלא חק קבוע להם כך וכך בין מהרבה בין מקמעא לית דין ולית דיין שהרשות ביד הקהל לשנות הנדבה לחלק לעניים כאשר בארת יפה בכתבך מתוך ראיות נכוחות ולא מבעיא לדעת ר"ת דאית ליה דצבור יכולין לשנות אפילו לדבר הרשות אלא אפילו לדברי ר"י דאית ליה דאפילו צבור אין יכולין לשנות לדבר הרשות וכמו שנתבארו דבריי בקצת ספרי המרדכי בפ"ק דב"ב מכל מקום בנדון הזה שהוא לצורך מצוה פשיטא דשרי ואף על גב שמתוך מה שכתב התשב"ץ בשם הר' שמואל מתוך הירושלמי דזרעים יש להוכיח דמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה דגרסינן שם וחזי לרב תרעא דבי כנישתא דקבני א"ל כמה ממון שקעו אבותי במקום הזה א"ל אדרבה כמה נפשות שקעו אבותיך במקום הזה וכי לית תמן בר איניש למילף באורייתא או חולים המועלין באשפה וקרא עליו מקרא וישכח ישראל עושהו ויבן הכלו' מכא' אומר הר"ר שמואל שטוב ליתן צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים מליתן לב"ה עכ"ל מדקאמר בירושלמי חולין המוטלין לאשפ' וכן הר"ר שמואל אומר חולים עניים ולא קאמר עניים סתם משמע דאם לא היו חולים. {{ממ|ד}} כי אם עניים דטוב יותר ליתן צדקה לבית הכנסת מכל מקום נראה לעניות דעתי דהיינו דוקא למי שאין בידו לעשות שניהם אלא אחד מהם ובא לשאל אומרים לו דטוב ליתן לצורך בית הכנסת אבל היכא שיש להם כל צרכי בית הכנסת לדעתם ואף אם לא היה להם בעניין אם היכולת בידם לעשותו אם ירצו על כל פנים נראה לע"ד דבר פשוט הוא שהרשות לכולי עלמא כדכתב מהר"ם והביאו המרדכי בפרק קמא דבבא בתרא גם לא יוכל שום פוסק לחלוק על זה לפי הנראה לע"ד כדמוכח בפרק קמא דערכין {{ממ|דף ו'}} דגרסינן שם תנו רבנן ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה אתמר עלה משמיה דרבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה כו' משמע בהדיא דכל לדבר מצוה מותר דאי לא תימא הכי לפלוג ולתני כולה לדבר מצוה ולימא לא שנו למצוה דחשיב כמותה אבל לדבר מצוה דגריעה מינה לא וכל שכן לדבר הרשות דלא אלא ודאי דס"ל לדבר מצוה שרי ואף על גב שנשאל לרשב"א אם מעות של צדקה ומותר לשנותה לבנות בית הכנסת והשיב וזה לשונו מותר לשנותו לעילוי כגון לבנות בית הכנסת או לקנות ספר תורה מדאומ' מטפחו' לוקחים מהם ספרתורה כו' משמע דוקא לעילוי אבל למצוה שאין בו עילוי לא וכן בטור יורה דיעה כתב וז"ל כתב א"א ז"ל שצדקות שהתנדבו לצורך בית עולמים או לצורך בית הכנסת יכולים בני העיר לשנות לצורך בית המדרש כו' עד אבל לא מתלמוד תורה לצורך בית הכנסת נראה לע"ד דהתם בדלא ספקו אנשי הקהל לתרווייהו ואם יתנו המעות לצורך ב"ה יתבטל ת"ת וכן לעיל בההיא שהשיב רשב"א אבל היכא שאין המצוה האחרת בטילה כגון אותה נדבה לשמן למאור דבלאו הכי הצבו' ידליקו ויש להם ולא יתרבה המאור מפני נדבתו של זה פשיטא שהוא מותר לכולי עלמא כדפירש מתוך ההיא דערכין {{ממ|שם}} ומכל מקום אם כוונת הנודר להרבות במאור לבית הכנסת יתר על הנרות שהציבור מדליקין בזה צריך להתיישב די"ל דבכי הא גוונא אסור לשנותו מתוך מה שכתב רשב"א ורבינו אשר כדהבאתיו לעיל ואף על גב שיש לחלק בין היכא שהמצוה האחרת מתבטלת לגמרי ובין היכא שאין מתבטלת ואין בנדבת הנודב כי אם משום הרווחא ומכל מקום מתוך מה שכתב בטור יורה דיעה יש קצת ראייה לאסור שהרי כתב שם ז"ל ורבינו תם פי' דלכל צרכי צבור יכולין לשנות כו' עד ולזה הסכים א"א ז"ל וכתב ומיהו דוקא קופ' ותמחוי שהוא דברי קבוע ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כגון לצורך כסות או שבאו עניים הרבה וגבו לשמם לא ישנו ליתנן לצורך דבר אחר ולא אפילו לצורך עניים אחרים עכ"ל ועוד מצאתי תשובות מיוחדים להרשב"א ז"ל המקדיש שדה לעניים וצוה שיחלקו הפירות בכל שנה לעניים ורצו הציבור לשנות ולהוציא הפירות לדברים אחרים אין הרשות בידם כו' עד ולא דמי למה שאמרו ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' דהתם בצדקה שהיא נגבות בכל יום דכל הנותן על דעת הגזברים נותן והגזברים גובים לפרנס עניים יום או יומיה ואם יצטרכו יותר יחזרו ויגבו והוא הדין למה ששנינו בערכין {{ממ|שם}} ישראל שהתנדב נר או מנורה כו' עד דוקא כשיש ספק לבית הכנסת מזה וכולי עד אבל בזמן הזה שאין הציבור משלימין צרכי עניים ועוד שאין ספק אין הציבור רשאין לשנות הקדש זה וכו' וזה הוא ששנינו מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני עכ"ל משמע דוקא היכא דלא יפסידו עניים בהאי שינוי כדקאמר רבינו אשר לכן יגבו פעם אחרת וכדכתב באותה תשובה להרשב"א ואם יצטרכו העניים יחזרו ויגבו והוא הדין נמי לההיא דישראל שהתנדב כו' דמדמה להו להדדי ומסיים דוקא שיש ספק בית הכנסת חוץ מזה ואף גם זאת נראה לע"ד דאפילו אם תימצי לומר דלענין נדבת נדקות עניים לא שרי אלא דליכא פסידא עניים כלל כדמשמע הלשון לכאורה מכל מקום לענין נדבת בית הכנסת היכא דאיכא ספק חוץ מזה ואף על גב דעם זה יתרבה יותר המאור בבית הכנסת או דבר אחר הנדב מכל מקום כיון דבלא אותו ריבוי יש ספק הרשות בידם לשנותם דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למימר דוקא בשיש ספק כו' אלא הוה ליה למימר דוקא בשאין מתרב' כו' וכי תימא מאי שנא נדבת עניים מנדבת בית הכנסת נראה לע"ד דשנא ושנא דגבי עניים אף על גב שיש להם ספק לגלגל בחיי צער קצת או אפילו יהיה להם די הספק בדרך ממוצע מכל מקום ברבות הטובה להם תחת ליטרא ירק לפעם יוכלו לקנות ליטרא דגים או ליטרא בשר להבריא גופם וזכר לדבר הא דאומר בפרק כיסוי הדם {{ממ|דף עד}} אבל ממשפחות בריאים הוה כגון אנו כו' אבל לענין בית הכנסת היכא שיש ספק אין תועלת כל כך ברבוי והיינו דמדמה להו להדדי נדבת עניים בדלא פסדי כלל ונדבת בית הכנסת כשיש ספק ובר מן דין ובר מן דין נראה לע"ד שיש ללמוד מתוך תשובה אחרת מהרשב"א הפך ממה שכתבתי לעיל בשמו שהרי השיב בתשובה וז"ל ומה שטען כי המקום הזה מוחזק להקדש עניים ואין ראוי שימכרו בני העיר לצרכם להקל מעליהם על שמן בית הכנסת אין טענתו טענה שכל המקדיש על דעת אנשי העיר מקדיש וכו' עד וכדאמר בני העיר רשאין לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה וכההיא דערכין {{ממ|שם}} ישראל שהתנדב וכו' עד והא דתנן מותר עניים לעניים דוקא בשלא הסכימו עליו טובי העיר במעמד אנשי העיר ולא היו הפרנסים עכ"ל מדקאומר סתם דכל המקדיש כו' ומתוך כך הורה להפקיע ההקדש מיד העניים ולא חלק בין היה להם ספק ללא היה וגם מדהוצרך להעמיד ההיא דמותר עניים לעניים וכו' בלא הסכימו עליו טובי העיר כו' ולא מוקי ליה כגון דאיכא פסידא לעניים בדלא ספקי להו הציבור כל צרכיהם דלא דמי לההיא דרשאין לעשות מקופה תמחוי כו' וכדמוקי לה בההיא ת"ש דלעיל המיוחסת גם היא לרשב"א משמע דפליגי ונדאה שחזר בו מאחת מהנה או שטעות סופר הוא מה שנתיחסו שתיהן להרשב"א וכמדומה אנכי שהראשונה אינה בקובץ התשובות אשר ראיתי להרשב"א והשניי' ישנה שם אך אין הקובץ עכשיו בידי רק סביב למרדכי אחד מצאתי וכללא דמלתא אם אין בנדבת הנודב יתרון למאור בית הכנסת רוצה לומר שלא יתרבה בשביל כך כי חוק קבוע לקהל אשר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע לית דיין שרשאין הקהל לשנות' לצורך מצוה אחרת דבזה שוה ר"ת ורבי יצחק ורבי משה מיימון וסמ"ג וקטן ומהר"ם והרשב"א וכן רבינו אשר ובנו ואף על גב דבטור יורה דעה כתב בשם רבינו יצחק אבן גאות דדוקא בכעין המצוה ראשונה כגון מקופה לתמחוי וכו' לצורך העניים מכל מקום סמייה להאי מקמי דכולהו הני רברבת' שהזכרתי | '''אילת''' אהבים. גדול בתורה ובמעשים טובים. מזהיר כזוהר הרקיע וכוכבים דברי חזוק ערבים ולי מה יקרו הטיבו כל אשר דברו אתה הוא הנעלם לשם ולתהלה אחי ידיד נפשי הח"ר שמואל דמודנ"א יצ"ו שלום רב ע"ש כא"ל קבלתי כתבך על יד זה נ"כ חי נפשי כי מאד שמחתני בו ואל יעלה על דעתך שחס ושלו' יש בלבי עליך כי העבוד' אין כן ואדרבה ואהבתך חקוקה על לוח לבי וכתובה בכתב לא ימחוק כל עוד רוח בקרבי ודע לך נאמנה כי טרם הגיע אלי כתבתך זה לא הייתי מחליט היות הדבר אמת אלא הייתי כמאמי' ואינו מאמי' כאשר יכלת ללמו' מתוך כתבי הראשון ועכשיו בראות כתב התנצלותך ואשר נשבעת חלילה מלהרהר עוד בדבר כלל ולא תהא כזאת בישראל שאחשוד בך להשביע לשקר חס ושלום כי ידעתיך ירא אלקים וסר מרע וחי נפשי כי נבהלתי על אשר הארכת בדברי התנצלות ואו' קרת קא חזינא הכא דסוף דבר הנה נפשי קשורה בנפשך ועל דודיך מתרפקת. ודבת האיש סרה מלבי ומלוח שלי נמחקת. אין רשומה נכר ולא נעשה מקומה צלקת. ואין לי עליה דין ודברי' וידי הימנה מסולקת. גם על העתיד לבא אל תירא ואל תחת כי לא אשמע לקול המלחשים בלי ספק ותמיד אבקשך כל עוד שתחפוץ לעשות לי קורת רוח אתה ורעך היושבים אתך לבלתי החזיקו במחלוקת והאמת והשלום אהבו הלא ידעתם כמה שנוי המחלוקת והאמת והשלום אהבו הלא ידעתם כמה שנוי המחלוקת. {{ממ|א}} על טענות אדרבה אעתיק לך הלשון שכתב המחבר הלכות נדוי וז"ל לא שייך למימר אדרבה אלא לחכם שכנגדו אם המנדה צורבא מרבנן אבל ע"ה לית לן למימר אדרבה נדויו נדוי וההיא דר"ל בחזקת צורבא מדרבנן אוקמינן ליה עכ"ל ואם מגומגם הוא אין בידי לשנותה ותהיה הכוונה בו מה שתהיה מ"מ אין לה מקום בנדון הזה כי גדול מרבן שמך ובהא מילתא לאו בתר שמא אזלינן אלא בתר טעמא אזלינן על ברכת {{ממ|ב}} שהחיינו יישר כחך כאשר הסכימה דעתך לדעת הקדמונים ומכל מקום לאו דברי הכל הוא שהרי בהגהות גדולות אשר סביבי הסמ"ק כתב שם וז"ל בשערים כתב שמברכים שהחיינו על בטול חמץ ואין אנו נוהגין כן ומצא טעם לפי שזמנו אינו קבוע דהא מפרש ויצא בשיירא ועושה ביתו אוצר תוך ל' יום בין סמוך בין מופלג צריך לבער עכ"ל משמע דלא סבירא לסברת' מדלא משני לה וא"כ לדידיה תצטרך לומר סברתי או טובה הימנ' דכמו שרצה הוא ליישב המנהג שלא לברך שהחיינו על בטול חמץ יצטרך גם כן ליישב המנהג שלא לברך על קדושי אשה או נשואיה. {{ממ|ג}} ועל דבר הנדר והנדב לצורך שמן למאור בית הכנסת אשר נשאלת עליו ומרוב ענותך אמרת לידע דעתי הקצר' להפיק רצונך אכתבינ' לך אך בקוצ' לאפס הפנאי והיינו אם אין הקהל מרבים להדליק נרות בבית הכנסת אף כי מרבים העם להביא ולהתנדב אלא חק קבוע להם כך וכך בין מהרבה בין מקמעא לית דין ולית דיין שהרשות ביד הקהל לשנות הנדבה לחלק לעניים כאשר בארת יפה בכתבך מתוך ראיות נכוחות ולא מבעיא לדעת ר"ת דאית ליה דצבור יכולין לשנות אפילו לדבר הרשות אלא אפילו לדברי ר"י דאית ליה דאפילו צבור אין יכולין לשנות לדבר הרשות וכמו שנתבארו דבריי בקצת ספרי המרדכי בפ"ק דב"ב מכל מקום בנדון הזה שהוא לצורך מצוה פשיטא דשרי ואף על גב שמתוך מה שכתב התשב"ץ בשם הר' שמואל מתוך הירושלמי דזרעים יש להוכיח דמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה דגרסינן שם וחזי לרב תרעא דבי כנישתא דקבני א"ל כמה ממון שקעו אבותי במקום הזה א"ל אדרבה כמה נפשות שקעו אבותיך במקום הזה וכי לית תמן בר איניש למילף באורייתא או חולים המועלין באשפה וקרא עליו מקרא וישכח ישראל עושהו ויבן הכלו' מכא' אומר הר"ר שמואל שטוב ליתן צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים מליתן לב"ה עכ"ל מדקאמר בירושלמי חולין המוטלין לאשפ' וכן הר"ר שמואל אומר חולים עניים ולא קאמר עניים סתם משמע דאם לא היו חולים. {{ממ|ד}} כי אם עניים דטוב יותר ליתן צדקה לבית הכנסת מכל מקום נראה לעניות דעתי דהיינו דוקא למי שאין בידו לעשות שניהם אלא אחד מהם ובא לשאל אומרים לו דטוב ליתן לצורך בית הכנסת אבל היכא שיש להם כל צרכי בית הכנסת לדעתם ואף אם לא היה להם בעניין אם היכולת בידם לעשותו אם ירצו על כל פנים נראה לע"ד דבר פשוט הוא שהרשות לכולי עלמא כדכתב מהר"ם והביאו המרדכי בפרק קמא דבבא בתרא גם לא יוכל שום פוסק לחלוק על זה לפי הנראה לע"ד כדמוכח בפרק קמא דערכין {{ממ|דף ו'}} דגרסינן שם תנו רבנן ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה אתמר עלה משמיה דרבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה כו' משמע בהדיא דכל לדבר מצוה מותר דאי לא תימא הכי לפלוג ולתני כולה לדבר מצוה ולימא לא שנו למצוה דחשיב כמותה אבל לדבר מצוה דגריעה מינה לא וכל שכן לדבר הרשות דלא אלא ודאי דס"ל לדבר מצוה שרי ואף על גב שנשאל לרשב"א אם מעות של צדקה ומותר לשנותה לבנות בית הכנסת והשיב וזה לשונו מותר לשנותו לעילוי כגון לבנות בית הכנסת או לקנות ספר תורה מדאומ' מטפחו' לוקחים מהם ספרתורה כו' משמע דוקא לעילוי אבל למצוה שאין בו עילוי לא וכן בטור יורה דיעה כתב וז"ל כתב א"א ז"ל שצדקות שהתנדבו לצורך בית עולמים או לצורך בית הכנסת יכולים בני העיר לשנות לצורך בית המדרש כו' עד אבל לא מתלמוד תורה לצורך בית הכנסת נראה לע"ד דהתם בדלא ספקו אנשי הקהל לתרווייהו ואם יתנו המעות לצורך ב"ה יתבטל ת"ת וכן לעיל בההיא שהשיב רשב"א אבל היכא שאין המצוה האחרת בטילה כגון אותה נדבה לשמן למאור דבלאו הכי הצבו' ידליקו ויש להם ולא יתרבה המאור מפני נדבתו של זה פשיטא שהוא מותר לכולי עלמא כדפירש מתוך ההיא דערכין {{ממ|שם}} ומכל מקום אם כוונת הנודר להרבות במאור לבית הכנסת יתר על הנרות שהציבור מדליקין בזה צריך להתיישב די"ל דבכי הא גוונא אסור לשנותו מתוך מה שכתב רשב"א ורבינו אשר כדהבאתיו לעיל ואף על גב שיש לחלק בין היכא שהמצוה האחרת מתבטלת לגמרי ובין היכא שאין מתבטלת ואין בנדבת הנודב כי אם משום הרווחא ומכל מקום מתוך מה שכתב בטור יורה דיעה יש קצת ראייה לאסור שהרי כתב שם ז"ל ורבינו תם פי' דלכל צרכי צבור יכולין לשנות כו' עד ולזה הסכים א"א ז"ל וכתב ומיהו דוקא קופ' ותמחוי שהוא דברי קבוע ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כגון לצורך כסות או שבאו עניים הרבה וגבו לשמם לא ישנו ליתנן לצורך דבר אחר ולא אפילו לצורך עניים אחרים עכ"ל ועוד מצאתי תשובות מיוחדים להרשב"א ז"ל המקדיש שדה לעניים וצוה שיחלקו הפירות בכל שנה לעניים ורצו הציבור לשנות ולהוציא הפירות לדברים אחרים אין הרשות בידם כו' עד ולא דמי למה שאמרו ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' דהתם בצדקה שהיא נגבות בכל יום דכל הנותן על דעת הגזברים נותן והגזברים גובים לפרנס עניים יום או יומיה ואם יצטרכו יותר יחזרו ויגבו והוא הדין למה ששנינו בערכין {{ממ|שם}} ישראל שהתנדב נר או מנורה כו' עד דוקא כשיש ספק לבית הכנסת מזה וכולי עד אבל בזמן הזה שאין הציבור משלימין צרכי עניים ועוד שאין ספק אין הציבור רשאין לשנות הקדש זה וכו' וזה הוא ששנינו מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני עכ"ל משמע דוקא היכא דלא יפסידו עניים בהאי שינוי כדקאמר רבינו אשר לכן יגבו פעם אחרת וכדכתב באותה תשובה להרשב"א ואם יצטרכו העניים יחזרו ויגבו והוא הדין נמי לההיא דישראל שהתנדב כו' דמדמה להו להדדי ומסיים דוקא שיש ספק בית הכנסת חוץ מזה ואף גם זאת נראה לע"ד דאפילו אם תימצי לומר דלענין נדבת נדקות עניים לא שרי אלא דליכא פסידא עניים כלל כדמשמע הלשון לכאורה מכל מקום לענין נדבת בית הכנסת היכא דאיכא ספק חוץ מזה ואף על גב דעם זה יתרבה יותר המאור בבית הכנסת או דבר אחר הנדב מכל מקום כיון דבלא אותו ריבוי יש ספק הרשות בידם לשנותם דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למימר דוקא בשיש ספק כו' אלא הוה ליה למימר דוקא בשאין מתרב' כו' וכי תימא מאי שנא נדבת עניים מנדבת בית הכנסת נראה לע"ד דשנא ושנא דגבי עניים אף על גב שיש להם ספק לגלגל בחיי צער קצת או אפילו יהיה להם די הספק בדרך ממוצע מכל מקום ברבות הטובה להם תחת ליטרא ירק לפעם יוכלו לקנות ליטרא דגים או ליטרא בשר להבריא גופם וזכר לדבר הא דאומר בפרק כיסוי הדם {{ממ|דף עד}} אבל ממשפחות בריאים הוה כגון אנו כו' אבל לענין בית הכנסת היכא שיש ספק אין תועלת כל כך ברבוי והיינו דמדמה להו להדדי נדבת עניים בדלא פסדי כלל ונדבת בית הכנסת כשיש ספק ובר מן דין ובר מן דין נראה לע"ד שיש ללמוד מתוך תשובה אחרת מהרשב"א הפך ממה שכתבתי לעיל בשמו שהרי השיב בתשובה וז"ל ומה שטען כי המקום הזה מוחזק להקדש עניים ואין ראוי שימכרו בני העיר לצרכם להקל מעליהם על שמן בית הכנסת אין טענתו טענה שכל המקדיש על דעת אנשי העיר מקדיש וכו' עד וכדאמר בני העיר רשאין לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה וכההיא דערכין {{ממ|שם}} ישראל שהתנדב וכו' עד והא דתנן מותר עניים לעניים דוקא בשלא הסכימו עליו טובי העיר במעמד אנשי העיר ולא היו הפרנסים עכ"ל מדקאומר סתם דכל המקדיש כו' ומתוך כך הורה להפקיע ההקדש מיד העניים ולא חלק בין היה להם ספק ללא היה וגם מדהוצרך להעמיד ההיא דמותר עניים לעניים וכו' בלא הסכימו עליו טובי העיר כו' ולא מוקי ליה כגון דאיכא פסידא לעניים בדלא ספקי להו הציבור כל צרכיהם דלא דמי לההיא דרשאין לעשות מקופה תמחוי כו' וכדמוקי לה בההיא ת"ש דלעיל המיוחסת גם היא לרשב"א משמע דפליגי ונדאה שחזר בו מאחת מהנה או שטעות סופר הוא מה שנתיחסו שתיהן להרשב"א וכמדומה אנכי שהראשונה אינה בקובץ התשובות אשר ראיתי להרשב"א והשניי' ישנה שם אך אין הקובץ עכשיו בידי רק סביב למרדכי אחד מצאתי וכללא דמלתא אם אין בנדבת הנודב יתרון למאור בית הכנסת רוצה לומר שלא יתרבה בשביל כך כי חוק קבוע לקהל אשר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע לית דיין שרשאין הקהל לשנות' לצורך מצוה אחרת דבזה שוה ר"ת ורבי יצחק ורבי משה מיימון וסמ"ג וקטן ומהר"ם והרשב"א וכן רבינו אשר ובנו ואף על גב דבטור יורה דעה כתב בשם רבינו יצחק אבן גאות דדוקא בכעין המצוה ראשונה כגון מקופה לתמחוי וכו' לצורך העניים מכל מקום סמייה להאי מקמי דכולהו הני רברבת' שהזכרתי למעלה: | ||
'''ועוד''' שהרי העיד הסמ"ק וכן עמא דבר לשנות הקהל אפילו לדבר הרשות ולא יהא אלא הלכה רופפת שבכיוצא בזה כתב רבי פרץ במקום אחר שיש להלוך אחרהמנהג ואף אם המאור מתרבה ומדליקין בריוח יותר מפני נדבתו של זה הנודב מכל מקום אם לא יחסר המזוג מכדי הספוק אף בלא נדבתו של זה נראה לע"ד דיכולין נמי לשנותה כדפריש לעיל אך אם אין קבע למאור אלא על פי יד הנודר ולפעמים לא יספיקו הקהל שמן למאור די הספוק הראוי בזה נראה לע"ד שאין כח בידם לשנותה מכח הטעמים והראיות המבוארות למעלה: | |||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה אחרונה מ־17:21, 7 ביוני 2021
|
< הקודם · הבא > |
אילת אהבים. גדול בתורה ובמעשים טובים. מזהיר כזוהר הרקיע וכוכבים דברי חזוק ערבים ולי מה יקרו הטיבו כל אשר דברו אתה הוא הנעלם לשם ולתהלה אחי ידיד נפשי הח"ר שמואל דמודנ"א יצ"ו שלום רב ע"ש כא"ל קבלתי כתבך על יד זה נ"כ חי נפשי כי מאד שמחתני בו ואל יעלה על דעתך שחס ושלו' יש בלבי עליך כי העבוד' אין כן ואדרבה ואהבתך חקוקה על לוח לבי וכתובה בכתב לא ימחוק כל עוד רוח בקרבי ודע לך נאמנה כי טרם הגיע אלי כתבתך זה לא הייתי מחליט היות הדבר אמת אלא הייתי כמאמי' ואינו מאמי' כאשר יכלת ללמו' מתוך כתבי הראשון ועכשיו בראות כתב התנצלותך ואשר נשבעת חלילה מלהרהר עוד בדבר כלל ולא תהא כזאת בישראל שאחשוד בך להשביע לשקר חס ושלום כי ידעתיך ירא אלקים וסר מרע וחי נפשי כי נבהלתי על אשר הארכת בדברי התנצלות ואו' קרת קא חזינא הכא דסוף דבר הנה נפשי קשורה בנפשך ועל דודיך מתרפקת. ודבת האיש סרה מלבי ומלוח שלי נמחקת. אין רשומה נכר ולא נעשה מקומה צלקת. ואין לי עליה דין ודברי' וידי הימנה מסולקת. גם על העתיד לבא אל תירא ואל תחת כי לא אשמע לקול המלחשים בלי ספק ותמיד אבקשך כל עוד שתחפוץ לעשות לי קורת רוח אתה ורעך היושבים אתך לבלתי החזיקו במחלוקת והאמת והשלום אהבו הלא ידעתם כמה שנוי המחלוקת והאמת והשלום אהבו הלא ידעתם כמה שנוי המחלוקת. (א) על טענות אדרבה אעתיק לך הלשון שכתב המחבר הלכות נדוי וז"ל לא שייך למימר אדרבה אלא לחכם שכנגדו אם המנדה צורבא מרבנן אבל ע"ה לית לן למימר אדרבה נדויו נדוי וההיא דר"ל בחזקת צורבא מדרבנן אוקמינן ליה עכ"ל ואם מגומגם הוא אין בידי לשנותה ותהיה הכוונה בו מה שתהיה מ"מ אין לה מקום בנדון הזה כי גדול מרבן שמך ובהא מילתא לאו בתר שמא אזלינן אלא בתר טעמא אזלינן על ברכת (ב) שהחיינו יישר כחך כאשר הסכימה דעתך לדעת הקדמונים ומכל מקום לאו דברי הכל הוא שהרי בהגהות גדולות אשר סביבי הסמ"ק כתב שם וז"ל בשערים כתב שמברכים שהחיינו על בטול חמץ ואין אנו נוהגין כן ומצא טעם לפי שזמנו אינו קבוע דהא מפרש ויצא בשיירא ועושה ביתו אוצר תוך ל' יום בין סמוך בין מופלג צריך לבער עכ"ל משמע דלא סבירא לסברת' מדלא משני לה וא"כ לדידיה תצטרך לומר סברתי או טובה הימנ' דכמו שרצה הוא ליישב המנהג שלא לברך שהחיינו על בטול חמץ יצטרך גם כן ליישב המנהג שלא לברך על קדושי אשה או נשואיה. (ג) ועל דבר הנדר והנדב לצורך שמן למאור בית הכנסת אשר נשאלת עליו ומרוב ענותך אמרת לידע דעתי הקצר' להפיק רצונך אכתבינ' לך אך בקוצ' לאפס הפנאי והיינו אם אין הקהל מרבים להדליק נרות בבית הכנסת אף כי מרבים העם להביא ולהתנדב אלא חק קבוע להם כך וכך בין מהרבה בין מקמעא לית דין ולית דיין שהרשות ביד הקהל לשנות הנדבה לחלק לעניים כאשר בארת יפה בכתבך מתוך ראיות נכוחות ולא מבעיא לדעת ר"ת דאית ליה דצבור יכולין לשנות אפילו לדבר הרשות אלא אפילו לדברי ר"י דאית ליה דאפילו צבור אין יכולין לשנות לדבר הרשות וכמו שנתבארו דבריי בקצת ספרי המרדכי בפ"ק דב"ב מכל מקום בנדון הזה שהוא לצורך מצוה פשיטא דשרי ואף על גב שמתוך מה שכתב התשב"ץ בשם הר' שמואל מתוך הירושלמי דזרעים יש להוכיח דמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה דגרסינן שם וחזי לרב תרעא דבי כנישתא דקבני א"ל כמה ממון שקעו אבותי במקום הזה א"ל אדרבה כמה נפשות שקעו אבותיך במקום הזה וכי לית תמן בר איניש למילף באורייתא או חולים המועלין באשפה וקרא עליו מקרא וישכח ישראל עושהו ויבן הכלו' מכא' אומר הר"ר שמואל שטוב ליתן צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים מליתן לב"ה עכ"ל מדקאמר בירושלמי חולין המוטלין לאשפ' וכן הר"ר שמואל אומר חולים עניים ולא קאמר עניים סתם משמע דאם לא היו חולים. (ד) כי אם עניים דטוב יותר ליתן צדקה לבית הכנסת מכל מקום נראה לעניות דעתי דהיינו דוקא למי שאין בידו לעשות שניהם אלא אחד מהם ובא לשאל אומרים לו דטוב ליתן לצורך בית הכנסת אבל היכא שיש להם כל צרכי בית הכנסת לדעתם ואף אם לא היה להם בעניין אם היכולת בידם לעשותו אם ירצו על כל פנים נראה לע"ד דבר פשוט הוא שהרשות לכולי עלמא כדכתב מהר"ם והביאו המרדכי בפרק קמא דבבא בתרא גם לא יוכל שום פוסק לחלוק על זה לפי הנראה לע"ד כדמוכח בפרק קמא דערכין (דף ו') דגרסינן שם תנו רבנן ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה אתמר עלה משמיה דרבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה כו' משמע בהדיא דכל לדבר מצוה מותר דאי לא תימא הכי לפלוג ולתני כולה לדבר מצוה ולימא לא שנו למצוה דחשיב כמותה אבל לדבר מצוה דגריעה מינה לא וכל שכן לדבר הרשות דלא אלא ודאי דס"ל לדבר מצוה שרי ואף על גב שנשאל לרשב"א אם מעות של צדקה ומותר לשנותה לבנות בית הכנסת והשיב וזה לשונו מותר לשנותו לעילוי כגון לבנות בית הכנסת או לקנות ספר תורה מדאומ' מטפחו' לוקחים מהם ספרתורה כו' משמע דוקא לעילוי אבל למצוה שאין בו עילוי לא וכן בטור יורה דיעה כתב וז"ל כתב א"א ז"ל שצדקות שהתנדבו לצורך בית עולמים או לצורך בית הכנסת יכולים בני העיר לשנות לצורך בית המדרש כו' עד אבל לא מתלמוד תורה לצורך בית הכנסת נראה לע"ד דהתם בדלא ספקו אנשי הקהל לתרווייהו ואם יתנו המעות לצורך ב"ה יתבטל ת"ת וכן לעיל בההיא שהשיב רשב"א אבל היכא שאין המצוה האחרת בטילה כגון אותה נדבה לשמן למאור דבלאו הכי הצבו' ידליקו ויש להם ולא יתרבה המאור מפני נדבתו של זה פשיטא שהוא מותר לכולי עלמא כדפירש מתוך ההיא דערכין (שם) ומכל מקום אם כוונת הנודר להרבות במאור לבית הכנסת יתר על הנרות שהציבור מדליקין בזה צריך להתיישב די"ל דבכי הא גוונא אסור לשנותו מתוך מה שכתב רשב"א ורבינו אשר כדהבאתיו לעיל ואף על גב שיש לחלק בין היכא שהמצוה האחרת מתבטלת לגמרי ובין היכא שאין מתבטלת ואין בנדבת הנודב כי אם משום הרווחא ומכל מקום מתוך מה שכתב בטור יורה דיעה יש קצת ראייה לאסור שהרי כתב שם ז"ל ורבינו תם פי' דלכל צרכי צבור יכולין לשנות כו' עד ולזה הסכים א"א ז"ל וכתב ומיהו דוקא קופ' ותמחוי שהוא דברי קבוע ואם יחסר להם יגבו פעם אחרת אבל אם אירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים כגון לצורך כסות או שבאו עניים הרבה וגבו לשמם לא ישנו ליתנן לצורך דבר אחר ולא אפילו לצורך עניים אחרים עכ"ל ועוד מצאתי תשובות מיוחדים להרשב"א ז"ל המקדיש שדה לעניים וצוה שיחלקו הפירות בכל שנה לעניים ורצו הציבור לשנות ולהוציא הפירות לדברים אחרים אין הרשות בידם כו' עד ולא דמי למה שאמרו ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' דהתם בצדקה שהיא נגבות בכל יום דכל הנותן על דעת הגזברים נותן והגזברים גובים לפרנס עניים יום או יומיה ואם יצטרכו יותר יחזרו ויגבו והוא הדין למה ששנינו בערכין (שם) ישראל שהתנדב נר או מנורה כו' עד דוקא כשיש ספק לבית הכנסת מזה וכולי עד אבל בזמן הזה שאין הציבור משלימין צרכי עניים ועוד שאין ספק אין הציבור רשאין לשנות הקדש זה וכו' וזה הוא ששנינו מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני עכ"ל משמע דוקא היכא דלא יפסידו עניים בהאי שינוי כדקאמר רבינו אשר לכן יגבו פעם אחרת וכדכתב באותה תשובה להרשב"א ואם יצטרכו העניים יחזרו ויגבו והוא הדין נמי לההיא דישראל שהתנדב כו' דמדמה להו להדדי ומסיים דוקא שיש ספק בית הכנסת חוץ מזה ואף גם זאת נראה לע"ד דאפילו אם תימצי לומר דלענין נדבת נדקות עניים לא שרי אלא דליכא פסידא עניים כלל כדמשמע הלשון לכאורה מכל מקום לענין נדבת בית הכנסת היכא דאיכא ספק חוץ מזה ואף על גב דעם זה יתרבה יותר המאור בבית הכנסת או דבר אחר הנדב מכל מקום כיון דבלא אותו ריבוי יש ספק הרשות בידם לשנותם דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למימר דוקא בשיש ספק כו' אלא הוה ליה למימר דוקא בשאין מתרב' כו' וכי תימא מאי שנא נדבת עניים מנדבת בית הכנסת נראה לע"ד דשנא ושנא דגבי עניים אף על גב שיש להם ספק לגלגל בחיי צער קצת או אפילו יהיה להם די הספק בדרך ממוצע מכל מקום ברבות הטובה להם תחת ליטרא ירק לפעם יוכלו לקנות ליטרא דגים או ליטרא בשר להבריא גופם וזכר לדבר הא דאומר בפרק כיסוי הדם (דף עד) אבל ממשפחות בריאים הוה כגון אנו כו' אבל לענין בית הכנסת היכא שיש ספק אין תועלת כל כך ברבוי והיינו דמדמה להו להדדי נדבת עניים בדלא פסדי כלל ונדבת בית הכנסת כשיש ספק ובר מן דין ובר מן דין נראה לע"ד שיש ללמוד מתוך תשובה אחרת מהרשב"א הפך ממה שכתבתי לעיל בשמו שהרי השיב בתשובה וז"ל ומה שטען כי המקום הזה מוחזק להקדש עניים ואין ראוי שימכרו בני העיר לצרכם להקל מעליהם על שמן בית הכנסת אין טענתו טענה שכל המקדיש על דעת אנשי העיר מקדיש וכו' עד וכדאמר בני העיר רשאין לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה וכההיא דערכין (שם) ישראל שהתנדב וכו' עד והא דתנן מותר עניים לעניים דוקא בשלא הסכימו עליו טובי העיר במעמד אנשי העיר ולא היו הפרנסים עכ"ל מדקאומר סתם דכל המקדיש כו' ומתוך כך הורה להפקיע ההקדש מיד העניים ולא חלק בין היה להם ספק ללא היה וגם מדהוצרך להעמיד ההיא דמותר עניים לעניים וכו' בלא הסכימו עליו טובי העיר כו' ולא מוקי ליה כגון דאיכא פסידא לעניים בדלא ספקי להו הציבור כל צרכיהם דלא דמי לההיא דרשאין לעשות מקופה תמחוי כו' וכדמוקי לה בההיא ת"ש דלעיל המיוחסת גם היא לרשב"א משמע דפליגי ונדאה שחזר בו מאחת מהנה או שטעות סופר הוא מה שנתיחסו שתיהן להרשב"א וכמדומה אנכי שהראשונה אינה בקובץ התשובות אשר ראיתי להרשב"א והשניי' ישנה שם אך אין הקובץ עכשיו בידי רק סביב למרדכי אחד מצאתי וכללא דמלתא אם אין בנדבת הנודב יתרון למאור בית הכנסת רוצה לומר שלא יתרבה בשביל כך כי חוק קבוע לקהל אשר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע לית דיין שרשאין הקהל לשנות' לצורך מצוה אחרת דבזה שוה ר"ת ורבי יצחק ורבי משה מיימון וסמ"ג וקטן ומהר"ם והרשב"א וכן רבינו אשר ובנו ואף על גב דבטור יורה דעה כתב בשם רבינו יצחק אבן גאות דדוקא בכעין המצוה ראשונה כגון מקופה לתמחוי וכו' לצורך העניים מכל מקום סמייה להאי מקמי דכולהו הני רברבת' שהזכרתי למעלה:
ועוד שהרי העיד הסמ"ק וכן עמא דבר לשנות הקהל אפילו לדבר הרשות ולא יהא אלא הלכה רופפת שבכיוצא בזה כתב רבי פרץ במקום אחר שיש להלוך אחרהמנהג ואף אם המאור מתרבה ומדליקין בריוח יותר מפני נדבתו של זה הנודב מכל מקום אם לא יחסר המזוג מכדי הספוק אף בלא נדבתו של זה נראה לע"ד דיכולין נמי לשנותה כדפריש לעיל אך אם אין קבע למאור אלא על פי יד הנודר ולפעמים לא יספיקו הקהל שמן למאור די הספוק הראוי בזה נראה לע"ד שאין כח בידם לשנותה מכח הטעמים והראיות המבוארות למעלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |