אבני נזר/אבן העזר/קעו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(גרסה ראשונית)
 
(עיצוב וחלוקה לס"ק)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
סימן קעו
{{מרכז|'''סימן קעו'''}}


ב"ה יום ועש"ק וישב תרנ"ז פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב החו"ב מו"ה נח נ"י האבד"ק בארנוב.
ב"ה יום ועש"ק וישב תרנ"ז פה סאכטשאב.


דבר האיש שאחר איזו ירחים מנשואיו ראה שאשתו נופלת בחר"ל ואומר שקרובי' אמרו לו שזה אינו ח"נ רק צער עיבור, ובכל זאת לא קירב אלי' עוד והיתה מעוברת, ואחר לידתה שראה שעדיין בעלת ח"נ נפרד ממנה לגמרי אפי' בחדר אחד וקודם לכן הי' להם שלום בעיני הבריות] והוולד הלך לעולמו והוא יושב בדד כחמש שנים, והבעל הביא עדים שקודם נשואין הי' בעלת ח"נ אך שלא נודע מחמת שהיתה דרה בכפר מקום שאין בני אדם מצויים ועכשיו אין לה ווסת לנכפתה ונופלת בשווקים, ועתה הבעל רוצה לגרשה והיא איננה רוצה לקבל הגט בשום אופן:
שוכ"ט לכבוד הרב החו"ב מו"ה '''נח''' נ"י האבד"ק '''בארנוב'''.


תשובה א) הנה בתשו' הרא"ש רמ"ב דנכפה הוא מן המומין הגדולים מאד שכופין אותו להוציא אפי' למה דקי"ל כחכמים דרשב"ג וכ"ש שכופין אותה לקבל הגט, שלא תיקן ר"ג לאלם כח האשה מכח האיש והובא בש"ע סוף סי' קי"ז, ובח"מ כתב דלמה שהובא בסי' קנ"ד דעת רבינו יואל דנכפה לא הוי מום גדול לכפותו לגרש ממילא גם אותה אין כופין:
'''דבר''' האיש שאחר איזו ירחים מנשואיו ראה שאשתו נופלת בח"נ ר"ל ואומר שקרובי' אמרו לו שזה אינו ח"נ רק צער עיבור, ובכל זאת לא קירב אלי' עוד והיתה מעוברת, ואחר לידתה שראה שעדיין בעלת ח"נ נפרד ממנה לגמרי אפי' בחדר אחד וקודם לכן הי' להם שלום בעיני הבריות] והוולד הלך לעולמו והוא יושב בדד כחמש שנים, והבעל הביא עדים שקודם נשואין הי' בעלת ח"נ אך שלא נודע מחמת שהיתה דרה בכפר מקום שאין בני אדם מצויים ועכשיו אין לה ווסת לנכפתה ונופלת בשווקים, ועתה הבעל רוצה לגרשה והיא איננה רוצה לקבל הגט בשום אופן:
 
{{מרכז|'''תשובה'''}}
 
==א==
 
א) הנה בתשו' הרא"ש רמ"ב דנכפה הוא מן המומין הגדולים מאד שכופין אותו להוציא אפי' למה דקי"ל כחכמים דרשב"ג וכ"ש שכופין אותה לקבל הגט, שלא תיקן ר"ג לאלם כח האשה מכח האיש והובא בש"ע סוף סי' קי"ז, ובח"מ כתב דלמה שהובא בסי' קנ"ד דעת רבינו יואל דנכפה לא הוי מום גדול לכפותו לגרש ממילא גם אותה אין כופין:
 
==ב==


ב) אבל הב"ש כתב דאפי' למ"ד לקמן סי' קנ"ד נכפה אין כופין היינו בדידי' דאשה ניחא לה בכל דהו, אבל בדידה דהוי מום כופין אותה, ותמוה לי שהרי רבינו יואל הוכיח מדלא מנה נכפה באיש בין המומין [היינו הגדולים דקטנים לא נמנו] ש"מ באיש לא הוי מום, היינו שאינו מום גדול שיכפו אותו ולא הוי רק מום קטן דבדידה הוי מום ולא באיש, וכיון דחשוב רק מום קטן, הלא כתב רמ"א דבמומין קטנים אין כופין אותה, וכן משמע שם בתשו' הרא"ש דבמום קטן אין כופין אותה עיי"ש בתשובה שאחר זה שכתב דלא קיי"ל כרבינו יואל דנכפה לא הוי מום באיש, מבואר דלמ"ד דלא הוי מום באיש גם לדידה אין כופין, שו"ר בהפלאה שהשיג כן על הב"ש:
ב) אבל הב"ש כתב דאפי' למ"ד לקמן סי' קנ"ד נכפה אין כופין היינו בדידי' דאשה ניחא לה בכל דהו, אבל בדידה דהוי מום כופין אותה, ותמוה לי שהרי רבינו יואל הוכיח מדלא מנה נכפה באיש בין המומין [היינו הגדולים דקטנים לא נמנו] ש"מ באיש לא הוי מום, היינו שאינו מום גדול שיכפו אותו ולא הוי רק מום קטן דבדידה הוי מום ולא באיש, וכיון דחשוב רק מום קטן, הלא כתב רמ"א דבמומין קטנים אין כופין אותה, וכן משמע שם בתשו' הרא"ש דבמום קטן אין כופין אותה עיי"ש בתשובה שאחר זה שכתב דלא קיי"ל כרבינו יואל דנכפה לא הוי מום באיש, מבואר דלמ"ד דלא הוי מום באיש גם לדידה אין כופין, שו"ר בהפלאה שהשיג כן על הב"ש:
==ג==


ג) מ"מ נ"ל לדינא דברי ב"ש נכונים, דהנה קשה לי עוד על הב"ש סי' קנ"ד שכתב שאם הי' בו מומין קטנים תחילה ולא ידעה הוי מקח טעות, וקשה מדברי רבינו יואל שבמרדכי בהא דנכפה הוי מום באשה דמ"מ באיש אין להחשיבו מום דאיתתא בכל דהו ניחא לה, והא דבאשה הוי מום היינו בהי' בה קודם ולא ידע, דע"ז איתא בש"ס דהוי מום והוי מקח טעות, משמע דכוותה באיש בהי' בו ולא ידעה לא הוי מקח טעות, וכן משמע בשטמ"ק דבמתני' דהאיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא, כתב הטעם משום דאנן סהדי דאשה ניחא לה בכל דהו דאיש קפיד אמומין כו' אבל אשה לא קפדה אמומין עכ"ל, ממילא מטעם זה לא הוי מקח טעות, והרי הא דאיש קפיד אמומין לא מצינו בגמ' לענין מקח טעות, נשמע דאשה דלא קפדה לא הוי מקח טעות וקשה אב"ש:
ג) מ"מ נ"ל לדינא דברי ב"ש נכונים, דהנה קשה לי עוד על הב"ש סי' קנ"ד שכתב שאם הי' בו מומין קטנים תחילה ולא ידעה הוי מקח טעות, וקשה מדברי רבינו יואל שבמרדכי בהא דנכפה הוי מום באשה דמ"מ באיש אין להחשיבו מום דאיתתא בכל דהו ניחא לה, והא דבאשה הוי מום היינו בהי' בה קודם ולא ידע, דע"ז איתא בש"ס דהוי מום והוי מקח טעות, משמע דכוותה באיש בהי' בו ולא ידעה לא הוי מקח טעות, וכן משמע בשטמ"ק דבמתני' דהאיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא, כתב הטעם משום דאנן סהדי דאשה ניחא לה בכל דהו דאיש קפיד אמומין כו' אבל אשה לא קפדה אמומין עכ"ל, ממילא מטעם זה לא הוי מקח טעות, והרי הא דאיש קפיד אמומין לא מצינו בגמ' לענין מקח טעות, נשמע דאשה דלא קפדה לא הוי מקח טעות וקשה אב"ש:
==ד==


{{עוגן|כה.}}{{עוגן|כה־א}}ד) אך נראה דב"ש למד מתשו' רא"ש כלל מ"ב ורמ"א סי' קי"ז דבמומין קטנים אין כופין אותה לקבל גט דאין הטעם דאין כופין אותו משום דלא קפדא, דא"כ באיש דקפיד גם במומין קטנים נכופנה, אלא דאף שאם הי' בו קודם ולא ידעה הוי מקח טעות כמו בהי' בה, מ"מ בנולדו בו לא חייבו חכמים בשביל מום קטן להוציא, וע"כ הוא הדין בדידה אין כופין אותה, ורבינו יואל שכתב דנכפה מדלא מנאו בין המומין הגדולים ש"מ דלא הוי מום גדול ואין כופין אותו משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה ס"ל כדעת שטמ"ק דטעם מומין קטנים אין כופין אותו משום דבכל דהו ניחא לה, ולדעת רבינו יואל אפי' במומין קטנים כופין אותה, ע"כ בנכפה בין לרא"ש בין לרבינו יואל כופין אותה, ולית לן למינקט חומרי דמר וחומרי דמר [לומר שנכפה הוי מום קטן כרבינו יואל וטעם דמומין קטנים אין כופין אותו אף דלא ניחא לה משום דבשביל מום קטן לא חייבו חכמים] כדי לעגן את זה וכמ"ש הריב"ש בתשו' סוף סי' ואו:
{{עוגן|כה.}}{{עוגן|כה־א}}ד) אך נראה דב"ש למד מתשו' רא"ש כלל מ"ב ורמ"א סי' קי"ז דבמומין קטנים אין כופין אותה לקבל גט דאין הטעם דאין כופין אותו משום דלא קפדא, דא"כ באיש דקפיד גם במומין קטנים נכופנה, אלא דאף שאם הי' בו קודם ולא ידעה הוי מקח טעות כמו בהי' בה, מ"מ בנולדו בו לא חייבו חכמים בשביל מום קטן להוציא, וע"כ הוא הדין בדידה אין כופין אותה, ורבינו יואל שכתב דנכפה מדלא מנאו בין המומין הגדולים ש"מ דלא הוי מום גדול ואין כופין אותו משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה ס"ל כדעת שטמ"ק דטעם מומין קטנים אין כופין אותו משום דבכל דהו ניחא לה, ולדעת רבינו יואל אפי' במומין קטנים כופין אותה, ע"כ בנכפה בין לרא"ש בין לרבינו יואל כופין אותה, ולית לן למינקט חומרי דמר וחומרי דמר [לומר שנכפה הוי מום קטן כרבינו יואל וטעם דמומין קטנים אין כופין אותו אף דלא ניחא לה משום דבשביל מום קטן לא חייבו חכמים] כדי לעגן את זה וכמ"ש הריב"ש בתשו' סוף סי' ואו:
==ה==


ה) עוד כתב הב"ש דכ"ש שיכול לזרוק גט בע"כ וחלקו עליו הנוב"י והפלאה שבזה מסתפק הרא"ש דאפשר שרגמ"ה השוה מדותיו שלא לגרש בע"כ רק זאת פשיטא לי' שכשם שכופין אותו כך כופין אותה עד שתאמר רוצה אני ולא יהי' גט בע"כ כלל, וניכרין דברי אמת, וע"כ אין לנו להתיר לזרוק לה גט בע"כ כמ"ש מהרי"ק סי' ק"ז שאין לנו להתיר חדר"ג בלא ראי' היינו שאף שחדר"ג דרבנן מ"מ האוסר ודאי והמתיר ספק שמא בכה"ג לא תיקן ואין ספק מוציא מידי ודאי]:
ה) עוד כתב הב"ש דכ"ש שיכול לזרוק גט בע"כ וחלקו עליו הנוב"י והפלאה שבזה מסתפק הרא"ש דאפשר שרגמ"ה השוה מדותיו שלא לגרש בע"כ רק זאת פשיטא לי' שכשם שכופין אותו כך כופין אותה עד שתאמר רוצה אני ולא יהי' גט בע"כ כלל, וניכרין דברי אמת, וע"כ אין לנו להתיר לזרוק לה גט בע"כ כמ"ש מהרי"ק סי' ק"ז שאין לנו להתיר חדר"ג בלא ראי' היינו שאף שחדר"ג דרבנן מ"מ האוסר ודאי והמתיר ספק שמא בכה"ג לא תיקן ואין ספק מוציא מידי ודאי]:


ו) אך בנ"ד אין נ"מ בכל אלה מאחר שיש עדים שהי' בה קודם הנשואין, וממנ"פ אם ידע מהמום אין כופין אותה אף להב"ש שהרי כל ההיתר נצמח ממה שכופין אותו, והא פסק הרמ"א סי' קנ"ד שאם ידעה מהמומין אין כופין אותו וכדעת רמב"ם ורמ"ה דידעה כהתנה, ואם לא ידע הוי מקח טעות וא"צ גט רק מספק, ומפורש בטו"ז סי' ל"ט סק"ה במה דנחלקו הפוסקים אם הוי מום או לא וכתב הט"ז דלענין כתובה ודאי לא הפסידה, אבל לכופו לדור עמה מחמת חדר"ג שנוהגים בו עכשיו אין זה בכלל ויכול לגרשה בע"כ עכ"ל, ובוודאי מיירי לאחר נשואין מדכתב לדור עמה ואעפי"כ יכול לגרשה בע"כ אפי' בספק מום וא"צ לומר בנ"ד שוודאי מום, ואף את"ל דהט"ז בקידש על תנאי וכנסה על תנאי, מ"מ נידון דידן קו"ח שהרי קידש סתם וכנס סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה, א"כ הוא קו"ח מנדון הט"ז דכתובה לא הפסידה ואעפי"כ אין בו משום חדר"ג ויכול לגרשה בע"כ, נ"ד דהוי מקח טעות טפי שאפי' כתובה הפסידה, כ"ש שיכול לגרשה בע"כ. ז) ועוד יש לי לדון דאפשר נמצאת נכפית לדעת הרא"ש דנכפה היא מן המומין הגדולים מאד שכופין להוציא והא דלא תני לה משום דכ"ש הוא, נ"ל לדעתו דלא בעיא גט כלל, דהנה בתוס' כתובות (ע"ב:) הקשו בהא דקידש סתם בעיא גט למה גזרו ארוסה בת ישראל שלא תאכל בתרומה משום סמפון, ותירץ בשטמ"ק בשם ריב"ש ומהרי"ט דבמומין הגדולים שבאיש כופין להוציא אין ספק כלל והוי מקח טעות ודאי עיי"ש, ונראה לי עוד דאפי' למ"ד כנס אחיל על מומין, מ"מ מומין גדולים ודאי לא אחיל, שהרי כופין אותו להוציא, הנה דסתם בני אדם מקפידים על מומין כאלו אפי' לאחר שכנסו ואפי' איתתא דבכל דהו ניחא לה כ"ש איש דמקפיד אפי' לאחר שכנס, וא"כ נכפת שהיא עוד יותר דכ"ש היא דאינה מקודשת אף שכנס, וע"כ אפי' לאביי דטעמא דרב משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הלוא הקשו תוס' ריש יבמות (ב':) באיילונית דהוי מקח טעות ודאי כבמשנה ריש יבמות נימא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ותירצו התוס' והרא"ש דאיילונית לא שכיח ולא מסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין (והיינו דווקא מומין שיש כמה וכמה ובבכורות נשנה בכהנים תשעים לבד מומין היתרים בנשי) וה"נ י"ל בנכפית לבד דכל שאר מומין חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וידע קודם ביאה שאין בה שום מום, רק נכפה שאי אפשר לבדוק, וזה לבד לא שכיח ולא מסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין, וזה לרווחא דמילתא, ולעיקר הדין קו"ח מנדון הט"ז דמותר לגרשה בע"כ:
==ו==
 
ו) אך בנ"ד אין נ"מ בכל אלה מאחר שיש עדים שהי' בה קודם הנשואין, וממנ"פ אם ידע מהמום אין כופין אותה אף להב"ש שהרי כל ההיתר נצמח ממה שכופין אותו, והא פסק הרמ"א סי' קנ"ד שאם ידעה מהמומין אין כופין אותו וכדעת רמב"ם ורמ"ה דידעה כהתנה, ואם לא ידע הוי מקח טעות וא"צ גט רק מספק, ומפורש בטו"ז סי' ל"ט סק"ה במה דנחלקו הפוסקים אם הוי מום או לא וכתב הט"ז דלענין כתובה ודאי לא הפסידה, אבל לכופו לדור עמה מחמת חדר"ג שנוהגים בו עכשיו אין זה בכלל ויכול לגרשה בע"כ עכ"ל, ובוודאי מיירי לאחר נשואין מדכתב לדור עמה ואעפי"כ יכול לגרשה בע"כ אפי' בספק מום וא"צ לומר בנ"ד שוודאי מום, ואף את"ל דהט"ז בקידש על תנאי וכנסה על תנאי, מ"מ נידון דידן קו"ח שהרי קידש סתם וכנס סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה, א"כ הוא קו"ח מנדון הט"ז דכתובה לא הפסידה ואעפי"כ אין בו משום חדר"ג ויכול לגרשה בע"כ, נ"ד דהוי מקח טעות טפי שאפי' כתובה הפסידה, כ"ש שיכול לגרשה בע"כ.
 
==ז==
 
ז) ועוד יש לי לדון דאפשר נמצאת נכפית לדעת הרא"ש דנכפה היא מן המומין הגדולים מאד שכופין להוציא והא דלא תני לה משום דכ"ש הוא, נ"ל לדעתו דלא בעיא גט כלל, דהנה בתוס' כתובות (ע"ב:) הקשו בהא דקידש סתם בעיא גט למה גזרו ארוסה בת ישראל שלא תאכל בתרומה משום סמפון, ותירץ בשטמ"ק בשם ריב"ש ומהרי"ט דבמומין הגדולים שבאיש כופין להוציא אין ספק כלל והוי מקח טעות ודאי עיי"ש, ונראה לי עוד דאפי' למ"ד כנס אחיל על מומין, מ"מ מומין גדולים ודאי לא אחיל, שהרי כופין אותו להוציא, הנה דסתם בני אדם מקפידים על מומין כאלו אפי' לאחר שכנסו ואפי' איתתא דבכל דהו ניחא לה כ"ש איש דמקפיד אפי' לאחר שכנס, וא"כ נכפת שהיא עוד יותר דכ"ש היא דאינה מקודשת אף שכנס, וע"כ אפי' לאביי דטעמא דרב משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הלוא הקשו תוס' ריש יבמות (ב':) באיילונית דהוי מקח טעות ודאי כבמשנה ריש יבמות נימא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ותירצו התוס' והרא"ש דאיילונית לא שכיח ולא מסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין (והיינו דווקא מומין שיש כמה וכמה ובבכורות נשנה בכהנים תשעים לבד מומין היתרים בנשי) וה"נ י"ל בנכפית לבד דכל שאר מומין חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וידע קודם ביאה שאין בה שום מום, רק נכפה שאי אפשר לבדוק, וזה לבד לא שכיח ולא מסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין, וזה לרווחא דמילתא, ולעיקר הדין קו"ח מנדון הט"ז דמותר לגרשה בע"כ:
 
==ח==


ח) אך יש לעיין כיון שלאחר נשואין ראה שנפלה אף שקרובי' אמרו לו שהיא צער העיבור אין ממש בדברים אלו, ועוד מי יימר שזה אמת, ואם ראה שיש לה ח"נ ומחיל אזיל היתר הנ"ל, ופשוט שאינו נאמן להפקיע זכות אשתו שלא יוכל לגרשה בע"כ, מ"מ נראה דכופין אותה לקבל גט כמו בנולדו בה מומין גדולים שהרי בהיו בה עד שלא נשאת וידעה, מחלוקת הראשונים שדעת רשב"א וסייעתו כופין אותו לגרש דידעה לא דמי להתנה, אך שרמ"א פוסק ידעה דומה להתנה ואינה יכולה לומר סבורה הייתי לקבל ומחוייבת לסבול, וזה בידעה תחילה דעל ידי שנשאת לו גרמה לו הוצאות נישואין ובזיונות במה שיצטרך לגרשה, על כן מחוייבת לסבול, רק ר"מ סובר שיכולה לומר סבורה הייתי לקבל ואיני יכול, ודומה לגרמי באונס, וחכמים לא סבירא להו, וע"כ מחוייבת לסבול שלא תהי' כגורם הזיקות ובזיונות, אבל בנידון דידן שנשאה בלא ידע, מה רע עשה לה במה שסבל איזה זמן ודר עמה, ע"כ א"צ כלל לטענת סבור הייתי לקבל וכופין אותה לקבל גט אף לחכמים, וחילוק זה מבואר במהרי"ק שורש ק"ז יעיי"ש, ועל כן כיון שכמה פוסקים ס"ל גם ידעה לאו כהתנה, לא נפלוג מחלוקתם לומר גם ידעה או ידע אחר נשואין ושתק יחשב כהתנה כיון שטעם גדול לחלק ביניהם כמ"ש:
ח) אך יש לעיין כיון שלאחר נשואין ראה שנפלה אף שקרובי' אמרו לו שהיא צער העיבור אין ממש בדברים אלו, ועוד מי יימר שזה אמת, ואם ראה שיש לה ח"נ ומחיל אזיל היתר הנ"ל, ופשוט שאינו נאמן להפקיע זכות אשתו שלא יוכל לגרשה בע"כ, מ"מ נראה דכופין אותה לקבל גט כמו בנולדו בה מומין גדולים שהרי בהיו בה עד שלא נשאת וידעה, מחלוקת הראשונים שדעת רשב"א וסייעתו כופין אותו לגרש דידעה לא דמי להתנה, אך שרמ"א פוסק ידעה דומה להתנה ואינה יכולה לומר סבורה הייתי לקבל ומחוייבת לסבול, וזה בידעה תחילה דעל ידי שנשאת לו גרמה לו הוצאות נישואין ובזיונות במה שיצטרך לגרשה, על כן מחוייבת לסבול, רק ר"מ סובר שיכולה לומר סבורה הייתי לקבל ואיני יכול, ודומה לגרמי באונס, וחכמים לא סבירא להו, וע"כ מחוייבת לסבול שלא תהי' כגורם הזיקות ובזיונות, אבל בנידון דידן שנשאה בלא ידע, מה רע עשה לה במה שסבל איזה זמן ודר עמה, ע"כ א"צ כלל לטענת סבור הייתי לקבל וכופין אותה לקבל גט אף לחכמים, וחילוק זה מבואר במהרי"ק שורש ק"ז יעיי"ש, ועל כן כיון שכמה פוסקים ס"ל גם ידעה לאו כהתנה, לא נפלוג מחלוקתם לומר גם ידעה או ידע אחר נשואין ושתק יחשב כהתנה כיון שטעם גדול לחלק ביניהם כמ"ש:
==ט==


ט) אך אם הוא באופן זה שידע אחר נישואין ושתק לא יוכל לגרשה בע"כ רק שנכופנה לקבל גט כדברי הנוב"י והפלאה הנ"ל, אך נראה דשוב נאמן לומר שלא דר עמה משעה שנודע לו ולא אחיל דע"א נאמן באיסורין ואדם נאמן על עצמו שלא מחל, מה אמרת שאינו נאמן להפקיע זכותה שלא יוכל לגרשה בע"כ, ליתא, שהרי אין לה שום זכות ושעבוד עליו שהרי מחוייבת לקבל גט ממנו וכופין אותה על זה, אלא שאם נותנת כתף סוררת ואינה רוצית לקבל אסור לגרש, שוב אינו רק איסור גרידא עליו ונאמן שלא מחל:
ט) אך אם הוא באופן זה שידע אחר נישואין ושתק לא יוכל לגרשה בע"כ רק שנכופנה לקבל גט כדברי הנוב"י והפלאה הנ"ל, אך נראה דשוב נאמן לומר שלא דר עמה משעה שנודע לו ולא אחיל דע"א נאמן באיסורין ואדם נאמן על עצמו שלא מחל, מה אמרת שאינו נאמן להפקיע זכותה שלא יוכל לגרשה בע"כ, ליתא, שהרי אין לה שום זכות ושעבוד עליו שהרי מחוייבת לקבל גט ממנו וכופין אותה על זה, אלא שאם נותנת כתף סוררת ואינה רוצית לקבל אסור לגרש, שוב אינו רק איסור גרידא עליו ונאמן שלא מחל:
==י==


י) אך לפי מה שבא בשאלה שאומר שאם לא נתיר לו ישמע לעצת המון לישא שתי נשים באיסור, וכיון שחשוד על הדבר שוב אין לו נאמנות, אך יש לומר כיון שאיסור שתי נשים קיל מגט בע"כ, דלדעת הרבה פוסקים כבר כלה החרם משתי נשים שלא החרים {{עוגן|כה:}}{{עוגן|כה־ג}}רגמ"ה רק עד אלף הששי, ועוד שלא נתפשט בכל העולם, ואלו שלא לגרש בע"כ נתפשט בכל המקומות, ואף דבצד אחד שתי נשים חמיר שהוא איסור תמידי ואלו גט בע"כ אינו רק לפי שעה, מ"מ כיון דבצד אחד גט בע"כ חמיר אינו חשוד מזה על זה, וכיוצא בזה בבכורות (ל'.) בשביעית ומעשר שני דשביעית חמיר בצד אחד דלית לי' פדיון ומע"ש בחד צד דבעי חומה אינו חשוד מזה על זה, ועוד יש לומר כמו בתרי ותרי ונשאת לאחד מעידי' ואומרת ברי לי לא תצא, ואף שאין דבריו מכריעין בתרי ותרי דלא עדיף מאלו הי' עוד תרי, ותרי כמאה, מ"מ כיון שאומר שמותר ואנו אין יודעין אין אנו אחראין למחות בו,, ה"נ בזה אף שחשוד מ"מ כיון שהוא לעצמו אין מוחין בו:
י) אך לפי מה שבא בשאלה שאומר שאם לא נתיר לו ישמע לעצת המון לישא שתי נשים באיסור, וכיון שחשוד על הדבר שוב אין לו נאמנות, אך יש לומר כיון שאיסור שתי נשים קיל מגט בע"כ, דלדעת הרבה פוסקים כבר כלה החרם משתי נשים שלא החרים {{עוגן|כה:}}{{עוגן|כה־ג}}רגמ"ה רק עד אלף הששי, ועוד שלא נתפשט בכל העולם, ואלו שלא לגרש בע"כ נתפשט בכל המקומות, ואף דבצד אחד שתי נשים חמיר שהוא איסור תמידי ואלו גט בע"כ אינו רק לפי שעה, מ"מ כיון דבצד אחד גט בע"כ חמיר אינו חשוד מזה על זה, וכיוצא בזה בבכורות (ל'.) בשביעית ומעשר שני דשביעית חמיר בצד אחד דלית לי' פדיון ומע"ש בחד צד דבעי חומה אינו חשוד מזה על זה, ועוד יש לומר כמו בתרי ותרי ונשאת לאחד מעידי' ואומרת ברי לי לא תצא, ואף שאין דבריו מכריעין בתרי ותרי דלא עדיף מאלו הי' עוד תרי, ותרי כמאה, מ"מ כיון שאומר שמותר ואנו אין יודעין אין אנו אחראין למחות בו,, ה"נ בזה אף שחשוד מ"מ כיון שהוא לעצמו אין מוחין בו:
==יא==


יא) בכל זאת הואיל ואמר שישמע לעצת המון כו' נראה לי לאיים עליו ולהשביעו לומר האמת, אך לענין אם ידע תחילה אשר עפ"י דין נכפה באין לה ווסת חשוב מום בגלוי רק משום שהוא כפר מקום שאין יהודים מצויים זה תלוי בב"ד שסמוך לעירה כפי ראות עיני הדיינים, ואם כפי ראות עיני הדיינים לא ידע קודם נישואין יתירו לו לגרש בע"כ:
יא) בכל זאת הואיל ואמר שישמע לעצת המון כו' נראה לי לאיים עליו ולהשביעו לומר האמת, אך לענין אם ידע תחילה אשר עפ"י דין נכפה באין לה ווסת חשוב מום בגלוי רק משום שהוא כפר מקום שאין יהודים מצויים זה תלוי בב"ד שסמוך לעירה כפי ראות עיני הדיינים, ואם כפי ראות עיני הדיינים לא ידע קודם נישואין יתירו לו לגרש בע"כ:


הק' אברהם.
{{יישור לשמאל|הק' '''אברהם'''.}}


<noinclude>{{דיקטה}}
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

גרסה אחרונה מ־12:03, 20 באוקטובר 2024

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבני נזר TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png קעו

סימן קעו

ב"ה יום ועש"ק וישב תרנ"ז פה סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד הרב החו"ב מו"ה נח נ"י האבד"ק בארנוב.

דבר האיש שאחר איזו ירחים מנשואיו ראה שאשתו נופלת בח"נ ר"ל ואומר שקרובי' אמרו לו שזה אינו ח"נ רק צער עיבור, ובכל זאת לא קירב אלי' עוד והיתה מעוברת, ואחר לידתה שראה שעדיין בעלת ח"נ נפרד ממנה לגמרי אפי' בחדר אחד וקודם לכן הי' להם שלום בעיני הבריות] והוולד הלך לעולמו והוא יושב בדד כחמש שנים, והבעל הביא עדים שקודם נשואין הי' בעלת ח"נ אך שלא נודע מחמת שהיתה דרה בכפר מקום שאין בני אדם מצויים ועכשיו אין לה ווסת לנכפתה ונופלת בשווקים, ועתה הבעל רוצה לגרשה והיא איננה רוצה לקבל הגט בשום אופן:

תשובה

א[עריכה]

א) הנה בתשו' הרא"ש רמ"ב דנכפה הוא מן המומין הגדולים מאד שכופין אותו להוציא אפי' למה דקי"ל כחכמים דרשב"ג וכ"ש שכופין אותה לקבל הגט, שלא תיקן ר"ג לאלם כח האשה מכח האיש והובא בש"ע סוף סי' קי"ז, ובח"מ כתב דלמה שהובא בסי' קנ"ד דעת רבינו יואל דנכפה לא הוי מום גדול לכפותו לגרש ממילא גם אותה אין כופין:

ב[עריכה]

ב) אבל הב"ש כתב דאפי' למ"ד לקמן סי' קנ"ד נכפה אין כופין היינו בדידי' דאשה ניחא לה בכל דהו, אבל בדידה דהוי מום כופין אותה, ותמוה לי שהרי רבינו יואל הוכיח מדלא מנה נכפה באיש בין המומין [היינו הגדולים דקטנים לא נמנו] ש"מ באיש לא הוי מום, היינו שאינו מום גדול שיכפו אותו ולא הוי רק מום קטן דבדידה הוי מום ולא באיש, וכיון דחשוב רק מום קטן, הלא כתב רמ"א דבמומין קטנים אין כופין אותה, וכן משמע שם בתשו' הרא"ש דבמום קטן אין כופין אותה עיי"ש בתשובה שאחר זה שכתב דלא קיי"ל כרבינו יואל דנכפה לא הוי מום באיש, מבואר דלמ"ד דלא הוי מום באיש גם לדידה אין כופין, שו"ר בהפלאה שהשיג כן על הב"ש:

ג[עריכה]

ג) מ"מ נ"ל לדינא דברי ב"ש נכונים, דהנה קשה לי עוד על הב"ש סי' קנ"ד שכתב שאם הי' בו מומין קטנים תחילה ולא ידעה הוי מקח טעות, וקשה מדברי רבינו יואל שבמרדכי בהא דנכפה הוי מום באשה דמ"מ באיש אין להחשיבו מום דאיתתא בכל דהו ניחא לה, והא דבאשה הוי מום היינו בהי' בה קודם ולא ידע, דע"ז איתא בש"ס דהוי מום והוי מקח טעות, משמע דכוותה באיש בהי' בו ולא ידעה לא הוי מקח טעות, וכן משמע בשטמ"ק דבמתני' דהאיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא, כתב הטעם משום דאנן סהדי דאשה ניחא לה בכל דהו דאיש קפיד אמומין כו' אבל אשה לא קפדה אמומין עכ"ל, ממילא מטעם זה לא הוי מקח טעות, והרי הא דאיש קפיד אמומין לא מצינו בגמ' לענין מקח טעות, נשמע דאשה דלא קפדה לא הוי מקח טעות וקשה אב"ש:

ד[עריכה]

ד) אך נראה דב"ש למד מתשו' רא"ש כלל מ"ב ורמ"א סי' קי"ז דבמומין קטנים אין כופין אותה לקבל גט דאין הטעם דאין כופין אותו משום דלא קפדא, דא"כ באיש דקפיד גם במומין קטנים נכופנה, אלא דאף שאם הי' בו קודם ולא ידעה הוי מקח טעות כמו בהי' בה, מ"מ בנולדו בו לא חייבו חכמים בשביל מום קטן להוציא, וע"כ הוא הדין בדידה אין כופין אותה, ורבינו יואל שכתב דנכפה מדלא מנאו בין המומין הגדולים ש"מ דלא הוי מום גדול ואין כופין אותו משום דאיתתא בכל דהו ניחא לה ס"ל כדעת שטמ"ק דטעם מומין קטנים אין כופין אותו משום דבכל דהו ניחא לה, ולדעת רבינו יואל אפי' במומין קטנים כופין אותה, ע"כ בנכפה בין לרא"ש בין לרבינו יואל כופין אותה, ולית לן למינקט חומרי דמר וחומרי דמר [לומר שנכפה הוי מום קטן כרבינו יואל וטעם דמומין קטנים אין כופין אותו אף דלא ניחא לה משום דבשביל מום קטן לא חייבו חכמים] כדי לעגן את זה וכמ"ש הריב"ש בתשו' סוף סי' ואו:

ה[עריכה]

ה) עוד כתב הב"ש דכ"ש שיכול לזרוק גט בע"כ וחלקו עליו הנוב"י והפלאה שבזה מסתפק הרא"ש דאפשר שרגמ"ה השוה מדותיו שלא לגרש בע"כ רק זאת פשיטא לי' שכשם שכופין אותו כך כופין אותה עד שתאמר רוצה אני ולא יהי' גט בע"כ כלל, וניכרין דברי אמת, וע"כ אין לנו להתיר לזרוק לה גט בע"כ כמ"ש מהרי"ק סי' ק"ז שאין לנו להתיר חדר"ג בלא ראי' היינו שאף שחדר"ג דרבנן מ"מ האוסר ודאי והמתיר ספק שמא בכה"ג לא תיקן ואין ספק מוציא מידי ודאי]:

ו[עריכה]

ו) אך בנ"ד אין נ"מ בכל אלה מאחר שיש עדים שהי' בה קודם הנשואין, וממנ"פ אם ידע מהמום אין כופין אותה אף להב"ש שהרי כל ההיתר נצמח ממה שכופין אותו, והא פסק הרמ"א סי' קנ"ד שאם ידעה מהמומין אין כופין אותו וכדעת רמב"ם ורמ"ה דידעה כהתנה, ואם לא ידע הוי מקח טעות וא"צ גט רק מספק, ומפורש בטו"ז סי' ל"ט סק"ה במה דנחלקו הפוסקים אם הוי מום או לא וכתב הט"ז דלענין כתובה ודאי לא הפסידה, אבל לכופו לדור עמה מחמת חדר"ג שנוהגים בו עכשיו אין זה בכלל ויכול לגרשה בע"כ עכ"ל, ובוודאי מיירי לאחר נשואין מדכתב לדור עמה ואעפי"כ יכול לגרשה בע"כ אפי' בספק מום וא"צ לומר בנ"ד שוודאי מום, ואף את"ל דהט"ז בקידש על תנאי וכנסה על תנאי, מ"מ נידון דידן קו"ח שהרי קידש סתם וכנס סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה, א"כ הוא קו"ח מנדון הט"ז דכתובה לא הפסידה ואעפי"כ אין בו משום חדר"ג ויכול לגרשה בע"כ, נ"ד דהוי מקח טעות טפי שאפי' כתובה הפסידה, כ"ש שיכול לגרשה בע"כ.

ז[עריכה]

ז) ועוד יש לי לדון דאפשר נמצאת נכפית לדעת הרא"ש דנכפה היא מן המומין הגדולים מאד שכופין להוציא והא דלא תני לה משום דכ"ש הוא, נ"ל לדעתו דלא בעיא גט כלל, דהנה בתוס' כתובות (ע"ב:) הקשו בהא דקידש סתם בעיא גט למה גזרו ארוסה בת ישראל שלא תאכל בתרומה משום סמפון, ותירץ בשטמ"ק בשם ריב"ש ומהרי"ט דבמומין הגדולים שבאיש כופין להוציא אין ספק כלל והוי מקח טעות ודאי עיי"ש, ונראה לי עוד דאפי' למ"ד כנס אחיל על מומין, מ"מ מומין גדולים ודאי לא אחיל, שהרי כופין אותו להוציא, הנה דסתם בני אדם מקפידים על מומין כאלו אפי' לאחר שכנסו ואפי' איתתא דבכל דהו ניחא לה כ"ש איש דמקפיד אפי' לאחר שכנס, וא"כ נכפת שהיא עוד יותר דכ"ש היא דאינה מקודשת אף שכנס, וע"כ אפי' לאביי דטעמא דרב משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הלוא הקשו תוס' ריש יבמות (ב':) באיילונית דהוי מקח טעות ודאי כבמשנה ריש יבמות נימא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ותירצו התוס' והרא"ש דאיילונית לא שכיח ולא מסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין (והיינו דווקא מומין שיש כמה וכמה ובבכורות נשנה בכהנים תשעים לבד מומין היתרים בנשי) וה"נ י"ל בנכפית לבד דכל שאר מומין חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וידע קודם ביאה שאין בה שום מום, רק נכפה שאי אפשר לבדוק, וזה לבד לא שכיח ולא מסיק אדעתי' לבעול לשם קידושין, וזה לרווחא דמילתא, ולעיקר הדין קו"ח מנדון הט"ז דמותר לגרשה בע"כ:

ח[עריכה]

ח) אך יש לעיין כיון שלאחר נשואין ראה שנפלה אף שקרובי' אמרו לו שהיא צער העיבור אין ממש בדברים אלו, ועוד מי יימר שזה אמת, ואם ראה שיש לה ח"נ ומחיל אזיל היתר הנ"ל, ופשוט שאינו נאמן להפקיע זכות אשתו שלא יוכל לגרשה בע"כ, מ"מ נראה דכופין אותה לקבל גט כמו בנולדו בה מומין גדולים שהרי בהיו בה עד שלא נשאת וידעה, מחלוקת הראשונים שדעת רשב"א וסייעתו כופין אותו לגרש דידעה לא דמי להתנה, אך שרמ"א פוסק ידעה דומה להתנה ואינה יכולה לומר סבורה הייתי לקבל ומחוייבת לסבול, וזה בידעה תחילה דעל ידי שנשאת לו גרמה לו הוצאות נישואין ובזיונות במה שיצטרך לגרשה, על כן מחוייבת לסבול, רק ר"מ סובר שיכולה לומר סבורה הייתי לקבל ואיני יכול, ודומה לגרמי באונס, וחכמים לא סבירא להו, וע"כ מחוייבת לסבול שלא תהי' כגורם הזיקות ובזיונות, אבל בנידון דידן שנשאה בלא ידע, מה רע עשה לה במה שסבל איזה זמן ודר עמה, ע"כ א"צ כלל לטענת סבור הייתי לקבל וכופין אותה לקבל גט אף לחכמים, וחילוק זה מבואר במהרי"ק שורש ק"ז יעיי"ש, ועל כן כיון שכמה פוסקים ס"ל גם ידעה לאו כהתנה, לא נפלוג מחלוקתם לומר גם ידעה או ידע אחר נשואין ושתק יחשב כהתנה כיון שטעם גדול לחלק ביניהם כמ"ש:

ט[עריכה]

ט) אך אם הוא באופן זה שידע אחר נישואין ושתק לא יוכל לגרשה בע"כ רק שנכופנה לקבל גט כדברי הנוב"י והפלאה הנ"ל, אך נראה דשוב נאמן לומר שלא דר עמה משעה שנודע לו ולא אחיל דע"א נאמן באיסורין ואדם נאמן על עצמו שלא מחל, מה אמרת שאינו נאמן להפקיע זכותה שלא יוכל לגרשה בע"כ, ליתא, שהרי אין לה שום זכות ושעבוד עליו שהרי מחוייבת לקבל גט ממנו וכופין אותה על זה, אלא שאם נותנת כתף סוררת ואינה רוצית לקבל אסור לגרש, שוב אינו רק איסור גרידא עליו ונאמן שלא מחל:

י[עריכה]

י) אך לפי מה שבא בשאלה שאומר שאם לא נתיר לו ישמע לעצת המון לישא שתי נשים באיסור, וכיון שחשוד על הדבר שוב אין לו נאמנות, אך יש לומר כיון שאיסור שתי נשים קיל מגט בע"כ, דלדעת הרבה פוסקים כבר כלה החרם משתי נשים שלא החרים רגמ"ה רק עד אלף הששי, ועוד שלא נתפשט בכל העולם, ואלו שלא לגרש בע"כ נתפשט בכל המקומות, ואף דבצד אחד שתי נשים חמיר שהוא איסור תמידי ואלו גט בע"כ אינו רק לפי שעה, מ"מ כיון דבצד אחד גט בע"כ חמיר אינו חשוד מזה על זה, וכיוצא בזה בבכורות (ל'.) בשביעית ומעשר שני דשביעית חמיר בצד אחד דלית לי' פדיון ומע"ש בחד צד דבעי חומה אינו חשוד מזה על זה, ועוד יש לומר כמו בתרי ותרי ונשאת לאחד מעידי' ואומרת ברי לי לא תצא, ואף שאין דבריו מכריעין בתרי ותרי דלא עדיף מאלו הי' עוד תרי, ותרי כמאה, מ"מ כיון שאומר שמותר ואנו אין יודעין אין אנו אחראין למחות בו,, ה"נ בזה אף שחשוד מ"מ כיון שהוא לעצמו אין מוחין בו:

יא[עריכה]

יא) בכל זאת הואיל ואמר שישמע לעצת המון כו' נראה לי לאיים עליו ולהשביעו לומר האמת, אך לענין אם ידע תחילה אשר עפ"י דין נכפה באין לה ווסת חשוב מום בגלוי רק משום שהוא כפר מקום שאין יהודים מצויים זה תלוי בב"ד שסמוך לעירה כפי ראות עיני הדיינים, ואם כפי ראות עיני הדיינים לא ידע קודם נישואין יתירו לו לגרש בע"כ:

הק' אברהם.


שולי הגליון


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף