גליוני הש"ס/סנהדרין/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{מרכז|'''דף ב' ע"א'''}} | {{מרכז|'''דף ב' ע"א'''}} | ||
'''{{עוגן1|נטע}} רבעי ומע"ש שאין דמיו ידועין כו'.''' נ"ב | '''{{עוגן1|נטע}} רבעי ומע"ש שאין דמיו ידועין כו'.''' נ"ב עיין תוספתא שקלים פרק ב' שהיו ג' גיזברין ממונים על פדיון ערכין וחרמים והקדשות ומע"ש ע"ש והא דאמר בגמ' אמע"ש דפודין אותו בג' לקוחות בעלמא ואפי' אחד מהן עכו"ם ובעלים וכן איש ושתי נשיו צ"ל דכ"ז רק מעיקר הדין אבל לכתחלה הי' פדיונו בגזברין הממונין לכך וע"ש בתוספתא דלא חשיב נטע רבעי והנה ל' התוספתא שם ג' גיזברין מה הן עושין בהן היו פודין את הערכין ואת החרמים ואת ההקדישות ואת מע"ש וכל מלאכת הקודש בהן הית' נעשית עכ"ל התוספתא וי"ל דדין מע"ש תלוי בפלוגתא אם הוא ממון גבוה או ממון הדיוט דלמ"ד דהוא ממון גבוה הי' פדיונו באלו הגיזברים הממונים על מלאכת הקודש וכהקדישות וערכין וחרמים ומשא"כ למ"ד ממון הדיוט לא חשיב מלאכת הקודש ואין לו שייכות לגיזברין הנ"ל ולפי"ז הא דלא תני בתוספתא נטע רבעי י"ל ג"כ דכב"ש ס"ל דאע"ג דמע"ש ממון גבוה מ"מ נטע רבעי ממון הדיוט ע' קידושין נ"ד ב' ואולם דוחק הוא לאוקמא בריתא דידן לקמן י"ד ב' למ"ד מע"ש ממון הדיוט דלא כהילכתא דקיי"ל דהוא ממון גבוה מבואר בקידושין שם ודע דיש נפקותא עוד בעניין הפדיון אם הוא בג' לקוחות דעלמא או היו גזברין ממונין לכך לעניין הואיל אי בעי פריק הוא בג' לקוחות שייך מי יימר דמיזדקקי ליה ולא חשוב הפדיון בידו ומשא"כ אם היו גזברין ממונין לכך הרי מוכרחים להזדקק לו וא"א להם לדחותו ושפיר הוי בידו ועיין ל' הגמ' קידושין ס"ב ב' מי יימר דמיזדקקי ליה הני תלתא והיינו ג"כ דיאמרו לו לך אל ב"ד אחר ויש לפלפל בזה בסוגי' דהואיל ואכ"מ: | ||
'''{{עוגן1|רש"י}} ד"ה מיאונין''' כ' '''דכל דתיקון רבנן כו'.''' נ"ב כבר האריכו ז"ל בזה דמשמע דמצריך רש"י ג' דיינין בגט וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח דכ' ואל תשיבני דווקא לעדות הוא פסול אבל לתקן ולסדר גט אינו פסול כיון דלא הוי לא עדות ולא דיינות איברא נראה דהוי יותר מדיינות כו' עש"ה והעיקר לענ"ד דכוונת דש"י אחליצה דגט דבג' מאן דכר שמי' ואך חליצה דתנן כאן דחליצה ומיאונין בג' ע"ז כ' רש"י דחליצה ביבמות יליף לה מקרא ומיאונין כעין דאוריתא דחליצה תיקון ומיאון הוא דומה לחליצה דבחליצה היבמה עושה מעשה ביבם שחולצת מנעלו וכך במיאון היא עבדא | '''{{עוגן1|רש"י}} ד"ה מיאונין''' כ' '''דכל דתיקון רבנן כו'.''' נ"ב כבר האריכו ז"ל בזה דמשמע דמצריך רש"י ג' דיינין בגט וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח דכ' ואל תשיבני דווקא לעדות הוא פסול אבל לתקן ולסדר גט אינו פסול כיון דלא הוי לא עדות ולא דיינות איברא נראה דהוי יותר מדיינות כו' עש"ה והעיקר לענ"ד דכוונת דש"י אחליצה דגט דבג' מאן דכר שמי' ואך חליצה דתנן כאן דחליצה ומיאונין בג' ע"ז כ' רש"י דחליצה ביבמות יליף לה מקרא ומיאונין כעין דאוריתא דחליצה תיקון ומיאון הוא דומה לחליצה דבחליצה היבמה עושה מעשה ביבם שחולצת מנעלו וכך במיאון היא עבדא ביה דאמרה לא רעינא בך כו' ולא דמי לגט דאיהו הוא דעבד בה מעשה, עיין [[בבלי/יבמות/קז/ב|יבמות ק"ז ב']] בעלת הגט הוא דקא עביד בה הכא (במיאון ע"ש) היא קעבדא ביה כו' וגם המיאון בא לעקור אישות קלוש דרבנן וכך החליצה באה להפקיע אישות קלוש דזיקה דאינו אישות גמור כמבואר בנדרים ע"ד א' אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה כנלענ"ד והוא פשוט: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־14:34, 7 באוקטובר 2024
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף ערוך לנר רש"ש חשק שלמה |
נטע רבעי ומע"ש שאין דמיו ידועין כו'. נ"ב עיין תוספתא שקלים פרק ב' שהיו ג' גיזברין ממונים על פדיון ערכין וחרמים והקדשות ומע"ש ע"ש והא דאמר בגמ' אמע"ש דפודין אותו בג' לקוחות בעלמא ואפי' אחד מהן עכו"ם ובעלים וכן איש ושתי נשיו צ"ל דכ"ז רק מעיקר הדין אבל לכתחלה הי' פדיונו בגזברין הממונין לכך וע"ש בתוספתא דלא חשיב נטע רבעי והנה ל' התוספתא שם ג' גיזברין מה הן עושין בהן היו פודין את הערכין ואת החרמים ואת ההקדישות ואת מע"ש וכל מלאכת הקודש בהן הית' נעשית עכ"ל התוספתא וי"ל דדין מע"ש תלוי בפלוגתא אם הוא ממון גבוה או ממון הדיוט דלמ"ד דהוא ממון גבוה הי' פדיונו באלו הגיזברים הממונים על מלאכת הקודש וכהקדישות וערכין וחרמים ומשא"כ למ"ד ממון הדיוט לא חשיב מלאכת הקודש ואין לו שייכות לגיזברין הנ"ל ולפי"ז הא דלא תני בתוספתא נטע רבעי י"ל ג"כ דכב"ש ס"ל דאע"ג דמע"ש ממון גבוה מ"מ נטע רבעי ממון הדיוט ע' קידושין נ"ד ב' ואולם דוחק הוא לאוקמא בריתא דידן לקמן י"ד ב' למ"ד מע"ש ממון הדיוט דלא כהילכתא דקיי"ל דהוא ממון גבוה מבואר בקידושין שם ודע דיש נפקותא עוד בעניין הפדיון אם הוא בג' לקוחות דעלמא או היו גזברין ממונין לכך לעניין הואיל אי בעי פריק הוא בג' לקוחות שייך מי יימר דמיזדקקי ליה ולא חשוב הפדיון בידו ומשא"כ אם היו גזברין ממונין לכך הרי מוכרחים להזדקק לו וא"א להם לדחותו ושפיר הוי בידו ועיין ל' הגמ' קידושין ס"ב ב' מי יימר דמיזדקקי ליה הני תלתא והיינו ג"כ דיאמרו לו לך אל ב"ד אחר ויש לפלפל בזה בסוגי' דהואיל ואכ"מ:
רש"י ד"ה מיאונין כ' דכל דתיקון רבנן כו'. נ"ב כבר האריכו ז"ל בזה דמשמע דמצריך רש"י ג' דיינין בגט וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח דכ' ואל תשיבני דווקא לעדות הוא פסול אבל לתקן ולסדר גט אינו פסול כיון דלא הוי לא עדות ולא דיינות איברא נראה דהוי יותר מדיינות כו' עש"ה והעיקר לענ"ד דכוונת דש"י אחליצה דגט דבג' מאן דכר שמי' ואך חליצה דתנן כאן דחליצה ומיאונין בג' ע"ז כ' רש"י דחליצה ביבמות יליף לה מקרא ומיאונין כעין דאוריתא דחליצה תיקון ומיאון הוא דומה לחליצה דבחליצה היבמה עושה מעשה ביבם שחולצת מנעלו וכך במיאון היא עבדא ביה דאמרה לא רעינא בך כו' ולא דמי לגט דאיהו הוא דעבד בה מעשה, עיין יבמות ק"ז ב' בעלת הגט הוא דקא עביד בה הכא (במיאון ע"ש) היא קעבדא ביה כו' וגם המיאון בא לעקור אישות קלוש דרבנן וכך החליצה באה להפקיע אישות קלוש דזיקה דאינו אישות גמור כמבואר בנדרים ע"ד א' אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה כנלענ"ד והוא פשוט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |