גליוני הש"ס/יבמות/קיז/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון שגיאה) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף קי"ז ע"א'''}} | {{מרכז|'''דף קי"ז ע"א'''}} | ||
'''{{עוגן1|תנו}} לי כתובתי אף להנשא אין מתירין כו'.''' נ"ב | '''{{עוגן1|תנו}} לי כתובתי אף להנשא אין מתירין כו'.''' נ"ב עיין שו"ת רד"ך בית ב' חדר י"ב ד"ה גם אין לומר ועיין שו"ת הרא"ש כלל מ"ב אותיות א', ב', ה', י"ב: | ||
'''{{עוגן1|איבעי'}} להו כו'.''' נ"ב | '''{{עוגן1|איבעי'}} להו כו'.''' נ"ב עיין שו"ת שארית יוסף סי' ע"ח דנ' מדבריו דהטעם דאינה נאמנת במעידה על שניהם משום דגם האשה עצמה האומרת מת בעלה בתורת עדות היא דנאמנת דהכשירו חכמים לעניין זה גם עדות הבעל דבר עצמו וע"כ כיון דרק מתורת עדות היא לכן כיון שמעידה גם על הכתובה וע"ז הרי אינה נאמנת דלא האמינוה חכמים לעניין זה לכן ה"ל עדות שבטלה מקצתה דבטלה כולה ואינה נאמנת גם לעניין לינשא עש"ה שכך כוונתו ואף שלא הביא גמ' דב"ק ע"ו א' וראשונים ספ"ק דמכות דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק כ' שם סתמא דלא פלגינן לעדות כו' מ"מ כך היא כוונתו וכמובן והוא חידוש דמראשונים כאן נ' דהטעם דכיון דחזינן דאדעתא דממון אתאי יש לחוש דמשקרת משום חימוד ממון ועיין שו"ת חכם צבי [[חכם צבי/פה|סי' פ"ה]] דדקדק ג"כ מדברי רש"י כאן ד"ה אדעתא דכתובה אתאי דכ' ובאפוקי ממונא סהדא בעי' דאין הטעם כאן משום דמשקרת רק משום דמעידה על ממון ועל ממון אין נאמנת דלממון בעי' סהדי לכן גם להנשא אין נאמנת: | ||
'''{{עוגן1|הכא}} וודאי אדעתא דכתובה אתאי.''' נ"ב פי' משום שהזכירה הכתובה תחלה לכן זה עיקר תביעתה | '''{{עוגן1|הכא}} וודאי אדעתא דכתובה אתאי.''' נ"ב פי' משום שהזכירה הכתובה תחלה לכן זה עיקר תביעתה ועיין דוגמא בירושלמי שבועות פ"ה ה"ה דברי ר"ש בתובעו קנס בושת ופגם דברי חכמים בתובעו בושת ופגם וקנס עש"ה: | ||
'''{{עוגן1|חוץ}} מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה.''' נ"ב כסדר זה הוזכרו ג"כ סוטה ל"א א' במשנה: | '''{{עוגן1|חוץ}} מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה.''' נ"ב כסדר זה הוזכרו ג"כ סוטה ל"א א' במשנה: | ||
'''{{עוגן1|והכא}} ליכא אימא דסניא לה.''' נ"ב | '''{{עוגן1|והכא}} ליכא אימא דסניא לה.''' נ"ב עיין שו"ת ח"צ שם סי' פ"ה הנ"ל: | ||
'''{{עוגן1|ור'}} יהודה ההיא בד"ת כתי'.''' נ"ב | '''{{עוגן1|ור'}} יהודה ההיא בד"ת כתי'.''' נ"ב עיין סיפרי דברים פיסקא כ"ד בשנאת ד' אותנו אפשר שהקב"ה שונא את ישראל והרי כבר נאמר אהבתי אתכם אמר ד' אלא הם שונאים את הקב"ה משל הדיוט הוא מה דבלבך על רחמך מה דבלבי' עלך עכ"ל פי' דבעצם הקב"ה אוהב את ישראל ואך ע"י שהם שונאים חלילה כו' ממשיכים חלילה גם למעלה כך ומביא ראי' ממשל הדיוט דמה שבלב האדם על אוהבו כך בלב אוהבו אליו וצ"ל דר' יהודה דהכא פליג אההיא דסיפרי ומשל ההדיוט הנ"ל יאמר ר' יהודה שאינו אמת וי"ל עוד כוונת הסיפרי אלא הם שונאים כו' ונדמה להם משום זה שהקב"ה שונא אותם משל הדיוט הוא מה דבלבך על רחמך כך נדמה לך וחושב אתה שגם בלבו עליך אבל באמת אינו כן ולפי"ז הוא כר' יהודה דהכא: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־01:52, 24 בספטמבר 2024
גליוני הש"ס 
יבמות קיז א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות ישנים תוספות רי"ד מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א בית מאיר קרן אורה רש"ש |
תנו לי כתובתי אף להנשא אין מתירין כו'. נ"ב עיין שו"ת רד"ך בית ב' חדר י"ב ד"ה גם אין לומר ועיין שו"ת הרא"ש כלל מ"ב אותיות א', ב', ה', י"ב:
איבעי' להו כו'. נ"ב עיין שו"ת שארית יוסף סי' ע"ח דנ' מדבריו דהטעם דאינה נאמנת במעידה על שניהם משום דגם האשה עצמה האומרת מת בעלה בתורת עדות היא דנאמנת דהכשירו חכמים לעניין זה גם עדות הבעל דבר עצמו וע"כ כיון דרק מתורת עדות היא לכן כיון שמעידה גם על הכתובה וע"ז הרי אינה נאמנת דלא האמינוה חכמים לעניין זה לכן ה"ל עדות שבטלה מקצתה דבטלה כולה ואינה נאמנת גם לעניין לינשא עש"ה שכך כוונתו ואף שלא הביא גמ' דב"ק ע"ו א' וראשונים ספ"ק דמכות דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק כ' שם סתמא דלא פלגינן לעדות כו' מ"מ כך היא כוונתו וכמובן והוא חידוש דמראשונים כאן נ' דהטעם דכיון דחזינן דאדעתא דממון אתאי יש לחוש דמשקרת משום חימוד ממון ועיין שו"ת חכם צבי סי' פ"ה דדקדק ג"כ מדברי רש"י כאן ד"ה אדעתא דכתובה אתאי דכ' ובאפוקי ממונא סהדא בעי' דאין הטעם כאן משום דמשקרת רק משום דמעידה על ממון ועל ממון אין נאמנת דלממון בעי' סהדי לכן גם להנשא אין נאמנת:
הכא וודאי אדעתא דכתובה אתאי. נ"ב פי' משום שהזכירה הכתובה תחלה לכן זה עיקר תביעתה ועיין דוגמא בירושלמי שבועות פ"ה ה"ה דברי ר"ש בתובעו קנס בושת ופגם דברי חכמים בתובעו בושת ופגם וקנס עש"ה:
חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה. נ"ב כסדר זה הוזכרו ג"כ סוטה ל"א א' במשנה:
והכא ליכא אימא דסניא לה. נ"ב עיין שו"ת ח"צ שם סי' פ"ה הנ"ל:
ור' יהודה ההיא בד"ת כתי'. נ"ב עיין סיפרי דברים פיסקא כ"ד בשנאת ד' אותנו אפשר שהקב"ה שונא את ישראל והרי כבר נאמר אהבתי אתכם אמר ד' אלא הם שונאים את הקב"ה משל הדיוט הוא מה דבלבך על רחמך מה דבלבי' עלך עכ"ל פי' דבעצם הקב"ה אוהב את ישראל ואך ע"י שהם שונאים חלילה כו' ממשיכים חלילה גם למעלה כך ומביא ראי' ממשל הדיוט דמה שבלב האדם על אוהבו כך בלב אוהבו אליו וצ"ל דר' יהודה דהכא פליג אההיא דסיפרי ומשל ההדיוט הנ"ל יאמר ר' יהודה שאינו אמת וי"ל עוד כוונת הסיפרי אלא הם שונאים כו' ונדמה להם משום זה שהקב"ה שונא אותם משל הדיוט הוא מה דבלבך על רחמך כך נדמה לך וחושב אתה שגם בלבו עליך אבל באמת אינו כן ולפי"ז הוא כר' יהודה דהכא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |