ברכת רצ"ה/קיד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה קיד

סימן קיד

ב"ה. רישא יום ה' כ"ו תמוז תרל"ה לפ"ק.

בין המצרים יופיע אור לישרים כבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב הגאון חו"ב בחדרי תורה חכמתו פניו תאירה כ"ש מו"ה לוי יצחק שור נ"י אבד"ק ראווא. וכבוד בנו בן חכם ישמח אב הרב הגדול וכו' מו"ה יקותיאל נ"י רב ומורה לעדת ה' בק' לובטשוב:

יקרת מדברותם אשר כוננו ידם בדבר השאל' לנכון השיגה ידי עוד בעת היותי בלבוב ולרוב טרדותי מהמון רב הש"י אשר באו לקבל פני מהבוקר עד הערב לא הי' בגבול האפשרי להשיב לכת"ה אז. ועתה כאשר בא מכתב כת"ה אלי שנית חשתי להשיב לכת"ה דעתי דעת תורה אחר העיון והפיקוח.

בדבר הענין הנשאל אשת חרש שעזבה את בעלה ובבית אמה הרתה גם ילדה ועתה רצונה לשוב לבעל' באשר מענה בפי' כי אנוסה היתה צעקה ואין מושיע וזה החלי בעזה"י אשר מאתו אשאל' עזר לכל אכשיל בדבר הלכה. ואתחיל בדברי הרב המשיב ראשונ' הרב הגדול מהר"י נ"י שרצה לדון בתחל' מהא דאמרינן בש"ס כתובות דף ט' בהך דאומר פ"פ מצאתי דבאשת ישראל ובנתקדש' אחר ג' שנים דמותרת מטעם ס"ס ספק אינה תחתיו וספק אונס וס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן שקולים המה ובנ"ד דבעל' חרש דל"ה קידושין רק מדרבנן וכאן דהוי ספק אונס ספקא דרבנן לקולא ואח"כ דחה זה ממ"ש התוס' שם לישב קושיתם דאמאי לא נוקי לה אחזקת היתר לבעל' דרצון לגבי אונס הוי רובא אלא שאינו רוב גמור ולא מצטרפין ספק אונס רק לס"ס אבל בחד ספיקא הו"ל אונס מיעוטא לגבי רצון והוא ביאר דבריהם ז"ל דדוקא לספק דאינה תחתיו מצטרפין האי ספיקא דאונס דע"י הספק דאינה תחתיו הו"ל פלגא ופלגא וסמוך מיעוטא דאונס והו"ל רובא משא"כ בספק אחד ואף בדרבנן.

אמנם לדעתי אין זה כוונת רבותינו בעלי התוס' דאי מטעם סמוך מיעוטא לפלגא קאתי עלה ל"ה צריכין לומר דרובא רצון ל"ה רוב גמור דאף ברוב גמור האיכא מיעוט וסמוך מיעוטא לפלגא א"ו דגם התוס' ז"ל לא נחלקו דלא אמרינן ס"ס רק כשהספיקות המה ספיקות שקולים ול"א סמוך מיעוטא לפלגא רק בכגון הך דסמוך מיעוטא דמפילות למחצ' דנקיבות דמחצ' נקיבות הוא בטבעו של עולם בודאי וכמ"ש הריב"ש ז"ל וכל שאין בטבעו של עולם אין לדון משום רוב רק מפאת ס"ס ולא חשיב כס"ס רק כששני הספיקות כל אחד הוא שקול לאיסור ולהיתר וכוונת התוס' ז"ל לדעתי הוא דרובא רצון ל"ה רוב גמור דעדיף מחזק' ורק דמרע לה להחזק' דשקול הוא עם החזק' והדר הו"ל ספיקא להצטרף לס"ס בדאורייתא וה"ה א"כ לפ"ז בנ"ד דכל איסורו אינו רק מדרבנן הספק דשמא באונס משוי לי' ספיקא דרבנן וכנ"ל דרוב רצון והחזק' חזקת היתר לבעל' שקולים המה וספק דרבנן להקל ולקמן נדבר עוד בזה:

והנה הרב הנ"ל יצא לדון להתיר עפ"י דברי הרר"י ז"ל הובאו דבריו ברא"ש ז"ל בסוגיא דפ"פ דגם באשת ישראל וקיבל אבי' קידושין כשהית' פחותה מבת ג' דאסור' עליו כיון דליכא אלא חדא ספיקא ז"א רק כשמכחשת ואומרת בתולה שלימה הייתי אבל כשמודית בפ"פ ורק שטוענת נאנסתי נאמנות וכ"נ שהסכים אתו הרא"ש ז"ל והרב הנ"ל האריך הרבה בפלפול וסברא לישב סתירת דברי הרמ"א ז"ל דבסי' ס"ח הביא דברי הרר"י ז"ל להלכ' ובסי' קע"ח בהך דנתייחד' ואמרה נאנסתי הביא שני הדיעות ויש לי הרהורי דברים הרבה בכל דבריו אולם לא הספיק הזמן עמדי לצרפם כראוי ואך על גוף הדין אבא לבררו בשורשו. הנה באמת צריך להבין דאמאי תהי' נאמנת לומר נאנסתי הרי גם עד כשר אינו נאמן בדבר שבערוה דאין דבר שבערוה פחות משנים ועלה על לבי לומר דמהר"י ז"ל בשיטת רבים מהקדמונים ז"ל קאי דגם בדשב"ע ע"א נאמן היכי דלא איתחזיק איסורא וה"ה היא עצמה דכיון דדמי לשאר איסורים גם בע"ד מהימן ואף דהוי נגד הרוב דרובא ברצון ורוב עדיף מחזק' וכיון דאין ע"א נאמן בדשב"ע באתחזיק איסורא כ"ש דאין להאמינו נגד הרוב כבר כתוב הריטב"א ז"ל דאף להסוברין דאין ע"א נאמן גם בשאר איסורים נגד החזק' נגד הרוב נאמן דאינו רק מברר שזה מן המיעוט וביחוד לפ"מ שבררתי רובא רצון אינו רוב גמור ולא עדיף ורק שקול הוא עם החזק' חזקת היתר ובספק השקול ע"א נאמן לדעת הפוסקים ז"ל אף בדשב"ע. ובאמת כי בנתקדשתי ואיני יודעת למי ובא אחד ואמר אני קדשתי קיי"ל דנאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס דחיישינן דשמא יצרו תקפו אמנם ז"א רק דלכתחל' החמירו חז"ל בעריות דנפשו של אדם מחמדתן אבל אם כנס אינו מוציא וכמ"ש הרשב"א ז"ל והכא כבר כנסה:

אולם עדיין נשאר לבאר סוטה גופא דאם נסתר' אחר הקינוי אסורה דאמאי לא תהיה נאמנת לומר טהור' אני ורציתי לומר דרגלים לדבר שע"י הקינוי והסתיר' חשוב כרוב ועדיף מהחזק' ואין ע"א נאמן בדשב"ע עכ"פ ואף לדעת הריטב"א ז"ל דנגד הרוב נאמן י"ל דז"א רק היכי שיש מיעוט ודאי בעולם והע"א א"כ רק מברר שזה מהמיעוט שישנו ודאי משא"כ באומדנא דרגל"ד דאין המיעוט ודאי בעולם דכל הסוטות הנסתרות י"ל שנטמאו. אולם אחר העיון א"א לומר כן דהרי כל ספק טומא' ברה"י מסוטה גמרינן דעשא' התורה כודאי וא"ת דהרגל"ד עדיף מהחזק' אין ללמוד מסוטה דכיון דהוי רובא דעדיף מהחזק' שפיר טמאה כודאי וע"כ דהנלע"ד אינו רק דעי"ז איתרע החזק' או דע"י הרגל"ד חשוב איתילד ריעותא והו"ל ספק טומא' ברה"י דל"מ חזקה והדק"ל א"כ דאמאי לא תהי' נאמנת לפ"ז. ועלה על לבי לומר עוד דכיון דבסוט' עשה הכתוב ספק כודאי א"כ תיכף כשנסתר' אחר הקינוי הוחזק' אצלינו כודאי טמאה ושוב אינה נאמנת לומר טהורה אני שאומרת נגד החזק' שהוחזק' לנו טמאה דל"מ לכ"ע בדשב"ע. אולם אחרי בינותי ראיתי דזה ליתא דכבר כ' מהר"ם ז"ל בתשובותיו דע"כ לא אמרינן דבאיתחזיק איסורא אין ע"א נאמן אלא גם שלפי דברי העד עד עתה אסור הי' והכא הרי היא אומרת שטהור' היא ומעיקרא בטעות החזקנוה לטמא' ובל"ז נרא' דזה לא חשיב החזקנוה לטמא' ודאי דספק טומא' ברה"י באמת ספק הוא ככל הספיקות ורק מצד גזה"כ הוא שגזר' תורה שהיא אסורה כודאי אבל אין זה ענין לחזקה שנאמר שאנחנו החזקנוה אותה שודאי נטמאת וז"ב. שוב ראיתי דעכצ"ל כן דהרי בספק טומא' ברה"י ע"א נאמן שלא נטמא אף שכבר נסתפק הספק מקודם וכמו שהוכיחו האחרונים ז"ל בראיות ברורות ואם נאמר דזה חשוב חזקה יקשה לדעת הסוברים דבדאיתחזיק איסורא אין ע"א נאמן וכמובן א"ו דל"ח חזקה וכנ"ל. אמנם י"ל דלכך בסוטה אינה נאמנת לדעת הפוסקים ז"ל אלו דכיון דנתיחד' הו"ל חשודה לאותה דבר דעברה על יחוד שהיא מה"ת ודוק:

אולם אחר ההתבוננות ראיתי דכ"ז ליתא דכיון דלדידן ספיקא הוא אם זנתה ברצון אין להאמינ' מתורת ע"א כיון דע"ז אנו מסופקים והו"ל א"כ ספק פסול וכדקיי"ל בתרי ותרי שכת א' העידה על אחד שעבר עבירה וכת אחרת מכחישם דפסול מספק. ועוד דהרי באשת כהן שנשבית דאסור' לבעל' ע"א נאמן לומר שטהור' היא והיא עצמה אינה נאמנת אף דהספק הוא רק על אונס דלא נפסל' לעדות ועכצ"ל דהרר"י ז"ל לא כתב כן רק בהך דפ"פ מצאתי דבאמת אינו נאמן לגבי דידה ורק שאסור' עליו מטעם דשאחד"א וכיון שלדידן לא נפסל' כלל שפיר נאמנת להעיד שנאנס' וע"ז גם מהך דנשבית אין סתירה דהתם באמת אי"ל הטעם דלגבי גופה אינה נאמנת דגרע במע"א באיסורים שאינו רק ממונו וכ"כ אין לומר הטעם משום דחשו דיצרה תקפה דהרי בהך דאני קדשתי' נאמן ואם כנס אינו מוציא וע"כ דעיקר הטעם בהך דשבוי' דחשו חז"ל שמתוך שבושה לומר שנבעל' דאף באונס בושה לפני היא אומרת כן וראו שלא להאמינ' וגם בעלה אינו נאמן מה"ט דבוש לומר שנאנס' אשתו ולפ"ז בהך דפ"פ שפיר נאמנת לומר שנאנס' ול"ח שמשקרת דבשביל שיצרה תקפה ל"ח בדיעבד שתשקר כדי שלא תצא מבעל' ורק שתחיש שבושה וכסתה כלימה פני' לאמר שזנתה ברצון תחת בעלה וטוענת שנאנס' שאינו קלון כ"כ והרי היתה יכולה לטעון שבתול' שלימה היתה. ולפ"ז היכי שאנו יודעין בבירור שנבעל' מאחר וכנ"ד שהרתה וגם ילדה בזמן שהיתה רחוקה מבעל' אינה נאמנת לומר נאנס' גם לדעת הרר"י ז"ל כיון דהוי ספק פסול לדידן וגם מטעם חשש בושה וכנ"ל:

ולפ"ז ניחא הך דסוטה גופא אינה נאמנת לומר שטהור' היא אף מה"ת בפשיטות ומטעם הראשון דהוי ספק פסול לדידן וכנ"ל והרוחנו בזה דלא יקשה לפמ"ש הפוסקים דגם בפ"פ לרה"ר או בעלה בעיר חשוב סתירה לגבי סוטה דבזה דלא עברה על איסור יחוד ואינה חשודה תהי' נאמנת ודוק היטב ויש לי עוד בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם לא צרפתים עוד במצרף הדעת והבחינה ואשר

ע"כ אשים מחסום לעטי בזה. והנה כבוד ידידי הרב הגאון מהר"ל יצחק ני'. הביא דברי המהרש"א ז"ל בנדה דף י"ט שכ' דבהך דמשארסתני נאנסתי הו"ל ספק טומא' ברה"י ולכאור' יקשה לפ"ז הא דפריך בש"ס בהך דפ"פ מצאתי דאמאי אסורה עליו הא ס"ס הוא שמא אינו תחתיו ושמא באונס דמה מועיל ס"ס בס"ט ברה"י דכל ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י טמא וכמבואר במס' טהרות פ"ו ומ"ש הגאון בעל קצה"ח ז"ל בספרו הש"ש לדחות דברי המהרש"א ז"ל דכיון דלא נדע באיזה מקום הי' אי ברה"ר אי ברה"י לא אמרינן ספק טומא' ברה"י ספיקו טמא דזה הוי ספק רשויות אנכי לא מצאתי וראיתי ספק רשויות בכה"ג דלא מצינו ספק רשויות רק כשהטומא' ברה"ר והטהר' ברה"י או להיפך שהטהר' ברה"ר והטומא' ברה"י והוא נגע באחד מהם דבזה כיון שאין שני חלקי הספק ברה"י ל"ח ספק טומא' ברה"י משא"כ כאן שאם הי' ברה"י שני חלקי הספק הי' ס"ט ברה"י ואף א"נ שאנו מסופקים דילמא הי' הכל ברה"ר ולא ברה"י אין זה ספק רשויות ורק כאילו הי' עוד ספק גם כן אם נכנס או לא נכנס לרה"י וספק נטמא ברה"י דקיי"ל כחכמים דספיקו טמא דגם ספק ביאה טמא וגם אם יש עוד ספק נגע וכמבואר בטהרות שם וזה עוד גרע דהספק שמא הי' ברה"ר הוי ספק רחוק ואינו מצוי שנבעל' ברה"ר והבן זה. ולישב קושיא זו עלה על לבי לומר דכיון דבהך דפ"פ אנן אינו מאמינו לו ורק דאסור' לו משום דשאחד"א לא חשיב ספק טומא' ברה"י ולא מבעי' להסוברים דשאחד"א מטעם נדרי איסור נגעו בה דזה רק איסור ולא טומא' אלא אף אי נימא דמטעם דאדם נאמן לגבי עצמו כמאה עדים ולפי הודאתו א"כ הוי ספק טומא' ברה"י י"ל דכיון דלדידן בחזקת טהורה היא ל"ח ספק טומא' ברה"י להחמיר בס"ס דל"ה דומיא דסוטה דהספק הוא גם לדידן ולפ"ז נסתר ג"כ מ"ש אנכי למעל' דיש לדון בנ"ד כיון דלא הוי' א"א רק מדרבנן להתיר מטעם ספיקא דרבנן להקל דרובא רצון ל"ה רוב גמור ואינם רק שקול נגד החזק' חזקת היתר ומשוי לה רק ספיקא דכיון דבנ"ד הרתה וגם ילדה וגם לדידן ספיקא הוא הדר הו"ל ספק טומאה ברה"י דהו"ל כודאי ועיין בטהרות פ"ד דבאב הטומא' אף שהוא מד"ס ספיקו טמא ורק בטומא' קלה טהרו החכמים הספיקות עיי"ש שמונה והולך הספיקות שטהרו החכמים עייש"ה. שוב ראיתי בש"מ שהעיר בקושיא זו דמה מהני ס"ס בס"ט ברה"י ותירץ דה"מ כשהוחזקה טומאה אבל אם לא הוחזקה שם טומאה אין אוסרין בס"ס עיין בדבריו ז"ל ולפ"ז י"ל דה"ה בספק אחד בדרבנן דס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן במאזנים ישאו יחד:

ובראשית ההשקפה עלה על לבי לעורר עוד דהספק אם באונס או ברצון ל"ח ספק הוחזק' שם טומא' דהבועל המטמא בודאי הי' שם ורק שאנו מסופקים אם נטמא' בבעילתו שהי' ברצון או שלא נטמא' שהי' באונס וז"א רק כספק נגע. אולם אחרי בינותי ראיתי דז"א דהבועל בעצמו אינו טמא בפ"ע ורק שהוא מטמא האשה אם נבעל' לו ברצון וא"כ מה שהבועל הי' שם ל"ח הוחזק שם טומא' ואם כי זה ברור מאוד בסברא אמינא דעכצ"ל כן דאל"כ אינו מובן תירוצו של השיטה ז"ל דנהי דהספק אינו תחתיו הוי ספק אם הוחזק שם טומא' מ"מ הך ספיקא דאונס הוי רק ספק נגע ואי"ל דכל שספק אחד הוא אם הוחזק שם טומא' אין מחמירין שוב בס"ס דזה א"א להאמר כלל דבהדיא תנינן בטהרות שם ספק טומא' ספק טהרה ואת"ל טומא' ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא וע"כ כנ"ל דגם הך דספק אונס הוי ספק אם הי' שם טומא' וכיון ששני הספיקות המה בהחזקת הטומא' לא מחמירינן לתירוצו של השיטה ז"ל ודוק. [וצ"ל לפ"ז דספק אם יש כשיעור ל"ח ספק הוחזק שם טומא' כיון שיש טומא' ורק שאין בה שיעור לטמא אחרים דבטהרות שם מונה ג"כ ספק טומא' ספק טהרה ואם טומא' ספק הי' כשיעור] ועפ"ז אמינא לישב מה שנתקשיתי לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לנדה בהך דחברותי' נושאות אותה במטה דאף דהיא וחברותי' הו"ל תלתא ל"ח רה"ר לענין הס"ס כיון שזו הטמא' ואין הספק בה אלא שהיא המטמא' אינה מהמנין דהו"ל כגוף השרץ דא"כ גם גבי סוטה לא יחשב שנים דהרי הבועל הוא המטמא ואינו א"כ לפ"ז מהמנין וגם בשנים א"כ לא יהי' חשוב רה"י דל"ה דומיא דסוטה. ורציתי לומר דא"נ דגם בשנים ל"ח ס"ט ברה"י א"כ בסוטה חשיב כספק רשויות שהטומא' ברה"י וטהר' ברה"ר דספיקו טהור והא נמי להא דמיא דאם נטמא' הבועל אינו מהמנין דהוא המטמא ואם לאו הו"ל רה"ר. אולם מלבד שיש לגמגם עוד בזה הנה לר' יהושיע דס"ל דגם בספק רשיות ספיקו טמא הו"ל לפ"ד רה"ר לטומא' דמאה כשנים וזה דבר זר מאוד ולפי הנ"ל ניחא דהבועל ל"ח טומא' בעצמו ורק שעם הבעיל' מטמא האשה ול"ח כגוף השרץ ושפיר הוי מהמנין ודוק בזה:

והנה הרב הגאון מהרל"י נ"י יצא לדון בדבר חדש דמשום בעלה החרש אין לדון דקטן אוכל נבילות הוא וה"ה חרש וכמבואר בש"ס יבמות דף קי"ד ואין לדון רק משום איסור' דידה וכבר כ' הרשב"א ז"ל בסוגיא דתרי ותרי דכיון שאומרת ברי לי ונשאת לאחד מעידי' לא אמרינן לאוקמ' אחזקת' חזקת אשת איש כיון ששניהם טוענין ברי נגד החזק' והכא הרי טוענת ברי שנאנס' ומותרת היא לבעל' והאריך בזה. אולם אנכי בחידושי העליתי דהרשב"א ז"ל לא כ"כ רק גבי תרי ותרי דתרי ותרי לא הוי ספק רק דרך ההשאל' דעדות שני עדים באמת הוי ודאי ונאמנין בעדותן נגד רוב וחזק' ורק דכיון שיש שני עדים האומרים בהיפוך הו"ל ודאות הסותרות אהדדי ולא נדע על מה לסמוך וזה שאמרו בכ"מ גבי תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהנהו ובזה מהני טענת ברי שאומר ברי לי שכן הוא כהודאי הזה אבל בשאר ספק ל"מ טענת ברי דכיון דלדידן ספיקא הוא אנן לא שבקינן לי' והבאתי ראי' ברורה לזה מהך דר' זכרי' בן הקצב שאמר המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידה ואסרוה עליו משום דאין אדם נאמן ע"י עצמו הרי דגם בשבויה דאינה רק ספיקא מדרבנן לא מהני טענת ברי דהתם שניהם טוענין ברי שטהור' היא אלא ודאי כנ"ל דלא מהני טענת ברי רק בתרי ותרי וכמ"ש. וגם לגבי דידיה יש לעורר דאף דאין מצווים להפרישו מ"מ אינן יכולין להתיר לו דזה הוי ספו לי' בידים ואין לדון בזה רק לדעת הרשב"א ודעמי' ז"ל דאיסורא דרבנן מותר לספות גם בידים לקטן והבן כי קצרתי:

ובגוף הדבר שכתבתי עפ"י דברי השיטה ז"ל דכיון דלא הוחזקה שם טומאה אין מחמירינן בס"ס דה"ה בספק אחד בדרבנן בכה"ג שהספק הוא אם הוחזקה טומאה אין מחמירין משום ספק טומא' ברה"י ובנ"ד דהוי ספיקא בדרבנן דהרוב רצון והחזק' שקולים הם יש להתיר. עדיין אני נבוך די"ל דדוקא בס"ס בדאורייתא בכה"ג מותר דכיון דס"ס בכ"מ הוי כודאי אצלינו אם כן אף דברה"י מגזה"כ גם בס"ס ספיקו טמא מ"מ כיון דהס"ס הוא שלא הוחזק' טומא' הוי כודאי שלא התחיל ס"ט ברה"י משא"כ בספק אחד בדרבנן דבאמת ספק הוא לדידן ורק שבכ"מ מקילין בדרבנן שפיר הוי ספק טומא' ברה"י דגם בדרבנן ספיקו טמא:

ואשר הביאני לידי מבוכה זו הוא מה דלא אשתמיט לשום אחד מהקדמונים ז"ל לאמר לחלק בהך דאם הטומא' מד"ס דספיקו טמא דז"א רק בספק נגע אבל בספק כעין ספק שרץ או צפרדע טהור וכנ"ל לפ"ז עכ"ז מי שירצה לסמוך ע"ז בנ"ד בצירוף דעת מהר"י באסן ז"ל דאשת חרש שזינתה מותרת לבעל' אין מזיחין אותו אחר שלכל היותר אין כאן רק איסור דרבנן והנלפע"ד כתבתי. והנני ידידם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף