אבני נזר/חושן משפט/קמב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט קמב

סימן קמב

ב"ה יום ועש"ק מ"ח למב"י תרמז"ל פה סאכטשאב.

שלו' לכבוד גיסי הרה"ג כו' מו"ה יצחק נ"י הכהן.

מכתבך הגיעני, כתבת דמה מקשה הש"ס מנחות (צ"ה) על מתני' דאינו דוחה שבת דילמא משום דקידוש תנור אינו מעכב כמו שהוכחת בצדק מדברי התוס' ויכול לאפותו מע"ש, וזה אינו קושיא כלל דכיון דאופה בלא קדושת תנור למה אפייתו בפנים, ואדרבא תגדל הקושיא ביותר על הא דאפייתו בפנים, דהא ע"כ אינו דוחה שבת דיכול לאפותו מע"ש בלא קדושת תנור, וכיון דאפייתו מע"ש ע"כ אפי' בלא קדושת תנור כדי שלא יפסל בלינה, וכיון שכן למה אפייתו בפנים, ולא יספיק התירוץ דתברא מי ששנה זו לא שנה זו, וכן קשה אהא דסוף פרק ר' ישמעאל דדוחה את השבת משום דתנור מקדש, ולמה הא בדיעבד כשר בלא קדושת התנור ויכול לאפות מע"ש והנני שולח לך העתק מ"ש בזה בחידושיי, יש לעיין למ"ד תנור מקדש אם צריך דווקא לקדש התנור ואי אפו לי' בתנור דחול או שלא מדעת לקדשו או שלא בזמנו באופן שאין התנור מקדשו פסול או דילמא דלעולם כשר בלא זה אלא דכיון דהתנור מקדש לכתחילה אופין בקדושה אבל אינו כלל לעיכוב:

ולכאורה נראה מדדוחה שבת הוא לעיכוב דאל"כ לא הי' דוחה שבת כמו בעומר אם נקצר בלילה כשר אין קצירה דוחה שבת ה"נ הא אפשר לאפותו אתמול בתנור דחול או בהני גווני:

ואי קשיא הוא גופי' מנ"ל דצריך לאפותו בתנור קודש דווקא, נהי דס"ל תנור כלי שרת מ"מ הא לא כתיב תנור בקרא ויכול לאפותו בשל חול וכהא דפרק כל המנחות (נ"ז:) שלש ע"ג קטבלא דחול הוא עיי"ש:

י"ל דהוא גופי' ילפינן מדיליף סוף פרק ר' ישמעאל דשתי הלחם דוחות שבת והרי אין בהם שום מלאכה רק האפי', ומזה עצמו מוכח דצריך לקדשם בתנור דווקא, ועיין בתוס' מנחות (נ"א) שכתבו דאי לאו דגלי קרא דשתי הלחם דוחות שבת הו"א דנאפות מאתמול אף דתנור מקדש הו"א דאפו להו בתנור דחול עיי"ש, הרי דקרא דשתי הלחם דוחות שבת למדנו דחייב לאפותם בשל קודש והיינו לעיכוב דאל"כ לא הי' דוחה כנ"ל בקצירת העומר, שבתי וראיתי קצת מזה במל"מ פ"ה תמידין ומוספין ה"ז דטעמי' דשתי הלחם דוחות שבת משום דבעינן שתנור יקדש הלחם עיי"ש:

איברא דקשה טובא לפי"ז בדברי התוס' דפרק התכלת (מ"ו) בהא דשחט כבשים על ארבע חלות שכתבו ואין תנור מקדש כיון שנאפות כל הארבעה בתנור, וכיון דלא קידשונהו תנור א"כ יפסלו לגמרי כיון דס"ל לרבי בעלמא תנור מקדש ודוחות שבת ע"כ בלא קידוש תנור פסול:

אשר ע"כ נראה עפ"י מה דאיתא ביומא סוף פרק טרף בקלפי (מ"ו) שבת הותרה בציבור א"כ אפי' יכול לעשותו בהיתר בלא מלאכה מותר לעשותו במלאכה, והא דהלכה רווחת במשנה ר"פ אלו דברים דכל שאפשר מע"ש אין דוחה שבת הוא משום דהא דדוחה שבת ילפינן מדכתיב במועדו, וזה שאפשר לעשותו מע"ש אין זמנו קבוע בשבת דווקא, וע"כ למ"ד תנור מקדש יכול לאפותו בשבת כיון שהתנור מקדשו והקידוש זמנו קבוע בשבת, רק דאם אופה אותם מאתמול בשל חול השלחן מקדשם, וכן שתי הלחם שחיטת כבשים מקדשם מ"מ מוכרח עכ"פ שיקדשם בשבת, וע"כ מותר נמי לאפותם בשבת לקדשם באפי' אף דאפשר לקדשם בהיתר בסידור השלחן דשוב הותרה בציבור, וכיון דהקידוש קבוע לזמן מותר לעשות בו מלאכה אף דאפשר בלא מלאכה ומזה למדנו דאף שתי הלחם שבת הותרה בציבור אף דאפשר שלא חל עצרת בשבת, ובמק"א לא כתבתי כן אולי דווקא שתי הלחם דמוכח מקרא דהותרה:

והעיקר נראה דאפי' דחוי' בציבור ומהדרינן אהתירא היינו דווקא אם יכול לקיים המצוה כתיקונה בלא דחוי' אבל בנ"ד שהמצוה לכתחילה לקדשם בתנור לא מהדרינן, ואף דשם בעומר לא דחינן שבת משום לכתחילה למ"ד נקצר ביום כשר אינו דוחה שבת היינו משום דבדיעבד כשר מאתמול אין זמנו קבוע בשבת אבל זה שחשוב זמנו קבוע הקידוש כנ"ל לא מהדרינן ע' ירושלמי יומא פ"ד הל' ו' כיון דלכתחילה המצוה בתנור:

וראי' לזה מהא דאיתא ר"פ ר' ישמעאל (ס"ד) שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור על שניהם ולא עוד אלא שאומרים לו הביא שמינה לכתחילה לשחוט, הרי דמשום מצוה לכתחילה בשמינה דוחין שבת שנית, עוד ראי' מהא דיומא (ס"ו:) עתי אפי' בטומאה שאם נטמא משלחו נכנס לעזרה ומשלחו, ואף דאינו אלא לכתחילה לשלחו ביד המזומן מאתמול וחלה משלחו משלחו ביד אחר מ"מ דוחה טומאה:

ואין להקשות מהא דר"פ הוציאו לו (מ"ז) בכה"ג שנתזה צינורא של גוי על בגדיו ונכנס אחיו ושימש תחתיו, ואף שאינה יוצאה מגופו נדחה בציבור וע"כ משום דאפשר בכה"ג אחר מהדרינן אטהרה, ואף דמצוה להפריש הכהן קודם יוהכ"פ שבעה ימים והכהן אחר אין מפרישין דקתני מתקינין ולא מפרישין עי' יומא (ג':)] וא"כ נדחה טומאה משום דלכתחילה המצוה בכה"ג פרוש שבעה כמו בשעיר המשתלח שדוחין טומאה משום דמצוה ביד כהן מזומן מאתמול לכך:

לא קשיא שהרי ה"נ המצוה שיהי' הקרבן בטהרה והוא מצוה יותר ממצוה דמפרישין, ואינו דומה לשילוח שעיר דכשר בזר וה"ה בטומאה רק שאסור ליכנס למקדש, א"כ הטומאה עבירה מבחוץ ואינו מזיק כלל להכשר קרבן ע"כ דוחין העבירה משום המצוה לכתחילה, משא"כ בטומאה דכהן ביוהכ"פ איך נדחה משום לכתחילה הטומאה שלכתחילה המצוה שיהי' בטהרה, והוא חמור יותר משאר לכתחילה שהרי בקרבן יחיד אפי' דיעבד פסול ודו"ק והוא ברור ואמת:

גיסך הדו"ש מברכך בחג שמח ושתחל לך השנה וברכותי' בתוך שלומי אמוני ישראל.

הק' אברהם.

[קמג]

דבר קושייתך על התוס' יומא (ואו:) דבועל נדה לא חשוב טומאה יוצאה מגופו א"כ ידחה בציבור, הנה לימוד ערוך אצלינו בהא דבועל נדה לענין שילוח מחנות דינו כטמא מת ושרץ ולענין דחוי חשוב כזב ובע"ק היינו טעמא דלענין שילוח חוץ למחנה לוי' דלא צוה הכתוב רק בזב ובע"ק ובועל נדה אין ללמוד מהם דהטומאה נצמח ממנה, ואף דחמיר מטמא מת כמ"ש רש"י ביומא (ז'.) משום דבועל נדה כנדה מ"מ לא חמיר כנדה ממש שהיא כף הדמיון אבל אינו נדה ממש, אבל לענין דיחוי בציבור דלולא שגלתה תורה שנדחה לא היינו אומרים מסברא, רק דגלי רחמנא בטמא מת וממנו למדין לטמא שרץ, וכיון דבועל נדה חמיר מטמא מת כמו שפירש"י דבועל נדה כנדה אין ללמדו מטמא מת להתיר, וע"כ אף שכתבו תוס' דלא חשיב יוצאה מגופו מ"מ אין ללמדו מטמא מת משום דבועל נדה כנדה:

גיסך הנ"ל

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף