|
|
| שורה 3: |
שורה 3: |
|
| |
|
| '''עוד''' ראיתי בנוסח השטר מכירת חמץ שבש"ע הג' מוהרש"ז שלא הוזכר בפירוש שמוכר כל דבר שיש בו תערובת חמץ ושיש בו חשש חמץ ובשאר נוסחאות כתבו כן בפירוש והוא על צד היותר טוב דמן הדין אינו מעכב כמו שביאר הגאון חתם סופר סי' ק"ט דמה שכותב בהשטר מכירה שמוכר לו החמץ משמעותו הוא כל מה שאסור לישראל מחשש חימוץ והכריח כן מנוסח הביטול כל חמירא וחמיע וכו' שלא הוזכר בו תערובת חמץ אף דהתערובת חמץ צריך ביטול מדעובר עליו בבל יראה אלא ודאי דבכלל חמץ הוא נכלל וכשם שנכלל בכלל ביטול כן נכלל בכלל המכירה דגם בלשון בני אדם משמעות חמץ הוא גם כן כל דבר שיש בו תערובת חמץ ומכל מקום ודאי דהנכון הוא לבאר גם דבר שיש בו תערובת חמץ וחשש חמץ וכן כתב בחת"ס סי' ח"ק {{ממ|בד"ה והנה ניחזי מאי דקמן}} שבהנוסחא שתקן מר רבו נאמר שם שמוכר כל מה שיש בו חשש חמץ או תערובת חמץ ואפי' הנדבק בדופני הכלים וכו' עי"ש: | | '''עוד''' ראיתי בנוסח השטר מכירת חמץ שבש"ע הג' מוהרש"ז שלא הוזכר בפירוש שמוכר כל דבר שיש בו תערובת חמץ ושיש בו חשש חמץ ובשאר נוסחאות כתבו כן בפירוש והוא על צד היותר טוב דמן הדין אינו מעכב כמו שביאר הגאון חתם סופר סי' ק"ט דמה שכותב בהשטר מכירה שמוכר לו החמץ משמעותו הוא כל מה שאסור לישראל מחשש חימוץ והכריח כן מנוסח הביטול כל חמירא וחמיע וכו' שלא הוזכר בו תערובת חמץ אף דהתערובת חמץ צריך ביטול מדעובר עליו בבל יראה אלא ודאי דבכלל חמץ הוא נכלל וכשם שנכלל בכלל ביטול כן נכלל בכלל המכירה דגם בלשון בני אדם משמעות חמץ הוא גם כן כל דבר שיש בו תערובת חמץ ומכל מקום ודאי דהנכון הוא לבאר גם דבר שיש בו תערובת חמץ וחשש חמץ וכן כתב בחת"ס סי' ח"ק {{ממ|בד"ה והנה ניחזי מאי דקמן}} שבהנוסחא שתקן מר רבו נאמר שם שמוכר כל מה שיש בו חשש חמץ או תערובת חמץ ואפי' הנדבק בדופני הכלים וכו' עי"ש: |
|
| |
| ==כח==
| |
|
| |
| כח) '''שטר''' שחתם בו הלוקח ולא חתם המוכר הרי הוא חספא בעלמא כן כתב הרב חתם סופר סי' ק"ו ועיין מה שרשמתי בסי' ח' אות י"ג מסעיף קטן ג' עד ס"ק י"ז וס"ק י"ט בשטר ששכח המוכר לחתום בו ושם בסק"א בשטר שנמצא פסול ובסק"ב לשטר מוקדם עי"ש באורך:
| |
|
| |
| ==כט==
| |
|
| |
| כט) '''אם''' מותר למכור החמץ לנכרי בשבת כשחל ערב פסח בשבת ושכח למכרו בערב שבת או צריך בדוקא ליתנו במתנה רשמתי בסי' ה' אות מ"ב:
| |
|
| |
| ==ל==
| |
|
| |
| ל) '''יש''' לחקור במכירת חמץ לנכרי שנתחבטו האחרונים איך לעשות הקנין כמבואר בדבריהם הקדושים ולעניות דעתי לא זכיתי להבין אמאי לא בחרו דרך של הרב תרומת הדשן בסי' ע"ר שכת"ר הביא אותו בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת בכור שיעשו כסף וחליפן ובזה ממה נפשך קונה לדעת רש"י בכסף ולדעת רבינו תם בחליפין ולמה מיאנו בזה ובחרו בקנין אגב אשר על זה מפקפק הקצות החושן בסי' קצ"ד הלא זה הדרך טוב וישר אלו דברי ידידי הג' מוהר"ר יאודה ליב איסתירין אבד"ק שעדרין יצ"ו:
| |
|
| |
| '''והנה''' במאי דסיים אפתח במה שכתב דבקנין אגב מפקפק הרב קצות החשן הנה אין הספר אצלי לעיין בדב"ק ואנכי הרואה להגאון חתם סופר בחלק ח"מ סי' ס"ו {{ממ|בסק"א}} אחר שכתב שמדברי התוספות בע"ז ד' ע"א סוף ד"ה רב אשי שכתבו ואחר כך ימשוך הנכרי הבהמה לאותו חדר) משמע קצת דאין קנין אגב בנכרי דאם כן הא לא בעינן צבורים סיים אמנם כבר הוכיח בקצות החשן סוף סי' קכ"ג דגם בנכרי מועיל קנין אגב ואני מצאתי כן להדיא בלשון מלחמת ה' בפרק ב' דפסחים סוגיא הרהינו אצלו וצריך לומר התוספות לא רצו להטריח על הישראל שיאמר אגב וכו' עי"ש מדברים אלו מתבאר שהגאון קצות החשן מסכים דקנין אגב מהני בנכרי והחתם סופר אשכח תנא דמסייע ליה:
| |
|
| |
| '''ובאמת''' כן דעת רובא דרובא דקנין אגב מהני בנכרי עיין להרב מגן אברהם בריש סי' אמ"ת שכתב כן בשם הרב שלטי הגבורים בפרק כל שעה וכתב שם הרב מחצית השקל שכן גם דעת הרא"ש ושם בסימן תמ"ח סק"ד בהגהה הביא דהרר"י בתומים סי' קכ"ג כתב דלא מהני אגב בנכרי ולא הביא דברי השלטי הגבורים הנ"ל שכתב דמהני והייתי סבור דשמא לא כתב הרר"י אלא לשאר קניינים אבל בחמץ אפשר דמודה ואין סתירה לדבריו מהשלטי הגבורים דהפקעת חמץ שאני דלא בעינן אלא שיצא מרשות ישראל ואף אם לא יכנס לרשות הנכרי מהני דלא יהא אלא הפקר וכמו שכתבו הפוסקים בכמה עניינים אלא שאם כן אינו מובן מאי מייתי מיניה הרב מחצית השקל שוב ראיתי דברי הרר"י והם בתומים שם בסוף סקי"ב {{ממ|בד"ה אך מכולם}} ומפורש בדבריו דגם בחמץ סובר דלא מהני אגב בנכרי והרב פתחי תשובה שם בסק"ו כתב דבקצות החשן השיג עליו וכתב דאגב ריהטא כתב כן דהא כבר כתוב קנין אגב בדברי רבינו ירוחם נתיב כ' ח"ב וכו' וכבר נתפשט בכל ישראל במכירת חמץ על קנין אגב קרקע והוא מדברי הגאון מוהרש"ק וכו':
| |
|
| |
| '''והרב''' שערי תשובה בסי' תמ"ח בריש סק"ח הביא תשובת הרב הר הכרמל סי' י"ג דנכרי קונה אגב קרקע וכן מתבאר מדברי הרב נודע ביהודה במהדורא תניינא סי' ס"ג וכן דעת הרב חתם סופר בא"ח סי' קי"ג ובסוף סי' קי"ז כתב מריש הוה אמינא דרמב"ן נמנה עם הסוברים דקנין אגב הוא קנין דאורייתא מדכתב כן גבי קנין חמץ בסוגיא דהרהינו במלחמת ה' וכן בשלטי גיבורים דמייתי מגן אברהם ריש סי' תמ"א והדרנא ביה דאף למאן דאמר אגב דרבנן מכל מקום בחמץ מועיל מן התורה דהרי טעם הסוברים קנין דרבנן אינו מועיל לקידושין דאורייתא וכדומה היינו משום דהפקר בית דין אינו אלא להפקירו מיד המקנה ולא להקנותו להקונה ולא מתקדשת האשה בזה ואם כן בחמץ סגי לן בהפקר ואין צריך יותר והך דהפקר בית דין מהני בודאי מדאורייתא הוא וכו' ודי בזה להעמיד מנהג כל ישראל להקנות חמץ על ידי קנין אגב שכירות קרקע ואין לפקפק ולהרהר כלל עכ"ל:
| |
|
| |
| '''גם''' בחתם סופר יו"ד סי' ש"י {{ממ|בד"ה ומ"מ לענין}} כתב שימכור החמץ בתורת אגב שהעיקר דמהני בנכרי כדכתב שלטי הגבורים שבמג"א ריש סי' תמ"א ועוד שכבר קבע מסמירים בספר קצות החשן סוף סי' קצ"ג דלא כתומים אלא נכרי קונה באגב ולכן ימכור בתורת אגב דמהני ממה נפשך דאי נימא דאין אגב בנכרי יועיל מטעם חצרו וכו' יעי"ש וגם בסוף סי' שי"א מתבאר שסובר דמהני קנין אגב בנכרי ובחידושיו למסכת ע"ז {{ממ|שבחתם סופר חלק ו'}} ד' ע"א עמוד א' אחר שדקדק מדברי התוס' דנכרי אינו קונה באגב ושכן משמע מתוס' בבבא קמא ד' י"ב דאגב לאו דאורייתא וקרא אסמכתא בעלמא ואם כן מה שכתב בנחלת שבעה סי' ל' לא הועיל במה שתקן להקנות באגב סיים וז"ל מכל מקום הרמב"ן במלחמות בסוגיא דהרהינו פשיטא ליה דקונה באגב וכן כתב שלטי הגבורים וכו' עי"ש וכן נקיט בפשיטות הגאון עונג יום טוב בתוך סי' ל"ח הבאתי דב"ק בסי' זה אות ז' להקנות לנכרי בקנין אגב עי"ש וכן כתבו מרבני האחרונים שרשמתי בסי' זה באות ו' {{ממ|בד"ה ועוד היה ובד"ה וכל זה}}:
| |
|
| |
| '''מתבאר''' מכל הרשום דקנין אגב שריר ובריר ומהני גם בנכרי וכתב הרב חתם סופר שגם הרב קצות החשן בסי' קכ"ג הוכיח כן כנז"ל ובכן תמיה לי על מה שכתב ידידי הרב הנ"ל יצ"ו דבקצות החשן סי' צד"ק מפקפק בקנין אגב לנכרי ולפי זה הני מילי דמר {{ממ|קצות החשן}} סתראי נינהו ומצאתי להרב בגדי ישע בסי' ב' אות ז' {{ממ|ד"ה והנה ראיתי בתומים}} שכתב בשם התומים סי' קכ"ג סקי"ב דקנין אגב אינו מועיל בנכרי דכמו שכתבו התוס' דקנין שטר אינו מועיל בנכרי משום דבישראל נאמר ולא בנכרי הכי נמי קנין אגב דהפסוק עם ערים בצורות בישראל כתיב וסיים גם הקצות החשן סי' קצ"ד סק"ד מיאן בקנין אגב בנכרי כיון דהוא רק מדרבנן עכ"ל מסיגנון זה נראה דבאמת גם הרב הקצות החשן סובר דאגב מהני בנכרי אלא שמפקפק בקנין זה משום שסובר דקנין אגב הוא קנין דרבנן ולא מהני לעניינים דאורייתא ואם האמת כפי המובן מדברי הרב בגדי ישע נמצאו דברי הרב קצות החשן בשתי המקומות קיימין דבסי' קכ"ג קאי בעיקר קנין אגב אי מהני בנכרי ואמר רב דמהני בנכרי אלא דבסי' צד"ק חדש דאף דנכרי קונה באגב מכל מקום כיון דאינו אלא קנין דרבנן לא מהני להקנות בו חמץ ועיין לקמן {{ממ|בד"ה ומצאתי}} במה שהבאתי בשם הרב חתן סופר בשם הקצות החשן וק"ל,:
| |
|
| |
| '''וסיים''' הרב בגדי ישע שם וז"ל ולי תמוה מאד דבריהם דהלא הרא"ש והטור ורבינו ירוחם ובית יוסף כולם כתבו בבכור קנין אגב לנכרי גם במכירת חמץ כתבו האחרונים שיקנה לו החמץ אגב קרקע גם קנין שטר כתבו הרמב"ם וש"ע ח"מ סי' צד"ק דמועיל בנכרי לכן נראה לי דלא מיבעיא לדברי התוס' בבבא בתרא ד' י"א ד"ה אלא שכתבו דאגב הוא מדרבנן וכן כתבו בקידושין ד' ט' ד"ה הלכתא דקנין שטר מדרבנן דודאי יש לומר דהם אמרו והם אמרו אגב ושטר קונה גם בנכרי אפילו במידי דאורייתא כגון בבכור קונה כמו שכתב בקצות החשן שם סק"ד אלא אף לדברי התוס' בבבא בתרא ד' ד"ן ד"ה כותב דקנין דשטר לישראל דוקא נאמר אם כן על כל פנים משמע דבישראל הוא מדאורייתא אף שאינו מפורש רק בדברי קבלה ולפי זה קנין אגב דילפינן נמי מדברי קבלה גם כן הוא מדאורייתא אם כן יש לומר דהפוסקים הנ"ל סברי בזה כתוס' דבבא בתרא הנ"ל דהוא מדאורייתא אבל פליגי עלייהו במה שכתבו דדוקא לישראל נאמר וסוברים דנכרי גם כן גמרינן מישראל דקני בהנך קניינים דדוקא במידי דבישראל לא ילפינן אלא מיתורא דקרא שפיר אמרינן דיתורא לישראל לבד נאמר ולא לנכרי אבל במידי דבישראל ילפינן מפשטא דקרא ולא מיתורא שפיר ילפינן נמי נכרי מניה וכדמשמע בש"ס דמצריכו קרא עמיתך דלעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה אלמא דוקא מיתורא דעמיתך מממעטינן נכרי הא לאו יתורא למעוטי אין חילוק בין ישראל לנכרי בקניינים דנכרי קונה בקנין ישראל עכ"ל הרי גם הוא מסכים דמהני אגב בנכרי וכדעת הרבנים הנז"ל וכן כתב בפשיטות הגאון שאילת שלום במהדורא תניינא סי' ר"ל {{ממ|בד"ה וגם}} וקצת נראה מדבריו שלא זכר שיש מבוכה רבה בדברי הפוסקים הנז"ל שכתב דהמקום קנה הנכרי בשטר וממילא נקנה לו החמץ אגב קרקע אם נכתב בו או מתורת חמץ לפי מה שהעלו האחרונים דנכרי יש לו קנין חצר עכ"ל דוק בלשונו שלגבי קנין אגב לא הזכיר שמסקנת האחרונים דמהני {{ממ|כמו שאמר לקנין חצר}} אלא כתב בפשיטות דקונה באגב ולא זכר שיש בזה מחלוקת כנז"ל וכן הגאון מים חיים ראפאפורט בסי' ז' {{ממ|בד"ה ועוד}} כתב בפשיטות דקונה החמץ בקנין אגב קרקע עי"ש ועיין ביו"ד סי' ש"ך סעיף ו' בדין הקנאת בכור להפקיע מידי בכורה שיתן פרוטה לישראל על המקום והמקום יקנה לו חלק וכו' שנחלקו רבני האחרונים במה שהמקום מקנה לו חלק וכו' אם הוא מדין אגב או מדין חצר ולדעת הסוברים דאין קנין חצר לנכרי צריך לומר דמה שהמקום מקנה לו חלק הוא על ידי קנין אגב ועיין במה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת החי"ת אות ל"ח אם ההיא דיו"ד סי' ש"ך היא מדין חצר או מדין אגב:
| |
|
| |
| '''ומצאתי''' שהרב חתן סופר בקונטרים שער המקנה סי' ד' ד' נו"ן סוף ע"א הביא תוכן דברי הרב קצות החשן בסי' צד"ק סק"ג {{ממ|ומדבריו אנו למדים שלא כאשר הבנתי אני הדל בכונתו מסיגנון דברי הרב בגדי ישע}} וז"ל בקצות החשן סי' קצ"ד סק"ג העיר אי אמרינן קנין אגב קרקע דרבנן כמו שתבאנו לעיל שהוא דעת התוס' בבבא קמא והרא"ש שם והרשב"א בבבא מציעא ד' י"א ע"ב אם כן לדעת הסמ"ע בסי' ס"ו סק"א דאי מכירת שטרות דרבנן לא מהני בעכומ"ז דלעכומ"ז לא עבדו תקנה וכן כתב הע"ש אם כן לא מהני קנין אגב קרקע גבי נכרי אלא דהש"ך שם בס"ק פ"ה חולק על הסמ"ע וסובר דגם אי מכרות שטרות דרבנן מהני גם כן בעכומ"ז והביא ראיה מנמוקי יוסף שסובר דמעמד שלשתן מדרבנן וסובר דמהני גבי נכרי גם כן והקצות החשן בסי' קצ"ד ציין על מה שכתב בסי' ס"ו סקל"ב כוונתו דשם הביא ראיה מש"ס בבא קמא ד' נ"ו להסמ"ע דקנין דרבנן לא מהני לנכרי ממה שאמרו בעי רבא השכיר נכרי מאי אמר ליה ר"א מדפתי לרבינא תקנתא לנכרי ניקום וניעבד אם כן משמע דלא אמרינן כעין דאורייתא תקנו ולא תקנו אלא לישראל ועל כן החזיק בדעת הסמ"ע ופקפק בטעם זה על מכירת חמץ באגב קרקע לנכרי עכ"ל ולפי זה דברי הרב קצות החשן שבסי' קכ"ג שכתב בשמו הרב חתם סופר סותרים למה שכתב בסי' צד"ק והוא תימה ומי שנמצא אצלו ספר התורה יבין וישכיל ברור סברתו בדין זה:
| |
|
| |
| '''וכתב''' הרב חתן סופר שם ליישב הסוגיא דבבא קמא אשר ממנה סתר בקצות החשן דעת הש"ך דאין משם סתירה וכו' וסיים דכל זה להפוסקים דקנין אגב דרבנן אמנם כבר הארכנו דמרוב הפוסקים נראה דאגב דאורייתא וממילא דהוא גם כן בנכרי אלא שראיתי בתומים שכמו שדעת רבינו תם דחליפין אינו בנכרי הוא הדין ויתן להם אביהם מתנות עם ערי בצורות בישראל כתיב אבל ראיתי בספר עטרת חכמים בח"מ סי' י"ד שכתב בשם זקני הגאון חתם סופר שמצא ברמזים דפ"ק דבכורות שאגב קונה בנכרי ושכבר כתב בספר אמונת שמואל שכן הוא ברבינו ירוחם וכן מצא זקני להרמב"ן בסוגיא דהרהינו אצלו דנכרי קונה באגב וכן הביא המג"א בריש סי' תמ"א בשם שלטי הגבורים והרב חתן סופר כתב להכריע דדבר זה תלוי בשני הטעמים שכתב לקנין אגב דאי אמרינן דיסוד קנין אגב הוא משום הנאה דמקבל מתנה מניה בודאי בישראל נאמר ולא בנכרי וכו' ואם יסוד הקנין משום מגו דחל על הקרקע חל על המטלטלין אם כן גם בנכרי שייך זה כמו בישראל תורף דב"ק ואחרי שמפורש בדברי הראשונים דקנין אגב קונה בנכרי וכן נקטו כמה גדולים מרבני האחרונים כנז"ל נראה לי הדל דאין לנו להמציא טעמים שעל פיהם ישתנה הדין ויש להחליט הדין שמהני קנין אגב בנכרי וחידוש הוא בעיני שלא ראה הרב דברי מרן החתם סופר בתשובותיו שהבאתי למעלה והוצרך להביא ממרחק ממה שהביא בשמו הגאון עטרת חכמים ועי"ש בעטרת חכמים סי ט"ו ד' ל"א ע"ד {{ממ|ד"ה ומ"ש בשם רי"ו}} שכתב דמהרמזים שבפ"ק דבכורות אין הכרח דמהני אגב בנכרי דמה שכתוב ואגבן יקנה וכו' לאו בתורת קנין אגב קאמר אלא בתורת חצר וכו' וגם על מה שכתבו בשם רבינו ירוחם כתב לפקפק עי"ש:
| |
|
| |
| '''ועתה''' נבא לחקירת ידידי הרה"ג יאודה יעלה הנז"ל בראש אות זו יצ"ו ואומר דמה שנראה מדבריו דזו סברא פשוטה ומוסכמת דקנין חליפין מהני בנכרי אין הדבר כן כמו שמתבאר ממה שהבאתי בקונטריס הכללים במערכת הרי"ש אות ט"ו ורמזתיו בשדי חמד ח"א במערכת הגימ"ל אות ה"ן סק"ג ובחלק אסיפת דינים במערכת בכור סי' ג' אות א' סעיף קטן ו' ונכון בעיני להעתיקו פה {{ממ|בביאור הדברים ואין מדרש בלא חידוש איזה דברים שאוסיף בזה בס"ד}} לפי שמערכת הקו"ף רחוקה היא מסדר המערכות וכפי הנראה לא אוכל כעת להדפיסה בחלק הזה {{ממ|שדי חמד ח"ב}} והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא בס"ד ומתוך הדברים תתיישב חקירת ידידי הרב הנ"ל יצ"ו והוא זה דרבינו השפתי כהן בחלק ח"מ סי' קכ"ג סק"ל התעצם מאד בזה להוכיח דקנין חליפין לא מהני בנכרי ומכלל הוכחותיו אחת היא ממה שלא כתבו הפוסקים ראשונים ואחרונים תקנה למכור בהמה המבכרת לנכרי בקנין חליפין לצאת מידי פלוגתא אם בכסף או במשיכה וכן לענין מכירת חמץ לא כתבו תקנתא הלזו אלמא דסברי דלא מהני חליפין בנכרי ובסיום דבריו כתב בהגהה שמצא בתשובת מוהר"ם מינץ סי' ה' ד' י"ב ע"א שכתב בפשיטות דלא מצינו חליפין לנכרי וקניינו הוא בכסף ומשיכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ושבתשובת מוהרשד"ם ח"מ סי' ט"ן כתב שסברת יחיד היא דאומר שמהני בנכרי קנין חליפין אלא שלא כתב טעם לדבריו אלו תורף דב"ק עי"ש באורך נמצא דממקום שבא הרב הנ"ל יצ"ו לחקור למה לא תקנו כן במכירת חמץ היא תשובתו דמזה מוכח, שדעת הפוסקים דלא מהני קנין חליפין בנכרי:
| |
|
| |
| '''והגאון''' חקרי לב בזכרונותיו שבס' ישרי לב בדף ק"א אות כ"ד כתב בפשיטות בשם הרב פנים מאירות סי' מ"ו דנכרי אינו קונה בחליפין ועם שבאמת אינו פשוט לומר כן כמו שמתבאר ממה שארשום להלן וס' פנים מאירות אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק אמנם בלי ספק כבר הובא שם מחלוקת זו אלא שמסקנתו לדינא היא דאין חליפין לנכרי והרב קנין פירות בדף תס"ד אות י"א בשם מר אביו ציין לעיין בדין זה מוהרי"א סי' ש"א תוספות בקידושין ד' ג' סוף ע"א בד"ה אשה בפחות ובדף ח' ע"א ובגיטין ד' ט"ל ע"ב ודברי אמת ד' ס"ג כנסת הגדולה ח"מ סי' קב"ץ הגהות הטור אות י"ג מוהרש"ך ח"ב סי' קי"ז מוהרימ"ט ח"א סי' קכ"ו מחנה אפרים הלכות קנין סי' י"ג {{ממ|וראיתי עתה בס' צמח צדק פסקי דינים להגאון מוהר"ם מליבוויץ בא"ח סי' תמ"ח ד' ל"ב ע"א דנקיט בפשיטות דקנין סודר לא מהני בנכרי ומפרש כן בדעת הגאון מוהרש"ז בש"ע שלו עי"ש ועיין לקמן בד"ה ובש"ע וכו' מה שכתבתי בשמו}}:
| |
|
| |
| '''והנה''' התוספות בקידושין דף ג' הנ"ל הביאו סברת רבינו תם דמהני חליפין בנכרי וכתב הרב משנת ר' אליעזר בח"א סימן צ"ו שכן סובר הריטב"א בחידושיו לקידושין שם ושכן כתב המרדכי שם ושהתוספות בבכורות דף י"ג ע"א דברי המתחיל אימא פשיטא להו דמהני קנין חליפין בנכרי הקונה מישראל וכן ישראל הקונה מנכרי ושכן כתב הרב תרומת הדשן בסי' ע"ד והביא מה שכתב הרב מוהרשד"ם בסי' ט"ן שדעת ר"ת יחידאה היא ותמה עליו שהרי התוספות והריטב"א והמרדכי ותרומת הדשן סוברים כר"ת דמהני חליפין בנכרי וכן הטור ומרן בש"ע סי' קכ"ג סעיף י"ד וציין לעיין בכנסת הגדולה סי' קפ"ח בהגהות הטור ובסי' קכ"ג ובית אברהם חלק ח"מ סי' קכ"ג ולחם שלמה בקונטריס קנין סודר סי' טו"ב ובזכרונות של הרב דברי אמת באות קנין סודר סי' תרכ"א ותרכ"ב {{ממ|זכרונות אלו לא נדפסו ונמצאים בכתיבת יד אצל הרבה מחכמי ורבני קושטא יצ"ו}} וגם על מה שכתב הרב מוהרשד"ם דאף לרבינו תם אין הנכרי מקנה לישראל בחליפין כתב דמדברי התוספות דבכורות וכן מדברי כל הפוסקים הנ"ל מתבאר דלא שאני להו בהכי ומסיק דלרובא דרבוואתא נכרי איתיה בקנין חליפין לא שנא לקנות מישראל ולא שנא להקנות לישראל ונשא ונתן שם לענין בני מקרא אם יש להם קנין חליפין מאחר שקנין חליפין למדנו מקרא דדברי קבלה והם אינם מודים בזה יעי"ש דב"ק וחידוש הוא שלא ראה דברי הרב שפתי כהן באותו פרק באותו מקום בסי' קכ"ג סק"ל הנ"ל אחר שכבר ראה דברי מרן שם והיה לו לתמוה גם עליו במה שדחה סברת ר"ת ומסכים למה שכתב הרב מוהרשד"ם שהיא סברא יחידאה וכן יש להעיר על הרב מוהר"ם גלאנטי בספר דברי מרדכי בדרוש דבר בארץ ד' צ"ב ע"ג שהביא מה שכתב הרב מוהרשד"ם דסברת ר"ת יחידאה היא ותמה עליו שהרי הטור והסמ"ג והמרדכי סוברים כן שכולם הביאו דברי ר"ת לפסק הלכה ולא ראה דברי השפתי כהן שגם עליו יש לתמוה כתימהתו על הרב מוהרשד"ם:
| |
|
| |
| '''והרב''' מזל שעה ברביעי מהלכות זכיה ומתנה בדף פ"ב ע"א {{ממ|בד"ה ואני}} נסתפק אם קנין אגב מהני בנכרי ורצה להוכיח דלא מהני בהו קנין אגב ממה שכתבו התוספות בע"ז ד' ע"א ד"ה רב אשי לענין הפקעת קדושת בכור על ידי מכירה לנכרי להקנותה לו בכסף ובמשיכה לצאת מידי פלוגתא דרש"י ור"ת אם קניינו של נכרי בכסף או במשיכה ולמה לא כתבו דיקנה לו אגב קרקע אלא ודאי דלית להו קנין אגב ושקיל וטרי אם קנין אגב הוא מן התורה או אינו אלא מדרבנן ואם קנין דרבנן מפקיע איסור תורה והוכיח דקנין דרבנן מפקיע איסור תורה ואם כן מדלא כתבו דרך זו במכירת בהמה להפקיע קדושת בכור למכרה לו באגב נראה דלא מהני קנין אגב בנכרי ושוב כתב {{ממ|בד"ה אלא}} דאין זה מספיק להוכיח שסוברים שאין קנין אגב בנכרי שהרי בלאו הכי קשה למה לא כתבו דמקנה לו בחליפין לסברת ר"ת דנכרי קונה בחליפין כדכתבו התוס' בריש קידושין ד' ג' לכן צריך לומר דהתוספות לא נחתו להשמיעינו דרכי ההקנאה אלא כונתם דהרוצה לצאת ידי ספק פלוגתא דרש"י ור"ת {{ממ|אם קניינו בכסף או במשיכה}} יעשה באופן שיצא ידי שניהם וכן כתבו הרא"ש והטור ביו"ד סי' ש"ך וכו' והביא שמצא בשלטי הגבורים פרק כל שעה שכתב ונראה בעיני שאם אמר לו מעכשיו והקנה לכותי בקנין או באגב קרקע אף שלא מסרו לנכרי עד אחר הפסח הרי הוא קנוי לו מתחלה ואינו אלא כפקדון ביד ישראל דמבואר שסובר בפשיטות דנכרי קונה בין בקנין היינו קנין סודר שהוא חליפין ובין באגב הציין תרומת הדשן סי' ע"ר אלו תורף דב"ק הנך רואה דנקיט הכי דקנין סודר דהיינו חליפין מהני בנכרי ותימה בעיני שלא הזכיר כלל דעות הפוסקים דלא מהני חליפין בנכרי:
| |
|
| |
| '''ומרן''' מוהריט"א בספר קהלת יעקב במערכת הפ"א סי' רס"ו {{ממ|בד' קי"ח ע"ב וע"ג מדפוס אשכנז}} הביא סברת הראב"ד והריטב"א דהקונה חפץ ונתחייב בקנין סודר בדמי המקח קנה כנותן את הדמים והקשה לסברתם מדאמרינן בע"ז ד' ע"א ע"א עלה דאמר רב אשי משיכה בנכרי אינה קונה מדאמר להו רב להנהו סבוייתא כי כייליתו חמרא לנכרים שקולו זוזי מינייהו והדר כייילו ואי לא נקיטו בהדייהו זוזי אוזפינוהו והדר שקילו מינייהו כי היכי דתיהוי הלואה גבייהו דאי לא עבדיתו הכי כי קא הוי יין נסך ברשותייכו קא הוי וכי שקליתו דמי יין נסך קא שקליתו דלפי סברתם דאם נתחייב הקונה בקנין סודר בדמי המקח קנה כנותן את הדמים אמאי הצריך רב דאי לא נקיטו זוזא בהדייהו שהמוכרים ילוו להם מעות וכו' הא אפילו אין להמוכרים מעות יכולים לתקן הענין על ידי שיקנו בקנין סודר מהנכרים שמתחייבים בדמי היין ובחיוב זה חשיב כנתינת הדמים וקנו היין וכי הוי יין נסך ברשותייהו הוי דהא ודאי נכרי קונה ומקנה בקנין סודר כדכתבו התוס' בפרק קמא דקידושין ד' ג' ובבכורות ד' י"ג בד"ה אימא אם כן אם נתחייב הנכרי על ידי חליפין דקנין סודר הוי חיוב ואמאי לא אשכח רב תקנה כי אם על ידי שילוו מעות ויחזרו ליקח דמי ההלואה לקיים המקח ושקיל וטרי עוד בזה עי"ש {{ממ|בדף קי"ט ע"א}}:
| |
|
| |
| '''הנך''' רואה דפשוט מאד בעיני דמר דקנין חליפין מהני בנכרי והנה מה שהקשה על פי הנחה זו על סברת הריטב"א דלמה לא המציא להם תקנה דחליפין הא ודאי קשיא לפי מה שכתבתי למעלה {{ממ|בד"ה והנה התוספות}} בשם הרב משנת ר' אליעזר שדעת הריטב"א היא שחליפין מהני בנכרי אבל מה שהקשה לדעת הראב"ד נראה דכל שלא מצינו שדעת הראב"ד דמהני חליפין בנכרי נוכל לומר שסובר דלא מהני חליפין בנכרי ולכן לא המציא להם תקנה זו וכמו שבאמת מסוגיא זו הכריח הרב שפתי כהן בסי' קכ"ג סק"ל דלא מהני קנין חליפין בנכרי עיי"ש ונעלמו דבריו ממרן מוהריט"א וכבר תמה עליו בזה הרב שערי חיים אריה ד' קי"ב ע"א שלא ראה דברי הרב ש"ך ושאין סתירה לדעת הראב"ד דיש לומר דהראב"ד סובר דלא מהני בנכרי {{ממ|אף שבדברי מרן מוהריט"א מפורש דקושייתו היא לסברת הראב"ד והריטב"א איסתייעא ליה מילתא להרב שערי חיים דלא נקיט בידיה אלא דעת הראב"ד דאילו להריטב"א לא מצינן למימר הכי דהא סבירא ליה כדעת ר"ת דמהני קנין חליפין בנכרי כדכתיבנא לעיל בשם הרב משנת ר' אליעזר}} ונראה מדבריו דמיסתמיך ואזיל בתר סברת הרב שפתי כהן דלא מהני חליפין בנכרי. ודעת הגאון הרר"י בתומים סי' קכ"ג ס"ק י"ב דאין לזוז מסברת רבינו תם דמהני חליפין בנכרי ומי יורה נגדו חלילה וכתב שלא היה להרב מוהרשד"ם לכתוב שסברת ר"ת יחידאה היא שבאמת כן דעת התוספות והרשב"א והמרדכי ויתר המחברים והטור ושלחן ערוך וכל זה לענין ממון אבל לענין איסור לא רצו הפוסקים לסמוך על זה להפקעת קדושת בכור ומכירת חמץ משום דשיטת רש"י ורשב"ם היא דלא מהני קנין חליפין בנכרי וחשו לדעתם וכו' והאריך מאד על דברי הגאונים שפתי כהן ומוהרשד"ם וכתב שם {{ממ|בד"ה אך מכולם}} גם מה שכתב וזאת לפנים בישראל לא קשיא לר"ת כדכתב מוהרשד"ם כאילו סותר ר"ת דברי הקרא כי המנהג היה כן בישראל דנכרים לא נהגו אז ולכך נאמר וזאת לפנים בישראל ולא סתם וזאת בישראל עי"ש ובהגהות הגאון מוהר"ש שמעלקא טוייבא שבש"ס דפוס רא"ם על דברי התוס' בקידושין ד' ג' כתב דבפני יהושע הקשה לסברת ר"פ מדכתיב וזאת לפנים בישראל ושכבר קדמו מוהרשד"ם והביא מה שהשיב בתומים עי"ש:
| |
|
| |
| '''גם''' הרב אור נעלם בתשובה סוף סי' כ"ג סובר דנכרי קונה בחליפין שכתב וז"ל או נוכל לומר שקנה הכבשה בחליפין מכל הנישום דמי דאף נכרי קונה בחליפין כדאיתא בסמ"ע סי' קכ"ג ס"ק כ"א ואף דבשפתי כהן שם סק"ל כתב ולבי מהסס בעיקר הדין שסובר ר"ת דחליפין מועיל בנכרי דלא אישתמיט בשום מקום בש"ס דנכרי קונה בחליפין וכו' עיין בשער אפרים סי' ע"ט שמביא כמה ראיות וכמה תשובות ומסיק להלכה דחליפין קונה בנכרי וכדאיתא בתשובות דברי ריבות סי' של"א דכותי מקנה לישראל חובו בתורת חליפין עכ"ל הרי שדעתו ודעת הרבנים שער אפרים ודברי ריבות דמהני חליפין בנכרי אלא שעיינתי בדברי ריבות סי' של"א ולא ראיתי שם שדבר בענין זה ולפי הנראה באור נעלם יש טעות וצריך להיות סי' ש"א ששם הזכיר סברת ר"ת גבי הרשאה אבל המעיין בדב"ק שם ישר יחזה שאין הכרח שתופס א כסברת ר"ת:
| |
|
| |
| '''ובספר''' אורי וישעי הובאה תשובת הגאון מר זקנו להגאון יוסף לאנדא וכתוב בה בענין זה בסי' קכ"א ד' ער"ו סוף ע"ד ואלה תורף דב"ק ומה שכתב כת"ה שהמעיין ברדב"ז ח"א סי' פ"ט יבין דאין נכון לכתוב קנין סודר כי להדעה דלא מהני קנין סודר לנכרי מגרע גרע גם לקנין אגב הנה מאתי יצא לכתוב גם קנין סודר וטעמי בזה כי שיטת רבינו תם דקנין סודר מהני בנכרי ולא נמצא לראשונים שיחלקו בזה גם המחבר והרמ"א והסמ"ע בסי' קכ"ג הסכימו דמהני קנין סודר ורק הש"ך חולק ואין ראיה ברורה לדחות דעת גדול שבראשונים הרבינו תם שמביא ראיה ברורה מהא דמיעט רחמנא מכסף מקנתו דלא מהני חליפין וכו' והאריך לדחות דברי הש"ך במה שדחה ראייה זו וכתב שמצא להקצות החשן בסי' קצ"ה שעמד בזה ועל הראייה שהביא הש"ך מדאמר להו רב להנהו סבוייתא כי כייליתו חמרא וכו' {{ממ|הנז"ל בד"ה ומרן מוהריט"א}} כתב שיש ליישב בכמה אנפי והעיקר דכיון דקנין סודר משונה משאר קניינים דבכל הקניינים אין חזרה אלא בתוך כדי דיבור ובקנין סודר מהני חזרה כל זמן שעסוקים באותו ענין וכדפליגי רבה ורב יוסף בבבא בתרא ד' קי"ד ועיין בסמ"ע סי' קצ"ה טעם השתנות חזרה בקנין סודר משאר קניינים משום הכי לא צוה רב שיהיה המקח בקנין סודר דכיון שיכול לחזור בו כל זמן שעסוקים באותו ענין אכתי הוי יין נסך ברשותייהו כיון דהנכרי יכול לחזור בו והוי כאלו שקלי דמי יין נסך ואף דבדיעבד אפשר דמהני דכיון דלא חזר הנכרי נקנה מתחילה מכל מקום לכתחילה ודאי מיחזי כשקלי דמי יין נסך לכן לא הסכים רב שיעשו המקח בקנין סודר:
| |
|
| |
| '''ומלבד''' שאין שום ראיה נגד דעת רבינו תם אדרבא יש ראיה לסברתו מדעבד נכרי קונה עצמו בחליפין וכן נקנה בחליפין וכו' ואם קנין סודר לא מהני בנכרי למה יקנה עצמו בחליפין מוכרח דמהני חליפין בנכרי ועיין משנה למלך בשני מהלכות עבדים ואם כן פשוט דבקנין חמץ שאנו מחפשים קניינים המועילים לדעה אחד מהפוסקים אין לנו לעזוב קנין סודר אשר כמעט מועיל לכל הפוסקים הראשונים ולכן צויתי לחזק הדבר גם בקנין סודר ומ"ש כת"ה דהמעיין ברדב"ז יראה דקנין סודר מגרע גם לקנין אגב לפלא בעיני איך סלקא דעתין שיפוי הקניינים יגרעו זה את זה ועיינתי ברדב"ז ואינו ענין לכאן כלל וכו' אלו תורף דב"ק שם ובדף ע"ג סוף ע"ד הביא מה שהושג על זה וכתב לקיים דבריו וסיים בד' ע"ד ע"ב ועל כל פנים יפה עשיתי שצויתי לצרף קנין סודר שהוא קנין אלים לשיטת הקדמונים ובחמץ שאנו מחפשים קניינים המועילים לדעת קצת פוסקים ואין קנין שלא יהא בו חולקים מדוע לא נצרף קנין סודר דמהני לשיטת רבינו תם ושאר פוסקים אשר מהם תורה יוצאה לישראל ומעולם לא שמענו שריבוי הקניינים המחזקים יגרעו לחוש שמא נסמוך על אחד מהקניינים:
| |
|
| |
| '''ובחידושי''' יד אברהם ליו"ד {{ממ|שנדפסו באשלי רברבי דפוס רא"ם}} בסי' ש"ך סעיף ו' הביא מה שכתב הרב שפתי כהן שלא הזכירו הפוסקים תקנתא דחליפין להפקעת קדושת בכור וכתב על דבריו שלא ראה דבתרומת הדשן סי' ע"ר כתב דמהני למאן דאמר דקנין נכרי במשיכה עי"ש וכבר הושג השפתי כהן בזה מהרב שער אפרים בסי' ע"ט שנעלם ממנו כמה פוסקים שכתבו דמהני וכן בתרומת הדשן וכו' {{ממ|אין אצלי ספר שער אפרים רק ראיתי שכתב כן הרב השואל שבבאר יעקב ד' צ"ב ע"א ועי"ש בעמוד ד' ודברי הרב המחבר ובדף צ"ג ע"א מסיק דמידי ספיקא לא נפיק ויכול לטעון קים לי ונפקא מינה לענין בכור וכו' עי"ש}}:
| |
|
| |
| '''וכן''' מתבאר מדברי רבינו האור זרוע בספרו הגדול בהלכות בכורות סי' ת"פ וז"ל כשמקנו לו העובר הואיל ועובר לאו בר משיכה הוא ואין לו מה למשוך מעות קונות ואף דאפשר לקנותו בחליפין דמטלטלי נקנו בחליפין הרי שכירות מרחץ נמי נקנית בחליפין ואעפ"כ מעות קונות עכ"ל מר קעסיק בסוגיא דבבא מציעא ד' מ"ו ע"א בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש אי דבר תורה מעות קונות וכו' דאייתינן התם בד' מ"ח קרא ומתניתא מסייע לריש לקיש מתניתא דתניא נתנה לבלן בשכר שירחצנו בבית המרחץ וכו' עי"ש הרי מבואר שדעת הא"ז כדעת הרב תרומת הדשן דמהני קנין חליפין בנכרי והגאון נודע ביהודה בדגול מרבבה על דברי הרב מגן אברהם בריש סי' תמ"א ציין דבש"ך ח"מ סי' קכ"ג סובר דלא מהני חליפין קנין סודר בנכרי ומכל מקום נראה שדעתו היא דמהני שבדגול מרבבה סי' תמ"ח כתב וז"ל ולדעתי היות מובחר שבדרכי הקנין שיקנה החמץ לנכרי בקנין סודר דהוי קנין חליפין ומה אעשה שהש"ך קיהה בדבר עכ"ל:
| |
|
| |
| '''ובשו"ת''' מים חיים להגאון מוהר"ח ראפאפורט בסי' ז' {{ממ|ד"ה ועוד}} כתב שדעת מרן בש"ע ח"מ סי' קכ"ג סעיף י"ד דחליפין מהני בנכרי וכדעת רבינו תם ועם שהשפתי כהן השיג על זה כבר החזיק הגאון אורים ותומים בסברא זו דמהני חליפין בנכרי והגאון ישועות יעקב בסי' תמ"ח סק"ו על פי קושיא נפלאה שהקשה שם המציא להכריח דמהני קנין חליפין בנכרי עי"ש גם הרב חיי אדם בנשמת אדם הלכות פסח סוף סי' ה' כתב דאף דהתוספתא בבכורות ד' י"ג מסופקים בזה אי נכרי קונה בחליפין בש"ע ח"מ סי' קכ"ג וכן בטור פסקו כר"ת והעתיק לשון רבינו ירוחם שפסק כן עי"ש ומ"ש בשם התוס' דבכורות שמסופקים בזה כבר כתבתי למעלה בשם כמה רבנין שהבינו בדעת התוס' שם שסוברים דמהני וכדבריהם שבריש מס' קידושין ועיין לעיל בסי' זה אות ז' שהבאתי דברי הג' עונג יום טוב בסי' ל"ח שכתב להקנות החמץ להנכרי על ידי קנין סודר:
| |
|
| |
| '''והגאון''' בית מאיר בחלק א"ח סי' אמ"ת הביא מה שכתב הרב מגן אברהם בשם הרב שלטי הגבורים דמהני קנין סודר בנכרי וכתב שבספרו מודע לבינה בסי' קכ"ג סעיף י"ד אחר שהאריך ליישב פסק רבינו תם כתב שהפני יהושע הרבה לתמוה על רבינו תם דהא וזאת לפנים בישראל כתיב דמבואר דוקא בישראל וכתב ליישב תמיהתו דמודה רבינו תם דפסוק זה ממעט נכרי מנכרי דאינו קונה בחליפין מה שאין כן כשצד אחד הוא ישראל והאריך קצת וסיים כל הנ"ל דחקתי ליישב פסק רבינו תם במה דאפשר ואולם אמינא דהרמב"ם ודאי חולק עליו והוא ממאי דאיתא בסי' רל"ה סעיף ה' ו' דקטן אינו קונה ואינו מקנה על ידי חליפין משום דקנין חליפין מתורת שטר נגעו בו הואיל דלכתיבה עומד וקטן לאו בר מכתב שטרא עילויה הוא לכן אינו מקנה על ידי חליפין ומה שאינו קונה בחליפין הוא מטעם שלא יהא עדיף מחצרו שאינו קונה כיון שאינו בר שליחות וחצר משום שליחות הוא הרי מבואר שמי שאינו בר שליחות אינו קונה בחליפין והוא הדין נכרי דאינו בר שליחות ואינו יכול לזכות על ידי שליח וכל שכן על ידי חצרו נמצא להרמב"ם אין נכרי קונה בחליפין:
| |
|
| |
| '''הא''' למדת דדבר זה שנוי במחלוקת אם נכרי קונה בחליפין ויש כמה פוסקים שסוברים דאין קנין חליפין בנכרי והרב צמח צדק {{ממ|הראשון}} בסי' קכ"ט {{ממ|בד"ה וליכא למימר}} כתב שכן דעת מוהר"ם בתשובה דלא מצינו חליפין לנכרי אלא דלפי האמת נראה דדעת רובא דרובא היא דחליפין מהני בנכרי וכן נראה דעת הרב צמח צדק שם שכתב וז"ל וליכא למימר דנכרי אינו שייך בחליפין דדין חליפין נלמד מבועז והתם כתיב בישראל משמע אבל לא בנכרי ואיתא בתשובת מוהר"ם בסי' הנ"ל וזה לשונו והך נמי דהכה יהודי אל כף בסודר לא הוי לדידן שום קנין אפילו חליפין לא הוי וכו' דקיימא לן כרב ועוד אפילו ללוי לא מצינו חליפין לנכרי דוקא כסף וכו' ואם כן מוכח מדבריו דאין חליפין בנכרי וכן בתשובת מהרר"ש די מדינא סי' נ"ט השייך לח"מ משמע דאין חליפין קונה מנכרי הא ליתא חדא דאיתא בתוס' בכורות ד' י"ג בד"ה אימא דנכרי כלל וכלל לא וכו' ובתוס' פרק קמא דקידושין דחליפין קונה בנכרי והכי מייתי בעל תרומת הדשן בסי' ע"ר ועי"ש וכן כתב מוהרש"ל בים של שלמה בבא קמא פרק מרובה סי' י"ג והטור מייתי בשם רבינו תם שהיה נוהג לשלוח הרשאה ביד נכרי מטעם דחליפין נוהג בנכרי וכך פסק הב"י ותו דזהו חליפין בתורת שיווי דמים ומכל שכן בעלי חיים קנין גמור הוא כמו משיכה וכסף והכי מוכח מתוספות שם ויעויין בהרב המגיד בפרק ה' מה"מ {{ממ|מהלכות מכירה}} ומלשון הטור נמי הכי משמע ומבועז נלמד חליפין סודר כעין נעל אבל חליפין בתורת שיווי דמים נוהג בנכרי אליבא דכולי עלמא:
| |
|
| |
| '''ועיקר''' שאלת חכם ידידי הרה"ג משעדרין יצ"ו למה מיאנו הפוסקים במכירת חמץ מלהשתמש בקנין חליפין לפי כל האמור מתבאר דסוף סוף מידי פלוגתא לא נפיק ואף שחקירתו היא אליבא דרבינו תם שסובר דקנין הנכרי הוא רק במשיכה ואנו חוששים לדעתו וכשאי אפשר להקנות במשיכה {{ממ|מפני שהחמץ הוא רב וכיוצא באיזה אופן שאי אפשר במשיכה}} תקנו להקנות בכסף לחוש לדעת רש"י ובאגב לחוש לדעת ר"ת ואם כן כיון שבאמת על כל פנים דעת רבינו תם היא דמהני קנין חליפין בנכרי שפיר קאמר דהיו יכולים לתקן כסף וחליפין שמועיל לדעת רבינו תם {{ממ|שחששנו לסברתו דלא מהני קנין כסף}} מכל מקום אין זה מתקן לגמרי שהרי באמת יש שרים רבים ונכבדים העומדים בשיטת ר"ת גבי קנין כסף דלא מהני בנכרי אלא משיכה ואולי אותם העומדים בשיטתו גבי משיכה עומדים לנגדו בקנין חליפין וסוברים דאינו מועיל בנכרי ואם כן לחוש לדעתם שסוברים דבעי משיכה אין זה מתקן לגמרי בקנין חליפין וכך לי אם תקנו חליפין כמו מה שתקנו קנין אגב ואם היו מתקנים קנין חליפין היינו שואלים למה לא תקנו קנין אגב {{ממ|ועיין לקמן בד"ה שוב השגתי}}:
| |
|
| |
| '''והרב''' חיי אדם בנשמת אדם סוף סי' ה' הנ"ל אחר שהביא סברת רבינו תם דחליפין מהני בנכרי ושכן פסק בש"ע וכו' ושכן כתב רבינו ירוחם וכו' כתב ומה שלא הזכירו הפוסקים קנין חליפין בבכור ובחמץ כמו שהקשה שם הש"ך יש לומר דנקטו קנין חמצו כדכתבו התוספות בבכורות ד' י"ג ועוד כיון דקנין זה אינו ידוע לנכרים ויצטרך להאריך בדברים עמו אינו קל כל כך לכן לא הזכירוהו והמג"א בסי' תמ"א כתב בפשיטות בשם שלטי הגבורים דקנין חליפין מהני בנכרי עכ"ל ולי הדל אין זה מספיק דאטו קנין אגב קרקע ידוע להנכרי יותר מקנין חליפין ואטו קנין אגב מצוי יותר מקנין סודר שהוא חליפין ולמה בחרו רבני האחרונים בקנין אגב יותר מקנין חליפין:
| |
|
| |
| '''ובש"ע''' הגאון מוהרש"ז בסי' תמ"א בקונטריס אחרון סק"ג כתב וז"ל עיין שפתי כהן חשן משפט סי' קכ"ג סעיף קטן ל' בשם מוהר"ם מינץ ומוהרשד"ם והסכים עמהם והאריך בראיות דנכרי אינו קונה בקנין סודר ויש לחוש לדבריהם לכתחילה באיסור תורה ולכך לא הזכרתי קנין סודר בפנים בסי' תמ"ח אבל הזכרתי כאן לענין דיעבד מאחר דיש לסמוך בדיעבד על רבינו תם וסייעתו וטור וש"ע בחשן משפט ואחרונים כאן עכ"ל ותימה בעיני על ידידי הרה"ג משעדרין יצ"ו שנעלם ממנו דברי הרב הללו שמתבאר מדב"ק שיותר נוטה דעתו לדעת הסוברים דלא מהני קנין סודר לנכרי ורק בדיעבד הוא. דיש לסמוך על שיטת רבינו תם והיותר תימה בעיני שבמכתבו אלי בענין המצאת הגאון מוהרש"ז למכור החמץ באמצעות ערב קבלן כתב לי בשם הגאון צמח צדק בפסקי דינים שלו שטעם להמצאה זו היא מפני שכיון שאינו נותן כל הכסף הוי כמוכר במלוה ואינו קונה ולכן צריך קנין אחר היינו או שטר או קנין סודר והרי שטר ליתיה במטלטלין וקנין סודר אינו קונה בנכרי לכן צריך שיהיה על ידי ערב קבלן וכו' אלו תורף הדברים אשר כתב לי בשם הפסקי דינים {{ממ|עיין לעיל בסימן זה אות יו"ד בד"ה ואלה דברי רבני דורנו}} וכן ראיתי עתה שזכיתי לספר הנ"ל כתוב בסי' תמ"ח ד' ל"ב ככל אשר כתב בשמו ידידי הרב הנ"ל יצ"ו ומשמע ודאי שדעת קדושים בעל הש"ע והצמח צדק שעל כל פנים אינו פשוט לומר דקנין סודר מהני בנכרי ואם כן פלא בעיני מאי מתמה דהיה להם להפוסקים לתקן המכירה בקנין חליפין הלא לדעתם אין זה מתקן אחרי שיותר הדעת נוטה דאין קנין חליפין בנכרי אלא שלפי מה שרשמתי למעלה מתבאר יפה דנהפוך הוא ואדרבא שיטת הסוברים דמהני חליפין בנכרי היא שיטת רבים ואפשר לסמוך עליהם אף שלא מדוחק ולכתחלה:
| |
|
| |
| '''אמנם''' הרב בית מאיר שם {{ממ|בריש סי' תמ"א}} אחר שכתב שמדברי הרמב"ם נלמוד שחולק על רבינו תם וסובר דאין קנין חליפין לנכרי כתב דנראה לו שאף רבינו תם לא סמך על ראיותיו אלא לעסק הרשאה שבלא זה בקנין קל אתינן עלה ויפה עשה כל הפוסקים שלא השתמשו בסברת רבינו תם לגבי איסורים כמו בכור וחמץ {{ממ|מסתמא כונתו על הטור ושלחן ערוך שלא כתבו קנין חליפין במקום משיכה כשאי אפשר במשיכה}} ולכן לא העתיקיהו הפוסקים כי אם לגבי מה דאשכחו בהדיא דעבד עובדא וסמך עליה וכדאי הוא לסמוך עליו במאי דסמך אנפשיה עכ"ל ומדברי כל רבני האחרונים שהבאתי למעלה מתבאר שמבינים בדעת רבינו תם דלכל מילי מהני קנין חליפין ולא לענין הרשאה בלבד:
| |
|
| |
| '''ומצאתי''' בספר פרת יוסף להגאון מסלאנים בסי' ט"ו שהביא מה שפסק מרן בסי' קכ"ג בדעת ר"ת דמהני חליפין בנכרי וכתב שכן דעת מרן ביו"ד סי' רס"ז סכ"ה דמוכח שסובר דמהני חליפין אף בקנה מנכרי וגם הרמ"א לא הגיה כלום ובתומים חיזק דברי הש"ע ושוב כתב דלפי מה שכתבו התוספות בבבא מציעא דף מ"ז דיש שני מיני חליפין האחד הוא שוה בשוה והוא מדין כסף ואם כן נוכל לפרש כונת הש"ע בחליפין כזה ששוה בשוה משום שחליפין שוה בשוה הוא מתורת כסף לכן שוים בזה נכרי וישראל אבל בחליפין שאינו שוה בשוה אפשר דלא קנה מנכרי דלא כדבר המקנה דמשום דחליפין דשוה בשוה קונה מנכרי קונה גם חליפין שאינו שוה בשוה אלו תורף דב"ק ועם כי לדעתי הקצרה רחוק הוא לפרש כן בדברי הפוסקים שבח"מ סי' קכ"ג סעיף י"ד ושביו"ד סי' רס"ז סעיף כ"ה ומשמעות הדברים הוא שמקנה בסודר ואינו שוה בשוה הנה אם איתא לדברי הרב הנ"ל מצאנו ישוב נכון למה שלא כתבו הפוסקים לענין חמץ הקנאה בחליפין אחרי שכל עצמם לא הוצרכו לצרף קנין אחר לקנין הכסף אלא לצאת ידי סברת ר"ת שאין קניינו אלא במשיכה וכשהחמץ הרבה מאד כנהוג שמוכרים כל אשר בבתים ובחניות ובפרט במכירה הכוללת לכל אנשי העיר שנותנים כח לאחד שימכור כל אשר להם והוא מוכר את הכל ביחד או שכל אחד ואחד מוכר חמצו להממונה על זה ואותו הממונה מוכר את הכל ביחד לנכרי אחד ודאי רחוק המציאות להחליף שוה בשוה ולכן לא מצאו מזור ותעלה לצאת ידי סברת ר"ת ודעמיה שקניינו של נכרי אינו בכסף) להקנותו בחליפין כיון שאינו שוה בשוה והוצרכו לקנין אגב:
| |
|
| |
| '''אחר''' החיפוש מצאתי את שאהבה נפשי ידידי הגאון צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו בחידושיו לפרק מרובה ד' ע' ע"א בסי' ס"ד שהאריך מאד בדין קנין חליפין אי מהני בנכרי ובדף ט"ל ע"ג אות ג' כתב לחדש דבר זה וכיונה דעתו למה שכתב בפרת יוסף הנ"ל לחלק בין חליפין שהן שוה בשוה לחליפין שהן רק לקיום הדבר כמו קנין סודר ודידיה עדיפא מדרב יוסף שהאריך להסביר דאף רבינו תם לא אמר דחליפין מהני בנכרי אלא בחליפין שהן שוה בשוה. אבל בקנין סודר מודה דלא מהני בנכרי ועל פי הנחה זו ביא"ר כל חמיר"א תמיהות הרבנים מוהרשד"ם ושפתי כהן ולפום ריהטא נראה דשפיר קאמר אך לא יכלתי להעמיק בדב"ק ואגב ריהטאי לא ראיתי שהזכיר בדב"ק ההיא דיו"ד סי' רס"ז סעיף כ"ה דמשמעות הדברים הוא דנקנה בקנין סודר לקיום הדבר ולקנין בעלמא וישלם הכסף אחר כך ואפילו הכי מהני ועל כל פנים ראיתי נכון להעתיק מה שכתב שם באות ו' שהוא על מה שאנו דנים על החקירה דלמה לא תקנו להקנות לנכרי החמץ בחליפין וז"ל הטהור והנה הייתי נוהג לכתוב בהשטר מכירת חמץ כל הקניינים השייכים וכתבתי גם כן בפירוש שבכל אחד מהקניינים גם כן יחול השליחות והמכירה וכתבתי בפירוש גם כן קנין חליפין והייתי נוהג ליקח סודר מן הקונה וכשיטת הר"ת ז"ל וכאשר האורים ותומים החזיק בכל עוז שיטתו ואף כי השפתי כהן חולק להלכה מכל מקום הואיל שכתבתי בהשטר מכירה שבכל אחד מהקניינים גם כן תחול השכירות והמכירה אם כן בודאי אינו מזיק מה שאני עושה גם בקנין חליפין בלקיחת הסודר ודנתי עוד דאף מי שאינו עושה קנין חליפין ממש דהיינו שאינו לוקח הסודר מכל מקום הלא כבר כתבתי כל הקניינים וכתבתי בו גם קנין אודיתא אם כן מהני קנין חליפין מכח קנין אודיתא דהיינו שהמוכר מודה באודיתא שמכרו בקנין חליפין וכמו דאודיתא מהני אם מודה שהחפץ הוא של חברו להסוברים שאודיתא הוא קנין הוא הדין דמהני אם הודה שעשה קנין חליפין מטעם אודיתא אך לפי מה שביארתי דסברת רבינו תם היא דוקא שוה בשוה במכירת חמץ שזוקפין דמי המכירה במלוה והקנין חליפין הוא לקיום הדבר וזה לא מהני בנכרי אם כן לא מהני חליפין במכירת חמץ כשאינו שוה בשוה ולכאורה נראה כן להלכה שלא לכתוב כלל קנין חליפין בכי האי גוונא כי לא מהני כלל וגם מטעם אודיתא לא מהני כיין דלא שייכא כלל חליפין בכי האי גוונא בנכרי שוב ראיתי בפרי מגדים סי' תמ"ג באשל אברהם סק"ה ומיהו המפקיד אף אי משיכה בעינן יוכל למכור בחליפין וכדומה עכ"ל הנה כתב בפשיטות דקנין חליפין מהני במכירת חמץ ומשמע לכאורה אפילו חליפין הנוהגין ולא שוה בשוה ויש לעיין בזה מיהו לפי האמור דברי הפרי מגדים עולין שפיר לכשימכור בחליפין שוה בשוה עכ"ד יצ"ו ועל פי הנחה זו יישב מה שדחה הרב ש"ך דעת ר"ת ממה שלא כתבו הפוסקים קנין זה בחמץ ובכור ואמר מר דטעמם משום דעל הרוב לא יהיה קנין חליפין בבכור ובחמץ שוה בשוה כי אין לו לנכרי באותה שעה חפץ השוה בשוה ממש והוא רק קנין לקיום הדבר וקנין זה אינו מועיל בנכרי אלו תורף דב"ק:
| |
|
| |
| '''שוב''' השגתי ס' יקר לידידי הרה"ג אבד"ק ראזישטש יצ"ו ובשם ספר זכרון יכנה וראיתי שם בהלכות פסח ד' י"ג ע"ב קרוב לסופו כתב בשם ספר שאילת שמואל דכסף וקנין סודר קונה ממה נפשך לכולי עלמא וכונתו דלרש"י הרי איכא כסף ולרבינו תם דלא מהני כסף הרי איכא קנין סודר דמהני אליבא דידיה וכן כתב מפורש שם ד' י"ד ע"א בשם שו"ת ספר חיים כסף וקנין סודר מהני ממה נפשך לרש"י מהני כסף ולרבינו תם מהני חליפין עכ"ל וספרים אלו אינם אתי וכבר כתבתי למעלה {{ממ|בד"ה ועיקר}} מה שיש לפקפק בזה:
| |
|
| |
|
| <noinclude>{{דיקטה}} | | <noinclude>{{דיקטה}} |
| {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> |
אסיפת דינים 