אלה המצוות/שעח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אלה המצוות שעח

שעח [עשה קמח] לברך הכהנים את ישראל בכל יום שנאמר (במדבר ו כג) כה תברכו את בני ישראל אמור להם וגו'. (והמברך מתברך כמ"ש ואני אברכם ונאמר ומברכיך ברוך ולכן יש להזהר שלא להתרשל במצוה מכח איזו טענה שלא נתפרשה כי אין לנו מפורש אלא שששה דברים הם המונעין מן הכהנים נשיאות כפים: הלשון, והמומין, והעבירה, והשנים, והיין וטומאת הידים. ומי שאין לו אחת מאלו אעפ"י שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו העם מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו באמונה. הרי זה נושא כפיו ואין מונעין אותו, לפי שזו היא מצוה על כל כהן שראוי לנשיאות כפים, ואין אומרים לאדם רשע, הוסף רשע והמנע מן המצות.

[ואגבן אודיעך כי בפירורים אשר לי כתבתי כי בהיותי מתגורר בק"ק של אחינו בני אשכנז ה"י ראיתי נוהגים כשהחזן אומר ברכת כהנים הצבור עונים בלחש ע"פ ראשון יהי רצון בזכות אברהם, עפ"ב יהי רצון בזכות יצחק על פ"ג יהי רצון בזכות יעקב. ועם היות כי הזכרת זכות אבות היא שעמדה ועומדת ותעמוד לנו לעולם ועד ובודאי מנהג יפה הוא עכ"ז נתתי אל לבי לדעת ולתור מה טעם מחלקים הברכות כל הברכה לאב אחד, ויגעמי ומצאתי האון דמנהגן של ישראל תורה היא ורב שלום בניך כי הראשון אדם שתיקן להם לישראל סדר הזכרת זכות אבות על האופן האמור כיון להטיל שלום בין גדולי ישראל שמצינו במדרש שנחלקו בדבר ברכת כהנים מהיכן זכו בה ישראל ומי כהחכם יודע לפשר דבר לצאת ידי חובת כולם התקינו להם סדר זה ומתוך ביאור המאמר יתבאר למה מזכירים דרך פרט על כל פסוק אב אחד ולא כל הג' אבות בסוף כל הג' ברכות או בכל ברכה כל שלשתן:

עיניך הרואות כי במדרש נסתפקו רבותינו ז"ל מהיכן זכו ישראל לברכת־כהנים, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן; ר' יהודה אומר מאברהם זכו, שנאמר כה יהיה זרעך וכתיב כה תברכו. רבי נחמיה אומר מיצחק שנאמר ואני והנער נלכה עד כה, לפיכך אמר המקום כה תברכו. רבנן אמרי מיעקב שנאמר כה תאמר לבית יעקב עי"ש. והנה ראוי לדעת מה נתקשה לאחרונים בדברי הראשונים עד שכל א' תלה הברכות באחד מאבות העולם וסמך על תיבת כה. דכמה כה איכא במקרא:

אשר לזאת לבי אומר לי ש[כוונת] חכמי הדורות מראש היתה לדעת ולתור דהואיל וברכת כהנים הוא ברכה כוללת כל ההצלחות כמ"ש במקומו דפסוק ראשון כולל כל הצלחות הגוף והשני כל הצלחות הנפש והשלישי מכריע את כולם להיות בו ההצלחות העתידות אחר התחיה, א"כ ראוי הוא שימצא להם זכות כללי כדי שיהא ראוים והגונים לחול עליהם ברכת כהנים באהבה בזה ובבא, דאל"כ אינו מן הדין שיזכו בה אלא אותם שעשו הפועל אשר בשבילם הנה שכרם אתם. כמו שמצינו בזכות קבלת התורה להיות שנתקבלה בשמחה מכלל כל כלל ישראל אשר ענו כל העם יחדיו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע היא שעמדה ותעמוד לעד לעולם לכל כלל ישראל. אמנם יתר שאר העם ההולכים בשרירות לבם זה ועל מה זה יזכו בברכה? צדיקים ניחא, שהקב"ה נותן להם שכרם בברכה.

ולזה שאל השואל מהיכן זכו ישראל לברכות אלו, ר"ל כלל ישראל, צדיקים ורשעים:

ר' יהודה תלה הדבר באברהם שהוא אור הקדמון ואב לאומתינו אשר כל חפצו וישעו היה לבנים עושים רצון קונה שמים וארץ בלב שלם ובנפש חפצה וכך אמר בתפלתו ה' אלדים מה תתן לי הן לי לא נתת זרע ואנכי הולך ערירי עד"ש רז"ל וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם אם הזרע שתתן לי חלילה יהיה לעצבות לך ולא יעשה לך נחת רוח, טוב לי שאלך ערירי. והיתה תשובת הי"ת והבטחתו אליו כה יהיה זרעך צדיקים כיוצא בך. ולעולם לא יחסר משלשים צדיקים שיהיו דומים ויגינו על בני דורם א"כ הרי יש להם זכות כללי וראוים להיות ברכה כללית זאת שורה על הכל לטובים ולרעים.

ור' נחמיה הוקשה לו, הא תינח לברכה ראשונה שנתברכו וישמרך מיצר הרע שעי"ז יהיו צדיקים כחפץ ורצון אברהם אבינו; אבל ברכת יאר שהם הצלחת הנפש מהיכן זכו להם. לכך פי' שהוא בזכות יצחק שמסר נפשו למיתה, ולא הקפיד על הצלחות הגוף ובשבילו ראוים הם בניו בני ישראל להיות זוכים להצלחות הנפש כי כולם יוצאי חלציו ואוחזין במעשיו למסור נפשם על קדושת ה'. וא"כ ראוים גם הם לברכה שניה שהיא הצלחת הנפש המשכלת.

ורבנן אמרי הואיל וכן הוא דצריך מצוה כללית שימצא בכלל ישראל כדי להיותם זוכים שתשרה עליהם הברכות הכלליות ובפרט זאת האחרונה שהיא כוללת כל ההצלחות העתידות לאחר התחיה. א"כ הדבר פשוט כי תלמוד תורה כנגד כולם, וגדולת קבלת התורה כדי להיות ראוים לקבל כל הברכות הכלליות בזכות יעקב איש תם יושב אהלים, שהתורה ניתנה לזרעו כמ"ש כה תאמר לבית יעקב. ולפיכך נאה ויאה מנהג אחינו בית ישראל, להזכיר על כל ברכה כללית מאלו השלשה מיני ברכות שבברכת כהנים, זכות אחד מאבות העולם שבזכותם וברית אהבתם נחלו והנחילו לנו ברכת אל שדי שאמר לעולמו די, והוא יאמר לצרותינו די. ויזכנו להיות כלים מוכנים לקבל הברכות מידי יום יום כמנהג ארץ ישראל תוב"ב הטוב בעיני אלהים ואדם שמברכים הכהנים בכל יום תמיד את ישראל. כדי לעורר את ברית האבות שלא תמה. ויחדש טובו יתברך עלינו לקשר כל הכחות העליונות שיסכימו אליהם, ואין ספק אצלי דבשכר שאנשי חוץ לארץ, שיש להם חלק בארץ, בהיותם מחזיקים כראוי לאחיהם יושבי הארץ כדי לשמור חזקת הישוב, השם יתברך ברחמיו יקבל אותם הברכות שמברכים הכהנים כאלו היו מכוונים בהם על כל בני הגולה, וכאלו כל בני הגולה מכוונים לקבל אותה ברכה.

ומה טוב ומה נעים אם השליח ציבור כשאומר ברכנו בברכה וכו' האמורה מפי אהרן ובניו וכו' היה מכוון על אותם הכהנים שבארץ ישראל האומרים אותה באותה תפילה כי דעת מברך ומתברך בעינן ועל הכל ברכת המבורך בכל מברך היא העולה, כמו שאמר הכתוב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה אכי"ר. ועיין מ"ש בלקט הקמח על אה"ע (דף קצ"ג) בטעם שנהגו בחוץ לארץ שלא לברך ברכת־כהנים כי אם בימים מצוינים:

בין כתיבה לחתימה זכרתי את דברי רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל שכתב זו לשונו: יברכך כנגד אברהם, דכתיב ביה ואברכה מברכיך. יאר כנגד יצחק, דהיה עולת ראיה. ישא כנגד יעקב דכתיב ביה וישא יעקב את רגליו עד כאן לשונו. דגם מהכא יש סמך למנהג האמור:

נחזור למה שהתחלנו בו דמהטעם ההוא בעצמו] (ומטעם זה) אמרו כי בשעת התפלה, אין לך רשע מישראל, שלא יהא ראוי לתפילין. ק"ו מספר תורה שהוא מקודש יותר והכל אוחזין בו בשעת התפילה ודרשו עוד כי יותר חפץ הקב"ה באדם רשע שיניח תפילין מאדם צדיק. כי עיקרן של התפילין נצטווו להיות זכרון לרשעים, ולישרם בדרך טובה, נמצא שהרשע הוא שצריך זכר וחיזוק, מאותו שנתגדל ביראת שמים כל ימיו וכבר הוא צדיק. וכבר נמצא אדם אחד שנמנע מעבירה גדולה להיות שהיה מלובש בטלית שיש בה ציצית, שראה וזכר את מצות האלהים. ולכן אמרו רז"ל כל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשין בכל יום. שהרי יש שם ד' פרשיות ובכל אחת יש מצות עשה של יד ומצות עשה של ראש. והמניחם מקיים שמנה עשין. ועוד אמרו כל הקורא ק"ש בלא תפלין (בזמנם) כאלו מעיד שקר בעצמו. ועוד איתא במדרש שוחר טוב אמר ר"א אמרו ישראל לפני המקום אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי, אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין (בכל יום) ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגיעים בתורה יומם ולילה. ר"י אמר מקרא מלא הוא והיה לאות על ידכה וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך. ור"א בר"ש משם אביו אמר שבא הרמז על הנחת התפילין בפסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כמ"ש במ"ה פ"חש דף קכ"ט ומם יתבאר לך גודל מעלת הנחת התפלין מלבד האמור שלהמון העם הישראלי הוא נחשב להם כאילו עסקו בתורה. ונודע הוא שת"ת שקול כנגד כל המצות כמ"ש ותלמוד תורה כנגד כולם. וכן מצות הציצית שקולה כנגד כולם, נמצא (שבעיטוף הציצת עם) הנחת התפלין יהיה האדם הישראלי כמו שיהיה, טהור או בלתי טהור, חייב לקיימם. כי אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי והיינו אות הברית ואות התפילין. ולפיכך בשבת ויו"ט שנקראו אות, פטור אדם מלהניח תפילין, אבל בחול כל מי שאינו מניחן חשוב כמנודה לשמים כמ"ש במסכת פסחים פ"ו, רחמנא לישזבן. וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו וגו' ובכן אל ירע בעיניך באחיך התאב לקיים מצוה כהלכתה ומשים שני זוגות של תפלין כסברת רש"י ור"ת ז"ל כסדרן של פרשיות כי תכליתו הוא לעשות רצון הבורא כרצונו):

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף