בינת אדם/בית הנשים/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בינת אדם בית הנשים יב

[כא] שאלה נשים שעושין להם שינים תחובות וכן נשים שחוששים בשיניהם מחמת שיש נקבים בשיניהם וכשסותמין הנקבים על ידי רופא בשעוה או עופרת שאין הרוח יכול לכנים בהם אזי לא יכאוב להם השינים אם חוצצין בטבילה:

תשובה נ"ל דזה דומה למש"כ בסי' קצ"ח צבע שצובעות הנשים אינו חוצץ וכן מי שאומנתו צבע אינו חוצץ והוא מדברי הרשב"א שכ' הטעם חדא כי נוי הוא להם אע"פ שצבע זה פשוט בכל השער ורובו אע"פ שאינו מקפיד חוצץ כאן אינה מקפדת ורוצה להיו' שם והרי הוא כאלו הוא מגופו של שיער ועוד שאין ממשו של צבע בשיער ועל הידים אלא מראיתו ואינו דומה לכתב שחוצץ שממשות הדיו בכתב וכן הנשי' שמלאכתן לצבוע נ"ל שאין אותו צבע חוצץ ודומ' לדם שעל בגדיו של טבח ורבב שעל בגדי מוכר רבב שאינו חוצץ עכ"ל וכן כ' הרא"ש וכ"כ בתשובת הרמב"ן סי' קכ"ד והנה בודאי מדבריהם מוכח דמה שכתב טעם ב' שאין ממשו של צבע אלא מראיתו הוא רק לסניף דהאמר כך הוא אבן באמת אע"ג שיהיה צבע שיש בו ממש אם עשו לנוי אינו חוצץ דמ"ש לנוי או מי שמלאכתו בכך שכתב להדיא ראיה מדם שבבגד טבח ורבב והוא מזבחים צ"ח והתם מיירי שיש בו ממש ואפ"ה אינו חוצץ משום דאינו מקפיד בכך ומ"ש לנוי בודאי אינו מקפיד ואדרבה מחדשות תמיד מע"כ דאינו אלא לסניף ועוד דהוצרך לטעם זה בצבע שעל רוב שיער דכרובו אע"פי שאין מקפיד חוצץ ולכן הוצרך לכתוב משום שאין בו אלא חזותא נמצא דלנוי אם חופה רוב שיער או הגוף דוקא חזותא אינו חוצץ אבל אם אינו רק על מיעוט הגוף אף שיש בו ממש אונו חוצץ ובחזותא אע"פי שאינו לנוי י"ל נמי דאינו חוצץ וכמו שכתב הט"ז ס"ק י"ב כדמוכח מרשב"א שכתב' ועוד כיון דאינו אלא מראותו של צבע ואינו דומה לדיו שיש בו' ממש וא"ת דדוקא בחין בו ממש והוא לנוי ג"כ א"כ ממ"נ לנוי אף יש בו ממש אינו חוצץ ואם איני לנוי אף בחזותא חוצץ א"ו משמע כט"ז ודלא כדו"פ שכתב וז"ל צבע שצובעת כו' א"ל מ"ש מכחול שחוץ לעין דחוצץ אע"ג שהוא מתכשיטי נשים כדאמרי' לא כחל י"ל דכחול יש בו ממש משא"כ צבע ודוקא שצובעת דבלא"ה חוצץ כיון דמקפדת עכ"ל ול"נ דכרשב"א מוכח בט"ז וגם מוכח להדיא דלנוי אפי' יש בו ממש אינו חוצץ כמו קצב ורבב ומכחול בלא"ה לק"מ כמש"כ הדו"פ דכחול שבעין הוא לנוי אבל חוץ לעין לא הוי לנוי ונ"ל דהא כתב הש"ך ס"ק י"ד כוחלת לרפואה חוצץ ואם בשביל שתראה עיניה פורחות אין חוצץ הרי שיש חילוק בין לרפואה לנוי וכללא הוא דלנוי או שמלאכתו בכך אפי' יש בו ממש א"ח אבל מה שהוא לרפואה כמו רטיה ומארלאקן שכ"ז וודאי מקפדת רק שאינה יכולה להסירה ולכן חוצץ ואינו דומה למלאכתו בכך שאינה מקפדת עליו כלל והראי' שאפי' כשאינה עוסקת במלאכה אינה מקפדת להסיר משא"כ מה שהיא לרפואה דמקפדת ורצונה להסיר רק שאינה יכולה ולכך הוצרך לטעם סכנה במארלאקן ולפ"ז יצא לנו דשן תותבת אינו חוצץ כיון שהוא לנוי משא"כ כשסותמת הנקבים של השיניים לרפואה זה חוצץ שהרי מקפדת עליו אם לא היה לה לרפואה וראיה גמורה לזה שכתב הרמב"ם בפ' י"ט מה' שבת וז"ל ולא בשן שמנחת בפיה במקום שן שנפל ולא בשן של זהב שמנחת על שן שחור שיש בשיניים אבל שן של כסף מותר מפני שאינו ניכר עכ"ל וקיי"ל דכל דבר שחוצץ בטבילה אסור לצאת בו וא"כ קשה למה מותר בשן של כסף אלא על כרחך דאינו חוצץ רק הטעם דמחכו עלה ולכן כסף שאינו ניכר מותר ולכאורה מוכח דאף מה שסותמת נקבי השן נמי אינו חוצץ שהרי בשל כסף משמע אף שמונחת על שן שחור מותר וזה דומה לסתימת הנקבים אבל ז"א דהתם הוא לנוי וכל לנוי אף שיש בו ממש אינו חוצץ משא"כ בסתימה שהיא לרפואה ואלו לא היה לה כאב שיניים בודאי לח היתה סותמת ולכן חוצץ ואמנם בב"ח משמע גבי צבע שצובעת הנשים דדוקא תרתי בעינן לנוי וחזותא משא"כ כשיש ממש אפי' לנוי חוצץ ולי נראה דמרשב"א מוכח להדיא דליתא אלא כל לנוי אף שיש בו ממש אינו חוצץ וכן הוא בא"ח סימן קס"א:

ומצאתי בתשב"ץ ח"ג סימן נ"ח שכתב ראיה דנזמי אזן אינן חוצצין וז"ל ואלו היו חוצצין היתה אסורה לצאת בהן כדין חוטין שבראשי בנות עכ"ל עוד כתב שם וז"ל והצבע שצובעין ידיהן אינו חוצץ כדכתב רשב"א והביא ראיה מפרכת ואינו ראיה כ"כ דמצותן בכך מ"מ הדין אמת שאין שם ממשו ובפרק הגוזל מוכח שאין ממשו של צבע קיים וכן בנדה פרק האשה מוכח דצבע אינו חוצץ בטבילה עכ"ל הרי משמע להדיא דמטעם דאין בו ממש אינו חוצץ ואפילו אינו לנוי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.