ארעא דרבנן/אות ג

<דף זה מרכז את כל סימני מערכת הג' לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

ג
מערכת אות הגימל

קכו גידולי תרומה דאסורה לזרים. כתב הרמב"ם פ' י"ו דתרומות דאיסור מדרבנן וגדולי גדולין חולין לכל דבר. ועיין בלשון הר"ן שהביא מרן ביורה דעה ריש סימן רי"ו וצריך עיון:

· מעבר לתחילת הדף

קכז גיזה ועבודה דאסירי בקדשי מזבח. מפורש בפ"ג דבכורות (דף נ"ה) וכן בר"פ ראשית הגז דאיסורן מדאורייתא, ובקדשי בדק הבית איסורן מד"ס וכן פסק הר"מ פ"א דמעילה, ושם נתבאר דגיזה ועבודה במקדיש בעלת מום קבועה למזבח דאינה אסורה אלא מד"ס. ועיין בתוספות דבכורות (דף מ"א ע"ב) ד"ה אי אמרת בשלמא וכו':

· מעבר לתחילת הדף

קכח גחלת שפקעה מעל המזבח. איסור הנאתה מד"ס כמ"ש הרמב"ם פ"ב דמעילה לא נהנין ולא מועלין. אבל גחלת של קדשי בדק הבית מועלין בה ד"ת והשלהבת לא נהנין ולא מועלין כמפורש שלהי ביצה ופסקה הר"מ שם:

· מעבר לתחילת הדף

קכט "'גיד הנשה"'. כתב הרמב"ם פ"ח מהל' מאכלות אסורות דאין אסור מן התורה אלא שעל כף הירך בלבד אבל שאר גיד הנשה שלמעלה מן הכף ושלמטה עד סופו וכן חלב שעל הגיד אינו אסור אלא מד"ס. וב' גידין הם הפנימי סמוך לעצם אסור מן התורה והעליון כולו אסור מד"ס. ועיין כנסת הגדולה יורה דעה סי' ס"ח בהגהת ב"י אות ל"ה באורך בזה וקנקנות שבשניהם אסורים מד"ס. ועיין פר"ח סי' ס"ה ס"ק ט"ו:

· מעבר לתחילת הדף

קל גבינות הגוים, איסורן מד"ס מפני שמעמידין אותן בעור קיבת נבילה כמפורש בעבודה זרה:

· מעבר לתחילת הדף

קלא גוי ועבד הבא על בת ישראל. למ"ד הולד פגום דבר תורה הוא ומק"ו מאלמנה לכ"ג מייתינן לה בפרק החולץ (דף מה.) והרמב"ם פ' ט"ו מהל' א"ב פסק כמ"ד דהולד כשר. וכתב שם ה"ה בשם הרמב"ן שאם ילדה בת הדבר ספק אם כשרה לכהונה וכתב ואם נשאת אין מוציאין מידו והולד ספק חלל ע"כ. והדבר תמוה בעיני דאי מספ"ל להרמב"ן הלכה כמאן הו"ל למיזל לחומרא כדין ספק גרושה או ספק זונה שכתב הרמב"ם דמוציא בגט משום דספקא דאורייתא היא, והכא נמי בגוי ועבד הבא על בת ישראל למ"ד דהולד פגום הוי מדאורייתא כמו שביארנו, ואי ס"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום מדרבנן והך ק"ו לאו דוקא. א"כ למה הולד ספק חלל מאי שנא מספק חלוצה דהולד כשר. וכבר ראיתי שנתעורר בכל זה הרב מוהר"י רוזאניש בספרו הבהיר. ועיין בתוס' יבמות (דף טז:) ד"ה קסבר:

· מעבר לתחילת הדף

קלב גויה או שפחה. דקי"ל דהולד הולך אחר הגויה או אחר השפחה. ונ"מ דמותר לישא אחותו מן השפחה או מהגויה. כתב מור"ם באה"ע סי' ט"ו דלכתחילה אסור לבא עליה דיש מסתפקים לומר דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר הגויה אבל מדרבנן הוי זרעו ולכן יש להחמיר לכתחילה ע"כ. ועיין בספר חלקת מחוקק סי' הנז' מה שתמה עליו תמיהא עצומה:

· מעבר לתחילת הדף

קלג גוי. כתב הרמב"ם פ"ו מהלכות נחלות הגוי יורש את אביו דבר תורה והגר אינו יורש את אביו הגוי אלא מדבריהם שמא יחזור לסורו ויראה לי שתנאי מועיל בירושה זו הואיל ואין הגוי מחוייב לעמוד בתקנת חכמים. ואין הגוי יורש את אביו הגר ולא גר יורש את גר לא מד"ת ולא מד"ס:

· מעבר לתחילת הדף

קלד גוי מסל"ת. בעדות אשה מהימן. ובשאר איסורין הוי פלוגתא דרבוותא י"א דבאיסורין דאורייתא לא מהימן ובאיסורא דרבנן מהימן וי"א דאינו נאמן בכל התורה כולה בין לאסור בין להתיר בין איסורין דאורייתא בין איסורין דרבנן. והש"ך כתב דבדאורייתא אין לחלק בין איתחזק איסורא ללא איתחזק איסורא בכל אינו נאמן. אבל בדרבנן יש לחלק בין אתחזק דלא מהימן ללא אתחזק דמהימן. ובהכי ניחא לי מ"ש באורח חיים סי' תקי"ג בדין הבצים בי"ט דנאמן במסל"ת. וביורה דעה ס"ס קל"ז כתב שאין העכו"ם נאמן במסל"ת בהכשר כלים האסורים. ועיין להפר"ח י"ד סימן ס"ט ס"ק ל"ט דפליג אהא והעלה דאין לחלק כלל בין איסורין דאורייתא ובין איסורין דרבנן בין איתחזק ללא איתחזק דאפילו בדאיתחזק נאמן באיסורין דרבנן ע"ש בארוכה לענין הלכה. ועיין עוד שם בסי' פ"ג ס"ק כ"ב ובתשובת בית יעקב סי' קע"א ובספר עץ חיים דף קמ"א ע"א:

· מעבר לתחילת הדף

קלה גויים לענין עדות. כתב הרב כנסת הגדולה סימן מ"ב בשם מוהר"י הלוי דפסולי עדות מדאורייתא נינהו לכ"ע. ועי' במ"ש מרן בטח"מ סי' ל"ד. והקראי"ם שקידש אשה בפניהם כתב הרב כנה"ג דלדעת הרדב"ז וכמה פוסקים הם פסולים מדאורייתא ולא הוו קידושין כלל. ולדעת מוהרש"ך ושאר פוסקים צריכה גט מספק. ויש מי שסובר דהוו קידושין מדאורייתא:

· מעבר לתחילת הדף

קלו גילוי עריות דאמרינן יהרג ואל יעבור. כתב הש"ך יו"ד סימן קנ"ז ס"ק י' ז"ל ומ"מ משמע דבערוה דרבנן לכ"ע יעבור ואל יהרג. וכ"כ מרן הב"י בטי"ד סימן קצ"ה על מ"ש הרמב"ן דאסור לבעל למשש דפק אשתו נידה וז"ל ומיהו אם החולי מסוכן ואין שם רופאים משמע קצת מדבריו דשרי משום פיקוח נפש אלא דאיכא למימר דלטעמיה אזיל דס"ל דנגיעת ערוה אסורא מד"ס. אבל להרמב"ם דסבר דנגיעת ערוה אסורה מן התורה אף על גב דאיכא פקוח נפש אפשר דאסור משום דהוי אביזרא דגילוי עריות ע"כ. ועיין בתשובת הרא"ם ח"א סימן נ"ט שכתב בפשיטות דאפילו באיסור ביאה דרבנן יהרג ואל יעבור. ועיין במשנה למלך הל' יסודי התורה:

· מעבר לתחילת הדף

קלז גלגול שבועה. דעת רש"י בפרק הכותב (דף פ"ו ע"ב) דהוי פלוגתא דתנאי אי מגלגלין בשבועה דרבנן והתוס' חלקו עליו וכתבו דלכ"ע מגלגלין בדרבנן ע"ש ד"ה ר' אליעזר:

· מעבר לתחילת הדף

קלח גולל ודופק המת. שמטמאים במגע ובאהל כקבר עצמו. דעת הרמב"ם בפ"ב דטומאת מת דטומאתן מד"ס. ודעת הראב"ד דטומאתם מן התורה. וכן לענין אבות הטומאה להרמב"ם ז"ל הוו אבות הטומאה מד"ס כמ"ש בפ"ה שם. ועיין בתשו' זרע אברהם חי"ד סי' י"ז:

· מעבר לתחילת הדף

קלט גזור הא אטו הא. כתב רש"י דף ל"ו בביצה אהא דאין רוכבין יהיב טעמא תלמודא גזרה שמא יצא חוץ לתחום אלמא ש"מ תחומין דאורייתא. וכתב הוא ז"ל אלמא מדגזור רכיבה אטו תחומין ש"מ תחומין דאורייתא דאי מדרבנן לא הוו אסרי מילתא אחריתי משום דידיה. וכתב הרב ב"ח או"ח סי' תצ"ה דהיכא דאיכא אסמכתא דקרא הוי כאיסור תורה וגזרינן. ועיין דברי התוס' פרק כל כתבי ד"ה אם בשביל ישראל דס"ל דכל דעיקר איסורו מדאורייתא גזרינן אפי' בדרבנן יע"ש. ובפ"ו דמנחות (דף ס"ח) ד"ה והא כתיב כתבו דאין סברא לגזור ולהחמיר במלתא אלא אם כן הוי דאורייתא ואיכא לאו נמי אבל מילתא דהוי דאורייתא ואינו אלא למצוה וליכא לאו לא גזרינן:

· מעבר לתחילת הדף

קמ גילוח הפאה. דקי"ל באשה דאף דהיא מותרת לגלח פאת ראשה אסורה לגלח פאת ראש האיש. כתב הראב"ד ומרן בפי"ב מהל' ע"ז דהאי איסורא אינו אלא מדרבנן ולא איסורא דאורייתא ע"ש:

· מעבר לתחילת הדף

קמא גזל ועושק העכו"ם. כתב מרן ריש הל' גזילה דדייק רבינו לכתוב אסור לעושקו או לגוזלו. ולא כתב שעובר עליו בל"ת לומר שאין איסור זה מן התורה אלא מדרבנן. ועיין בריש הל' גניבה דכתב הרמב"ם בהדיא דעובר בל"ת ועיין בתשו' יד אליהו סי' צ' ובספר מחנה אפרים הל' גזלה סי' ג':

· מעבר לתחילת הדף

קמב גזל פחות מש"פ. כתב ה"ה דדין פחות מש"פ בממון כדין חצי שיעור באיסורי' דהלכה כר"י דחצי שיעור אסור מן התורה. ולענין השבה אינו חייב להשיבו ועיין בספר מחנה אפרים הל' גזילה סימן א':

· מעבר לתחילת הדף

קמג גזל בקרבן. הוי פלוגתא בפרק הניזקין גבי חטאת גזולה דעולא ס"ל דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי ל"ק ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת כדי שלא יהיו הכהנים עצבים. ור"י סבר ד"ת בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת דיאוש כדי קני ומדרבנן אמרו נודעה אינה מכפרת כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות:

· מעבר לתחילת הדף

קמד גר קטן דמטבילין ע"ד ב"ד. כתבו התוס' פ"ק דכתובות ריש דף י"א ד"ה מטבילין דהוי מדרבנן בקטן דאית ליה זכייה מדרבנן ע"ש. ומצינו גר קטן דבר תורה וכגון מעוברת שנתגיירה כמ"ש בפרק הערל (דף פ"ח) וכמ"ש שם התוספות:

· מעבר לתחילת הדף

קמה גר דאסור באמו ובאחותו מאמו שנתגיירו. איסורו מדרבנן כמ"ש בפ' כיצד שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ופסקו הרמב"ם פי"ד מאיסורי ביאה:

· מעבר לתחילת הדף

קמו גר בקללת אביו. אינו אלא מדרבנן כמ"ש בגמ' כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכן מטעם זה אסור בכל שאר בשר שהי"ל בגיותו ולא גזרו אלא בשאר האם ולא בשאר האב. וע"כ מותר לישא בתו שנתגיירה ואשת אחיו מאביו ובאשת בנו וב' אחיות מן האב. וכן השניות כולן לא גזרו עליהם בגרים כמ"ש הרמב"ם:

· מעבר לתחילת הדף

קמז גירושין. מצאתי להרב כנה"ג י"ד סי' רל"ט כתב על פלוגתא דב"ש וב"ה דלא יגרש אדם את אשתו וכו'. כתב דאין כאן שום מצוה לא מדאורייתא ולא מדרבנן דאפילו לב"ש דאמרי לא יגרש עצה טובה קמ"ל ולא שהוא מוזהר ע"ז. דלא מצינו בשום מקום שיהא מוזהר האדם שלא לגרש את אשתו אפילו מדרבנן. וראיה לדבר מדהוצרך רגמ"ה לתקן שלא לגרש אשה שלא מרצונה. ועוד ראיה שאנו נוהגין להתיר למגרש אם נשבע לגרש ע"ש בארוכה. ושוב ראיתי להרב פ"מ ח"ג סי' ג' ומוהר"א ששון סי' ס"ד כתבו כן. ועיין במשנה למלך להר"י כולי ז"ל הביא ההיא דסנהדרין (דף ס"ג) דאמרינן בא וראה כמה קשין גרושין שהרי דוד התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש דמשמע דמדרבנן מיהא אסיר. והוא הוכיח מכמה דוכתי דמשמע דאיסורא דאורייתא נמי איכא. וכבר הארכנו בזה בספר שמע יעקב בס"ד:

· מעבר לתחילת הדף

קמח גט אינו פוסל ביבמה אלא מדבריהם. וזה פשוט ועיין הרמב"ם סוף פ"ז דתרומות:

· מעבר לתחילת הדף

קמט גט פסול. כשאמרו חכמים. כתב מרן הכ"מ פ"ח מהלכות גירושין בתשו' הרמב"ם ז"ל כל שנמצא בל' חכמים במשנה או בש"ס אינו גט או ה"ז בטל או אינה מגורשת אז שזה הפסלות שבגט הוא מדאורייתא. אמנם המקומות שאמרו בהם חכמים שהוא גט פסול הענין אצלי מסופק אפשר שיהא הפיסול מדאורייתא ואפשר שיהיה מדרבנן. ועיין בפרק ח' בספר מים חיים דף י"ב ע"ג ובפרק ח' הלכות גיטין סימן ק"ך ס"ק י"א ד"ה איברא:

· מעבר לתחילת הדף

קנ גט דהוי פסול מדרבנן. הוי פלוגתא דרבוותא דלהרמב"ן אפילו אם נשאת תצא. ושאר רבוותא ס"ל דבפסולין דרבנן לא תצא:

· מעבר לתחילת הדף

קנא גט דמקילין ביה בשעת הדחק. כתב הרד"ך בית ג' דלא אמרינן שהוא כשר בשעת הדחק אלא במילי דרבנן אבל לא במילי דאורייתא. אבל מצאתי בתשובת תומת ישרים סי' נ"ט שכתב שבשעת הדחק נכון לסמוך על המקילין אף בספיקא דאורייתא יע"ש:

· מעבר לתחילת הדף

קנב גט אשה. שא"ל מת בעלה ונתקדשה לא' וקודם שנשאת בא בעלה הא' ונתן לה השני גט. דקי"ל בפ' האשה רבה דלא פסלה לכהונה מצאתי במהרש"ך ח"א סי' כ"ו דפסלה לכהונה מדרבנן. ולפי דבריו אם נשאת לכהן כופין אותו להוציא. ומהרשד"ם בחלק אבן העזר סי' ס"ב עלה בהסכמה דאפילו מדרבנן מותרת לכהונה ואין צריך כרוז להתירה:

· מעבר לתחילת הדף

קנג גט ששינה שמו ושמה. דקי"ל דפסול כתבו התוס' בגיטין (דף ך') ד"ה הא בעינן שמו ושמה דהך פסול אינו אלא מדרבנן ודבריהם תמוהים. וכבר עמדו על דבריהם מוהריב"ל ומוהרח"ש בתשו' סי' י"ג. ודעת הרי"ף והרא"ש דפסול דאורייתא הוא והולד ממזר:

· מעבר לתחילת הדף

קנד גט ששינה עירו ושם עירה. כתב בתשו' תומת ישרים סי' ר"ח דכל הפוסקים ס"ל ליסוד פיסול זה מדרבנן חוץ מר' ישעיה הב' דס"ל דהוי דאורייתא. ותמהני על הרא"ם שכתב בח"א סי' פ"ו דאם יש ספק שמא הלך לגור שם או שקנה בית דירה או קרקע כל שהוא או שמא עבר עליו י"ב חדשים אם א"א להתברר ספק דאורייתא לחומרא עכ"ל. דהא כל הפוסקים קיימי בשיטה א' דפיסול זה אינו אלא מדרבנן:

· מעבר לתחילת הדף

קנה גט שחתומים בו עדים. ע"י שכתב הבעל שיכתבו ויחתמו דקי"ל דאפי' אם הוא פקח הגט פסול דבעינן עד שישמעו מפיו. כתב הרד"ך בית ו' חדר ב' דפסול זה הוא מדרבנן:

· מעבר לתחילת הדף

---

---

שולי הגליון

---

---