אבני נזר/אבן העזר/קלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קלח

סימן קלח

ב"ה יום ועש"ק שלח אסת"ר לפ"ק פה סאכטשאב.

לכבוד הרב החריף מו"ה אברהם דובעריש דומ"ץ בווארשא.

א

א) עברתי על הגב"ע והיא סתומה כי כתוב שתחילה אמר העד שהשליכה ולא נתבאר אימתי השליכה אם תוך כדי דיבור אם לאחר כדי דיבור ולאכ"ד אינו מועיל השלכתה כמ"ש בתשו' חכ"צ סי' קט"ו ופשוט:

ב

ב) גם מ"ש בגב"ע אח"כ חזר בו ואמר שאינו יודע אם השליכה לא נתבאר מתי הי' החזרה אם תכ"ד, דלאחר כדי דיבור הו"ל חוזר ומגיד או שהחזרה הי' לאחר כ"ד רק משום שעדיין לא נחקרה עדותו, ואף דקי"ל עידי קידושין א"צ דרישה וחקירה ונגמרה עדותו בלא דרישה וחקירה ואינו יכול לחזור כמ"ש בסמ"ע סי' כ"ט סק"א, מ"מ בנידון דידן שהאשה, מכחשת הו"ל דין מרומה וצריך דרוח"ק כמ"ש הב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ד, וא"כ יכול לחזור קודם דרישה וחקירה כמ"ש הריב"ש סי' רס"ו דף ע"ג עמוד ד' דה"מ אבל:

ג

ג) עוד לא נתבאר במה שאמר העד שחזר בו שאינו יודע אם השליכה, שעכ"פ יוכל להיות שהשליכה מיד תיכף שהגיע לידה דבכה"ג אף לאחר חזרה אין עד קידושין כלל, שאינו יודע שום ראי' על ריצוי דידה, אך אם הספק רק שמא השליכה תוך כדי דיבור אך עכ"פ הי' רגע משתהה בידה בכהאי גוונא הוי קידושין, דבמה שמשתהה רגע בידה ראי' שנתרצתה רק אם ראינו שזרקה תכ"ד יש ראי' מהזריקה שמעולם לא נתרצתה כמ"ש החכ"צ סי' קט"ו, אבל בלא נודע אם זרקה דליכא ראי' שלא נתרצתה שוב אנו תופסין, מדשהתה הקידושין רגע בידה שנתרצית:

ד

ד) עוד תיוהא חזינא בהאי גב"ע שלא נכתב שום דרישה וחקירה לא זמן ולא מקום ע"כ צריך להושיב ב"ד שנית ויגבו העדות מעד זה ומעד האחרון, והעדים האמצעים שאין ממש בדבריהם אין לקרותם כלל, וישאלו ג"כ את העד הראשון מה כוונתו במאמרו איני יודע אם השליכה כנ"ל, ואם יאמר שאפשר השליכה תיכף ומיד, אינו עד קידושין. והעד האחרון לבד אינו נאמן כיון שמכחישתו דעד אחד בהכחשת בעל דין לאו כלום הוא, וכן הוא ברמ"א:

ה

ה) ואף שיש לפקפק כיון שמ"מ היא מוכחשת משני עדים במה שטענה שאמרה להמקדש בשעה שאמר הרי את מקודשת לי השיבה א קרענק, ושני העדים העידו ששתקה והוחזקה כפרנית, ושוב אין הכחשתה כלום ואסורה לינשא מחמת עד האחרון, ליתא דהוחזק כפרן לא שייך אלא באומר לא לויתי וחזר ואמר פרעתי דלעולם אינו נאמן אם אמר פרעתי קודם דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ואם אמר פרעתי אחר. כך הוחזק כפרן לאותו ממון שמתחילה רצה לכפור ממון, אבל הכא אם באמת השליכה ושתקה, והיא הוסיפה שהשיבה לו דברי מיאון, הא לא הוחזקה כפרן לאותו קידושין שלפי האמת ג"כ לא היתה מקודשת:

ו

ו) והא דשבועות (ל"ד:) מנה מניתי לך בצד עמוד זה אמר לי' לא עברתי בצד עמוד זה מעולם ונפקי בי' סהדי דהשתין מים בצד עמוד זה, דבעי למימר הוחזק כפרן [אי לאו משום דמילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי'] ואף דלא הוחזק כפרן בממון רק בהעברת עמוד, כבר כתבו התוס' שם דהטעם דמשמע דבעי למימר אם עברתי אני חייב והיינו שמה שאמר שלא עבר אינו דבר בפני עצמו רק שעושה זאת לראי' שלא לוה, ממילא כשהוחזק כפרן בהעברה כאילו הוחזק כפרן בהלואה, אבל בנידון דידן אין טענתה שהשיבה דברי מיאון ראי' על השלכה רק טענה בפני עצמו שאפי' לא השליכה והשיבה דברי מיאון ג"כ אינם קידושין, וע"כ נהי דהוחזקה כפרנית בטענות מיאון לא הוחזקה כפרנית בטענת שהשליכה ועיין חלקת מחוקק סי' קט"ו סק"ג, ואם כה יאמר העד שזה יודע בבירור שנשתהה עכ"פ רגע בידה ואם אחר כך השליכה איני יודם עוד נעיין בדבר, אולי יתחדש דבר בגב"ע מחדש:

דברי הדו"ש וש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף