אבני נזר/אבן העזר/תנב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן תנב | {{מרכז|'''סימן תנב'''}} | ||
==א== | |||
א) שם (נ"ג:) ברש"י ד"ה משום אונסא דאורחא עיי"ש ובתוס' שהוכיחו מתוך פירש"י שהקידושין אינם חלין והשיגו ע"ז מסוגיא דבכורות דמפורש שהקידושין חלין בגבולין, והנה צריך להבין בטעם הדבר כיון דבגבולין אסור בהנאה, ואף שיכולה {{עוגן|קלה.}}{{עוגן|קלה־א}}להביאו לירושלים לא הוי רק גורם לממון כמפורש בפרק כל שעה (כ"ט:) בחמץ של הקדש במועד חשוב רק גורם לממון כיון שאינו יכול למוכרו בפסח רק אח"כ, וה"נ אינו יכול למוכרו בגבולין עד שיביאנו והרי מחוסר זמן שהוא הדרך וכ"ש דמחוסר מעשה ג"כ: | א) שם (נ"ג:) ברש"י ד"ה משום אונסא דאורחא עיי"ש ובתוס' שהוכיחו מתוך פירש"י שהקידושין אינם חלין והשיגו ע"ז מסוגיא דבכורות דמפורש שהקידושין חלין בגבולין, והנה צריך להבין בטעם הדבר כיון דבגבולין אסור בהנאה, ואף שיכולה {{עוגן|קלה.}}{{עוגן|קלה־א}}להביאו לירושלים לא הוי רק גורם לממון כמפורש בפרק כל שעה (כ"ט:) בחמץ של הקדש במועד חשוב רק גורם לממון כיון שאינו יכול למוכרו בפסח רק אח"כ, וה"נ אינו יכול למוכרו בגבולין עד שיביאנו והרי מחוסר זמן שהוא הדרך וכ"ש דמחוסר מעשה ג"כ: | ||
==ב== | |||
ב) אך י"ל לפמ"ש הרא"ש דפטר חמור יכול למוכרו קודם פדיון שהלוקח יפדנו, והיינו דאף דאסור בהנאה יכול ליקח דמי התירא דאית בי' אחר פדיון וה"נ יכול ליקח. בגבולין מה ששוה להוליכו לירושלים ולאוכלו: | ב) אך י"ל לפמ"ש הרא"ש דפטר חמור יכול למוכרו קודם פדיון שהלוקח יפדנו, והיינו דאף דאסור בהנאה יכול ליקח דמי התירא דאית בי' אחר פדיון וה"נ יכול ליקח. בגבולין מה ששוה להוליכו לירושלים ולאוכלו: | ||
==ג== | |||
ג) איברא דצריך להבין לשיטת הרמב"ם דפטר חמור אסור למכור כלל קודם הפדיון ופסק כן המחבר והשמיט דעת הרא"ש והטור והרמ"א שהגיה על המחבר שיטת הרא"ש והטור ולא כתב בשם י"א, משום שאינו מוכח להדיא במחבר שחולק, וכ"כ הש"ך בכמה מקומות שכן דרכו של הרמ"א] א"כ הכי נמי מעשר שני אסור למכור כלל חוץ לירושלים, והדר קושיא לדוכתא, ואף שיכול למכור שיהי' הדמים נתפסין בקדושה, מה יועיל זה הלא גם הדמים יהי' אסורין כדברי רש"י: | ג) איברא דצריך להבין לשיטת הרמב"ם דפטר חמור אסור למכור כלל קודם הפדיון ופסק כן המחבר והשמיט דעת הרא"ש והטור והרמ"א שהגיה על המחבר שיטת הרא"ש והטור ולא כתב בשם י"א, משום שאינו מוכח להדיא במחבר שחולק, וכ"כ הש"ך בכמה מקומות שכן דרכו של הרמ"א] א"כ הכי נמי מעשר שני אסור למכור כלל חוץ לירושלים, והדר קושיא לדוכתא, ואף שיכול למכור שיהי' הדמים נתפסין בקדושה, מה יועיל זה הלא גם הדמים יהי' אסורין כדברי רש"י: | ||
==ד== | |||
ד) אולם הרמב"ם לטעמי' דס"ל בקדשה בתמרה דאם יש לה דרך למדי היא מקודשת מה"ת, הרי דאף דעכשיו כמו שהיא כאן אינו שוה פרוטה חשוב ממון, וצ"ל דעדיף מחמץ במועד, דהזמן אסור, משא"כ התם אף עכשיו ראוי אם יוליכנו שם, וה"נ כיון שראוי עכשיו אם יוליכנו לירושלים, ולפי זה למה דרוב פוסקים חולקים בקידשה בתמרה פליגי ג"כ בפטר חמור, וע"כ סוברים פטר חמור מותר למוכרו קודם פדיון שהלוקח יפדנו, ויפה פסק הרמ"א שהכריע כהרא"ש ודו"ק: | ד) אולם הרמב"ם לטעמי' דס"ל בקדשה בתמרה דאם יש לה דרך למדי היא מקודשת מה"ת, הרי דאף דעכשיו כמו שהיא כאן אינו שוה פרוטה חשוב ממון, וצ"ל דעדיף מחמץ במועד, דהזמן אסור, משא"כ התם אף עכשיו ראוי אם יוליכנו שם, וה"נ כיון שראוי עכשיו אם יוליכנו לירושלים, ולפי זה למה דרוב פוסקים חולקים בקידשה בתמרה פליגי ג"כ בפטר חמור, וע"כ סוברים פטר חמור מותר למוכרו קודם פדיון שהלוקח יפדנו, ויפה פסק הרמ"א שהכריע כהרא"ש ודו"ק: | ||
==ה== | |||
ה) איברא דבאמת גם לשיטת הרמב"ם בתמרה לא אתי שפיר כי באמת דוחק גדול לחלק בין יש לו דרך לילך לשם בין הא דאוכל חמץ הקדש במועד, וכי היכי דהתם לא חשוב ממון משום דזמן של עכשיו אינו ראוי כן בתמרה באותו מקום שהוא אינו שוה פרוטה, והעיקר דטעם הרמב"ם בתמרה כמ"ש הר"ן שם דכיון ששוה פרוטה במקום אחר שוב יכולה לומר לדידי שוה לי פרוטה, משא"כ במעשר דבגבולין אינו שוה כלום שאסור בהנאה ואם תמכרנו הדמים נתפסין, ולמוכרו שישאר המעשר קודש והדמים חולין אסורה לעשות כן והדר קושיא לדוכתא והעיקר מה שנ"ל בזה אבאר לקמן בסי' שאחר זה בעז"ה: | ה) איברא דבאמת גם לשיטת הרמב"ם בתמרה לא אתי שפיר כי באמת דוחק גדול לחלק בין יש לו דרך לילך לשם בין הא דאוכל חמץ הקדש במועד, וכי היכי דהתם לא חשוב ממון משום דזמן של עכשיו אינו ראוי כן בתמרה באותו מקום שהוא אינו שוה פרוטה, והעיקר דטעם הרמב"ם בתמרה כמ"ש הר"ן שם דכיון ששוה פרוטה במקום אחר שוב יכולה לומר לדידי שוה לי פרוטה, משא"כ במעשר דבגבולין אינו שוה כלום שאסור בהנאה ואם תמכרנו הדמים נתפסין, ולמוכרו שישאר המעשר קודש והדמים חולין אסורה לעשות כן והדר קושיא לדוכתא והעיקר מה שנ"ל בזה אבאר לקמן בסי' שאחר זה בעז"ה: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
{{ | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־12:02, 20 באוקטובר 2024
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) שם (נ"ג:) ברש"י ד"ה משום אונסא דאורחא עיי"ש ובתוס' שהוכיחו מתוך פירש"י שהקידושין אינם חלין והשיגו ע"ז מסוגיא דבכורות דמפורש שהקידושין חלין בגבולין, והנה צריך להבין בטעם הדבר כיון דבגבולין אסור בהנאה, ואף שיכולה להביאו לירושלים לא הוי רק גורם לממון כמפורש בפרק כל שעה (כ"ט:) בחמץ של הקדש במועד חשוב רק גורם לממון כיון שאינו יכול למוכרו בפסח רק אח"כ, וה"נ אינו יכול למוכרו בגבולין עד שיביאנו והרי מחוסר זמן שהוא הדרך וכ"ש דמחוסר מעשה ג"כ:
ב[עריכה]
ב) אך י"ל לפמ"ש הרא"ש דפטר חמור יכול למוכרו קודם פדיון שהלוקח יפדנו, והיינו דאף דאסור בהנאה יכול ליקח דמי התירא דאית בי' אחר פדיון וה"נ יכול ליקח. בגבולין מה ששוה להוליכו לירושלים ולאוכלו:
ג[עריכה]
ג) איברא דצריך להבין לשיטת הרמב"ם דפטר חמור אסור למכור כלל קודם הפדיון ופסק כן המחבר והשמיט דעת הרא"ש והטור והרמ"א שהגיה על המחבר שיטת הרא"ש והטור ולא כתב בשם י"א, משום שאינו מוכח להדיא במחבר שחולק, וכ"כ הש"ך בכמה מקומות שכן דרכו של הרמ"א] א"כ הכי נמי מעשר שני אסור למכור כלל חוץ לירושלים, והדר קושיא לדוכתא, ואף שיכול למכור שיהי' הדמים נתפסין בקדושה, מה יועיל זה הלא גם הדמים יהי' אסורין כדברי רש"י:
ד[עריכה]
ד) אולם הרמב"ם לטעמי' דס"ל בקדשה בתמרה דאם יש לה דרך למדי היא מקודשת מה"ת, הרי דאף דעכשיו כמו שהיא כאן אינו שוה פרוטה חשוב ממון, וצ"ל דעדיף מחמץ במועד, דהזמן אסור, משא"כ התם אף עכשיו ראוי אם יוליכנו שם, וה"נ כיון שראוי עכשיו אם יוליכנו לירושלים, ולפי זה למה דרוב פוסקים חולקים בקידשה בתמרה פליגי ג"כ בפטר חמור, וע"כ סוברים פטר חמור מותר למוכרו קודם פדיון שהלוקח יפדנו, ויפה פסק הרמ"א שהכריע כהרא"ש ודו"ק:
ה[עריכה]
ה) איברא דבאמת גם לשיטת הרמב"ם בתמרה לא אתי שפיר כי באמת דוחק גדול לחלק בין יש לו דרך לילך לשם בין הא דאוכל חמץ הקדש במועד, וכי היכי דהתם לא חשוב ממון משום דזמן של עכשיו אינו ראוי כן בתמרה באותו מקום שהוא אינו שוה פרוטה, והעיקר דטעם הרמב"ם בתמרה כמ"ש הר"ן שם דכיון ששוה פרוטה במקום אחר שוב יכולה לומר לדידי שוה לי פרוטה, משא"כ במעשר דבגבולין אינו שוה כלום שאסור בהנאה ואם תמכרנו הדמים נתפסין, ולמוכרו שישאר המעשר קודש והדמים חולין אסורה לעשות כן והדר קושיא לדוכתא והעיקר מה שנ"ל בזה אבאר לקמן בסי' שאחר זה בעז"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |