אבני נזר/אבן העזר/שטו: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן שטו | {{מרכז|'''סימן שטו'''}} | ||
==א== | |||
א) (דף נ"ב ע"א) גמ' רבא אמר אלמנה לכה"ג ונשבית אינו חייב לפדותה משום שאיסור דבר אחר גרם לה, וכן במדיר אשת כהן עיי"ש ופירש הרמב"ם בהלכותיו משום שנאסרה והי' הדין יוציא ויתן כתובה קודם שנשבית, ולפי זה אשת כהן שנשבית ונדרה הנאה ממנו בשבי' מחוייב לפדותה דתנאי כתובה לא הפסידה משום שהפסידה האישות כיון שנאסרה תחילה עליו ומשום דבר אחר גרם לאסור ליכא כיון שלא נאסרה קודם שבי', ובריא"ז כתב דאינו מחוייב לפדותה ולא חילק בין אשת כהן לאשת ישראל, ולדעת הרמב"ם באשת כהן מחוייב לפדותה, ובח"מ סי' פ' סק"ח אשת כהן שזינתה בשבי' ברצון מחוייב לפדותה וב"ש חולק עיי"ש, ולפמ"ש לדעת הרמב"ם הדין כח"מ, והא דאצטריך סומכוס בהדירה בשבי' לטעמא דאערומי הוא באשת ישראל דלא קרינא בי' ואהדרינך לאינתו ולמאי דס"ד דפליגו באשת כהן צ"ל דהאי דאל"כ אתי לאערומי הוא ראי', אבל בלא טעם דאתי לאערומי חייב לפדותה דקרינא בי' ואהדרינך לאינתו: | א) (דף נ"ב ע"א) גמ' רבא אמר אלמנה לכה"ג ונשבית אינו חייב לפדותה משום שאיסור דבר אחר גרם לה, וכן במדיר אשת כהן עיי"ש ופירש הרמב"ם בהלכותיו משום שנאסרה והי' הדין יוציא ויתן כתובה קודם שנשבית, ולפי זה אשת כהן שנשבית ונדרה הנאה ממנו בשבי' מחוייב לפדותה דתנאי כתובה לא הפסידה משום שהפסידה האישות כיון שנאסרה תחילה עליו ומשום דבר אחר גרם לאסור ליכא כיון שלא נאסרה קודם שבי', ובריא"ז כתב דאינו מחוייב לפדותה ולא חילק בין אשת כהן לאשת ישראל, ולדעת הרמב"ם באשת כהן מחוייב לפדותה, ובח"מ סי' פ' סק"ח אשת כהן שזינתה בשבי' ברצון מחוייב לפדותה וב"ש חולק עיי"ש, ולפמ"ש לדעת הרמב"ם הדין כח"מ, והא דאצטריך סומכוס בהדירה בשבי' לטעמא דאערומי הוא באשת ישראל דלא קרינא בי' ואהדרינך לאינתו ולמאי דס"ד דפליגו באשת כהן צ"ל דהאי דאל"כ אתי לאערומי הוא ראי', אבל בלא טעם דאתי לאערומי חייב לפדותה דקרינא בי' ואהדרינך לאינתו: | ||
==ב== | |||
ב) איברא דקשה לי לדעת הרמב"ם מהא דנשבית בחיי בעלה ומת בעלה אין היתומים חייבים שאין אני קורא בה ואותיבנך לאינתו והרמב"ם ז"ל הביא הברייתא סתם ולא כתב הטעם שאין אני קורא כו' וא"כ משמע סתמא בין אשת ישראל בין אשת כהן, וקשה למה דסובר הרמב"ם דכל שבשעה שנשבית היתה ראוי' לאשה באשת כהן חייב לפדותה ה"נ יתחייבו היתומים לפדותה, ולאביי לא קשיא מברייתא די"ל מדתני טעמא שאין אני קורא כו' באשת ישראל מיירי אך להרמב"ם קשה כנ"ל: | ב) איברא דקשה לי לדעת הרמב"ם מהא דנשבית בחיי בעלה ומת בעלה אין היתומים חייבים שאין אני קורא בה ואותיבנך לאינתו והרמב"ם ז"ל הביא הברייתא סתם ולא כתב הטעם שאין אני קורא כו' וא"כ משמע סתמא בין אשת ישראל בין אשת כהן, וקשה למה דסובר הרמב"ם דכל שבשעה שנשבית היתה ראוי' לאשה באשת כהן חייב לפדותה ה"נ יתחייבו היתומים לפדותה, ולאביי לא קשיא מברייתא די"ל מדתני טעמא שאין אני קורא כו' באשת ישראל מיירי אך להרמב"ם קשה כנ"ל: | ||
==ג== | |||
ג) ונראה דהנה קשה למה דקי"ל רפואה שיש לה קצבה דאין דינה כמזונות מ"מ הבעל עצמו מחוייב בה איך יכול לומר הרי גיטה וכתובתה ותרפא עצמה מאי שנא מנשבית שאינו יכול לומר הרי גיטה וכתובתה ותפדה עצמה, וראיתי להב"ש סי' ע"ט סק"א שכתב דבאמת ברפואה שיש לה קצבה אינו יכול לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי עצמך, אך הריא"ז כתב להיפוך וז"ל האשה שלקתה הבעל חייב לרפאותה בין רפואה שיש לה קצבה בין שאין לה קצבה ואינו רוצה לגרשה ולתת לה כתובתה רשאי עכ"ל, משמע להדיא דאף ביש לה קצבה דעלה קאי, אך בירורן של דברים כמ"ש בשטמ"ק בשם הרמ"ה בטעם החילוק שבין רפואה לפדי' דפדי' אם רוצה הבעל לתת כל הדמים שרצו {{עוגן|צח:}}{{עוגן|צח־ג}}עבורה יכול לפדותה כרגע ע"כ חל עליו בשעה שנשבית חיוב כל פרקונה, משא"כ רפואה שאף אם יתן לרופא כל דמי רפואתה מ"מ אי אפשר לרפאותה כרגע רק בהמשך זמן ע"כ לא חל עליו תחילה רק רפואה של אותה שעה, ואם מגרשה אינו חייב ברפואה של אח"כ: | ג) ונראה דהנה קשה למה דקי"ל רפואה שיש לה קצבה דאין דינה כמזונות מ"מ הבעל עצמו מחוייב בה איך יכול לומר הרי גיטה וכתובתה ותרפא עצמה מאי שנא מנשבית שאינו יכול לומר הרי גיטה וכתובתה ותפדה עצמה, וראיתי להב"ש סי' ע"ט סק"א שכתב דבאמת ברפואה שיש לה קצבה אינו יכול לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי עצמך, אך הריא"ז כתב להיפוך וז"ל האשה שלקתה הבעל חייב לרפאותה בין רפואה שיש לה קצבה בין שאין לה קצבה ואינו רוצה לגרשה ולתת לה כתובתה רשאי עכ"ל, משמע להדיא דאף ביש לה קצבה דעלה קאי, אך בירורן של דברים כמ"ש בשטמ"ק בשם הרמ"ה בטעם החילוק שבין רפואה לפדי' דפדי' אם רוצה הבעל לתת כל הדמים שרצו {{עוגן|צח:}}{{עוגן|צח־ג}}עבורה יכול לפדותה כרגע ע"כ חל עליו בשעה שנשבית חיוב כל פרקונה, משא"כ רפואה שאף אם יתן לרופא כל דמי רפואתה מ"מ אי אפשר לרפאותה כרגע רק בהמשך זמן ע"כ לא חל עליו תחילה רק רפואה של אותה שעה, ואם מגרשה אינו חייב ברפואה של אח"כ: | ||
==ד== | |||
ד) ולפי זה יצא לנו דין חדש, דבאשת כהן שהחיוב עליו לפדותה ולהחזירה למדינתה אם מגרשה אין עליו חיוב רק הפדיון לבד לא להחזירה למדינתה דזה אי אפשר לעשות בבת אחת, ואין להקשות כיון שאין אני קורא בה אחר גירושין ואותבינך למדינתך יפטור לגמרי כמו נשבית בחיי בעלה ומת אין היורשין מחוייבין לפדותה שאין אני קורא כו' ואף שבשעה שנשבית הייתי קורא בה, מ"מ כיון שאח"כ אין אני קורא בה יפטור, דלא קשה, דא"כ אתי לאערומי, ודומה להדירה אחר שנשבית דאף דאין אני קורא בה שוב ואותבינך לי לאינתו כיון דאתי לאערומי חייב, ה"נ אף דאין אני קורא בה אחר כך ואותבינך למדינתך כיון דאתי לאערומי חייב בפדיון, והשתא במת בעלה כהן דפשוט אין היורשין חייבין להחזירה למדינתה, דמה לי נפרד האישות ע"י גט או ע"י מיתה, דחיוב יורשין מתנאי כתובה אינו רק במזונות ממילא גם בפדיון פטורים כיון דשוב אין אני קורא בה ואהדרינך למדינתך, והא דמחוייב בגירשה לפדותה אף דאין אני קורא בה ואותבינך כו' משום דאתי לאערומי, אבל במת שוב פטור: | ד) ולפי זה יצא לנו דין חדש, דבאשת כהן שהחיוב עליו לפדותה ולהחזירה למדינתה אם מגרשה אין עליו חיוב רק הפדיון לבד לא להחזירה למדינתה דזה אי אפשר לעשות בבת אחת, ואין להקשות כיון שאין אני קורא בה אחר גירושין ואותבינך למדינתך יפטור לגמרי כמו נשבית בחיי בעלה ומת אין היורשין מחוייבין לפדותה שאין אני קורא כו' ואף שבשעה שנשבית הייתי קורא בה, מ"מ כיון שאח"כ אין אני קורא בה יפטור, דלא קשה, דא"כ אתי לאערומי, ודומה להדירה אחר שנשבית דאף דאין אני קורא בה שוב ואותבינך לי לאינתו כיון דאתי לאערומי חייב, ה"נ אף דאין אני קורא בה אחר כך ואותבינך למדינתך כיון דאתי לאערומי חייב בפדיון, והשתא במת בעלה כהן דפשוט אין היורשין חייבין להחזירה למדינתה, דמה לי נפרד האישות ע"י גט או ע"י מיתה, דחיוב יורשין מתנאי כתובה אינו רק במזונות ממילא גם בפדיון פטורים כיון דשוב אין אני קורא בה ואהדרינך למדינתך, והא דמחוייב בגירשה לפדותה אף דאין אני קורא בה ואותבינך כו' משום דאתי לאערומי, אבל במת שוב פטור: | ||
==ה== | |||
ה) נסתפקתי לשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל, אשת כהן שנשבית ונעשה בעלה פצוע דכה מי אמרינן כיון דבשעה שנשבית היתה מותרת לו מחוייב לפדותה דהא קרינא בי' ואהדרינך למדינתך ולא חשוב דבר אחר גרס לה כיון דבשעת שבי' לא הי' פצוע דכה, או דילמא כיון דקי"ל פצוע דכה כהן לאו בקדושתו קאי ומותר בגיורת וה"ה דמותר בשבוי' [ואף שדעת הרמב"ם דלגבי לאו מפורש בתורה בקדושתו קאי הלא שבוי' דרבנן וא"כ דינו כמו אשת ישראל דכל דלא קרינן בי' ואותבינך לאינתו פטור, או דילמא כיון דבשעה שנשאה כהן הי' הרי תנאי כתובה שלה הי' ואהדרינך למדינתך: | ה) נסתפקתי לשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל, אשת כהן שנשבית ונעשה בעלה פצוע דכה מי אמרינן כיון דבשעה שנשבית היתה מותרת לו מחוייב לפדותה דהא קרינא בי' ואהדרינך למדינתך ולא חשוב דבר אחר גרס לה כיון דבשעת שבי' לא הי' פצוע דכה, או דילמא כיון דקי"ל פצוע דכה כהן לאו בקדושתו קאי ומותר בגיורת וה"ה דמותר בשבוי' [ואף שדעת הרמב"ם דלגבי לאו מפורש בתורה בקדושתו קאי הלא שבוי' דרבנן וא"כ דינו כמו אשת ישראל דכל דלא קרינן בי' ואותבינך לאינתו פטור, או דילמא כיון דבשעה שנשאה כהן הי' הרי תנאי כתובה שלה הי' ואהדרינך למדינתך: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
{{ | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־11:57, 20 באוקטובר 2024
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) (דף נ"ב ע"א) גמ' רבא אמר אלמנה לכה"ג ונשבית אינו חייב לפדותה משום שאיסור דבר אחר גרם לה, וכן במדיר אשת כהן עיי"ש ופירש הרמב"ם בהלכותיו משום שנאסרה והי' הדין יוציא ויתן כתובה קודם שנשבית, ולפי זה אשת כהן שנשבית ונדרה הנאה ממנו בשבי' מחוייב לפדותה דתנאי כתובה לא הפסידה משום שהפסידה האישות כיון שנאסרה תחילה עליו ומשום דבר אחר גרם לאסור ליכא כיון שלא נאסרה קודם שבי', ובריא"ז כתב דאינו מחוייב לפדותה ולא חילק בין אשת כהן לאשת ישראל, ולדעת הרמב"ם באשת כהן מחוייב לפדותה, ובח"מ סי' פ' סק"ח אשת כהן שזינתה בשבי' ברצון מחוייב לפדותה וב"ש חולק עיי"ש, ולפמ"ש לדעת הרמב"ם הדין כח"מ, והא דאצטריך סומכוס בהדירה בשבי' לטעמא דאערומי הוא באשת ישראל דלא קרינא בי' ואהדרינך לאינתו ולמאי דס"ד דפליגו באשת כהן צ"ל דהאי דאל"כ אתי לאערומי הוא ראי', אבל בלא טעם דאתי לאערומי חייב לפדותה דקרינא בי' ואהדרינך לאינתו:
ב[עריכה]
ב) איברא דקשה לי לדעת הרמב"ם מהא דנשבית בחיי בעלה ומת בעלה אין היתומים חייבים שאין אני קורא בה ואותיבנך לאינתו והרמב"ם ז"ל הביא הברייתא סתם ולא כתב הטעם שאין אני קורא כו' וא"כ משמע סתמא בין אשת ישראל בין אשת כהן, וקשה למה דסובר הרמב"ם דכל שבשעה שנשבית היתה ראוי' לאשה באשת כהן חייב לפדותה ה"נ יתחייבו היתומים לפדותה, ולאביי לא קשיא מברייתא די"ל מדתני טעמא שאין אני קורא כו' באשת ישראל מיירי אך להרמב"ם קשה כנ"ל:
ג[עריכה]
ג) ונראה דהנה קשה למה דקי"ל רפואה שיש לה קצבה דאין דינה כמזונות מ"מ הבעל עצמו מחוייב בה איך יכול לומר הרי גיטה וכתובתה ותרפא עצמה מאי שנא מנשבית שאינו יכול לומר הרי גיטה וכתובתה ותפדה עצמה, וראיתי להב"ש סי' ע"ט סק"א שכתב דבאמת ברפואה שיש לה קצבה אינו יכול לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי עצמך, אך הריא"ז כתב להיפוך וז"ל האשה שלקתה הבעל חייב לרפאותה בין רפואה שיש לה קצבה בין שאין לה קצבה ואינו רוצה לגרשה ולתת לה כתובתה רשאי עכ"ל, משמע להדיא דאף ביש לה קצבה דעלה קאי, אך בירורן של דברים כמ"ש בשטמ"ק בשם הרמ"ה בטעם החילוק שבין רפואה לפדי' דפדי' אם רוצה הבעל לתת כל הדמים שרצו עבורה יכול לפדותה כרגע ע"כ חל עליו בשעה שנשבית חיוב כל פרקונה, משא"כ רפואה שאף אם יתן לרופא כל דמי רפואתה מ"מ אי אפשר לרפאותה כרגע רק בהמשך זמן ע"כ לא חל עליו תחילה רק רפואה של אותה שעה, ואם מגרשה אינו חייב ברפואה של אח"כ:
ד[עריכה]
ד) ולפי זה יצא לנו דין חדש, דבאשת כהן שהחיוב עליו לפדותה ולהחזירה למדינתה אם מגרשה אין עליו חיוב רק הפדיון לבד לא להחזירה למדינתה דזה אי אפשר לעשות בבת אחת, ואין להקשות כיון שאין אני קורא בה אחר גירושין ואותבינך למדינתך יפטור לגמרי כמו נשבית בחיי בעלה ומת אין היורשין מחוייבין לפדותה שאין אני קורא כו' ואף שבשעה שנשבית הייתי קורא בה, מ"מ כיון שאח"כ אין אני קורא בה יפטור, דלא קשה, דא"כ אתי לאערומי, ודומה להדירה אחר שנשבית דאף דאין אני קורא בה שוב ואותבינך לי לאינתו כיון דאתי לאערומי חייב, ה"נ אף דאין אני קורא בה אחר כך ואותבינך למדינתך כיון דאתי לאערומי חייב בפדיון, והשתא במת בעלה כהן דפשוט אין היורשין חייבין להחזירה למדינתה, דמה לי נפרד האישות ע"י גט או ע"י מיתה, דחיוב יורשין מתנאי כתובה אינו רק במזונות ממילא גם בפדיון פטורים כיון דשוב אין אני קורא בה ואהדרינך למדינתך, והא דמחוייב בגירשה לפדותה אף דאין אני קורא בה ואותבינך כו' משום דאתי לאערומי, אבל במת שוב פטור:
ה[עריכה]
ה) נסתפקתי לשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל, אשת כהן שנשבית ונעשה בעלה פצוע דכה מי אמרינן כיון דבשעה שנשבית היתה מותרת לו מחוייב לפדותה דהא קרינא בי' ואהדרינך למדינתך ולא חשוב דבר אחר גרס לה כיון דבשעת שבי' לא הי' פצוע דכה, או דילמא כיון דקי"ל פצוע דכה כהן לאו בקדושתו קאי ומותר בגיורת וה"ה דמותר בשבוי' [ואף שדעת הרמב"ם דלגבי לאו מפורש בתורה בקדושתו קאי הלא שבוי' דרבנן וא"כ דינו כמו אשת ישראל דכל דלא קרינן בי' ואותבינך לאינתו פטור, או דילמא כיון דבשעה שנשאה כהן הי' הרי תנאי כתובה שלה הי' ואהדרינך למדינתך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |