גליוני הש"ס/ביצה/ח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים ועיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''דף ח' ע"ב'''}} | |||
{{ | '''{{עוגן1|דבעידנא}} כו'.''' נ"ב באחרונים נסתפקו היכא דאינו בעידנא אי גם בדיעבד אינו דוחה ונ' דלמ"ד דעשה דרבים דוחה גם באינו בעידנא אזי גם ביחיד בדיעבד מיהת דחי ע' מג"א או"ח סי' קכ"ו סק"ג בשם הרמ"ע וז"ל אי לאו דמסתפינא הייתי אומר יחיד שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף א"צ שוב להתפלל שחרית דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתחלה לרבים ודברים של טעם הם להלכה עכ"ל וע"ש בס' מנחת פתים העיר מזבחים כ"ב ב' דאמרו זקני דרום דהא דתנן טמא פסול ל"ש אלא טמא שרץ אבל טמא מת מתוך שמרצה בציבור מרצה ביחיד ופירש"י מתוך שמרצה בציבור לכתחלה מרצה ביחיד בדיעבד וא"כ כיון דלא קיי"ל כזקני דרום א"כ תיקשי לרמ"ע הנ"ל ולק"מ דציבור דהתם היינו כלל ישראל דבעי' רוב ישראל ושפיר יכול להיות חילוק בינם ליחיד מן הקצה אל הקצה ולא דמי לציבור ורבים דעלמא וגם שם אין הטעם מפאת מעלת ציבור לבד רק דהטומאה גופה קלושה בציבור מביחיד כי היכי דיש חילוק בס"ט בין רשות הרבים לרה"י ע' תוס' סוטה כ"ח ב' ד"ה מכאן וגם הא דטמא מת מרצה בציבור אין הכוונה ציבור דווקא רק תלוי בקבוע לו זמן וכמבואר ביומא נ' א' וא"כ אין לו עניין לכאן כלל אולם במנחות כ"ה א' רש"י ד"ה א"ק עון כ' דטומאה דחוי' בציבור מפני כבוד ציבור והארכתי בחידושי וע"ע פסחים ע"ח א' אלא לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור דמבואר שם לכאורה דכיון דביחיד בדיעבד כשר בציבור גם לכתחלה כשר והוא כסברת הרמ"ע עש"ה בפסחים בתוס' ואם דמתוס' שם משמע דרק הואיל והלכתחלה ביחיד הוא רק מדרבנן לכן אינו בציבור ע"ש מ"מ אין זה מוכרח באמת מגוף הגמ' ושפיר י"ל טעם הגמ' כנ"ל דציבור עדיפי מיחיד גם בדאוריתא בעניין זה דלכתחלה לציבור הוי כדיעבד ליחיד ודע דסברת הרמ"ע הנ"ל י"ל דלכתחלה ודיעבד הם ב' מדריגות ואין ליחיד להיות פחות מן הציבור רק במדריגה אחת וסמך לזה משנה מנחות ק"ג ב' דיו ליחיד שיהא פחות מן הציבור אחד אולם באמת נ' דדברי הרמ"ע הנ"ל שייכי רק בהך דר"ח כו' דשם הטעם משום טורח ציבור וטורח ציבור הוי רק כשאר אונס דדינו רק כדיעבד וכמבואר במרדכי שלהי ב"ק דמדבמקום אונס מקבלין עדים שלא בפני בע"ד מכלל דבדיעבד אפי' שלא במקום אונס מהני ע"ש ומשא"כ בהך דבעידנא דעשה דרבים דדחי כו' הוא משום מעלת ציבור וחשיבותו דמצוה המתקיימת מרבים חשיבא טפי ע"כ דבר שהוא משום מעלת ציבור שפיר יתכן שתועיל מעלת ציבור אלכתחלה אף שביחיד אפי' בדיעבד לא מהני ולפי"ז לא תיקשי ג"כ על הרמ"ע מהך דזבחים כ"ב הנ"ל ודע דד"ז שא"א שיהי' חילוק בין יחיד לציבור רק מלכתחלה לדיעבד לא מקצה אל הקצה מצינו ג"כ הפוכו מיחיד לציבור דמידי דכשר ביחיד לכתחלה מהני בציבור בדיעבד מיהת ע' ר"ן מגילה פרק ב' דף רס"ג ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ומחו לי' אמוחא וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ט"ז מה שהביא משו"ת הב"ח סי' קמ"ו דכל שמותר לעשות משום צרכי רבים כ"ש שמותר משום פסידא ליחיד ע"ש ונ' ג"כ דפסידא הוי כדיעבד ע' תוס' פסחים ל' א' ד"ה לשהינהו ומ"ש על הגליון שם וא"כ הוא ג"כ כוונה הנ"ל דלא גרע דיעבד דיחיד מלכתחלה דרבים ובגוף הך דכאן דבעידנא כו' ע' מה שדימה לזה בשו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ב' עש"ה וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף וחמשה: | ||
{{ | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־03:52, 20 באוגוסט 2024
גליוני הש"ס 
ביצה ח ב
דבעידנא כו'. נ"ב באחרונים נסתפקו היכא דאינו בעידנא אי גם בדיעבד אינו דוחה ונ' דלמ"ד דעשה דרבים דוחה גם באינו בעידנא אזי גם ביחיד בדיעבד מיהת דחי ע' מג"א או"ח סי' קכ"ו סק"ג בשם הרמ"ע וז"ל אי לאו דמסתפינא הייתי אומר יחיד שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף א"צ שוב להתפלל שחרית דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתחלה לרבים ודברים של טעם הם להלכה עכ"ל וע"ש בס' מנחת פתים העיר מזבחים כ"ב ב' דאמרו זקני דרום דהא דתנן טמא פסול ל"ש אלא טמא שרץ אבל טמא מת מתוך שמרצה בציבור מרצה ביחיד ופירש"י מתוך שמרצה בציבור לכתחלה מרצה ביחיד בדיעבד וא"כ כיון דלא קיי"ל כזקני דרום א"כ תיקשי לרמ"ע הנ"ל ולק"מ דציבור דהתם היינו כלל ישראל דבעי' רוב ישראל ושפיר יכול להיות חילוק בינם ליחיד מן הקצה אל הקצה ולא דמי לציבור ורבים דעלמא וגם שם אין הטעם מפאת מעלת ציבור לבד רק דהטומאה גופה קלושה בציבור מביחיד כי היכי דיש חילוק בס"ט בין רשות הרבים לרה"י ע' תוס' סוטה כ"ח ב' ד"ה מכאן וגם הא דטמא מת מרצה בציבור אין הכוונה ציבור דווקא רק תלוי בקבוע לו זמן וכמבואר ביומא נ' א' וא"כ אין לו עניין לכאן כלל אולם במנחות כ"ה א' רש"י ד"ה א"ק עון כ' דטומאה דחוי' בציבור מפני כבוד ציבור והארכתי בחידושי וע"ע פסחים ע"ח א' אלא לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור דמבואר שם לכאורה דכיון דביחיד בדיעבד כשר בציבור גם לכתחלה כשר והוא כסברת הרמ"ע עש"ה בפסחים בתוס' ואם דמתוס' שם משמע דרק הואיל והלכתחלה ביחיד הוא רק מדרבנן לכן אינו בציבור ע"ש מ"מ אין זה מוכרח באמת מגוף הגמ' ושפיר י"ל טעם הגמ' כנ"ל דציבור עדיפי מיחיד גם בדאוריתא בעניין זה דלכתחלה לציבור הוי כדיעבד ליחיד ודע דסברת הרמ"ע הנ"ל י"ל דלכתחלה ודיעבד הם ב' מדריגות ואין ליחיד להיות פחות מן הציבור רק במדריגה אחת וסמך לזה משנה מנחות ק"ג ב' דיו ליחיד שיהא פחות מן הציבור אחד אולם באמת נ' דדברי הרמ"ע הנ"ל שייכי רק בהך דר"ח כו' דשם הטעם משום טורח ציבור וטורח ציבור הוי רק כשאר אונס דדינו רק כדיעבד וכמבואר במרדכי שלהי ב"ק דמדבמקום אונס מקבלין עדים שלא בפני בע"ד מכלל דבדיעבד אפי' שלא במקום אונס מהני ע"ש ומשא"כ בהך דבעידנא דעשה דרבים דדחי כו' הוא משום מעלת ציבור וחשיבותו דמצוה המתקיימת מרבים חשיבא טפי ע"כ דבר שהוא משום מעלת ציבור שפיר יתכן שתועיל מעלת ציבור אלכתחלה אף שביחיד אפי' בדיעבד לא מהני ולפי"ז לא תיקשי ג"כ על הרמ"ע מהך דזבחים כ"ב הנ"ל ודע דד"ז שא"א שיהי' חילוק בין יחיד לציבור רק מלכתחלה לדיעבד לא מקצה אל הקצה מצינו ג"כ הפוכו מיחיד לציבור דמידי דכשר ביחיד לכתחלה מהני בציבור בדיעבד מיהת ע' ר"ן מגילה פרק ב' דף רס"ג ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ומחו לי' אמוחא וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ט"ז מה שהביא משו"ת הב"ח סי' קמ"ו דכל שמותר לעשות משום צרכי רבים כ"ש שמותר משום פסידא ליחיד ע"ש ונ' ג"כ דפסידא הוי כדיעבד ע' תוס' פסחים ל' א' ד"ה לשהינהו ומ"ש על הגליון שם וא"כ הוא ג"כ כוונה הנ"ל דלא גרע דיעבד דיחיד מלכתחלה דרבים ובגוף הך דכאן דבעידנא כו' ע' מה שדימה לזה בשו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ב' עש"ה וע"ע שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף וחמשה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |