בנין ציון/ב/מב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית עם שיפורים חשובים) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) מ (מהדורה קמא העביר את הדף בנין ציון החדשות/מב לשם בנין ציון/ב/מב) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן מב | {{מרכז|'''סימן מב'''}} | ||
ב"ה אלטאנא בחודש ניסן תרט"ו לפ"ק | ב"ה אלטאנא בחודש ניסן תרט"ו לפ"ק | ||
::לחתני הרה"ג מו"ה משולם זלמן הכהן אב"ד דק"ק מאסטריכט: | ::לחתני הרה"ג מו"ה '''משולם זלמן הכהן''' אב"ד דק"ק '''מאסטריכט''': | ||
'''נהניתי''' מאד שראיתי שאתה לומד בעיון היטב ומיוסד על אדני האמת והישר והנה בענין הבודק צריך שיבטל כבר האריכו האחרונים מאד ובפרט בשו"ת שאגת ארי' וגם אני כבר אמרתי חילוק בסוגית גמרא זו והארכתי בענין זה בתירוץ קושית התוס' על רש"י וכמדומה בזכרוני שבארתי דרש"י ס"ל דתשביתו יש לו ב' פירושים קודם זמן איסורו הוא ביטול ואחר זמן איסורו הוא ביעור. אכן מה שרצית לומר דאם ביטול מועיל אחר זמן איסורו תלי בפלוגתא דתנאי דלריה"ג דס"ל אך חלק גלי קרא דמהני ביטול זה לא יתכן לא בלבד מפני שלא מצינו פלוגתא בזה כמו שהערת בעצמך אלא שאי אפשר לומר כן דאל"כ מאי פריך בפסחים (דף ז') ולבתר איסורא לא מצי מבטיל לי' והא תניא הי' יושב בביהמ"ד וכו' ומאי קושיא לימא דברייתא אתי כמ"ד דדריש אך חלק ולדידי' באמת אחר זמן איסורו מצי מבטל לי' אע"כ דליכא פלוגתא בזה ובלא"ה מהך מ"ד דדרש אך חלק אין ראי' דמהני ביטול אחר זמן איסורו כיון שהוא ר' יוסי הגלילי שאף שבהרבה נוסחאות כתיב ר' יוסי והוא ר' יוסי בן חלפתא עם כל זה האחרונים הגיהו ר"י הגלילי באשר שהוא בר פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא ולר' יוסי הגלילי לשיטתו אין ראי' כלל דמהני ביטול גם אחר זמן איסורו שהרי כל הטעם דלא מהני ביטול הוא כיון שאינו ברשותו שאסור בהנאה והרי ר' יוסי הגלילי ס"ל בפסחים (דכ"ח) חמץ בפסח מותר בהנאה יע"ש (דף כ"ג) וא"כ לדידי' לשיטתו שפיר דרשינן אך חלק אפי' אם תשביתו הוא ביטול משא"כ לדידן דלא פסקינן כוותיה. | '''נהניתי''' מאד שראיתי שאתה לומד בעיון היטב ומיוסד על אדני האמת והישר והנה בענין הבודק צריך שיבטל כבר האריכו האחרונים מאד ובפרט בשו"ת שאגת ארי' וגם אני כבר אמרתי חילוק בסוגית גמרא זו והארכתי בענין זה בתירוץ קושית התוס' על רש"י וכמדומה בזכרוני שבארתי דרש"י ס"ל דתשביתו יש לו ב' פירושים קודם זמן איסורו הוא ביטול ואחר זמן איסורו הוא ביעור. אכן מה שרצית לומר דאם ביטול מועיל אחר זמן איסורו תלי בפלוגתא דתנאי דלריה"ג דס"ל אך חלק גלי קרא דמהני ביטול זה לא יתכן לא בלבד מפני שלא מצינו פלוגתא בזה כמו שהערת בעצמך אלא שאי אפשר לומר כן דאל"כ מאי פריך בפסחים (דף ז') ולבתר איסורא לא מצי מבטיל לי' והא תניא הי' יושב בביהמ"ד וכו' ומאי קושיא לימא דברייתא אתי כמ"ד דדריש אך חלק ולדידי' באמת אחר זמן איסורו מצי מבטל לי' אע"כ דליכא פלוגתא בזה ובלא"ה מהך מ"ד דדרש אך חלק אין ראי' דמהני ביטול אחר זמן איסורו כיון שהוא ר' יוסי הגלילי שאף שבהרבה נוסחאות כתיב ר' יוסי והוא ר' יוסי בן חלפתא עם כל זה האחרונים הגיהו ר"י הגלילי באשר שהוא בר פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא ולר' יוסי הגלילי לשיטתו אין ראי' כלל דמהני ביטול גם אחר זמן איסורו שהרי כל הטעם דלא מהני ביטול הוא כיון שאינו ברשותו שאסור בהנאה והרי ר' יוסי הגלילי ס"ל בפסחים (דכ"ח) חמץ בפסח מותר בהנאה יע"ש (דף כ"ג) וא"כ לדידי' לשיטתו שפיר דרשינן אך חלק אפי' אם תשביתו הוא ביטול משא"כ לדידן דלא פסקינן כוותיה. | ||
גרסה אחרונה מ־15:46, 5 ביולי 2024
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא בחודש ניסן תרט"ו לפ"ק
- לחתני הרה"ג מו"ה משולם זלמן הכהן אב"ד דק"ק מאסטריכט:
נהניתי מאד שראיתי שאתה לומד בעיון היטב ומיוסד על אדני האמת והישר והנה בענין הבודק צריך שיבטל כבר האריכו האחרונים מאד ובפרט בשו"ת שאגת ארי' וגם אני כבר אמרתי חילוק בסוגית גמרא זו והארכתי בענין זה בתירוץ קושית התוס' על רש"י וכמדומה בזכרוני שבארתי דרש"י ס"ל דתשביתו יש לו ב' פירושים קודם זמן איסורו הוא ביטול ואחר זמן איסורו הוא ביעור. אכן מה שרצית לומר דאם ביטול מועיל אחר זמן איסורו תלי בפלוגתא דתנאי דלריה"ג דס"ל אך חלק גלי קרא דמהני ביטול זה לא יתכן לא בלבד מפני שלא מצינו פלוגתא בזה כמו שהערת בעצמך אלא שאי אפשר לומר כן דאל"כ מאי פריך בפסחים (דף ז') ולבתר איסורא לא מצי מבטיל לי' והא תניא הי' יושב בביהמ"ד וכו' ומאי קושיא לימא דברייתא אתי כמ"ד דדריש אך חלק ולדידי' באמת אחר זמן איסורו מצי מבטל לי' אע"כ דליכא פלוגתא בזה ובלא"ה מהך מ"ד דדרש אך חלק אין ראי' דמהני ביטול אחר זמן איסורו כיון שהוא ר' יוסי הגלילי שאף שבהרבה נוסחאות כתיב ר' יוסי והוא ר' יוסי בן חלפתא עם כל זה האחרונים הגיהו ר"י הגלילי באשר שהוא בר פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא ולר' יוסי הגלילי לשיטתו אין ראי' כלל דמהני ביטול גם אחר זמן איסורו שהרי כל הטעם דלא מהני ביטול הוא כיון שאינו ברשותו שאסור בהנאה והרי ר' יוסי הגלילי ס"ל בפסחים (דכ"ח) חמץ בפסח מותר בהנאה יע"ש (דף כ"ג) וא"כ לדידי' לשיטתו שפיר דרשינן אך חלק אפי' אם תשביתו הוא ביטול משא"כ לדידן דלא פסקינן כוותיה.
והנה כבר הקשה השאגת ארי' מאי פריך מהאי ברייתא דהי' יושב בביהמ"ד וכו' דלמא אתי כריה"ג דלדידי' מהני ביטול אחר זמן איסורו ותירץ ע"פ סברת הר"ן דלכך מהני ביטול אף דאינו הפקר גמור כיון דבלא"ה חמץ אינו ברשותו רק שעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לכן סגי בגילוי דעת בעלמא שאינו רוצה שיהי' ברשותו ולכן לא מהני ביטול רק אי חמץ אסור בהנאה אבל אי מותר בהנאה ביטול לא מהני כלל כן תירץ השאגת ארי'. ולפ"ז יש עוד תשובה דמריה"ג אין ראי' דמהני ביטול אחר זמן איסורו דלדידי' ע"פ סברת הר"ן ביטול לא מהני כלל וע"כ תשביתו הוא ביעור ולא ביטול אכן גם אי גרסינן ר' יוסי וס"ל דתשביתו היינו ביטול ע"כ הפירוש כשיגיע חצי היום של ערב יו"ט כבר יהי' מושבת והיינו ע"פ סברת הר"ן הנ"ל דביטול לא מהני רק ע"י שאסור בהנאה א"כ הביטול לא חל אלא משעה שנאסר בהנאה וא"כ שפיר קאמר קרא אך ביום הראשון תשביתו דהיינו שיבטל קודם זמן איסורו שעדיין הוא ברשותו ואז כשיגיע חצי יום י"ד שעה שנאסר בהנאה הוא מושבת ע"י ביטול שקודם לכן ובזה יישבתי קושיית התוס' על שיטת רש"י.
הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |