בנין ציון/ב/קז: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית עם שיפורים חשובים) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפורים) |
||
שורה 4: | שורה 4: | ||
ב"ה ח' תמוז תר"ז לפ"ק | ב"ה ח' תמוז תר"ז לפ"ק | ||
::להרב מו"ה חיים יוסף פאלאק אב"ד דק"ק טרעביטש יע"א: | ::להרב מו"ה '''חיים יוסף פאלאק''' אב"ד דק"ק '''טרעביטש''' יע"א: | ||
'''השיג''' הרב נ"י עלי על מש"כ בשיטת הרמב"ן שאין מחזיקין מאדם לאדם בג' טענות א) שאין חזקה שליח עושה שליחותו מקרי חזקה מפני שאינו תולה באיש אחד לבד ואינו דומה לחזקת קרובות דאמרינן שנשארות בתכונתן ולא הבנתי וכי רק חזקה שנשארה בתכונתה אקרי חזקה והרי באשה שאמרה גרשתני נאמנת להוציא עצמה מחזקת א"א מטעם חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כדאמרינן נדרים (דף צ"א) וכן מה דאמרינן קידושין (ד' פ') דסוקלין ושורפין על החזקות באשה שבנה כרוך אחריה וכן הוחזקה נדה בשכנותיה וחזקת תינוק לטפח שהוזכרו שם כל אלה החזקות. אינן שנשארו על מתכונתן אלא כאנן סהדי שהדבר כן ואעפ"כ נחשבות חזקות גמורות לסקול וללקות עליהן ומה שהשיג הרב נ"י ב) כיון ששלוחו ש"א כמותו הוי השליח כמו המשלח לא הבנתי שעל זה בעצמו אנו דנין אי לא מחזיקין מאדם לאדם הרי נאמר לגבי קרובות שלא היה שלוחו שלא עשה שליח שליחותו ואיך יחשב כמוהו מטעם שליח הרי רק בענין עשיית שליחותו אמרינן שהוא כאלו נעשה ע"י עצמו ג) וכן לא הבנתי מש"כ כיון שלא אמרינן שליח עשה שליחותו לקולא ג"כ אין חזקה רק ספק הא בזה הרמב"ן חולק עם שיטת התוס' שכתבו מטעם זה שאין זה חזקה גמורה אבל הרמב"ן כ' דחזקה גמורה היא לחומרא כמבואר בר"ן שם בגיטין וכנראה ג"כ ממש"כ שם דאין חזקת שע"ש מוציאן מחזקת פנויות והיינו מפני שחזקה זו קדומה הרי עכ"פ חשיב ליה לחזקה מעליא דאל"כ וכי צריך להשמיענו דאין ספק מוציא מידי חזקה לכן נלענ"ד ברור כמש"כ: | '''השיג''' הרב נ"י עלי על מש"כ בשיטת הרמב"ן שאין מחזיקין מאדם לאדם בג' טענות א) שאין חזקה שליח עושה שליחותו מקרי חזקה מפני שאינו תולה באיש אחד לבד ואינו דומה לחזקת קרובות דאמרינן שנשארות בתכונתן ולא הבנתי וכי רק חזקה שנשארה בתכונתה אקרי חזקה והרי באשה שאמרה גרשתני נאמנת להוציא עצמה מחזקת א"א מטעם חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כדאמרינן נדרים (דף צ"א) וכן מה דאמרינן קידושין (ד' פ') דסוקלין ושורפין על החזקות באשה שבנה כרוך אחריה וכן הוחזקה נדה בשכנותיה וחזקת תינוק לטפח שהוזכרו שם כל אלה החזקות. אינן שנשארו על מתכונתן אלא כאנן סהדי שהדבר כן ואעפ"כ נחשבות חזקות גמורות לסקול וללקות עליהן ומה שהשיג הרב נ"י ב) כיון ששלוחו ש"א כמותו הוי השליח כמו המשלח לא הבנתי שעל זה בעצמו אנו דנין אי לא מחזיקין מאדם לאדם הרי נאמר לגבי קרובות שלא היה שלוחו שלא עשה שליח שליחותו ואיך יחשב כמוהו מטעם שליח הרי רק בענין עשיית שליחותו אמרינן שהוא כאלו נעשה ע"י עצמו ג) וכן לא הבנתי מש"כ כיון שלא אמרינן שליח עשה שליחותו לקולא ג"כ אין חזקה רק ספק הא בזה הרמב"ן חולק עם שיטת התוס' שכתבו מטעם זה שאין זה חזקה גמורה אבל הרמב"ן כ' דחזקה גמורה היא לחומרא כמבואר בר"ן שם בגיטין וכנראה ג"כ ממש"כ שם דאין חזקת שע"ש מוציאן מחזקת פנויות והיינו מפני שחזקה זו קדומה הרי עכ"פ חשיב ליה לחזקה מעליא דאל"כ וכי צריך להשמיענו דאין ספק מוציא מידי חזקה לכן נלענ"ד ברור כמש"כ: |
גרסה מ־22:22, 3 ביולי 2024
< הקודם · הבא > |
ב"ה ח' תמוז תר"ז לפ"ק
- להרב מו"ה חיים יוסף פאלאק אב"ד דק"ק טרעביטש יע"א:
השיג הרב נ"י עלי על מש"כ בשיטת הרמב"ן שאין מחזיקין מאדם לאדם בג' טענות א) שאין חזקה שליח עושה שליחותו מקרי חזקה מפני שאינו תולה באיש אחד לבד ואינו דומה לחזקת קרובות דאמרינן שנשארות בתכונתן ולא הבנתי וכי רק חזקה שנשארה בתכונתה אקרי חזקה והרי באשה שאמרה גרשתני נאמנת להוציא עצמה מחזקת א"א מטעם חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כדאמרינן נדרים (דף צ"א) וכן מה דאמרינן קידושין (ד' פ') דסוקלין ושורפין על החזקות באשה שבנה כרוך אחריה וכן הוחזקה נדה בשכנותיה וחזקת תינוק לטפח שהוזכרו שם כל אלה החזקות. אינן שנשארו על מתכונתן אלא כאנן סהדי שהדבר כן ואעפ"כ נחשבות חזקות גמורות לסקול וללקות עליהן ומה שהשיג הרב נ"י ב) כיון ששלוחו ש"א כמותו הוי השליח כמו המשלח לא הבנתי שעל זה בעצמו אנו דנין אי לא מחזיקין מאדם לאדם הרי נאמר לגבי קרובות שלא היה שלוחו שלא עשה שליח שליחותו ואיך יחשב כמוהו מטעם שליח הרי רק בענין עשיית שליחותו אמרינן שהוא כאלו נעשה ע"י עצמו ג) וכן לא הבנתי מש"כ כיון שלא אמרינן שליח עשה שליחותו לקולא ג"כ אין חזקה רק ספק הא בזה הרמב"ן חולק עם שיטת התוס' שכתבו מטעם זה שאין זה חזקה גמורה אבל הרמב"ן כ' דחזקה גמורה היא לחומרא כמבואר בר"ן שם בגיטין וכנראה ג"כ ממש"כ שם דאין חזקת שע"ש מוציאן מחזקת פנויות והיינו מפני שחזקה זו קדומה הרי עכ"פ חשיב ליה לחזקה מעליא דאל"כ וכי צריך להשמיענו דאין ספק מוציא מידי חזקה לכן נלענ"ד ברור כמש"כ:
אכן מה שהעיר בן הרב שיחיה על קושית הרב רפ"ש נ"י מהקדיש ואכלו אחרים די"ל דאיירי דאכלו כולו כבר העיר ע"ז ג"כ הרב דק"ק אורמין נ"י רק שבנו יחיה הוסיף דאפילו לאמימר בשבועות (דף כ"ח) דמלקות הוי שיור נוכל לומר דווקא אם אכלו המקדיש או הנוד' בעצמו אז הוי מלקות דידי' כמו שיור אבל באחרים לא שייך שאלה ע"י שיור מלקות כיון שהשואל אינו לוקה. ולענ"ד סברה נכונה היא ואביא ראיה אליה ממה שהקשו התוס' גיטין (דף ל"ו) אהא דפריך וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושריא לה דיש תקנה שידירוה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו ובשער המלך (סוף הלכ' שבועות) תמה ע"ז הא קיימא לן כאמימר דאפילו אכלו כולו נשאל ושהר"ן באמת כ' כן שכתב וז"ל וא"ת ונביא לאלתר ממין שאסרה ותאכל בפנינו בשלמא גבי חכם לא אפשר למעבד הכי דהא ק"ל אכלה כולה נשאל עליה אבל גבי בעל וכו' עכ"ל ועוד הקשה בשעה"מ למה לא הקשו גם התוס' כהר"ן שתביא ממין שאסרה ומתוך כך רצה לחדש דין דאפילו לאמימר דין שמים איכא ע"ש אבל לענ"ד חדא קושיא מתורצת בחברתה דהר"ן שכתב שנדרה בעצמה תירץ שפיר דאכלה כולה נשאל שיש שיור למלקות ולכן הקשו התוס' שידירנה פי' שאחר ידירה שלא תהנה שלו אם נהנית משל בעלה ואז אפילו אם ירצה המדיר אותה להשאל על נדרו לא יוכל כיון דאצלו ליכא שיור:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |