ברכת רצ"ה/כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה כח

סימן כח

ב"ה לבוב יום א' ז' כסליו תרל"ו לפ"ק.

לכבוד הרב המופלג וכו' מו"ה אברהם גאטליב נ"י בק' איוועשט. תוכן השאלה באשה שעזבה בעלה זה זמן רב ועתה באו מכתבים מעיר צפת תובב"א כי הוא נמצא שמה ונשתטה ורק שהוא עתים חלים ובידו לגרש ויען כי אי אפשר ע"י שליח להולכה דילמא יהיה שוטה בעת הנתינה האם יש להתיר ע"י שהאשה תעשה שליח לקבלה. ואיך. ומה. תשובה. הנה אף שנהגו עפ"י תשובת הרי"ץ ז"ל שלא לעשות שליח קבלה שקשה לצאת נקי דבעינן שיהי' ניכר במקום כתיבת הגט חתימת כל השלשה דיינים שעל ההרשאה המקיימים עידי האמירה וכמו כן שיהא ניכר חת"י הג' דיינים שבפניהם קיבל כבר העלו האחרונים ז"ל דבמקום עיגון ודחק עושין שליח קבלה דהרי"ף ז"ל לא גזר גזירה מוחלטת כעין תקנת רגמ"ה ז"ל ורק דשת עצה שיזהרו בזה לכתחלה וכן נוהגין כל ב"ד מובהקין דגם בגט ע"י הפאסט צריך כל הקיומים האלו ועוד נוסף דעת החולקים ז"ל אי משום הטעם דהו"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע אחר דיד עכו"ם באמצע או מטעם דל"מ עשיית השליח שלא בפניו ואפ"ה במקום עיגון ודחק סומכין על דעת המקילין אמנם בשליח קבלה שלא בפניו ע"י שליחות הרשאה ע"י הפאסט ל"ש כ"ז דשליח קבלה לכ"ע יכולה לעשות שלא בפניו ואינו נוטל הגט ורק שהוא שליח לקבלו וכמובן. אמנם פשיטא דצריך שיהיו הקיומים כדת וכדין דהיינו שיהי' ניכר ג' חתימת דייני ההרשאה וכ"כ ג' החתימות מהב"ד שמקיימים הקבלה. ובחידושי בארתי הטעם דאם אינו ניכר רק שנים לא מהני לדעת הרי"ף ז"ל דהו"ל מפי כתבם. האמנם בתשובה אחת כתבתי לדון דמהני גם הכרת שנים מהשלשה דאחר שנכתב במותב תלתא הוינא הו"ל רק כאילו שנים מעידים מפי כתבם שעידי האמירה או הקבלה העידו ע"ז בפני ב"ד וזה לא חשוב עדות שבערוה או עדות ממון דבעינן שיעידו בפיהם שרק על העדות העדים מעידים ולא על גוף הענין ועיין ברמב"ן ז"ל בתשובותיו המיוחסות שכתב דע"א נאמן לקיים המחקים והיינו ג"כ מה"ט שכיון שאינו מעיד על גוף הממון אף שעי"ז נבוא להוציא ממון לא בעינן שנים וע"א מהימן ואף לדעת החולקים עליו בזה ועיין חו"מ סימן ס"ד דז"א רק בע"א דס"ל דע"א חיישינן שמשקר משא"כ בב' עדים מפ"כ דאינו רק מצד גזה"כ גם המה יודו דמהני בכה"ג והארכתי הרבה לעשות עוד סמוכין לזה ואכמ"ל. אולם מי ירום ראש להקל נגד דעת הרי"ף ז"ל בחומר איסור א"א. וזה ענין קשה מאוד בריחוק מקום כזה שיהי' ניכר חת"י כל הג' במקום הכתיבה והקבלה ושבמקום האמירה ביחוד שגם בקיום ע"י דימוי החתימות אני חוכך קצת אחרי שלדעת המרדכי בשם ר"ת ז"ל קיום זה היא מקולי קיום ואף דבש"ס ריש גיטין מבואר דגם בגט הקיום היא רק מדרבנן י"ל דז"א רק כשהגט יוצא מת"י השליח דאם הוא מזויף השליח זייפו ול"ח אינש לזייף משא"כ בכה"ג כשאין שליח בא לפנינו ורק שהכל נעשה ע"י הפאסט שלא יודע מי הוא אשר זייף י"ל דגם מה"ת חיישינן לזיופא. שוב מצאתי להש"ך ז"ל סי' מ"ו סק"ט שכתב כן דבכה"ג צריך קיום מה"ת ונהניתי שכוונתי לדעתו ה' ז"ל וגוף דברי הרי"ף ז"ל צריך תלמוד אצלי דלענין מפי כתבם מה נ"מ בין שניכר חת"י שנים לניכר חת"י כל השלשה דא"ת כנ"ל דעדות זה שהעידו שגם לפני ב"ד מהני מפ"כ דאין זה חשוב עדות דבשב"ע או עדות ממון גם הכרת שני הדיינים יועיל וכמ"ש וא"נ דגם זה חשוב דבשב"ע ודלא כמ"ש גם הכרת כל הג' למה מהני הרי מ"מ הוי מפ"כ ומה לי ב' ומה לי ג'. ולא מצינו חילוק בין ב' לג' רק לענין עד מפי עד דג' דהוי ב"ד ל"ח עד מפ"ע משא"כ לענין נאמנות מפ"כ [ולפ"ז צ"ל דהא דמהני מה שמכירים חת"י דייני הקיום בשטרות הוא או משום דאף דהוי מפ"כ מ"מ כיון שהקיום הוא רק על העדים שהעידו בב"ד ולא על גוף הממון מהני מפ"כ לפמש"ל או משום דבקיום דאינו רק מדרבנן הקילו וגם מהתם מוכח דאין חילוק בין הכרת כל חת"י הג' להכרת שנים דבאשרתא מהני גם הכרת שני הדיינים עיין בפוסקים ז"ל] ולפ"ז יפלא בעיני מה זה שנתחבטו האחרונים ז"ל במה דפסק הרמ"א ז"ל בסי' מ"ו סעיף ז' דעדות שנים אחרים המעידים על חתימת עדי השטר מהני גם מפ"כ דמה לי שני העדים מה לי ב"ד דכיון דעדים החתומים על השטר הוו כמו שנחקרו עדותן בב"ד הו"ל המעידים על כת"י כאילו מעידין שהעידו בב"ד וגם לפי טעם הא' א"כ דמי לגוף האשרתא דמהני הכרת דייני הקיום ומה חידוש דין השמיענו הרמ"א ז"ל איפוא בזה וצ"ע. ולולא דמסתפינא להגיה איזה תיבות בדברי הר"ף ז"ל הייתי אומר דכוונתו ז"ל הוא דבעינן שיהי' ניכר חתימת ידם של הב"ד כל הג' או אף ב' מהם לב"ד בעצמם ול"מ כששני עדים מעידים לפניהם על חת"י של הב"ד שבמקום האחר ומשום דזה חשוב עד מפי עד שהעדים אלו מעידים שזה חת"י הב"ד ולא עדיף מאילו אמרו שהב"ד אמרו להם כך דלא חשוב עדות המועיל דהו"ל עמפ"ע ורק כששלשה מעידין על כת"י מהני דשלשה הו"ל ב"ד והו"ל כאילו קבלו עדותן מפ"כ דמהני בזה וכנ"ל וכך צ"ל לפ"ז כי ברוב פעמים אינו מצוי שיהיו ג' בני אדם ידועין וחתימתן ניכרת במקום כתיבת הגט והיינו שיהי' ניכר לב"ד [ולא מהני] עדים שיכירו חתימת כל הג' דיינים דאף אם עדים מעידין על חת"י הג' ל"מ דהוי לי' עמ"ע וכנ"ל. ואח"כ כתב דלא סגי בחתימות שיקיימוהו מעיר לעיר דשמא לא יכירו החתימות מכולם וכוונתו שלא יכירו ב"ד המקיימים אף מקצת מהחתימות דאם היו מכירין בעצמן אף שנים מהן הי' די דג' הוי ב"ד והוי כקבלו עדותן מפ"כ דמהני ג"כ וכנ"ל:

ויומתק יותר א"נ דהר"ף ז"ל בשיטת הרמב"ן ז"ל קאי דבכה"ג שאין העדות על גוף הדבר שבערוה או שבממון גם ע"א מהני וא"כ אם ג' שהם ב"ד מכירין חת"י אחד מהני ורק דאם הב"ד אין מכירין אף ששני עדים יעידו לפניהם ל"מ דהו"ל עמפ"ע וזה שכתב אח"כ וצריך לקיים כל שלשה בגט והיינו דבעינן שיהי' ניכר ומתקיים ע"י שלשה שהם ב"ד ודלא נימא דכמו דמהני בזה דאין מעידין על גוף הדבר מפ"כ כ"כ מהני עמפ"ע הביא ראי' דלא מהני דבעינן בקיום שטרות שצריך להיות בפני ג' שהם ב"ד ול"מ שנים משום דהוי עמפ"ע אף דאין זה רק על העדת עידי השטר דהוי כאילו נחקרו עדותן בב"ד וזה שסיים וכתב דקיום שטרות בג' ובזה עלו כל דבריו כהוגן באין נפתל ודו"ק בזה. אמנם כשיתקיימו כל הענינים, האלה נוכל לעשות ע"י שליח לקבלה בשעת הדחק וכנ"ל בשם האחרונים ז"ל ואך דא"נ כנ"ל דעל עדותן של העדים מהני מפ"כ מהני אף ע"י הפאסט שאין השליח מביא הכתב בידו ואך א"נ דזה הוי מקולי קיום יש לגמגם דל"מ בכה"ג דכיון דלא נדע מי שזייף הקיום הוא מה"ת ול"ח עפ"כ. אולם מ"מ נלע"ד דבמקום עיגון ודחק יש לסמוך על טעם הראשון בצירוף דעת הראב"ד ז"ל דכל שאין עיכוב למסור הכתב להאשה דמי לשטר דל"ה מפ"כ והרבה יש לדבר עוד בכ"ז וליראת האריכות קצרתי:

ובנוסח הרשאה משליח קבלה יש לכתוב העיר והנהר וביחוד ע"י הפאסט דבעינן שיהי' מצוין היטב ממי נעשה ש"ק דבעולם יש הרבה ששמן כשמה וכפי הנראה ממכתבו יש לכתוב שם העיר כזה

איוועשט בא' בתחילתו דבכה"ג כותבין תנועת החיר"ק בתחילת התיבה ואם שם העיר בלשונם איוועשטי כאשר נראה מהאדרעסי אשר רשם במכתבו יש לכתוב איוועשט דמתקריא איוועשטי ואם הוא בספק ג"כ יש לכתוב כן והכל לפי המבטא מה שלא אדע ואך מ"ש מע"כ להוסיף שיהי' לו רשות לעשות שליח אחר במקומו אישתמיט לי' במח"כ דלדעת גדולי המורים ז"ל אין שליח קבלה יכול לעשות שליח ואף כשנתנה לו בפירוש רשות דהוי לי' מילי דלא מימסרי לשליח ושאני שליח הולכה דמוסר לו הגט וכמבואר כ"ז בפוסקים ז"ל עיין עליהם. אולם כ"ז להתלמד במק"א אמנם בנדון שלפנינו מצד אחר יש לגמגם בעשיית ש"ק דאחרי שהבעל הוא עתים שוטה ועתים חלים יש לחוש. דשמא היה שוטה בעת שעשתה הש"ק ול"מ משום דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי עביד שליח וכדאמרינן בש"ס דנזיר דף י"ב בשלח שליח לקדש לו אשה סתם דל"מ לקדש הנך דבעת עשיית השליח היו נסובין לגברין דכיון דל"ה בידו לקדש אשה זו אז ל"מ משוי שליח ועלה על לבי לכאורה לומר ולחלק דשאני שליח קידושין דצריך למסור להשליח כח הקידושין וכיון של"ה לו הכח אז בקידושי אשה זו לא מצי מסר לשליח משא"כ ש"ק דגט דאין להאשה שום ענין כח בגירושין ועיקר ענין השליחות הוא דבעינן ונתן בידה וצריך שתעשה אותו שליח שיהא ידו כידה וזו היתה מצי עביד אף כשהבעל הי' שוטה ול"ה בידו לגרש אחרי שאין בשליחות זה מסירת כח גירושין. אולם לדינא אף שהדעת והסברא נוטה לומר כן קשה להקל בחומר איסור א"א ע"פ סברת הלב ביחוד אחרי בינותי מצאתי ובארתי להב"ש ז"ל בסימן קמ"א ס"ק מ' שכתב בכעין נ"ד שתוכל לעשות ש"ק בעת חלימותו מדבריו ז"ל נראה בעליל דס"ל דבעת שטותו ל"מ לעשות שליח משום דאיהי ל"ע לקבל הגט השתא וכנ"ל:

ואני מוסיף לפ"ז לומר עוד דאף אם יתברר אח"כ דבאותו זמן שעשתה הש"ק הי' הבעל חלים יש לעורר אי מהני דהנה בש"ס דב"ק דף ע' בהך דהביא ג' כתי עדים על כל שנה משני החזקה דפליגי ר"ע ורבנן דלר"ע ל"מ משום דבר ולא חצי דבר וקאמר דלרבנן הך דלא חצי דבר אתיא למיעוטא שנים אומרים אחד בגבה ושנים אומרים אחד בכריסה ופירשו התוס' דהחילוק בין הך דשערות לעידי חזקה הוא דהתם ראו כל מה שיכולים

לראות והרי"ף ז"ל פירש דהתם מהני סהדותי' לענין הפירות שאכל אם לא נמצא עדים יותר והקשו ע"ז מהך דהתקבל לי גיטי דצריכה שני כתי עדים על האמירה וכ"כ על הקבלה ולא אמרינן דהוי חצי דבר והקדמונים ומכללן הרמב"ן ז"ל קיימו פי' הרי"ף ז"ל ותירצו דעדות דבפנינו אמרה חשוב דבר דשויתי' שליח ועדי הקבלה כיון שהוא עדות האחרונה לא בעינן דבר דוקא וכדאמרינן בהך דעידי גניבה ועידי טביחה עיין ש"מ ז"ל ב"ב דף נ"ו ועיין פירש רש"י ז"ל שכתב וזה"ל אבל לגבי חזקה כולם מעידין שהוא מוחזק בה ודבריו ז"ל סתומים וצריכין ביאור דלענין החזקה הרי מ"מ בעינן שיהי' מוחזק ג' שנים. ואשר אחזה בזה לפמ"ש הריטב"א ז"ל בתשובה הובא ביתה יוסף ז"ל סי' קמ"ו דהמחזיק בקרקע ואחריו החזיק אחר ובא הראשון וערער כו' דאם הביא הראשון ראי' שדר בה אפי' יום אחד קודם לזה השני צריך השני להביא עידי חזקה וא"י לומר לראשון הבא אתה ראי' כו' וזה הוא א"כ לדעתי כוונת רש"י ז"ל דגם המעידין על שנה אחת מעידין שהוא מוחזק בה דאף דלגבי הבעלים בעינן ג' שנים מ"מ חשוב מוחזק לענין השני וכיון דמהני ויש נ"מ בעידותן דבר קרינן בי' ונאיד מפירושו של הרי"ף ז"ל אי משום דס"ל דבזה ל"ח נ"מ שיחשב עדות דבר שעדותן בא לטובת המוחזק והנ"מ הוא לטובת המערער דאם לא ימצא עדים יותר נצטרך לשלם לו עבור הפירות וכאשר באמת גמגמו בזה המפורשים ז"ל על פי' הרי"ף עיין ש"מ ב"ק אי משום דלפי' הרי"ף ז"ל היכי דליכא נ"מ לענין הפירות כגון בהך דעדות השוכרים דנקיטי אגר ביתא בידיהו ל"מ רק כשיעידו על הג' שנים וכמובן משא"כ לפי מה שבארתי לשיטת רש"י ז"ל ודו"ק:

ומעתה בכה"ג דיש עדים על האמירה שעשתה זה ש"ק ואחרים המעידים דבזמן ההוא חלים הי' בעלה רק לדעת ושיטת התוס' ז"ל מהני העדות כיון דמ"מ לא היו יכולים לראות יותר אבל לשיטת הרי"ף ורש"י ז"ל הו"ל חצי דבר דלענין מינוי השליחות עצמו בעינן צירוף שני הכתות וכמובן ויש מקום אתי לדון בזה להקל ולומר עפמ"ש הרי"ף ז"ל בהך דאשתמודעינהו דאחוה דמיתנא הוא דהרי אפי' ע"י קרוב ותוכן דבריו דכיון דעתה עדיין לאו אדשב"ע קא מסהדי גילוי מילתא בעלמא היא. ועפ"ז אמינא דהא דבעינן שני עדים על האמירה היינו דוקא כשבאה לפנינו לומר שנתגרשה דהיינו אחר קבלת הגט אבל קודם קבלת הגט א"צ עדות גמורה על האמירה דכיון דעדיין לא הוי דבשב"ע גילוי מלתא בעלמא הוי וכנ"ל בהך דאשתמודעינהו כו'. ולפ"ז ברור אצלי דבכה"ג מהני גם היכי דהוי חצי דבר דלאו עדות היא רק גילוי בעלמא. והנה נודע מחלוקת הקדמונים ז"ל אי מינוי ש"ה צריך להיות בעדים דדעת הרמב"ם ודעמי' ז"ל דא"צ עדים והרא"ש ודעמי' ז"ל ס"ל דבעינן שיהי' בעדים ואנכי בארתי טעם מחלוקתן ז"ל דדשב"ע כגון גט וקידושין מלבד שצריך עדים לענין הנאמנות גוף המעשה צ"ל לפני עדים ומה"ט בקידושין אף ששניהם מודים ל"ה קידושין בעצם ומותר בקרובות אף דלענין הנאמנות היינו אומרים דשאחד"א דגוף מעשה הקידושין לא מהני בלי עדים ואך להרמב"ם ודעמי' ז"ל מינוי השליחות ל"ח דשב"ע דעתה עדיין ל"ה דשב"ע ודמי להך דאשמודעינהו כו'. אמנם להחולקים ז"ל ס"ל דז"א רק לענין הנאמנות דבזה אמרינן דעתה כיון דל"ה דבשב"ע די בגילוי מילתא בעלמא ואף דאח"כ נצטרך לדון לענין דשב"ע שפיר מהני דכבר נתחזק הדבר אצלינו שהוא כך ודמי להך דהעיד ע"א על חתיכה שהיא חלב דהאוכלו אח"כ לוקה כיון שכבר נתחזק אצלינו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל משא"כ לענין גוף המעשה שצריכ' להיות בפני עדים ל"מ מה שבשעת המעש' ל"ה עדיין דשב"ע דמ"מ אח"כ תהי' מעשה זו דבשב"ע דבלי השליחות אין כאן גירושין וזה נכון בביאור הענין ודו"ק. אמנם נראה דאף לדעת החולקים אלו ז"ל אין חשש משום חצי דבר דז"א רק לענין הנאמנות דלא הימנוהו תורה לשני עדים רק כשמעידים על דבר שלם משא"כ לענין עצם המעשה דבעי שיהי' בפני עדים ברור אצלי דלא גרע כשהמעשה הוא חצי דבר ואולי הוא דבר שלם כן עלה על לבי. אולם מדברי הר"ף ז"ל שהבאתי נראה שלא כדברינו ורק דגם בכה"ג בעינן עדות גמורה דהרי הוא ז"ל החמיר ג"כ בקיום עידי האמירה במקום כתיבת וקבלת הגט אף שאנו דנין אז קודם קבלת הגט דלדברינו בגילוי מילתא בעלמא סגי והדבר איפוא צריך עוד תלמוד אצלי ויש לי הרבה הרהורי דברים עוד היכי שעושה שליח שלא בפניו אי בעינן מצי עביד בשעה שעושה השליח או בשעה שהגיע ההודעה להשליח או בשניהם ויען לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה קצרתי ולא באתי רק לעורר המעיין המשכיל על דבר להבינו לאשורו וממילא כל דברינו אלה יראה מע"כ כמה קשה להתיר ע"י שליח לקבלה בנ"ד וכאשר בררתי כל פרטי הענינים בעזהש"י והנלפע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף