שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/קמז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר ב קמז

תשובה קמז
לידידי הרב ר' חיים בק"ק זלאוווי.

מ"ש רומפכ"ת בש"ע או"ח סי' תמ"ב, ובנה יסודו על קושיית פר"ח שהק' לשיטת רש"י דמפרש טעמו ולא ממשו, היינו חלב נימוח דהוי רק טעם כיון דאין ממשו קיים ואסור מדרבנן וטעמו וממשו היינו שממשו קיים ונותן טעם ג"כ בזה, אם הוא כזית בכדי א"פ לוקין, א"כ מאי פריך הש"ס אי כזית בכדי א"פ ד"ת אמאי פליגי רבנן הא בכותח אין ממש קיים, רק נימוח מדכתב רש"י דרבנן דר"א ל"ל טעם כעיקר דאורייתא, וכיון דתלי לה בכללא דטע"כע, א"כ אין ממשו קיים, ול"ש ביה איסור דכזית בכא"פ, ועל קושיא זו בנה מעלתו יסודו:

באמת קושיית הפר"ח לא קשה מידי, והיינו דרש"י ס"ל דטע'"כע מהפך גם ההיתר לאיסור ולוקין כשאוכל כזית ממנו כדעת ר"ת, ומבואר כן ממ"ש רש"י בהא דרע"ק דנזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית ממנו ומפת חייב דרבנן פליגי עלה, דס"ל דלא אמרינן היתר מצטרף לאיסור, ואלו פשט היין בכל הפת לא פליגי רבנן עליה, דהא אית להו טעם כעיקר, ואיתעביד ליה פת גופא איסור ובהא מיהו פליגי עליה דרע"ק דהיתר מצטרף לאיסור, אם לא נשרית כל הפת ביין, מצטרף היתר לאיסור לחיובא עיי"ש, ומבואר להדיא דפת גופא נעשה יין ובאוכל כזית מכולם חייב, א"כ שפיר י"ל דכותח הפרורים בעין ולא נימוחו, ומש"ה רבנן מודו דחייב באוכל כזית בכא"פ, ומ"ש רש"י דרבנן לא ס"ל טכ"ע דאורייתא דא"א דס"ל דאורייתא, ממילא מהכותח גופא נעשה פת, דהא פרורים נותנים טעם בהם, ולמה יגרע במה שפרורים ניכרים תיפוק ליה דמחמת הטעם אף בנימוח מהפך הכותח לפת, ולחייב באוכל כזית ממנו, אע"כ דלא ס"ל ט"כע ולא מהפך להו, ואינו חייב אלא באוכל כזית בכא"פ, והפרורים בעין והוי טעמו וממשו, ולק"מ קושיית הפר"ח, וכיון שנפל היסוד ממילא נפל הבנין שכתב רומעכ"ת נ"י:

ומה דנסתפק ידידי רומ"פ באיסורי הנאה דנפקא לן מא יאכל ולא תאכל בכמה שיעוריה, אי תליא בהנאת פרוטה או כיון דאפיק בלשון אכילה שיעורו בכזית, הנה זה שנים רבות רציתי להביא ראיה דשיעורו בפרוטה מסוגיא דבב"ק (דף מ"א) א"כ נכתוב רחמנא לא יהנה וכו' עיי"ש, ואי נימא שיעורו בכזית, דלמא מש"ה אפיק בלשון אכילה להורות דשיעורו בכזית, אע"כ דבכל ענין שיעורו בפרוטה, ובזה יש ליישב קושיית הרב המגיה במ"ל פי"ג מהל' שגגות ד"ה אמנם וכו', דהקשה על קושי' תוס' פסחים (דף כ"ב) דלר"א יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת וכו', דמאי קושיא הא א"א לומר כן, דא"כ תקשי למ"ל נפש לרבות השותה חמץ בכרת, כדאיתא חולין (דף ק"כ) תיפוק ליה דחייב דלא גרע מהנאה עיי"ש, ולדברינו לק"מ דמחמת הנאה אינו חייב רק בפרוטה ולזה רבי רחמנא דשותה חייב כאוכל וחייב בשיעור שתיה אף דבהנאתו ליכא ש"פ וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף