שבות יעקב/א/קעא: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונה) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
{{מרכז|'''תשובה'''}} | {{מרכז|'''תשובה'''}} | ||
'''{{עוגן1|לפום}}''' ריהטא דעיונא נראה דהדין עם היורשים דכל שלא נעשה הבגד ממנו לא נקרא שם בעליו עליו ולא נקרא כלל בגדיו ומלבושיו ואפשר דאפי' כבר נעשה ממנו הבגד כל שלא לבשו פעם אחת בחייו לא נכלל בכלל מלבושיו דהא קי"ל הזמנה לאו מילתא היא לענין כיס של תפילין אזמניה ולא צר ביה והאורג בגד למת וכו' וכיון דאפי' לענין איסור הזמנה לאו מילתא היא וכדאי' בש"ס פ' נגמר הדין דף מ"ז ומ"ח והכי קי"ל להלכה כמבואר בא"ח סי' מ"ב ובי"ד סי' שמ"ט וכ"ש לענין ממונא | '''{{עוגן1|לפום}}''' ריהטא דעיונא נראה דהדין עם היורשים דכל שלא נעשה הבגד ממנו לא נקרא שם בעליו עליו ולא נקרא כלל בגדיו ומלבושיו ואפשר דאפי' כבר נעשה ממנו הבגד כל שלא לבשו פעם אחת בחייו לא נכלל בכלל מלבושיו דהא קי"ל הזמנה לאו מילתא היא לענין כיס של תפילין אזמניה ולא צר ביה והאורג בגד למת וכו' וכיון דאפי' לענין איסור הזמנה לאו מילתא היא וכדאי' בש"ס פ' נגמר הדין דף מ"ז ומ"ח והכי קי"ל להלכה כמבואר בא"ח סי' מ"ב ובי"ד סי' שמ"ט וכ"ש לענין ממונא (וכה"ג מצאתי ראיתי קצת ראיה מתשובת הריב"ש [[שו"ת הריב"ש/קכט|סי' קך"ט]] ודברי ריבות [[דברי ריבות/תט|סי' ת"ט]] ע"ש) דהזמנה לאו מילתא אך אם כבר נעשו הבגדים לשמו כמדותו אפשר לדחות ראי' זו דכל כה"ג אזלינן בתר כוונת הלשון ובלשון בני אדם מקרי בגדיו אף שלא לבשם כלל כיון שכבר עשו ממנו הבגדים כפי מדתו וכל העומד ללבוש כלבוש דמי וכמבואר בש"ס דב"ב דף נו"ן ובטח"מ סי' רמ"ח באמר נכסי לפלוני וכן בגדי כל מה שמקרי נכסי ובגד בכלל ועיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ו סי' ד' ואע"ג דלענין איסורא הזמנה לאו מילתא מ"מ בנדון דידן אזלינן אחר כוונת הלשון איברא מ"מ גם זה לא ברירא לי כל כך אם היורשים מוחזקי' אי יכולין להוציא מהם כיון שלא לבשם כלל אפשר דלא נכלל בכלל בגדיו ומלבושיו כי עדיין לא נקרא שם בעליו עליו (וסמך לדבר ולבש בגדיו שאינם נקראים בגדים עד שלבשם) וצ"ע ועין בתשובת שער אפרים [[שער אפרים/א|סי' א']] דמסיק להלכה דלא אמרינן כל העומד וכו' ע"ש אבל היכא דלא נעשה ממנו הבגד כלל רק שלקחו לעשות ממנו ועדיין לא עשה נ"ל פשוט באין ספק דאינה בכלל בלשון בני אדם בגדיו ומלבושיו כיון שעדיין אינו עומד ללבוש כלל והוא נחזקת היורשים כמו שאר כל מטלטליו איברא ראיתי בתשובת צמח צדק שאלה ג' שפסק באשה שיש לה שטר כתובה וכתב בה שתקח כל מלבושיה השייכים לגופה יותר על כתובתה ועתה שמת בעלה נמצא בעזבונו עשרה אמות מן משי שקנה מתחלה לעשות לאשתו מלבוש ועדיין לא נעש' ופסק דזכת' האש' ומביא ראי' מהא דאית' בפ' הגוזל קמ' דף ק"ב דא' המקדיש נכסיו וא' המעריך את עצמו אין לו בכסו' אשתו ולא בכסו' בניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלין חדשי' שלקחן לשמן וכן הדין בבעל חוב כמבואר בח"מ סי' ל"ז ומסיק וז"ל וכיון דהקדש ובעל חוב אין נוטלים מזה שקנה לשם אשתו משום שמיד שקנה לשמה קנתה האשה דהבעל קנה מיד המוכר והוא הקנה לאשתו ה"ה נמי אם מת הבעל נוטלת את זה כמו שאר מלבושים שכברו נעשו לשמה דלא תליא מידי שתהא עשייה לשמה אלא כשקנה לשמה דיו כיון שכתב לה בכתובתה שתטול כל מלבושיה נוטלת אלו עשרה אמות אע"ג דלא נעשה עדיין המלבוש כיון שקנה לשמה עכ"ל ע"ש דבריו יותר באורך וא"כ משם יש ללמוד ג"כ לנדון דידן ולע"ד מעיקרא דדינא פירכא כי אין הנדון דומה לראיה דודאי התם הטעם משום דכיון דקנה לשמה הקנה אותו מיד לאשתו אף שלא נעשה עדיין לכן אין ההקדש או הבע"ח יכולים להפקיע זכותה משא"כ היכא דמת הבעל כבר מסיק הש"ס בסוף פ' נערה שנפתתה דף נ"ד ע"ש דאלמנה שמין בגדיה שעליה דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אבל אדעתא למשקל ולמיפק לא אקנ' לה והכי קי"ל כמבואר בא"ה סי' צ"ט וא"כ אין לאשה זו שום זכות במלבושים רק מכח לשון התנאי כתובה שכתב בה שתקח כל מלבושיה השייכים לגופה א"כ הולכים אחר לשון בני אדם (וכן הדין בכל לישנא דשטרי עיי' בריב"ש סי' ר"ו ובח"מ סי' מ"ב ובסמ"ע ס"ק ך"ח) דעכ"פ לא נקרא מלבושיה אא"כ שכבר נעשו והוא מוכן ללבוש אבל לא מה שלקח לשמה היינו אדעתה למיקם קמיה ולא למשקל ולמיפק דאדעתא דהכי לא קנו ואינו נכלל כלל בלשון מלבושיה וה"ה בנדון דידן הולכין אחר לשון המצוה כנ"ל פשוט ה"ק יעקב: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־21:10, 25 בספטמבר 2023
|
< הקודם · הבא > |
אחד שצוה מחמת מיתה שכל בגדיו ומלבושיו יתנו לפלוני קרובו ונמצא בתוך העזבון איזה אמות בגד צמר גמלים שקורין קעמל האר בנ"א וידוע שלקח אותו לעשות ממנו בגדיו ועתה היורשים אינם רוצים ליתן דבר זו להקרוב כיון שעדיין לא נעשה הבגד ממנו ילמדינו אמ"ו הדין עם מי:
לפום ריהטא דעיונא נראה דהדין עם היורשים דכל שלא נעשה הבגד ממנו לא נקרא שם בעליו עליו ולא נקרא כלל בגדיו ומלבושיו ואפשר דאפי' כבר נעשה ממנו הבגד כל שלא לבשו פעם אחת בחייו לא נכלל בכלל מלבושיו דהא קי"ל הזמנה לאו מילתא היא לענין כיס של תפילין אזמניה ולא צר ביה והאורג בגד למת וכו' וכיון דאפי' לענין איסור הזמנה לאו מילתא היא וכדאי' בש"ס פ' נגמר הדין דף מ"ז ומ"ח והכי קי"ל להלכה כמבואר בא"ח סי' מ"ב ובי"ד סי' שמ"ט וכ"ש לענין ממונא (וכה"ג מצאתי ראיתי קצת ראיה מתשובת הריב"ש סי' קך"ט ודברי ריבות סי' ת"ט ע"ש) דהזמנה לאו מילתא אך אם כבר נעשו הבגדים לשמו כמדותו אפשר לדחות ראי' זו דכל כה"ג אזלינן בתר כוונת הלשון ובלשון בני אדם מקרי בגדיו אף שלא לבשם כלל כיון שכבר עשו ממנו הבגדים כפי מדתו וכל העומד ללבוש כלבוש דמי וכמבואר בש"ס דב"ב דף נו"ן ובטח"מ סי' רמ"ח באמר נכסי לפלוני וכן בגדי כל מה שמקרי נכסי ובגד בכלל ועיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ו סי' ד' ואע"ג דלענין איסורא הזמנה לאו מילתא מ"מ בנדון דידן אזלינן אחר כוונת הלשון איברא מ"מ גם זה לא ברירא לי כל כך אם היורשים מוחזקי' אי יכולין להוציא מהם כיון שלא לבשם כלל אפשר דלא נכלל בכלל בגדיו ומלבושיו כי עדיין לא נקרא שם בעליו עליו (וסמך לדבר ולבש בגדיו שאינם נקראים בגדים עד שלבשם) וצ"ע ועין בתשובת שער אפרים סי' א' דמסיק להלכה דלא אמרינן כל העומד וכו' ע"ש אבל היכא דלא נעשה ממנו הבגד כלל רק שלקחו לעשות ממנו ועדיין לא עשה נ"ל פשוט באין ספק דאינה בכלל בלשון בני אדם בגדיו ומלבושיו כיון שעדיין אינו עומד ללבוש כלל והוא נחזקת היורשים כמו שאר כל מטלטליו איברא ראיתי בתשובת צמח צדק שאלה ג' שפסק באשה שיש לה שטר כתובה וכתב בה שתקח כל מלבושיה השייכים לגופה יותר על כתובתה ועתה שמת בעלה נמצא בעזבונו עשרה אמות מן משי שקנה מתחלה לעשות לאשתו מלבוש ועדיין לא נעש' ופסק דזכת' האש' ומביא ראי' מהא דאית' בפ' הגוזל קמ' דף ק"ב דא' המקדיש נכסיו וא' המעריך את עצמו אין לו בכסו' אשתו ולא בכסו' בניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלין חדשי' שלקחן לשמן וכן הדין בבעל חוב כמבואר בח"מ סי' ל"ז ומסיק וז"ל וכיון דהקדש ובעל חוב אין נוטלים מזה שקנה לשם אשתו משום שמיד שקנה לשמה קנתה האשה דהבעל קנה מיד המוכר והוא הקנה לאשתו ה"ה נמי אם מת הבעל נוטלת את זה כמו שאר מלבושים שכברו נעשו לשמה דלא תליא מידי שתהא עשייה לשמה אלא כשקנה לשמה דיו כיון שכתב לה בכתובתה שתטול כל מלבושיה נוטלת אלו עשרה אמות אע"ג דלא נעשה עדיין המלבוש כיון שקנה לשמה עכ"ל ע"ש דבריו יותר באורך וא"כ משם יש ללמוד ג"כ לנדון דידן ולע"ד מעיקרא דדינא פירכא כי אין הנדון דומה לראיה דודאי התם הטעם משום דכיון דקנה לשמה הקנה אותו מיד לאשתו אף שלא נעשה עדיין לכן אין ההקדש או הבע"ח יכולים להפקיע זכותה משא"כ היכא דמת הבעל כבר מסיק הש"ס בסוף פ' נערה שנפתתה דף נ"ד ע"ש דאלמנה שמין בגדיה שעליה דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אבל אדעתא למשקל ולמיפק לא אקנ' לה והכי קי"ל כמבואר בא"ה סי' צ"ט וא"כ אין לאשה זו שום זכות במלבושים רק מכח לשון התנאי כתובה שכתב בה שתקח כל מלבושיה השייכים לגופה א"כ הולכים אחר לשון בני אדם (וכן הדין בכל לישנא דשטרי עיי' בריב"ש סי' ר"ו ובח"מ סי' מ"ב ובסמ"ע ס"ק ך"ח) דעכ"פ לא נקרא מלבושיה אא"כ שכבר נעשו והוא מוכן ללבוש אבל לא מה שלקח לשמה היינו אדעתה למיקם קמיה ולא למשקל ולמיפק דאדעתא דהכי לא קנו ואינו נכלל כלל בלשון מלבושיה וה"ה בנדון דידן הולכין אחר לשון המצוה כנ"ל פשוט ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |