אהבת שלום/פרשת בראשית: הבדלים בין גרסאות בדף
(תיקנוי הקלדה) |
אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''בראשית ברא וגו'. ''' ואמרו חז"ל והביאם רש"י ז"ל בשביל | '''בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו' (א, א). ''' ואמרו חז"ל (ב"ר א, ד) והביאם רש"י ז"ל, בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית. וגם איתא בתיקונים הקדוש, צרופי בראשית הוא רא"ש בי"ת, ירא שב"ת, יר"א בש"ת, ברי"ת א"ש, בר"א שי"ת. | ||
ולהבין זה י"ל על דרך זה, דהנה הצירופים הללו תלויין ועומדין, עד בא איש הישראלי ומקיים אותן ומחזר ומחפש אחריהן לקיימן, והעיקר הוא ע"י התכללות התרי אהבות. דהנה ידוע שיש שני מיני אהבות, היינו אהבת רעים ואהבת דודים, אהבת רעים איהו אהבה תמידית, על דרך תרין רעין דלא מתפרשין, ואהבת דודים הוא התחדשות אהבה, והיינו שאחר הריחוק נולד אהבה חדשה כנודע. והאיש המשכיל צריך לראות להרגיש בתענוג תמידי התחדשות, בכדי לאחד התרי אהבות היינו אהבת רעים ואהבת דודים, כמו שאמרו ז"ל בכל יום ויום יהיה בעיניך כחדשים וכאילו היום ניתנו, והיינו שצריך האדם למצוא טעם חדש והשגה חדשה בתורה, וכן בעבודה שבלב שהוא התפילה צריך האדם למצא התחדשות אהבה והיראה בכל יום ויום, וזהו נקרא בחינת ראש וראשית. | |||
וע"י ההתחדשות נעשה יחוד חדש ונמשך מוחין חדשים לבחינת מלכות, וזהו עיקר התיקון ובנין קומות המלכות, כדאיתא בלקוטי תורה בפסוק ויבן ד' אלקים את הצלע, וזה לשונו ויב"ן גימ' חיי"ם, שהן המוחין דז"א הנקרא חיי המלך, שהם אהי"ה הוי"ה אהי"ה שהם גימטריא חיים, וע"י אלו המוחין נבנית הנוק', ויש מוחין דאבא ומוחין דאמא, ועל שניהם הוא אומר ויבן ד' אלקים אבא ואמא את הצלע בחינה נקודה לבדה כלולה מיו"ד, ואח"כ נבנית ויביאה אל האדם ז"א שבו מ"ה גימטריא אד"ם, עיי"ש. | |||
וע"כ כתיב ביעקב אבינו ע"ה ויבן לו בי"ת, ויב"ן גימטריא חיים, כי אדם הראשון התחיל בהתיקון, ויעקב אבינו ע"ה עשה גמר התיקון, אך עדיין לא נשלם עד לעתיד כשיבא משיח צדקינו במהרה בימינו, ואזי יוגמר בשלימות. | |||
והנה ע"י תיקון הלזה זוכין להמשכת עיינין עילאין בחינת ראיה, כי נודע שקודם התיקון השכינה היא בסוד עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, ואחר התיקון היא בסוד וירא ד' כי ס"ר לראות, בסוד עיני ד' אל צדיקים, ב' פעמים עי"ן גימטריא ס"ר, וד"ל. | |||
והנה ע"י המשכת בחינת עיינין בחינת ראיה, זוכין לראות בהירות השבת, ולהתבייש מאוד מפני גודל אור קדושת השבת, ולקבלה באש והתלהבות חדשה. ועי"ז זוכין לאמ"ת שלו"ם, שהראשי תיבות הוא א"ש, על דרך בית יעקב א"ש ר"ת אמת שלום, ועיין בפרשת קרח. | |||
וזוכה ג"כ לתשובה מצד הבושה שהוא עיקר התשובה, וזוכה ג"כ לתיקון הברית, היינו היו"ד רזא דברית קיימא, רזא דאת בי"ת דשבת, ולהכניסה בין אותיות ש"ת. וזהו על דרך הידוע כי אדם הראשון בחטאו פגם ביו"ד דשד"י, רזא דברית קיימא, רזא דאות בי"ת דשבת, כמבואר במג"ע, ופרח יו"ד משי"ת ואשתאר ש"ת, ויוד מיעקב ואשתאר עקב, על דרך ואתה תשופנו עקב, כדאיתא בתיקונים הקדוש. ובתשובתו נתבייש מאוד ובא לבחינת שב"ת בש"ת תש"ב, וראה שפגם ביוד דשד"י, על דרך הזוהר הק' כד אוליד בר אודי על חטאו וקרא שמו ש"ת, ולא אדכר ביה יו"ד למהוי שי"ת, בגין דעבר עליה. ונתקבל בתשובה ומחל ליה קוב"ה, והתחיל בתיקון הברית, רק גמר התיקון היה בשעה שעמדו ישראל בטורי דסיני, שאז נכנס האות בי"ת רזא דברית בין שתי אותיות ש"ת ונעשה שבת, כדאיתא בזוהר הק' הנ"ל. רק אח"כ בחטא העגל חזר הדבר לקדמותו, ומאז והלאה החיוב מוטל על כל איש הישראלי לתקן זאת על דרך הנ"ל. | |||
וע"י תיקון הלזה שהוא תיקון היוד רזא דברית קיימא רזא ד"ב דשבת, עי"ז נשלם כוונת הבריאה, כי נודע שהתשובה קדמה לבריאה, ובכח התשובה ברא להכניס היו"ד בש"ת, על דרך בראשית בר"א שי"ת, פירוש שעיקר הבריאה היה בשביל תיקון הברית, היינו תיקון היו"ד ולהכניסה בין אותיות ש"ת, כדאיתא בזוהר הק' הנ"ל. וזהו בראשית ברא בשביל ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית, ופירושו שעיקר הבריאה היה בשביל ראשית, והיינו שהאיש המשכיל יראה להרגיש בתענוג תמידי התחדשות אהבה, בחינת ראש וראשית. ועי"ז יהא זוכה לרא"ש בי"ת, פירוש שזוכה שנעשה יחוד חדש, ונמשך מוחין חדשים שנקרא רא"ש לבחינת מלכות הנקראת בי"ת, ועי"ז זוכה ליר"א שב"ת, ופירוש יר"א הוא לשון ראיה ג"כ, ופירוש שזוכה להמשכת העיינין בחינת ראיה, ורואה בהירת השבת, ומתבייש מאוד מפני גודל אור קדושת השבת, וזהו יר"א בש"ת, וזוכה לבחינת א"ש שהוא ר"ת אמ"ת שלו"ם, וזוכה ג"כ לתשובה מצד הבושה שהוא עיקר התשובה ותיקון הברית, וזהו ברי"ת ת"ש, וע"י תיקון הברית זוכין להכניס היו"ד בש"ת ונעשה שי"ת, ונשלם כוונת הבריאה כנ"ל, וזהו בראשי"ת וד"ל. | |||
גרסה אחרונה מ־15:18, 15 באוגוסט 2023
|
< הקודם · הבא > |
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו' (א, א). ואמרו חז"ל (ב"ר א, ד) והביאם רש"י ז"ל, בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית. וגם איתא בתיקונים הקדוש, צרופי בראשית הוא רא"ש בי"ת, ירא שב"ת, יר"א בש"ת, ברי"ת א"ש, בר"א שי"ת.
ולהבין זה י"ל על דרך זה, דהנה הצירופים הללו תלויין ועומדין, עד בא איש הישראלי ומקיים אותן ומחזר ומחפש אחריהן לקיימן, והעיקר הוא ע"י התכללות התרי אהבות. דהנה ידוע שיש שני מיני אהבות, היינו אהבת רעים ואהבת דודים, אהבת רעים איהו אהבה תמידית, על דרך תרין רעין דלא מתפרשין, ואהבת דודים הוא התחדשות אהבה, והיינו שאחר הריחוק נולד אהבה חדשה כנודע. והאיש המשכיל צריך לראות להרגיש בתענוג תמידי התחדשות, בכדי לאחד התרי אהבות היינו אהבת רעים ואהבת דודים, כמו שאמרו ז"ל בכל יום ויום יהיה בעיניך כחדשים וכאילו היום ניתנו, והיינו שצריך האדם למצוא טעם חדש והשגה חדשה בתורה, וכן בעבודה שבלב שהוא התפילה צריך האדם למצא התחדשות אהבה והיראה בכל יום ויום, וזהו נקרא בחינת ראש וראשית.
וע"י ההתחדשות נעשה יחוד חדש ונמשך מוחין חדשים לבחינת מלכות, וזהו עיקר התיקון ובנין קומות המלכות, כדאיתא בלקוטי תורה בפסוק ויבן ד' אלקים את הצלע, וזה לשונו ויב"ן גימ' חיי"ם, שהן המוחין דז"א הנקרא חיי המלך, שהם אהי"ה הוי"ה אהי"ה שהם גימטריא חיים, וע"י אלו המוחין נבנית הנוק', ויש מוחין דאבא ומוחין דאמא, ועל שניהם הוא אומר ויבן ד' אלקים אבא ואמא את הצלע בחינה נקודה לבדה כלולה מיו"ד, ואח"כ נבנית ויביאה אל האדם ז"א שבו מ"ה גימטריא אד"ם, עיי"ש.
וע"כ כתיב ביעקב אבינו ע"ה ויבן לו בי"ת, ויב"ן גימטריא חיים, כי אדם הראשון התחיל בהתיקון, ויעקב אבינו ע"ה עשה גמר התיקון, אך עדיין לא נשלם עד לעתיד כשיבא משיח צדקינו במהרה בימינו, ואזי יוגמר בשלימות. והנה ע"י תיקון הלזה זוכין להמשכת עיינין עילאין בחינת ראיה, כי נודע שקודם התיקון השכינה היא בסוד עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, ואחר התיקון היא בסוד וירא ד' כי ס"ר לראות, בסוד עיני ד' אל צדיקים, ב' פעמים עי"ן גימטריא ס"ר, וד"ל.
והנה ע"י המשכת בחינת עיינין בחינת ראיה, זוכין לראות בהירות השבת, ולהתבייש מאוד מפני גודל אור קדושת השבת, ולקבלה באש והתלהבות חדשה. ועי"ז זוכין לאמ"ת שלו"ם, שהראשי תיבות הוא א"ש, על דרך בית יעקב א"ש ר"ת אמת שלום, ועיין בפרשת קרח.
וזוכה ג"כ לתשובה מצד הבושה שהוא עיקר התשובה, וזוכה ג"כ לתיקון הברית, היינו היו"ד רזא דברית קיימא, רזא דאת בי"ת דשבת, ולהכניסה בין אותיות ש"ת. וזהו על דרך הידוע כי אדם הראשון בחטאו פגם ביו"ד דשד"י, רזא דברית קיימא, רזא דאות בי"ת דשבת, כמבואר במג"ע, ופרח יו"ד משי"ת ואשתאר ש"ת, ויוד מיעקב ואשתאר עקב, על דרך ואתה תשופנו עקב, כדאיתא בתיקונים הקדוש. ובתשובתו נתבייש מאוד ובא לבחינת שב"ת בש"ת תש"ב, וראה שפגם ביוד דשד"י, על דרך הזוהר הק' כד אוליד בר אודי על חטאו וקרא שמו ש"ת, ולא אדכר ביה יו"ד למהוי שי"ת, בגין דעבר עליה. ונתקבל בתשובה ומחל ליה קוב"ה, והתחיל בתיקון הברית, רק גמר התיקון היה בשעה שעמדו ישראל בטורי דסיני, שאז נכנס האות בי"ת רזא דברית בין שתי אותיות ש"ת ונעשה שבת, כדאיתא בזוהר הק' הנ"ל. רק אח"כ בחטא העגל חזר הדבר לקדמותו, ומאז והלאה החיוב מוטל על כל איש הישראלי לתקן זאת על דרך הנ"ל.
וע"י תיקון הלזה שהוא תיקון היוד רזא דברית קיימא רזא ד"ב דשבת, עי"ז נשלם כוונת הבריאה, כי נודע שהתשובה קדמה לבריאה, ובכח התשובה ברא להכניס היו"ד בש"ת, על דרך בראשית בר"א שי"ת, פירוש שעיקר הבריאה היה בשביל תיקון הברית, היינו תיקון היו"ד ולהכניסה בין אותיות ש"ת, כדאיתא בזוהר הק' הנ"ל. וזהו בראשית ברא בשביל ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית, ופירושו שעיקר הבריאה היה בשביל ראשית, והיינו שהאיש המשכיל יראה להרגיש בתענוג תמידי התחדשות אהבה, בחינת ראש וראשית. ועי"ז יהא זוכה לרא"ש בי"ת, פירוש שזוכה שנעשה יחוד חדש, ונמשך מוחין חדשים שנקרא רא"ש לבחינת מלכות הנקראת בי"ת, ועי"ז זוכה ליר"א שב"ת, ופירוש יר"א הוא לשון ראיה ג"כ, ופירוש שזוכה להמשכת העיינין בחינת ראיה, ורואה בהירת השבת, ומתבייש מאוד מפני גודל אור קדושת השבת, וזהו יר"א בש"ת, וזוכה לבחינת א"ש שהוא ר"ת אמ"ת שלו"ם, וזוכה ג"כ לתשובה מצד הבושה שהוא עיקר התשובה ותיקון הברית, וזהו ברי"ת ת"ש, וע"י תיקון הברית זוכין להכניס היו"ד בש"ת ונעשה שי"ת, ונשלם כוונת הבריאה כנ"ל, וזהו בראשי"ת וד"ל.