אבני נזר/חושן משפט/קלד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית תקינה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''סימן קלד'''}} | |||
ב"ה אור ליום '''ג' שמות תרמ"א''' לפ"ק '''נאשעלסק'''. | |||
:החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה '''זאב נחום''' נ"י. | |||
'''בדבר''' מ"ש הרמב"ן {{ממ|סו"פ התקבל הובא בר"ן שם}} דמינוי שליח שלא בפניו לא מהני בכתיבת הגט שיהי' במקום הבעל שיחשב לשמה ודבריו בלתי מובנים נ"ל קצת טעם בדבריו דהנה ענין שליחות יש לפרשו בשני דרכים או שהמשלח נותן רשות לשליח לעשות כלשון המשנה קדושין {{ממ|ע"ט.}}, וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, וכן בתרומות הנותן רשות לשלוחו לתרום ובזה נתרוקן רשות המשלח לשליח, או שמעשה השליח כאילו משלח עשהו שיד שליח נעשה ידו של משלח וכזה יראה ענין שליחות במצוות דנחשב המשלח עשה המצוה, וז"ש הרמב"ן דבגט אי אפשר שיכתוב לשמה רק מי שבידו לגרשה, ע"כ א"א לשליחות להועיל משום שהבעל נתן לו רשות לכתוב דמ"מ לא חשוב שכתב לשמה כיון שאין בידו לגרשה כהא דאמר ביבמות {{ממ|נ"ב:}} ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ועי' רמב"ם פ"ג מגירושין ה"ו, וע"כ שיד שליח נעשה ידו של משלח וכאילו הבעל כתבו: | |||
'''והנה''' אם יוכל השליחות לחול בלתי ידיעת שליח נראה דתלוי בהנ"ל דאי משום נתינת וריקון רשות לשליח א"צ דעת שליח כמ"ש הרשב"א פרק הזורק היכי דאיכא דעת אחרת מקנה א"צ כוונה לקנות, אך שיחשב יד שליח כידו של בעה"ב ודאי אי אפשר שלא מדעת שליח: | |||
'''והנה''' בתשו' הרשב"א [[שו"ת הרשב"א/ד/קנג|ח"ד סי' קנ"ג]], הובא ב"י סי' קמ"א באשה שאמרה כל מי שירצה הבעל ליתן לו גיטי יהא שלוחי לקבלה אפשר שנאמר בזה יש ברירה כענין כתוב לאיזה שארצה אגרש בו, ומוכח מדבריו דאין השליחות חל בשעה שרוצה הבעל, דא"כ לא הי' תלוי בברירה כמו בשכבר בא חכם אלא ודאי שהשליחות חל תיכף אי משום שלא אמר שיחול אח"כ א"א שיחול אח"כ וכמו בכתובות {{ממ|נ"ט.}} באומר יקדשו ידי לעושיהם ולא אמרה לכי מגרשא אינו חל אח"כ כיון דבשעתה לא חייל, או משום דבשליחות אמרינן פסקה אמירה, מ"מ מוכח מרשב"א דבממנה שליח אם אינו חל בשעתו גם אח"כ לא חל, וע"כ בממנה שליח שלא בפניו לנתינת גט אף שהשליח לא ידע אז מהני דנתינת וריקון רשות מהני בלא דעת שליח, אבל לכתובה דצריך שיעשה השליח כמשלח אי אפשר בלא דעת שליח, ואף שנודע אח"כ לשליח ונתרצה לא מהני כיון שלא חל בשעת עשיית שליחות, רק בכותב לשליח דכתב הרמב"ן דמהני גם בכתובה י"ל דחשוב כאילו פירש שיעשה שליח בעת שיראה השליח כתבו, גם לא חשיב פסקה אמירה כיון שכתבו קיים, זה שמצאה ידי יד כהה קצת פירוש בדבריו, ואם ברוחב לבך פרשת פירוש נכון מזה אבקשך להודיעני אולי ע"י תשובות ברצוא ושוב נעמיד דברי הרמב"ן על כנם והי' בזה שלום: | |||
{{-}}{{יישור לשמאל|בנך הדו"ש ומצפה לשמוע מכם כ"ט הק' '''אברהם'''.}} | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־01:11, 14 ביוני 2023
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אור ליום ג' שמות תרמ"א לפ"ק נאשעלסק.
- החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י.
בדבר מ"ש הרמב"ן (סו"פ התקבל הובא בר"ן שם) דמינוי שליח שלא בפניו לא מהני בכתיבת הגט שיהי' במקום הבעל שיחשב לשמה ודבריו בלתי מובנים נ"ל קצת טעם בדבריו דהנה ענין שליחות יש לפרשו בשני דרכים או שהמשלח נותן רשות לשליח לעשות כלשון המשנה קדושין (ע"ט.), וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, וכן בתרומות הנותן רשות לשלוחו לתרום ובזה נתרוקן רשות המשלח לשליח, או שמעשה השליח כאילו משלח עשהו שיד שליח נעשה ידו של משלח וכזה יראה ענין שליחות במצוות דנחשב המשלח עשה המצוה, וז"ש הרמב"ן דבגט אי אפשר שיכתוב לשמה רק מי שבידו לגרשה, ע"כ א"א לשליחות להועיל משום שהבעל נתן לו רשות לכתוב דמ"מ לא חשוב שכתב לשמה כיון שאין בידו לגרשה כהא דאמר ביבמות (נ"ב:) ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ועי' רמב"ם פ"ג מגירושין ה"ו, וע"כ שיד שליח נעשה ידו של משלח וכאילו הבעל כתבו:
והנה אם יוכל השליחות לחול בלתי ידיעת שליח נראה דתלוי בהנ"ל דאי משום נתינת וריקון רשות לשליח א"צ דעת שליח כמ"ש הרשב"א פרק הזורק היכי דאיכא דעת אחרת מקנה א"צ כוונה לקנות, אך שיחשב יד שליח כידו של בעה"ב ודאי אי אפשר שלא מדעת שליח:
והנה בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ג, הובא ב"י סי' קמ"א באשה שאמרה כל מי שירצה הבעל ליתן לו גיטי יהא שלוחי לקבלה אפשר שנאמר בזה יש ברירה כענין כתוב לאיזה שארצה אגרש בו, ומוכח מדבריו דאין השליחות חל בשעה שרוצה הבעל, דא"כ לא הי' תלוי בברירה כמו בשכבר בא חכם אלא ודאי שהשליחות חל תיכף אי משום שלא אמר שיחול אח"כ א"א שיחול אח"כ וכמו בכתובות (נ"ט.) באומר יקדשו ידי לעושיהם ולא אמרה לכי מגרשא אינו חל אח"כ כיון דבשעתה לא חייל, או משום דבשליחות אמרינן פסקה אמירה, מ"מ מוכח מרשב"א דבממנה שליח אם אינו חל בשעתו גם אח"כ לא חל, וע"כ בממנה שליח שלא בפניו לנתינת גט אף שהשליח לא ידע אז מהני דנתינת וריקון רשות מהני בלא דעת שליח, אבל לכתובה דצריך שיעשה השליח כמשלח אי אפשר בלא דעת שליח, ואף שנודע אח"כ לשליח ונתרצה לא מהני כיון שלא חל בשעת עשיית שליחות, רק בכותב לשליח דכתב הרמב"ן דמהני גם בכתובה י"ל דחשוב כאילו פירש שיעשה שליח בעת שיראה השליח כתבו, גם לא חשיב פסקה אמירה כיון שכתבו קיים, זה שמצאה ידי יד כהה קצת פירוש בדבריו, ואם ברוחב לבך פרשת פירוש נכון מזה אבקשך להודיעני אולי ע"י תשובות ברצוא ושוב נעמיד דברי הרמב"ן על כנם והי' בזה שלום:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |