אבני נזר/יורה דעה/שפח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שפח

סימן שפח
הלכות כלאים

ב"ה אור ליום ג' ט"ז אדר תרח"ם לפ"ק פה סאכאטשאב.

שלום וכל טוב לכבוד ידיד נפשי ולבבי הרב הגדול המפורסים נ"י ע"ה פ"ה איש חמודות שלשלת היוחסין כקש"ת מוהר"ר אביגדור יהודה נ"י אב"ד ור"מ בק"ק קויל.

א

א) יקרת מכתבו הגיעני. וע"ד מ"ש מעכ"ת דהרמב"ם בה' כלאים פ"ג ממעט משדך דכלאי זרעים מותר בשדה חבירו. והראב"ד השיג דאין זה אלא לר' שמעון. א"כ עיקר השגה שלו רק אליבא דחכמים דפליגי על ר"ש. אבל לר"ש מודה דגם כלאי זרעים אין אדם אוסר ומותר לכתחילה. וקשה שהרי הרמב"ם פ"ה מה' כלאים הלכה ח' פוסק כר"ש והראב"ד לא השיג עליו עכ"ל מעכ"ת:

ב

ב) בקושיא זו קדמו בגליון הש"ס על הירושלמי והניח בצ"ע. ולפענ"ד לא קשיא. דהנה קשה נהי דשדה חבירו לא נעשה כלאים מ"מ הא שלו נעשה כלאים והרי הוא עובר על בשדך לא תזרע כלאים אך הנה במנחות (ט"ו.) גבי השוחט תודה לאכול כזית ממנה ומלחמה למחר אף בזו התודה אינה מפוגלת והלחם מפוגל. ומקשה הש"ס כיון שהתודה אינה מפוגלת איך תפגל הלחם. ומביא ראי' מהא דמעשה שזרע כרמו של חבירו סמדר ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים. הנה שגפנים אוסרים את הזרעים אף שאין נאסרין. ודחי הש"ס התם קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן. לדידי' דעבד איסורא קנסוה רבנן לחברי' דלא עבד איסורא לא קנסוה רבנן. ובתוס' יבמות (פ"ג.) דלר' יוסי ור"ש דס"ל גם בתבואה אף דהוי דאורייתא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו גם דידי' מותר. וסוגיא דמנחות הנ"ל כחכמים דבדאורייתא אוסר שאינו שלו יע"ש. ולפי זה ניחא דמותר לזרוע כיון שגם שלו אינו נאסר:

ג

ג) אך הרמב"ם הלא פסק בפרק ה' גם בתבואה אין אוסר שאינו שלו. ואעפי"כ שלו נאסר. ואזיל לטעמי' דפסק גם בשוחט תודה לאכול ממנה ומלחמה למחר התודה מפוגלת והלחם אינו מפוגל. וא"כ קשה שפיר על הרמב"ם. והא דכתב הראב"ד דלר"ש ניחא. היינו דר"ש ס"ל שגם שלו אינו נאסר. וכן משמע בר"ש. והא דמסיים אבל לחכמים אין הכוונה חכמים דפליגי על ר"ש ור' יוסי. אלא ר' יוסי בכלל חכמים. וכן פירש המפרש שעל ירושלמי עיי"ש שהוכיח מדלא אמר ר"ש כדעתי' משמע שזה ענין בפני עצמו עיי"ש. אלא שהוא פירש דר' יוסי לא סבירא לי' דאינו אוסר רק בכלאי הכרם. ור"ש סבירא לי' גם בכלאי זרעים. ולהראב"ד צ"ל דר"ש סבירא לי' גם שלו אינו נאסר וכן משמע בר"ש. ולפי דברי המפרש הנ"ל אזלי קושייתו שעל תשו' נודע בשערים. אך עכ"פ הי' לו להמחבר נודע בשערים להביא דברי הרמב"ם הנ"ל:

ד

ד) וגוף קושיית השואל מחורש כלאים בשביעית יש ליישב בפשיטות עפ"י דברי הר"ש פ"ז דכלאים דהזמורות נאסרים בשביעית דאין הפקר רק הפירות א"כ חיוב מלקות משום הזמורות. ותירוצו דמר צריך עיון ארוך בסוגיא דבת ששית הנכנסת לשביעית ואין הפנאי מסכים כעת:

ידידו עוז הדוש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף