אבני נזר/יורה דעה/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה ג

סימן ג

ב"ה יום ג' קדושים ב' אייר תרנ"ז לפ"ק.

החוה"ש וכט"ס לכבוד אהובי מחו' הרב המאוה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה ראובן ישעי' נ"י דומ"ץ דק"ק ווייסליץ.

א

א) מכתבו קבלתי. בדבר העגל שהגוי אמר קודם מכירתו שהוא נפל דהיינו שהוא בן ח' חדשים. והעגל חי ז' ימים כדין. ונפשו בשאלתו אם מותר לשוחטו. והביא דברי התב"ש שאוסר. והדמ"ר חולק עליו

ב

ב) הנה באמת הדמ"ר אינו חולק עליו בדין דהיכא דידעינן בודאי שלא כלו לו חדשיו. רק בסי' י"ג גבי בן פקועה דאם אמו טריפה דניתר בשחיטת עצמו. דכתב הש"ך דאם חי ז' ימים לא חיישינן ללא כלו לו חדשיו. והחבו"ש חולק עליו. והדמ"ר הסכים להש"ך עיי"ש. אך בענין אם יודה וידוע שלא כלו לו חדשיו אינו חולק עליו הדמ"ר כלל. דראיית התבו"ש ראי' חזקה. דהטעם דהדגמ"ר חולק על התבו"ש (בסי' י"ג) הוא משום דס"ל דקיי"ל כרשב"ג ולרשב"ג כל ששהה ח' בבהמה ודאי אינו נפל. ומבואר ביבמות (פ:) דלרשב"ג הטעם דאף דהוא בן ח' אמרינן בן ז' הוא ואשתהי עיי"ש. ובבהמה דלא איפשטא בגמ' אי יולדת לשבעה. וכיון דלא איפשטא הוא בדאורייתא לחומרא. ונקטינן דאין יולדת לשבעה. וליכא למימר אישתהי. וא"כ אף לרשב"ג לא מהני ח' ימים עיי"ש בתבו"ש:

ג

ג) ולי נראה עוד להוסיף על דבריו עפ"י דברי הירושלמי יבמות פרק החולץ. וב"ר (פרשה י"ד) דכתיב וייצר שתי יצירות אחת ליולדת לשבעה ואחת ליולדת לתשעה נמצא לפי דברי הירושלמי הא דאמרינן דבאדם יולדת לשבעה נשמע מקרא דוייצר והנה האי קרא דוייצר שתי יצירות הוא דוקא באדם כמו שדרשו בברכות (סא.) שתי יצירות אחת ליצ"ט ואחת ליצה"ר וזה לא קאי רק אאדם עיי"ש אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר וכו' עיי"ש. כמו כן דרשא זו היא רק אאדם. ואין לומר דמאן דס"ל דוייצר קאי לדרשת ש"ס ברכות הנ"ל לא ס"ל להא דירושלמי כאן דאצטריך לי' האי וייצר לדרשא אחריתי. זה אינו דהא אמרינן בסנהדרין (לד.) מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. ושפיר נוכל למילף גם יולדת לשבעה מהא דוייצר. וזה דוקא באדם. ושפיר נפשוט האי בעיא מהא דירושלמי. דבהמה אינה יולדת לשבעה. וכל היכא דלא איפשטא בגמ' ואיפשטא בירושלמי נקטינן כירושלמי:

ד

ד) והראי' דכהאי גוונא נקטינן כירושלמי מדברי הרמב"ם (פרק י"א מהלכות תרומות הלכה ז') שפסק דערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות. ובגמ' דידן הוא בעיא דלא איפשטא. והגם דהכ"מ כתב דהוא בעיא דאיפשטא. מהא דאמר רבא ותסברא וכו' והאי לאו בר מהילא הוא. אבל דבריו תמוהים אצלי דמשם מוכח רק דלא מעכב את אביו כיון דלאו בר מהילא הוא. אבל דהוא עצמו לא יחשב ערל זה לא נשמע כלל. אך דברי הרמב"ם נובעים מירושלמי פרק ר"א דמילה דמסיק שם דערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות. וכיון דלא איפשטא בגמ' דידן ונפשט בירושלמי נקטינן כירושלמי ובזה ניחא דברי הרמב"ם שכתב שסכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה. נראה מתוך דבריו דליל ח' אסור. וקשה דהא בגמ' דידן מוכח דאי ערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות גם בליל ח' לא הוי ערלות. מהא דפריך אלא זכריו דליתניהו בשעת עשיי' ואיתניהו בשעת אכילה היכי משכחת לה וכו'. ואי נאמר דבליל ח' אסור שפיר משכחת לה דנולד ז' ימים קודם פסח וע"פ הי' ביום ז' ולא עכבו. אבל בליל פסח בשעת אכילה הוא ליל ח' ואסור. אלא ע"כ דאי ערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות גם בליל ח' מותר. וקשה על הרמב"ם אך להנ"ל ניחא דהרמב"ם הוציא דינו מירושלמי. ובירושלמי שם איתא דבליל ח' אסור]:

ה

ה) נחזור לענינינו דנקטינן דבהמה אין יולדת לשבעה דנפשט מהא דירושלמי והוי דברי התבו"ש נכונים מאוד דלא מהני ח' ימים. [ובזה יופשט גם ספיקו של התבו"ש דאם אנו רואין דחי ז' ימים האם נוכל לומר דנפשט האיבעיא דיולדת לשבעה כיון דהיא איבעיא דלא איפשטא. ולפי מ"ש בשם הירושלמי דנפשט דאין יולדת לשבעה שוב לא יועיל מה שאנו רואין שחי ז' ימים נגד קבלת חז"ל]. וגם הדגמ"ר אין חולק עליו:

ו) אך בגוף הדבר ליכא למיחש לאמירת הגוי דלא כלו לו חדשיו. כמו שכתב התבו"ש בעצמו דמשום הכי לא הביאו הפוסקים דין זה. דמשום שאין שכיח לידע זאת רק באדם דידעינן בבירור דלא בא עלי' קודם אבל בבהמה האם אמר הגוי שלא זזה ידו מתחת ידה שידע בבירור שלא עלה עלי' זכר מקודם. [אמר המגיה לא זכיתי להבין. הלא באם אמר שראה שעלה עלי' זכר לפני ח' חדשים סגיא דבהמה מעוברת אינה מקבלת זכר כבש"ס בכורות (ח:) והא קמשמשי שמושי ובפירש"י שם ועי' ביצה (ז:) הוי עובדא ועברה אמצרא. ואף אם עכשיו יאמר הגוי שלא זזה ידו מתחת ידה אינו נאמן דהא אין עכשיו בידו:

דברי מחו' אוהבו הדו"ש הק' אברהם.

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף