אבני נזר/יורה דעה/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה טז

סימן טז

ב"ה יום ג' מסעי בונה ירושלים לפ"ק.

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי כל רז לא אניס לי' כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האבד"ק גאסטנין.

א

א) אשר שאל לבאר לו מאמר הזוהר חדש פ' בראשית דפוס אמ"ד י"ב ע"ד] דר' יהודה ור' יוסי ור' חגי קרו לטבחא ר' אבא ונכס ההוא תרנגולתא ונתכוין לתרי סימני ובדקו ואשכחו דנכס חד סימנא וחד לא נכס. א"ל ר' יהודה על מה איתכוונת. אמר על תרין סימני. אמר והא אנא אשכחנא תד נכיס אלא בשרא הוא דכשירה ואת לא תהא טבחא מכאן ולהלאה, ואע"ג דלא בעינא כוונה בשחיטה. א"ל ר' יוסי הכוונה לאו להאי איתמר אלא כוונה דקב"ה דנכיס לשמים ולא לשום פתגם אחרן אבל נתכוון לתרי סימני ושחט חד מותר הוא בדיעבד דתנן השוחט אחד בעוף דיעבד אין לכתחילה לא עכלה"ק ואינו מובן דמה פשע הטבח הלא כך הוא הדין להתכוין לשני סימנים. ואם בשביל שלא שחט רק סימן אחד. הלא זה אינו ביד הטבח שישחטו הסימנים כמו שרוצה:

ב

ב) ונראה ליישב שפשיעת הטבח הי' משום שהי' לו לבדוק תיכף לאחר שחיטה ואם לא נשחט רק סימן אחד יחזור וישחוט סימן השני בתוך שיעור שהיי'. וכעין שכתב הרשב"א במומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו חזקה לא שביק התירא ואכיל איסורא והקשה הרשב"א ניחוש שמא לא נשחטו הסימנין ולא נוכל לסמוך אבדיקת המומר דבזה ליכא חזקה. ותירץ הרשב"א שחזקה שבודק תיכף ואם לא נשחטו כהוגן חוזר ושוחט בתוך שיעור שהיי'. וה"נ הוי פשיעה במה שלא חזר ושחט בתוך שיעור שהיי'. כי לכתחילה צריך לשחוט שני סימנים:

ג

ג) ולפי פירוש זה לכאורה מוכח מכאן דיש שיעור שהיי' בעוף דלא כתה"ד (סי' קפ"ה) שכתב דקיי"ל שהיית העוף במשהו כמו שחיטתה. שהרי אם מצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כשר עכ"ל. דאי פוסל במשהו אף דלאחר שנשחט סימן אחד שוב אין שהיי' פוסל מדינא. מ"מ מה תועלת יהי' בשחיטת סימן השני. דסוף סוף לא משתרי אלא בשחיטת סימן הראשון דשני אינו מצטרף להכשר כיון ששהה בין סימן לסימן. וכל ההיתר דשהיי' בין סימן לסימן הוא משום שכבר ניתר בסימן אחד. וכן לפי הטעם בגמ' במה שצריך לכתחילה לשחוט שניהם דילמא לא שחט רובא דחד. וא"כ במה ששוחט סימן שני לאחר ששהה לא תיקן חשש זה שאם לא שחט בתחילה רובא דחד ונגע בוושט לא הי' מועיל מה שחוזר ושוחט. אלא ודאי גם בעוף יש שיעור שהיי'.

ד

ד) ויש לדחות. דהם כשמואל ור' יוחנן ס"ל דשיעור שחיטת בהמה הוא שיעור גם לשהיית עוף. ואנן מחמירין כרב דאמר עוף לעוף דרב תנא ופליג ולפי מה דאיתא בס' כנפי יונה (ח"ג סוף סי' ס"ב) הובא בריש ספר שם הגדולים מערכת גדולים דר' אבא הנזכר בזוהר הוא רב שבגמ' ניחא טפי. דבזוהר שם דהטבח הי' שמו ר' אבא. וקשה כיון שקוראהו בזוהר בשם רבי איך עשה שלא כהוגן ח"ו. אך לדעת התה"ד הנ"ל דבעוף שהייתו במשהו לדעת רב. א"כ יש לומר דר' אבא הנזכר כאן הוא ר' אבא שבזוהר שהוא רב. ור' אבא לשיטתו לא הי' יכול לחזור ולשחוט. ור"י הי' סובר כשמואל ור' יוחנן. על כן חשבו לפושע:

ה

ה) ובני מהר"ש נ"י פירש בפשיטות שהטבח לא בדק הסימנים אחר השחיטה כי סמך על עצמו שעלה בידו כמו שנתכוון מתחילה. ועל זה שאל לו ר"י על מה אתכוונת וא"ל שנתכוין לשניהם. ועל זה תפסו הא אנא אשכחנא חד נכיס [מלשון זה מוכח שהטבח חשב ששחט שנים. ומוכח שלא בדק לאחר שחיטה בסימנים וא"כ כמו שלא עלה בידך שתים כמו שנתכוונת. כמו כן יוכל להיות שאפי' רוב סימן אחד לא עלה בידך אף שנתכוונת לשחוט שפיר. ובכן מאחר שניכר מתוך מעשיך שאינך בודק הסימנים אחר השחיטה. שלא כדין עשית כבש"ס חולין (ט'.) במתניתא תנא דאם לא בדק בסימנים אחר השחיטה נבילה ומטמאה במשא. ועל כן לא תהי' עוד טבח מכאן ולהלאה. ור' אבא לא הוה ס"ל כהא מתניתא. על כן סמך על מה שנתכוין מתחילה לכך. ור"י הוכיח לו שאין לסמוך על זה שהרי חשבת ששחטת שנים ולא הי' אלא אחד:

ו

ו) וסוף דברי הזו"ח דמשמע דאם הי' צריך כוונה בשחיטה הי' הדין נתכוין לשני סימנים ולא שחט אלא אחד פסול. נראה הטעם על פי הפלוגתא דר"ה ור"נ ור"ש (ב"ב קמ"ג) קני את וחמור ר"ה אומר לא קנה כלום. ר"נ אומר קנה מחצה. ורב ששת אומר קנה הכל. והוכיח רב ששת מתורם קישות ונמצאת בפנימיותו מרה החיצון לבד פוטר את כל מה שתרם עליו ואף שהוא נתכוין שיפטרו החיצון והפנימי והפנימי אינו יכול לפטור פוטר החיצון לבדו את כולו ה"נ את וחמור קנה הכל. ודחה הש"ס דשאני התם דמדאורייתא גם המרה פוטר. ואנן קי"ל כר"נ דקנה מחצה.

ז

ז) והנה בשחיטה אם הי' צריך כוונה כמו בשחיטת קדשים דבעינן כוונה להתיר. עי' תוס' חולין (ל"א:) ד"ה נהי. ונתכוון ששני הסימנים יתירו והוא לא שחט אלא סימן אחד. לר"ה אין הסימן האחד מתיר בפשיטות. ואפי' לר"נ הכא לא שייך שיתיר מחצה ומאחר שאינו מתיר כולו. שוב השחיטה פסולה לגמרי. [לבד לרב ששת דלא קי"ל כוותי']:

ח

ח) וניחא יותר לפי פירוש הנ"ל שפירש בני מהר"ש נ"י שלא בדק אחר שחיטה שסמך שבודאי עלה בידו כמו שנתכוין. וא"כ לא נתכוין כלל שסימן אחד יתיר. ואם הי' עושה כדין לבדוק אחר שחיטה. א"כ בשעת שחיטה עדיין אינו יודע כמה יעלה בידו. ובטח לכך נתכוין שכל מה שיעלה בידו הן אחד הן שנים יתיר. משא"כ בטבח הזה שלא בדק. על כן אם הי' צריך כוונה הי' פסול. רק משום שהאמת שא"צ כוונה על כן העוף כשר:

ידידו הדו"ש וש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף