שדי חמד/כללים/כ/צט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים צט

כלל צט) כבוד אשת אביו מחיים הוא מן התורה ולאחר מיתה מדרבנן. כדאמרינן בכתובות דף ק"ג כן כתב הרב ארעא דרבנן באות של"ז וציין על זה הרב מוהר"י אליקים בקונטרס כתיבת יד להרבנים מחנה יהודה ובנו בסי' טו"ב ס"ב ואין אצלי ומרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות י"ג כתב על דברי הרב אד"ר דאינו מבואר בש"ס דאחר מיתה איכא חיובא דרבנן וצדד לומר דלפי מה שכתב רבינו אפרים על התורה קרוב לשמוע דאיכא מצוה דרבנן כמו שכתב הרב ארעא דרבנן עי"ש וכמו שהדין באשת האב הכי נמי בבעל אמו דשניהם במדרגה אחת כמו שנראה מדברי הפוסקים ביו"ד סי' ר"מ סכ"א:

ואם אביו רשע ואשת אביו אינה רשעה אי מחויב לכבדה או דילמא תלי כבודה בכבודו ואם כן למאן דאמר דאינו חייב לכבד אביו רשע (ע' ביו"ד סי' ר"מ סי"ח) אינו חייב לכבדה וכן בבעל אמו בכי האי גוונא האריך בזה בספר שו"ת בן יאודה לרב גדול בדורנו נר"ו בסי' ד' ואחר שהאריך כתב דהעיקר כפסק מרן דגם אם אביו רשע חייב לכבדו וגם הרמ"א אפשר דמודה לזה ולא כתב סברת היש אומרים אלא לומר דיש ספק בזה ונפקא מינה לענין עוסק במצוה פטור מן המצוה וכו' עי"ש:

וכבוד אשת חבר אם הוא מדאורייתא וכן כבוד אשה חכמה רשמתי במערכת האל"ף אות שט"ו (בשדי חמד ח"א):

וכבוד אשה זקנה כתב הרב בית יהודה בחלק יו"ד סי' כ"ח דהרב הלק"ט בח"א סי קנ"ד נסתפק אי בעינן למיקם קמי סבתא ואיהו פשיטא ליה דכי היכי דהיא חייבת בכבוד זקן דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא הכי נמי חייבים לקום מפניה אם היא בת שבעים שנה ועיין בס' החסידים ס' תקע"ח דמפורש דאפי' זקנה ועי"ש למרן חיד"א בס' ברית עולם והרב מוהר"י עטייה בספר זרע יצחק בקונטרס פלפלת כל שהו דף פ"ח ע"ד כתב כן בפשיטות דגם זקנה צריך לקום מפניה על פי דברי סה"ח הנ"ל ולא זכר דברי הרבנים הלק"ט וב"י הנ"ל:

וכבוד מלכים דהוא מדאורייתא אם אפשר להתיר איסור תורה משום כבוד מלכים הנה הרב ארעא דרבנן באות של"ו הביא מה שכתבו התוס' בע"ז דף י"א ע"א עוקרין על המלכים דמשום כבודם דחינן איסור תורה דבל תשחית וצער בעלי חיים והקשה מדאמרינן בברכות דף י"ט דהא דאמר ר"א ב"ר צדוק מדלגין היינו על גבי ארונות לקראת מלכי ישראל וכו' הוא בטומאה דרבנן דמשום כבודם לא גזרו ולדברי התוס' אפילו בטומאה דאורייתא שרי ותירץ בשם מר בריה מרן מוהריט"א דדוקא בשעת מיתה דהוא יקרא דכל ישראל הוא שכתבו התוס' דדחינן איסור תורה והנכון בזה דאיסור ברכת כהנים (צ"ל טומאת כהנים) הוי עשה ולא תעשה ואין עשה דכבוד מלכים דוחה ל"ת ועשה עכ"ל ולי הדל התירוץ הנכון בעיני דמר אין נח לי שהרי טומאת כהנים הוי לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל ואם כן אינו פשוט לומר דגם לל"ת ועשה שאינו שוה בכל אין עשה דוחה (עיין מה שרשמתי בזה לקמן במערכת העי"ן אות מ"ג ד"ה ואם הל"ת וכו') וכיון שעשה דכבוד מלכים הוא שוה בכל דכל ישראל חייבים בכבודו ועשה ול"ת דטומאת כהנים אינו שוה בכל אם כן למאן דסבר דעשה השוה בכל דוחה לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל אכתי קשה דאפילו טומאה דאורייתא הוה לן למדחי משום כבוד מלכים ודוחק לומר דהתוס' בע"ז סברי ונקטי דאין עשה דוחה אפילו ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ולכן בהורמנותיה דמר נלע"ד דיפה כח הבן והראשון נח לי מה שתירץ יו"ט ראשון מרן מוהריט"א:

וראיתי להרב מעשה אברהם בחלק א"ח סי' מ"ח שנשאל אם מותר להפליג בספינה בשבת לצאת לקראת מלך רב להסוברים דהא דאין מפליגין בספינה הוא משום איסור תחומין אי סברי דתחומין דאורייתא אי שרינן איסור תורה משום כבוד המלך והביא דברי הרב ארעא דרבנן הנ"ל וכתב להכריח דדחינן איסור תורה מפני כבוד המלך מדכתיב ביוסף הצדיק ויגלח ויחלף שמלותיו מפני כבוד מלכות ויוסף יצא מבית האסורים ביום ראש השנה כדאמרינן במסכת ראש השנה דף י"א ותגלחת איסור תורה הוא שמעת מינה דכבוד מלכות דוחה איסור תורה ואין לומר דאין למדין מקודם מתן תורה דהא מילתא פלוגתא היא ואיכא מאן דאמר דלמדין מקודם מת"ת ולדידיה מוכרח לומר דכבוד מלכות דוחה איסור תורה ואם כן מותר להפליג בספינה אף אי נימא דאיסורו משום תחומין ותחומין דאורייתא וכדעת הרמב"ם שהביא בארעא דרבנן סי' תרמ"ז מכל מקום מותר משום כבוד המלך וכל שכן לדעת הרמב"ן דכל למעלה מעשרה הוי ספק דדבריהם ולקולא וגם לתירוץ שני שכתב בארעא דרבנן אההיא דמדלגין וכו' דאין עשה דותה לא תעשה ועשה ניחא דל"ת גרידא נדחה מפני כבוד המלך ומותר להפליג אלו תו"ד עי"ש ובמחכ"ת דבריו תמוהים מאד איך נוכל להוציא דין על פי הוכחות כאלו דשערי דחיות לא ננעלו חדא מאן לימא לן דהתגלחת היה ביום ראש השנה דיש לומר דביום רה"ש לפנות ערב יצא מבית הכלא ואדהכי והכי חשכה ליל מוצאי יו"ט ורחץ ונסתפר ויתיצב לפני פרעה ועוד מי יאמר דהתגלח בעצמו האם חסר ספרי נכרים במצרים ושמא נסתפר על ידי נכרי דאין בו אלא איסור אמירה לנכרי דמותר משום כבוד מלכים כטומאה דרבנן דלא גזרו משום כבודם וכל שכן איסור אמירה ובמגלח פאות הראש דחייב מלקות כתב הרמב"ם בריש פרק י"ב מהלכות ע"ז דאיש המתגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע להמגלח וכתב הראב"ד שם דמכל מקום עובר בלאו ועי"ש להרב לחם משנה שכן גם דעת הרמב"ם מדכתב אינו לוקה משמע דלאו מיהא עובר ונראה דדוקא בגילוח פאת הראש הוא דשייך לומר דעובר גם הניקף על לאו משום דלא תקיפו משמע גם כן לא תניחו להקיף אלא דלמלקות כל שלא סייע פטור אבל בשבת ויו"ט המתגלח על ידי נכרי ואינו עושה מעשה לסייע להמגלח אין בו אלא איסור אמירה בעלמא כן נראה לפום ריהטא ואם כן הוא באמת שפיר מצינן למימר דהתגלח על ידי נכרי ואין לנו הכרח דכבוד מלכים דוחה איסור וראיתי באיזה מפרשים דמדכתיב ויריצוהו דמשמע על ידי אחרים ואלו בתגלחת כתיב ויגלח משמע על ידי עצמו וזהו כבוד מלכות ולי הדל אינו מוכרח לפרש כן אלא מה שלא הלך מנוול זהו כבוד מלכות והתגלחת תהיה על יד מי שיהיה אין נפקא מינה בזה כיון שאין הדבר ניכר ואדרבה התגלחת תהיה יפה על ידי אחרים מעל ידי עצמו:

ועוד יש לומר דהגם דנקיטינן דקיימו אבות העולם כל התורה עד שלא נתנה מכל מקום כבר כתב הרמב"ן דדוקא כשהיו בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא היו מקיימין ומהאי טעמא נשא יעקב אבינו ע"ה שתי נשים וכו' עיין מה שרשמתי בזה במערכת האל"ף אות קפ"ו (בשדי חמד ח"א) ואם כן אף אם נאמר דהתגלח בעצמו וביו"ט של רה"ש מכל מקום כיון שהיה בחוצה לארץ לא היה לו לחוש בדבר ולא שהתיר לעצמו מפני כבוד המלך ואף שכתבתי שם באות ע"ר דהרב מוהר"י זאבי חידש דיוסף הצדיק כיון שהיה יודע שלא ישוב לארץ היה מקיים התורה גם בחוץ לארץ והכריח כן מדנחה דעתו של יעקב בשבועת יוסף ולא חש שיעבור על שבועתו וכן ממה ששמר פרעה שבועת יוסף וכו' עי"ש מכל מקום אין זה מוכרח וכמו שכתב מרן חיד"א ביעיר אזן שרשמתי שם דאף דנכרים לא נצטוו בבל יחל מכל מקום כשרי אומות העולם היו מקיימים שבועתם שהוא כסניף מצות ברכת השם ומטעם זה קיים יוסף שבועתו עי"ש ואם כן שפיר נוכל לומר דלא קיים יוסף את התורה אלא בארץ וקצת סעד לזה מדאמרינן בבראשית רבה פרק צ"ב סי' ד' על פסוק וטבוח טבח והכן הדא אמרה ששמר יוסף את השבת ואם איתא דקיים יוסף כל התורה גם בחוץ לארץ מאי ריבותא דשבת ויש לדחות דשבת אצטריך לאשמעינן משום דבן נח ששבת חיוב מיתה ועיין למרן משנה למלך בס' פרשת דרכים ריש דרוש א' וק"ל:

ומה שהרב מעשה אברהם רצה לדחות הוכחתו על פי מה דאמרינן אין למדין מקודם מתן תורה אלא דלא נתקררה דעתו משום דהאיכא מאן דאמר דלמדין מקודם מתן תורה אי משום הא יש לומר דאימור מאן דסבר למדין לא סבר דיצא ביום ר"ה אלא באחד מימות השנה ולא היה שום נדנוד איסור בתגלחתו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף