שדי חמד/כללי הפוסקים/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללי הפוסקים יג

סימן יג.
כללי מרן בשלחן ערוך ובשאר ספריו.

א

א) שלחן ערוך יסדו מרן הקדוש להורות מתוכו אחר שעמד בשרש הדין בב"י דלא כמו שכתב הרב מוהריט"ץ סי' ס"ז וכבר השיגו הרב החסיד הרמ"ך ביד מלאכי דף קצ"ב כן כ' מר"ן חיד"א בספר שם הגדולים (במערכת גדולים באות ש"ע) דברי הרב יד מלאכי הם בכללי הש"ע אות ב' שהביא מ"ש הרב מוהריט"ץ שמרן לא עשה הש"ע אלא לקטנים ועמי הארץ והתפלא עליו דודאי להורות הלכה חברו עי"ש ומה שנראה מדברי הרב שמש צדקה בחלק יו"ד סי' ל"ג (בד"ה וכדי) שאין ללמוד דין מן הש"ע צריך לומר שכונתו שאין ללמוד ממנו בלתי עיון בדבריו שבב"י עיין היטיב בדבריו ועיין באות שאחר זו:

ב

ב) ש"ע אין לפסוק דין קודם שיעיין בדברי הריב"ה ובב"י עיין להרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות א' בשם הרבנים ב"ח סמ"ע זר"א שמ"ץ רל"ץ וזה זמן רב רשמתי על הגליון מה שכתב הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות בסוטה דף כ"ב ע"א ובדורות הללו אותם שמורים הלכה מתוך הש"ע והרי אינם יודעים טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו תחלה בדבר מתוך התלמוד שהוא שימוש ת"ח וטעות נפל בהוראתם והרי הם בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהם עכ"ל. ועתה נדפס ספר ויקרא אברהם וראיתי להרב נר"ו שקדם וזכה להביא דברי מוהרש"א הנ"ל עי"ש בדף ק"ך אות ע"ט. אלא שמה שהביא זה על דברי הרב יד מלאכי באות ב' (והוא מה שכתבתי בשמו לעיל באות א') לו ההדיוט מקומו הראוי הוא על דבריו שבאות א' כמו שיראה הרואה. עוד רשמתי בגליון ויד מלאכי דברי הרא"ש בתשו' (כלל ל"א סי' ט') שהביא מרן הב"י בהקדמת הכסף משנה עי"ש וכתבתי שמדבריו נלמוד להש"ע. ועתה רואה אני שהן הן הדברים שכתב הסמ"ע בהקדמתו (שציין הי"מ הנ"ל) עי"ש שמדברי הרא"ש הנ"ל למד להש"ע. והרב דבר משה בחלק ג' בחלק ח"מ סי' י"ב דף ס' ע"ד כתב דמרן כ"מ בהקדמתו אמר על ספר ש"ע שלא לסמוך בלי ראות הדברים במקומם ע"כ ולפי הנראה יש איזה חיסור לשון וכונתו דממ"ש בהקדמתו בשם הרא"ש על הרמב"ם יש ללמוד על הש"ע וכדברי הרב הסמ"ע אלא שלא זכר את דב"ק עי"ש:

ג

ג) דרך מרן לפסוק כהרמב"ם אף נגד הרי"ף והרא"ש לפי שספר ש"ע מיוסד עפ"י סברת הרמב"ם כ"כ הרב שלחן גבוה הביא דבריו הרב משק ביתי במערכת הטי"ת דף צ' ובכללי הפוסקים אות ל"ח עיש"ב ולפי זה י"ל עמ"ש בש"ע א"ח סימן קע"ח ס"ה וסי' קפ"ד ס"ג עי"ש והא קי"ל די"א וי"א הלכה כויש אומרים עיין לקמן אות י"ד שגם הרב שלחן גבוה סובר כן ונמצא בפסק שלא כהרמב"ם. גם בסי' קפ"ד ס"א להרמב"ם וכו' ולהרר"י והרא"ש וכו' והרי זה דומה לי"א וי"א ולפי כלל הנ"ל הוה ליה למימר איפכא להרר"י וכו' ולהרמב"ם וכו' כמ"ש בסי' קפ"ז ס"ב ולזה יש ליישב דכל שמזכיר דעת הרמב"ם בפירוש שוב אינו מקפיד וממילא מישתמע דסברת הרמב"ם עיקר בחיבור וה לפי הכלל כנ"ל בדוחק וצריך חיפוש. אך מדברי מרן חיד"א בספר מחזיק ברכה א"ח סי' רס"א אות ו' מתבאר יפה דלא ס"ל כלל הנ"ל כמו שיראה הרואה ועיין בש"ע סי' נט"ר ס"ג שסתם שלא כהרמב"ם (עיין לקמן אות ח' דהלכה כסתם) ושמא לא נאמר כלל זה אלא בסברת הרמב"ם שבחיבור היד ולא במה שכתב בפירוש המשנה ובההיא דסי' נט"ר ליכא אלא משמעות דעתו בחיבור היד וכיון שלא כתב בפירוש לית לן ביה כללא ובסי' רס"ו ס"ב סתם כהרמב"ם שהוא הי"א עי"ש ולמ"ש לקמן אות י' ניחא כיון שהרב המגיד טען בעד הרמב"ם וכתב שנראים דבריו הוו רבים. וכן למ"ש הרב בית דוד הובא לקמן אות י"א ניחא וק"ל ובסי' רס"ח ס"ב סתם דלא כהרמב"ם אלא דלפי מ"ש הרב יד דוד שהבאתי לקמן אות ט' ניחא. וע"ע סי' רצ"ט ס"ו ובסי' ש"א ס"ח ומאמר מרדכי שם. ובסי' ש"ד ס"א ובברכ"י שם וסי' שכ"ב ס"ו ובסי' שכ"ו ס"ב למאן דאית ליה דהלכה כוי"א עיין לקמן אות י"ד. ובסי' שכ"ח סי"ז לפי מה שכתבו הרבנים ט"ז ומג"א ס"ק י"ד דעת מרן לפסוק כוי"א שני א"כ הוא דלא כהרמב"ם ובסי' של"ד סכ"ד פסק דלא כסברא השניה שהיא סברת הרמב"ם ולמ"ש הרב תוי"ט בדברי חמודות פרק ח' דחולין אות קפ"ה שספר הש"ע מיוסד ברובו עפ"י סברת הרמב"ם עי"ש דמשמע דאינו כלל לכל המקומות ואם לכך נתכוונו גם הרבנים אחרים שהזכירו כלל זה ניחא ואין סתירה ממקומות הנ"ל כיון שלא נאמר זה על הכלל כולו ויתכן שיש יוצאים מן הכלל:

ד

ד) מרן בש"ע אע"ג דבב"י תמה על הרמב"ם אינו סומך על זה ופוסק כמותו כמו שכתב הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ז' בשם כמה פוסקים והרב משק ביתי במערכת האל"ף אות מ' האריך לתמוה על הרב שלחן גבוה שסתר דידיה אדידיה דבכמה מקומות אישר וקיים דבר זה ובכמה מקומות ישנו בנותן טעם על דבר השמיטה איזה דין בש"ע שהוא מפני שבב"י דחאו וכו' ולפי כלל הנ"ל לא היה לו להשמיטו עי"ש ולעד"ן דהיכא דחזינן דהשמיטו שפיר מצינן למימר דטעם ההשמטה הוא משום דבב"י דחאו וכי חזינן דלא השמיטו אמרינן דלא סמך על תמיהתו והוא היודע באיזה מקום התמיהה קיימת ובאיזה מקום אפשר לצדד ליישב והרי הרב הסמ"ע שגם הוא מהסוברים דהגם שדחאו בב"י פוסק כמותו כמ"ש ביד מלאכי ובמשק ביתי שם בכל זאת מצינו לו בסי' חר"ן סק"ה שכתב דלפי שהקשה בב"י על דברי הרמ"ה משום הכי השמיטו בש"ע עי"ש אלא ודאי מוכרח לומר כמו שכתבתי בתי וכ"כ מרן החבי"ף בספר חקת החיים הנד"מ בדף ס"ז ע"ב עפ"י דברי הסמ"ע הנ"ל עי"ש וזו היא ג"כ דעת הרב של"ג וק"ל ועיין להרב הפרד"ס בספר אות היא לעולם ח"א דף ע"ט ע"א (ד"ה כי) מה שכתב על דברי הרב של"ג יו"ד סי' שס"ז ודוק:

ה

ה) מרן בש"ע אורחיה הוא להשמיט איזה דברים תחת שלש: א) לפי שהוא רחוק המציאות. ב) לפי שהוא פשוט ג) לפי שנלמד מדין אחר שכתב בש"ע כ"כ הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"כ אות ע"ז בשם מרן חיד"א בברכ"י סי' שי"ד ויוסף אומץ דף ד"ך וחיים שאל דף ג"ן וספר יו"א וח"ש הנ"ל אמצ"א ובברכ"י הנ"ל לא ראיתי שכתב בזה ואדרבא ממה שכתב בברכ"י סי' ש"ב אות ד' נראה קצת שסובר דהוי חזרה וכתב שם דלא מצא כלל ברור על דבר השמיטה עי"ש ומ"מ דבריו שביוסף אומץ נכונים בטעמם ראוים אליו ונמשכו אחריו כל ישרי לב מרבנן בתראי ז"ל ועיין במחזיק ברכה יו"ד סי' ד"ף אות ו רמזו הרב תפארת אדם דף קפ"ב ע"ד אות ט' ועיין להרבנים משק ביתי בכללי מרן דף י"ז ע"ב צפיחת בדבש דף קס"ח ע"ב מנחת זכרון דף צ"ה אות כ"א נשמת כל חי ח"ב סי' י"ז דף מ"ט ע"ד (ד"ה גם) חקקי לב ח"א דף מ"א ע"א וחיים ושלום ח"א דף ס"ב חקת החיים דף ס"ז ע"ג ורמזם בספר כל החיים דף כ' אות מ"ה ואסברא לן שם דאם בב"י תמה ובש"ע השמיטה יש לתלות דמפני זה הוא דהשמיטה ועיין להרב פתח הדביר ח"ג דף רס"ב ע"ג כפי אהרן להרב החסיד נר"ו דף קי"ט ע"א וי"ל שם דף צ"ד ע"ב והרב חכמה ומוסר דף ק"ע אות ס"ד כתב דסומך מרן בש"ע על מה שכתב בב"י ולכן משמיט עי"ש ואין נלע"ד לומר כן אלא היכא דסומך עמ"ש בש"ע עצמו בדין אחר וכן נראה מדברי הרבנים הנ"ל ועי"ש עוד דף קע"ב אות צ"ט שמצינו כמה חידושי דינים שהביא בב"י והשמיטם בש"ע כי על הרוב אין דרכו להעתיק אלא מה שמפורש בהרמב"ם ובטור וכו' והבאתי דבריו בקונטרס אסיפת דינים במערכת ה"ה אות כ"ו ועיין בקונטרס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת אבילות אות כ"ג והרב מעשה אברהם בחלק יו"ד סי' נ"א דף קי"ב הביא תורף דברי מרן חיד"א שבברכי יוסף סי' ש"ב וכתב דכיון דאיכא פלוגתא ומרגלא בפום רבנן דמדהשמיט בש"ע לא סבירא ליה הכי וכן דעת הרב חיד"א הכי נקטינן ומזה דן גבי פדיון בן שכתב מרן הב"י בסי' ש"ה בשם סמ"ק שיכול לפדות בנו במקום שהוא אף שאין הבן אצלו והשמיט זה בשלחן ערוך שדעת מרן היא שאינו יכול האב לפדות בנו אם אינו אצלו עי"ש וחידוש הוא שלא ראה דברי מרן חיד"א ביוסף אומץ וחיים שאל הנז"ל ולפי דבריו אין לנו הכרח מדלא פסקו בשלחן ערוך כי אם בדבר שבבית יוסף תמה עליו דבזה הוא דאיכא למימר דמשום הכי השמיטו בשלחן ערוך ומצאתי בספר ישמח לב להרב שמ"ח גאגין איש ירושלים בחלק אהע"ז סי' כ' שהאריך קצת בכלל זה והשיג על איזה מחברים שכתבו שכל שלא הביא מרן בשלחן ערוך הסברא שהביא בבית יוסף מוכח שאינו סובר כמותו ואין כן דעת רובא דרובא אלא אף אם לא פסק כן בשלחן ערוך אין מזה הכרח שאינו סובר כן אלו תורף דב"ק:

וכתב מרן החבי"ף בספר חקת החיים בדף ס"ז ע"ב (בד"ה ומה) דאף דמצינו לכמה רבנים שכתבו שלא מפני שהפוסק מקשה או מתמיה על איזה רב שהביא נכריח שחולק עליו בעיקר הדין לפי שכן דרך הפוסקים לכתוב מה שיש לו להקשות אף שאינו חולק בעיקר הדין מכל מקום לגבי מרן בשלחן ערוך אם ראינו שבבית יוסף הביא איזו סברא ותמה עליו ובשלחן ערוך השמיטה יש לנו לומר דמה שהשמיטה בשלחן ערוך הוא מפני שכונת תמיהתו בבית יוסף היא לחלוק על אותה סברא עי"ש:

וסברא שלא הובא בשלחן ערוך אם אפשר לצרפה לספק ספקא הנה רבני האשכנזים מחמירים בכגון זה בסברא שלא הביא הרמ"א ומתבאר מתוך מה שכתבתי בקונטרס הכללים במערכת הסמ"ך אות ח"י דהרבה מרבני הספרדים מקילים בזה עי"ש:

ו

ו) ש"ע דרכו להשמיט דברים שאין נוהגים בזמן הזה וכן הוא דרך פוסקי הלכות כידוע ומ"מ לפעמים מביאים איזה דבר באגב מילי אחריני או כדי ללמוד לדברים הנהוגים והוא פשוט וכבר כתבו כן הרבנים יד מלאכי בכללי הרי"ף אות ז' ומשק ביתי בכללי הפוסקים אות ב' בשם הרבנים מע"מ וכנה"ג ושלחן גבוה עי"ש ועל פי זה כתבתי במקום אחר דאף דגר תושב אינו נוהג בזמן הזה דאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כדאיתא בערכין דף כ"ט ופסקה הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות שמיטה דין ט' ובפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה דין ה' ובפ' עשירי מהלכות עבודה זרה דין י' לא נוכל להכריח מחמת זה דמה שכתב הרב מגן אברהם בסי' ט"ל בשם הדרכי משה דגר תושב וממזר פסולים לכתיבת ס"ת ובתפילין אין לחוש עי"ש שכונתם על גר צדק דאילו גר תושב הרי אין דרכם להביא מה שאינו נוהג בזמן הזה דיש לומר דלפי שהמרדכי נקט גר וממזר נקט נמי הרמ"א גר אף דמיירי בגר תושב ואינו מצוי בזמן הזה. ובהכרח לומר כן דאילו גר גמור אף אם חזר לסורו אם הוא מחמת יראה כשר ועיין ביו"ד סי' ב' ואפילו אינו עובד ע"ז כגון גר תושב ובא"ח סימן תרי"ב לענין אכילת איסור כתב רבינו הטור כגון פיגול נותר וטמא וגבי ארבע מינים תנן של עיר הנדחת פסול ופסקו כן הפוסקים משום דאורחייהו לאתויי באגב והכי איתא בדוכתי טובא דברים שאין נהוגים ומייתו להו באגב ועיין לעיל בסי' ג' בדרך הרי"ף:

ודע דהגם דהרי"ף והרא"ש והריב"ה ומרן כלם שוים שלא להביא מה שאינו נוהג בזה"ז, כנ"ל מ"מ יש חילוק ביניהם בדבר אחד דהרי"ף והרא"ש כיון שהם מעתיקים הגמרא מביאים מ"ש בש"ס אף דאינו דין זה בזה"ז רק שנכון לעשותו גם בזה"ז אבל הריב"ה ומרן בש"ע אין דרכם להביא רק מה שהוא דין בזה"ז אבל לא מה שהוא משום נכון הדבר כן כתב הגאון נודע ביאודה במ"ת א"ח סי' צ"ד עי"ש והרב מצות חליצה בביאורו דף ח"י אות נ"ב הקשה על הטור שבהלכות לולב סי' תרמ"ט ובהלכות חליצה סי' קס"ט כתב הדין של עיר הנדחת ולמה לא כתב דין סנדל מוסגר ומוחלט וגם למה לא הזכיר בהלכות ציצית דין עיר הנדחת כן מצאתי כתוב בקונטרסי ועתה אין בידי ספר מצות חליצה ולפי הנראה גם הרב מודה שאין דרכם להביא מה שאינו נוהג בזה"ז אלא דקשיא ליה דמאחר דנחתו לכותבו באיזה הלכות מאיזה טעם שיהיה היה להם לכתבו גם בהלכות ציצית וגם מאו שנא דין מוסגר וכו' מדין עיר הנדחת:

וזימנין סגיאין אשכחן בדברי הפוסקים שכותבים העושה כן לוקה או אינו לוקה וכתב הרב ש"ך ביו"ד סי' ט"ז סוף ס"ק י"ז הטעם משום דאף לדידן יש נפקותא במה שלוקה שאז פסול לעדות מן התורה כדקי"ל בח"מ סי' ל"ד וכן לענין קידושי אשה באה"ע סוף סי' מ"ב ועי"ש להרב פרמ"ג וכן כתב הרב ערוך השלחן ביו"ד סי' רל"ד אות כ"ב עפ"י דברי הרש"ך ובסימן רט"ז אות ה' תמה על מה שכתב הרא"ש בשבועות סימן ה' (גבי שבועה שלא אוכל חרצן בכמה) דאין נפקא מינה האידנא דאפילו חצי זית חצי שיעור אסור מן התורה והרי איכא נפ"מ לפיסול עדות ולקידושין וכתב הרב אזן אהרן במערכת הלמ"ד אות ד' שכן כתב בספר חקת הפסח סי' תל"ד דף ט"ו:

ודע שמה שכתבתי שכותבים הפוסקים לוקה או אינו לוקה מטעם שכתב הרב שפתי כהן וכו' ומשמע דעל שתי החלוקות כתב הרב שפתי כהן דנפקא מינה לפסלו לעדות לא כן הם דברי הרב שפתי כהן כי הוא לא הזכיר דיש נפקותא זו אלא במה שכותבים הפוסקים לוקה שכן מדוקדק בלשונו שכתב ודע דנפקא מינה אפי' לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מן התורה וכו' דעת שפתיו ברור מללו שדבריו הם לחלוקת לוקה שכתב שם מרן ואף ששם יש גם חלוקת אינו לוקה נראה דלא הוה קשיא ליה עליה מאי נפקא מינה לדידן משום דיש לומר דאיידי דתני בהא לוקה תני באידך אינו לוקה גם דברי הרב ערוך השלחן הם בלשון זה דנפקא מינה אף לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מן התורה עכ"ל והנה גם הוא לא אמר נפקותא זו אלא למה שכותבים באיזה דין לוקה ולא במה שכותבים אינו לוקה וכן מתבארת דעת הרב אזן אהרן שכתב דברים אלו במערכת הלמ"ד בזה הלשון לוקה לפעמים כותבים הטור ושלחן ערוך באיזה דין לוקה אף שאין דין מלקות בזמן הזה מכל מקום יש איזו נפקותא לדינא עיין שפתי כהן וכו' ומדקבעיה להאי כללא במערכת הלמ"ד ואילו במערכת האל"ף (אינו לוקה) לא הזכיר מזה כלום נראין הדברים שסובר שלא נאמרו דברים האלה אלא לכשכותבים לוקה ולפי זה נראה דדוקא בחלוקה זו (לוקה לוקין) הוא דלא קשה לן מאי נפקא מינה משום שיש לומר דנפקא מינה דפסול לעדות אבל אם אומרים הפוסקים באיזה דין אינו לוקה ודאי דיש להקשות מאי נפקא לן מינה לדידן לומר דאינו לוקה דאין לומר דאיצטריך למימר אינו לוקה לומר שאינו פסול לעדות דהא ודאי אף אם לא היו אומרים בפירוש אינו לוקה לא היינו אומרים שפסול לעדות דליצטריכו למימר דאינו פסול לעדות ולכן ודאי קשה מאי נפקא מינה למימר אינו לוקה רק היכא דאיכא למימר דאיידי דאמור רבנן בההוא עניינא לוקה אמרו גם כן אינו לוקה אבל בחלוקה דאינו לוקה בלבד ודאי קשה מאי נפקא מינה דאף דבש"ס אמרינן הכי בין לחיוב ובין לפטור מכל מקום הפוסקים שאין דרכם לכתוב אלא דינים הנהוגים בזמן הזה אין להם לכתוב דבר שאין נפקא מינה בזמן הזה כן נראה לדעתי הקצרה מסברא:

ובזה מתיישבים אצלי דברי הרב תפארת ישראל בפירוש המשנה דפרק אלו טריפות משנה ה' (דף ח"ן ע"ב) אהא דתנן אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות שהקשה דכיון דעל כל פנים אסורה משום סכנה למאי נפקא מינה תני דמותרת משום טריפה ודוחק לומר דאיצטריך משום מלקות שהרי הפוסקים ביו"ד סי' ס' סעיף ב' הביאו דין זה ומאי נפקא מינה לדידן ולכן המציא דנפקא מינה לקולא ולחומרא עי"ש וכתב על דבריו ידידי הגאון מליאדי יצ"ו בספר כרם חמד בח"א בנימוקיו לחולין שם וז"ל ושגה בזה דנפקותא גדולה איכא גם האידנא עיין שפתי כהן סי' ט"ז ס"ק י"ז ודוק עכ"ל. ולפי מה שכתבתי מתיישבים שפיר דברי הרב תפארת ישראל דיש לחלק בין אמרם לוקה להיכא שאומרים אינו לוקה או מותרת בדבר שעל כל פנים אסור משום סכנה כאמור ונראה שזו היא גם דעת הרב חגורת שמואל שהקשה על מה שכתב מרן ביו"ד סי' פ' סעיף ה' כל שיש ספק אם הוא חיה או בהמה חלבו אסור ואין לוקין עליו דמאי נפקא מינה לדידן והביא דבריו בכרם חמד חלק ב' בדף ח' סוף ע"ב וכתב על דבריו עיין בשפתי כהן סי' ט"ז ס"ק י"ז ודוק עכ"ל כונתו ניכרת שרצונו לומר דנפקא מינה למלקות על דרך שכ' בשפתי כהן לחלוקת לוקה ולי הדל הבדל רב בין שתי החלוקות ואין ישוב זה מספיק לחלוקת אינו לוקה כאמור (ספר חמדת שמואל אין מצוי אצלי) ולקושיית הרב תפארת ישראל נראה דיש לומר שאף שאין דרך הפוסקים בכך מ"מ בדבר שצריכים לומר הדין האמור בש"ס ניחא להו לתפוס לשון חכמים האמור בש"ס ולכן בדין זה שהוצרכו לומר דאסורה משום סכנה תפסו כמו ששנו חכמים בלשון המשנה וכמדומה לי שנמצא בסגנון זה במקומות הרבה ואין זה היפך דרכם כשר למו:

ז

ז) כשכותב מרן בשלחן ערוך איזה דין בלשון בין בין דרכו לכתוב בדרך זו ואין צריך לומר זו עיין יד מלאכי בכללי מרן אות ד' מה שציין בזה והרב פתח הדביר סימן ס"ה אות א' עמד מתמיה על הרב פרמ"ג שם שבאשל אברהם אות א' שכתבו בשם הרב סמ"ע סי' ע"ב סק"ז (כלל זה) והבין מדבריו שהוא בכל מקום ותמה עליו דאישתמיט מניה דברי הסמ"ע שם בסמוך סק"ח שכתב דאינו אלא על הרוב ולא בכל מקום עי"ש ולי הדל קשה ביתר שאת על הרב פרמ"ג במשבצות סימן שי"ח ס"ב (ד"ה אמר) שכתב שם בשם הסמ"ע דדרך מרן תמיד לכתוב בזו ואצ"ל זו וכתב כן בשם סמ"ע סק"ז וסק"ח עי"ש הרי דאף שראה דברי סמ"ע סק"ח כתב כן והוא תמוה דנהפוך הוא דשם כתב על הרוב והוא הוסיף מלת תמיד ועיין בזה בפתח הדביר ח"ג סימן ש"ח אות ב' וסי' שי"ג אות א' ועיין עוד בפרמ"ג יו"ד סימן פ"ג בשפ"ד ס"ק כ"ט ששם כתב בשם הסמ"ע דלפעמים וכו' ותימה על מרן חיד"א במחזיק ברכה שם אות ח"י שלא ידע איה מקום כבוד דברי הסמ"ע הנ"ל כיעי"ש:

וכתב הרב מטה יאודה ברס"י תמ"ז דאף שדרך הפוסקים לכתוב בדרך לא זו אף זו מכל מקום דין שנשנה בש"ס בדרך זו ואצ"ל זו (כלומר שלדידן הוא זו ואין צריך לומר זו אבל לדעת בעל השמועה הוא בדרך זו אף זו) נקטי הטור ומרן כדרך שנאמר בש"ס עי"ש בדין חמץ בפסח בין במינו בין בשלב"מ במשהו:

ח

ח) מרן בשלחן ערוך כשמביא שתי סברות וסברא אחת הביא בסתם אם הלכה כסתם עיין להרבנים מג"א סי' תרפ"ט סק"ד ואשל אברהם ומחצ"ה שם חשק שלמה סי' כ"ה הגב"י אות ס"ג ובכלליו אות ס"ח יד מלאכי דף צד"ק אות טו"ב שלחן גבוה סי' ת"מ סק"ג וסק"ד שיורי ברכה שבברכי יוסף או"ח סימן שכ"ג אות ב' שיורי ברכה יו"ד סי' ה"ן אות א' ובהשמטות שם דף ס"ט ע"ב נחמד למראה ח"א ד' ק"פ ע"א וב' נשמת כל חי ח"ב דף פ"ו ע"ד חקקי לב אורח חיים סי' ח"י כל החיים דף כ"א ע"ג יד ימין דף קע"ה ע"ב חינא וחסדא ח"א דף קפ"ט ע"א בית עובד דף קע"ט אות ד' פתח הדביר סי' ע"ט אות ב' וסי' קכ"ח אות כ"ח ובח"ב דף כ"ח ע"ב ובח"ג דף מ"ו ע"א וקס"ז ע"ד ויקרא אברהם דף ק"כ ע"ד יפה ללב סי' ע"ט אות ג' אור לי דף ל"ה ע"א ד"ה אך ודף ס"ג אות י"ד ברכי יוסף ומחזיק ברכה ושיורי ברכה סי' רס"ח וברכ"י ומחב"ר סי' ש"ד (ויש להבין לפי כלל זה מה שכתב בש"ע א"ח סי' מ"ו ס"ט ונכון לחוש וכו' וכן בסי' קס"א ס"ד וראוי לנהוג כדעת הראשון עי"ש ולא ראיתי מי שהתעורר בזה ועיין לקמן אות י"ג) וממה שכתב בסי' רע"א סי"ד וראוי לחוש לדבריהם משמע דהעיקר לדינא כסברת הסתם (ועיין בסי' עט"ר ס"ב ויש מי שמתיר ולא נראו דבריו) וממה שכתב בסי' רפ"ד ס"ב והמנהג כסברא הראשונה אין לדקדק דדוקא משום מנהג נקטינן כסברא הראשונה די"ל דבא לאשמועינן דמלבד דמדינא אית לן למינקט כסברא ראשונה אף גם המנהג הוא כן ועיין מעין זה בברכ"י סי' רע"ג אות ח' ומה שכתב בסי' רצ"א ס"ה וסברא הראשונה עיקר י"ל עפ"י שיטת הסוברים דלא נאמר כלל זה כשהמחלוקת סברת רבים עיין לקמן אות י' ושם יש שלשה ויש אומרים נגד סברת הסתם והוו רבים לכן הוצרך לומר דהעיקר כסברא הראשונה וכן מה שכתב הרמ"א בסי' רצ"ט ס"א דהמנהג כסברא הראשונה לאו משום דמשמע ליה דמרן לא הכריע הוצרך לכתוב כן אלא רצה להודיענו דמלבד הדין המנהג פשוט כסברא ראשונה ואי נמי י"ל איפכא וק"ל וכן מה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' צ"ד סעי"א וכסברא ראשונה עיקר כתב כן משום שרצה לסיים ולומר וכן נוהגין אף שהיה אפשר לכתוב ונוהגין כסברא הראשונה ניחא ליה לכתוב באגב שכן שורת הדין ועי"ש בסי' צ"ח סעיף ד' ומה שהוקשה להרב המג"א סי' רצ"ט סק"ו עי"ש לאו משום דלא שמיע ליה האי כללא בדעת מרן ז"ל אלא כונתו דכיון דקידוש גריע מהבדלה לענין זה היה לו להביא סברת הרב מוהריק"ו בסי' ער"א גבי קידוש וכמו שכתב הרב מחצית השקל שם ועיין בסי' רי"ו סי"ד מברך וי"א וכו' ולכן נכון שלא להריח בו ובחידושי על הטוש"ע א"ח סי' תמ"ז נשאתי ונתתי קצת בכלל זה. והבאתי דברי הרבנים שכנה"ג א"ח סי' ש"ז כנה"ג יו"ד סי' י"ט אות ו' וסי' ה"ן (עתה אמצ"א ס' הנ"ל) ושלחן גבוה בכללים אות י"ז וי"ח ובסי' תב"ע ס"ק ז"ך ובתשו' אהל יוסף סי' י' דף ז' ע"א וברכ"י סי' ש"ז וסי' מש"ה ומחב"ר שם וסי' קנ"ג ויו"ד סי' ה"ן ומראה הנוגה דף ע"א ע"א ונחמד למראה ח"ב דף רל"א ע"ב וע"ע להרבנים מאמר מרדכי סי' של"ד סק"ג יד דוד סי' פ"א הגב"י אות כ"ד לב חיים ח"ב דף קל"ז ע"ב פתח הדביר ח"ג סי' מש"ה אות ג' חלקת מחוקק סי' א' סקי"א והג' ש"ך ביו"ד סי' פ"ד סקי"ב וסי' קע"ז ס"ק ל"ח נקיט נמי דסברת הסתם עיקר וקצת יש לדקדק על מה שכתב ביו"ד סי' י"ט סק"ז ובנקה"כ שם דלא העלה על דל שפתיו שכהסכמת הפוסקים היא ג"כ דעת מרן מדסתם בתחלה עי"ש ועיין ש"ך בכללי ההוראה אות ה' ועיין ש"ע אה"ע סי' ט"ו סכ"ד והבין הרב צ"ץ סי' מ' שדעתו לפסוק כסברת המחלוקת שהביא באחרונה ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' קי"ד בין הרב השואל ובן הרב המחבר סברי מרנן דסברת הסתם עיקר וכ"כ הרב שם אריה א"ח סוס"י ט' ומרן מוהרמב"ח בגט פשוט סי' קכ"ז ס"ק כ"ה אחר שהביא אמבוהא דספרי שכתבו כלל זה בדרך כלל על כל פוסק שמביא סברא אחת בסתם והשנית בלשון י"א או יש מי שאומר וכיוצא שדעתו כסברת הסתם כתב בפרטות בשם רבינו מוהרימ"ט בח"א סי' א' דזו היא דעת מרן בש"ע ושכ"כ בספר הזכרונות ובכנה"ג וכו' עי"ש ובסי' קכ"ט ס"ק מ"ט ובספר שמחה לאיש להרב הגדול ישא ברכה יצ"ו בחא"ח סי' ג' בדברי הרב הגדול מוהרי"ץ מפראג יצ"ו בדף ה' ע"ב ובמה שכתבתי למעלה שגם דעת הרב ש"ך שסברא שמביא מרן בסתם היא עיקר לדעתו ראיתי עתה בספר חדש מגדים חדשים לידידי הרה"ג אבד"ק טעלעפין יצ"ו בכללים שבסוף ספרו בדף ז' אות ג' שספק עלינו את הדבר הזה לפי שממה שכתב בש"ך סי' ע' ס"ק י"ט ובסי' צ"ד סק"ג משמע דדוקא כשמביא סברת המחלוקת בלשון יחיד (יש מי שאומר יש מי שאוסר) הוא שדעתו לפסוק כסברת הסתם אבל כשכותבה בלשון יש אומרים יש לומר דלא ברירא ליה כסברא הסתמית והצריך עיון דכל הפוסקים האחרונים נקטי תמיד כסברת הסתם בלא חילוק וכן כתב הש"ך עצמו בהנהגת האיסור והיתר וכו' עי"ש והאמת שכן הוא משמעות דקדוק לשונו אבל יש לנו לתפוס מה שמפורש בדבריו שמסכים לדעת כל האחרונים גם בחידושי מוהרש"א שעל דברי הפרי מגדים בהקדמתו ליו"ד בכללים להוראת איסור והיתר כתב בשם הרבנים תשו' מנחם עזריה ועבודת הגרשוני בסי' מ"ו וז"ל כל מקום שכותב המחבר שתי דעות בלשון יש אומרים לא הכריע ואם כותב דעה ראשונה סתם הכריע כדעה זו:

ודע שכתב הרב שלחן גבוה בכללים (אות י"ט בכלל זה) דלאו דוקא כשמביא במקום אחד הסברא הראשונה בסתם ובמקום אחר מביא השתי סברות אלא אף אם במקום אחד מביא סברא אחת בסתם ובמקום אחר מביא סברת החולק בלשון מחלוקת (יש מי שאומר וכיוצא) אמרינן דהלכה כסתם (והביא לדוגמא מה שכתב ביו"ד סי' צ"ו ס"ג עי"ש דמשמע דאם אינה בת יומא מותר ובסי' ק"ג ס"ו כתב בשם יש מי שאומר דאסור עי"ש עוד) ועיין לרבנן קדישי החונים על הש"ע א"ח סי' קפ"ג ס"ה ומכללם מרן חיד"א בברכ"י שם אות ד' ולהרב גט פשוט הביא דבריו הרב פתחי תשובה אה"ע בסי' קכ"ד ס"ק ט"ו:

שוב ראיתי שעל פי כלל זה יתכן ליישב דברי הסמ"ע בסי' פ"ב ס"ק כ"ו שכתב דמרן בש"ע סי' צ"ב סעיף ט' לא הכריע והרי שם הביא סברא הראשונה בסתם וסברא האחרת בלשון ויש אומרים ואמאי קרי ליה לא הכריע אמנם לפי מה שדקדק הרב הנ"ל יצ"ו מדברי הש"ך דלא נאמר כלל זה כשמביא הסברא בלשון רבים (יש אומרים וכיוצא) נוכל לומר שגם דעת הרב הסמ"ע כן ולכן קאמר דלא הכריע ועיין בספר כרם חמד לידידי הגאון מליאדי יצ"ו בח"א דף ב' ע"ג שתמה על הסמ"ע בזה והיינו משום דלא שמיע ליה שיש לחלק בכך ומכל מקום אף אם לא נחלק בכך על כל פנים מתבאר מכל הרשום למעלה דאין הכל מודים בעיקר הכלל (דהלכה כסתם) ולא נפלאת לומר דהרב הסמ"ע לית ליה האי כללא כל שלא נמצא מפורש בדבריו דנקיט האי כללא:

ט

ט) שולחן ערוך הא דנקטינן דסתם ואח"כ מחלוקת בדברי מרן בש"ע הלכה כסתם אינו אלא כשלא הכריע בב"י אבל כשהכריע בב"י כס' המחלוקת י"ל דמה שסתם בש"ע היינו לומר דיש אופן לסמוך על המיקל בשעה"ד וכן נראה שהבין הרב ש"ך כן כתב הרב יד דוד סי' ס"ט דף נ' ע"ד ולפי כלל זה יש ליישב איזה מקומות שנראה סתירה לכלל הרב בית דוד בסי' ת"ט (עיין לקמן אות י"א) די"ל דלא נאמר הכלל כשהכריע בב"י וכן י"ל מה שהקשה הרב חשק שלמה סי' כ"ה אות ס"ג ע"ד מרן בש"ע ח"מ סימן צ' ס"י לפי מ"ש הסמ"ע וש"ך דנקיט כהי"א וכ"כ מרן בב"י סוס"י חצ"ר עי"ש. ולהנ"ל ניחא כיון שפסק כן בב"י ומדלא משני הכי משמע דס"ל דאין לחלק בזה וגם מדברי מרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכ"י א"ח סי' שכ"ג אות ב' מתבאר יפה דגם כשפסק בב"י כסברת המחלוקת נקטינן כסברת הסתם שבש"ע וכן נראה דעת הרב פני מבין הביא דבריו הרב פתח הדביר ח"א דף ק"ל ע"ב דא"כ לא הוה קשיא ליה מידי די"ל כיון שהכריע בב"י ודאי הלכה כמחלוקת ולא סתם תחלה אלא לומר דאע"ג דכשר מדינא טוב לחוש לסברת הסתם וכן דעת הרב נהר שלום רס"י רס"ח ועי"ש להרב מאמר מרדכי אות ג':

י

י) אף דקימא לן סתם ואחר כך מחלוקת בדברי מרן בש"ע הלכה כסתם אם סברת המחלוקת היא סברת רבים לא אמרינן הלכה כסתם עיין להרבנים יד מלאכי דף צד"ק אות י"ז נחמד למראה ח"א ק"פ ע"ב פתח הדביר ח"א דף קל"א ע"א וקצת י"ל על הרב נהר שלום סי' רס"ח אות א' שלא זכר דברי הרב"ח באותו מקום ועיין מה שכתב בזה הרב מאמר מרדכי שם אות ג' ובספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק א"ח סי' ט' (בד"ה אמנם נלע"ד) הביא כלל זה דכשסברת הסתם היא סברת יחיד לא נאמר הכלל דהלכה כסתם ושקיל וטרי בעיקר הכלל עי"ש:

יא

יא) הא דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם היינו דוקא כשכותב בפירוש הדבר שחולקים בו אבל אם נקט לשון הש"ס בסתם ושוב כתב וי"א וכו' דעתו לפסוק כי"א כן כתב הרב בית דוד סי' ת"ט הביא דבריו הרב שלחן גבוה בכלליו אות ח"י וחלק עליו דא"כ למה לי למימר בלשון מחלוקת עי"ש והרבנים נחמד למראה ח"א דף ק"פ ע"ב ומקנה אברהם דף ס"א ע"א נראה דסברי וקבילו כלליה דרב"ד כיעי"ש ואני מצאתי שנחלקו בזה הרבנים פרי מגדים באשל אברהם סי' תרפ"ט סק"ד (ס"ל כלל זה) ומחצית השקל שם עי"ש ועיין להרבנים ערך השלחן סי' ע"א אות א' וסי' קס"א אות ז' וסי' קפ"ז אות ב' וסי' פו"ר וסי' ש"ג אות ד' וסי' תקפ"ח אות ב' וסי' תרכ"ט אות ג' וסי' תרע"א אות ד' וסי' תרפ"ט אות ג' (ד"ה ומ"מ) נשמת כל חי ח"ב דף פ"ז ע"א פתח הדביר ח"ג דף קס"ח ע"א וקע"ד ע"ב ועיין בא"ח סי' ה"ן ס"ב וי"א וכו' ולא מצינו חולק ומסתמא כהסתם היא דעת מרן וכן בסי' ש"ב ס"ז עיין בטור וב"י דלא נמצא חולק על סברת הר"פ שהביא הריב"ה ומסתמא כן היא דעת מרן ומצאתי להרב פתח הדביר שם שכתב דלפי כלל הרב"ד י"ל דגם דעת מרן כן עי"ש שלפי הנראה יש ט"ס וצ"ל הרב"ד במקום הראב"ד ולפי דרכנו למדנו דמרן חיד"א במחזיק ברכה שם לא ס"ל כלליה דרב"ד עי"ש וי"ל על הרב נחמד למראה ח"ב דף כ"א ע"א דנראה דלא ס"ל כהרב"ד ואילו בח"א הנ"ל נראה דנקיט כוותיה:

יב

יב) סתם ואחר כך מחלוקת בדברי מרן דהלכה כסתם יש מקומות שאינו כן והיינו אם הביא סברת המחלוקת בלשון אבל פלוני אומר וכיוצא לא אמרינן בזה הלכה כסתם כן כתב הרב פרי מגדים א"ח במשבצות סי' ל"ב סק"ח גם הרב נודע ביהודה ח"א סי' ע"ה (מחיו"ד) נראה שסובר שדעת מרן היא כחומרת הירושלמי ואין הלכה כסתם עי"ש והוא לפי הנראה מטעם זה (ועיין לעיל בכללי הריב"ה אות ה) ומרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכי יוסף או"ח סימן שכ"ג אות ב' לא ברירא ליה האי כללא עי"ש ועיין בש"ע א"ח סי' ע"ט ס"ב היתה וכו' להרא"ש וכו' אבל הרשב"א וכו' ולפי כלל הנ"ל נראה דכ"ש כשלא הביא סברא קמייתא בסתם דאמרינן שדעתו כסברא שהביא בלשון אבל ועין רואה בב"י שכתב שם דמעיקר הדין נראה לו כהרא"ש אלא דטוב ליזהר כהרשב"א. ובסי' פ"ט ס"ה וי"א וכו' ולפי הכלל דהלכה כסתם פליג דידיה אדידיה דבב"י הביא סברת הי"א בלשון אבל הרשב"א וכו' (עיין לעיל אות ט' וק"ל) וכן הוא בסי' נט"ר ס"ג עי"ש ובסי' צו"ר ס"ג י"א וי"א ובב"י הביא סברת הי"א קמא בלשון אבל. ואם איתיה להאי כלל קשה בין להסוברים די"א וי"א הלכה כוי"א ובין להסוברים דלא הכריע עיין לקמן אות י"ד ט"ו וכן בסי' רצ"ט ס"א סברת הי"א הביאה בב"י בלשון אבל כיעי"ש ובש"ע סתם בהיפך (אלא דלפי כל הרב"ד הנ"ל באות י"א אין ראיה מזה) והלכה כסתם עי"ש בספר פתח הדביר ח"ג אות ב' ועי"ש בסי' רצ"ט ס"ז וי"א דלא פטר וכו' ובב"י ובסי' של"ו ס"א סברת הי"א הביא בב"י בלשון אבל ובש"ע סתם בהיפך (אלא דלכלליה דרב"ד הנ"ל ניחא) ובב"י סי' רס"ג גבי ברכה על הדלקת נר ביוה"כ הביא סברת הרא"ש בלשון אבל ואילו בסי' תר"י הביא סברת המרדכי בלשון אבל עי"ש ובסי' ש"ה סט"ו סברת היש מי שאומר הביא בב"י בלשון אבל ובש"ע סתם דלא כותיה. ועיין בקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות ל"א מה שכתבתי שם ובשלחן גבוה שם סוס"י תמ"ט (בד"ה ונ"ל) כתב דדעת מרן כסברת הי"א קמא אע"ג דבעלמא י"א וי"א הלכה כבתרא הכא שאני שפירש שהם רבים ועין רואה דשם כתב מרן סברת ר"ח בלשון אבל ואמר מר דאין דעתו לפסוק כן מכל דאמור מתבאר דאין זה כלל ברור בדברי מרן בש"ע:

יג

יג) סתם ואח"כ מחלוקת בדברי מרן בש"ע וסיים אחר המחלוקת וטוב לחוש לסברא ראשונה נחלקו בזה שני המאורות גאוני ארש החקרי לב או"ח סי' ט' דף ט' ע"ג משמע ליה דמדינא דעתו לפסוק כסברא השניה שאם לא כן מאי נכון לחוש דקאמר הלא מדינא הכי הוא (כן משמע לי בכונתו דמסתמא ס"ל כללא דכיילו לן רבנן קדישי בדעת מרן דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם והכא שאני וספר חק"ל אין מצוי אצלי לראות בגוף דב"ק) ומרן חיד"א בשיורי ברכה א"ח סי' מ"ו אות ג' משמע ליה דגם בכי האי גוונא דעת מרן לפסוק כהסתם עי"ש ועיין כיוצא בזה לקמן אות י"ז ומדברי הרב שלחן גבוה שהבאתי לקמן אות ט"ו נראה כדעת מרן חיד"א אך יש לדחות דלשון יש לחוש משמע טפי מדינא מטוב לחוש או נכון לחוש וק"ל:

יד

יד) כשמביא מרן בש"ע שתי סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים וכיוצא ללשון זה יש שלשה דעות בזה יש סוברים שדעתו כסברא השניה ויש סוברים שדעתו כסברא הראשונה ויש אומרים שאין בדבר הכרע ופה ארשום בס"ד דעת הסוברים דהלכה כסברא השניה והם שפתי כהן וכנסת הגדולה ומוהרמב"ח ובית דוד ואליהו רבה ונחפה בכסף כמו שכתב הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ג וכן היא דעתו וכן נקטי בפשיטות. הרבנים מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ח"ן אות ו' וסי' ק"מ (וכתב שם שכן דעת רוב רבני האחרונים ומכללם פרישה וא"ר ומוהר"י פאראג") וסי' תרפ"ז ובספר מחזיק ברכה א"ח סי' ח"ן וקנ"ג ושכ"ו וביו"ד סי' פ"ד אות ב' ולחם יאודה דף י"ץ (הביא דבריו הרב דברי מנחם סי' ח"ן עי"ש) ובמשק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"ד וחוט המשולש טור א' סי' ל"א שרש בי"ת (הביא דבריו הרב חשק שלמה בכלליו אות ס"ח) ופתח הדביר סי' ח"ן וסי' רמ"ד אות ו' (ד"ה ומינה נמי) וסי' רנ"א אות ו' ובדף צו"ר ע"ג ומאמר מרדכי ופתח הדביר ויפה ללב נר"ו בסי' ק"מ ערך השלחן א"ח בקו"א סי' רצ"ו אות ב' ועי"ש במחב"ר ובגוף תשו' חינוך בית יהודה סי' ט' שכתב מפורש שכן היא דעת מרן ורבין חסידא בספר כפי אהרן נר"ו בשו"ת אה"ע דף קי"ט ע"ג הונח לו בזה פסקי מרן דלא ניסתרו אהדדי עי"ש ועיין במה שכתבתי אנכי הדל בקונטרס אסיפת דינים במערכת חליצה סי' ב' אות ה' ובמערכת אישות סי' ב' אות י' (ד"ה והנה) ועיין עבודת הגרשוני סי' קי"ד הובאו דבריו בפתחי תשו' ח"מ סי' רמ"א סק"ה דדעת מרן כהויש חולקין דלא כהי"א שהביא בתחלה דין אמת דף מ"ו סוף ע"ג על דברי מרן בח"מ סי' ד"ר ס"י ובס' כל החיים דף כ"א אות ט"ן כתב וז"ל אע"ג דקי"ל דסברא שמביא מרן ושאר פוסקים באחרונה עיקר מ"מ אם סברא ראשונה הביאה בלשון רבים יש אומרים שוב ויש מי שאומר בלשון יחיד דעתו כסברא הראשונה כ"ש כשהסברא א' בלשון יחיד ושניה בלשון רבים לב חיים ח"א דף פ' ע"ב עכ"ל ואין ס' לב חיים מצוי אצלי לראות על איזה פוסקים קאמר שכן ארחות צדיקים לתפוס כסברא האחרונה ועיין במה שרשמתי לקמן בסי' י"ד אות י"ב על הרמ"א ורב הלבוש כשמביאים שתי הסברות בלשון יש ויש וק"ל:

טו

טו) והנה בענין זה כתוב אצלי מזה זמן רב על דברי הרב שלחן גבוה וראיתי לספחו כאן וזהו יש אומרים וי"א כשכותב בש"ע דעתו לפסוק כסברא האחרונה כן נראה ממ"ש בא"ח סי' ס' י"א וכו' וי"א שצריכות כונה וכן הלכה. גם בסימן ט"ן ס"ג י"א וכו' וי"א וכו' ויש לחוש לדבריהם הרי שלשון אחרון עושה עיקר וזה בנה אב וכו' כ"כ הרב שלחן גבוה בכלליו אות כ' ובהורמנותי' דמר אין ראיותיו מכריעות ואדרבא מצינא למימר איפכא דמדהוצרך לומר כן הלכה מכלל דבעלמא אינו ברור לפסוק כסברא האחרונה ומה שכתב דזה בנה אב וכו' לפי הנראה לא ראה הרב כי לא במקום אחד ושני מקומות כתב כן מרן בשלחנו הטהור כי ברבים היו מקומות כיוצא לזה והרי הוא בבל יאמר דהוא לבנין אב עיין בא"ח סי' י"א סעיף י' י"א שברוחב הבגד וכו' וי"א וכו' ונראים דבריהם. ובסי' ט"ן וסי' ס' שהזכיר הרב אלא דבההיא דסי' ט"ן יש לומר דממה שכתב ויש לחוש לדבריהם יש במשמע דאינו מן הדין אלא על צד חומרא והגם דאינו סותר הכלל דשאני הכא דגלי וגם עיין לעיל אות י"ג ולקמן אות י"ז מכל מקום למילף מינה האי כללא לא מצינא ובסי' ס"ו ס"ד כהן וכו' יש מי שאומר וכו' ויש מי שאומר וכו' והלכה כדבריו ובסי' ע"ו ס"ד י"א וכו' ונכון לעשות כדברי המחמיר (הרי זה דומה לההיא דסי' ט"ן הנ"ל) ובסי' פ"ז גרף וכו' יש מתירים ויש אוסרים והלכה כהאוסרים ובסי' קט"ן סי"ב יש פוסלין ויש מכשירין ונראין דבריהם ובסי' קס"ו י"א וכו' וי"א וכו' וטוב ליזהר (הרי זה דומה לדסי' ט"ן וע"ו הנ"ל) ובסי' רי"ו ס"ו ואם סננו וכו' י"א וי"א שאינו מברך כלל וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו ע"כ ולפי הכלל אין כאן מקום ספק (אלא די"ל דהגם דלפי הכלל יכול להריח בו מ"מ נכון הוא דקאמר) ובסי' רי"ט ס"ג י"א שיצא וי"א וכו' וטוב לברך בלא הזכרת שו"מ משמע דהעיקר כסברא הא' (אלא די"ל הכא דגלי שאני) ובסי' ער"ג ס"ז וכו' וי"א וכו' והכי מסתברא ועיין עוד בסי' קט"ן סי"א י"א שדינו כמעין וי"א וכו' ונקטינן כדברי המיקל (הן י"ל היכא דגלי שאני) ובסי' שי"ח י"א וי"א וכו' וראשון עיקר (הן י"ל היכא דגלי שאני אלא די"ל דאם הכלל שריר וקים הוה ליה למפך סברתייהו הקמא בתרא והבתרא קמא ותו לא בעי למימר מידי):

הנך רואה דלא אחת ולא שתים שמפרש מרן ז"ל דעתו שסובר כסברא אחרונה כי היכי דנימא זה בנה אב וכו' ואיכא נמי דוכתי דפסיק כי"א קמא וא"כ נראה דאין לנו כלל ברור בזה (ואף שיש לדחות כנ"ל מ"מ פשטן של דברים נראה כדכתיבנא דאין בזה כלל ברור):

וראיתי להרב יד מלאכי בכללי ש"ע אות י"ג שהביא מחלוקת הפוסקים בכלל זה וכתב דמדחזינן באיזה דוכתי י"ת וי"א ובמקום אחר סתים תנא כויש אומרים שמעת מינה דמסתמא לא אמרינן דהלכה כויש אומרים והזכיר ההיא דסי' פ"ז הנ"ל ועוד הביא מ"ש בסי' שכ"ה ס"ד י"א ויש מתירין ובשעת הדחק וכו' ואם איתא להאי כללא אף שלא בשעת הדחק הדין כן (ודחה לזה דהיכא דגלי שאני) ומ"ש באה"ע סי' ס"ב סי"ב י"א וי"א וכו ולזה הדעת נוטה ושוב הכריח דאיתי' להאי כללא מדחזינן בא"ח סוף סי' ק"מ שכתב י"א וי"א ושם בב"י הכריע כי"א בתרא אלו תוד"ק עי"ש שלא זכר שר שאר דוכתי די רשימנא אף לא הביא דברי הרב שלחן גבוה הנ"ל:

והנה מה שהכריח כלל זה מההיא דסוס"י ק"מ לענ"ד יש לפקפק שהרי הוא עצמו כתב דמדחזינן באיזה דוכתא דמייתי פלוגתא בלישנא די"א וי"א וסתים בדוכתי אחריתי כוי"א מוכח דבעלמא לא נקטינן כוי"א וא"כ ההיא דסי' ק"מ נפקת ברא שהרי בסי' ר"ו פסק לההיא דירושלמי הדין דנסיב פוגלא וכו' ועלה סמיך בב"י סוס"י ק"מ כיעי"ש (עיין להרב מאמר מרדכי שם את ד') ואולם לפי שיטתו נראה שיש להוכיח כן ממה שכתב בא"ח סי' ז"ך ס"ו עי"ש ושם בב"י נראה שהכריע כוי"א (מדלא הקשה על הריב"ה איך פסיק ותני כדברי רבינו יחיאל עי"ש) גם בסי' קע"ח ס"ה ופק"ד ס"ג לפי מ"ש בב"י דהרי"ף והרא"ש סברי כהר"י א"כ מסתמא ודאי הכרעתו בב"י לפסוק כהוי"א לפי הקדמתו כתרי מגו תלתא (עיין מ"ש לעיל אות ג') והרב משק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"ד אף הוא היה מתכוין להכריח כן ממקומות אחרים ומצאתי בנימוקי על הש"ע סי' קס"ו מזה שנים רבות שכתבתי שם שמצאתי להרב מוהר"י עטייה בקונטרס אות לטובה (שבסו"ס רוב דגן) סי' ו' שעמד בזה ועתה אין מצוי אצלי לראות דב"ק:

ומצאתי למרן חיד"א בברכי יוסף סי' רע"ג אות ח' העיר את רוחו הטהורה בההיא דסי' רע"ג הנ"ל ויישב דברוב המקומות שפוסק מרן כוי"א הוא משום דרוב הפוסקים סברי הכי אך בההיא דסי' רע"ג אשמועינן דמלבד דיש לפסוק כוי"א משום דרוב הפוסקים סברי הכי. עוד יש בה דכן הוא גם כן הכרעת דעת עליון אלו תוד"ק וציין להיד מלאכי הנ"ל אולי כונתו לומר דבזה יש לדחות דברי הי"מ גדול מההיא דסי' ס"ב הנ"ל ולפי זה גם ההיא דסי' קט"ן סי"ב י"ל כמובן:

גם אשו"ר להרב יפה ללב נר"ו הנד"מ בדף ק"ן ע"א שכתב בשם הרב משרת משה בפ"ו מהלכות ברכות שנתעורר להקשות על האי כללא מההיא דסי'. קט"ן סי"ב והתפלא על הי"מ גדול שנעלם ממנו הל' זו עי"ש ואילו הוה חזי כל הנהו דוכתי די רשימנא הוה מגדיל התימה עליו:

ואנכי חזון הרבתי להרב פתח הדביר בח"ג בדף צו"ר ע"ג דשקיל וטרי בההיא דסי' ע"ו והביא דברי הרב עולת תמיד ותמה עליו דמאי מקשי על דברי מרן הלא כללא הוא דנקיט מרן כוי"א עי"ש ולא זכיתי להבין תמיהתו אחר שכבר ראה דברי הי"מ גדול שכתב דשרים רבים סברי מרנן בכל כי האי גוונא דלא הכריע ועיין לקמן אות ט"ז א"כ לא נפלאת לומר שכן היא דעת הרב עו"ת והרב אח"א בספר השומר אמת דף ג' ע"א אף הוא היה מתכוין להכריח מכמה מקומות שמביא מרן י"א וי"א ומסיים למינקט כסברא האחרונה דמוכח דאין זה כלל גמור די"א וי"א הלכה כוי"א עיש"ב והרב השואל בשו"ת עבודת הגרשוני סי' קי"ד הבין ממ"ש מרן בח"מ סי' רמ"א ס"ד י"א וכו' ויש חולקים שדעתו כסברא קמייתא והרב המחבר השיגו דאין זו סברא סתמית ונקטינן כהיש חולקים עי"ש ונעלם זה מהרב שם אריה א"ח סוף סי' ט' שגם הוא כתב אההיא דסי' רמ"א כדעת הרב השואל הנ"ל וכמו שכתבתי על דבריו בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ה' אות כ"ט. אחר שנים רבות שכתבתי כל הנז"ל השגתי ספר אזן אהרן לרבין חסידא הרב המחבר ספר כפי אהרן וראיתי במערכת היו"ד אות ט"ו שהזכיר מחלוקת רבני האחרונים בזה וכתב בשם הרב זכות אבות בדף י"ז ע"ב בשם הרב מוהריב"ע דהלכה כי"א בתרא חוץ מעד המסייע שנהגו לפסוק כי"א קמא ושמרן חיד"א בסי' רע"ג (הנ"ל) כתב דהלכה כי"א בתרא ושכ"כ הרב מצות כהונה בסו"ס שלחנו של אברהם סי' י"ג ושכ"כ הרב ברית אבות דף קכ"ג ע"ב בשם הרב תקפו ש"י (זולת כשיש טעמים לפסוק כי"א קמא) ושכן הכריע הרב צדק ומשפט ושהביא שם בדף ב' ע"ב בשם מרן מוהריט"א בספר שמחת יו"ט דף ס"ב ע"א דסוגיין דעלמא דהלכה כי"א בתרא וסיים הרב המחבר אזן אהרן שאין לזוז מדבריהם להלכה ולמעשה עלי לבי דוי כי אין נמצאים אצלי ספרי דבי רב די רשים זכות אבות וכו' להשתעשע בדב"ק ובספר נוה שלום (החדש לידידי הרה"ג מוהר"א חזן יצ"ו) בדף ו' אות י"א הן לו הובא דברי מי שגדול הרב מוהר"ם פארדו (בתשובה כתיבת יד) בדין מי שעלה לקרות בתורה ואחר שברך והתחיל לקרות נודע לו שאין זו פרשת חובת היום וגלל הס"ת לקרות כראוי אם צריך לחזור ולברך כתב גם כן בשם האחרונים שדעת מרן לפסוק כויש אומרים בתרא:

טז

טז) כשכותב מרן בש"ע שתי סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים כתב הרב חשק שלמה בכלליו אות ס"ח דהרב גו"ר ס"ל דלא הכריע מרן בזה וכן כתב בשמו הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ג ובשם הרבנים הרמ"ע וב"ח ועבודת הגרשוני עי"ש ורבני האחרונים אשר היו תמהים על מרן בא"ח סוס"י ק"מ שהביא שתי הסברות ובסי' ר"ו פסק לברך (עיין בברכי יוסף שם) משמע דסברי הכי דלא הוי הכרע ורבינו הרמ"א בא"ח סי' צו"ר ס"ב שכתב וסברא אחרונה עיקר (עיין בברכי יוסף שם שכן הגירסא בדברי הרמ"א) נראה שהבין דמרן לא הכריע אהכי הוצרך לכתוב כן. שוב ראיתי שכתב הרב חינוך בית יהודה סי' ט' שכן הוא דרך רמ"א לכתוב איזה הדין הוא עיקר אף כשהוא מסכים למה שכתב מרן עי"ש. ולפי מה שהבין הרב"ח בסי' שכ"ח שמה שכתב מרן בש"ע סי"ז ודברי סברא השלישית נראים כונתו על הוי"א השלישי עי"ש משמע דס"ל דלא הוי הכרע לכן הוצרך מרן לכתוב כאן ועיין בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת אישות סי' ג' אות ב' מה שכתבתי על דברי הרב שבות יעקב בח"א סימן צ"ה בשם הרב אמונת שמואל ובחידושי מוהרש"א שעל הפרי מגדים בקדמה ליו"ד בכללים להוראת איסור והיתר כתב בשם הרבנים מנחם עזריה ועבודת הגרשוני דלא הכריע (וכמו שכתב ביד מלאכי הנ"ל בשמם) וחידוש הוא שלא הזכיר שיש הרבה חולקים כמו שרשמתי באות הקודמת ודעת הרב פרי מגדים בכללים להוראת איסור והיתר הנ"ל נוטה דלא הכריע שכתב וז"ל באות ב' ומיהו כשכותב יש אומרים ויש אומרים במחבר או בהרב ולא הכריע בדבר תורה לחומרא ובדרבנן להקל ועיין שפתי כהן רמ"ב ושם באות ד' כתב כבר כתבנו ביש אומרים ויש אומרים ולא הכריע דבדבר תורה לחומרא ובדרבנן להקל עם כל זה צריך לעיין אם החולקים הם רבים ומ"מ באלי' זוטא סי' תרי"ב אות א' ובאליהו רבה סי' ק' אות ה' בשם הפרישה א"ח ר"ו די"א וי"א דעתו כדעה אחרונה ועיין טורי זהב בסי' ק"מ אות ד' דבבית יוסף הכריע כדעה אחרונה וכו' ובלבוש א"ח סי' ק"מ מהפך יש אומרים שצריך וי"א שאינו צריך ועדיין צ"ע עכ"ל הרי לך שדעתי נוטה דמסתמא אין הכרע:

יז

יז) כשכותב מרן בש"ע שתי הסברות בלשון י"א ויש אומרים ומס ים אחר סברא שניה ונכון לחוש לסברא האחרונה אזי דעת מרן לפסוק מעיקר הדין כסברא הראשונה כ"כ הרב פתח הדביר בח"ג דף צו"ר ע"ג (לפי הנראה אזיל בשיטת הרב חק"ל שהזכרתי באות י"ג):

יח

יח) יש אומרים וכן יש אוסרין יש חולקין נחלקו הפוסקים אי מוכח מלשון זה דרבים סברי הכי או דאף על סברא יחידאה שייך לשון זה עיין להרב כנסת הגדולה בכללי הקי"ל אות ב"ן רמזו הרב חשק שלמה בסי' כ"ה הגב"י אות ז"ן ועי"ש אות ט"ן ובכלליו אות פ"ה וע"ע כנה"ג ח"מ סי' ע"א הגהט"ו אות ה' והרב שלחן גבוה בכלליו אות ל"ח נראה דתפס עיקר דעת הסוברים דאף על סברת יחיד שייך לשון י"א (מדלא חש להביא סברת הרב מוהראד"ב שהזכיר בכנה"ג) ולפי"ז י"ל אמ"ש איהו גופיה בשלחן גבוה סי' תמ"ז ס"ק ל"ד הא דידיה הא דרביה הרב ב"ד ז"ל עי"ש דלדברי שניהם משמע דלא יוצדק לשון זה על פחות משנים וי"ל בתשובת הרב ב"ד שציין הרב המגיה בספר משק ביתי בכללי הפוסקים אות ה"ן ואמצ"א ועיין להרבנים מקנה אברהם ח"א דף ס"ב סוף ע"ב וחינא וחסדא נר"ו בח"א דף קפ"ט ע"א והנה מרן הב"י ביו"ד סי' ס"ט (בד"ה ומ"ש ויש אוסרין) כתב וז"ל דאי אסיפא ויש אוסר מיבעי ליה דלא אשכחן מאן דאוסר אלא ריב"א ע"כ ומזה הוכיח הרב יד דוד שם אות כ"ח דלא יתכן לומר כן על סברת יחיד עי"ש שכתב דמוכח להדיא כן. (עתה ראיתי בכללי הפוסקים להשכנה"ג שנדפסו בסוף המגנים דפוס זיטאמיר שכתב כן באות כ"ח עי"ש) ולענ"ד נראה דכיון דמצינו למרן ז"ל בכמה דוכתי דהוא ז"ל כותב לשון רבים על סברת יחיד לא נוכל לייחס אליו מידי דאיהו לא סבר הכי ובהכרח לומר דמשום הכי כתב מרן בב"י שם וקצת נראה לומר וכו' לפי שאינו הכרח גמור רק דכן הוא משמעות פשט הלשון וארשום פה איזה מקומות שראיתי בדברי מרן שכותב בלשון רבים על סברת יחיד והגם שבקצתם ראיתי שיש לדחות כאשר אבאר בס"ד מכל מקום יש ויש אשר אין לי מה להשיב כי אם להכריח מהם שכן דרך מרן לכתוב לשון רבים על סברת יחיד. וארשום כל המקומות שאראה בזה איה"ש ומה שיש לדחות ואלו הן. א) בא"ח סי' ח"ן ס"ז הביא סברת הר"ח שהביא הכל בו בלשון י"א ולא הוזכר שם עוד מי שסובר כן ויש לדחות דמשום דהכל בו הביא דבריו באחרונה משמע דהכי ס"ל והם שנים לא כן בההיא דיו"ד סי' ס"ט אף דהסמ"ג הביא סברת האוסרים בסוף מ"מ כבר גלה דעתו בהיפך. אי נמי אפ"ל דאח"כ ראה מרן סברת הסמ"ק והרוקח שהביא דבריהם בב"י סי' ח"ק ותרע"ב עיין להרב בתי כנסיות וכדרך שכתב הרב"ד הובא בשלחן גבוה סי' תמ"ז הנ"ל. ב) בסי' פ"ז ס"ב ויש מתירין הוא ראבי"ה (אלא שהרב המרדכי הביא דבריו בסוף משמע דס"ל כותיה). ג) בסי' ק"א ס"ד וי"א דאף יחיד וכו' היא סברת הרא"ש (י"ל דהריב"ה שהביא דבריו בשתיקה משמע שסובר כן והם שנים עיין שלחן גבוה סי' תמ"ז הנ"ל). ד) בסי' רט"ז סי"ד וי"א היא סברת רבינו שמחה (אלא שהריב"ה והמרדכי הביאו דבריו באחרונה). ה) בסי' רנ"א היש מפרשים ראשון הוא הרמב"ם והשני הוא רש"י (אלא דמדהביאו הרב המרדכי והריב"ה דבריו משמע דסברי הכי והרא"ם שהביא שם מרן בב"י משמע דס"ל כרש"י ושייך לשון רבים). ו) בסי' נט"ר ס"ו ויש מתירין הוא ר' בנימין הובא בשה"ל (אלא שהביאו באחרונה ולכן סברת ר"י בר נתן כתבה בשם יש מי שאוסר וגם אפשר שאח"כ ראה מ"ש האגור ור' המרדכי שכתבו להתיר כמ"ש הרמ"א בדרכי משה שם). ז) בסי' רס"ג ס"ח פסק תשובה אשכנזית (והיא למוהרמ"מ או מוהר"י כמו שכתבתי במקום אחר) בשם י"א עי"ש (ושמא כיון שכתב שם שיש נוהגים כן לכן שייך לשון רבים). ח) בסי' רס"ו ס"ב וי"א היא סברת הרמב"ן (אלא משמע דהר"ן ס"ל כוותיה). ט) בסי' רס"ח ס"ו וי"א וכו' הם דברי שבה"ל בשם הר"ב וי"ל (כיון דהשבה"ל הביא דבריו מסתמא משמע דסבר כוותיה והוו תרי ואף למה שצידד מרן חיד"א במחזיק ברכה שם אות ה' דהשבה"ל מפי עצמו אמר ולא משם הר"ב עי"ש מ"מ כיון דלפרושי מילתיה דהר"ב אמרה חשיבי תרי). י) בסי' רצ"ט ס"ג וי"א הוא סברת הרב מוהריק"ו ז"ל (אלא דכיון דלדעתו גם הרי"ף וסמ"ג סברי הכי הוו רבים). יא) ובסי' ש"ב ס"ז וי"א היא סברת ר"פ (אלא שכיון שהביאו סברתו הסמ"ק וההגהות והריב"ה מסתמא סברי כוותיה):

הנה לכולהו דוכתי הנ"ל אית להו פירכא כדכתיבנא אמנם איכא דוכתי אחריני דלפי קוע"ד לית להו פירכא ובהכרח לומר שכן דרך מרן לכתוב סברת יחיד בלשון רבים ואלו הן. א) בש"ע א"ח סי' ו' סעיף א' ויש מפרשים על שם שהגוף וכו' היא סברת רש"י. ב) בסי' קפ"ז ס"א וי"א שצריך וכו' היא סברת הרשב"א. ג') בסי' רי"ו ס"ג יש מפרשים וכו' וי"מ וכו' והם סברת יחיד עי"ש. ד) בב"י סוס"י רי"ח כתב ובסי' רי"ט יתבאר שיש חולקים ולא הוזכר שם אלא סברת הריב"ש לבד וכן בש"ע סי' רי"ח פ"ט דקדק לכתוב ויש חולק. ה) ובסי' רי"ט ס"ג וי"א שיצא וכו' היא סברת הריב"ה לבדו. ו) בסי' ר"מ ס"ח הביא פי' הראב"ד בלשון ויש מפרשים וכו'. ז) בסי' נט"ר ס"ג וי"א הוא הרמב"ם. ח) בסי' שכ"ח סי"ז הוי"א השלישי הוא הרמב"ם לפי מ"ש מרן בב"י בכונתו. ט) בסי' של"ד סי"ד היא סברת הריב"ה. י) בסי' של"ו ס"א ויש אומרים דהני מילי וכו' היא סברת הריב"ה (הרב באר הגולה ציין להרב הרב המגיד בזה ול"ז להבין מה הציון הלז כמו שיראה הרואה):

ומצאתי לרבינו הטור ברמזים למס' חולין פרק כל הבשר סי' נ"א שמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ם כתבו שם בלשון ויש אוסרין וכו' וכיון שהרא"ש לא כתב שום פוסק דקאי כסברת הרמב"ם (והביא שרבינו שמחה השיב על דבריו) ובכל זאת כתב הריב"ה סברתו בלשון ויש אוסרין מוכח דגם סברת היחיד נאמרת בלשון רבים והג' מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה מ"ת חיו"ד סימן כ"ט (ד"ה ואף שבספר) כתב דזה כלל בידינו דכל מקום שנאמר ויש אוסרין בפוסקים הוא דעת יחיד עכ"ל ועם כי לענ"ד במחכ"ת הא לאו כללא היא דודאי יש ויש במקומות רבים שכותבים הפוסקים סברת הרבים בלשון יש אוסרין וכיוצא מ"מ למדנו דלדעתו לא נפלאת היא לומר כן על סברת יחיד (וי"ל דאין כונתו שהיא סברת יחיד ממ"ש והוא באחד אלא כונתו דאינה סברא מוסכמת להלכה) והרב שלחן גבוה בסי' תס"ו סק"ה (ד"ה הרי) הקשה על מה שמרן שם בס"ג כתב ויש אוסרין דמאחר דלא מצינו מי שאוסר זולתי רבינו הרוקח ויש מי שאוסר מיבעי ליה עי"ש שנדחק ליישב וכבר כתבתי דנמצא כן בכמה מקומות שכותב סברת יחיד בלשון רבים ומני"ר גופיה בכלליו אות ל"ח סבר וקביל כלל זה וראיתי להרב אפי זוטרי שהשיגו בזה בדף קט"ז סוף ע"ב שאין לדקדק כן בדברי הש"ע וציין קצת מקומות שכותב מרן כן וסיים וכהנה רבות עי"ש:

יט

יט) יש מי שאומר אף שנחלקו הפוסקים אם שייך לומר יש אומרים על סברת יחיד (כמ"ש לעיל אות ח"י) מכל מקום כ"ע מודו דיש מי שאומר מורה שהיא סברא יחידאה כן כתב מרן החבי"ב בכנסת הגדולה ח"מ בכללי הקיי"ל אות ב"ן עי"ש ומדוקדק היטב לשון מרן בש"ע א"ח סי' קג"ן ס"י וז"ל י"א דיחיד בשלו אפי' ס"ת יכול למכרו וכו' ויש מי שאוסר דעל סברא קמייתא דרבים אומרים כן כתב י"א ועל סברת הרמב"ם כתב בלשון יחיד יש מי שאוסר (כן כתבתי בעניותי מזה זמן רב ועתה ראיתי להרב ערוך השלחן שם שכתב דגם הסמ"ג והריב"ש והרי"ף סברי כהרמב"ם ולא פניתי לעיין בזה) וכן בסי' נט"ר ס"ו יש מתירים וכו' ויש מי שאוסר סברת ר"ב שהביא שבה"ל באחרונה ומשמע דס"ל כותיה (עיין לעיל אות ח"י אות קטן ו' דאפשר דראה גם דעת האגור ומרדכי) כתבה בלשון רבים וסברת ריב"ן כתבה בשם יש מי שאוסר לשון יחיד וכן בסי' רס"ג ס"ח היש אומרים הוא היש נוהגים שהביא בתשובה אשכנזית ושייך לשון רבים ועל סברת הא"ז כתב יש מגמגם וכו' בלשון יחיד וכן בסי' רצ"ט ס"ו וי"א וכו' ויש מי שאומר וכו' והוא סברת בה"ג שהביא דבריו הריב"ה ולא הסכים אליו כיעי"ש וההגהות שהביא מרן בב"י שהביאו דברי בעל הלכות גדולות כבר סיימו אבל האלפסי וכו' דנראה דלא סברי הכי או שעל כל פנים לא הכריעו:

אמנם לפי ענ"ד נראה דגם בסברא שאינה יחידאה שייך לכתוב בלשון יחיד שכן רגיל מרן בשלחנו הטהור בדוכתי טובא וארשום פה את אשר ראיתי בעניותי בזה בס"ד א) ההוא דסי' קנ"ג סעיף יו"ד הנ"ל שחשבנו לעזר לדברי מרן החבי"ב עינינו הרואות דבש"ע יו"ד סי' רפ"ב סי"ח הביא מרן שתי הסברות בלשון יחיד עי"ש ב) בא"ח סי' ס"ו ס"ד יש מי שאומר שמפסיק היא סברת בעל המנהיג שהביא הריב"ה בשתיקה כהודאה והיש מי שאומר שאינו מפסיק הוא הרשב"א בתשו' ומוכח ממ"ש מרן הב"י בסימן קל"ה דגם הרב מוהרי"א מסכים לסברת הרשב"א כמו שיראה הרואה ג) בסי' קט"ע ס"ד יש מי שאומר שמברך היא סברת הד"מ שהביא הכל בו בשתיקה כהודאה ד) בסי' קפ"ב ס"ג יש מי שאומר שאפילו מים וכו' הם דברי גאון שהביא הא"ח בשתיקה ה) בסי' רכ"ה ס"ט ויש מי שאומר דדוקא וכו' היא דעת הראב"ד שהביא הריב"ה בשתיקה ו) בסי' פר"ו ס"ד ויש מי שהורה וכו' והוא לשון הרמב"ם שכ"כ בשם יש מי שאומר ומסתמא סובר כן וגם הריב"ה הביא דברי הרמב"ם ז) בסי' חצ"ר ס"ב ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה וכו' הם דברי הא"ח בשם התוס' ח) בסי' ש"א סל"ז ויש מי שמחמיר וכו' הוא השבה"ל והאגו"ר כתב דין זה בשם יש אוסרים ט) בסי' ש"ו ס"ה ויש מי שמתיר הוא רבינו שמואל שהביא רב המרדכי באחרונה. י) בסי' ש"ח סכ"ב ויש מי שאומר דלא שנא היא סברת רבינו ישעיה שהביא הרב שבה"ל בשתיקה. יא) בסי' שי"א ס"ד יש מי שאומר שלא הצריכו ככר וכו' היא סברת רבינו אביגדור שהביא רב המרדכי. יב) בסי' שי"ח ס"ה יש מי שאומר דדבר שנאפה וכו' היא סברת הרא"ם והביאו דבריו הסמ"ג וסמ"ק ולא הביאו סברת ראבי"ה שחולק עליו עיין בב"י. יג) בסי' שכ"ח ס"י ויש מי שאומר שאין צריך מומחה היא סברת ר"י שהביא הריב"ה בשתיקה. יד) בסי' תר"י ס"ב יש מי שאומר שמברך וכו' היא סברת הרא"ש שהביא הריב"ה. הנה מכל המקומות הנז"ל מוכח דגם סברא שאינה יחידאה ונלוו אליה רבים שייך לכתבה בלשון יחיד ויש ד"י בזה:

ואם נפשך לומר דאין מכל אלו מופת חותך והכרח גמור כיון שלא נמצא בהדיא דרבים קיימי בההיא סברא ואתמר עלה יש מי שאומר בלשון יחיד תא חזי דוכתי אחריני בסבר אשר הם סוברים שנים שנים באו סברתם בלשון יחיד בדברי מרן ואלו הם: א) בסי' ד"ן ס"ג ויש מי שאומר שלצרכי צבור וכו' והיא סברת רב עמרם שהביא הריב"ה בשתיקה וגם הכל בו ס"ל כן כמ"ש מרן בב"י. ב) בסי' קי"ט ס"ב יש מי שאומר שכשמוסיף וכו' היא דעת התוס' ורב המרדכי. ג) בסי' ק"ס סי"ב יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים וכו' סברת ראב"ד וגם הרא"ש הסכים לדבריו וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש ובבדק הבית כתב כן בשם רבינו בחיי בספר שלחן של ארבע. ד) בסי' קס"ח סי"א יש מי שאומר דפירודין וכו' היא סברת התוס' ורב המרדכי וכתב שכן היה נוהג הרד"מ. ה) בסי' עט"ר ס"ב ויש מי שהתיר וכו' היא סברת רב המרדכי ורבינו ישעיה שהביא האגור ושם ס"ג עיין בב"י שהוא סברת קצת חכמי צרפת וכו'. ו) בסי' ש"א סמ"א יש מי שאוסר משום דחיישינן וכו' היא סברת רש"י והר"ן. ז) בסי' ש"ז סי"א ויש מי שמתיר וכו' הם הרמב"ן והרשב"א. ח) בסי' שי"א ס"ג יש מי שאומר שאם נתן על המת וכו' היא סברת הרמב"ן ומתבאר בדברי מרן הב"י דהסברא שבסעיף ד' כ"ש דמודה לזה. ט) בסי' שי"ג ס"ח יש מי שמחמיר לאסור הרב תרומת הדשן כתב כן בשם יש אוסרין וגם הוא שר המסכים לזה. י) בסי' שי"ד ס"ז יש אוסר היא סברת האגור בשם יש מי שאוסר וכן היא דעת הר"י. יא) בסי' ש"ך סי"א יש מי שמתיר וכו' הוא רבינו הערוך והסכים עמו רי"ו (ס' רי"ו אינו מצוי אצלי וממ"ש מרן הב"י בסי' הנ"ל בשמו אין כל כך הכרח שסובר כן כיעי"ש אך אאסהדותיה דרב באר הגולה סמיכנא שו"ר מ"ש מרן הב"י בסוס"י ש"ג בשם רי"ו עי"ש וגם כ' סברא זו בלשון רבים עי"ש). יב) בסי' של"ד ס"ב יש מי שאוסר הוא הרשב"א ומבואר בב"י סוף סי' ש"ז דכן היא דעת הגדולים הסמ"ג והתרומה. ואף לדעת הה"ג והרא"ש שהביא שם נראה דלא התירו לומר לגוי להדיא כיעי"ש ובכל זאת כתב סברתם בלשון יחיד יג) ובסי' תס"ז סי"א ויש מי שאוסר כל העיסה או אותה מצה וכו' סברא זו הובאה בדברי הרא"ש בשם גדולים והרשב"א מסכים שאוסר כל העיסה ובכל זאת כתב סברתם בלשון יחיד:

הראת לדעת שכן הוא דרך מרן הקדוש בדוכתי טובא לכתוב סברת רבים בלשון יחיד והוא פלא איך מרן החבי"ב דכל רז לא אניס ליה נעלם ממנו כל זה שו"ר להרבנים יד מלאכי בכללי מרן הש"ע אות ט"ז משק ביתי במערכת האל"ף אות י"ב ובכללי הפוסקים אות נ"ו שכתבו בשם מרן החבי"ב בכללי הפוסקים אות ז"ך שחזר בו וכתב דאינו מוכרח שהוא יחיד עי"ש ואמצ"א לראות ד"ק כי במשק ביתי שם סיים שהוכחתו מדברי מרן בש"ע יו"ד סי' פ"א עי"ש והוא פלא אם לא הזכיר כל המקומות הנ"ל ועיין בשו"ת נו"ב ח"א אה"ע סי' י"ז הביא דבריו הרב פתחי תשובה באהע"ז סי' י"ג ס"ק כ"ט שנראה דס"ל כדעת הרב כנה"ג בכללי הקי"ל הנ"ל ודבריו תמוהים לקוע"ד ועיין בס' השומר אמת להרב אח"א דף ב' ע"ב אות י"א ומרן החבי"ף בס' סמיכה לחיים חח"מ סי' י"א דף פ' ע"א הביא מחלוקת במה שכ' הרי"ו יש מי שאומר וכו' אם היא סברת יחיד והוא הכריח שאעפ"י שכ' אותה סברא בלשון יש מי שאומר אינו מוכרח שהיא סברת יחיד עי"ש. שוב ראיתי שמה שכתבו הרבנים הנ"ל בשם הכנה"ג אות כ"ז הם דבריו שבכללים בדרכי הפוסקים מהדורא בתרא שנדפסו בסוף המגיני ארץ דפוס זיטאמיר עי"ש שהוכחתו היא רק מההיא דיו"ד סי' פ"א הנ"ל והוא פלא שלא זכר שאר דוכתי די רשימנא והרב אזן אהרן במערכת היו"ד אות כ"ו כתב יש מי שאומר נאמר על שנים עיין שיו"ב בהשמטות שירי שיריים שהם בתוך ספר הברכ"י בסי' קע"א דף י' עכ"ל בספר ברכ"י אשר בידי (הוא דפוס ווין בשנת כת"ר) בקשתיהו ולא מצאתיהו ותיסגי לן יקר סהדותא דרבין חסידא הנ"ל:

כ

כ) יש מי שאומר אף דדרך הפוסקים ומרן לכתוב יש מי שאומר אף על סברא שאינה יחידאה כמ"ש באות י"ט מ"מ נראה שאם הפוסק הביא שתי סברות ובאחת כתב יש אומרים ובאחרת כתב יש מי שאומר בהא ודאי סברא יחידאה היא כ"כ הרב המגיה בספר משק ביתי בכללי הפוסקים אות נ"ו וכ' שכן כתבו כמה רבנים עי"ש ואין לפקפק בזה ממ"ש בסי' ק"ס סי"ב שסברת הראב"ד והרא"ש כתב בשם יש מי שאומר ושוב כ' וי"א עי"ש די"ל דכיון דמדברי הרשב"א נראה דחזר בו הראב"ד ממ"ש בשמו הרא"ש לכן חשיב סברת הרא"ש סברת יחיד ולכן כתב בלשון יש מי שאומר וסברת הרשב"א והראב"ד כ' בשם י"א (אלא דאכתי קשה לפי מ"ש בבדה"ב דגם ר"ב בספר שלחן של ד' ס"ל כן) וכן בסי' שי"ח ס"ה דנקיט כה"ג י"ל דכיון שלא נמצא מפורש מי שסובר כהרא"ם הגם דהסמ"ג וסמ"ק הביאו דבריו חשיב סברת יחיד (עיין לעיל אות י"ט):

אך ממ"ש בסי' ש"כ סי"ח יש מי שמתיר וכו' וחלקו עליו וכו' והימ"ש הוא רבינו הערוך ורי"ו (כמ"ש לעיל אות י"ט) מזה י"ל על כלל הנ"ל:

כא

כא) יש מי שאומר כתב הרב שלחן גבוה סי' ית"ר (עמ"ש מרן שם ס"ב ימ"ש שיברך על הדלקת יוה"כ) לכך כתב סברת הרא"ש בל' מחלוקת שכ' יש מי שאומר כלומר (דיש) מי שאומר שלא לברך וכן דעתו וכמ"ש בכלל י"ט דכל מקום שכ' רבינו דבר אחד במחלוקת ולא בסתם אין דעתו לפסוק כאותה סברא ע"כ ועי"ש בגוף דב"ק בכללים ולכאורה משמעות לשונו הוא דכל מקום שכותב יש מי שאומר וכיוצא דעתו לפסוק בהפך ובאמת נראה דזה לא יתכן כלל דהרי עינינו הרואות במקומות רבו מספר שמשתמש מרן בלשון זה בדבר שהוא בלי חולק וכתבו הפוסקים בשם הרב הסמ"ע דכן הוא דרך מרן וכן קבעו להלכה הרב שלחן גבוה גופיה כלל זה בכלליו אות קס"ב וכמ"ש לקמן אות כ"ב בס"ד (בקונטרסי ציינתי מאז הימים מקומות שכותב מרן בלשון מחלוקת בדבר שאין חולק ולא ראיתי להעתיקם פה לפי שעתה נראה לי שהוא פשוט מאד):

לכן נלע"ד דכונתו לומר דבמקום שיש מחלוקת וכותב מרן בשלחנו הטהור בלשון מחלוקת אז הוא דאמרינן דדעתו לפסוק כהסברא האחרת שלא הביאה בהש"ע. אך אם בדבר שאין בו מחלוקת כותב מרן בלשון יש מי שאומר וכיוצא בהא ודאי אמרינן כי כלליה דרב הסמ"ע ודעימי' (זה נ"ל בכונתו וצריך לעיין בשלחן גבוה חיו"ד סי' ק"ס שציין בכלליו הנ"ל ואין מצוי אצלי לראות תנא היכא קאי). ובזה אפשר ליישב קצת ממה שהקשה מרן חיד"א בברכ"י סי' שמ"ט אות א' עי"ש. אלא דגם זה אין נח לי דאם באמת דעת מרן כהסברא החולקת למה יעשה הטפל עיקר להעלות על שלחנו סברא שאין רוח חכמתו נוחה בה. והעיקר חסר מן הספר ויספיק לו ברמז יש מי שאומר וכו' להורות נתן דהסברא הנעלמת היא עיקר וטפי הוה ניחא למיכתב בפירוש אותה הסברא ולגלות דעתו שהיא העיקר ומ"מ אין בכחי לחלוק על הרב שלחן גבוה בסברא בעלמא והמעיין יבחר:

האמנם לפי עניות דעתי י"ל בזה ממ"ש בסי' עט"ר ס"ג יש מי שאומר ואין לסמוך עליו דלפי כלליה דרב שלחן גבוה למה לי לסיים ואין לסמוך עליו מאחר דסברת המתיר כתבה בלשון ימ"ש ולא בסתם ממילא ידעינן דאין כן הלכה (וממ"ש שם ס"ב ג"כ י"ל כמו שיראה הרואה אלא דמההיא בלא"ה י"ל על הכלל דהלכה כסתם כמו שכתבתי לעיל אות ח') ולפי המשוער בדעתי י"ל כן מכמה דוכתי כיוצא לזה ולא אטפל בהם כי אם בזאת דתמיה לי מילתא טובא דמרן ז"ל בש"ע סי' סג"ר ס"ה כ' וביוה"כ בלא שבת יש מי שאומר שלא יברך ולפי כלל הנ"ל דעת מרן כמאן דס"ל לברך ואילו בסי' תר"י כתב יש מי שאומר לברך וכתב שם הרב שלחן גבוה דדעתו שלא לברך והני מילי דמרן סתראי נינהו לפום כלליה דרב שלחן גבוה והוא תימה (אלא דמרן בסי' רס"ג הנ"ל סיים לעיין בסי' תר"י ובזה י"ל בדוחק דלא תקשה על הרב של"ג) ועיין בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' ו' אות י"ד מה שכתבתי שם:

שוב מצאתי לרבנו מוהרמב"ח בספר גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קכ"ד שעל מ"ש מרן בסכ"ח שם הלל יש מי שאומר לכתבו מלא כתב דלפי מ"ש בבדה"ב צ"ל דמ"ש בש"ע יש מי שאומר וכו' ר"ל ואין הלכה כן ומרן חיד"א בשיורי ברכה שם בשמות הגיטין אות כ"ג בשם מבורך (בדף ע"ח ע"ד) כתב דלא שמיע ליה מ"ש הרב ג"פ דא"כ הול"ל הלל כותבין חסר ותו לא אלא כונת מרן דהרוצה לכתוב הכי יכתוב ומדכתבה בלשון יש מי שאומר מורה דאם יכתוב חסר הוא כמשפטו עכ"ל ולענ"ד גם על דבריו יש לפקפק וק"ל:

כב

כב) יש מי שאומר כותב מרן בדבר שלא פורש בדברי הרבה פוסקים אף שאין חולק בדין ההוא כן כתב הרב הסמ"ע בסי' ט"ז סק"ח ובכמה מקומות וכמה פוסקים אין מסכימים בזה עיין להרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ב ומה שמנה בכלל הסוברים כלל זה להרב פר"ח ביו"ד סי' קכ"א סקט"ו לא ירדתי לסוף דעתו כמו שיראה הרואה בדב"ק דלא מיירי התם בהכי ומה שהשיג על דברי מרן חיד"א בספר שער יוסף עיין מה שהשיב על דבריו בברכ"י ח"מ סי' ט"ז אות ג' ובמחזיק ברכה יו"ד סימן פ"ג אות ט"ז ומה שהביא הי"מ גדול מה שכתב מרן ביו"ד סימן קי"ב ס"ח וס"ב עי"ש מלבד מה שהשיב על דבריו בברכי יוסף שם דודאי איכא טובא שהוא מחלוקת וכו' עי"ש. הנה הרב שלחן גבוה בכלליו אות י"ט כתב בכיוצא לזה דחשיב סתם ואחר כך מחלוקת ודעתו כהסתם עי"ש (ומזה י"ל על הרב שלחן גבוה בסי' תרצ"ו ס"ק ח"י שתמה על מרן ששם כתב יש מי שאומר וביו"ד כ' סתם הפך ממה שכ' כן בלשון מחלוקת עי"ש ולהנ"ל הא לא קשיא כמובן) וע"ע למרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' שמ"ט אות א' ובמחב"ר סי' ש"ו אות ד' ושמ"ט ובשיורי ברכה יו"ד סי' ק"ב אות ב' והרב משק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"א האריך בכלל זה ועמד בסתירת דברי הפוסקים בזה ומכללם עמד על דברי הרב שלחן גבוה דבכלליו אות קס"ב ובשל"ג סי' תרע"ה אות ד' ויו"ד סימן ק"ב וסי' חר"ן ושכ"ה נקיט כלל זה ואילו בסי' תרצ"ו סובר בהפך וכתב דלפי כלל הסמ"ע ומבואר בדבריו סי' ת"ך דגם אם במקום אחד כותב בשם יש מי שאומר ובמקום אחר כותב אותה סברה בסתם לית לן בה לא קשיא מידי עי"ש ובזה י"ל מה שהק' בשל"ג סי' תקד"ן סק"ל דשם כתב בלשון יש מי שאומר ובהלכות יוה"כ כ' אותה סברא בסתם עי"ש ולהנ"ל ניחא ובשלחן גבוה סי' תרח"ן ס"ק י"ג כ' בפשי' שכן דרך מרן לכתוב ימ"ש בדבר שאין חולק עי"ש (אלא דבההיא לא היה צריך לזה ולפי הנראה לא ראה דברי מרן בבדק הבית ועיין להרב בתי כנסיות שם וק"ל) גם הרב המגיה בספר משק ביתי האריך בכלל זה ושם השיג על הי"מ גדול במ"ש בשם הרפ"ח יו"ד סי' קכ"א הנז"ל ועיין להרב יד דוד בסי' פ"ג הגה"ט אות ח' שציין הפוס' דלא שמיע להו כלליה דרב הסמ"ע הנ"ל ומכללם הרב בית יעקב דף קל"ט ע"ג ולפי הנראה סמך על מה שכ' בשער יוסף שציין בסוף דבריו ולא ראה דבריו שבספר ברכ"י ח"מ סי' ט"ז אות ג' שכ' דהרב בית יעקב הוא מהסוברים כלל זה וכבר כ' במשק ביתי דמ"ש בשער יוסף הוא ט"ס עי"ש גם הי"מ גדול שם הביא בשם הרב בי"ע בכמה מקומות ומכללם דף לק"ט הנ"ל שסובר כלל זה וכבר הזכירו ביד דוד שם ועמ"ש במש"ב שם בסתירת דברי הג' ש"ך ע"ע בש"ך ח"מ סי' קע"ו ס"ק ט"ו וספרים שציין בזה הרב מנחת זכרון דף ט"ן אות ל"ה אין אצלי, ובכנה"ג אה"ע סי' ג"ן הגהט"ו אות ז' כ' ומ"ש בסה"ק י"א (יש מי שאומר) לא מפני שיש חולקין אצא שכן דרכו לכתוב ימ"ש אעפ"י שאין חולק בדבר ע"כ ועיין בש"ע א"ח סי' קפ"ג ס"ח יש מי שאומר שדינה כתפלה והם דברי הא"ח שהביא בב"י ולא הביא שום חולק ובד"מ שם כ' שכן משמע מהרד"א וממה שתמה הרב מג"א בסי' קפ"ה על דברי מרן בס"ג יש מי שאומר דבעה"ב וכו' יברך בקול רם וכו' עי"ש נראה דלא שמיע ליה כלל הסמ"ע ועיין בברכ"י ומה שציין שם למ"ש בסי' קפ"ב הוא ט"ס וצ"ל קפ"ג אות ד' עי"ש והרב בית מנוחה בדינים השייכים לברכת המזון אות ט' נמשך אחר תמיהת המג"א ולא זכר כלל הסמ"ע אף לא דברי מרן חיד"א בברכ"י באותו מקום עי"ש והוא תימה ומרן מוהרמב"ח בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק מ"ט לא מצא מנוח ליישב דברי מרן שבש"ע שם סעיף י' (ויש מי שאומר דלא תצא) עם מה שכתב בתשו' אלא עפ"י כלליה דהסמ"ע עי"ש ובבית אהרן קריספין בחאה"ע דף ט"ז ע"ד וכן נראה דעת הרב גט מקושר שהביא שם עי"ש:

כג

כג) יש מי שאומר במה שכתבו הפוסקים שדרך מרן לכתוב בלשון זה אף בדבר שאין חולק כמו שרשמתי באות הקודמת נחלקו בזה אם הוא דוקא כשכותב בלא וי"ו העיטוף (ויש מי שאומר וכיוצא) ומרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ט"ז אות ג' הכריח מדברי הרב הסמ"ע שגם בויש מי שאומר אמרינן כן שלא כדעת הסוברים דכשהוא בוי"ו מורה שיש מחלוקת עי"ש ובברכ"י א"ח סי' שמ"ט ובמחזיק ברכה סי' ש"ו סוף אות ד' וסי' שמ"ט וכן מבואר יוצא מתשו' דמייתי הרב בני חיי יו"ד סי' של"ד שהביא הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ו' עי"ש ורמזו הרב המגיה בס' משק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"ג וכן תפס בלשונו הרב שלחן גבוה בכללים אות קס"ב ובסי' תרח"ן אות ג' וכן דעת הרב פרי תואר סי' קי"ח סקי"ב עי"ש. והרב יד דוד בסי' פ"ג אות ח' שקיל וטרי בזה והביא דברי הרב ריח שדה דמחלק בין היכא דאיכא וי"ו להיכא דליכא וי"ו ודברי הרב כנה"ג בספר בעי חיי ח"מ ח"א סי' קי"ב דף קל"א ע"ד שמחלק כן (אלא דבד' ס"א ע"ד לא ס"ל לחלק כן ועי"ש בד' ל' ע"ג שציין ביו"ד שם):

ואם מביא שתי סברות בלשון יש מי שאומר וכו' ויש מי שאומר וכו' נראה דכמו שנחלקו הפוסקים בכשמביא שתי סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים שיש סוברים שדעתו כסברא אחרונה ויש סוברים שלא הכריע כמו שמתבאר ממה שרשמתי לעיל באות י"ד ואות ט"ז כמו כן ביש מי שאומר ויש מי שאומר למר הלכה כויש מי שאומר. ולמר לא הכריע ודבר זה היה נראה פשוט בעיני והוצרכתי לכתבו מפני מראית עין אשר ראיתי להרב נודע ביהודה בח"א חאה"ע סוף סי' י"ז שכתב שדברי מרן בסי' י"ג סי"ד יש מי שאומר דוקא שהניקתו וכו' ויש מי שאומר דאשה שמת בעלה וכו' סתרי אהדדי דבתחלה כתב דעת המתיר בשם יש מי שאומר ולשון יש מי שאומר דרכו של הש"ע לומר על דברי יחיד שאין הלכה כמותו ובסוף כ' דעת האוסר בשם יש מי שאומר ונדחק ליישב עי"ש. ובמחכ"ת הרמה דבריו בזה לא האירו דממה שרשמתי לעיל באות י"ט מתבאר דלאו דוקא על סברת יחיד הוא שכותב כן כיעי"ש. וממה שרשמתי באות כ"א והלאה מתבאר דאף על סברא שהיא כהלכה יתכן לכתוב יש מי שאומר ונראה לע"ד דגם הרבנים שלחן גבוה וג"פ שהבאתי שם דמשמע להו דמדהביא מרן הסברא ההיא בלשון יש מי שאומר משמע שאינו סובר כן מ"מ כשמביא שתי הסברות בסגנון זה מודים דרבנן שדעת מרן כסברא השנית או לא הכריע ואין שום סתירה בדברי מרן בש"ע סי' י"ג הנ"ל ודברי הרב נו"ב צ"ע:

כד

כד) נראה מדברי הרב כנה"ג בכללי הפוסקים דכלליה דרב הסמ"ע הנז"ל באות כ"ב (שכותב מרן יש מי שאומר אף במה שאין חולק) נאמר גם בלשון ויש אומרים כן כ' מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' ש"ו אות ד' וס' כנה"ג הנ"ל אין מצוי אצלי אך הנה אמת נכון הדבר דאין לחלק בין יש מי שאומר ליש אומרים ולפי שעה לא זכר שכן מפורש יוצא מפי כהן גדול רב הסמ"ע מאריה דהאי כללא בסי' ת"ך ס"ק מ"ח עי"ש. ומרן החבי"ב בתשו' בעי חיי ח"מ ח"א דף קל"א ע"ד כ' כן בפשיטות על וי"א עי"ש וכן הרב פרי תואר סי' קי"ח ס"ק י"ב עי"ש והרב בני חיי ביו"ד סי' של"ד הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ו' ובזה ניחא לי מ"ש מרן בא"ח סי' רס"ו ס"ו דלפי הנראה אין שם מחלוקת מבורר רק שהרב המגיד נסתפק קצת בדעת הרמב"ם ונראה מסקנתו דהרמב"ם מודה ואין שם מחלוקת גם שם ס"ח וי"א וכו' הם דברי רי"ו בלי חולק ולפי הכלל ניחא אלא דלפי מה שכ' הרב מאמר מרדכי שם דיש חולקין בדין ההוא עי"ש ניחא בלאו הכי דאע"ג דמרן בב"י לא הביא שום חולק אפשר דכשחבר הש"ע עינו ראה סברא ההיא החולקת ועיין כיוצא לזה בדברי הרב יד דוד סי' ק"ב אות י"ב:

גם מדברי הרב חשק שלמה בסי' ז' הגהת בית יוסף ס"ק ג' מתבאר יפה שסובר שגם ביש אומרים שייך כללו של הרב הסמ"ע והוא שעל מה שכ' מרן שם בסעיף ה' יש אומרים דשתוי יין מותר לדון דיני ממונות תמה שדין זה מוסכם מכל הפוסקים ולמה כתבו כלשון יש אומרים ואין לומר ככלליה דהרמ"ע וכו' שהרי גם התרומת הדשן הביאו וכו' וניחא ליה דכשבא לחבר השלחן ערוך עינו ראה דברי רבינו יונה בספר היראה דמשמע שסובר שגם דיני ממונות אסור השתוי יין לדון לכן כתבו בלשון יש אומרים הרי לך שסובר שגם ביש אומרים נאמר כלל זה:

כה

כה) ויש אומרים דרך מרן הבית יוסף בספר הקצר הוא שכותב איזה חילוק על הדין בלשון ויש אומרים אף שהדעה הראשונה שהביא מודה באותו החילוק והטעם שהביאו בלשון וי"א הוא מפני שלא הוזכר אותו חילוק בפירוש בדעה הראשונה כן כ' הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ו' בשם הג' ש"ך בכמה מקומות עי"ש ומאז הימים כתבתי ליישב בזה מה שנתקשו רבנן קדישי בדברי מרן א"ח סי' ש"ו ס"ב עיין למרן חיד"א במחזיק ברכה אות ד' אך עתה איותה נפשי לראות במקור הדברים וראיתי שכל המקומות שציין הרב יד מלאכי בשם הרש"ך אין גם אחד בהם שדבר כן על מרן ש"ע כי אם על הרמ"א כ' שכן הוא דרכו אבל על מרן לא אמר כלל זה כמו שיראה הרואה בש"ך ח"מ ס' מ"ב סק"ך ושל"ב סק"ב ויו"ד סוף סי' קע"ג וסי' קע"ז סק"ל וסי' ר"מ סק"ו ורס"ד סק"ג. והוא פלא איך כ' כן הרב יד מלאכי בשמו ואם כונתו ללמוד כלל זה על הש"ע מדברי הרש"ך על הרמ"א ולומר דמסתמא גם דרך מרן הוא כן היה לכתוב הכלל כמו שנאמר מפי כהן גדול הרב ש"ך ולומר דמסתמא יהיה כן גם דרך מרן ולא לקבוע הכלל על הש"ע ומה שציין ההיא דסי' ר"מ סק"ו הנה שם כ' הש"ך דהרמ"א סובר שיש חולקים ולולא דבריו שבשאר מקומות היה אפשר לומר שמה שנתיישב לו מה שכ' הרמ"א ויש אומרים הוא מפני זה שאם לא כן לא הוה ניחא ליה לישנא דויש אומרים אלא דלפי מה שמפורש בדב"ק בשאר המקומות בהכרח לומר שבסי' ר"מ קושטא דמילתא קאמר שהרמ"א סובר שיש חולקים:

כו

כו) מרן בש"ע אף כי תיקשי לן ממה שכ' בבית יוסף לא ניתן רשות לעשות אוקמתות כדמוקי הש"ס מתני' ומתניתא ההוא אמר סיפא אתאן להאי מילתא וכן לא יעשה בדברי הפוסקים כן כ' מרן חיד"א בברכ"י יו"ד סי' ער"ו דף מ"ו ע"א ומדב"ק הללו שויתי עזר למה שכתבתי על דברי אחד קדוש מרבני דורינו יצ"ו דאין לפרש דברי מרן בש"ע בדרך חסורי מחסרא כדעביד הש"ס בפירוש מתני' ומתניתא (כמו שרצה לומר הוא נר"ו) וראיתי שכתב הרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות למ"ד דלצדדין קתני מצינו בדברי הפוסקים ומכללם מרן ובמטו מניה דמר לא מסתבר למימר הכי ומצאתי שהרב פני יהושע (בע"ס מג"ש) בח"ב שנדפס בזמנינו באה"ע סי' ע"ו הרחיק מאך לפרש דברי הסמ"ק דלצדדין הוא דזה לא יתכן עי"ש:

כז

כז) כשכותב מרן לשון זה (אסור) אם הוא מן התורה עיין להרב פתח הדביר ח"ב דף ח"ק ע"א כן כ' הרב החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ דף ט"ו ע"ג אות י"ד ואיני יודע איזה טעות סופר יש כי עיינתי שם ולא דבר מזה רק אם יתכן לפרש בדברי מרן לשון אסור שהוא חסידות או מן הדין עי"ש ובמה שרשמתי לעיל סי' ה' אות ט':

כח

כח) שלחן ערוך וכסף משנה איזה מהם עשה תחלה ונפקא מינה לענין סתירה בדבריו הנה מרן חיד"א בספר ברכי יוסף ביו"ד סוף סי' של"ג כ' וז"ל ק"ק דמרן בכ"מ כתב וכו' ואיך הכא מעלה על שלחנו הנוסחא המוטעית עכ"ל מתבאר דפשיטא ליה דחבור הכ"מ קדים לחבור הש"ע וכן מתבאר מדברי הרב החבי"ף בספר נשמת כל חי ח"ב דף ח' ע"ד שכ' וז"ל איך יתכן שכשכתב בש"ע סי' ע' שעדיין לא ראה דברי הרמב"ם וכו' מאחר שלמד כל ספרי הרמב"ם בחבור הכ"מ וכו' עכ"ל וקצת נראה כן דעת הרב נתיב חיים על דברי הרב מגן אברהם בסי' קג"ן סק"ד שהשיגו במה שפירש דברי מרן בש"ע שלא עיין בכסף משנה עי"ש והרב מרכבת המשנה (אשכנזי) הביא דבריו מרן חיד"א במחזיק ברכה ריש סי' תרצ"א הבין מדברי הרב ט"ז שם בסק"א שמקשה על מרן בש"ע שלא הביא דבריו שבכסף משנה וחתר ליישב קושייתו ומרן חיד"א כ' על דבריו שלא הקשה הרב ט"ז אלא על מה שלא הביא בכ"מ דברי המגיד ובט"ז יש ט"ס שודאי אין להקשות כן שזה דכר הרגיל להיות מעלה על שלחנו לשון הרמב"ם כמות שהוא עי"ש מדברי שניהם נלמוד דחבור הכ"מ קדם לספר הש"ע וכן מתבאר ממה שכ' הרב שבות יעקב בח"ג סי' ל"ה דכאשר ירד מרן לעומקא דדינא לסדר הדברים בש"ע לקבוע הלכה למעשה חזר מכל מה שפירש בב"י ובכ"מ ופירש דברי הפוסקים על נכון עי"ש הנך רואה דפשיטא ליה דחבור הש"ע הוא אחר הכ"מ:

אמנם מדברי הרב ט"ז א"ח בסי' ג' סק"ה מתבאר שסובר שאינו פשוט שחבר הש"ע אחר הכ"מ ויוכל היות שמה שכ' בכ"מ בדין ההוא כתבו אחר שכ' בש"ע בדין ההוא עי"ש ומזה היה לו למרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תרצ"א הנז' להכרית שמה שהקשה הרב ט"ז שם והניח בצ"ע אינו כמו שהבין הרב מרכבת המשנה שאם כן לא היה מניח בצ"ע והיה לו ליישב כמו שכ' בסי' ג' ובספר שם הגדולים במערכת ספרים באות הבי"ת (בדק הבית) כ' דלפי דברי הרב שיירי צ"ל דס' ש"ע חברו אחר הכ"מ אך כ' שמצא בכמה מקומות שבכ"מ הגיה לשון הרמב"ם ובש"ע העתיקו כנוסחת הספרים בטעות וציין ט"ז סי' ג וברכ"י יו"ד סי' של"ג הנז"ל וכ' דהאמת דזימנין הש"ע מאוחר וזימנין מוקדם וכו' עי"ש ועיין בספר ימי שלמה דף י"א ע"א (בד"ה ועוד) מה שכ' ידידי הרב המגיה יצ"ו בזה:

כט

כט) כסף משנה חברו מרן אחר שחיבר הבית יוסף כן כ' הרב מנחת זכרון דף צ"ה אות כ"ג בשם הרבנים אדמת קודש ופני אהרן ואין מצוים אצלי לראות סמוכות שלהם והמעיין בדברי הרבנים יד מלאכי בכללי כ"מ אות ז' ולמרן חיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים (באות כ"מ) ומשק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"ז ויד דוד סי' א' הגב"י אות נו"ן ונשמת כל חי ח"ב דף כ"ח ע"א פתח הדביר סי' קל"ג דף קמ"ב ע"ד ישר יחזה דאין הדבר פשוט לומר כן ועיין כל החיים הנד"מ דף כ"א אות ס"ג ומה שכ' הרב יד מלאכי דמרן בב"י מזכיר חיבור הכ"מ עי"ש דוכתי די רשים עיין עוד בב"י א"ח סי' קל"א (ד"ה ואיתמר) ומה שציין לב"י סוף סי' ש"מ הוא בד"ה ועל השומע וכ' הרב ויקרא אברהם בשו"ת אה"ע סי' י"א (ד"ה אלא) דאף שאינו מבורר הי מנייהו קדים אית לן למנקט כדבריו שבבית יוסף כמו שכתבו הפוסקים על הרא"ש דהפסקים עיקר (עיין מה שרשמתי בזה בסי' י"א אות ח):

ל

ל) בדק הבית אם חברו מרן קודם הש"ע או אח"כ במחלוקת הוא שנוי ומרן חיד"א אף שבספרו שיורי ברכה א"ח סי' רס"ח נראה שר המסכים לדברי מרן החבי"ב דבדק הבית קדים כבר גלה דעתו בשאר דוכתי דמפקפק בזה עיין שם הגדולים במערכת סופרים (באות ש"ע) ובמחזיק ברכה סי' ק"א וכן מדוקדק לשונו שבספר יוסף אומץ דף נ"א שהביא הרב ויקרא אברהם בדף ק"ך אות ע"ח שכ' וכ"ש לפי מ"ש הכנה"ג דהש"ע אחר בדק הבית וכו' עי"ש דמדלא כ' וכל שכן למאי דנקטינן דהש"ע אחר בדק הבית כדכ' הכנה"ג וכו' נראה קצת דלא ברירא ליה הכי אך בשיורי ברכה אה"ע סי' קכ"ט (בשמות הגיטין בשם מבורך) באות כ"ג נראה דאזיל לשיטתו שבשיו"ב א"ח הנ"ל שהבדק הבית קדם להש"ע ועיין להרבנים יד מלאכי בכללי מרן אות ט"ו ומשק ביתי בכללי הפוסקים דף ח"י ע"ב ומדברי הרב בתי כנסיות בסימן תרח"ן הובאו דבריו באור לי דף ל"ה ע"א (ד"ה וראיתי) מתבאר יפה דפשיטא ליה דבדה"ב קדים לש"ע וכן נראה דעת הרב מאמר מרדכי ברס"י ס"ו וכמו שכ' הרב יפה ללב נר"ו ועיין למרן החבי"ף בספר נשמת כל חי ח"ב דף ח' ע"ד. וקצת י"ל על הרב פתח הדביר בח"ב דף מ"א ע"א שכ' בפשיטות דספר בדה"ב קדים לש"ע ולא זכר שר דאינו פשוט לומר כן. אך בח"ג בהשמטות לסי' קפ"ז ראיתי שהזכיר מחלוקת זו עי"ש ועיין בספר כל חיים הנד"מ בדף כ"א אות נ"א ומדברי הרב גט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק קכ"ד מתבאר דס"ל דספר בדק הבית קדים לספר הש"ע ומפני זה הוצרך לידחק ולפרש דברי מרן באופן שיסכימו למ"ש בבדה"ב ואם היה סובר דהש"ע קודם לא היה צריך לאותו הדוחק דשפיר נוכל לומר דמרן בש"ע פסק סברת המצאתי כתוב שהביא בבית יוסף אלא שאחר כך כשחבר הבדק הבית נראה לו לחלוק עליו:

וכן כ' בספר המעלות לשלמה בדף צ"ט אות ע"ח בשם הרב נר מצוה בח"ב בכללי הפוסקים סי' כ"א אות רמ"ז על פי דברי הכנסת הגדולה וגנת ורדים ושם הגדולים ויד מלאכי שרשמתי למעלה וכ' שמה שהכריחו להרב כנסת הגדולה לומר כן הוא מדראינו בכמה מקומות בספר הקצר מתוקן כדכתב בספר בדק הבית אך הרב המעלות לשלמה דחה טעם זה דכיון דידעינן דהשלחן ערוך נדפס בחיי מרן והבדק הבית בתר דנח נפשיה אם כן יש לומר שבתחלה חבר השלחן ערוך ובאיזה דברים מחודשים אשר כ' בשלחן ערוך מה שלא היו בבית יוסף תקן אותם גם בבדק הבית לפי שהחבור בדק הבית הוא כמילואים לספר הבית יוסף ואם כן אין שום ראיה מדבכמה מקומות ראינו וכו' ומה שהביאו הרבנים הנ"ל שכן כ' הרב גנת ורדים הנה הרב גנת ורדים כ' כן בלתי שום ראיה לדבריו רק כמדבר על הידוע ואם קבלה נקבל וכו' ושוב מצא שהרב כנסת הגדולה עצמו (אשר מדבריו נסתייעו הרבנים הנ"ל ממה שכתב בכללים) מסופק בזה שכ' ביו"ד סי' ל"ז בהגהת בית יוסף אות ג"ן או שמא ספר הקצר חברו אחר בדק הבית גס בספרו בעי חיי חלק יו"ד סי' ק"מ דף פ"ו ע"ד כ' אם לא שתאמר שקדם מה שכ' בספר הקצר למה שכ' בספר בדק הבית הרי דמספקא ליה איזה מהם קדים ולכן מסיק דאין ראיה ברורה בזה:

ומרן החבי"ף בספר חקות החיים סימן נ"א דף ס"ז ע"ד (בד"ה ותו) שמדברי מר זקנו הגאון חקרי לב במהדורא בתרא בח"מ סי' ד' דיותר יש לסמוך על מה שכ' בשלחן ערוך מעל הבית יוסף והכי אזלא סוגיא דעלמא דהשלחן ערוך עיקר ומזה תמה על מה שכ' בחקרי לב ח"א חלק א"ח סי' ד"ן דף צ"ו ע"ב דאי משום דברי הש"ע הלא כלל גדול שמענו שעיקר חיבור של מרן על בית יוסף יש לסמוך ולא על הספר הקצר וכו' דאיך יתכן לומר כן וסיים וכבר ראיתי להרב חיד"א בשיורי ברכה סי' רס"ח שהביא דברי מר זקני אלו והכריח דהעיקר כמו שכ' בש"ע שהשלחן ערוך חברו אחר ספר בדק הבית כמו שכ' הרב כנסת הגדולה גם בספרו כל החיים בדף כ"א אות נ"א כ' שלחן ערוך אחר בדק הבית עיין פתח הדביר ח"ב דף מ"א ע"א ושם הגדולים וכו' עמ"ש בספר יוסף אומץ סי' מ"א ונשמת כל חי ח"ב דף ח' ע"ד ועיינתי בנשמת כל חי וראיתי שהביא מה שכ' מר זקנו בחקרי לב ח"ב ליו"ד סי' ג"ן דף ק"ז ע"ב וז"ל נראה לי שזה היה דעתו בש"ע ודק ואשכח והדר ביה ממה שכ' בבית יוסף דידוע דחיבור הש"ע היה בסוף ימיו ואפשר דחזר בו אחר שחיבר ספר בדק הבית ומה שכ' בש"ע הוא עיקר עכ"ל וכ' שיש להשיב על זה כמו שכ' מרן חיד"א בספר שם הגדולים בח"א וח"ב בדוכתי טובא:

ויש איזה רבנים שלא ראו את ספר בדק הבית כמו שרשמתי בסי' ט"ו אות כ"ט:

לא

לא) מרן דקבלנו הוראותיו אם הוא גם למה שכ' בתשובותיו נראה דשנוי במחלוקת דהרב מנחת זכרון נר"ו כתב בדף צ"ה אות כ"ח בשם הרב קרית מלך רב דגם בתשו' קבלנו הוראותיו וכן כ' הרב ויקרא, אברהם נר"ו בדף ק"ך ע"ד אות פ"ג בשם הרבנים משאת משה ונחפה בכסף וחקרי לב וכן נראה דעתו אך כ' שם בשם מרן חיד"א בספר חיים שאל בהשמטות לדף צ"א ע"ד דיש לצדד דדוקא בש"ע ואין ספר חיים שאל מצוי אצלי אך ראיתי בברכ"י ח"מ סי' כ"ה אות כ"ח שכ' על דברי הרבנים משאת משה ונחפה בכסף הנ"ל דאינו מוכרח ועיין להרב ישרי לב דף כ"ט ע"א אות י' שכ' בלשון זה ודעת מרן בתשובה שקבלנו הוראותיו וכו' נראה דתופס השיטה דגם בתשובה קבלנו הוראותיו:

ושם בחלק ח"מ במערכת הקו"ף אות כ"ד ראיתי להרב המגיה מר נכדו יצ"ו שהאריך קצת ואעתיק תורף דברי הרבנים שהזכיר שם ואינם מצויים אצלי ובתחלת דבריו הקדים דידוע שבמקומות שנהגו לפסוק כמרן כארץ ישראל ומצרים וערי ביסתאן ומערב אין יכול לומר קים לי נגד סברתו מיהו צריך בירור בדבר שבשלחן ערוך סתם הדבר ובבית יוסף או בתשובה מפרש וכן בדינים שפוסק בבית יוסף ובתשובותיו אם גם בזה קבלו שלא לומר קים לי וכ' שהרב שער המים בתשובה סימן ט' כ' ששמע שלא קבלו הוראותיו בתשובה והרב דין אמת דף ע"ד ע"א כ' שהרב פרי האדמה מארי דארעא דישראל עשה מעשה כפסק מרן בתשובה והרב מוהר"ם בולה חלק עליו וכ' על זה (הרב הנ"ל יצ"ו) ואין ספק שזהו מה ששמע הרב שער המים וכבר הרב מר אביו פסק להיפך ולזה נוטה דעת הרב דת ודין וגם הרבנים נחפה בכסף ומשאת משה סברי הכי דקבלנו הוראותיו בתשובה והביא מה שכ' בברכי יוסף ובחיים שאל הנ"ל והביא שהרב מוהר"ם סוזין בתשובתו שבספר חקרי לב סי' ד' היתה דעתו כדעת הרב שער המים ושהרב חקרי לב חלק עליו וגם הוא ביטל דעתו ועוד הביא שהרב מס' המלך הנ"ל מיחלפא שיטתיה בזה בשתי תשובות אחרות היינו שבספר חקי חיים סי' ט"ל כ' דאין שלא קבלנו הוראותיו בתשובה ובספר מים קדושים בח"מ סי' ג' כ' בהיפך וגם בשם הרב משה חזן בתשובה כתיבת יד כ' שהאריך להוכיח שגם בתשובותיו קבלנו הוראותיו ושהסכים עמו הרב יום טוב אליקים שוב הביא שבספר רב ברכות באות ז' דף ג"ן ובאות ק' כתב המחבר רב יוסף יצ"ו שמרן החבי"ף הכריע דנקטינן כמרן גם בתשובה והרב רב ברכות האריך לומר שהמוחזק יכול לומר קים לי כהסוברים שלא קבלנו הוראותיו שבתשובה והרב המגיה (שבישרי לב הנ"ל) כ' לדחות הוכחותיו וסיים כל לגבי דידי כל דיינא דדאין נגד מרן אפילו בתשובה במקום שקבלו הוראותיו לאו דיינא הוא וכפוגע חלילה בכבוד מרן הוא:

אלה תורף הדברים שבישרי לב ומובן שמה שכ' בספר רב ברכות בשם מרן החבי"ף הוא באיזו תשובה שהשיב לו ועודנה בכתיבת יד והיא לא נדפסה כן אני כותב בהשערה כפי המובן ממה שכ' בישרי לב כי ספר רב ברכות לא ראיתי ולא שמעתי מי הוא הרב המחבר יהי מכירו ברוך:

והנה מקרוב נדפס ספר חקות החיים למרן החבי"ף וראיתי שם בסי' נ"א הובאה שאלת חכם הרב יוסף חיים (אולי מר ניהו המחבר ספר רב ברכות) וכתוב שם בדף ס"ה ע"ד שמסופק אם מה שקבלנו הוראות מרן הוא גם בתשובה או דוקא מה שכותב בשלחן ערוך ובתשובתו כ' בדף ס"ז ע"ד (בד"ה ותו) דהרבנים משאת משה ונחפה בכסף כתבו שגם בתשובה ושבברכי יוסף סיים שאינו מוכרח ובספר חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות י"א החזיק הדבר וכו' (נראה שכונתו שהחזיק הדבר לומר קבלנו וכו' גם בתשובותיו) ושהרב משה סוזין בתשו' שבחקרי לב מהדורא בתרא דף קפ"ד ע"ב כ' דשאני השלחן ערוך שהסכימו בו מאתו רבנן ואם כן להוציא מן המוחזק אין בנו כח להוציא מפסקי מרן בתשובה ומכ"ש על פי מה שכ' בבית יוסף דרך שקלא וטריא וכו' ושהרב חקרי לב חלק עליו וסובר דקבלנו הוראות מרן בכל השלשה חבורים בית יוסף שלחן ערוך ותשובות ושוב שקיל וטרי קצת על דברי הרב חקרי לב אבל אינו נוגע לכלל זה ועל דבריו בענין קבלה זו אם היא גם בתשובה לא כתב דבר ומסתמא דעתו כסברת מר זקנו הרב חקרי לב והרב השואל חזר וכתב להשיב על דבריו ובנוגע לפרט זה כ' בדף ע"א סוף ע"ד (בד"ה עוד ראיתי על מה שכתב הרב המחבר שמרן חיד"א בחיים שאל חזק הדבר) שבהשמטות ותיקונים שבספר חיים שאל בדף קי"ט כ' ולא אכחד שיש לצדד דדוקא דיניו בשלחן ערוך קבלו עכ"ל וצדד הרב השואל לומר שאם הרב חקרי לב היה רואה דבריו הללו אולי לא היה פוסק כהסוברים שגם בתשובה אמרינן דקבלנו הוראותיו והרב המחבר בדף ע"ד (מד"ה ואנא דאמרי וכו') האריך לדחות דברים אלו כי באמת אף אם הרב חקרי לב היה רואה דברי ההשמטות הנ"ל לא היה זז מדעתו דנקטינן כמרן גם בתשובה וסיים הרב המחבר וכן דעתי נוטה וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר שמרן החבי"ף דעתו מסכמת לדעת מר זקנו החקרי לב שקבלנו הוראות מרן גם בתשובה:

ותנא דידן הרב מוהר"א עזריאל בספר כפי אהרן בחלק אהע"ז סי' ט' בדף ע"ה ע"ג גילה לנו שיש חילוק בזה בין בני בבל לבני ארץ ישראל שכ' אנו אין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו גם בתשובה אף דאנן בדידן דבירושלים יתבינן הלכה זו רופפת בידינו אם קבלנו הוראותיו גם בתשובה מ"מ ידוע לנו שבכל ערי ערביסתאן קבלו הוראות מרן גם בתשובה עכ"ל אמנם מקרוב השגתי ספר ישמח לב להרב שמ"ח גאגין וראיתי שם בחלק ח"מ סי' ו' שאחר שנשא ונתן בענין זה והשיג על דברי הרב המגיה שבספר ישרי לב הנז"ל ועל הרב מוהר"ם דוד בן שמעון שנמשך אחר דבריו שראיותיו נכוחות וכ' לסתור הראיות הנה אחר כל זה כ' בדף ל' ע"ב (בד"ה ורק) שדברי הרב כפי אהרן בזה תמוהים ומאין בא לו ידיעה זו של ערי ערביסתאן ושמועת הרב שער המים היתה בסתם על כל המקומות ואף שכיוצא לזה כ' הרב מר אביו בספר חקי חיים דף פ' ע"ב דשמועת הרב שער המים לא מהניא לעיר רודים כי אם לדידן דיתבינן בירושלים והסכים לדבריו הרב מוהר"ם סוזין בתשובתו שבספר מים קדושים סימן ג' היינו משום שברודים אתריה דרב משאת משה ותופסים כמותו שסובר שקבלנו הוראותיו גם בתשובה אבל לא לומר כן על כל ערי ערביסתאן ושוב הכריח כן מכמה רבני ערביסתאן בספריהם דנקטי דלא קבלנו הוראותיו בתשובה וכתב שדבר עם הרב כפי אהרן פנים בפנים והודה לו שאין שמועתו ברורה וכו' אלו תורף דב"ק (מדבריו שם נתברר לי שהרב השואל שבספר חקות הדיינים הנ"ל מר ניהו המחבר ספר רב ברכות כיעויין שם) וכתב שם חילוקים בענין זה עי"ש:

שוב נדפס ספר כפי אהרן ח"ב וראיתי בדף זק"ן ע"ג (בד"ה שם ע"ג) שכתב שזכור הוא ששמע מפה קדוש הרב חנ"א שבערביסתאן קבלו הוראותיו גם בתשובה ועל זה סמך במה שכ' בכפי אהרן ח"א וששוב נדפס ספר רב ברכות וראה שם באות ז' ובאות ק' דף קל"ב דרפיא בידיה גם ראה בספרים אחרים מרבני ערביסאתן שאין כן המנהג וסיים לכן אני אומר אין לסמוך על מה ששמעתי כי לפי הנראה אינו אמת אלא כל דיין בעירו יעשה כפי קבלתו בזה עכ"ל ומר נכדו הרב המגיה יצ"ו כ' דמשמע מדברי הרב נכח השלחן שהיה רב בארם צובה (ערי ערביסאתן) בח"מ סימן י"ט דף ע"א ע"ב דגם בתשובות קבלו דעת מרן מדכתב לדידן דקבלנו דעת מרן בכל הוראותיו וכו' ואין אצלי ספר הנ"ל לעיין בו לראות תנא היכא קאי דאי קאי בדברי מרן בש"ע אין כל כך הכרע מלשון בכל הוראותיו שתהיה כונתו לכלול גם את הוראותיו בהתשובות:

גם אשור בספר שערי רחמים לידידי הרה"ג החרי"ף יצ"ו בחלק ח"מ סי' כ"ה דנקיט האי כללא בידיה דקבלנו הוראות מרן גם בתשובה וציין לזה ספרי רבים מרבני האחרונים וחידש בטובו שבדבר שלא נמצא בספרי מרן (בשלחן ערוך או בתשובה) רק שרב גדול ומובהק שבדור מרן מעיד איזה דבר בשם מרן אף שעדותיו נאמנו מאד מ"מ מי יימר שקבלנו הוראותיו גם בזה להוציא מיד המוחזק מאחר שלא ראינו שפסק כן הלכה למעשה והוראתו לא נתפרסמה ואולי חזר מסברתו ועדיפא מינה כ' הרב קרית מלך רב בח"ב דף רי"א ע"ג וז"ל עד כאן לא קימא לן כמרן אלא במה שפוסק בשלחן ערוך או אפילו בתשובה אבל במה שנמצא בספר אחד על שמו לא קימא לן כוותיה ומה גם אפשר שחזר בו וכיוצא לזה כ' הרב שפת הים סי' ס"א דף קס"ז גם בספר עבודת השם (לרב גדול משאלוניקי) בחלק אהע"ז סי' ט"ו דף קי"ג ע"ג וע"ד כ' דקבלנו הוראות מרן גם בתשובה והביא שהרב מוהר"ם גאלאנטי בספר ברך משה סי' כ"ג תמה על הרב עולת שמואל במה שעשה ספק ספיקא בנדונו בדבר שכבר פסק מרן בתשובה בצד האחד והרי קבלנו הוראותיו ואין כאן ספק וכו':

והא דקבלנו הוראותיו היינו אף במאי דמיחזי דלא מסתברא כותיה כל כמה דלא אשכחן תיובתא מבוארת למילתיה נקטינן כותיה דאי לא תימא הכי כללא דקבלנו הוראותיו מאי אהני לן אור לי סי' קכ"א:

ואם מרן דקבלנו הוראותיו סותר דברי קדשו מבית יוסף לתשו' כ' הרב מקנה אברהם דף ס"א ע"ב בשם הרב כנה"ג בתשובה ח"מ ח"ב סי' ע"ג דהתשובה עיקר ודבר זה נעלם מהרבנים מר ואהלות וויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות פ"ד שכתבו שמה שכ' בבית יוסף עיקר על דרך שכתבו על הרא"ש דהפסקים עיקר נגד התשובות עי"ש ועיין מה שכ' בזה מרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ בדף כ"א אות ז"ן ומה שרמז לתשו' שהשיב לבבל (ולא ציין איה מקומה) לפי הנראה הלא הוא בספר חקת החיים הנד"מ עי"ש בדף ס"ט ע"ב ד"ה וכשאני ועיין בדף ע"ב ע"ב ודף ע"ה ע"ב ועם כי לא זכר תשובת כנה"ג הנ"ל מ"מ כן נראית דעתו דמה שכ' בתשובה הוא עיקר עי"ש ומה שכ' הרב ויקרא אברהם דלגבי הרא"ש הפסקים הם עיקר עיין במה שרשמתי לעיל סימן י"א אות ח':

הא דקבלנו הוראות מרן בשלחן ערוך היינו למה שבא מפורש בדב"ק אבל מה שאינו כתוב מפורש בדבריו רק דממה שהשמיט הדין ההוא בש"ע מוכח ומוכרח איך דעתו בדין ההוא בכי האי גוונא לא נאמר קבלנו הוראות מרן כן כ' בספר חקות החיים למרן החבי"ף בסי' נ"א דף ס"ז ריש עמוד ד' וכיוצא לזה כ' הרב מקור ישראל בתשובה לחלק אבן העזר סוף סי' כ"ב לענין קים לי שכתבו הפוסקים שבמקומות שקבלו לפסוק כדעת הרמב"ם אין יכול לטעון קים לי הפך סברת וכו' דאין זה אלא כשמפורש הדין ההוא בדבריו ולא כשאפשר לפרש בדבריו כונה אחרת עי"ש:

אף דקבלנו הוראת מרן היינו דווקא בדבר שאינו חולק עם רבינו האר"י אבל אם הם חלוקים בדבר שאין בו גילוי בתלמוד נקטינן כרב האר"י משום דפשיטא לן דאילו מרן ידע דעל דרך האמת הדין הוא כן אף הוא היה מורה ובא כן אור לי סי' מ' דף ט"ל ע"ב בשם מרן חיד"א ועי"ש בסי' ס"ט דאם מרן סובר שלא לברך ורב האר"י סובר לברך לא אמרינן בזה ספק ברכות להקל ומברך:

וכתב בספר עבודת השם (לרב גדול משאלוניקי) בחלק יו"ד סוף סי' ט' דאף שקבלנו הוראות מרן בין להחמיר בין להקל ואפילו בספק איסור תורה מ"מ השרישונו בעלי הכללים דהיכא שרבו המחמירים על המקילים ואין הפסד מרובה ראוי לחוש לדברי המחמירים וציין לזה ספר נר מצוה ח"ב סי' רב"ן:

לב

לב) ההגהות שבדברי מרן בש"ע אם הם ממרן עצמו או מחכם אחר (כמו בהציונים שבהרמ"א עיין לקמן סימן י"ד אות ד') ראיתי בספר יקר המעלות לשלמה שנדפס חדש ממש שכ' בדף כ"ג אות ג' שאותן שהם בתוך דבריו ממש שהן חסיר ויתיר תיבה אחת או שתים נ"ל שהם ממרן מוהריק"א גופיה וראיה לזה מ"ש בא"ח סי' ג' ס"ז המטיל מים מן הצופים ולפנים ישב וכו' והוגה לשון הש"ע וניתוסף בו מלת לא והיא כתובה בכתיבה דקה בתוך שני חצאי לבנה והיא הגהה הפכית מן הקצה אל הקצה שבמקום המטיל מים וכו' ישב וכו' הוגה לא ישב וכו' והגהה זאת נראה לי שהיא של מרן מוהריק"א גופיה שהרי לשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם בפ"ז מהלכות בית הבחירה הלכה ט' ושם כתוב בהרמב"ם המטיל מים וכו' ישב וכו' ומרן בכ"מ הגיה לא ישב ויען שדרכו בש"ע להעתיק לשון הפוסקים הראשונים כמות שהוא כמ"ש בעלי הכללים לכן גם בדין זה העתיק לשון הרמב"ם כמות שהוא ומלת לא שהוסיף בספר כ"מ הוסיף אותה וגם בספר ש"ע בתוך שני חצאי לבנה כדי שלא להוסיף ולגרוע בלשון הרמב"ם וכדרכו בקודש כנז"ל ומזה תדין לשאר הגהות שהם כגון זאת כנ"ל. ואחר זמן רב הגיע לידי ספר מנחת שמואל שיטה על מס' ברכות לרב אשכנזי נ"מ בש' תר"ב לפ"ק וראיתי לו בחידושיו לדף ס"א ע"ב שכ' וז"ל ואח"כ בחיבורו ספר כ"מ חזר בו ופירש דטעות סופר בהרמב"ם וצריך להיות לא ישב וכו' וכן הגיה הרמ"א בש"ע שם עכ"ל. ואחר המח"ר שגה ברואה ואם לא היה רואה ספר כ"מ המוליד הגהה זאת החרשתי אבל אחר שראה ספר כ"מ איך טעה בזה אתמהא עכ"ל:

ולי הדל אפשר להליץ דהרב מנחת שמואל קאי בשיטת הרב ט"ז בסי' ג' שסובר שאינו מוכרח שחבר הש"ע אחר שחבר הכ"מ ויוכל להיות שמה שכ' בכ"מ בדין ההוא כתבו אחר מה שכ' בדין ההוא בש"ע כמו שהבאתי למעלה באות כ"ח וכן בדין זה לא נפלאת לומר דבש"ע העתיק לשון הרמב"ם כמות שהוא בטעות ושוב אסיק אדעתיה לומר שהיא טעות וכ' כן בכ"מ אחר שנדפס הש"ע והרמ"א שבא אחריו תקן הלשון והוסיף תיבת לא. ולפי מה שהבאתי שם בשם מרן חיד"א הוא העד שמצא שבכמה מקומות אף שבכסף משנה הגיה לשון הרמב"ם בש"ע העתיק הדין כנוסחת הספרים בטעות. הנה לפי זה נראה דגם בדין זה מסתמא כ' הדין בש"ע כמו שראה בספרי הרמב"ם דמאי שנא זה משאר מקומות ואם כן תיבת לא שבש"ע מוכרח שהיא הוספה מהרמ"א או מרב אחר שלא כדברי הרב המעלות לשלמה ואין לומר דאין מזה הכרח משום שבדין זה כ' מרן בכ"מ שמצא בספרים מוגהים שכתוב לא ישב ולכן כ' כן בש"ע ואינו דומה לשאר מקומות שמעתיק הלשון כמו שהוא בספרים אף שלדעתו הוא טעות דאולי באותן המקומות לא מצא בספרים מוגהים כפי דעתו נראה דאי אפשר לומר כן שאם באמת כשכתב הדין בש"ע כבר ראה גירסת הספרים המוגהים והוטבה בעיניו לא היה צריך לכתוב תיבת לא בחצאי לבנה והיה לו לכתוב בהדיא לא ישב וכו' ולכן נראה שעכ"פ אין להזניח דברי הרב מנחת שמואל הנ"ל:

לג

לג) אף שדרך מרן בשלחן ערוך לפסוק בשנים משלשה עמודי ההוראה (הרי"ף והרמב"ם והרא"ש) מ"מ במחלוקת התלוי בחילוף גרסאות אינו פוסק כן כמו שכ' מרן מוהרד"ף בספר מכתם לדוד בחלק יו"ד סי' מ"ק (בד"ה ורבינו הרמב"ם) וז"ל אע"ג דבעלמא אורח לצדיק למיפסק כתרי מנייהו רבנן דקיימי בחדא שיטתא הכא מיהא להיות דבר התלוי בגירסא הילכך בהא ספוקי מספקא ליה אי נקטינן כותייהו דמאן לימא לן שהגירסא שנזדמנה לפניהם עיקר והם שפיר פסקו לפי הנוסחא שלהם ומיהו אפשר שגירסת הספרים דמייתו התוס' עיקר ולדידן מיהא מידי ספיקא דדינא לא נפיק עכ"ל וקצת סיוע לדבריו בחילוק זה מדברי מרן בתשובותיו בסי' ה' מדיני יבום הגיא דבריו הרב יד מלאכי בכללי שאר הפוסקים אות כ"ג (בדין שני פוסקים השוים בדין אחד אך משני טעמים שמצטרפים אף שאינם שוים בטעם הדין) שכ' דהיינו דוקא כשחולקים בסברא אבל היכא שאין הדין יוצא מביניהם אלא כפי גירסתם שנמצאת בפניהם וגירסא שלפני זה לא נמצאת לפני זה אם כן הוי ספק בגירסא וספק דאורייתא לחומרא עכ"ל:

והנה בעיקר מה שתופס מרן לפסוק כשלשה עמודי ההוראה הנז"ל ראיתי שהתרעם עליו הגאון רש"ל בהקדמה שניה למסכת חולין שבספר ים של שלמה למה הניח דעות רבותינו הצרפתים וכמה מגדולי הראשונים ופסק כהפוסקים הנ"ל עי"ש בסוף ההקדמה ואתה תחזה בספר שם הגדולים במערכת ספרים באות הבי"ת (בית יוסף) שכ' מרן חיד"א וז"ל ודע שקבלתי מזקני תורה ויראה ששמעו מפה קדוש הרב הגדול עיר וקדיש מוהר"ח אבואלעפיא שקבלה בידו שעל כלל מרן בפסק הלכה ללכת אחרי שלשה עמודי בית ישראל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הסכימו קרוב למאתים רבנים בדורו וכך היה מרגלא בפומיה דהרב הנזכר כי כל אשר יעשה כפסק מרן הנה הוא עושה כמאתים רבנים עכ"ל ועי"ש עוד ונראה לי הדל שלפי מה שביאר מרן הב"י בהקדמתו בזה הלשון אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההיא ולכן פשט המנהג בהיפך עכ"ל שמתבאר מדב"ק שכשכל חכמי ישראל או רובם חולקים על אותה סברא לא אמר לפסוק כמותם הנה לפי זה אין מקום להתרעם גם מקום ללון על מרן בדרך כלל על פשרה זו אם לא במקומות שנמצא אליו שאף בדבר שכל חכמי ישראל או רובם סוברים בהיפך פסק כמותם שזה ודאי קשה לשמוע וגם הוא היפך מה שנראית הסכמת דעתו בהקדמתו וכמו שהקשו עליו על דבריו שבא"ח סימן רמ"ו עיין להרב פתח הדביר שם וכן כל כיוצא בזה ותו לא מידי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף