כתר תורה (שטרן)/הקדמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

כתר תורה (שטרן) הקדמה

הקדמה

אמר מנחם המכונה מענדל ברבי יצחק ז"ל המחבר: בתתי כהיום הזה את המלאכה, אשר חנני לברכה, אל שוכן מערכה, חונן דעת ויועץ פלא, לפני עם ד' אלה, והיה מפתח שפתי תהלה ורננה, בלב מלא תודה ובנפש נאמנה, לרוכב ערבות ביה שמו לתפארת, אשר התבל ומלואה כלה כבוד לו אומרת, על אשר הנחני בדרך אמת ואורה, במשעול האמונה ובנתיבות התורה, ולמלאכת הקודש אליה קרבתי ברעדה, ונפשי אל מאורה הצפון כגמול ידו הדה, מצולה לאין חקר ונוגעת שמים ברומה, שלח עזרו לי מקודש לכלותה עד תומה.

במה אקדם ד' אכף לאל רמים, הרועה אותי מעודי בחסד עולמים? – מי אני עבדך כי הבאתני עד הלום? מכף רגל ועד קדקד אין בי מתום, אביט על מפעלי וארא – והנה חלום! – מי אנכי קצר דעת, ודל מעש, ושבע כעס, נפש נעלבה, ועכורת מחשבה, כי אלומת שירי קמה וגם נצבה! שה תועה ואובד בדרך החיים, בתורה כעור אין עינים, ובחכמה באין ידים, וביראה מעוד קרסולים, ערל שפה ואִלֵם הגיון, רוחץ במי טוהר בלי מצוא נקיון, מגשש באפלה לנצח על שגיון – עומד ברחבי ארץ כערער בערבה, ואתה אל רחום חוננתני בנדבה, השקפת עלי בעין חמלה וחנינה, להציץ מחרכים אל שערי הבינה, ובחסד אין תכלא במרחב העמדתני, ואף כי בדד וגלמוד יחיד ועני אני, לעץ שתול על יובל שמתני, אשר פריו יתן בעטו, ללמד להועיל לכל אשר אתו, כפי מסת כח הרוח אשר עלי אצלת, וכפי הגורל בנעימים אשר אלי הפלת, ועל כי מצא עבדך חן בעיניך, לתת מהלכים לי בין העומדים בחצרותיך, ולעמוד ולשרת ולעשות מעט חיל באפרתה, בהיכל שם כבוד החכמה נגלתה, בלשון למודים ובכנף רננים נעלסה, על כן מצא גם עבדך את לבו בשפל מעמדו, לגשת אל הקודש ולהרים את ידו, לגעת בקצה המטה בהלך דבש תורה המקודשה, ותאורנה עיני במצות מסיני מורשה, לעטותן במעיל הזמרה ובמחלצות השירה, להיות מצות ד' ברה עינים מאירה, באדר מדברות חן כספיר בהירה, עבור הגדיל תורה והשפה להאדירה.

כי הלום ראיתי אחרי ראותי, כי אחת אחת תמם חמדת היותי, הן דורי ונגלה מני כאהל רועי לקברים, ומדי יום יום ילכו הלוך וחסור ימי הנשארים, ומדי רגע ברגע אזקן, לא ידעתי יום מותי, ואם היום ראיתי אור השיר וחמותי, מי יודע אם תהי לי עדנה זאת אחרי בלותי? ובעת יתמו ירחי שוא מנו לי למנת כוסי, לשוב ולשום מקום פלוני אלמוני תחנותי, איה איפה הנשאר מכל חמדת משושי? ואחרי אשר כזאת בינותי, אמרתי לנפשי: שחי ונעבורה, ונשים לנו יתד תקועה במקום נאמן התורה, נחנו נחלוץ חושים ואזור חיל נחגורה, ובטרם אעזבה את מלוני, בארצות השפל התוגה והעוני, אתאמץ בכל כחי ובראשית אוני, לכבד את ד' ואת תורתו מהוני, כי אחרי שובי נחמתי, באמרי: פן יקרני עון אם החשתי ונאלמתי, ואולי בעשותי את אשר יזמתי, יכפרון אלה אשר למו ציון מליצה הקמתי, בעדי על אלה אשר במו נאשמתי, ובעת יקראוני הפעם לעבור המעברה, לא תכבה לעולמים גחלתי הנשארה. ובזאת הרהבתי בנפשי עוז לגשת אל העבודה, – ואם כליתיה כהיום הזה, אל מי אקריב תודה? הלא אליך לבדך, שוכן ערבות, בוחן כליות ויוצר יחד לבבות! הלא אתה לבדך הארת לי עינים, לשאוב פנינים מבאר תורת חיים, לעשות כַוְנֵי מליצה למלאכת שמים, ולהחל ולכלותה לתושיה כפלים, ואני בחלחלה אליה נגשתי ובפיק ברכים, כאשר יפרש השוחה לשחות במצולה רחבת ידים, כי מי אנכי הדל כי אעש בנפשי שקר, לשוט ולדלות מטמונים מים אין לו חקר? ומי אני הגבר אשר דרכו נסתרה, להעפיל להררים התלוים בשערה? – וככה עמדתי מרעיד פן אכשל ברך, בראותי כי צר כחי – וכי רב מאוד הדרך, ובלכתי תועה לבלתי קלע למטרה, הלא אבלע ואשחית את נחלת אל הנאדרה, ותמור הורות לעם את האורח הישרה, אהי כמתעתע ואוליכם סרה, וחטאתי לכל העם הזה בעצה נבערה – ועלי היו כלנה – ואנכי סבותי! ובכל זאת למען שמך אחור לא נסוגותי, ולמען כבוד תורתך את ידי הניפותי, עדי את מלאכתי בעזרתך כלותי – ואתה אל רם על רמים יוצרי ועושי, מסתתר בעליות חביון ושוכן ברום סתר, הנה כפי פרושות לפניך בעתר, סלח נא בכונני חצי שירי על יתר, אם נמצא בו דופי אם נראה בו חסר, כשר בלב רע וכחומץ בנתר, ושא ברחמים וברצון את פרחי הכתר!

ואחרי תתי את תודתי, לאלהי משגבי ומצודתי, אליך הקורא אשים את דברתי: להגיד לך הסבה אשר הניעתני אל המלאכה, מי זה יעמיק שאלה על ככה, עת רוח הזמרה על ראש מליץ נחה? עת הקול אומר: קרא: למנצח, מי זה ישאל: מה ועל מה רוח שירו צולח? מי זה ישאל, עת קול גאונו ישא הרעם: מדוע ירעם בגלגל כמו הולם פעם? למים אדירים אם בקול עוז יתגאו: מדוע נהרות את דכים ישאו? ובעת ישב הרוח ויהום הסער: מדוע ירננו עצי היער? מדוע מבין עפאים יזמרו צפרים? וברן כוכבי בקר חדשים לבקרים? – וככה גם הקול אומר: קרא! אל המשורר, וכגבור מתרונן אל הזמרה יתעורר – הנה זה דבר ד' אש עצורה בעצמותיו, עדי כלכל לא יוכל, עדי יפוצו מעינותיו, עדי את קולו ישמיע בשער, כי ד' אלהים קורא לנער! עת שלהבת רוח זמרה בקרבו הומיה, מי ישים לפיו מחסום ויאלם דומיה? עת מלת אל בלשונו אִמְרת מי תִחָבֵא? ד' אלהים דבר – מי לא ינבא? – – – וגם בי התנוססה רוח השיר ככה ונפשי בל ידעה מה – ואקרב אל המלאכה, ואם אחת הנה ואחת הנה תמצא בה ברכה, תדע כי רוח הזמרה עלי צלחה, וכבוד עליון וחנינתו על מפעל ידי זרחה, ואם נלעג לשון תמצאני בשפתי, משגה בשר הנהו – ואתי תלין משוגתי, ואתה ברחמים תסלח לשגיאתי! –

ודע לך אחי, כי בשומי לנתיב מלאכתי זאת פעמים, את ספר החנוך מרבי אהרן נשיא הלויים התמים, שמתי לי תמיד לעינים עלי דרך, ובעקבותיו דרכתי כי מצאתיו יקר ערך, ועשיתי לכל בית אשר תכנתי בזרת, זר זהב תורה או נביא למסגרת, עבור תהיה האמת נאדרת, בכל יופי ותפארת – הנאוה לכתרת. ואל תדין עלי אחי בנפש נמהרת, כי בכל אמץ כחי שמתי את הדין לי למשמרת, עבור יהיה מפעלי על פני כלו זרע ברך, אין בו שמץ דופי משוקים עד ירך, מעש יד להתפאר, בו עמלתי בפרך – ולך אל הצדקה, עוד הפעם אכרע ברך, כי ביד מי הלכתי בנגוהות, אם לא בהוד נרך? ובמצאי פה חלקי ויתד נאמן בתורה, הלא רק מצותך מאירת עין לבדה לי לאורה, על כן יעל נא לרצון שי הובלתיו למורא, לפני אחי, נתנו אלה למו למשפט הבכורה, יעל למו לנחוח כמו עשן הקטורה, לקרוא בם ולעטות יראה כאזור וחגורה, וילכו לאור מצוה שבעתים כמנורה, עדי יום ישמע קול נוחם ובשורה, התנערי שולמית מעפרך כמו אסיר בורה, כי מרחמך ממכון שבתו לעיר הצדק לך קורא, וגם בת אל נכר לך תלוה, פשוטה ועורה, מהבלי אליל תהו, כרשת לה מזורה – ועבדו כלם שכם אחד לאל נאדר בהוד נורא! אמן.

פה וויען קרית מלך יום א' ריש שנת תרכ"ד לפ"ק.

---

· מעבר לתחילת הדף