שדי חמד/ה/קא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(-)
תגית: הפניה חדשה
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
#הפניה [[שדי חמד/כללים/ד/קה]]
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/ה/קא|action=edit}} קא]'''}} '''הלכה כר' מחבירו''' אי אמרינן הכי לגבי רשב"ג אביו הנה הגאונים י"מ בסי' רח"ל ומרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' ל"ט ובשיורי ברכה שבברכ"י ומחזיק ברכה שם ובברכ"י ומחב"ר סי' רמ"ח, ובברכ"י ומחב"ר יו"ד סי' יו"ד וסי' פ"ד אות כ"ט וברכ"י אה"ע סי' ט' אות ז' וביעיר אזן מערכת הה' אות י"ד האריכו למעניתם בדעות הפוסקים קמאי ובתראי בענין זה הלא בספרתם, שא נא עיניך וראה נפלאות מתורתם, ואנא עפר וקטם בהגיעי אל המשקוף במילתייהו דרבנן קדישי הנ"ל לא חזינא דמייתו ש"ס דפסחים דף יו"ד ע"א על ובדק ואשכח פלוגתא דרבנן ורשב"ג וכו', ודברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות חו"מ הי"א ודברי הריב"ה בסי' תל"ט ומ"ש בזה הרב מש"ל שם ומוכח מדברי הרז"ה שם דמאי דנקטינן כר' היינו משום דסוגיין כר' (וביאר דבריו דהיינו ממ"ש בש"ס הניח עשר ומצא ט' וכו' דמוכח דחכמים דר' ס"ל קבר שנמצא וכו' ומעין זה כתב הר"ן בכתובות פ"ד עי"ש בקרב"ן אות י"ח וכ"כ הג' פר"ת בסימן תל"ט ולא זכר דברי הרז"ה עי"ש) הלא"ה הוה נקטינן כרשב"ג גם הראב"ד שכתב שם דהל' כר' לאו משום דאית ליה הלכ' כר' אף נגד רשב"ג אלא כמ"ש בשמו הרב ערוך השלחן דבס' תמים דעים דחה ראית הרז"ה הנ"ל והוכיח דהל' כר' ממ"ש רבא שם תינוק נכנס וכו' ומצא פירורין וכו' (דלא ס"ל כמ"ש התוס' שם) עי"ש והנה ביד מלאכי שם עמד מתמיה על הרב"ח יו"ד סי' קפ"ז ס"ה שכ' דהי"ל להרי"ף להביא הברייתא כצורתה ולפסוק כרבי מחבירו כדרכו בכ"מ וכו' דאיך נעלם ממנו דדעת הרי"ף וכו' דהל' כרשב"ג נגד רבי עי"ש ולקועד"ן דמ"ש בב"ח כר' מחבירו הוא ט"ס ואשגרת לישן דהא לפי שיטת מרן הב"י דטהרת האשה תלי במקור מקומו טהור או בהיפך א"כ הרי איכא רבותינו דאמרי מקור מקומו טהור וא"כ אף דלא קיי"ל כרבי לגבי רשב"ג מ"מ שפיר מצינן למפסק בהא כר' דרבותינו קיימי כותיה ובעכ"ל כן לדעת מרן הבי"י דפליגי ואמאי פסקו הפוסקים כר' אם לא משום דרבותי' קיימי כותי' וכההיא דהרז"ה הנ"ל ודוק וכל עצמו לא בא אלא להכריח דאם כדברי מרן הב"י דטהרת האשה תלי בפלוגתא לא הו"ל להרי"ף לכתוב הדין בדרך פסק אלא הי"ל להביא המחלוקת ולפסוק כר' אלא ודאי דטהרת האשה מוסכם לכ"ע, זהו כונת הרב"ח לפי דעתי. אבל ודאי מודה הוא דאית לן למינקט כרשב"ג נגד ר' כדמשמע ממ"ש בב"ק ח"מ סי' ר"ץ סי"ז עי"ש:
 
<b>{{עוגן1|אך}}</b> מה שיש לתמוה על הרב ב"ח הוא עמ"ש בא"ח סי' רמ"ח וה"ד בי"מ שם אח"כ בד"ה והנה וכו' שכ' שם דפסק הרמב"ם כר' משום דקיי"ל הל' כר' מחבירו והרי הרמב"ם לא ס"ל הכי וכמ"ש בי"ם הגדול שם, וכיוצא לזה תמיה לי ע"ד מרן הב"י ביו"ד סי' קפ"ז ד"ה ודע וכו' (שכתב לדעת הסמ"ג) וס' דהל' כרב בהא דקיי"ל הל' כרבי מחבירו ואין זה בכלל וסתות דפסקינן כרשב"ג וכו' ומ"מ כל הפוסקים פסקו דמותרת לשלישי כפשטא דברייתא ע"כ ומובן מדבריו דמלבד דהסמ"ג נקיט בפשיטות דבמידי דלא איפסיק הל' כרשב"ג אית לן למינקט כר' משום כללא דכרבי מחבירו אלא גם הפוסקים דמותרת לג' היינו משום דס"ל דגם זה בכלל וסתות דפסקינן כרשב"ג או משום דס"ל דגם רבי מודה בזה כמ"ש התוס' הא לא"ה הוה פסקינן כרבי משום כללא דכר' מחבירו והוא תמוה דהא לא קיי"ל הכי כמו שהאריך להוכיח הי"ם המל"ך שם דהגאון והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והר"ן והריטב"א לגטין דף ל"ט ע"א והנמוק"י והריב"ש ומוהרי"ב והכריתות והליכות עולם ומוהר"ש סידלייו כלהו ס"ל דלא קיי"ל כרבי לגבי רשב"ג אביו ורבו וכן דעת הראב"ן בדף קכ"ז ע"א דבמאי דלא איפסיקא הלכתא נקטינן כרשב"ג דהל' כר' מחבירו אמרו ולא מאביו ע"כ וה"ד בברכ"י אה"ע סי' ט' אות ז' ד"ה וחזינא וכו' וכ"כ הריטב"א לעירובין דף צ"ז ע"א כמ"ש בשיו"ב שבברכ"י א"ח סי' ל"ט, וכן דעת ר"י הראשון מטראני ה"ד במחב"ר א"ח סי' ל"ט וביו"ד סי' יו"ד ובמחב"ר א"ח סי' רמ"ח ד"ה ותבט וכו' הביא תשו' הרשב"ץ סי' כ"א שכתב דהרי"ף בפרק הנזקין והר"ב העיטור באות קיום והרמב"ן בפ' המקבל כ' דלא קי"ל כר' נגד אביו, וכתב שם דמן הדין הי"ל להר"מ לפסוק בההיא דסי' רמ"ח כרשב"ג אלא דמינקט לחומרא עדיף והוכיח מדבריו אלו דס"ל להרשב"ץ דנקטינן כרשב"ג ועמד מתמיה על איזה רבנים שכתבו בדעת הרשב"ץ דס"ל דהל' כרבי עי"ש וכ"כ עוד הרשב"ץ בח"א סי' קל"ו דף ס"ח ע"ד דהרי"ף ובעה"מ ס"ל דאין הל' כר' נגד אביו וכמ"ש בשמו הרב מקנ"א בח"ב סי' קי"ד דף ל"ב ע"ג וכ"כ הרב המאירי בשבת דף י"ט ע"א אההיא דסי' רמ"ח דהל' כרשב"ג דלא נאמר הכלל נגד אביו וה"ד הרב דברי מנחם נר"ו בח"א דף קכ"ג ע"א ושם הוק' לו ע"ד הרב"ח דסימן רמ"ח הנ"ל עי"ש ומה שהק' הגאון קרב"ן בפ' וא"מ דהו"ל למינקט כס' רש"י ורשב"ם וכו', כבר השיב ע"ד במחב"ר סי' רמ"ח הנ"ל ועיין להר"ן בפ' השולח בפלוגתא דרבנן ורשב"ג בבטלו מבוטל וכו' דלא קיי"ל כר' נגד רשב"ג אלא היכא דאתמר, וכן מתבאר מדברי הר"ן בפ"ד דכתובות ומפורש יוצא מדברי הרא"ש שם סי' כ"ב דלא קיי"ל כר' נגד רשב"ג:
 
<b>{{עוגן1|אמור}}</b> מעתה הדבר תמוה על הרב"י איך הפה יכולה לדבר בעד הסמ"ג (וכ"ש למה שנר' מדב"ק דגם שפו' מודים בזה כמש"ל) דס"ל דהל' כר' מחבירו ומאביו הפך דעת כל הני רבוואתא קמאי עליונים למעלה, וכבר כתב' למעלה דמוכח דכן דעת הרז"ה והראב"ד ג"כ, וכן יש לתמוה על הרב נהר שלום בסי' תט"ל אות ה' בדינא דעל ובדק ואשכח וכו' דכ' מרן הב"י דהל' כרשב"ג וכו' וכ' ע"ז הנה"ש וק"ל דכר' ראוי לפסוק שהל' כרבי מחבירו ואף דהל' כרשב"ג במשנתי' הא לאו משנה היא ואף במשנה לאו כללא הוא עיין תוספות יום טוב פ"ח דעירובין וכו' ע"כ והוא פלא דאזיל בתר איפכא מכל הרשום למעלה והראשונים הרז"ה והראב"ד כשבאו לפסוק כר' הוצרכו ליתן טעם משום דמוכח הכי סוגיות הש"ס בהאי דינא אלמא מסתמא הל' כרשב"ג וכמו שכן הוא דעת כל הפוס' הנז"ל וכן הוא ג"כ דעת הט"ז יו"ד סוס"י ק' והב"ש סי' ט' סק"ד כמ"ש בברכ"י אה"ע שם ובמחב"ר יו"ד סי' פ"ד הנ"ל ושם הביא דהמנח"י כלל מ"ו ס"ק כ"ט ובכור שור ד' ק"ב השיגו על הט"ז ומני"ר כ' ע"ד דאישתמיט מנייהו מלכי דברי הרא"ש בפרק המקבל שכ' להדיא דבמידי דלא איפסיקא הל' כר' נקיטינן כרשב"ג דהל' כר' מחבירו ולא מאביו ורבו עיש"ב ועיין בפר"ח יו"ד סי' ס"ט סוס"ק מ' שנראה שנוטה דעתו למ"ש מוהר"ם שבהרא"ש פר' ואמ"ג סי' ע"ט בשם ראבי"ה ורש"י ורשב"ך וכן דעת המוהר"ם בזה דהל' כרבי אף נגד רשב"ג, וזה היפך ממה שנר' דעתו בא"ח סי' תט"ל הנ"ל דמאי דקי"ל כרבי הוא משום דהסוגיא מוכחת כר' ומ"מ גם הוא הביא דברי המרדכי דפ' וא"מ סי' תתקכ"ה דשם מבואר דס"ל דאית לן למינקט כרשב"ג לגבי רבי וכל עצמו ביו"ד הנ"ל לא בא אלא לומר דלא נקיטי' כההיא ברייתא דלא אמר כלום מפני שלהשביח מקחו וכו' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה למ"ש הרא"ש דהל' כר' נגד רשב"ג וגריס דר' פליג אההיא בריתא א"כ לא נקיטינ' כוותה. ולמ"ש המרדכי הרי גריס דרשב"ג הוא החולק ונקיטין כרשב"ג כ"ן לומר בדעתו וצ"ע ועיין למרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' קי"ח הגב"י אות מ"ט שכ' דגם המוהר"ם שהביא המרדכי הנ"ל מודה לס' ראבי"ה דקי"ל כרשב"ג נגד רבי אלא שחולק עליו מטעם אחר וכו' עי"ש:
 
<b>{{עוגן1|המורם}}</b> מכל האמור בענין הכלל הנ"ל הגם דדעת רובא דרובא הוא דאית לן למינקט כרשב"ג נגד ר' מ"מ רש"י בסנהדרין כ"ג ע"ב ורשב"ם וראבי"ה והמוהר"ם שבהרא"ש בפ' ואלו מגלחין הנ"ל ס"ל דנקיטי כר' אף לנגד רשב"ג (אלא דלפי מ"ש במרדכי הנ"ל אדרבא ראבי"ה ס"ל דהל' כרשב"ג וגם מוהר"ם נר' דמודה לו בזה) וזהו דעת ריב"א שבהגמ"ר לכתובות סי' רפ"ז שכ' דאע"ג דרשב"ג אביו ורבו היה הל' כר' שאח"כ נתחכם יותר ממנו מדתני בכל דוכתי מילתי' דר' קודם רשב"ג ע"כ וה"ד הג' יד מלאכי שם אלא שהוא הבין שהגמ"ר כ"כ בשם ראבי"ה ועפ"ז הוק' לו דברי ראבי"ה אהדדי עי"ש אך האמת הוא בהגמ"ר כתוב ריב"א ולא ראבי"ה וכבר השיגו בזה ג"ע הרב חינא וחסדא נר"ו בח"ב ד' מ"א ע"ב עי"ש והרב מקנה אברהם בח"ב ד' ל"ב ע"ג כ' וז"ל ועיין עוד בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' קל"ו ד' ס"ח ע"ד דאין הל' כר' נגד אביו שזהו דעת הרי"ף ובעה"מ אעפ"י שהרשב"א חולק עכ"ל נר' דר"ל דהרשב"א חולק בעיקר הכלל, ואין ס' הרשב"ץ מצוי אצלי לראות הדברים בשרשן אם כונתו שחולק וס"ל דנקיטי' כר' אף לגבי רשב"ג וכדעת רש"י ורשב"ם הנ"ל או דחולק ר"ל דלא פשיט"ל לא כמר ולא כמר ונקיט לחומ' גם בנמק"י פרק ג"פ בפלוגתא דרבי ורשב"ג בד' ק"ע בבא לידון בשטר ובחזקה כ' דהל' כרבי מחבירו (אלא שצ"ע דבפ' התקבל כ' בהפך וכמ"ש בשמו הי"מ שם) ובמחב"ר יו"ד סי' יו"ד הנ"ל כ' שמדברי הרמב"ן והרשב"א והנמק"י והריטב"א שהביא בברכ"י אה"ע מוכח דבאיסורא דאורייתא קי"ל כר' וכ"כ הריטב"א לחולין ד' ג' ד"ה כגון דבכל האיסורין קי"ל תרי זימני הוי חזקה ע"כ וצריך להתיישב במילתייהו דרבנן קדישי הנ"ל דממ"ש ביד מלאכי דהריטב"א ונמק"י ס"ל דנקיטי' כרשב"ג לגבי רבי משמע דבין להחמיר ובין להקל נקיטי' כר' במאי דלא איפסיק הל' כרשב"ג וכן ממ"ש הרשב"ץ שהביא במחב"ר סי' רמ"ח הנ"ל דהרמב"ן ס"ל דלא קי"ל כרבי לגבי אביו משמע נמי בין להחמיר בין להקל וע"ע לקמן מ"ש בשם הגאון חק"ל:
 
<b>{{עוגן1|ולפי}}</b> הנר' דברי רש"י דסנהדרין ודברי מוהר"ם שבהרא"ש באלו מגלחין הנ"ל היו בהעלם מהרבנים מוהרש"א ותלמידיו שהובא בשו"ת מעיל שמואל סי' מ"ח ד' פ"ח ע"ג שהק' עמ"ש רש"י בגיטין דף ב"ן ע"א בד"ה באחרונה דר"ל דישבע דא"כ קשה הל' אהל' דקי"ל כרשב"ג בהא וקי"ל כאבא שאול דמינוהו ב"ד לא ישבע ותי' לזה הרב שארית יהודא דרש"י ס"ל בהא נמי כר' דלא כהגאון שהביא הרי"ף ומוהרש"א נרגש דהא קי"ל דאין הל' כר' נגד אביו ותי' דאיכא דוכתי דקי"ל כר' כמ"ש הרשב"א וכו' ותלמידיו שקו"ט בזה דלא כתב הרשב"א כן אלא כשיש טעם לפסוק כר' ולא בכ"מ וכו' עי"ש ואילו הוו חזו ד' רש"י דסנהדרין הנ"ל לא הוה קשה להו מעיקרא כלל דודאי רש"י ס"ל דהלכה כרבי נגד רשב"ג וק"ל:
 
<b>{{עוגן1|ואחר}}</b> כל אלה הדברים נר' דלאו מילתא פסיקתא למינקט בכל דוכתא הל' כרשב"ג נגד רבי כדמסיק הג' יד מלאכי (ומשמע ודאי דבין בדרבנן או בדאורייתא להחמיר ולהקל ס"ל דאית לן למינקט כרשב"ג) וגם אין להחליט דהל' כר' בכ"מ נגד אביו כמו שנר' ממ"ש בס' כל החיים ד' ד' אות י"ג בשם שבת של מי ד' ט"ל וט' וקצ"ז ואמ"א לראות דב"ק אלא כמ"ש הג' מרן חיד"א במחב"ר יו"ד סי' יו"ד דבדאו' אזלינן לחומרא דבתרי הוי חזקה כר' וכ"כ שם בסי' פ"ד אות כ"ט ואות ל' דבדרבנן בתלתא הוא דהוי חזקה ובדאו' בתרי הוי חזקה ובדבריו נלמוד גם לשאר פלוגתא דפליגי רשב"ג ור' דאית לן למנקט בדאו' לחומרא ובדרבנן לקולא וכן ראיתי ל"ע הרב פתח הדביר בח"א ד' ס"ד ע"א אות ז' שכ' דהג' חק"ל ח"ג יו"ד סי' ק"כ הביא בשם הרב"ן והרשב"א ורב המאירי והריטב"א והרב נמק"י דמספק"ל אי קי"ל כרבי או כרשב"ג ופסקו להחמיר בשל תורה ולאו דוקא בענין חזקה אלא בכל מחלוקת רבי ורשב"ג נקיטי' בשל תורה להחמיר ובדר' להקל עכ"ל ואם בההיא דסי' רמ"ח דלפי הנראה אין שם דררא דאיסור תורה כתב הרשב"ץ דפסק הרמב"ם כר' משום דכל כי האי מינקט לחומרא עדיף כמש"ש במחב"ר כ"ש במידי דאיסור תורה דודאי הכי מיבעי לן למנקט לחומרא:
 
<b>{{עוגן1|ודע}}</b> דבההיא דסי' רמ"ח כ' במחזיק ברכה שם בשם הרב תוס' שבת שהק' להרמב"ם דידיה אדידיה דבההיא פסק כרבי ואילו בפ"ו מהל' גירושין פסק כרשב"ג והצ"ע עי"ש ועיין ג"כ להג' ישו"י בסי' רח"ם אות ב' ואני עני חפשתי בפ"ו מהל' גרושין בקשתי ולא מצאתי שפ' כרשב"ג דשם בהל' י"ו והי"ח פסק כר' כמו שפסקו בש"ס ד' ג"ל הלכתא כנחמן והלכתא כנחמן עי"ש וצ"ע (והג' מוהרי"א בע"ס עמודי אש נרו' כ' לי ע"ז ת"ל וז"ל דברי המחב"ר וישו"י נכונים וכונתם למ"ש הרמב"ם בהי"ח וי"ט שלח הגט ביד שנים וכו' ואפי' היו עשרה וכו' והשיגו הראב"ד מדקי"ל כרבי וכו' והכי נמי נימא לענין שליחות עי"ש וע"ז כ' הר"ן בפ"ד דגטין דרק לגבי עדות דאפסוק הלכתא כרבי הוא דקי"ל כותיה אבל לענין שליחות דלא אפסיק הדרינן לכללין דהלכתא כרשב"ג לגבי רבי עי"ש וא"כ מבואר מזה דהרמב"ם ס"ל דהלכה כרשב"ג לגבי רבי וזה פשוט עכ"ד נר"ו. והנה דברי הר"ן לא נעלמו ממני עיין לעיל תוד"ה אך (ובקובץ יגדיל תורה סי' צ"ו ששם ראה הג' הנ"ל מה שכתבתי בזה עי"ש סוף אות ב') אך האמת יורה דרכו דלא שייך לומר דבפו' מה"ג פסק כרשב"ג וכמבואר והבוחר יבחר ועיין ב"ח אה"ע סי' קמ"א סמ"ג):
 
<b>{{עוגן1|אחר}}</b> זמן רב ראיתי להג' נו"ב במ"ק אה"ע סי' מ"ו שהביא סוגיא דפסחים על ובדק וכו' ודברי ה"ה וריב"ה וכו' כ' דבתשובה שב יעקב סוס"י י"א כ' דידוע דהל' כר' מחבירו וכ' ע"ד דזה שגיאה במח"כ דלא אמרו הל' כר' נגד רשב"ג שהיה אביו ורבו ובע"מ פ' כרבי משום שהסוגיא מוכח כר' והק' על הפוס' כר' ממ"ש בבכורות כ"ה ע"ב רב אסי אמר ר"י וכו' דת"ק כרשב"ג ור"י כר' והו"ל למיפסק כרשב"ג דהוא כס' ת"ק ותי' דכיון דסוף דפסחים מוכחת כר' ש"מ דליתא להא דרב אסי וכו' עי"ש ולקוע"ד ל"ז להבין דקארי זה מה ק"ל הרי הרז"ה ביאר דמאי דמוכח הסוגיא כר' היינו משום דבההיא דהניח עשר ומצא ט' אתי סברת חכמים כר' וא"כ שפיר פסקינן הכא כר' דהיינו כחכמים דאידך ברייתא דהיינו רבים, ומה גם מאי דכולל קושייתו על כל הפוס' כר' תמוה ביותר דלפי הנר' נעלם ממנו מ"ש הראב"ד שהבאתי למעלה דנקיטי כרבי משום דרבא ס"ל כן וא"כ שאר פוסקים י"ל דסברי הכי (חוץ מהרז"ה שביאר דבריו כנז"ל) ומאי ק"ל עליהם, ועי' בד' הרא"ש בפ' הפועלים סי' י"א דבאיכא פלוגתא בין ס' הת"ק לחכמים אית לן למינקט כס' חכמים משום דאע"ג דס' ת"ק חשיב כרבים מ"מ איכא סתמי כיחיד וכו' עי"ש ש"מ דסברת חכמים עדיף מס' ת"ק ובמאי דקמן סוג' דפסחים אתי ס' חכמים כר' ובבכורות אתי ת"ק כרשב"ג, ובמה שנראה דעת הג' נו"ב דהל' כר"י דנימוקו עמו אמרי' אף נגד רבים יש לעמוד בזה ואכ"מ. ומ"ש עוד הג' נו"ב דבכללי הש"ס מבואר ר' ורשב"ג הל' כרשב"ג לפי הנר' כונתו למ"ש במבוא התלמוד בד"ה סתם וכו' שכ"כ עי"ש ושו"ת שב יעקב אין מצוי אצלי לראות אם דוקא באופן שאין בו איסור תורה הוא דפ' לסמוך אדרבי שאם כך הוא יש לו עמודי עולם אשלי רברבי הנז"ל לסמוך עליהם, ובכל זאת תמיהת הג' נו"ב היא תמיהא קיימת דמה הלשון אומרת דקי"ל כר' מחבירו דהא לגבי רשב"ג אינו פשוט לומר כן, וע"ע בס' סדר הדורות בסדר תנאים ואמוראים באות היו"ד (ר"י הנשיא) שאחר שהביא ס' האומרים דגם לגבי אביו הל' כרבי, כ' אבל בס' הכריתות והרא"ש בהמקבל והר"ן שם ובהנזקין ובפ' בני העיר דאין הל' כרבי בזה והרשב"א נ"ט למקומות שהל' כרבי ועיין ריב"ש ושל"ה וכו' ע"כ ובשו"ת בנין ציון החדשות סי' ט"ל פשיט"ל דקי"ל כרשב"ג שהיה אביו ורבו:
 
<b>{{עוגן1|ועתה}}</b> הגיע לידי קונטרס ה' מקובץ יגדיל תורה וראיתי שם בסי' ל"ד מ"ש הר' הגאון מוהר"ר יעקב נר"ו שהביא מ"ש הג' ט"ב ע"ד הג' ש"י דלא קי"ל כר' נגד אביו וכו' ומני"ר אביר יעקב נר"ו כ' ובזה תמיה לי דברי הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז (ס"ק י"ט) שהק' על רה"ג דהא רבי פליג וקי"ל הל' כרבי מחבירו ולדברי הנו"ב הנ"ל ל"ק קו' הש"ך דלא קי"ל כרבי נגד רשב"ג ע"כ ולי הצעיר תמיה לי דלפי מה שהבין שהג' ש"ך מקשי על רה"ג דמאי ראיה מייתי וכו' דהא ר' פליג וקי"ל כר' וכו' א"כ לא הי"ל להק' עפ"י מ"ש הנו"ב וכו' דלפי האמת הנו"ב לא הביא ע"ז שום ראיה חותכת רק שכ' שכ"כ בכללי הש"ס ואמת הדבר שכ"כ במבוא התלמוד כמש"ל ואין כ"כ מן התימה אם נעלם זה מהג' ש"ך, בשגם יש שם איזה כללים שאינם מוסכמים מגדולי הפוס' (לדוגמא מ"ש שם ר"מ ור"ש הל' כר"ש הנה תמה ע"ז הג' נו"ב במ"ק יו"ד רס"י כ"ו אלא שדברי הנו"ב שם תמוהים וכמ"ש במ"א ואכ"מ, עוד שם כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הל' כמותו וידוע דאין כלל זה מוסכם דבש"ס אמרי' בכמה דוכתי אמוראי נינהו אליבא דר"י עיין סוף המדיר ובהמפקיד דף ח"ל וגם גדולי הפוס' אינם מוסכמים בכלל זה הרי"ף לית ליה האי כללא ולדעת הג' תוי"ט גם הרמב"ם והרא"ש והרע"ב לית להו האי כללא ועם שאינו פשוט לומר כן וכמה דיות נשתפכו בד' הפוס' בדעת הרמב"ם והרא"ש אכמ"ל עכ"פ אינו כלל מוסכם), אבל יותר הי"ל לתמוה כי אחרי שהש"ך ראה את דברי המרדכי שבפ' ואלו מגלחין סי' תתקכ"ה ושם כ' בשם ראבי"ה דלא קי"ל כר' לגבי אביו ורבו רשב"ג ומוכח דגם המוהר"ם אינו חולק עליו בזה וכמש"ל בשם הכנה"ג בסי' קי"ח (אלא דחלוקים הרא"ש והרב המרדכי בשמועתם בשם ראבי"ה) א"כ אף שרש"י ורשב"ם ס"ל דנקיטין כר' גם לגבי רשב"ג איך יתכן להק' על רה"ג עפ"י סברתם, לאו מי איכא רב המרדכי דאסברה לן משמא דמוהר"ם וראבי"ה דלא אמרו אלא הל' כרבי מחבירו ולא מרבו א"כ לא נפלאת היא לומר שכן דעת רה"ג ז"ל ומאי קושיא:
 
<b>{{עוגן1|אך}}</b> באמת לענ"ד אין כונת הש"ך להק' על רה"ג כי שפתי כהן ישמרו דעת שלא כ' שום לשון קושיא אלא כתב והשתא אתי שפיר וכו' דעת שפתיו ברור מללו דר"ל דלולא החילוק של מוהר"ם שבהרא"ש היינו צ"ל דרה"ג ס"ל כס' ראבי"ה שהביא המרדכי דקי"ל כרשב"ג נגד רבי (וזה היה לקצת דוחק אחרי שהש"ך לא ראה בו בפרק אלא דברי הרא"ש והמרדכי שמתבאר דלדברי מוהר"ם שבהרא"ש רש"י ורשב"ם וראבי"ה ומוהר"ם סברי מרנן דנקיטין כר' אף לגבי רשב"ג, ולא מרדכי ראבי"ה ומוהר"ם נקטי כרשב"ג לגבי רבי ומסתמא ניחא לן לייחס לרה"ג כמ"ש בהרא"ש כי ברבים היו הסוברים כן) אך עפ"י החילוק שבהרא"ש ניחא דאין אנו צריכים לזה, דאף אי ס"ל לרה"ג כשיטת רש"י ודעימיה מ"מ היינו דוקא במה שבידו וכו' זה נלע"ד בכוונת הש"ך ותסר מעליו תלונת הגאון יעקב שלימא נר"ו:
 
<b>{{עוגן1|אלה}}</b> דלענ"ד דברי הש"ך דחוקים דלפי דרכו בדעת רה"ג העיקר חסר מן הספר דמביא ראיה דאינו נאמן לאסור מההיא דסוף יבמות ולפי האמת אין משם ראיה דהא לא קי"ל כרשב"ג אלא דעיקר הראיה היא והיה בהניח דע"כ לא פליגי אלא במה שהוא שלו וכו' וכ"ז היהלו לבאר ולא לכתוב דאינו נאמן כדאמרינן בפ"ב דיבמות וכו' וטפי ניחא לי לומר דרה"ג גריס דברי רשב"ג וס"ל דנקיטי' כרשב"ג נגד רבי וכדעת הראבי"ה שבמרדכי וכל הראשונים הנז"ל דסברי הכי, או דגריס דברי רבי וס"ל כשי' רש"י ודעימיה הנז"ל דהל' כרבי נגד רשב"ג ג"כ, וגם ע"ד הרב כנה"ג בסימן קי"ח אות מ"ט שהבאתי [[שדי חמד/ה/קל|לעיל ק"ל]] במ"ש שם עמ"ש מרן הב"י בשם שיבולי הלקט שגוי שאמר לישראל לא תאכל מהקדרה שהשלכתי בה חלב כו' הביא מ"ש הרמ"א בת"ח כלל ג"ל אות ט' שזה פשוט מההיא דסוף יבמות דאין הנכרי נאמן לאסור והוק' לו איך כ"כ בפשטות דהא לראבי"ה שבמרדכי קי"ל כרשב"ג דנאמן להחמיר ובנדון השה"ל דהוא לאסור הי"ל להאמינו ורצה ליישב דס"ל להרמ"א דבההיא דשבה"ל גם רשב"ג מודה דע"כ ל"פ אלא במה שמקחו בידו וכו' ושוב דחה זה מכח דברי ראבי"ה שבמרדכי עי"ש ולענ"ד בלא"ה קשה לומר כן בכוונת הרמ"א שא"כ העיקר חסר מן הספר ועל הראשונים אנו מצטערים על מה שפי' כן הש"ך בדעת רה"ג כנז"ל והוא בא להוסיף לומר כן על האחרונים אשר דרכם ודאי לפרש ולא להעלים העיקר ולכתוב דזה פשוט בסוף יבמות וכו' וס' ת"ח אמ"א לראות דב"ק:
 
<b>{{עוגן1|והנה}}</b> בקובץ יגדיל תורה בקונטרס ז' סי' פ"א הו"ד הרב מוהר"א אשכנזי נר"ו שכ' עמ"ש בקונט' ה' סי' ל"ד הנז"ל דיש להעיר דרש"י בסנהדרין ד' כ"ג כ' דהל' כרבי נגד רשב"ג והיה נ"ל דרשב"ג זה הוא האחרון בן בנו של רבי מדהוזכר ר' קודם רשב"ג אבל כבר כ' התוס' ע"ז מ"ה ד"ה אר"ע וכו' עי"ש ומכלל הדברים הכתובים למעלה עיניך הרואות מה שיש להשיב על הערתו והנה מה שרצה ליישב דמ"ש רש"י כן הוא על רשב"ג האחרון וכו' לכאו' נר' דיפה אמר מר בזה והיה אפשר ליישב בזה מה שמקשים ע"ד הרא"ש דבפ' המקבל סי' ד"י כ' במאי דלא איפסיק הלכתא הל' כרשב"ג דאבוה ורבי' הוה ואילו בפ"ק דב"מ סי' ט"ו פסק כר' נגד רשב"ג, והג' י"מ בסי' רל"ח הנ"ל יישב קושיא זה בשני דרכים ולי אני עבדו כל הדברים בחזקת סכנה ואיכא למשדי בהו נרגא דמ"ש בתי' א' דכיון דר' ס"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ובפ' מי שמת ד' קנ"ד מוקמינן פלוגתא דר"מ ורבנן דהתם בהכי ורבנן סברי מב"ש צל"ק כס' רבי משום הכי פסקינן כר' ע"כ הנה אוקימתא זו היא למ"ד ראיה בשטר אבל למ"ד ראיה בעדים פליגי ר"מ ורבנן בפלוגתא דר"ן ור"י אי אזלינן בתר השתא וכו' וכ' שם הרי"ף והרא"ש דהאי טעמא עדיף ומסתבר ממ"ד דראיה בשטר וכו' עיין שם, ולפ"ז אין לנו הכרח דחכמים דר"מ ס"ל מב"ש צל"ק, ועוד דאף לפי האוקימתא דראיה בשטר אינו מוכרח דרבן הוא דסברי צריך לקיימו דהא שמואל ור' יוחנן ס"ל נמי דראיה בשטר ומהפכי דר"מ לרבנן כמש"ש ע"כ והא איפכא תנן וכו' איפוך ולדבריהם רבנן דר"מ ס"ל אין צל"ק דלא כרבי ועי"ש בתוס' ורשב"ם בדף קנ"ה ע"א דרשב"ם פוסק כשמואל ור"י דמב"ש אצל"ק ור"י ור"ח חולקים עכ"פ אינו פשוט לומר דר"מ וחכמים פליגי בהכי וחכמים ס"ל דצל"ק כרבי כאמור, ומ"ש בתי' שני משום דר"ן דהל' כוותיה בדיניה ס"ל דצל"ק כרבי (בכתובות דף י"ט) גם בזה יש לפקפק לפי מ"ש הרא"ש בפ' הזהב סי' כ"א דלא אמרי' הל' כר"ן בדיני אלא לגבי רש"ש ונחלקו המפרשים בכוונתו אם כוונתו למעט כל האמוראים דרק לגבי רש"ש הוא דהל' כר"ן ולא לגבי שום אמורא, או דר"ל דה"ה לגבי שאר אמוראים חביריו נמי אמרינן הל' כר"ן ולא אתי אלא לאפוקי ר' יוחנן וכיוצא מחכמים שקדמוהו {{ממ|עיין בספרים שרשמתי [[שדי חמד/ה/יג|לעיל אות י"ג]]}} הא מיהא לגבי ר' יוחנן ס"ל להרא"ש בהזהב דלא נקיטי' כר"ן, ואף דהג' י"מ בסי' רמ"א האריך להוכיח מדברי הרי"ף ונמק"י וכ"מ בכ"מ דגם לגבי אמוראים אחרים אמרי' הל' כר"ן בדיני ובסו"ד ציין להש"ך ח"מ סי' ס"ו ושם בס"ק קכ"ב האריך להוכיח דהרא"ש חזר בו מההיא דהזהב עי"ש באורך מ"מ מידי פלוגתא לא נפיק ואנן מה נענה לדעת הסוברים דלא חזר בו וס"ל לקושטא הכי דלא אמרי' הל' כר"ן אלא לגבי רב ששת וכו' ותמיה לי טובא עמ"ש ביד מלאכי באות רל"ח הנ"ל דגם הקרבן נתנאל בפ' הניזקין הוק' לו אמאי פ' הרא"ש בפ"ק דב"מ סי' ט"ו כר' וניח"ל משום דר"ן דהל' כוותיה בדיני ס"ל הכי ע"כ והוא פלא שהרי מני"ר בקרב"ן סוף אעפ"י הביא מ"ש הש"ך דהרא"ש חזר בו ממ"ש בפ' הזהב וחלק עליו ודחה ראיותיו עי"ש וצ"ע איך שיהיה גם תי' זה מידי פקפוק לא יצא והדרא קושיא לדוכתא ע"ד הרא"ש דידיה אדידיה ממ"ש בפ"ק דמציעא סי' ט"ו למ"ש בפ' המקבל הנ"ל, וגם יש להק' ממ"ש בפ' המקבל הנ"ל למ"ש בפ"ק דשבת סי' ח"ל לפי מה שהבין רבינו הטור בדעתו ברמזים שפוסק כר' כמ"ש בי"מ שם ודוחק לומר דס"ל דמינקט לחומרא עדיף כמ"ש הרשב"ץ לדעת הרמב"ם כמש"ל:
 
<b>{{עוגן1|ולפי}}</b> מ"ש ביגד"ת סי' פ"א הנ"ל הכל מתוקן דיש לומר דמ"ש הרא"ש בפ' המקבל דקי"ל כרשב"ג אביו היינו כשהוזכר רשב"ג קודם רבי דמוכח מזה דאביו הוא, משא"כ בההיא דפ"ק דשבת ופ"ק דב"מ דהוזכר רבי קודם רשב"ג שפיר פסיק הרא"ש בשתים זו כרבי לגבי רשב"ג, ומה שדחה זה עפ"י מ"ש התוס' בע"ז וכו' הנה ד' התוס' דע"ז הנ"ל עם שכ"כ גם בשאר דוכתי כמ"ש במשק ביתי סי' שפ"ח באורך מ"מ אינו מוסכם ותירוצו חוזר ונראה לפי מ"ש ר"ת שבתוס' קידושין ד' ח"י ד"ה ורמינהו דאין דרך להקדים דברי התלמיד לדברי הרב ולדבריו שפיר מצינן למימר דמדמקדים ר' לרשב"ג לאו היינו רשב"ג אביו כדברי הרב הכותב הנ"ל נר"ו:
 
<b>{{עוגן1|האמנם}}</b> קושטא דמילתא דאין זה מן הישוב כלל ובמח"כ אין דבריו נכונים מכמה טעמי חדא דאית לן יקר סהדותא העד העיד האיש אדני האר"ש הוא הרא"ש בשם ראבי"ה דלא שנו לן בהכי שהרי בההיא תוספ' דדמאי של ערלה הן וכו' לא אמר כלום גירסת ראבי"ה היא דברי רשב"ג ר' אומר נאמן להחמיר ולא להקל ואמר ראבי"ה דהל' כרבי אף נגד אביו ומייתי שכן דעת רש"י דסנהדרין דף כ"ג (שהביא הרב הכותב הנ"ל נר"ו). ורשב"ם בפ' ג"פ והלא בההיא דרש"י הוזכר ר' קודם רשב"ג אלא ודאי ש"מ דאין לחלק בזה וע"ע בב"מ דף ז' ע"א דמקדים ס' רבי לרשב"ג וכ' התוס' שם בדף ד' ד"ה אין נשבעין דהוא רשב"ג אביו ועוד איני מבין כוונתו דלפי הנר' כוונת הערתו היינו להציל את הג' שב יעקב מהשנת הג' נו"ב ואת הג' ש"ך מהשגת הג' מוהרי"ו נר"ו שבקונטרס יגד"ת סי' ל"ד וקאמר דשפיר קאמרי הש"י והש"ך שהרי כן הוא דעת רש"י סנהדרין הנ"ל וכשרצה לדחות דרשב"ג זה הוא האחרון ר"ל דא"כ חזרו תמיהת הנו"ב על הש"י ותמיהת הג' מוהרי"ו נרו' על הש"ך למקומן, והוא תמוה דהדבר פשוט ומבואר דאכתי לא אהני לן מידי ליישב דברי הנו"ב דהא במאי דעסיק הג' ש"י בפלוג' דר' ורשב"ג גבי קבר שאבד וכו' הוזכר סברת ר' קודם לדרשב"ג וא"כ שפיר קאמר הג' שב יעקב בההיא דהל' כר' מחבירו והיה לו לבאר דלא בא ליישב אלא השגת הג' מוהרי"ו נר"ו על הש"ך:
 
<b>{{עוגן1|אף}}</b> גם עיקר דבריו דרשב"ג זה האחרון הוא בן בנו של ר' נעלמו ממני כי אני עני חסר מכל מדע לא ראיתי ולא שמעתי שהיה לר' בן בנו ששמו רשב"ג ומסורת בידינו כי תרי רשב"ג הוו הא' נכדו של רבן שמעון בן הלל הזקן, והב' אביו של רבינו הקדוש שהי' נכדו של הראשון וכ"כ הרב משק ביתי בסי' תקפ"ו אבל שהי' עוד רשב"ג שלישי הוא אצלי דבר חדש מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו לדעת מבטן מי יצאו הדברים וע"ע עירובין דף ל"ב ע"א דתניא וכו' ד' רבי רשבג"א וכו' אמר רבי נראין דברי מדברי אבא וכו'. הנה מפורש דמקדים דברי ר' לרשב"ג אביו. ודע דכל הנ"ל נדפס בקובץ יגד"ת סי' צ"ו ועמש"ל בד"ה והנה בקובץ וכו' כתב אלי הגאון בע"ס עמודי אש נר"ו שמ"ש ביד מלאכי סי' רח"ל בשם מרן מוהריק"א שהרשב"א נ"ט למקומות שהל' כרבי ולא ידע איה מקום דברי הרשב"א וכו' נפק דק ואשכח דברי הרשב"א לגטין דף נ"ב בפלוגתא דר' ורשב"ג אי צריך לחשוב עמהן באחרונה שכ' הרי"ף דהל' כרשב"ג ותמה הרשב"א דבשנים אדוקין בשטר ובבא לידון בשטר ובחזקה פסק הרי"ף כרבי ושמא בההיא דב' אדוקין דפליגי במודה בשטר שכתבו אצל"ק לאו משום כללא דהל' כרבי פסקינן הכי אלא משום דתליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי כמ"ש בפ' מ"ש, וההיא דבא לידון וכו' משום דר"ג אמר רב פ' להדיא כרבי עכ"ל ומזה מבואר דצדקו ד' הי"מ במ"ש בההיא דב' אדוקין נזכה לדעת הרשב"א והיינו דס"ל להרי"ף כדעת ר"ח ור"י דקיי"ל כרב נחמן דאית ליה הכי וזה כונת הרשב"א דתליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי שלדעת איזה אמוראים היא פלוגתא דתנאי ר"מ ורבנן ור"נ פסק להדיא כן ע"כ פסקינן כן וע"כ גם הר"ח אף שפסק כרשב"ג לגבי רבי בההיא דפוסק עמו ע"מ לשבות כמ"ש בשמו בא"ז ח"ב בהל' ערב שבת סי' ג' דהל' כרבי מחברו ולא מאביו פסק כאן כרבי וכמ"ש התוס' בשמו ומיושב קצת מה שהק' כת"ר על הי"מ, ועיין היטב תוס' פסחים מ"ח ד"ה ר' אומר עכ"ד נר"ו וע"ע בקובץ יגד"ת הנ"ל סי' ק"א ד' קע"ב ובדף רל"ט אות ל' סוע"ד וע' בשו"ת צ"ץ להג' מליבאוויץ בחא"ע סי' ט' ובמה שציין ברוח חיים חיו"ד דף קס"ז ע"ב ובספר בית אפרים על טרפיות סי' ל"ו ס"ק ע"ב ובקונטרס הראיות שם סימן ל"א וסי' נו"ן, שם אריה באה"ע סי' ג' ובספר הביכורים והראיון דף כ"א ע"א:
 
<b>{{עוגן1|ולענין}}</b> אי קיי"ל כרבי אף כשחולק עם רבי עקיבא דכיון דעל שניהם נאמר הל' כמותו מחבירו הי מנייהו דחינן, עמד בחקירה זו הרב מקנה אברהם במהדורא ב' אות קי"ד והביא מ"ש מרן כ"מ בפ"ב מהל' אבות הטומאה שהצ"ע אמאי פסק כר' ולא כרע"ק דמוכח דס"ל דכללא דכרע"ק מחברו דוחה לכללא דכרבי מחברו והאריך להסביר כן עי"ש ומצינו דכללא דהל' כרבי נדחה מפני כללא דהל' כר' יוסי מחברו עיין בירושלמי דתרומות פ"ג ה"א לכן צריכה מימר הל' כר' ובפ"מ שם דמשמע דדוקא בההיא הל' כרבי אלא דשיטת ש"ס ירושלמי דהל' כר"י גם מחבריו עי"ש במראה הפנים ומזה נוכל ללמוד גם לרע"ק רק למ"ד דהל' כרע"ק מחבריו אבל למ"ד דדוקא מחברו אין מזה הכרח ועיין לקמן בסמוך:
 
<b>{{עוגן1|והיכא}}</b> דפליג רבי עם חבריו אי קיי"ל כותיה ביד מלאכי אות רל"ג כתב בשם הליכות עולם דלא קיי"ל כרבי מחבריו וכתב שבסמ"ג כ' אף מחבריו והוא כ' שמצא כן גם להרמב"ם בפ"ט דשבועות מ"ה שכ' ובגמ"ר פסק כר"י מחבריו ועיין בחינא וחסדא ח"ב דף ס"ז ע"א מה שתמה ע"ד זה הי"מ גדול בזה ולא זכרו שרים דברי הרי"ף והרא"ש ר"פ היה קורא שכתבו במחלוקת ר' ורבנן ק"ש ככתבה וכו' דאין הל' כר' דיחיד ורבים וכו' וגם לא זכרו שיטת השאלתות בפ' וזאת הברכה סוף שאלתא קס"ט ועי"ש בהעמק שאלה דלא ברירא לרא"ג בהא אי הל' כר' מחברו דוקא או אף מחבריו ומ"מ נראה דאית לן למינקט כהרי"ף והרא"ש דאין ספק מוציא מידי ודאי ועיין מקנה אברהם במ"ב דף ל"ב ע"ד שכ' שיש ט"ס ביד מלאכי מה שכ' בשם פיה"מ להרמב"ם פ"ט דשבועות ואין בכל המס' שבועות כ"א ח' פרקים ובחנא וחסדא כתב דבדק בכל המס' ולא מצא מ"ש הי"מ בשמו ועיין בירושלמי דמאי פ"ב סוף ה"א דנראה קצת דרק מחברו הל' כרבי ויש לדחות, שו"ר במראה הפנים פ"ג דתרומות ה"א ד"ה התורם חבית וכו'. ובד"ה רבי וחבריו וכו', הדבר פשוט הוא דש"ס הירושלמי אליבא דר' יוחנן ס"ל הל' כר' מחבריו אבל בש"ס דילן מבואר בכמה מקומות דהל' כר' מחברו ולא מחבריו עי"ש:
 
<b>{{עוגן1|והא}}</b> דקיי"ל הל' כרבי מחברו ולא מחבריו ראיתי להרב חינא וחסדא בח"ב דף ס"ז ע"א שכ' בשם הרב יבין שמועה סי' רל"ב דבברייתא לא נאמר כלל זה אלא הל' כרבי ואפילו מחבריו וס' יבי"ש אמ"א לראות סמוכות שלו כי לענ"ד מדברי הרא"ש בפ' ואלו מגלחין סימן ע"ט מתבאר דגם בברייתא איתיה להאי כללא עי"ש דמשמע דאי רבים הוא פליגי עליה הוה פסקינן דלא כרבי אף דהוי ברייתא ולא פניתי כעת לעיין בס' בעלי כללים בזה, ועיין עוד בדברי הרי"ף והרא"ש ר"פ היה קורא בפלוגתא דרבי ורבנן ק"ש ככתבה וכו', כתבו דהל' כרבנן דיחיד ורבים הל' כרבים עי"ש מתבאר דגם בברייתא אמרינן ולא מחבריו וגם מדברי השאלתות בסוף שאלתא קס"ט מתבאר דאין לחלק בזה בין משנה לברייתא שהביא שם הא דתניא בסוכה דף ג' ע"א כל שמחזקת ראשו ורובו ושלחנו כשרה ר' אומר עד שיהא בה ד"א על ד"א ונסתפק אם הל' כרבי או כרבנן וכתב שם בהעמק שאלה דמסק"ל בעיקר הכלל אי נאמר גם נגד חבריו או דוקא מחברו. ולפי דבריו ש"מ דאין לחלק בין משנה לברייתא, ואפילו נימא דמאי דמספק"ל אי הל' כרבי וכו' הוא משום דשנוי בברייתא הא מיהא ש"מ דאינו פשוט לומר דבברייתא הלכה כר' מחבריו. גם בדברי התוס' מנחות ל"ח ע"ב ד"ה אלא מבואר דגם בברייתא אמרינן הל' כר' מחברו ולא מחבריו עי"ש ועיין הרמב"ם פ"ח מהל' תמידין ומוספין הי"א ובדברי מרן כ"מ שם:
 
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

גרסה מ־01:53, 17 בינואר 2023

הפניה ל:

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=שדי_חמד/ה/קא&oldid=412976"