אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/יד: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 7: | שורה 7: | ||
== שבת קודש פרשת ויחי י"ד טבת תשפ"ג == | == שבת קודש פרשת ויחי י"ד טבת תשפ"ג == | ||
=== מדוע נס הים מפני ארונו של יוסף? === | |||
במדרש איתא: "הים ראה וינס" - מה ראה הים, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, ועצמות יוסף מונחים בארונו של יוסף, דכתיב "וינס ויצא החוצה" - לכן "ויבקעו המים". והוא תמוה. בספרו לב מרפא, מביא רבי רפאל מאיר פאניז'ל זצ"ל מבאר את המדרש בהקדם כמה הקדמות. | במדרש איתא: "הים ראה וינס" - מה ראה הים, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, ועצמות יוסף מונחים בארונו של יוסף, דכתיב "וינס ויצא החוצה" - לכן "ויבקעו המים". והוא תמוה. בספרו לב מרפא, מביא רבי רפאל מאיר פאניז'ל זצ"ל מבאר את המדרש בהקדם כמה הקדמות. | ||
גרסה אחרונה מ־21:35, 5 בינואר 2023
שבת קודש פרשת ויחי י"ד טבת תשפ"ב - רבי רפאל מאיר פאניז'ל, בעל 'לב מרפ"א'[עריכה]
- במדרש (ויק"ר) מובאת טענה אותה טען מין אחד בפני רבי יהושע בן קרחה. כתוב בתורה "אחרי רבים להטות", מדוע אם כן אין היהודים הולכים אחר הרוב ועובדים לעבודה זרה.
- על טענה זו השיב לו רבי יהושע בן קרחה, שאין הגוים רוב, שהרי לך והשווה בניך - זה מברך לאלוה אחד וזה מברך לאלוה אחר. וכך גם מצינו בפסוקים, כי בעשו כתוב 'נפשות', דכתיב 'ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו'. ואילו ביעקב כתוב 'נפש', דכתיב 'ויהי כל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש' - זאת מאחר ויעקב עובד לאלוק אחד ועשו לאלוהות הרבה.
- תשובה נוספת על טענה דומה מופיעה במסכת סנהדרין (לח.) כתשובתו של רבי תנחום לקיסר שאמר לו, בא ונהיה כולנו עם אחד. על כך השיב לו רבי תנחום, אנו שמהולים אנחנו לא נוכל להיות כמותכם, אך אכן אתם יכולים למול ולהיות כמותנו.
- והנה ההנחה עליה בנויה שאלת אותו מין, היא שיש לנו ללכת אחר הרוב. והנה הדין שהולכים אחר הרוב נלמד בגמרא בחולין (יא.) מאיסור 'מכה אביו ואמו', וכיצד נמית אדם זה, שמא אין זה אביו, אלא מוכח שהולכים אחר הרוב.
- על פי זה מבאר רבי רפאל מאיר פאניז'ל, בספרו לב מרפ"א (דרוש למעלת המילה), את הפסוק בפרשת וזאת הברכה "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו". פסוק זה נאמר על שבט לוי שלא חטאו בחטא העגל. כי טענתם של שאר השבטים היתה שיש לילך אחר הרוב ולעבוד עבודה זרה כטענת אותו מין, אבל שבט לוי "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" - לא שם לבו לראיה ממכה אביו ואמו שהולכים אחר הרוב. "ואת אחיו לא הכיר" - גם לא נצרך לראיה מהחילוק בין האחים, יעקב ועשו, שאצל זה נאמר 'נפש' ואצל עשו 'נפשות'. "ואת בניו לא ידע" - לא נצרך לראייתו של ריב"ק מבניו של אותו מין. ולמה, "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו" - כי מהולים אנו והם אינם מעולים, ואי אפשר לנו להיות עם אחד.
שבת קודש פרשת ויחי י"ד טבת תשפ"ג[עריכה]
מדוע נס הים מפני ארונו של יוסף?[עריכה]
במדרש איתא: "הים ראה וינס" - מה ראה הים, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, ועצמות יוסף מונחים בארונו של יוסף, דכתיב "וינס ויצא החוצה" - לכן "ויבקעו המים". והוא תמוה. בספרו לב מרפא, מביא רבי רפאל מאיר פאניז'ל זצ"ל מבאר את המדרש בהקדם כמה הקדמות.
א' איתא במדרש "ופרצת ימה" - את הויא תרעיא דימא, דהיינו קריעת ים סוף, כמו דאמרת 'עלה הפורץ לפניהם'. ופירשו המפרשים ששתי שבועות נשבע ה' "והיה זרעך כעפר הארץ" "ופרצת ימה" - דהיינו קריעת יום סוף.
בגמרא בסנהדרין מבואר שנחלקו תנאים האם וי"ו לחלק או וי"ו להוסיף. ולכאורה לפי זה אם ו' לחלק הרי יכול הקב"ה לפטור עצמו ע"י אחת השבועות, וממילא לא יצטרך הים להיקרע מחמת השבועה, שהרי כבר התקיימה השבועה השניה, כיון שבני ישראל פרו וישרצו במאד מאד.
ב' הנה בפרשת ויחי (בראשית מז כט-ל) נאמר "ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך... אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם..." ואף על יוסף עצמו נאמר (בראשית נ כה) "וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה".
והקשה הזוהר הקדוש, כיצד אמר יעקב ליוסף לקחת אותו אחר מותו לארץ ישראל, והלא בירושלמי (כלאים פ"ט ה"ג) דרשו מהכתוב "ותבואו ותטמאו את ארצי" שאין להעלות ארונות מתים מחו"ל לארץ ישראל.
ותירצו 'חכמי האשכנזים' על פי מה שידוע שארץ ישראל אינה מוחזקת מאבותינו ולא נתקדשה, ואילו דין זה ש'ותבואו ותטמאו את ארצי' אינו שייך אלא אחר שנתקדשה והחזיקו בה דוקא.
ג' בפרשת דרכים כתב שאם ננקוט שארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו, על כרחך צריך לומר שהאבות הקדושים יצאו מכלל בני נח, דאל"כ איך קנה אברהם את הארץ בחזקה, הא קיימא לן שגוי שהחזיק לא קני.
ועוד כתב הפרשת דרכים, שיוסף מסר נפשו שלא לחוטא עם אשת פוטיפר, לפי שסבר שהאבות יצאו מכלל בני נח, ואם כן הרי הוא כישראל גמור שחייב בקדושת השם ודינו 'יהרג ואל יעבור'.
ד' עוד הקשה בפירוש יפה תואר כיצד קנה אברהם את הארץ, והלא אמר לו 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה', ובאברהם לא מצינו אלא שהלך לארכה ולא לרחבה. ויישב דאתיא כמאן דאמר ו' לחלק וקיים את דינו בהליכה לארכה.
מעתה יבואר המדרש, כי כאשר ראה הים את עצמות יוסף מונחים בארונו, וכתוב בו 'וינס ויצא החוצה', הוקשה לו כיצד החמיר יוסף על עצמו ולא רצה לשכב עם אשת פוטיפר, והרי ע"כ הטעם כיון שהוא סובר שיצאו מכלל בני נח, אך אם כן הרי גם אברהם קנה את הארץ בחזקה, וא"כ כבר יש דין 'ותבואו ותטמאו את ארצי' ומדוע אמר להעלות עצמותיו.
אלא ע"כ צריך לומר שאברהם לא קנה את הארץ כי לא הלך לרחבה, וצריך לומר שו' להוסיף ולא לחלק - ואם כן גם ה' צריך לקיים את שתי השבועות שנשבע, וצריך הים להיקרע מלבד מה שפרו ורבו במצרים - ולכן נקרע הים.