שו"ת תשב"ץ/א/נט: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | ||
'''ענין נט: ''' כתוב בקונדריס בשאלה השני ועל מה שהפקיד' אשת נפתלי לאשר ושנינו בפ' חזקת {{ממ|בבא בתרא נ"א ע"ב}} קבל מאשה יחזיר לאשה וכו' ונסתפקת אם היא היתה נושאה ונותנת בתוך הבית שהכל משל בעלה וכו' נראה שאפי' היתה נושא' ונותנ' בתוך הבית מ"מ יחזיר לאשה כ"מ שנטל יחזיר שהרי לדעת הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ב מה' מלוה אין האשה נאמנת לומר על מעות שבידה שהם שלה אלא א"כ הביאה ראיה שהם שלה ואעפ"כ | '''ענין נט:''' כתוב בקונדריס בשאלה השני ועל מה שהפקיד' אשת נפתלי לאשר ושנינו בפ' חזקת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/נא/ב|בבא בתרא נ"א ע"ב]]}} קבל מאשה יחזיר לאשה וכו' ונסתפקת אם היא היתה נושאה ונותנת בתוך הבית שהכל משל בעלה וכו' נראה שאפי' היתה נושא' ונותנ' בתוך הבית מ"מ יחזיר לאשה כ"מ שנטל יחזיר שהרי לדעת הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ב מה' מלוה אין האשה נאמנת לומר על מעות שבידה שהם שלה אלא א"כ הביאה ראיה שהם שלה ואעפ"כ כתב ב[[רמב"ם/שאלה ופקדון/ז#|פ"ז מה' שאלה ופקדון]] קבל מן האשה יחזיר לאשה אלא שאם מתה יחזיר לבעל וגם הרמב"ן ז"ל כן דעתו שאין האשה נאמנת על מעות שבידה לומר שנתנו לה במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן ואעפ"כ למקום שנטל יחזיר אלא שאח"כ יכול לטעון הבעל שיש לו בהן אכילת פירות ודינו עם האש' ע"כ. | ||
ולי אינו מתישב זה היאך א"ל שאם לקחה עבדים וקרקעות ואונות ושטרו' יוצאין על שמה אנו מחזיקין אותה בחזקת של בעל ואם הפקידה ביד אחרים יהיו בחזקתה אין אלו אלא דברי תמה. והראיה מדעתו של הרמב"ם ז"ל שאע"פ שסובר שכל הנכסים שהם ביד האשה הן בחזקת הבעל ואעפ"כ כ' שאם קבל פקדון מן האשה יחזיר לאשה אינה ראיה לפי שהוא לא כ"כ אלא באשה שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית שנכסים שבידה הן שלה ואין לבעל בהן אלא פירות שכ"כ בפכ"ב מה' אישות אע"פ שבפ"ב מה' מלוה ולוה נראה שהוא סובר שהן של בעל לגמרי. ואפשר שהוא מחלק בין מעות טמונין לשאינן טומונין כמו שחלקו בפ' חזקת בענין אחר או בין ברשותה לבין תפסן הבעל כמו שחלקו אחרים. אבל באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית שהן שלו לגמרי יחזיר לבעל וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו וכ"כ הרשב"א ז"ל ואע"פ שבאש' שאינה נושאת ונותנת כ' בפ' חזקת וכן בתשובה שהוא נוטה לדעת האומרים דאשה נאמנת לומר במעות שבידה שלי הן ומשום הכי יחזיר לאשה אבל בתשוב' אחרת כתב שהוא חושש לענין מעשה. ובאשה נושאת ונותנת כ' בפשיטות שהן לבעל לגמרי שא"א לומר יחזירם לאשה ואח"כ יקחם הבעל דאפוכי מטרתא למה לי זה לשונו ז"ל ודברים ברורים הם באשה נושאת ונותנת: | ולי אינו מתישב זה היאך א"ל שאם לקחה עבדים וקרקעות ואונות ושטרו' יוצאין על שמה אנו מחזיקין אותה בחזקת של בעל ואם הפקידה ביד אחרים יהיו בחזקתה אין אלו אלא דברי תמה. והראיה מדעתו של הרמב"ם ז"ל שאע"פ שסובר שכל הנכסים שהם ביד האשה הן בחזקת הבעל ואעפ"כ כ' שאם קבל פקדון מן האשה יחזיר לאשה אינה ראיה לפי שהוא לא כ"כ אלא באשה שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית שנכסים שבידה הן שלה ואין לבעל בהן אלא פירות שכ"כ בפכ"ב מה' אישות אע"פ שבפ"ב מה' מלוה ולוה נראה שהוא סובר שהן של בעל לגמרי. ואפשר שהוא מחלק בין מעות טמונין לשאינן טומונין כמו שחלקו בפ' חזקת בענין אחר או בין ברשותה לבין תפסן הבעל כמו שחלקו אחרים. אבל באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית שהן שלו לגמרי יחזיר לבעל וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו וכ"כ הרשב"א ז"ל ואע"פ שבאש' שאינה נושאת ונותנת כ' בפ' חזקת וכן בתשובה שהוא נוטה לדעת האומרים דאשה נאמנת לומר במעות שבידה שלי הן ומשום הכי יחזיר לאשה אבל בתשוב' אחרת כתב שהוא חושש לענין מעשה. ובאשה נושאת ונותנת כ' בפשיטות שהן לבעל לגמרי שא"א לומר יחזירם לאשה ואח"כ יקחם הבעל דאפוכי מטרתא למה לי זה לשונו ז"ל ודברים ברורים הם באשה נושאת ונותנת: | ||
גרסה אחרונה מ־17:13, 14 בספטמבר 2022
שו"ת תשב"ץ 
א נט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ענין נט: כתוב בקונדריס בשאלה השני ועל מה שהפקיד' אשת נפתלי לאשר ושנינו בפ' חזקת (בבא בתרא נ"א ע"ב) קבל מאשה יחזיר לאשה וכו' ונסתפקת אם היא היתה נושאה ונותנת בתוך הבית שהכל משל בעלה וכו' נראה שאפי' היתה נושא' ונותנ' בתוך הבית מ"מ יחזיר לאשה כ"מ שנטל יחזיר שהרי לדעת הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ב מה' מלוה אין האשה נאמנת לומר על מעות שבידה שהם שלה אלא א"כ הביאה ראיה שהם שלה ואעפ"כ כתב בפ"ז מה' שאלה ופקדון קבל מן האשה יחזיר לאשה אלא שאם מתה יחזיר לבעל וגם הרמב"ן ז"ל כן דעתו שאין האשה נאמנת על מעות שבידה לומר שנתנו לה במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן ואעפ"כ למקום שנטל יחזיר אלא שאח"כ יכול לטעון הבעל שיש לו בהן אכילת פירות ודינו עם האש' ע"כ.
ולי אינו מתישב זה היאך א"ל שאם לקחה עבדים וקרקעות ואונות ושטרו' יוצאין על שמה אנו מחזיקין אותה בחזקת של בעל ואם הפקידה ביד אחרים יהיו בחזקתה אין אלו אלא דברי תמה. והראיה מדעתו של הרמב"ם ז"ל שאע"פ שסובר שכל הנכסים שהם ביד האשה הן בחזקת הבעל ואעפ"כ כ' שאם קבל פקדון מן האשה יחזיר לאשה אינה ראיה לפי שהוא לא כ"כ אלא באשה שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית שנכסים שבידה הן שלה ואין לבעל בהן אלא פירות שכ"כ בפכ"ב מה' אישות אע"פ שבפ"ב מה' מלוה ולוה נראה שהוא סובר שהן של בעל לגמרי. ואפשר שהוא מחלק בין מעות טמונין לשאינן טומונין כמו שחלקו בפ' חזקת בענין אחר או בין ברשותה לבין תפסן הבעל כמו שחלקו אחרים. אבל באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית שהן שלו לגמרי יחזיר לבעל וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו וכ"כ הרשב"א ז"ל ואע"פ שבאש' שאינה נושאת ונותנת כ' בפ' חזקת וכן בתשובה שהוא נוטה לדעת האומרים דאשה נאמנת לומר במעות שבידה שלי הן ומשום הכי יחזיר לאשה אבל בתשוב' אחרת כתב שהוא חושש לענין מעשה. ובאשה נושאת ונותנת כ' בפשיטות שהן לבעל לגמרי שא"א לומר יחזירם לאשה ואח"כ יקחם הבעל דאפוכי מטרתא למה לי זה לשונו ז"ל ודברים ברורים הם באשה נושאת ונותנת:
נמצא הנז' חייב להחזיר הפקדון ליורש נפתלי ולא לאלמנתו וכ"ש שהרי בשאלה הראשונה נזכר בפירוש שקצת הפקדון נתן נפתלי בידו וקצתו נתנה לו אשתו בעדו וכ"ש שהדבר מפורסם שלא היו נכסים לאשת נפתלי לא מבי נשא ולא משאר קרוביה ואנן סהדי בהכי ומי לא ידע בכל אלה ונודע בשערים שהיו לבעלה וזכה בהם יורשו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |