מכילתא דרבי ישמעאל/מסכתא דבחודש/פרשה ז

Verse 7

"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא". אף שבועת שוא הייתה בכלל (ויקרא ה ד) "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים" והרי הכתוב מוציאה מכללה, ומחמיר עליה, ופוטרה מן הקרבן! כשם שהיא פטורה מן הקרבן, כך תהא פטורה מן המכות? – תלמוד לומר "את שם ה'". מכלל קרבן יצאת, מכלל מכות לא יצאת! "לא תשא" למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא יט יב) "לא תשבעו בשמי לשקר", אין לי אלא שלא ישבע. מנין שלא יקבל עליו להשבע? תלמוד לומר "לא תשא את שם ה' אלהיך". עד שלא קבלת עליך להשבע – הריני לך אלהים, משקבלת עליך להשבע – הריני לך לדיין, שנאמר "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא". אי איפשר לומר "לא ינקה" שכבר נאמר (שמות לד ז) "ינקה", ואי איפשר לומר "ינקה" שכבר נאמר "לא ינקה"! אמור מעתה: מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים! מפני ארבעה דברים אלו הלך מתיא בן חרש אצל רבי אלעזר הקפר ללודיא. אמר לו: רבי, שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: כתוב אחד אומר (ירמיה ג יד) "שובו בנים שובבים", הא למדת שתשובה מכפרת! – וכתוב אחד אומר (ויקרא טז ל) "ביום הזה יכפר עליכם", הא למדנו שיום הכפורים מכפר! – וכתוב אחד אומר (ישעיה כב יד) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון", הא למדת שמיתה מכפרת! – וכתוב אחד אומר (תהלים פט לג) "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם", הא למדנו שייסורין מכפרין! כיצד יתקיימו ד' כתובים אלו? העובר על מצות עשה ועשה תשובה – אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר "שובו בנים שובבים". והעובר על מצות לא תעשה ועשה תשובה – אין כח בתשובה לכפר, אלא התשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ועל זה נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם". והמזיד על כריתות ועל מיתת בית דין ועשה תשובה – אין כח בתשובה לתלות, ויום הכפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה – וייסורין ממרקין ומכפרין מחצה, ועל זה נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה – אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכפורים מכפר ולא ייסורין בלבד ממרקין, אלא התשובה ויום הכיפורים תולין ויום המיתה וייסורין ממרקין, ועל זה נאמר "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". ואומר (שמואל א ג יד) "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה". בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא במיתה. רבי אומר: שומע אני שלא יכפר יום מיתה? כשהוא אומר (יחזקאל לז יג) "בפתחי את קברותיכם", הא למדת שיום המיתה מכפר! רבי אומר: כל שהוא מ"לא תשא" ולמעלן – התשובה מכפרת. מ"לא תשא" ולמטה, ו"לא תשא" עמהם – התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. ואי זה הוא מ"לא תשא" ולמעלה? – עשה ולא תעשה, חוץ מ"לא תשא". מ"לא תשא" ולמטה? – דברים שחייבין עליהם מיתות בית דין, מיתה בידי שמים, כרת ומלקות ארבעים, חטאות ואשמות, ו"לא תשא" עמהם:

Verse 8

"זכור" (דברים ה יב) ו"שמור" – שניהם נאמרו בדיבור אחד. (שמות לא יד) "מחלליה מות יומת", (במדבר כח ט) "וביום השבת שני כבשים" – שניהם בדבור אחד נאמרו. (ויקרא יח טז) "ערות אשת אחיך" (דברים כה ה) ו"יבמה יבא עליה" – שניהם נאמרו בדיבור אחד. (דברים כב יא) "לא תלבש שעטנז" (דברים כא יב) ו"גדילים תעשה לך" – שניהם נאמרו בדיבור אחד. מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר (תהלים סב יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי", (ירמיה כג כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה'". "זכור" ו"שמור", זכור מלפניו ושמור מלאחריו. מכאן אמרו: מוסיפין מחול על הקדש, משל לזאב, שהוא טורד מלפניו ומלאחריו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון אומר: "זכור את יום השבת לקדשו" תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת. רבי יצחק אומר: לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשם שבת: "לקדשו" – לקדשו בברכה. מכאן אמרו: מקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא קדושה ליום, קדושה ללילה מנין? ת"ל (שמות לא יד) "ושמרתם את השבת". אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין? תלמוד לומר (ויקרא כג ד) "אלה מועדי ה' וגו'"!

Verse 9

"ששת ימים תעבוד". וכי איפשר לו לאדם לעשות מלאכתו בששת ימים? אלא שבות כאלו מלאכתך עשויה. דבר אחר: שבות ממחשבת עבודה, ואומר (ישעיהו נ״ח:י״ג) "אם תשיב משבת רגליך", ואומר (שם) "אז תתענג על ה'":