העמק שאלה/נז: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(הטמעת אותיות בראש כל ס"ק עם קישור-עוגן למעבר לשאילתות ובחזרה, עיצוב קוד מקור)
 
שורה 3: שורה 3:
== א ==
== א ==


'''לא תעשון אפי' לאחרים דלאו איהו קא משתמש בה דאעשי' קא קפיד קרא. ''' כ"כ הטור וש"ע יו"ד סי' קמ"א. וכ' הב"י בזה"ל נראה משום דכתיב סתמא לא תעשון אתי. ולא כתיב לא תעשו לכם. משמע דכל גוונא אסר עשי' ואפי' לכותים עכ"ל ולא נצרך רבינו הב"י לכך דאפי' אי כתיב לא תעשו לכם משמע ג"כ דעשי' מכ"מ אסור וכדתני' בת"כ קדושים פרשה א' ואלהי מסכה לא תעשו לכם יכול יעשו להם אחרים ת"ל לא לכם. אי לא לכם יכול יעשו לאחרים ת"ל לא תעשו לא לכם כו'. אלא שהרמב"ם ה' ע"ג פ"ל ה"ט לא שנה משנתו בזה האופן ע"ש ואכ"מ. עכ"פ מקור זה הדין לא מסברא אלא מדרשה דת"כ:  
{{העמקש|א}} '''לא תעשון אפי' לאחרים דלאו איהו קא משתמש בה דאעשי' קא קפיד קרא.''' כ"כ הטור וש"ע יו"ד סי' קמ"א. וכ' הב"י בזה"ל נראה משום דכתיב סתמא לא תעשון אתי. ולא כתיב לא תעשו לכם. משמע דכל גוונא אסר עשי' ואפי' לכותים עכ"ל ולא נצרך רבינו הב"י לכך דאפי' אי כתיב לא תעשו לכם משמע ג"כ דעשי' מכ"מ אסור וכדתני' בת"כ קדושים פרשה א' ואלהי מסכה לא תעשו לכם יכול יעשו להם אחרים ת"ל לא לכם. אי לא לכם יכול יעשו לאחרים ת"ל לא תעשו לא לכם כו'. אלא שהרמב"ם ה' ע"ג פ"ל ה"ט לא שנה משנתו בזה האופן ע"ש ואכ"מ. עכ"פ מקור זה הדין לא מסברא אלא מדרשה דת"כ:  


== ב ==
== ב ==


'''והרי עשאום אחרים שרי לאישתמושי בהון ישראל. ''' ומבואר בכל השאילתא דרבינו מיירי בשמשין שאפשר לעשות כמותן. עד לבסוף כתב א"נ ה"מ שמשין דאפשר לעשות כמותן כו' ומכ"מ ס"ל לרבינו דמותר להשתמש אם אחרים עשו לו וכדעת הטור ולא כהר"ן בשם מהר"מ מרוטנבורג שכ' דשמשין שאפשר לעשות כמותן וכן שרפים ואופנים ומה"ש אסור אפי' להשהותן מה"ת. וכתב הטעם דשמשין שאפשר לעשות כמותן דכיון דלתשמיש עבידי ודאי כדרך תשמישן א"ת. ועל הפרש בין חמה ולבנה בין שרפים ואופנים כ' דתרי דרשה נינהו ע"ש ובתו' יומא ד' נ"ד. וכ"ז שלא כדעת רבינו. דכייל כל הני אסורי על דרשה דלא תעשו אתי. וכולן בעשיה קפיד קרא ותו לא מידי:  
{{העמקש|ב}} '''והרי עשאום אחרים שרי לאישתמושי בהון ישראל.''' ומבואר בכל השאילתא דרבינו מיירי בשמשין שאפשר לעשות כמותן. עד לבסוף כתב א"נ ה"מ שמשין דאפשר לעשות כמותן כו' ומכ"מ ס"ל לרבינו דמותר להשתמש אם אחרים עשו לו וכדעת הטור ולא כהר"ן בשם מהר"מ מרוטנבורג שכ' דשמשין שאפשר לעשות כמותן וכן שרפים ואופנים ומה"ש אסור אפי' להשהותן מה"ת. וכתב הטעם דשמשין שאפשר לעשות כמותן דכיון דלתשמיש עבידי ודאי כדרך תשמישן א"ת. ועל הפרש בין חמה ולבנה בין שרפים ואופנים כ' דתרי דרשה נינהו ע"ש ובתו' יומא ד' נ"ד. וכ"ז שלא כדעת רבינו. דכייל כל הני אסורי על דרשה דלא תעשו אתי. וכולן בעשיה קפיד קרא ותו לא מידי:  


== ג ==
== ג ==


'''ול"ח לחשדא. ''' שיחשדוהו שעשה בעצמו. והא דאי' בגמ' דא"ל שמואל לר"י סמי עיניה דדין משום חשדא. היינו כפרש"י שלא יאמרו לה הוא עובד. וכ"כ בה"ג ה' ע"ג ת"ר טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. והוא שיש עלי' צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון מ"ט משום חשדא דילמא אמרי קא סגיד לה עכ"ל. פי' הני תלתא דהיו רגילי לעובדן כדתנן פ' כה"צ המוצא כלים ועליהם צורת חמה צ"ל צ"ד יוליכם ליה"מ. ומפרש הש"ס ד' מ"ב דהני תלתא ציירי ופלחי להו. וכ"ת מ"ט דצ"ד אסור לחתום בה. הא אין בה משום לא תעשון. הא ל"ק דכשם דאסור להשהותן משום חשדא ה"נ אסור לעשותן משום חשדא כמש"כ הב"י לדעת שהטור שם. ובאמת לא מצינו דעת ראשונים ז"ל דאסור להשהות משום חשדא דעשי' זולת הרא"ש שכ' האי חותם מיירי בחמה ולבנה כוכבים ומזלות ופרצוף אדם שאסור לעשותן ואסור להשהותן משום חשדא. והרי כו"מ לא מצינו דציירי להו ופלחי להו. אלא משום חשדא דעשי'. ואחריו פסק כן הטור. אבל התו' שם בד"ה והאר"י לא כ"כ. שהרי פירשו דס"ד דאסור להשהות משום חשדא דעשיה ור"ל א"כ קשה על ר"ג ולא מהני ישוב דרבים. וס"ד דהש"ס דהני דאסור לעשות אסור אפי' בשוקע כמש"כ באמת הרמב"ן והר"ן ז"ל ומשני התם בחותמה בולט ומשום חשדא דעבודה. ובשוקע לא שייך זה החשד. והדר מקשה מר"ג ומשני דהוא כרבים דמי. הא מיהא מבואר דלהמסקנא לא חיישינן לחשד דעשי'. ומש"כ התו' סד"ה שאני דאנדרטי הי' דמות אדם כו'. היינו ג"כ משום עבודה. דלא עדיף מבשל כפרים דרגילי לעבדם. ומכש"כ לשיטת התו' בד"מ ב' ד"ה ובאנדרטי דרבנן לא פליגי על ר"מ אלא באנדרטי כו' ע"ש [וקצרה דעתי להבין מש"כ בבאורי הגר"א סי' קמ"א ס"ק כ"א בשם התו' להיפך] גם הרמב"ן והר"ן שהחמירו בזה הרבה מודו דמשום עשי' לא חיישינן לחשדא כמבואר בדבריהם וכמש"כ הט"ז שם ס"ק י"ב. והכי ודאי דעת הרמב"ם ז"ל ומש"ה מוקי ברייתא דחותם רק בצורת אדם. דא"א לפרש בצורת חמה ולבנה. דהרי ס"ל דלא רגילי לפלח אלא למזל חמה ולבנה כמבואר בהגהת רמ"א שם ס"ג ובכ"מ. וא"א לאוקמי במזל חו"ל או בצורת דרקון. דא"כ מותר לחתום בה. ובהא לא ס"ל כבה"ג והטור דבעשי' לחוד ג"כ איכא חשדא דעבודה. אלא ע"כ בצורת אדם דאיכא אסור עשי' מה"ת. ואיכא חשדא דע"ג בשהי'. והא דמקשה הש"ס על ר"ג והא ר"ג דיחיד הוי כו'. ע"כ לא גריס לה הרמב"ם ז"ל כמש"כ הגר"א שם. [ודעת בה"ג דדרך לעבוד ע"ג בחמה ולבנה כצורתם לפנינו. והכי דעת התו' דגרסי והא ר"ג כו']. והד"מ בסי' קמ"א כ' שהר"ן כ' בשם הרי"ף והרמב"ם דכל צורה שאסור לעשותן אסור להשהותן. ובעניי לא ראיתי רמז מזה בר"ן ורק דעת הרא"ש וטור הכי. ובאמת מגוף הסוגי' מוכחא הכי. דמקשה הש"ס והא ר"י דאחרים עשו לו וא"ל שמואל שיננא סמי עיניה דדין. התם בחותמה בולט ומשום חשדא וכדתני' חותמה שצורתה בולט כו'. ואי נפרש כרמב"ן ור"ן דס"ד דאפי' אחרים עשו לו אסור מה"ת כמו דלפי האמת לפי דעתם ז"ל בצורת שמשין שבמדור העליון. וס"ל דה"ה בשמשין שבמדור התחתון. ומשני דרק משום חשדא אסור. ובכל הצורות מיירי ולמ"ל להש"ס לדייק התם חותמה בולט. לימא אפי' שוקע ובצורות דאסור לעשות מה"ת כמו סברת המקשן. ובהנהו אסור אפי' שוקעות לפי שיטתם ז"ל ומש"ה אסור להשהות משום חשדא דעשי'. אלא פשיטא דלא חיישינן לזה ואי נפרש כהתו' דס"ד דאסור משום חשדא דעשי'. ועשי' אסור אפי' בשוקעת. ומשני דרק משום בולט ואיכא חשדא דע"ג. וממילא למדנו מהאי ברייתא דחותמה דמיירי בצורת אדם כמש"כ התו' סד"ה לא תעשון אתי. דמסתמא מיירי בפרצוף אדם דאין רגילין לחתום בצורת כו"מ כו'. דאפי' לעשותן אינו אסור אלא בבולט. הא מיהא למדנו לפי המסקנא דלא חיישינן לחשדא דעשי'. וא"כ קשה טובא לכאורה על הרא"ש והטור. וגם למאי נצרך רבינו לראי' דב"ב כמבואר בסמוך. הא מאותו סוגי' מבואר הכי. וצ"ל דס"ל כפי' התו'. וס"ד דחיישינן לחשדא דעשי' וא"כ אין נ"מ בין רבים ליחיד וקשה על ר"ג. ומשני דלא חיישינן אלא לחשדא דעבודה וא"כ ברבים ל"ח. והדר מקשה הא ר"ג יחיד הוה ומשני דדמי לרבים. וכישוב הש"ס. וכי הדר משני דלהתלמד שאני. הדר ס"ד דהש"ס למקומה דר"י משום חשדא דעשי' אסור. והרי מהסברא הי' לחוש לכך ג"כ. ומש"ה נצרך רבינו לראי' דב"ב דגם להמסקנא שרי להשהותן. כ"ז לפי' התו'. אבל לפי' הרמב"ן ור"ן לא עלה עה"ד לאסור משום חשדא דעשי'. היוצא מזה דהתו' ורמב"ם ורמב"ן ור"ן ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשי' ורבינו ובה"ג בראשם. והכי נהוג להשהות אפי' צורת אדם שלם. ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ג ג"כ כמש"כ הר"ן והגר"א שם ס"ק י"ח דלא כהגהת רמ"א ז"ל:  
{{העמקש|ג}} '''ול"ח לחשדא.''' שיחשדוהו שעשה בעצמו. והא דאי' בגמ' דא"ל שמואל לר"י סמי עיניה דדין משום חשדא. היינו כפרש"י שלא יאמרו לה הוא עובד. וכ"כ בה"ג ה' ע"ג ת"ר טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. והוא שיש עלי' צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון מ"ט משום חשדא דילמא אמרי קא סגיד לה עכ"ל. פי' הני תלתא דהיו רגילי לעובדן כדתנן פ' כה"צ המוצא כלים ועליהם צורת חמה צ"ל צ"ד יוליכם ליה"מ. ומפרש הש"ס ד' מ"ב דהני תלתא ציירי ופלחי להו. וכ"ת מ"ט דצ"ד אסור לחתום בה. הא אין בה משום לא תעשון. הא ל"ק דכשם דאסור להשהותן משום חשדא ה"נ אסור לעשותן משום חשדא כמש"כ הב"י לדעת שהטור שם. ובאמת לא מצינו דעת ראשונים ז"ל דאסור להשהות משום חשדא דעשי' זולת הרא"ש שכ' האי חותם מיירי בחמה ולבנה כוכבים ומזלות ופרצוף אדם שאסור לעשותן ואסור להשהותן משום חשדא. והרי כו"מ לא מצינו דציירי להו ופלחי להו. אלא משום חשדא דעשי'. ואחריו פסק כן הטור. אבל התו' שם בד"ה והאר"י לא כ"כ. שהרי פירשו דס"ד דאסור להשהות משום חשדא דעשיה ור"ל א"כ קשה על ר"ג ולא מהני ישוב דרבים. וס"ד דהש"ס דהני דאסור לעשות אסור אפי' בשוקע כמש"כ באמת הרמב"ן והר"ן ז"ל ומשני התם בחותמה בולט ומשום חשדא דעבודה. ובשוקע לא שייך זה החשד. והדר מקשה מר"ג ומשני דהוא כרבים דמי. הא מיהא מבואר דלהמסקנא לא חיישינן לחשד דעשי'. ומש"כ התו' סד"ה שאני דאנדרטי הי' דמות אדם כו'. היינו ג"כ משום עבודה. דלא עדיף מבשל כפרים דרגילי לעבדם. ומכש"כ לשיטת התו' בד"מ ב' ד"ה ובאנדרטי דרבנן לא פליגי על ר"מ אלא באנדרטי כו' ע"ש [וקצרה דעתי להבין מש"כ בבאורי הגר"א סי' קמ"א ס"ק כ"א בשם התו' להיפך] גם הרמב"ן והר"ן שהחמירו בזה הרבה מודו דמשום עשי' לא חיישינן לחשדא כמבואר בדבריהם וכמש"כ הט"ז שם ס"ק י"ב. והכי ודאי דעת הרמב"ם ז"ל ומש"ה מוקי ברייתא דחותם רק בצורת אדם. דא"א לפרש בצורת חמה ולבנה. דהרי ס"ל דלא רגילי לפלח אלא למזל חמה ולבנה כמבואר בהגהת רמ"א שם ס"ג ובכ"מ. וא"א לאוקמי במזל חו"ל או בצורת דרקון. דא"כ מותר לחתום בה. ובהא לא ס"ל כבה"ג והטור דבעשי' לחוד ג"כ איכא חשדא דעבודה. אלא ע"כ בצורת אדם דאיכא אסור עשי' מה"ת. ואיכא חשדא דע"ג בשהי'. והא דמקשה הש"ס על ר"ג והא ר"ג דיחיד הוי כו'. ע"כ לא גריס לה הרמב"ם ז"ל כמש"כ הגר"א שם. [ודעת בה"ג דדרך לעבוד ע"ג בחמה ולבנה כצורתם לפנינו. והכי דעת התו' דגרסי והא ר"ג כו']. והד"מ בסי' קמ"א כ' שהר"ן כ' בשם הרי"ף והרמב"ם דכל צורה שאסור לעשותן אסור להשהותן. ובעניי לא ראיתי רמז מזה בר"ן ורק דעת הרא"ש וטור הכי. ובאמת מגוף הסוגי' מוכחא הכי. דמקשה הש"ס והא ר"י דאחרים עשו לו וא"ל שמואל שיננא סמי עיניה דדין. התם בחותמה בולט ומשום חשדא וכדתני' חותמה שצורתה בולט כו'. ואי נפרש כרמב"ן ור"ן דס"ד דאפי' אחרים עשו לו אסור מה"ת כמו דלפי האמת לפי דעתם ז"ל בצורת שמשין שבמדור העליון. וס"ל דה"ה בשמשין שבמדור התחתון. ומשני דרק משום חשדא אסור. ובכל הצורות מיירי ולמ"ל להש"ס לדייק התם חותמה בולט. לימא אפי' שוקע ובצורות דאסור לעשות מה"ת כמו סברת המקשן. ובהנהו אסור אפי' שוקעות לפי שיטתם ז"ל ומש"ה אסור להשהות משום חשדא דעשי'. אלא פשיטא דלא חיישינן לזה ואי נפרש כהתו' דס"ד דאסור משום חשדא דעשי'. ועשי' אסור אפי' בשוקעת. ומשני דרק משום בולט ואיכא חשדא דע"ג. וממילא למדנו מהאי ברייתא דחותמה דמיירי בצורת אדם כמש"כ התו' סד"ה לא תעשון אתי. דמסתמא מיירי בפרצוף אדם דאין רגילין לחתום בצורת כו"מ כו'. דאפי' לעשותן אינו אסור אלא בבולט. הא מיהא למדנו לפי המסקנא דלא חיישינן לחשדא דעשי'. וא"כ קשה טובא לכאורה על הרא"ש והטור. וגם למאי נצרך רבינו לראי' דב"ב כמבואר בסמוך. הא מאותו סוגי' מבואר הכי. וצ"ל דס"ל כפי' התו'. וס"ד דחיישינן לחשדא דעשי' וא"כ אין נ"מ בין רבים ליחיד וקשה על ר"ג. ומשני דלא חיישינן אלא לחשדא דעבודה וא"כ ברבים ל"ח. והדר מקשה הא ר"ג יחיד הוה ומשני דדמי לרבים. וכישוב הש"ס. וכי הדר משני דלהתלמד שאני. הדר ס"ד דהש"ס למקומה דר"י משום חשדא דעשי' אסור. והרי מהסברא הי' לחוש לכך ג"כ. ומש"ה נצרך רבינו לראי' דב"ב דגם להמסקנא שרי להשהותן. כ"ז לפי' התו'. אבל לפי' הרמב"ן ור"ן לא עלה עה"ד לאסור משום חשדא דעשי'. היוצא מזה דהתו' ורמב"ם ורמב"ן ור"ן ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשי' ורבינו ובה"ג בראשם. והכי נהוג להשהות אפי' צורת אדם שלם. ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ג ג"כ כמש"כ הר"ן והגר"א שם ס"ק י"ח דלא כהגהת רמ"א ז"ל:  


== ד ==
== ד ==


'''כדתני' לקח חצר כו'. ''' לפנינו אי' אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזה"ז לקח חצר מסוידת מכוירת כו' ולפי זה הנוסחא מבואר דלענין זכר לחרבן קתני. וכהני ברייתא דתני בתר הכי. ולמדנו דציור כבנין המלכים אסור אפי' הניח אמה על אמה. דבל"ז אפי' סיד לחוד אסור. וכן פסק הרמב"ם פ"ה מה' תענית תקנו חכמים שבאותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסויד ומכויר כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אע"א. והרי"ף ורא"ש שלהי מ' תענית הביא ברייתא דסד אדם ביתו בסיד ומשייר אמה ע"א. ולא הביאו ברייתא דאין מסיידין ואין מכיירין כו'. וגם הטור א"ח סי' תק"ט השיג על הרמב"ם שכ' דכבנין המלכים לעולם אסור. ותמה הב"י הרי ברייתא מפורשת היא. וגם נדחק בדעת הרי"ף שלא הביאה. וע"ע מש"כ הרדב"ז ח"ב סי' תר"מ בדעת הרי"ף שלא הביאה. והאמת יורה דרכו של הרי"ף דס"ל כגי' רבינו דלא מיירי לענין חרבן. וע"כ לא גרסי בזה"ז. והא דאסור היינו ציורין דאסור משום לא תעשון אתי. ואורחא דמילתא מציירין בנינים באלו הצורות. והא דתני אין מסיידין או דלא גרסי לה כמו בסיפא שהביא רבינו לקח חצר מכוירת כו' או אורחא דמילתא קתני שאין מציירין אלא על הסיד כמש"כ הב"י וממוצא דבר קשה דעת הרא"ש וטור דחיישי לחשדא דעשי'. והרי מפרשי ברייתא דב"ב משום עשי'. ואולי מחלקי בין בית שכבר קנה. ואיכא הפסד מרובה לשנות. משא"כ חותם:  
{{העמקש|ד}} '''כדתני' לקח חצר כו'.''' לפנינו אי' אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזה"ז לקח חצר מסוידת מכוירת כו' ולפי זה הנוסחא מבואר דלענין זכר לחרבן קתני. וכהני ברייתא דתני בתר הכי. ולמדנו דציור כבנין המלכים אסור אפי' הניח אמה על אמה. דבל"ז אפי' סיד לחוד אסור. וכן פסק הרמב"ם פ"ה מה' תענית תקנו חכמים שבאותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסויד ומכויר כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אע"א. והרי"ף ורא"ש שלהי מ' תענית הביא ברייתא דסד אדם ביתו בסיד ומשייר אמה ע"א. ולא הביאו ברייתא דאין מסיידין ואין מכיירין כו'. וגם הטור א"ח סי' תק"ט השיג על הרמב"ם שכ' דכבנין המלכים לעולם אסור. ותמה הב"י הרי ברייתא מפורשת היא. וגם נדחק בדעת הרי"ף שלא הביאה. וע"ע מש"כ הרדב"ז ח"ב סי' תר"מ בדעת הרי"ף שלא הביאה. והאמת יורה דרכו של הרי"ף דס"ל כגי' רבינו דלא מיירי לענין חרבן. וע"כ לא גרסי בזה"ז. והא דאסור היינו ציורין דאסור משום לא תעשון אתי. ואורחא דמילתא מציירין בנינים באלו הצורות. והא דתני אין מסיידין או דלא גרסי לה כמו בסיפא שהביא רבינו לקח חצר מכוירת כו' או אורחא דמילתא קתני שאין מציירין אלא על הסיד כמש"כ הב"י וממוצא דבר קשה דעת הרא"ש וטור דחיישי לחשדא דעשי'. והרי מפרשי ברייתא דב"ב משום עשי'. ואולי מחלקי בין בית שכבר קנה. ואיכא הפסד מרובה לשנות. משא"כ חותם:  


== ה ==
== ה ==


'''ברם צריך הלכה כריבר"י כו'. ''' חסר לפנינו הפשיטות. וכיב"ז יש בפ' מצורע סי' צ'. ושם נמצא בבה"ג הפשיטות בשמו ש"ר וכאן הוא חסרון דלא הדר. ומכ"מ בעיקר הפסק ידוע דהלכה כרבי מחבירו. ואפי' כנגד רבים מיבעי לרבינו בסי' קס"ט לענין הלכה. ותו דמכמה סתמי משניות מוכח דדרשינן כללי ופרטי. והא שפסק הרמב"ם בה' שבועות פ"ז ה"ד כר"ע לענין שבועות בטוי לשעבר. ומפרש הש"ס בשבועות ד' כ"ו דדריש רבויי ומיעוטי כבר הקשה הלח"מ שם. והנראה לי הטעם משום דבב"ק ד' נ"ד ב' מסיק הש"ס וכל רבויא הוא. וא"כ לא נצרכנו להא דר"ע לטעמי' אלא דניחא להש"ס לאוקמי' פלוגתיייהו לטעמייהו אבל סתמא דמתניתין דכר"ע אזל בתר האי תירוצא דב"ק דוכל רבויא הוא:  
{{העמקש|ה}} '''ברם צריך הלכה כריבר"י כו'.''' חסר לפנינו הפשיטות. וכיב"ז יש בפ' מצורע סי' צ'. ושם נמצא בבה"ג הפשיטות בשמו ש"ר וכאן הוא חסרון דלא הדר. ומכ"מ בעיקר הפסק ידוע דהלכה כרבי מחבירו. ואפי' כנגד רבים מיבעי לרבינו בסי' קס"ט לענין הלכה. ותו דמכמה סתמי משניות מוכח דדרשינן כללי ופרטי. והא שפסק הרמב"ם בה' שבועות פ"ז ה"ד כר"ע לענין שבועות בטוי לשעבר. ומפרש הש"ס בשבועות ד' כ"ו דדריש רבויי ומיעוטי כבר הקשה הלח"מ שם. והנראה לי הטעם משום דבב"ק ד' נ"ד ב' מסיק הש"ס וכל רבויא הוא. וא"כ לא נצרכנו להא דר"ע לטעמי' אלא דניחא להש"ס לאוקמי' פלוגתיייהו לטעמייהו אבל סתמא דמתניתין דכר"ע אזל בתר האי תירוצא דב"ק דוכל רבויא הוא:  


== ו ==
== ו ==


'''אמר ר"ה ברי' דר"א מפרקי' דרב אמי שמיע לי. ''' הכי גי' רבינו והיינו רב אמי תלמידו של רב. ולא רבי אמי תלמידו של ר"י. ור"ה בר אשי תלמיד רב ואמר משמו בסוטה ד' י"ו אר"ה בר אשי אמר רב. ובגמ' יש נוסחאות שונות. ואין להגיה שום נוסחא:
{{העמקש|ו}} '''אמר ר"ה ברי' דר"א מפרקי' דרב אמי שמיע לי.''' הכי גי' רבינו והיינו רב אמי תלמידו של רב. ולא רבי אמי תלמידו של ר"י. ור"ה בר אשי תלמיד רב ואמר משמו בסוטה ד' י"ו אר"ה בר אשי אמר רב. ובגמ' יש נוסחאות שונות. ואין להגיה שום נוסחא:


<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

גרסה אחרונה מ־04:46, 26 בנובמבר 2021

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

העמק שאלה TriangleArrow-Left.png נז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

(א) לא תעשון אפי' לאחרים דלאו איהו קא משתמש בה דאעשי' קא קפיד קרא. כ"כ הטור וש"ע יו"ד סי' קמ"א. וכ' הב"י בזה"ל נראה משום דכתיב סתמא לא תעשון אתי. ולא כתיב לא תעשו לכם. משמע דכל גוונא אסר עשי' ואפי' לכותים עכ"ל ולא נצרך רבינו הב"י לכך דאפי' אי כתיב לא תעשו לכם משמע ג"כ דעשי' מכ"מ אסור וכדתני' בת"כ קדושים פרשה א' ואלהי מסכה לא תעשו לכם יכול יעשו להם אחרים ת"ל לא לכם. אי לא לכם יכול יעשו לאחרים ת"ל לא תעשו לא לכם כו'. אלא שהרמב"ם ה' ע"ג פ"ל ה"ט לא שנה משנתו בזה האופן ע"ש ואכ"מ. עכ"פ מקור זה הדין לא מסברא אלא מדרשה דת"כ:

ב[עריכה]

(ב) והרי עשאום אחרים שרי לאישתמושי בהון ישראל. ומבואר בכל השאילתא דרבינו מיירי בשמשין שאפשר לעשות כמותן. עד לבסוף כתב א"נ ה"מ שמשין דאפשר לעשות כמותן כו' ומכ"מ ס"ל לרבינו דמותר להשתמש אם אחרים עשו לו וכדעת הטור ולא כהר"ן בשם מהר"מ מרוטנבורג שכ' דשמשין שאפשר לעשות כמותן וכן שרפים ואופנים ומה"ש אסור אפי' להשהותן מה"ת. וכתב הטעם דשמשין שאפשר לעשות כמותן דכיון דלתשמיש עבידי ודאי כדרך תשמישן א"ת. ועל הפרש בין חמה ולבנה בין שרפים ואופנים כ' דתרי דרשה נינהו ע"ש ובתו' יומא ד' נ"ד. וכ"ז שלא כדעת רבינו. דכייל כל הני אסורי על דרשה דלא תעשו אתי. וכולן בעשיה קפיד קרא ותו לא מידי:

ג[עריכה]

(ג) ול"ח לחשדא. שיחשדוהו שעשה בעצמו. והא דאי' בגמ' דא"ל שמואל לר"י סמי עיניה דדין משום חשדא. היינו כפרש"י שלא יאמרו לה הוא עובד. וכ"כ בה"ג ה' ע"ג ת"ר טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. והוא שיש עלי' צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון מ"ט משום חשדא דילמא אמרי קא סגיד לה עכ"ל. פי' הני תלתא דהיו רגילי לעובדן כדתנן פ' כה"צ המוצא כלים ועליהם צורת חמה צ"ל צ"ד יוליכם ליה"מ. ומפרש הש"ס ד' מ"ב דהני תלתא ציירי ופלחי להו. וכ"ת מ"ט דצ"ד אסור לחתום בה. הא אין בה משום לא תעשון. הא ל"ק דכשם דאסור להשהותן משום חשדא ה"נ אסור לעשותן משום חשדא כמש"כ הב"י לדעת שהטור שם. ובאמת לא מצינו דעת ראשונים ז"ל דאסור להשהות משום חשדא דעשי' זולת הרא"ש שכ' האי חותם מיירי בחמה ולבנה כוכבים ומזלות ופרצוף אדם שאסור לעשותן ואסור להשהותן משום חשדא. והרי כו"מ לא מצינו דציירי להו ופלחי להו. אלא משום חשדא דעשי'. ואחריו פסק כן הטור. אבל התו' שם בד"ה והאר"י לא כ"כ. שהרי פירשו דס"ד דאסור להשהות משום חשדא דעשיה ור"ל א"כ קשה על ר"ג ולא מהני ישוב דרבים. וס"ד דהש"ס דהני דאסור לעשות אסור אפי' בשוקע כמש"כ באמת הרמב"ן והר"ן ז"ל ומשני התם בחותמה בולט ומשום חשדא דעבודה. ובשוקע לא שייך זה החשד. והדר מקשה מר"ג ומשני דהוא כרבים דמי. הא מיהא מבואר דלהמסקנא לא חיישינן לחשד דעשי'. ומש"כ התו' סד"ה שאני דאנדרטי הי' דמות אדם כו'. היינו ג"כ משום עבודה. דלא עדיף מבשל כפרים דרגילי לעבדם. ומכש"כ לשיטת התו' בד"מ ב' ד"ה ובאנדרטי דרבנן לא פליגי על ר"מ אלא באנדרטי כו' ע"ש [וקצרה דעתי להבין מש"כ בבאורי הגר"א סי' קמ"א ס"ק כ"א בשם התו' להיפך] גם הרמב"ן והר"ן שהחמירו בזה הרבה מודו דמשום עשי' לא חיישינן לחשדא כמבואר בדבריהם וכמש"כ הט"ז שם ס"ק י"ב. והכי ודאי דעת הרמב"ם ז"ל ומש"ה מוקי ברייתא דחותם רק בצורת אדם. דא"א לפרש בצורת חמה ולבנה. דהרי ס"ל דלא רגילי לפלח אלא למזל חמה ולבנה כמבואר בהגהת רמ"א שם ס"ג ובכ"מ. וא"א לאוקמי במזל חו"ל או בצורת דרקון. דא"כ מותר לחתום בה. ובהא לא ס"ל כבה"ג והטור דבעשי' לחוד ג"כ איכא חשדא דעבודה. אלא ע"כ בצורת אדם דאיכא אסור עשי' מה"ת. ואיכא חשדא דע"ג בשהי'. והא דמקשה הש"ס על ר"ג והא ר"ג דיחיד הוי כו'. ע"כ לא גריס לה הרמב"ם ז"ל כמש"כ הגר"א שם. [ודעת בה"ג דדרך לעבוד ע"ג בחמה ולבנה כצורתם לפנינו. והכי דעת התו' דגרסי והא ר"ג כו']. והד"מ בסי' קמ"א כ' שהר"ן כ' בשם הרי"ף והרמב"ם דכל צורה שאסור לעשותן אסור להשהותן. ובעניי לא ראיתי רמז מזה בר"ן ורק דעת הרא"ש וטור הכי. ובאמת מגוף הסוגי' מוכחא הכי. דמקשה הש"ס והא ר"י דאחרים עשו לו וא"ל שמואל שיננא סמי עיניה דדין. התם בחותמה בולט ומשום חשדא וכדתני' חותמה שצורתה בולט כו'. ואי נפרש כרמב"ן ור"ן דס"ד דאפי' אחרים עשו לו אסור מה"ת כמו דלפי האמת לפי דעתם ז"ל בצורת שמשין שבמדור העליון. וס"ל דה"ה בשמשין שבמדור התחתון. ומשני דרק משום חשדא אסור. ובכל הצורות מיירי ולמ"ל להש"ס לדייק התם חותמה בולט. לימא אפי' שוקע ובצורות דאסור לעשות מה"ת כמו סברת המקשן. ובהנהו אסור אפי' שוקעות לפי שיטתם ז"ל ומש"ה אסור להשהות משום חשדא דעשי'. אלא פשיטא דלא חיישינן לזה ואי נפרש כהתו' דס"ד דאסור משום חשדא דעשי'. ועשי' אסור אפי' בשוקעת. ומשני דרק משום בולט ואיכא חשדא דע"ג. וממילא למדנו מהאי ברייתא דחותמה דמיירי בצורת אדם כמש"כ התו' סד"ה לא תעשון אתי. דמסתמא מיירי בפרצוף אדם דאין רגילין לחתום בצורת כו"מ כו'. דאפי' לעשותן אינו אסור אלא בבולט. הא מיהא למדנו לפי המסקנא דלא חיישינן לחשדא דעשי'. וא"כ קשה טובא לכאורה על הרא"ש והטור. וגם למאי נצרך רבינו לראי' דב"ב כמבואר בסמוך. הא מאותו סוגי' מבואר הכי. וצ"ל דס"ל כפי' התו'. וס"ד דחיישינן לחשדא דעשי' וא"כ אין נ"מ בין רבים ליחיד וקשה על ר"ג. ומשני דלא חיישינן אלא לחשדא דעבודה וא"כ ברבים ל"ח. והדר מקשה הא ר"ג יחיד הוה ומשני דדמי לרבים. וכישוב הש"ס. וכי הדר משני דלהתלמד שאני. הדר ס"ד דהש"ס למקומה דר"י משום חשדא דעשי' אסור. והרי מהסברא הי' לחוש לכך ג"כ. ומש"ה נצרך רבינו לראי' דב"ב דגם להמסקנא שרי להשהותן. כ"ז לפי' התו'. אבל לפי' הרמב"ן ור"ן לא עלה עה"ד לאסור משום חשדא דעשי'. היוצא מזה דהתו' ורמב"ם ורמב"ן ור"ן ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשי' ורבינו ובה"ג בראשם. והכי נהוג להשהות אפי' צורת אדם שלם. ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ג ג"כ כמש"כ הר"ן והגר"א שם ס"ק י"ח דלא כהגהת רמ"א ז"ל:

ד[עריכה]

(ד) כדתני' לקח חצר כו'. לפנינו אי' אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזה"ז לקח חצר מסוידת מכוירת כו' ולפי זה הנוסחא מבואר דלענין זכר לחרבן קתני. וכהני ברייתא דתני בתר הכי. ולמדנו דציור כבנין המלכים אסור אפי' הניח אמה על אמה. דבל"ז אפי' סיד לחוד אסור. וכן פסק הרמב"ם פ"ה מה' תענית תקנו חכמים שבאותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסויד ומכויר כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אע"א. והרי"ף ורא"ש שלהי מ' תענית הביא ברייתא דסד אדם ביתו בסיד ומשייר אמה ע"א. ולא הביאו ברייתא דאין מסיידין ואין מכיירין כו'. וגם הטור א"ח סי' תק"ט השיג על הרמב"ם שכ' דכבנין המלכים לעולם אסור. ותמה הב"י הרי ברייתא מפורשת היא. וגם נדחק בדעת הרי"ף שלא הביאה. וע"ע מש"כ הרדב"ז ח"ב סי' תר"מ בדעת הרי"ף שלא הביאה. והאמת יורה דרכו של הרי"ף דס"ל כגי' רבינו דלא מיירי לענין חרבן. וע"כ לא גרסי בזה"ז. והא דאסור היינו ציורין דאסור משום לא תעשון אתי. ואורחא דמילתא מציירין בנינים באלו הצורות. והא דתני אין מסיידין או דלא גרסי לה כמו בסיפא שהביא רבינו לקח חצר מכוירת כו' או אורחא דמילתא קתני שאין מציירין אלא על הסיד כמש"כ הב"י וממוצא דבר קשה דעת הרא"ש וטור דחיישי לחשדא דעשי'. והרי מפרשי ברייתא דב"ב משום עשי'. ואולי מחלקי בין בית שכבר קנה. ואיכא הפסד מרובה לשנות. משא"כ חותם:

ה[עריכה]

(ה) ברם צריך הלכה כריבר"י כו'. חסר לפנינו הפשיטות. וכיב"ז יש בפ' מצורע סי' צ'. ושם נמצא בבה"ג הפשיטות בשמו ש"ר וכאן הוא חסרון דלא הדר. ומכ"מ בעיקר הפסק ידוע דהלכה כרבי מחבירו. ואפי' כנגד רבים מיבעי לרבינו בסי' קס"ט לענין הלכה. ותו דמכמה סתמי משניות מוכח דדרשינן כללי ופרטי. והא שפסק הרמב"ם בה' שבועות פ"ז ה"ד כר"ע לענין שבועות בטוי לשעבר. ומפרש הש"ס בשבועות ד' כ"ו דדריש רבויי ומיעוטי כבר הקשה הלח"מ שם. והנראה לי הטעם משום דבב"ק ד' נ"ד ב' מסיק הש"ס וכל רבויא הוא. וא"כ לא נצרכנו להא דר"ע לטעמי' אלא דניחא להש"ס לאוקמי' פלוגתיייהו לטעמייהו אבל סתמא דמתניתין דכר"ע אזל בתר האי תירוצא דב"ק דוכל רבויא הוא:

ו[עריכה]

(ו) אמר ר"ה ברי' דר"א מפרקי' דרב אמי שמיע לי. הכי גי' רבינו והיינו רב אמי תלמידו של רב. ולא רבי אמי תלמידו של ר"י. ור"ה בר אשי תלמיד רב ואמר משמו בסוטה ד' י"ו אר"ה בר אשי אמר רב. ובגמ' יש נוסחאות שונות. ואין להגיה שום נוסחא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף