עונג שבת/ליל שבת בערבית

דינים המדברים מליל שבת בערבית ויש בו ד' סעיפים:
ברכו:

א תחילת התפילה של ברכו יאמר בחדוה ובנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה' המבורך את ה' דייק בגין למפתח לה בברכה ואסור לעמא קדישא למפתח בדינא. כגון והוא רחום יכפר עון וכו' בגין דאתפרשו מרזא דסטרא אחרא וכל מארי דדינא אתפרשן ואתעברו מיניה. ומאן דאתער הא לתתא גרים לאתערא הכי לעילא וכו' בהאי ברכאן שראן ישראל לברכא קלא אזלי בכולא רקיעא ומתקדשן בקדושה דמעלי שבתא זכאין אתון עמא קדישא דאתון מברכי ומקדשי לתתא בגין דיתברכון ויתקדשון לעילא כמה משיריין עילאין קדישין עכ"ל: (זוהר)

אתה קדשת

ב ואין י"ט מכין לשבת. דקרא משמע ביום הששי שהיה יורד המן ואמר במדרש דדרשינן שלא ירד המן לישראל בשבתו' ובי"ט. ויש מדרשו' חלוקו' דדרשינן ויברך ויקדש ברכו במן וקדשו במן. ובאתה קדשת, וקדשתו מכל הזמנים משמע דירד מן בי"ט ולפ"ז צריך לומר הששי משמע המבורר דהיינו חול דהיינו כמו הירך המיומנ' שבירך: (תוס' עירובין)

ופרוס עלינו

ג ת"ח כד אתקדש יומא במעלי דשבתא סכת שלום שריא עליה ומתפרש בעלמא מאן סכת שלום דא שבתא וכל רוחין ועלעולין ושדין וכל סטרא דמסאבא כלהו טמירין ועאלין בעינא דרחיא דנוקבא דתהומא רבא דהא כיון דאיתער קדושתא על עלמא רוח מסאבא לא איתער בהדיה ודא עריק מקמיה דא וכדין עלמא בנטירו עילאה ולא בעינן לצלאה על נטירו כגון שומר עמו ישראל לעד דהא ביומא דחול איתתקן ועלמא בעי נטירא אבל בשבת סכת שלם אתפרש עלמא ואנטר בכל סטרין ואפי' חייבי דגיהנם נטירין אינון וגלא בשלימו אשתכח עילאין ותתאין בג"כ בקדושא דיומא מברכים הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים אמאי ירושלים אלא דא היא מדורא דההוא סכה ובעינא לזמנא לההוא סוכה דיתפרש עלנא ולמשרי עמנא כאימא דשרי' על בנין ובגין דא לא דחלין מכל סטרין ועל דא הפורס סכת שלום: (זוהר בראשי' עמוד קכ"ט)

שלא לדבר בברכה א' מעין שבעה

ד איתא במדרש פעם א' נפטר רב א' ונתראה לתלמיד בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם על מצחו א"ל מפני מה אירע לך כך א"ל מפני שלא היה נזהר מלדבר בברכה א' מעין שבע וכשהחזן אומר קדיש ושלא היה נזהר לגלח צפרניו: (מטה משה סי' תי"א)

· מעבר לתחילת הדף