אבודרהם/ברכות השבח וההודאה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבודרהם ברכות השבח וההודאה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השער השמיני
ברכות השבח וההודאה

השער השמיני לבאר הברכו' שמברכי' על הראייה והשמע וכיוצא בהן מברכות השבח וההודאה

הרואה מקו' שנעשו בו נסי' לישראל כגון מעברו' ים סוף ומעברו' הירדן ומעברות נחלי ארנון וכיוצא בהם צריך ליתן שבח והודאה למקום בא"י אמ"ה שעשה נסי' לאבותי' במקום הזה. ובגמ' יליף לה מיתרו שנא' ברוך ה' אשר הציל וגו'. וכת' ה"ר גרשום ב"ר שלמה אע"ג דיתרו לא היה רואה מקום הנס ואנן הרואה תנן י"ל כיון שהיה רואה ישראל שנצולו מן הים כמו שראה מקום הנס דמי ולפי סברא זו אין המקום גורם דה"ה אם רואה אותם רבים שאירע להם הנס חייב לברך ע"כ.

ומקשי בגמ' ואניסא דרבים מברכינן ואניסא דיחיד לא מברכינן והא ההוא גברא דהוה אזיל בעברא דירדנא נפל עליה אריא איתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה אתא קמיה דרבא א"ל כי מטית להתם אימ' ברוך שעשה לי נס במקום הזה ומתרץ אניס' דרבי' כוליה עלמ' צריכי לברוכי אבל אניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה צריכי לברוכי וכוליה עלמ' לא צריכי. כך הוא גורס הרי"ף ורבי' האיי ורב אחאי וכן כתב הרמב"ם. ויש ספרים שאין כתו' בהם אלא אניס דיחי' הוא ניהו צריך לברוכי. ובירוש' משמ' כגרס' ראשונה דמבעיא ליה מהו שיברך אדם על נסי אביו ורבו אם היה מסויים כגון יואב בן צרויה וחביריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל וחביריו מברך נס של שבטים מהו שיברך מאן דאמ' כל שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך מאן דאמ' כל השבטי' איקרו קהל אין צריך לברך ש"מ דבעי לברוכי על נסי אביו ורבו. ומצאנו ברב חסדא בגדתאה ורבנן דאודו בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא כדאתפח רב יהודה אלמ' על נסי רבו נמי מחייב לברוכי.

כת' ה"ר אשר מלוניל הא דמברכינן בין אניסא דרבי' בין אניס' דיחיד דוק' בנס שהוא יוצא ממנהג העולם או מדרך התולדת כגון מעברות הים ומעברו' הירדן והדומה להם וכמר בריה דראבנא דאיתרחיש ליה ניסא ונפק ליה עינא דמיא בפקתא דערבו' אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לדי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך שעשה לי נס במקום הזה וא"ת והרי פורים שהיה נס כמנהג העולם ומברכינן שעשה נסי' וי"ל התם נמי יצא ממנהג העולם מפני שני דברים הא' שבטל כת' המלך והוא הפך דת פרס ומדי והשני שהרג קרוב לשמונים אלף מאומתו בעבור אהבת אשה אחת ואין זה מנהג העלם וטבעו ובחנוכה לאו משום מעשה דיהודית מברכין שעשה נסים אלא משום פך השמן שהיה חתום בחותמו של כ"ג ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימי שהיה כמעשה אליהו ואלישע ע"כ. וכת' ה"ר גרשום ב"ר שלמה פעם א' קם א' מהמון העיר שאירע נס לבנו וברך בבית הכנסת הגומל ואני גערתי בו מפני שטעה ב' טעיות ובירך ברכ' לבטל', הטעות הא' כי אפי' על נס עצמו אינו חייב' לברך הגומל אלא ברוך שעשה לי נס א"כ שלא כדין בירך ששנה מטבע הברכה שנתקנה לנס ובירך ברכה אחרת שלא נתקנה אלא בד' הצריכין להודות ועוד כי אפי' הברכה ההיא הנתקנה לנס לא היה לו לברך אותה אלא במקום הנס, והטעות האחר שאפי' ברך ברכת הנס ובמקום הנס שלא כדין בירך כי האב אינו חייב לברך על נס בנו אלא הבן ובן הבן מחוייבין בנס אביהם ואבי אביהם עכ"ד.

ד' צריכין להודות ואלו הן יורדי הים והולכי מדברות וחולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים. יורדי הים שנא' יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשה ה' וגו' וכתי' וישמחו כי ישתוקו וגו' וכתי' יודו לה' חסדו. הולכי מדברות שנא' תעו במדבר וגו' וכתי' וידריכם בדרך ישרה וגו' וכתי' יודו לה' חסדו. וחולה שנתרפא שנא' אוילים מדרך פשעם וגו' כל אוכל תתעב נפשם וגו' וכתי' ישלח דברו וגו' יודו לה' חסדו. וחבוש שיצא מבית האסורים שנא' יושבי חשך וצלמות וגו' וכתיב יוציאם מחשך וצלמות וגו' וכתי' יודו לה' חסדו. נשאל רבי' האיי למה התלמוד מונה אלו הד' הצריכין להודות על זה הסדר ואינו מונה אותם כסדר שהם כתובים בתלים הולכי מדברות וחבוש שיצא מבית האסורים וחולה שנתרפא וירדי הים. והשיב כי הפסוק מונה תחלה המסוכן יותר והתלמוד מונה הרגיל ומצוי תחלה שיורדי הים מצויים יותר מהולכי מדברות וכל א' וא' מחבירו, וסימן לאלו הד' וכל החיים יודוך סלה חיים נוטריקון חבוש ים ייסורין דהיינו חולה מדבר.

מאי מברך אמ' רב יהודה בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב ע"ש אשירה לה' כי גמל עלי. אמ' אביי וצריך לאודויי באנפי י' שנאמר וירוממוהו בקהל עם. אמ' רב הונא והוא דאיכא תרי רבנן בהדיהו דכתי' ובמושב זקנים. מתקיף לה רב אשי ואימ' כלהו רבנן מי כתי' בקהל זקני' בקהל עם כתי' ואימ' בי עשרה ותרי רבנן קשיא. וכתבו התוספו' כיון דלא איפשיט' לן לחומרא בעי' תרוייהו. והרי"ף והר"מ במז"ל כתבו לקולא ולא בעי' תרוייהו אלא י' וב' מהם ת"ח. והשומעי' אותו מברך אומרי' לו אשר גמלך כל טוב וחן וחסד וחמלה הוא ברחמיו יגמלך כל טוב סלה.

י"א שאין מברכין ברכ' הגומל כשהולכין מעיר לעיר דס"ל שלא הצריכו להודו' אלא להולכי מדברו' דשכיחי בהו חיות ולסטים. והא דאמרי' בירוש' כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך בלבד שכל הדרכים צריך אדם לבקש רחמים על נפשו אבל ברכת הגומל במקום סכנה איתקון. אבל עתה נהגו העולם לברך ברכ' הגומל אפי' כשהולכין מעיר לעיר וכן כת' הרמב"ן ואמרי' בירוש' ר' ינאי כדהוה נפיק לאכסניא הוה מפקיד גוא ביתיה דכל הולכי דרכים בחזקת סכנה. וא"ת ההולך תחת קיר נטוי דאמרי' בגמרא שמזכירין עונותינו של אדם יברך הגומל כיון שעבר. וי"ל שזה אינו נחשב סכנה כ"כ לפי שהוא דבר קצר וקל לעבור במהרה אבל הולכי דרכים שהוא דבר ארוך צריך לברך הגומל. וכת' בה"ג שכשיש לו לילך פרס' או יותר אומ' תפלת הדרך אבל פחות מפרסה אינו אומרה. ש"מ דס"ל דשיעור מהלך דרך פרסה הוי.

ולענין חולה כת' ה"ר יוסף דוק' חולה שנפל למט' אבל אם חש בראשו או במעיו אינו צריך לברך וכן כתבו התוספות אבל בערוך כתי' אפי' חש בראשו או במעיו צריך לברך וכן כתב הרמב"ן וכן נהגו.

הרואה אשתו של לוט מברך בא"י אמ"ה דיין האמת ועל לוט מברך בא"י זוכר הצדיקים פי' שזכר את אברהם במה שהציל את לוט שנאמ' ויהי בשחת אלקים וגו'.

הרואה מקום שעובדין בו ע"ז מברך בא"י אמ"ה שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. ע"ש ה' ארך אפים אף לרשעים שהשם צוה לעקור כל ע"ז שבארץ ישראל שנא' אבד תאבדון וגו' וע"ז היא קיימת לפי' הוא ארך אפים.

הרואה מקום שנעקר' ממנו ע"ז אם בארץ ישראל מברך בא"י אמ"ה שעקר ע"ז מארצנו. שהשם צוה לעוקרה כמו שאמרנו. ועוד כתי'ונתצתם את מזבחותם וגו'. ואם בחוצה לארץ מברך בא"י אמ"ה שעקר ע"ז מן המקום הזה וזהו ע"ש והאלילים כליל יחלוף שהוא מדבר בכל מקום שיהיו. ואומ' אח"כ בין בארץ בין בחוצה לארץ כשם שעקרה ע"ז מן המקו' הזה כן תעקרם מכל המקומו' שהרי טוב בעיניו לעקרם לעתיד כמו שאמרנו והשיב לב עובדיהם לעובדך זהו לעתיד שנא' לקרא כלם בשם ה' וגומר והוא מבקש מאת השם שיגיע אותו זמן. ורש"י פי' על פושעי ישראל הוא מתפלל.

הרואה בבל הרשעה צריך לברך ה' ברכות ואלו הן. ראה בבל הרשעה מברך בא"י אמ"ה שהחריב בבל הרשעה פי' שהיו עובדין בה מרקוליס ומריעין בה לישראל. ראה ביתו של נבוכדנאצר הרשע מברך בא"י אמ"ה שהחריב ביתו של נבוכדנאצר הרשע. ראה מקום המרקוליס מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. ראה מקום שנוטלין ממנו עפר מברך בא"י אמ"ה אומר ועושה וגוזר מקיים. שכך גזר הב"ה על בבל שנאמ' וסחתי עפרה ממנה וטאטאתיה במטאטי השמד וקיים גזרתו. ראה גוב של אריות שנצל ממנו דניאל וכבשן האש שנצלו ממנו חנניה מישאל ועזרי' מבר' בא"י אמ"ה שעשה נס לצדיקים במקום הזה. והיה קשי' לי דאמרינן בגמ' דאניסא דיחיד לא צריכי רבי' לברוכי כמו שאמרנו למעלה והא ודאי ניסא דיחיד הוא עד שמצאתי בחדושי דב"ש תירוץ לקושיא זו וזה לשונו הא לא קשיא דכניסא דרבים דמי כיון שיש בו קדוש השם דהא אמר ליה אלהך די אנת פלח ליה בתדירא וגו' והצילו השם מן האריות אין קדוש השם גדול מזה וכן בכבשן האש ועל כל נס שיש בו קדוש השם ואפי' של יחיד מברכינן ע"כ. ומצאתי סיוע לדבריו מדאמרי' בירושלמי שאם היה אדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל וחביריו מברך.

הרואה אכלוסי ישראל מברך בא"י אמ"ה חכם הרזים. על שם וגלי רזיא ור"ל ברוך היוצא יחד לבם ואעפ"כ מבין את כל מעשיהם לפי שאין דעותיהם ולא פרצופותיהם דומות זו לזו. ואמרינן בתוספתא שאין אכלוסא פחותה מס' רבוא דהיינו שש מאות אלף.

הרואה חכמי ישראל מברך בא"י שחלק מחכמתו ליריאיו. הרואה חכמי אומות העולם מברך בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לבשר ודם. הרואה מלכי ישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליריאיו. ע"ש והכבוד מלפניך ועל שם מי זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. הרואה מלכי אומו' העולם מבר' בא"י אמ"ה שנתן מכבודו לבשר ודם. ואמרי' בפ' הרוא' המתנשא לכל לראש א"ר חייא בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה. פי' לראש למנות כל ראש. ופי' ריש גרגותא בור שממנו משקין השדות ור"ל אפי הממונה על אותו בור לומ' זה ישקה ממנו תחלה שהיא שררה מועטת מן השמים מנוהו. והטעם שאומ' בישראל לשון חלק ובאומות העולם לשון מתנה מפני שהחלק הוא כמו הצנור משך מן הנהר שאיפשר להרחיבו ולהגדילו ואיפש' לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה ובישראל כתיב כי חלק ה' עמו ולפי' זכותם מתרבה ומתמעט ואין חלק אלא ליראיו בין בחכמה בין בממלכה. בחכמה יראת ה' היא חכמה, בממלכה צדיק מושל יראת אלהים. וחכמי אומות העולם חושבי' כי חכמתם מעצמם ומלכותם בגבורתם שכן אמר מלך אשור בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי ונבוכדנצר אמ' אעלה על במותי עב אדמה לעליון. אבל ישראל אינם כן שהרי דוד אמ' לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא איך בשם ה'. ולכן קורא לגוים בשר ודם ולישראל יראיו.

הרואה בתי ישראל ביישובן אפי' בארץ ישראל מברך בא"י מציב גבול אלמנה. על שם ויצב גבול אלמנה. פירו' ברוך מעמידנו אפי' בשפלותינו וכנסת ישראל היא היום כאלמנה הלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור ונוהגת אלמנות חיות וזש"ה היתה כאלמנה לא אלמנה ממש. בחרבנן אומ' בא"י אמ"ה דין האמת. ע"ש אל אמונה ואין עול וכתי' צדיק אתה ה' וישר משפטיך.

הרואה קברי ישראל מברך בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין . כלומ' במעי אמכם שנא' אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ מדקאמ' עושתי ולא אמ' נעשיתי בסתר יראה כי דן עליו תחלה שיהיה נוצר. והיינו דתנן במס' אבות ואל כרחך אתה נוצר. ודן אתכם בדין כלומ' לאחר שנולדתם. וכלכל אתכ' בדין כלומר בחייכם דן אתכן על צרכיכם אם יהיו בקושי או בריוח. והחיה אתכם בדין שקבע לכם מספר ימי חיכם בדין הן הרבה הן מעט. והמית אתכם בדין כשגזר עליכם מיתה והיינו דתנן במסכ' אבות ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ויודע מספר כלכם בדין על דרך כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יספור שאפי' לאחר מיתה אין נסתר מנגד עיניו. ועתיד להחיותכם ולהקימכ' בדין חיי העולם הבא כלומ' אם היו זוכים לתחיית המתים ולא תהיו כרשעים שנא' בהם ישובו רשעים לשאולה כי אין להם חלק לעלם הבא. בא"י מחיה המתים פירשנוהו בשמנה עשרה. ואח"כ אומ' יחיו מתוך נבלתי יקומון וגו'.

הרואה את חבירו לאחר שנתרפא מחליו אומ' בריך רחמנא מלכא דעלמא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. לאחר ל' יום מברך שהחיינו. ודוק' בחבירו החביב לו ותאב לראותו אבל לא לכל אדם. לאחר י"ב חדש מברך בא"י מחיה המתים. לפי שהמת משתכח מן הלב לאחר י"ב חדש שנא' נשכחתי כמת מלב וגו' וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב דיאוש בעלים לאחר י"ב חדש דתנן בבבא מציעא בפ' אלו מציאות מי שמצא כלי או שום אבדה חייב להכריז ג' רגלים פסח שבועות סוכות אבל לא ד' לפי שכבר נתיאשו ממנה בעליה.

הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלוקן ואת הקפח ואת הננס ואת הברדניקוס ופתוי הראש מברך בא"י משנה הבריות . כושי שחור הרבה. גיחור אדום הרבה ופניו מנומרים רושו בלע"ז. לוקן לבן הרבה. קפח פי' שנקפחה קומתו ונעשית כקשת. ננס קצר הרבה אינחנו בלע"ז. ברדניקוס פרש"י פיו עקום. ובערוך מפ' מי שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם וכן פי' רבי שרירא. פתוי הראש פרש"י ששערו דבוק זה בזה כנמטי. וי"מ רחב הראש והוא משונה משאר בני אדם שהוא סגלגל וזהו רחב מלמעלה. והוא מלשון רוחב היריעה דמתרגמינן פותיא דיריעתא וכן יפת אלהים ליפת. הרואה את החגר ואת הקטע ואת הסומא ואת בוהקנין ומוכי שחין מברך בא"י אמ"ה דיין האמת שדן עליהם בעונם אלו הנגעים. ואם ממעי אמם הם מברך בא"י אמ"ה משנה הבריו'. פי' חגר מרגלו אחת וקטע שנקטעו שוקיו או שיבשו והולך על ברכיו. ורש"י פי' חגר מרגלו וקטע מידיו. ואת הסומא פי' משתי עיניו. ואת הבוהקין פי' שפניו לאות חפירו' חפירו' וירוגושו בלע' מלשון בוהק הוא ובהרת ת"י בהקיתא. וכת' הראב"ד דוק' על מי שמצטער עליו דומי' דבריו' טובות שיש הנאה לרואה אבל על גוי אינו מברך. וה"ר אברהם ב"ר יצחק אב ב"ד כת' בתשובת שאלה שאפי' על גוי מברך משנה הבריות. הרואה את הפיל ואת הקוף ואת הקיפוף מברך בא"י אמ"ה משנה הבריות. קפוף ינשוף תרגומו קפופא ויש לו לחיים קפופא כאדם וקורין לו בערבי ממירה.

הרואה בריות טובות ואילנות טובות מברך בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו ע"ש אשרי העם שככה לו וכתי' כל פעל ה' לענהו. וכת' ה"ר גרשום ב"ר שלמה בריות טובות אפי' גוים דלא גריעי מבהמה יפה. הרואה אילנות פורחים וניצנים עולים בשדות בימי ניסן מברך בא"י אמ"ה שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות ליהנות בהם בני אדם. ואם איחר לברך עד שגדלו הפירות יברך עוד.

הרואה פרי חדש כת' רש"י שמברך שהחיינו וכן כת' הרמב"ם. אבל העולם לא נהגו כן אלא בשעה שאוכלו אז מברך כמו עשיי' סוכה ולולב שאין אומ' שהחיינו עד שעת הקדוש בסוכה ונטילת הלולב.

על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמי' ועל הרוחות מברך בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם . פי' ברוך הנותן כח לטבע להראות כחו של יוצר בראשית כדי שיראו מלפניו. ואם רצה מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. מאי זיקים כוכבא דשביט ובלשון ארמי ניצוצי אש זיקוקין דנור והוא כוכב היורה כחץ ברקיע השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט. מאי זועות גוהא פי' רעידת הארץ. וגר' בירושלמי על הברקים ר' ירמיה בשם רב חסדא דיו בפעם א' בכל יום, ר' יוסי בעא במה אנן קיימין אם בטורדין דיו בפעם א' אם במופסקין מברך כל פעם ופעם. פי' טורדין שלא נפזרו העבים בנתים מופסקים שנתפזרו העבים בנתם. חייליה דר' יוסי, פי' הוכחתו של ר' יוסי, מן הדא היה יושב בחנותו של בשם כל היום אינו מברך אלא פעם א' היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם, היה יושב בבית הכסה אם היה יכול לצאת ולברך תוך כדי דבור, פי' של רעמים, יצא ואם לאו לא יצא. מאי רוחות זעפא כלומ' רוח סערה חזקה ביותר.

על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרו' ועל המדברו' מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. פי' כין שייסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשמכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדין הוא קיים קל וחומר לעושהו שהוא קיים. וכת' ה"ר שמשון דדוקא בהרים ובגבעות המשונים ונכרת גבורת הבורא בהן וכן נהרות המשונים כגון פרת וחדקל מברך ברכה זו.

הרואה הים הגדול מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול. פי' הים המקיף הנקרא ים אוקיאנוס ומתוך חשיבותו קבעו לו ברכ' בפני עצמו.

הרואה הקשת מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. זוכר הברית שנא' והיה לאות ברית וזוכר שנשבע שלא יביא עוד מבול וכשרואה את הרשעים רוצה להחריב את עולמו ורואה הקשת וזוכר הברי' ונמנע. ואין לומ' שצריך הב"ה זכירה שהרי אין שכחה לפניו אלא מרא' לעולם כשהם רואים את הקשת שרבו רשעי ישראל ואלמלא השבועה היה מחריבו. נאמן בבריתו שלא יעברנו אע"ף שרבו הרשעים. וקיים במאמרו אפי' לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמ' ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו. שאל הרא"ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין והא אמרי' בחגיגה בפ' אין דורשין המסתכל בקשת עיניו כהות. והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה.

הרואה חמה בתקופתה לבנה בטהרתה כוכבים במשמרותם ומזלות בעתם מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. ופי' הרמב"ם ז"ל חמה בתקופתה זהו ליום תקופת ניסן של תחלת מחזור של שמנה ועשרים שהתקופה בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך, לבנה בטהרתה זהו כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, כוכבים במשמרותם זהו כשיחזור כל כוכב וכוכב מחמשת הנשארי' לתחלת מזל טלה ולא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, ומזלות בעתם זהו בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצת המזרח על כל א' מאלו מברך.

הרואה לבנה בחדש' מברך בא"י אמ"ה אשר במאמרו שחקי' ע"ש מי יספר שחקים בחכמה וכתי' בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם השלמת זה הפסוק הוא. חק וזמן נתן להם על שם חק נתן ולא יעבור כלומ' החק והזמן שנתן להם בתחלת בריאתם אינם עוברים אותו כי כן יהיה לעולם לא ישתנה סדרם וזש"ה כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וככבים לאור לילה וכתי' בתריה אם ימושו החוקים האלה וגומ'. וזהו שאומ' שלא ישנו את תפקידם פי' מה שהם ממונים ומופקדים עליו. ששים ושמחים לעושת רצון קוניה' פירשנוהו ביוצר של שבת. פועל אמת שפעולתו אמת לבורא הוא חוזר שהוא פועל אמת וגם הפעולה עצמה היא אמת שהיא קיימ' שנא' ויעמיד לעד לעולם. י"מ פועל אמת שפעולתו אמת שבדין מיעט את הלבנה. וי"ג פועלי אמת שפעולתם אמת חוזר על צבא השמים שפעולתם אמת ואינם משני' את סדרם. ללבנה אמ' שתתחדש בכל ל' יום. עטרת תפארת ע"ש והיית עטרת תפארת ביד ה'. לעמוסי בטן כדי שיהיו ישראל מונין לחדושה שנקראי' עמוסי בטן שנא' העמוסים מני בטן. שהם עתידים להתחדש כמותה ע"ש תתחדש כנשר נעוריכי ואמרינן נמי בפרקי ר' אליעזר רשב"ג אומ' עתידין ישראל להתחדש ולהתקדש כמו שהלבנה מתחדשת ומתקדש'. ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו שהוא ימלוך עלינו בכבוד מלכותו. בא"י מחדש החדשים בכל ל' יום כמו שאמרנו.

ואמרי' במ' סופרים שקודם שיתחיל לברך על הלבנה שתולה עיניו כנגדה ומישר את רגליו ומברך. ואחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך בר"ת יעקב מפני שנמשל ללבנה. ואומ' במס' סופרים שאומ' ג' פעמים סימן טוב תהיי לישראל ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול ליגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי ואומ' תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומ' אותו למפרע קנית זו עם יעבור עד ה' עמך יעבור עד כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד (תפול) [אימתה] עליהם תפול. ואומ' תפול עליהם וגו'.

וגרסי' בסהדרין בפ' היו בודקין כל המברך על ר"ח בזמנו כאלו מקביל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם וכתי' התם זה אלי ואנוהו. כלומ' שאע"ף שאין הב"ה נראה לעין הוא נראה ע"י גבורותיו ונפלאותיו כענין שנא' כן אתה אל תסתתר אלהי ישראל מושיע שעשית להם כמה נפלאות ואתה מושיע אותם בכל שעה ועל ידי תשועתך אתה מתגלה לבני אדם ומכירים אותך וגם בכאן ע"י שמחדש הלבנה הוא מתגלה לבני אדם. עוד גרסינן התם תאנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני השכינה דיין אמ' אביי הילכך מעומד.

ואמרי בירושלמי אין מברכין על (הריח) [הירח] עד שיתבשם. י"מ עד מוצאי שבת שיברך על הבשמים. וי"מ עד שיהיה האור שלו מתוק ואדם נהנה ממנו וזהו לאחר שנים או ג' ימים דיריח בן יומו אין אדם נהנה מאורו. וזהו הנכון. וכתו' במדר' אין מברכין על הלבנה אלא בלילה שנא' עשה יריח למועדים. ואמרי' במס' סופרים אין מברכין על היריח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ע"כ. ודוק' אם לא שהמתין כל כך במוצאי שבת עד שיעבור הזמן שיהיה יותר מט"ו יום מן המולד כי יכול לברך על הלבנה עד תחלת י"ו שתתמלא פגימת' דהיינו כל זמן חדושה אבל לאחר חדושה אינו מבר'.

ואמ' בפ' היו בודקין כיון שדרך הלבנה להיות פגומה לא מברכינן דיין האמת. והקשו התוספו' א"כ בלקות המאורות שאין דרכן בכך למה אין מברכין דיין האמ'. ותר' שאינן אלא לפי שעה.

הבונה בית חדש או קונהו או נוטע כרם או שדה או קונהו או קונה כלים חדשים אפי' יש לו כיוצא בהם מברך שהחיינו . פי' שנתן לנו חיים וקיים אותנו לזכות בדבר זה. וכתבו התוספות שאין לברך אלא על דברים חשובים דומיא דבונה בית חדש. אבל דבר שאינו חשוב כ"כ כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות וכיוצא בהן אין לברך שהחיינו. וכת' הרא"ש י"ל הכל לפי שהוא אדם שיש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בכלים חשובים כדאית' בנדרים פר' הנודר מן המבושל דר' יהודה לא היתה לו אלא גלימא רעועה וכדנפקא דביתהו לשוקא מכסי' בה וכדמצלי ר' יהודה מכסי בה וכדמכסי בה היה מברך ברוך שעטני מעיל לפי שהיה חשוב עליו כמעיל לעשיר עכ"ד. וכת' בעל ספר המצות שאם קנה לו ולביתו שמברך גם הטוב והמטיב. ואמרינן בירושלמי א"ר חייא בר אבא לא סוף דבר חדשים אלא אפי' הם שחקים והם חדשים לו ר' יעקב בר זבדי משום ר' חייא בר אבא קנה אומר שהחיינו נתנו לו במתנה אומ' הטוב והמטיב לבש אומ' ברוך מלביש ערומים. וכתב הרא"ש וצ"ע דבגמר' דידן לא מצאנו הטוב והמטיב אלא היכא דאיכא אחרינא בהדיה ול"נ דהכא נמי איכא אחרינא בהדיה המטיב לנותן אם המקבל עני שזכהו השם וחנהו ממון לעשות בו צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שקבל מתנתו. וגם משמ' מן הירושלמי דבשעת קניה יש לו לברך אע"פ שעדין לא נשתמש בהם שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בשעת קניתם כדרך שמברך על הגשמים בשעת ירידתם אע"פ שאין הנאתם נכרת מיד עד כאן דבריו.

על שמועות טובות מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב . שכיון שנא' תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית ומשבח אותה הכתוב יש לנו להודו' עליה לשם. ועל שמועות רעות מברך בא"י אמ"ה דיין האמת . שכיון שנא' ושמועה רעה תיבש גרם ומגנה אותה הכתוב יש לנו להצדיק עליה את הדין. אמרו לו מת אבי' וירשתו אי איכא אחריני דקא ירתי בהדיה בתחלה מברך דיין האמת ולבסוף שהחיינו.

וחייב אדם לברך על הרעה בטובת נפש כדרך שהוא מברך על הטובה בשמחה שנא' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, בכל לבבך בשני יצריך, פי' מריבויא דכל קא דריש ביצר טוב וביצר רע שיסור מרע ויעשה טוב לאהבתו, ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך קבל מאהבה, ובכל מאודך בכל ממונך שאם נתן לך ממון יתר מכדי חייך שבכל יום ויום אהוב את ה' בו ותן ממנו למי שאין לו כדי חייו לאהבתו כי הוא אוהב עניים וצוה לתת להם די מחסורם ולהחזיק מי שמטה ידו כדי שלא יפול בכמה מקומות הזהירה תורה על הצדק, ד"א בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו וכתי' חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה וכתיב באלקים אהלל דבר בה' וכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכתיב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, פירוש על הלקיחה כמו על הנתינה. ולעולם יהי רגיל אדם לומ' כל דעבדין מן שמיא לטב פי' ואפילו רואה הדבר בהפך. ולעולם יהיו דבריו של אדם מעטים לפני הב"ה שנא' ואל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים וגו'.

ומברך על הטובה מעין הרעה כגון שמצא הוא ואחר עמו מציאה מברך הטוב והמטיב ואע"פ שהוא דואג שמא ישמע המלך ויקח ממנו וגם שמא יעליל עליו לקחת שאר ממונו עכשיו טובה היא אצלו ולבו שמח ובוטח כי שמא לא ישמע בית המלך. ומברך על הרעה מעין הטובה כגון שנכנס נהר בשדהו אע"פ שלסוף תזדבל השדה ותשביח עכשיו רעה היא אצלו ומברך דיין האמת שאין מברכין על העתיד אלא על מה שאירע עתה. ואמרי' בתנחומ' ג' דברים הן שאין אדם רוצה שיבאו לו עשב בקמה ונקבה בבניו וחומץ ביינו. ואם החמיץ יינו אמרינן בירושלמי שמברך דיין האמת. אבל על העשב בקמה ועל הנקבה בבניו אין לו לברך דיין האמת דבשלמה אם היה לו חשוב והחמיץ יברך על אבדתו דיין האמת אבל אם בא לו עשב בקמה ונקבה בבניו ולא נהפכו החטים לעשבים והבן לא נהפך לנקבה שאם לא רצה הבורא לתת לו הכל חטים והכל זכרים אין לו לברך דיין האמת על מה שלא נתן לו הבורא כי אם על מה שנתן לו ונתקלקל או אבד או מת.

על גשמים מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב והני מילי דאית ליה ארעא לדידיה ואיכא שוטפא בהדיה. אבל אי ליכא שוטפא בהדיה מברך שהחיינו כדתניא קצרו של דבר על שלו מברך שהחיינו ועל של חבירו מברך הטוב והמטיב. ואי לית ליה ארעא מברך מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו וחות' בא"י רוב ההודאות ואל ההודאות. זו היא גרסת הרי"ף. וכת' הרא"ש ולא נהירא מה שכת' שצריך שיהיה עמו שותף דהא כיון שיש לו קרקע כל שכניו שותפין עמו דהא על מת אביו והוא יורשו מברך הטוב והמטיב ומשום דאיכא אחריני דירתי בתריה ולא פליג אפילו חלק נכסיו על פיו אלמא לא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בשורה טובה גם לאחרים בשלהם, הילכך גרסי' בגרס' הספרים. הילכך אידי ואידי דאית ליה לדידיה ולא קשיא הא דאית להו לאחריני בהדיה הא דלית להו לאחריני בהדיה, פירוש בית חדש וכלים חדשים דלית להו לאחריני בהדיה מברך שהחיינו אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי שדות מברך הטוב והמטיב והיכא דלית ליה ארעא מברך מודים אנחנו לך וכו' עכ"ד.

ואמרינן בפ"ק דתעניות מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה. וכת' הריא"ף בתשובה שאלה וזה לשונו וששאלתם מהו חתן לקראת כלה לפי שנקראת ירידת גשמם רביעה כדאמרינן מאי רביעה א"ר אבהו דבר הרובע את הארץ כדר' יהודה אמר רב מטרא בעלא דארעא שנא' והולידה והצמיחה, וכשרואין לחלוחית הגשמים יורדין על אותה לחלוחית ומתפצעת אומר זו היא יציאת חתן לקראת כלה ומברכין. והרא"ש פי' שהטיפות שירדו על הארץ עולות לקראת הטיפות היורדות עוד. וכתב הרמב"ם ז"ל מאמתי מברכין על הגשמים משירבו המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים וילכו אבעבועות זו לקראת זו.

ההולך למוד את גרנו אומ' יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו. על שם שכתו' בפרש' מעשרות למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה כי ידוע הוא שהב"ה שולח ברכה בכרי כיון שהוא רגיל לעשר שנא' הביאו את המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די א"ר יוחנן מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומ' די, אבל יש ברכה בכרי אחד יותר מאחר לכך מתפלל שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו פי' ברכה גדולה. התחיל למוד אומ' בא"י אמ"ה השלח ברכה בכרי הזה. השולח ר"ל אשר שלח כמו המוציא לחם אשר הוציא כי בוטח הוא בשם שכבר שלח בו ברכה כיון שהתחיל למוד כדי לעשר. כרי הוא גל של תבואה והוא מלשון רז"ל נתמרח הכרי. מדד ואח"כ בירך הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.

היוצא לדרך מתפלל תפלת הדרך . יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותסמיכנו לשלום ותחזירנו לביתנו לשלום ותנחנו אל מחוז חפצנו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ותננו לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואנו ותשמ' תפלתנו כי אתה שומע תפלת כל פה בא"י שומע תפלה. ושואל בפ' תפלת השחר אימת מצלי א"ר יעקב אמ' רב חסדא משעה שיאחז בדרך ועד כמה עד פרס'. ופי' בה"ג כשיש לו לילך פרסה או יותר מברך אותה אבל פחות מפרסה אינו מברך אותה מפני שאינו מקום סכנה. וקימא לן התם שמתפללין תפלה זו מעומד וגרסינן בירוש' בפר' אין עומדין ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי בשם ר' יוחנן לעולם אל יהי פסוק זה זז מפיך ה' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה, ר' יסא ב"ר בון בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן וחבריה ה' צבאות אשרי אדם וגו', ר' חזקיה בשם ר' יוחנן ור' אבהו יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתצילנו משעות הקשות המתרגשות לבא בעולם, ר' יסא בשם ר' אבהוא יר"מ ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתצילנו משעות החצופות היוצאות המתרגשות לבא בעולם.

הנכנס לכרך בכניסתו אומ' יהי רצון מלפנך ה' אלקי ואלקי אבותיי שתכניסני לכרך זה לשלום. כמו שמצינו ביעקב שהיה מתפלל לשם שיצילהו בדרך ויכנס לשלום למקום שהיה הולך שנא' אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל וגו' ואע"ף שהיה צדיק היה מפחד שמא יגרום החטא. נכנס לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהכנסתני לכרך זה לשלום. שגם כן מצינו ביעקב כשהיה בעיר שכם הודה לשם אשר נחהו לשלום שנאמ' ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' וכתי' ויצב שם מזבח ויקרא לו וגו'. וגם מטעם זה למדו רז"ל ואמרו בקש לצאת אומ' יהי רצון מלפני ה' אלקי ואלקי אבותי שתוציאני מכרך זה בשלום. יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שתוציאני לשלום כך תצעדני לשלום ותוליכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך. והטעם כשם שהיוצא מביתו צריך לימלך בקונו תחלה משיאחז בדרך כמו שאמרנו כך הנכנס לכרך גדול של גוים דשכיחי פריצי צריך לימלך בקונו תחלה קודם בואו וקודם צאתו שאפי' אם הוא מקום שהורגין בו לגזלנין ולהרגנין מ"מ כיון שהוא נכרי ושכיחי פריצי שכיחי טרדות ואיפשר שמעלילין עליו ולא יזדמן לו שם אדם מלמד זכות והורגין אותו בדיניהם.

הנכנס לבית הכנסת אומר ואני ברוב חסדך אבא ביתך וגו' וכשיצא אומר ה' נחני בצדקתך וגו'. ותמצא באלו ב' פסוקים י"ח תיבות כנגד י"ח ברכות.

הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שיהא לי עסק זה לרפואה. פי' שההקזה היא סכנה שמא יחתוך וורידי הדם וימות. כי רופא חנם אתה ורפואתך אמת שנאמר מחצתי ואני ארפא ולפי שדרך הרופאים לרפאת בשכר אומר להב"ה רופא חנם. ולאחר שהקיז אומר בא"י רופא חיים.

הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום. פי' שבית המרחץ גם כן הוא מקום סכנה לפי שהוא בנוי על כיפה ניצבת על עמודים והאש דולקת תחתיו ולכן הוא מתפלל לשם ואומר ותצילני מן האור הזה וכיוצא בו לעתיד לבא כלומ' מאור בית המרחץ ומן הדומה לו דהיינו אור גהינם. ואל יארע בי דבר קלקלה ועון מעתה ועד עולם פירוש שלא תפחת הכיפה ויפול באש. וכשיצא אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהצלתני מן האור.

היוצא בלילה אומר לשם שמירה מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחרי רפאל ושכינת אל על ראשי הציליני ה' מפגע רע ומשטן רע. ולשון זה כדאיתא בפירקי ר' אליעזר ארבע כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הב"ה מחנה ראשונה של מיכאל על ימינו מחנה שניה של גבריאל על שמאלו מחנה שלישית של אוריאל מלפניו מחנה רביעית של רפאל מאחריו ושכינתו של הב"ה באמצע והוא יושב על כסא רם ונשא.

וכל אלו הברכות שאמרנו צריך להזכיר בהם שם ומלכות שכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה כמו שכתבנו בהקדמת הספר הזה. וכן כתבו התוספות והרמב"ם ז"ל והרא"ש. והראב"ד חולק עמהם בזה והביא ראיה כדאשכחן ברב חנא ורבנן דלא אמרי אלא בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. וכת' ה"ר גרשום ב"ר שלמה שזו אינה ראיה כי התלמוד קצר המטבע כי הא דמנימין רעיה דאמר בריך רחמנא דהאי פיתא ומסקנא דאמר בריך רחמנא מלכא דעלמא וכו'. עוד הביא הראב"ד ראיה מברכת זימון שאין בה הזכרה ומלכות וכן בתפלת הדרך ותפלה קצרה כיון שהם ברכות שאין להם קבע מקילינן בהם ונ"ל שגם זו אינה ראיה דברכת הזימון לא חשבינן לה ברכה דאם כן הוו להו חמש ברכות בברכת המזון ואנן ארבע תנן ותפלת הדרך ותפלה קצרה אינם אלא רחמים בעלמ' שמבקש מאת השם שישמרהו בדרך ויוליכהו לשלום תדע שהרי כשיגיע לישוב נתקרר דעתו עליו מתפלל תפלה כתקנה.

וכל אלו הברכות אינם אלא לרואה אותם מל' יום לשלשים יום שהם חדוש אצלו לא שרואה אותם בכל יום דהכי אמרינין בגמ' הרוא' חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו. ותנן נמי ר' יהודה אומ' הרואה את הים הגדול לפרקי' מברך ומפרש בגמ' דהיינו לאחד שלשים יום. ואמרינן נמי בירושלימי דפרק הרואה שמעון קמטרא שאל לר' חייא בר אבא כגון אנא דאנא סליק וחמי ירוש' בכל שעה מהו שאקרע א"ל אין אתה צריך לקרוע וכי תעלה על דעתך שהרואה את המלך בכל יום יברך הילכך אין כל אלו הברכות אלא משלשים יום לשלשים יום. וא"ת הרי ברעמים ובזועות ובריח חנותו של בשם אין שם פרק אלא בכל הפסקה שיפסי' צריך לברך כמו שאמרנו למעלה. וי"ל שיש הפרש בין הרואה אותו הדבר בעצמו כגון הרים וגבעות וימים ורואה את חבירו ומלכי ישראל ובין הרואה דבר שאינו הדבר ההוא בעצמו שראה כגון רעמים וברקים וריח חנותו של בשם אעפ"י שהוא אותו הדבר בעצמו כיון שהנאתו דומ' להנאת אכילה מברך בכל הפסקה שמפסיק. והראב"ד כתב בתשובת שאלה כי ריח חנותו של בשם אינו הדבר ההוא בעצמו שהריח מוסיף והולך וכן כתו' בחדושי דב"ש.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---