ריטב"א/מכות/יז/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''כיון דממוניה הוא.''' פי' דאפילו מעשר עני גמור ודאי אין בו איסור לזרים אלא מצות נתינה בלב' ולפיכך בשל דמאי אמרו שיפריש ויעכבנו לעצמו דכיון דספ' ממון בעלמא הוא המוציא מחבירו עליו הראיה וכדפי' רש"י ז"ל: | |||
'''ורבנן ברית נשמה חשיבא.''' וכבר כתבתי בפר' גיד הנשה לענין מה שאמרו שם דבריה לא בטלה דברית נשמה היא בין לענין מלקות ובין לענין בטול כל שיש בה שלשה דברים האחד שיש דבר שיש בעצמו רוח חיים והשני שהוא אסור מתחלת ברייתו כגון שרץ וכיוצא בו ולאפוקי נבלה וטרפה וכיוצא בו ודבר שכולו גוף מחובר ושאלו נחתך אין שמו עליו לאפוקי חלב שאינו במקום אחד גוף מסוים ואפילו מקצת ממנו נקרא חלב כמו שפירש ר"י ז"ל וכולן בגיד הנשה אבל ביצה אפילו של עוף טמא לא חשיבה בריה דכי מעורה ביה פירשא בעלמא הוא וכי הויא בריה לנפשיה אין בה רוח חיים: | |||
'''ורבנן ברית נשמה חשיבא.''' | |||
'''רבי שמעון אומר כל שהו למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן.''' | '''רבי שמעון אומר כל שהו למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן.''' פירשו בה דגמרא גמיר לה ורבינו מאיר ז"ל נתן טעם דלמלקו' כיון דאכל במזי' אחשביה לחומר איסור להתחייב בכל שהוא אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות: | ||
'''הא דקתני קדשי קדשים.''' | '''הא דקתני קדשי קדשים.''' דכתיב ביה בחצר אוהל מועד יאכלוה דהיינו חצר המשכן נקט קלעים ודכותה במקדש עזרה וגבי קדשים קלום דכתיב ביה במקום אשר יבחר דהיינו מקדש וירושלים נקט חוץ לחומר וכדפי' רש"י ז"ל: | ||
'''זו דברי ר"ע סתימתאה וכו’.''' | '''זו דברי ר"ע סתימתאה וכו’.''' ואקשינן ולימה זו דברי ר' שמעון ואיכא דגרסי ולימא זו דברי ר' שמעון דתימתאה ולתרווייהו נוסחי ה"פ דאנן ס"ד דדברי ר"ע סתימתאה דקאמר הייינו משום כללא דאמרינן דכולהו דתמי דמתני' אליבא דר"ע ולא דשמעו דאיירי בהדיא בה ולהכי פרכינן דהוה לי' למימר זו דברי ר' שמעון סתימתאה כלומר דאשכחן דתני הכי בהדיא וכדאמרינן על כמה סתמי זו דברי פלוני ואי בעי לומר זו דברי ר' שמעון דתימתאה כלומר שנסתמה משנה זו לדעתו כדאמרינן במס' מגילה ובדוכתי אחריני ופרקינן הא קמ"ל דר"ע כר"ש סבירא ליה נראה מפי' רש"י ז"ל דהכי קאמר דניחא ליה לדר' יוחנן לאשמועינן הכא דכולהו סתמי כר"ע. ואין הלשן משמע כן אלא ה"פ הא קמ"ל ר' יוחנן דאף ר"ע תני הכי בהדיא בהא כר' שמעון ואע"ג דלא שמעינן ליה במתני' איתניא הכי בשום ברייתא והא דבעי מאי ר' שמעון ה"פ היכי שמעינן הכי לר' שמעון עד דפרכינן בהדיא לימא ר"ש היא ואמרינן נמי להדיא ר"ע כר"ש ס"ל: | ||
'''הא לא בא הכתוב וכו’.''' | '''הא לא בא הכתוב וכו’.''' פי’ שזו מדה היא בתורה דכל שאינו צריך לעניינו תנהו לענין אחר הדומה לו וה"נ תנהו לענין הבכורים שנתן להם גבול לאכילה קריא' בכורי' במקום' שנתן למעש' שני גבול חומ': | ||
'''ונדבותיך זו תודה ושלמים.''' | '''ונדבותיך זו תודה ושלמים.''' פי' דסתמן בתורת נדבה שאין בהם אחריו'. ונדריך זו עולה. שסתמתה באחריות וכדאמרינן בזבחים לכפר עליו אטעניה אכתפיה: | ||
'''הא לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זרוק' דמים שהוא לוקה.''' | '''הא לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זרוק' דמים שהוא לוקה.''' פי' דבר מהאי קרא ידעינן דזריק' דם הוא גבול התירם כדכתיב ודם זבחיך ישפך על המזבח והדר ובשר תאכל ומיהו אין זה אלא עשה שאין לוקין עליו להכי משמע לן דייתורא דאידך קרא לתת לאו בזה: בקרך וצאנך זו חטאת ואשם. פי' רש"י ז"ל שאין להם שום זכר אחר בפסוק הזה וכיון דכן מסתמא הא קאי עליה ודאמרינן גבי בכורות שבא ללמדנו כאן דור לוקה משום דבר והא אית ביה עשה ובשרם יהי' לך לך ולא לזרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ובחטאת ואשם כתיב בחצר אוהל מוע' יאכלוה פי' בחצר אוהל מוע' ולא חוצה לו וגבי עולה ריח ניחוח לה' לה' ולא להדיוט: | ||
גרסה אחרונה מ־19:46, 16 באוגוסט 2021
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כיון דממוניה הוא. פי' דאפילו מעשר עני גמור ודאי אין בו איסור לזרים אלא מצות נתינה בלב' ולפיכך בשל דמאי אמרו שיפריש ויעכבנו לעצמו דכיון דספ' ממון בעלמא הוא המוציא מחבירו עליו הראיה וכדפי' רש"י ז"ל:
ורבנן ברית נשמה חשיבא. וכבר כתבתי בפר' גיד הנשה לענין מה שאמרו שם דבריה לא בטלה דברית נשמה היא בין לענין מלקות ובין לענין בטול כל שיש בה שלשה דברים האחד שיש דבר שיש בעצמו רוח חיים והשני שהוא אסור מתחלת ברייתו כגון שרץ וכיוצא בו ולאפוקי נבלה וטרפה וכיוצא בו ודבר שכולו גוף מחובר ושאלו נחתך אין שמו עליו לאפוקי חלב שאינו במקום אחד גוף מסוים ואפילו מקצת ממנו נקרא חלב כמו שפירש ר"י ז"ל וכולן בגיד הנשה אבל ביצה אפילו של עוף טמא לא חשיבה בריה דכי מעורה ביה פירשא בעלמא הוא וכי הויא בריה לנפשיה אין בה רוח חיים:
רבי שמעון אומר כל שהו למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן. פירשו בה דגמרא גמיר לה ורבינו מאיר ז"ל נתן טעם דלמלקו' כיון דאכל במזי' אחשביה לחומר איסור להתחייב בכל שהוא אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות:
הא דקתני קדשי קדשים. דכתיב ביה בחצר אוהל מועד יאכלוה דהיינו חצר המשכן נקט קלעים ודכותה במקדש עזרה וגבי קדשים קלום דכתיב ביה במקום אשר יבחר דהיינו מקדש וירושלים נקט חוץ לחומר וכדפי' רש"י ז"ל:
זו דברי ר"ע סתימתאה וכו’. ואקשינן ולימה זו דברי ר' שמעון ואיכא דגרסי ולימא זו דברי ר' שמעון דתימתאה ולתרווייהו נוסחי ה"פ דאנן ס"ד דדברי ר"ע סתימתאה דקאמר הייינו משום כללא דאמרינן דכולהו דתמי דמתני' אליבא דר"ע ולא דשמעו דאיירי בהדיא בה ולהכי פרכינן דהוה לי' למימר זו דברי ר' שמעון סתימתאה כלומר דאשכחן דתני הכי בהדיא וכדאמרינן על כמה סתמי זו דברי פלוני ואי בעי לומר זו דברי ר' שמעון דתימתאה כלומר שנסתמה משנה זו לדעתו כדאמרינן במס' מגילה ובדוכתי אחריני ופרקינן הא קמ"ל דר"ע כר"ש סבירא ליה נראה מפי' רש"י ז"ל דהכי קאמר דניחא ליה לדר' יוחנן לאשמועינן הכא דכולהו סתמי כר"ע. ואין הלשן משמע כן אלא ה"פ הא קמ"ל ר' יוחנן דאף ר"ע תני הכי בהדיא בהא כר' שמעון ואע"ג דלא שמעינן ליה במתני' איתניא הכי בשום ברייתא והא דבעי מאי ר' שמעון ה"פ היכי שמעינן הכי לר' שמעון עד דפרכינן בהדיא לימא ר"ש היא ואמרינן נמי להדיא ר"ע כר"ש ס"ל:
הא לא בא הכתוב וכו’. פי’ שזו מדה היא בתורה דכל שאינו צריך לעניינו תנהו לענין אחר הדומה לו וה"נ תנהו לענין הבכורים שנתן להם גבול לאכילה קריא' בכורי' במקום' שנתן למעש' שני גבול חומ':
ונדבותיך זו תודה ושלמים. פי' דסתמן בתורת נדבה שאין בהם אחריו'. ונדריך זו עולה. שסתמתה באחריות וכדאמרינן בזבחים לכפר עליו אטעניה אכתפיה:
הא לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זרוק' דמים שהוא לוקה. פי' דבר מהאי קרא ידעינן דזריק' דם הוא גבול התירם כדכתיב ודם זבחיך ישפך על המזבח והדר ובשר תאכל ומיהו אין זה אלא עשה שאין לוקין עליו להכי משמע לן דייתורא דאידך קרא לתת לאו בזה: בקרך וצאנך זו חטאת ואשם. פי' רש"י ז"ל שאין להם שום זכר אחר בפסוק הזה וכיון דכן מסתמא הא קאי עליה ודאמרינן גבי בכורות שבא ללמדנו כאן דור לוקה משום דבר והא אית ביה עשה ובשרם יהי' לך לך ולא לזרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ובחטאת ואשם כתיב בחצר אוהל מוע' יאכלוה פי' בחצר אוהל מוע' ולא חוצה לו וגבי עולה ריח ניחוח לה' לה' ולא להדיוט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |