אבודרהם/סדר תפילות שבת: ערב שבת: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה ראשונית לא מוגהת, מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמות בידי מתנדבי האוצר) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{ | {{מרכז|{{גופן|5||'''סדר תפילות השבת: ערב שבת'''}}}} | ||
'''סדר תפלות השבת''' | '''סדר תפלות השבת''': ערב שבת | ||
{{עוגןד|ערב שבת נכנסין|'''ערב''' שבת נכנסין}} לבית הכנסת ומתפללין תפלת המנחה כשאר ימות החול אלא שאין נופלין על פניהם. ודע כי בערבי ימים טובים וביום מוצאיהם נוהגין שלא ליפול על פניהם לא בשחרית ולא במנחה וגם לאחר תפלת שחרית אין אומרים יענך ה' ביום צרה ובמקום תפלה לדוד אומרים למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג על אפיקי מים. ואם חלו ערביהם או מוצאיהם בשני ובחמישי אין אומרים תחנונים של שני וחמישי וכשמוציאין ספר תורה אומר אתה הראית לדעת במקום אל ארך אפים. ובערבי שבתות וראש השנה ויום הכפורים נוהגין שלא ליפול על פניהם במנחה בלבד אבל בשחרית וביום מוצאיהם נופלין על פניהם. ובערב ראש השנה עושין מעט שינוי בשחרית שבמקום תפלה לדוד אומר למנצח מזמור לדוד הרנינו לאלהים עוזנו כדי להכיר שהוא ערב יום טוב. ובערבי ראשי חדשים וחנוכה נוהגין ליפול על פניהם בערביהם וביום מוצאיהם בין בשחרית בין במנחה והוא הדין בערב פורים אלא שביום מוצאו אין נופלין על פניהן בין בשחרית בין במנחה מפני שהוא פורים שושן. והטעם שנוהגין שלא ליפול בתחנה בימים אלו מפני שהם ימי שמחה ומועדי קדש וגם השבתות נקראו ימי שמחה כדאיתא בספרי וביום שמחתכם אלו השבתות ובערביהם כבר הובדלו העם ממלאכה וקדש היום והם אסורין בהספד ותענית ומלאכה. מה שאין כן בערבי ראשי חדשים וחנוכה ופורים שמותרין בהספד ותענית וגם בהם עצמם מותרין במלאכה ומן הדין היה ליפול גם בהם בתחנה אלא שמנעו זה מפני שקורין בהם את ההלל שגם בפורים היה ראוי לקרות את ההלל אי לאו דאמרי' התם דקריאת המגילה זו היא הלילא. ועוד מפני שראשי חדשים הוקשו למועדים שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. וכתיב עשה ירח למועדים וימי חנוכה גם כן נקראו בדברי רבותינו ימים טובים ופורים גם כן כתוב בו שמחה ומשתה ויום טוב. והטעם שעושין יתרון לימים טובים על השבתות מפני שערבי ימים טובים וימי מוצאיהם הם ימים מעטים בשנה ולכן אין נופלין בהם בתחינה לא בשחרית ולא במנחה ואם היינו עושין כן לשבתות הרי חצי השנה לא היינו מתחננים ולא יתכן. ועוד כי ימים טובים יש להם יתרון בזה הענין מפני שקורין בהם את ההלל. תדע שהרי בשבת אומרים צדקתך ואם חל בו יום טוב או אפי' ראש חדש אין אומרים אותו מפני שקורין בו את ההלל. והטעם שנופלין על פניהם בערבי ראש השנה ויום הכפורים שחרית וביום מוצאיהם שחרית וערבית מפני שהם ימי תחנה ובקשה וגם אין קורין בהם את ההלל אבל בערביהם אין ראוי ליפול בהם בתחנה מפני שכבר קדש היום כמו שאמרנו. | {{עוגןד|ערב שבת נכנסין|'''ערב''' שבת נכנסין}} לבית הכנסת ומתפללין תפלת המנחה כשאר ימות החול אלא שאין נופלין על פניהם. ודע כי בערבי ימים טובים וביום מוצאיהם נוהגין שלא ליפול על פניהם לא בשחרית ולא במנחה וגם לאחר תפלת שחרית אין אומרים יענך ה' ביום צרה ובמקום תפלה לדוד אומרים למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג על אפיקי מים. ואם חלו ערביהם או מוצאיהם בשני ובחמישי אין אומרים תחנונים של שני וחמישי וכשמוציאין ספר תורה אומר אתה הראית לדעת במקום אל ארך אפים. ובערבי שבתות וראש השנה ויום הכפורים נוהגין שלא ליפול על פניהם במנחה בלבד אבל בשחרית וביום מוצאיהם נופלין על פניהם. ובערב ראש השנה עושין מעט שינוי בשחרית שבמקום תפלה לדוד אומר למנצח מזמור לדוד הרנינו לאלהים עוזנו כדי להכיר שהוא ערב יום טוב. ובערבי ראשי חדשים וחנוכה נוהגין ליפול על פניהם בערביהם וביום מוצאיהם בין בשחרית בין במנחה והוא הדין בערב פורים אלא שביום מוצאו אין נופלין על פניהן בין בשחרית בין במנחה מפני שהוא פורים שושן. והטעם שנוהגין שלא ליפול בתחנה בימים אלו מפני שהם ימי שמחה ומועדי קדש וגם השבתות נקראו ימי שמחה כדאיתא בספרי וביום שמחתכם אלו השבתות ובערביהם כבר הובדלו העם ממלאכה וקדש היום והם אסורין בהספד ותענית ומלאכה. מה שאין כן בערבי ראשי חדשים וחנוכה ופורים שמותרין בהספד ותענית וגם בהם עצמם מותרין במלאכה ומן הדין היה ליפול גם בהם בתחנה אלא שמנעו זה מפני שקורין בהם את ההלל שגם בפורים היה ראוי לקרות את ההלל אי לאו דאמרי' התם דקריאת המגילה זו היא הלילא. ועוד מפני שראשי חדשים הוקשו למועדים שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. וכתיב עשה ירח למועדים וימי חנוכה גם כן נקראו בדברי רבותינו ימים טובים ופורים גם כן כתוב בו שמחה ומשתה ויום טוב. והטעם שעושין יתרון לימים טובים על השבתות מפני שערבי ימים טובים וימי מוצאיהם הם ימים מעטים בשנה ולכן אין נופלין בהם בתחינה לא בשחרית ולא במנחה ואם היינו עושין כן לשבתות הרי חצי השנה לא היינו מתחננים ולא יתכן. ועוד כי ימים טובים יש להם יתרון בזה הענין מפני שקורין בהם את ההלל. תדע שהרי בשבת אומרים צדקתך ואם חל בו יום טוב או אפי' ראש חדש אין אומרים אותו מפני שקורין בו את ההלל. והטעם שנופלין על פניהם בערבי ראש השנה ויום הכפורים שחרית וביום מוצאיהם שחרית וערבית מפני שהם ימי תחנה ובקשה וגם אין קורין בהם את ההלל אבל בערביהם אין ראוי ליפול בהם בתחנה מפני שכבר קדש היום כמו שאמרנו. | ||
גרסה מ־16:17, 4 בנובמבר 2018
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
אבודרהם
סדר תפילות שבת: ערב שבת
סדר תפלות השבת: ערב שבת
ערב שבת נכנסין לבית הכנסת ומתפללין תפלת המנחה כשאר ימות החול אלא שאין נופלין על פניהם. ודע כי בערבי ימים טובים וביום מוצאיהם נוהגין שלא ליפול על פניהם לא בשחרית ולא במנחה וגם לאחר תפלת שחרית אין אומרים יענך ה' ביום צרה ובמקום תפלה לדוד אומרים למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג על אפיקי מים. ואם חלו ערביהם או מוצאיהם בשני ובחמישי אין אומרים תחנונים של שני וחמישי וכשמוציאין ספר תורה אומר אתה הראית לדעת במקום אל ארך אפים. ובערבי שבתות וראש השנה ויום הכפורים נוהגין שלא ליפול על פניהם במנחה בלבד אבל בשחרית וביום מוצאיהם נופלין על פניהם. ובערב ראש השנה עושין מעט שינוי בשחרית שבמקום תפלה לדוד אומר למנצח מזמור לדוד הרנינו לאלהים עוזנו כדי להכיר שהוא ערב יום טוב. ובערבי ראשי חדשים וחנוכה נוהגין ליפול על פניהם בערביהם וביום מוצאיהם בין בשחרית בין במנחה והוא הדין בערב פורים אלא שביום מוצאו אין נופלין על פניהן בין בשחרית בין במנחה מפני שהוא פורים שושן. והטעם שנוהגין שלא ליפול בתחנה בימים אלו מפני שהם ימי שמחה ומועדי קדש וגם השבתות נקראו ימי שמחה כדאיתא בספרי וביום שמחתכם אלו השבתות ובערביהם כבר הובדלו העם ממלאכה וקדש היום והם אסורין בהספד ותענית ומלאכה. מה שאין כן בערבי ראשי חדשים וחנוכה ופורים שמותרין בהספד ותענית וגם בהם עצמם מותרין במלאכה ומן הדין היה ליפול גם בהם בתחנה אלא שמנעו זה מפני שקורין בהם את ההלל שגם בפורים היה ראוי לקרות את ההלל אי לאו דאמרי' התם דקריאת המגילה זו היא הלילא. ועוד מפני שראשי חדשים הוקשו למועדים שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. וכתיב עשה ירח למועדים וימי חנוכה גם כן נקראו בדברי רבותינו ימים טובים ופורים גם כן כתוב בו שמחה ומשתה ויום טוב. והטעם שעושין יתרון לימים טובים על השבתות מפני שערבי ימים טובים וימי מוצאיהם הם ימים מעטים בשנה ולכן אין נופלין בהם בתחינה לא בשחרית ולא במנחה ואם היינו עושין כן לשבתות הרי חצי השנה לא היינו מתחננים ולא יתכן. ועוד כי ימים טובים יש להם יתרון בזה הענין מפני שקורין בהם את ההלל. תדע שהרי בשבת אומרים צדקתך ואם חל בו יום טוב או אפי' ראש חדש אין אומרים אותו מפני שקורין בו את ההלל. והטעם שנופלין על פניהם בערבי ראש השנה ויום הכפורים שחרית וביום מוצאיהם שחרית וערבית מפני שהם ימי תחנה ובקשה וגם אין קורין בהם את ההלל אבל בערביהם אין ראוי ליפול בהם בתחנה מפני שכבר קדש היום כמו שאמרנו.
העושה מלאכה בערב שבת מן המנח' ולמעלה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכתב אבי העזרי דוקא העושה מלאכה להשתכר אבל אם מתקן בגדיו וכליו לצורך שבת ויום טוב מותר. ומשמע מסוף דבריו שאפי' אם אינה מלאכה להשתכר אם אינו עושה לצורך שבת אסור. וכת' הרא"ש וכן מי שכות' ספרים לעצמו דרך למודו מותר כל היום.
ומקדימין להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום יותר משאר ימות החול כדאמרינן עיולי יומא מקדימינן ליה דאמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה שהיתה יושבת בעמק ובעוד יום גדול היה נראה להם ערב. וכת' בה"ג שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר שכיון שהדליק חל עליו שבת ואסור במלאכה. והתוספות כתבו שאינה תלויה בהדלקת הנר שאפי' לאחר שהדליק של שבת לא חל עליו שבת אלא תלויה בתפלת ערבית שמשהתפלל ערבית חלה עליו שבת. וכתבו התוספות שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר ולקבל שבת בתפלת ערבית רק שימתין לקרות ק"ש עד עונתה שהוא צאת הככבים ואין בזה ובלבד שלא יקדים שאין זו הקדמה כיון שמקבל עליו השבת באותה שעה, כי יכול אדם לקבל עליו שבת מבעוד יום ובלבד מפלג המנחה ולמעלה ומשהתפלל אסור במלאכה שהרי קבל עליו השבת.
ואם הוא יום המעונן וכסבור הוא ששקעה חמה ועדיין לא שקעה וקבל עליו השבת יכול הוא להדליק ולהוסיף שמן בנרות מפני שקבלה זו היתה בטעות. ואומר במדרש זכור ושמור זכור בים ושמור ביבשה. פירוש בים שאין שם צל בתים ואילנות ונראה שהוא יום גדול אף כשהוא סמוך לחשכה זכור השבת בכניסתו וקבל אותו מבעוד יום. ושמור ביבשה כלומר בעיר ביבשה לאחר עד שתחשך לפי שאף כשהוא יום גדול דומה שהוא סמוך לחשכה. שמור לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר. וכן שומרת יבם וכן כתו' במכלתי' זכור מלפניו ושמור מאחריו. ומצאתי כתוב מנין שמוסיפין מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנא' שבתון שבת קדש. וכתיב קרא אחרינא שבת שבתון היא לכם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |