ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ה/א: הבדלים בין גרסאות בדף
(גרסה ראשונית בהורמנא דמרן שליט"א) |
(תודה אבל לא, זה נועד בשביל העיצוב, לתת רווח בין הירושלמי עצמו לביאור) תגית: ביטול |
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |
(אין הבדלים)
|
גרסה אחרונה מ־16:43, 15 בדצמבר 2020
< הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים רידב"ז |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שביעית ה א
הלכה א בנות שוח שביעית שלהן שנייה שהן עושות לשלוש שנים רבי יהודא אומר הפרסאות שביעית שלהן מוצאי שביעית שהן עושות לשתי שנים אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח:
גמ' מהו בנות שוח פיטיריה מה בכל שנה ושנה הן עושות או אחת לשלוש שנים בכל שנה ושנה הן עושות °אין שאין פירותיהן מגמרין אלא לאחר שלוש שנים כיצד הוא יודע רבי יונה אמר משיקשר עליו חוט תני שמואל תוחב בהן קיסמין תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אילן שחנט קודם חמשה עשר בשבט מתעשר לשעבר לאחר חמשה עשר בשבט מתעשר לבא תני אמר רבי נחמיה בד"א באילן שהוא עושה שתי גורנות בשנה אבל באילן שהוא עושה גורן א' בשנה כגון זיתים ותמרים וחרובין אע"פ שחנטו קודם לזמן הזה הרי הן כלעתיד לבא אמר רבי יוחנן נהגו בחרובין כרבי נחמיה מותיב ר"ש קומי רבי יוחנן והא תנינן בנות שוח שביעית שלהם שנייה שהן עושות לשלש שנים על דעתך מה שעשו בשביעית יהו שביעית והוא מקבל מיניה א"ר בון בר כהנא ותמיה אנא איך היה מותיב ר"ש קומי רבי יוחנן והוא מקבל מיניה ויתביניה אנא אמר חרובין ואת אמר בנות שוח אנא אמר מנהג ואת אמרת הלכה אנא אמר ר' נחמיה ואת אמר רבנן אלא היא חרובין היא בנות שוח היא מנהג היא הלכה היא ר' נחמיה היא רבנן תמן אמרין אילן שחנט קודם ראש השנה של עולם מתעשר לשעבר ולאחר ר"ה של עולם מתעשר לבא התיב רבי יודן בר פדיא קומי רבי יונה הרי חרובין הרי הן חונטין קודם ר"ה של עולם והן מתעשרין לבא ולא שמיע דא"ר חיננא בר פפא חרובין שלשולן היא חנטן אמר רבי יסא הביא שליש לפני ר"ה של עולם מתעשר לשעבר אחר ר"ה של עולם מתעשר לבא התיב ר' זעירא קומי ר' יוסא פעמים שהשנים מאפילות ותמרים מטילות שאור אחר ר"ה של עולם והן מתעשרות לשעבר א"ר זעירא לא מן דעתיה אמר הדא מילתא אלא מן הדא רבי יוחנן ור"ש בן לקיש רבי יעקב בר אחא בשם שמואל בר אבא הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר אחר ט"ו בשבט מתעשר לבא אמר ר"ז ויאות הרי אתרוג עקרתה חנטו ולא עקרתה שנתו °וכאן עקרת שנתו ולא עקרתה חנטו רבי בון בר חייא בעי קומי רבי זעירא מעתה שליש הראשון לשעבר שליש השני לבא א"ל שליש הראשון קשה לבא מכיון שהוא בא מיד הוא גדל אמר רבי בא °באריס אומן יליף לה רבי זעירא שמואל אמר שיתין יומין שיתא עליי שיתא יומין שיתין עליי תני רשב"ג אומר מן צאת עליו ועד הפגין נ' יום מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום מן שיתין הנובלות עד התאינים נ' יום רבי אומר כולהן ארבעים יום לקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה אמר רבי יונה מונה מאה יומין למפרע אם חל לתוכן חמשה עשר בשבט והוא יודע אימתי חנטה. אמרו לו והרי עמך בטבריא והן עושות לשנה אחת אמר להן והרי עמכם בציפורין והן עושות לשתי שנים:
מתני'. בנות שוח. הוא מין ממיני התאנים: שביעית שלהן שני'. אלו הפירות הנגמרין בשנה שני' למנין שני שמיטה יש להן שביעית: שהן עושות לשלש שנים. ומשום שהן עושות מתחלת בשולן עד גמר הפרי ג' שנים נמצא אלו שנגמר בשולן בשני' חנטו בשביעית ובאילן אמור רבנן דאזלינן בתר חנטה הלכך שביעית שלהן שני': הפרסאות. הוא גם מין תאנים והן עושות בשתי שנים:
גמ'. מה ככל שנה ושנה הן עושות. או אחת לג' שנים. מיבעיא לי' אי האילן עושה פירות רק אחת לג' שנים וכל פירותיו חונטים כאחת ונלקטים כאחת לאחר ג' שנים או שבכל שנה חונטים מקצת פירות ונלקטים מקצת אלו שחנטו כבר זה ג' שנים ונמצא שכל שנה הן עושין פרי ופשיט דבכל שנה הן עושות. ועלה פריך דא"כ: כיצד הוא יודע. אלו הם הפירות שחנטו בשביעית כיון שבכל שנה חנטו מקצת פירות ואף שאמרנו שהן עושות לג' שנים מ"מ לא מינכר במראה אלא בטעמו: משיקשר עליו חוט. בשנת שביעית קושר חוט לאלו שחנטו. ושמואל תני שתוחב בהן קסמין להיכר: אילן שחנט קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר וכו'. האילן אזלי' בהו בתר חנטה לענין שנת המעשר שאם חנט בשני' למנין שני השמיטה מתעשר מעשר שני ובשלישית מעשר עני אלא שר"ה שלהן לענין קביעות השנים הוא בט"ו בשבט. נמצא האילן שחנט בשלישית קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר כשנה שני' שמעשר שלה מעשר שני. ואם חנט לאחר ט"ו בשבט כשלישית: כאילן שעושה שני גרנות כשנה. פי' שעושה פירות ב' פעמים בשנה אחת ובהא אמור רבנן דניזיל בתר חנטה וגורן א' שחנט לפני ט"ו בשבט יתעשר לשעבר והאחד לבא: שהוא עושה גורן א' וכו' הרי הן כלעתיד לבא. לעולם אזלי' בהו בתר לקיטה שאפי' אם חנט קודם ט"ו בשבט אזלי' בהו בתר לקיטה להתעשר כשלישית: נהגו בחרובין כר"נ. ואזלי' בהו בתר לקיטה: מותיב וכו' ע"ד מה שעשו בשביעית יהו שביעית. אמאי אמרו במתני' שביעית שלהן שני' דאזלי' בהו בתר חנטה כיון דבנות שוח עושות גורן א' בשנה ניזיל בהן אחר לקיטה ומה שנגמרו פירותיו ונלקטו בשביעית יהו שביעית: והוא מקבל מיני'. וקבלה ר' יוחנן להאי תיובתא: ותמי' אנא. תמוה בעיני אמאי קבלה מיני': ויתיביני'. ואמאי לא השיבו: אנא אמר חרובין ואת אמר בנות שוח. דר"י לא אמר אלא בחרובין שנהגו לילך בתר לקיטה ומאי אותיב לי' מבנות שוח שאפ' שבזה נהגו בתר חנטה: אנא אמר מנהג ואת אמר הלכה. אני לא אמרתי אלא שכך נהגו העם לילך בתר לקיטה אבל אפשר שהלכה בתר חנטה אזלי': אנא אמר ר' נחמיה ואת אמר כרבנן. אני לא אמרתי אלא שנהגו כר"נ והא רבנן פליגי עלי' בברייתא ומתני' כרבנן ומאי אותבת לי ממתני': אלא היא חרובין וכו'. מדלא השיבו כן ע"כ היא חרובין היא בנות שוח ונהגו העם כר' נחמי' בכל האילנות שעושות גורן א' בשנה. וע"כ דס"ל לר"י דהכי הלכתא כר"ג. וס"ל נמי דלא פליגי רבנן עלי' דר"נ ולא בא ר"נ אלא לפ' דברי חכמים: תמן אמרין. בבבל אמרו בשיטת ר' נחמי': אילן שחנט קודם ר"ה של עולם וכו'. דגם ר"נ מודי דבאילן אזלי' בתר חנטה אלא דבאלו שעושין גורן א' בשנה אין ר"ה שלהן בט"ו בשבט אלא ר"ה של עולם. והוא שאמר ר"נ שאם חנט קודם ט"ו שבט נמי מתעשרין לבא כשלישית ומשום דחנטו בשלישית אחר ר"ה של עולם: הרי חרובין הרי הן חונטין קודם ר"ה של עולם וכו'. דרך החרובין שמוציאין פרי וחונטין קודם ר"ה: והן מתעשרין לבא. ומ"מ אמר בהן ר"נ שהן מתעשרין כלעתיד לבא ובשלמא אי אמרת דס"ל לר"נ דאזלי' בחרובין בתר לקיטה א"ש דלקיטתן אחר ר"ה אלא א"א דבתר חנטה אזלי' אלא דר"נ אשמועינן דאזלי' בהן אחר ר"ה של עולם היכי מצי אמר לדיני' בחרובין והרי חנטתן קודם ר"ה: ולא שמיע. ר' יודן: שלשולן היא חנטתן. דאיהו הוה ס"ל דמשיוציאו פרי היא חנטתן והן מוציאין פרי קודם ר"ה ולא שמיע לי' דמשנעשין כמין שלשלת זו היא חנטתן והן משלשלין לאחר ר"ה ושפיר אמר בהן ר"נ הרי הן כלעתיד לבא: אמר ר' ייסא הביא שליש לפני ר"ה של עולם וכו'. ר"נ ס"ל נמי דאזלי' בתר ר"ה של עולם אלא דס"ל עוד דלא אזלי' בתר חנטה באילן אלא בתר הבאת שליש. הלכך בחרובין נמי הבאת שליש שלהן לאחר ר"ה: פעמים שהשנים מאפילות. והפירות מתאחרין להתבשל: ותמרים מטילות שאור אחר ר"ה של עולם. והתמרים מתחילין להחמיץ אחר ר"ה. ומשיטילו שאור זה הבאת שליש שלהן: והן מתעשרות לשעבר. וכבר נהגו העם לעשרן לשעבר ולדידך דאמרת דר"נ ס"ל דאזלי' בתר הבאת שליש אמאי לא אזלי' בהו כלעתיד לבא ובשלמא אי בתר חנטה אזלי' וכבר חנטו קודם ר"ה שפיר אזלי' בהו לשעבר. אלא דצ"ע דהא ר"נ גם בתמרים אמר לדיני' הרי הן כלעתיד לבא ואיך נהגו בהן לשעבר, וגם לפום מאי דסבר הירו' בשי' ר"נ דאזלי' בהו בתר לקיטה תיקשי אמאי נהגו כלשעבר וצ"ל דכ"ז בכלל הקושיא: לא מן דעתי' אמר. ר' ייסא הדא מילתא אלא מר"י ור"ל שמע כן: הביא שליש קודם ט"ו בשבט וכו'. איהו ס"ל בשי' ר"נ, דר"ה שלהן בט"ו בשבט ולא אמר ר"נ אלא דבאלו שעושין גורן שנה א' אזלי' בהו בתר הבאת שליש, וה"ק אע"פ שחנטו קודם ט"ו בשבט אזלי' בהו כלעתיד לבא ומשום דהבאת שליש שלהן לאחר ט"ו בשבט. ולדידי' לא תיקשי מתמרים אבל תיקשי מחרובים דהק' ר' יודן לעיל: אמר ר"ז ויאות. יפה אמר ר"י ב"א. וראי' לדבריו מהא דאתרוג: הרי אתרוג מקרתה חנטו. למימר דאזלי' בהו אף לרבנן בתר לקיטה כירק וכך אמרו במשנה דביכורים דאתרוג בדרך א' שוה לירק דאזלי' בהו בתר לקיטה: ולא עקרתה שנתו. ומ"מ לענין ר"ה שלו כאילן הוא בט"ו בשבט שאם נלקט קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר: וכאן לא עקרתה חנטו לא עקרתה שנתו. וכאן באלו אילנות שאמר ר"ג שאזלי' בהן בתר הבאת שליש ולא בתר לקיטה כירק לא כ"ש שלא תעקור שנתו ויהי' ר"ה שלהן בט"ו בשבט: מעתה שליש הראשון לשעבר שליש השני לבא. אמאי אזלי' לכולי' פרי בתר הבאת שליש ולא אמרי' דכל שהביא שליש קודם ר"ה ניזיל ה"נ בהאי שליש לשעבר משום דכבר שם פרי עליו אבל פרי שגדל לאחר ר"ה יתעשר לבא: שליש הראשון קשה לבא מכיון שהוא בא מיד הוא גדל. היינו טעמא דאזלי' בתר שליש הראשון משום שהפרי מתמהמה להביא שליש ומשהביא שליש ממהר לגדול אלמא עיקר גידולו הוא עד שיביא שליש: כאריס אומן יליף לה. נכונים דבריו של ר"ז וכאריס אומן אמרם. והכי אמר שמואל: שיתין יומי שיתא עליי שיתא יומין שיתין עליי. ס' ימים הראשונים אינו מביא אלא ו' עלין ומשהביא ו' עלין מיד הוא מביא ס' עלין בו' ימים: מן צאת העלין ועד הפגין. התאנים מצאת העלין ועד הפגים והוא זמן חנטתן נ' יום: ועד השתין הנובלות. הוא הבאת שליש שלהן: עד התאנים. גמר בישולן: כולהן מ' יום. כלומר מצאת העלין ועד הפגין אינו מתמהמה אלא מ' יום וכן מהפגין ועד שתין היובלות ועד התאנים. נמצא עד התאנים ק"כ יום: מונה מאה ימים והוא יודע אימתי חנטה. שהרי מהפגין ועד התאנים ק' יום ודלא כרבי דלרבי מונה פ' ימים: אמרו לו. לר"י דאמר במתני' שהפרסאות עושות לב' שנים: הרי עמך בטברי'. הרי במקומך בטברי' הן גדלות ואינן עושות אלא בשנה אחת: אמר להם והרי עמכם בצפורין וכו'. ולא משמע לפ' פלוגתתם פרסאות לכמה הן עושין אחר שאפשר לברורי, אלא מקצתן גדלין לשנה א' ומקצתן לב' שנים ובתר הרוב אזלי' ופליגי רוב פרסאות לכמה הן עושין. הרא"ש: