חיי אדם/ב/קמד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קמד

כלל קמד
דין ערב יום הכיפורים

א כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב היה לו לכתוב בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב כו' ומדכתיב ועניתם כו' בתשעה לחדש משמע שיתענו בט' ובאמת יום הכיפורים אינו אלא בי' לחדש וקבלו חז"ל דאדרבה מצוה מן התורה לאכול בעי"כ ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאילו התענו שאין דומה מצוה שיש בו צער כמו שאמרו לפום צערא אגרא ואילו כתיב בט' לחדש תאכלו לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו ע"י אכילה ולכך שינה הכתיב וכתב מצות אכילה בלשון תענית שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב"ה כאילו היה תענית כדי ליתן שכר כמקיים מצוה בצער עינוי (פ"א) ולכן מצוה לאכול ולהרבות בסעודה והנודר שלא יאכל בשר חוץ מיו"ט מותר ג"כ בעי"כ בסעודה המפסקת ולא בשחרית (עיין סימן תר"ח במגן אברהם ס"ק ז') ונ"ל דלדידן דרגילין לאכול בשר גם בסעודת שחרית וכל הנודר אדעתא דמנהגא נדר ולכן מותר אפילו בסעודת שחרית (ונ"ל דזהו כוונת המגן אברהם בסי' תר"ד שכתב סתם שמותר לאכול בעי"ה וכתב ועסס"י תר"ח וכוונתו לחלק דדוקא בזמן הגמרא) ומי שלא נדר בהדיא אלא שנוהג כך שלא לאכול בשר כ"א בימים שאין אומרים בו תחנון אזי אפילו בלילה של עיה"כ מותר לאכול דוקא בלילה ממש אבל לא מקודם לזה אע"פ שהתפלל ערבית ונכון שלא יאכל אפילו בסעודת שחרית מאכלי חלב חמאה ושום ושום שמרבין זרע:

ב אסור להתענות בו שום תענית ומי שראה חלום שמתענין עליו ומתירא לנפשו ורוצה להתענות יתענה עד סעודה המפסקת דודאי מה"ת סגי כשיאכל פ"א ומיהו כיון דלאחר חצות חל עליו שם תענית מוטב שלא להתענות ואם רוצה יקבל עליו להתענות יום אחר ויקובל כאלו התענה היום כן נ"ל (עי' סי' רפ"ח במגן אברהם ס"ק ז'):

ג אין נופלין על פניהם וא"א למנצח דכתיב ביה ביום צרה וא"א מזמור לתודה דבזמן הבית אסור להקריב שום קרבן הנאכל בערב יום הכיפורים דממעט זמן אכילתו שהרי עכ"פ כל הקרבנות נאכלין ליום ולילה אחריו וביה"כ א"א לאכול ונמצא מביא לידי פסול ולכן נ"ל שלא יאמר ג"כ פרשת הקרבנות בערב יום הכיפורים אבל פרשת עולה מותר שאינו נאכל:

ד כבר נתפשט המנהג לעשות כפרות בערב יום הכיפורים דהיינו שלוקחין תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה ולמעוברת ב' דהיינו תרנגול שמא הולד זכר ותרנגולת דאפילו אם הולד נקבה יתכפרו שניהם היא והולד כא' ואפי' ב' בני אדם יכולים ליקח כפרה אחת. ויש לוקחים למעוברת ב' תרנגולת ותרנגול א' ואמנם אף שכמה גאונים כתבו מנהג זה מ"מ מה שנשרש בלב ההמון שכל כפרת יום הכיפורים תולה בזה וכמעט שכפרות ואכילת מצה נחשב להם למצוה אחת וסוברים שאין להם כפרה ביוה"כ אם לא בתרנגול ועי"ז באים לידי איסור נבלה ח"ו שדוחקין זה את זה בקהלות גדולות והשוחטים ניעורים כל הלילה בפנים זעופים ואינם מרגישים בסכין ואי לדידי צייתי ואינם רוצים לבטל מנהג זה טוב יותר היה להם לסבב על ראשיהם במעות כמו שכבר נשרש בלב עמי הארץ שאם א"א להם להשיג תרנגול אזי מסבבין במעות שבאמת כן מצינו במנהג קדמונים שהיו מסבבים בזרעים (כמ"ש בשם רש"י בשבת פ"ח) ותחשב להם לצדקה ושלא יהיו נכשלים באיסור נבלה ח"ו ומכ"ש לפי מנהג הנכון ליחן הכפרות לעניים או לפדותן וליתן המעות לעניים ומי שיכול ורוצה מן המובחר אזי יקרא להשוחט לביתו באשמורת הבוקר ויהיה תיכף לסמיכה שחיטה אבל לא יחשוב שזהו כפרתו אלא יחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי לבא עלי (כענין הכוונה בקרבנות) והקב"ה ברחמיו עבור התשובה שעשה היפך הגזירה ונתקיים דוגמתו בעוף הזה (כענין שכתב הרמב"ן ריש פ' לך לך בענין הליכת אברהם) גם יזהרו שלא ידקדקו אחר כפרות לבנים וכבר נתפשט בין הנשים שאין לוקחין אחרים רק דווקא לבנים ומהדרין אחריהם ונותנין ביוקר והוא מדרכי האמורי וחק לעבודת כוכבים לכן יזהרו בזה אלא שאם ממילא יבא לידו לקנות במקח שאר תרנגולים יקנה אותו ולא יאמר כלום והמנהג לזרוק בני מעיהם לפי שנזונים מן הגזל והבני מעיים הם הכלים הראשונים שמקבלים הגזל לכן מרחיקים עצמן מלאכלם כדי ליתן אל לבו להרחיק עצמו מגזל:

ה אע"ג שחייב אדם לשוב בכל יום וכ"ש בעשי"ת מ"מ בערב יום הכיפורים החיוב יותר ויותר שיהיה כל היום בתשובה ולקיים כמש"כ כי ביום הזה כו' לפני ה' תטהרו ור"ל כי בר"ה אין הקב"ה דן בעצמו אלא ב"ד של מעלה דנין אבל ביה"כ אזי הקב"ה בעצמו ובכבודו יושב על המשפט ומשגיח ולכן צריך כל אדם לידע בנפשו לפני מי הוא מטהר לפני ה' ולכן יראה לתקן הכל מה שעיות בין מה שבין אדם למקום וכ"ש שבין אדם לחבירו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון ואונאת דברים כי עבירות שבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חבירו ולכן אפי' לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם ב' וג' ויפייסנו בכל פעם במין רצוי אחר וכל פעם יקח עמו ג' אנשים ואם אינו מתפייס בג"פ אינו זקוק לו אא"כ רצה לעשות לפנים משה"ד אלא יעמיד י' ב"א ויאמר בפניהם שכבר בקש ממנו מחילה (מהרי"ל). וכשביקש ממנו זה כדין וזה אינו מוחל לו נקרא חוטא ואכזרי שאין זה ממדת ישראל אלא ממדת עמלק שעליו נאמר ועברתו שמרה נצח ומ"מ אם זה מכוין לטוב כדי שלא ירגיל בכך מותר ואם הוציא ש"ר א"צ למחול לו דאיכא ששמע בש"ר ולא שמע שבקש ממנו מחילה ולא נפק מחשדא ומ"מ אם רוצה במדת ענוה ימחול לו גם בש"ר ואם מת זה שחטא לו אין לו מחילה אא"כ יביא י' בני אדם ומעמידם על קברו וילך על קברו יחף ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו והם ישיבו לו מחול לך מחול לך ג"כ (א"ר) ואפי' הוציא עליו ש"ר ואם הוא מהלך ג' פרסאות ישלח שלוחו ואם חרפו לאחר מיתה א"צ לילך על קברו אלא יבקש ממנו מחילה במקום שביישו ואז צריך לעשות תשובה על שעבר חרם קדמונים שלא להוציא ש"ר על מתים:

ו ואם יש לחברו בידו ממון שיש לו תביעה עליה יודיענו אע"פ שחיברו לא ידע מזה כלל ועכ"פ יסדר לפני הרב ומ"ץ הענין בשלמות ובאמת בלא שקר דאל"כ אינו אלא כגונב דעת העליון וישאל היאך ינהג. כללו ש"ד כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר יש לו התירים הרבה כ"א ישאל למ"ץ שיורה לו הדרך ע"פ דרכי התורה כדי שלא ישאר בידו ממון חברו בעול:

ז מצוה לטבול בערב יום הכיפורים אע"פ שהוא טהור מטומאת קרי ומכ"ש כששימש מטתו כדי שיהיה נקי וטהור ביום הקדוש ומ"מ אין מברכין על הטבילה ועיקר זמן הטבילה אחר חצות ומיהו הרוצה להקדים לא יקדים משעה ה' על היום שעה אחת קודם חצות והאומרים וידוי במקוה אינו אלא מנהג ואם הוא אסטניס שא"א לו לילך במקוה יטילו עליו ט' קבין מים ואפילו מים חמין הוא בערך ע"ו קווארט פולי"ש ויכול לשפוך אפילו מג' כלים רק שיתחיל בשני עד שלא פסק הראשון וכן בשלישי עד שלא פסק השני אבל ד' כלים אין מצטרפין והטובל עצמו במים שבכלים אינו כלום:

ח אפי' היא אבל בתוך ז' מותר לטבול בעיה"כ שעה קודם הלילה אע"ג דנוהגין לאסור רחיצה כל ל' טבילת מצוה שאני ושאר כל דיני אבילות כגון ישיבה ע"ג קרקע ובלא מנעלים נוהג עד הלילה דאין שום מעלה לעיו"כ משאר ערב יום טוב רק שמצוה לאכול:

ט כיון שחייב כל אדם להתודות ביוה"כ תקנו חז"ל להקדים הוידוי בתפלת מנחה שכבר מחצות היום מתחיל להתנוצץ קדושת היום דשמא מחמת אכילת סעודת המפסקת תארע לו תקלה שלא יוכל להתודות לאחר הסעודה או שמא ימות ולכן תקנו שלאחר שהתפלל מנחה לאחר שסיים עושה השלום קודם יהיו לרצון יתודה וכן כל הוידוים ביוה"כ אין מסיימין בה בברכה (ודיני הוידוי כתבנו בהלכות תשובה):

י עונות שהתודה עליהן ביום הכפורים שעבר אף על פי שלא שינה עליהם אפילו הכי החוזר ומתודה עליהן ה"ז משובח שנאמר וחטאתי נגדי תמיד אע"ג שבודאי כבר כיפר עליו יום הכפורים מכל מקום שמא לא זכה לקבל תשובתו או שלא שב בתשובה שלימה:

יא אחר תפלת מנחה נוהגין כל הקהל להלקות ואע"ג דאין מלקות זה מועיל כדי שמתוך כך ישים אל לבו מעבירות שבידו:

יב כשיהיה סמוך לחשיכה שעה או ב' אוכלין סעודה המפסקת ואין לאכול אלא דברים הקלים להתעכל כדי שלא ימולא בטנו ולא יוכל להתפלל כראוי ולא יאכל דברים המחממים ולא מאכל חלב חמה אלא בשר עוף וכיוצא בו וצריך ליזהר מאד להוסיף מחול על הקודש מעט בענין שיפסיק האכילה מבע"י קצת קודם בהש"מ ותוס' עינוי הוא ג"כ מה"ת וחז"ל למדו כן מהפסוקים ומ"מ א"צ להפסיק בעוד יום גדול רק מעט קודם בה"שמ ואם הפסיק אכילתו בעוד יום גדול יכול לחזור ולאכול כל זמן שלא קיבל עליו תענית בעוד שהוא יום אך יש שכתבו שהמנהג שלאחר שאכלו אסור לאכול דבזה שמפסיקין הוי כאלו קיבל עליו בפה ולכן נכון שקודם ברכת המזון יאמר בפרוש שאינו מקבל עליו עוד התענית ונ"ל דמי שהיה בדעתו כן נמי מותר אבל בסתם אם נהג כך אסור ולא ראיתי מי שנהג כך ויש להחמיר דקבלה בלב הוי קבלה (כן כתב המגן אברהם בסי' תקי"ב וכ"כ הגר"א דלכ"ע הוי קבלה דלא כרמגן אברהם):

יג המנהג הפשוט במדינות אלו שלא להטמין חמין מעיוה"כ למוצאי יוה"כ דהוי כמכין מיוה"כ לחול:

יד בעוד יום ודאי מדליקין נרות וידליק בחדר ששוכב שם כדי שלא יבא לידי תשמיש ואע"פ שי"א שאין מברכין על הנר ביוה"כ מ"מ המנהג הפשוט שמברכין להדליק נר של יוה"כ ואם חל בשבת פשיטא שמברכין להדליק נר של שבת ושל יוה"כ וגם שהחיינו ואמנם אז לא יברך שהחיינו בבהכ"נ:

טו מצוה להרבות נרות בבתי כנסיות דכתיב לקדוש ה' מכובד זה יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה מצוה לכבדו בנרות וכסות נקיה ונוהגין במדינתינו שכל בעה"ב עושה נר של שעוה לביתו וגם נוהגין לעשות נר בשביל נשמות אביו ואמו שמתו ואמנם גם בזה אדוקים מאד עד שמדליקין אפי' בהש"מ ויש למחות בידם ומ"מ ע"י נכרי נ"ל דמותר כיון שחושבין זה למצוה גדולה (ע' בה' שבת כלל ה' סי' ו') ואם כבו הנרות ביוה"כ אסור לומר לנכרי לחזור להדליק וכן אסור לומר לנכרי לקבל שעוה הנוטף ואפילו לומר לו עיה"כ שידליק ויקבל השעוה אסור:

טז נוהגין להציע השולחנות ביום הכיפורים כמו בשבת ונוהגין ללבוש הקיטל שהוא בגד מתים וגם אבל מותר ללבשו:

יז מאחר שהעולם מקפידים אם כבה נרו אף שלדעתי אין בו משום חשש דלפעמים נכבה מחמת רוח או מחמת חום מ"מ כיון שהעולם מקפידים בזה ראוי לכל אדם ליתן נרו לשמש ולא ישגיח עליו כלל וגם המותר יניח בבהכ"נ דבלא"ה למוצאי יו"כ מבטלין תפלת ערבית מתוך זה ולכן נכון לתקן כמו שכתבתי:

יח אפילו מי שלובש שק מחמת תשובה אסור ללבשו ביו"כ שהוא יו"ט וכ"ש אותן הנותנין אבנים או קטניות באנפלאות שקורין זאקן ועומדים עליהם משום תשובה שאסור ואף בשאר ימות השנה נ"ל דאסור שזה מדרכי נביאי הבעל כדכתיב עד שפך דם עליהם וכן מנהג הכומרים:

יט המנהג לברך את הבנים קודם שנכנסין לבהכ"נ שאז כבר חל קדושת היום ושערי רחמים נפתחים והנוסח שאנו מברכים ישימך כו' ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו ותהיה יראת ה' על פניך כל ימי חייך שלא תחטא ותהי חשקך בתורה ומצות עיניך לנוכח יביטו פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות ידיך יהיו עוסקות במצות רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדיקות עוסקים בתורה ומצות כל ימיהם ויהי מקורך ברוך ויזמין לך פרנסתך בהיתר ובנחת ובריוח מתחת ידו הרחבה ולא ע"י מתנת בשר ודם פרנסה שתהיה פנוי לעבודת ה' ותכתב ותחתם לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי ישראל אמן:

כ אח"ז ילך לבה"כ באימה ורעדה והמנהג בקהלתנו בכל בתי מדרשים להוציא ס"ת מהיכל כמש"כ בכתבי אר"י ז"ל וכבר נדפס בחמדת הימים התפלה שסידר ואמנם לא כל אדם מבין הדברים רק למי שבא בסוד ה' ומי שא"י הוא להם כדברי ספר החתום ולכן העתקתי מספרים קדמונים תפלה בלשון קל כי בלא"ה לדעת הרבה פוסקים מצות וידוי הוא סמוך ללילה דוקא וראוי לכל אדם לאמרה וזה נוסחתה ואשרי מי שיאמר אותה בשחרית:

הנוסח המוסכם מהפוסקים

• ) [נתקן על שבועות שאדם נשבע על עצמו כמו אוכל ולא אוכל וכדומה כי לא על שבועות אשר הממשלה משביע היהודים או בין אדם לחבירו נתקנה התפלה הזאת. כי כאלה הם עמודים של עולם וכל העובר עליהם יהיה לדראון עולם]

כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וכנויי וקונאי וקנסי די נדרנא ודאשתבענא ודי נדינא ודי חרמנא ודי אסרנא על נפשתנא מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הזה שבא עלינו לשלום ומיוה"כ הזה עד יוה"כ שיבא עלינו לשלום נדרנא לא נדרי ושבוענא לא שבועי וחרמנא לא חרמי ונדוינא לא נדויי ואסרנא לא אסרי כלהון אתחרטנא בהון יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

רבון כל העולמים אב הרחמים והסליחות אשר ימינך פשוטה לקבל שבים, ואתה בראת את האדם להיטיב לו באחריתו, ובראת לו שני יצרים יצר טוב ויצר רע כדי שיהיה הברירה בידו לבחור בטוב או ברע כדי ליתן לו שכר טוב על טוב בחירתו כי כן גזרה חכמתך כמו שכתוב ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו' ובחרת בחיים, ועתה אלהי לא שמעתי לקולך והלכתי בעצת יצר הרע ובדרכי לבי ומאסתי בטוב ובחרתי ברע, ולא די לי שלא קדשתי את איברי אלא טמאתי אותם.

בראת בי מח ולב, ובהם חוש המחשבה לחשב מחשבות טובות והרהורים טובים, ולב להבין דברי קדשך, ולהתפלל ולברך כל הברכות במחשבה טהורה. ואני טמאתי אותם בהרהורים ומחשבות זרות, ולא די בזה אלא שעל ידי הרהורים רעים באתי לידי הוצאת זרע לבטלה פעם ברצון ופעם באנס בטמאה קרי המטמא את כל הגוף ומהם בראתי משחיתים ומחבלים הנקראים נגעי בני אדם, אוי לי כי תחת המחשבות טובות שיכלתי לברא על ידי זה מלאכים קדושים שיהיו סנגורים ופרקליטים טובים עלי תחתיהם בראתי משחיתים לחבל את עצמי כמש"כ והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם.

בראת בי שתי עינים, ובהם חוש הראות לראות בהם מה שכתוב בתורה, ולקדש אותן בראיות כל דברים שבקדשה, והזהרת בתורתך ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אוי לי כי הלכתי אחרי עיני וטמאתי אותם להסתכל בנשים ובכל דבר טמאה.

בראת בי אזנים, לשמע דברי קדושה ודברי תורה. אוי לי כי טמאתי אותם לשמע דברי נבלה ולשון הרע וכל דברים האסורים, אוי לאזנים שכך שומעות.

בראת בי פה ולשון ושנים וחיך וגרון, ונתת בהם כח לדבר בהם חמשה מוצאות האותיות הקדושים של א"ב אשר בהם בראת שמים וארץ ומלואם ובהם ארגת תורתך הקדושה, ובכח הדבור הבדלת את האדם מן הבהמה. ואפלו כבהמה לא הייתי, כי טמאתי פי בדברי נבלה, בלשון הרע, בשקרים, בליצנות, רכילות, מחלוקת, מלבין פני חבירו, מקלל את חבירו, מתכבד בקלון חבירו, דברי משא ומתן בשבת ויום טוב, בשבועות ונדרים.

בראת בי ידים, וחוש המישוש, לעסק בהם במצוות. ואני טמאתי עצמי במשמושין של אסור להכות באגרוף רשע ולהרים יד להכות בן אדם, ולטלטל דברים המוקצים בשבת ויום טוב.

בראת בי רגלים, להלוך לכל דבר מצוה. ואני טמאתי אותם ברגלים ממהרים לרוץ לרעה.

בראת כי ראש הגויה, וחתמת אותו באות ברית קודש להיות עבד נאמן לעבודתך. ואני טמאתי אותו בהוצאת זרע לבטלה ובקרי, ולהקשות עצמי לדעת שלא במקום מצוה, (ובעלתי בעילות אסורות).

מששתי את כל איברי ומצאתי אותם בעלי מומין מכף רגלי ועד ראשי אין בם מתום. ועתה ה' אלהי גלוי וידוע לפניך שלא נתכונתי בכל החטאים והעונות להכעיס אותך ולמרוד כנגדך אך הלכתי בעצת יצר הרע אשר תמיד בכל יום פורש רשת לרגלי ללכדני ואני עני ואביון תולעת ולא איש כשל כחי לעמוד כנגדו ועמל הפרנס' לפרנס את בני ביתי וטרדת הזמן ומקריו הם היו בעוכרי. ולפי שכל זה גלוי וידוע לפניך כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא לכן ברחמיך הרבים נתת לנו יום אחד בשנה יום אדיר וקדוש יוה"כ הזה הבא לטובה לפניך ולכפר את כל עונותינו ולטהר אותנו מכל טומאותינו כמו שכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. ועתה ראה עמך ישראל אשר לקחת אותם לעם מי כעמך ישראל טהורי' וקדושים המיחלים ומצפים למחילתך באנו לפניך בלב נשבר ונדכה כעניים ודלים ורכים לבקש ממך מחילה וסליחה וכפרה על כל מה שחטאנו ועוינו ופשענו לפניך ידענו ה' רשענו עון אבותינו. בושנו ונכלמנו להרים פנינו אליך. כבושת גנב כי ימצא ואיך נפתח פה ונרים ראש. כי ברוב עונינו העברנו מעלינו הצלם הקדוש אשר הוא מלביש אותנו אשר כל המזיקים והמקטרגים אינם יכולים להביט בפניו כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. והחלפנו אותו בצלם טמא והלבשנו בגדים צואים ואיך נבא בשער המלך בלבוש שק מלוכלך בצואה. מתמיהי' אנחנו על נפשינו איך נעשה התועבה הזאת כי הוצאנו נפשנו ורוחנו מעולם הקדוש. ברחנו למקום מדבר ציה וצלמות למקום הטומאה והקליפות. ואתה ה' אלהינו הרוצה בתשובה רשעים כמש"כ שובו שובו בית ישרא' כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה עתה שמנו אל לבנו לשוב ולבא לפניך בבושת פנים. אבינו מלכנו רחם עלינו כרחם אב על בנו שמרד באביו ויצא מביתו ובשובו אל אביו בבושת פנים בבכי וצעקה ומתנפל לפניו מדרך האב לרחם על בנו. ואם עבדים אנחנו המכה את עבדו ביסורים כשמרד בו מוחל לו. הנה כבר לקינו בשעבוד גליות ויסורין שבגוף. או עניות וצער גידול בנים ושאר מכאובים יסרני ה' אך במשפט ואל באפך פן תמעיטני רחם עלינו וצוה למלאכיך הקדושים הממונים על הטהרה להפשיט את הבגדים הצואי' מעלינו ולטהרנו מכל חטאתינו וילבישו אותנו שנית בלבוש הקדושה כמ"ש הסירו הבגדים הצואים והלבש אותך מחלצוות. וכתפלת דוד המלך ע"ה השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. לב טהור ברא לנו אלהים ורוח חדשה תתן בקרבנו: ואם פשענו וסדרנו כמדת בשר ודם אתה עשה כמדתך למחול ולסלוח. ואל יעכבו עונותינו לשוב לפניך כמדתך לקבל שבים. וחזק לבנו בתורתך וביראתך שתהיה יראתך תמיד קבועה בלבנו. וטהר רעיונינו ומחשבותינו לעבודתך וראה בשברון לבי כי מתנחם אני על מעשי הרעים שעשיתי עד היום הזה ובוכה ומתאונן ומתודה עליהם ואומר חטאתי עויתי פשעתי לפניך. וקבל תשובתי בתוך תשובת כל עמך ישראל השבים לפניך בכל לבם כי גם אני מבני אברהם יצחק ויעקב ואל יעכבו עונותי הרבים מלשוב לפניך בכל לב וזכני שאשוב לפניך בלב שלם ולהתחרט על עונותי חרטה גמורה ולעזוב מעשי הרעים עזיבה עולמית: ורחם עלי והצילני עד עולם מכל חטא ועון כי לולא רחמיך וחסדיך אי אפשר לעמוד נגד היצה"ר אשר הוא כאש בוער בעצמותי. ולכן רחם עלי ותן בי כח לעמוד כנגדו כמו שאמרו חכמים הצדיקים בדבריהם הבא לטהר מסייעין אותו והנה אני מקבל עלי קדושת יום הכפורים ולהתענות בו בחמשת ענויים שצוית לנו על ידי משה עבדך בתורתך הקדושה. אכילה. שתיה. רחיצה. סיכה. נעילת הסנדל. תשמיש המטה. ולשבות ביום הקדוש הזה מכל מלאכה. וע"י עינוי של אכילה ושתייה תכפר לנו מה שחטאנו באכילות ושתיות אסורות. וע"י עינוי רחיצה וסיכה תכפר לנו מה שחטאנו בתענוגי עולם הזה אשר התענגנו בימי החול ובפרט תענוגים האסורים. וע"י עינוי נעילת הסנדל תכפר לנו מה שחטאנו ברגלים ממהרים לרוץ לרע: ואת אשר עברנו על כ"ד דברים שב"ד מקללין עליהם ונתחייבנו להיות יחפי רגלים מנדויים. וע"י עינוי מתשמיש המטה תכפר לנו מה שחטאנו ופגמנו בברית קודש בקשוי שלא במקום מצוה ובטומאת קרי ובהוצאת זרע לבטלה (ומה שבעלנו בעילות אסורות):

וע"י חמשה תפלות ותחינות ובקשות יתוקן מה שפגמנו בחמש' מוצאות הפת החיך והגרון והלשון והשינים ושפתים שמהם יוצא הדיבור וטמאתי אותם בכל דברים האסורים ונדרים שבועות. וע"י חיבוק ונישוק הס"ת וע"י זכות התפלות שנתפלל ביום הקדוש היה יעלה ויבא ויגיע ויצטרפו עמהם כל התפלות שהתפללנו בכל השנה בלא כוונה ויהיו כולם נכללו' בתפלו' היום הזה ויגיעו לראשך להיות עטרה לראשך בכלל תפלת ישראל. וע"י דמעות עיני יתוקן מה שפגמנו בראיית עינים בכל דבר טמא והסתכלות בנשים. וע"י רתיחת גופינו ע"י התענית והתפילות יתוקן מה שהרתחנו רמ"ח איברינו ושש"ה גידינו באש של יצה"ר. ובמיעוט חלבנו ודמינו ע"י התענית יכופר כל מה שחטאנו ושעוינו ושפשענו לפניך ויהיה נחשב לפניך התענית כאלו הקרבנו את גופינו ע"ג המזבח ויקובל לפניך לריח ניחוח כקרבן וכעולה. והנה ידענו כי אנחנו מחוייבים להתענות ע"פ תקוני התשובה על כל חטא וחטא ולסגף את גופנו בתשובת המשקל נגד מה שהתענגנו בעבירות. אך גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח להתענות אפי' על חטא א' ומכש"כ על כל עון ועון כי רבו עונותינו מלספור וכשל כחנו. ולכן יה"ר מלפניך ה' אלהינו שיהיה צום התענית ביום הקדוש הזה יוה"כ הבא עלינו לטובה כפרה על כל עונותינו. ויה"ר מלפניך אל מלך יושב על כסא רחמים הרוצה בתשובה רשעים שתתן בלבנו ובלב כל עמך בית ישרא' אהבתך ויראתך ליראה אותך כל הימים. ובתוכם תרחם על פושעי עמך בית ישראל ותן בלבם פחד הדר גאונך ותכניע לבם האבן וישובו לפניך בלב שלם כמו שהבטחת ע"י נביאך לבל ידח ממנו נדח. גם כי הרבו אשמה לפניך עד שננעלו בפניהם דרכי תשובה אתה ברחמיך הרבים תחתור להם חתירה מתחת כסא כבודך וקבלם בתשובה. ורחם עלינו ותן בנו כח לעבור אותך כל הימים והסר טמנו כל המניעות והסבות המונעים אותנו מלעבוד אותך כי אתה יצרתנו ויודע כל מחסורי ב"א וטבעם המבלבלים אותם מעבודתך ובירך להסירם ולמנעם. ולא תטרוף עלינו את השעה עד שנשוב לפניך בלב שלם. ונהיה כל ימינו בתשובה ומעש"ט עד סוף רגע אחרונה אשר יהיה לרצון לפניך לאסוף את נשמתינו אליך אז יהיו כל מחשבותינו דבוקים בך ואז תצא נשמתינו בקדושה ובטהרה ואז נזכה להיות נוקבא לעלות ממטה למעלה ולהשפיע שפע בכל העולמות מלמעלה למטה. ותן בנו כח להתענות ביום הקדוש הזה ולהשלים התענית בכל חמשה ענוים ושלא יגרום מעשינו להיות נכשל ח"ו בשום א' מן החמשה ענוים כי כלנו בני זרע אביהם יצחק ויעקב ידידיך. וזכנו לגדל בנינו לתורה ולמעש"ט ולא יתפשו ח"ו בעונותינו. וחתמנו בספר חיים טובים חיים של יראת שמך. חיים שנעבוד אותך בלב שלם. חיים שלא נכשל ח"ו בשום חטא ועון ואשמה. חיים של פרנסה בנחת ובכבוד ובהתר ולא יטרידנו הפרנסה בטרדת הזמן. ותן לנו פרנסה בהשקט ושלוה כדי שיהיה לבנו פנוי תמיד לעבודתך. וטהר רעיונינו ומחשבותינו כדי שנהיה אנחנו דבוקים בך תמיד:

ולהיות שידעתי שכמעט אין צדיק בארץ אשר לא יחטא בין אדם לחבירו בממון או בגופו במעשה או בדבור פה ועל זה דוה לבי בקרבי כי על חטא שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו ועל זה נשבר לבי בקרבי ורחפו עצמותי כי אפי' אין יום המיתה מכפר ולכן אני מפיל תחנתי לפניך שתרחם עלי ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני בל בני אדם והנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא נגדי בין בגופו ובין בממונו או שדיבר עלי לה"ר ואפי' הוצאת ש"ר וכן לכל מי שהזיק לי בגופו או בממונו ולכל חטאת האדם אשר בין אדם לחבירו חוץ ממון אשר אני אוכל להוציא ע"פ דין וחוץ מי שחוטא כנגדי ואומר אחטא לו והוא ימחו' לי וחוץ מאלו אני מוחל במחילה גמורה ולא יענש שום אדם בסבתי וכשם שאני מוחל לכל אדם כן תתן את חני בעיני כל אדם שימחלו לי במחילה גמורה ובכן יעלה ויבא ויגיע ויראה וירצה וישמע תפלותינו "קבל "רנת "עמך "שגבנו "טהרנו "נורא ותוציא כל הניצוצות הקדושות שנפלו לקליפה על ידי חטאתינו וע"י קדושת יוה"כ יתעוררו מדותיך הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ותתפשט עליה' קדושת יוה"כ לכפר עלינו כמ"ש בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לפני ה' תטהרו:

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננהו ותעביר זדון מן הארץ ומלוך על כל העולם כלו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך. ותן שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך. אמן כי"ר יהיו לרצון כו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.