ערך/י"ג מידות

יש להבדיל בין ערך זה העוסק בי"ג מידות רחמים, לבין ערך/י"ג מידות דרבי ישמעאל העוסק בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.

ויעבר ה' על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם כו'. אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנכי כרת ברית. (ר"ה י"ז ב').

ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת. נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה, ונקה. (שמות, פרק ל"ד).

ה' ה' אלהא רחמנא וחננא, מרחיק רגז, ומסגי למעבד טבון וקשוט. נטיר טיבו לאלפי דרין, שביק לעוין ולמרוד ולחובין. סלח לדתיבין לאוריתיה, ולדלא תיבין לא מזכי. (תרגום אונקלוס שם).

ה' ה'

ה' ה'. אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. (ר"ה י"ז ב').

ארך אפיים

אמר רבי חגי ואיתימא רבי שמואל בר נחמני, מאי דכתיב ארך אפים, ארך אף מבעי ליה. אלא ארך אפים לצדיקים ארך אפים לרשעים. (עירובין כ"ב א').

ארך אפיים. ואמת

וימהר משה ויקד ארצה וישתחו. מה ראה משה, רבי חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה, ורבנן אמרי אמת ראה.

תניא כמ"ד ארך אפים ראה, דתניא כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו רבונו של עולם ארך אפים לצדיקים, א"ל אף לרשעים, א"ל רשעים יאבדו, א"ל השתא חזית מאי דמבעי לך כשחטאו ישראל, א"ל לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים, אמר לפניו רבונו של עולם ולא כך אמרת לי אף לרשעים. והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר.

רבי חגא הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא, שמעיה לההוא ינוקא דאמר עדתיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לארך ימים, וסמיך ליה תפלה למשה וגו', אמר שמע מינה ארך אפים ראה. (סנהדרין קי"א).

ורב חסד ואמת

בית שמאי אומרים כו' צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם כו', בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין כו'. בית הלל אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד כו'. פושעי ישראל בגופן כו' יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת כו'.

ורב חסד, מטה כלפי חסד. והכתיב והבאתי את השלשית באש, התם בפושעי ישראל בגופן כו'. והא אמרת לית להו תקנתא, כי לית להו תקנה ברוב עונות, הכא מחצה עונות ומחצה זכיות ואית בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן, לא סגיא ליה דלאו והבאתי את השלישית באש ואם לאו ורב חסד מטה כלפי חסד כו'.

ורב חסד, מטה כלפי חסד. היכי עביד, רבי אליעזר אומר כובשו שנאמר ישוב ירחמנו יכבש עונתינו, רבי יוסי בר חנינא אמר נושא שנאמר נשא עון ועבר על פשע. תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון, וכן היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו. (רבא אמר) [אמר רבא] כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נשא עון ועבר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע. רב הונא בריה דרב יהושע חלש כו' לסוף איתפח כו', אמרו ליה מאי חזית, א"ל אין הכי הוה ואמר להו הקב"ה הואיל ולא מוקים במיליה לא תקומו בהדיה כו'. לשארית נחלתו, אמר רבי אחא בר חנינא אליה וקוץ בה, לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים כו'.

אילפי ואמרי לה אילפא רמי, כתיב ורב חסד וכתיב ואמת. בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד. (ר"ה ט"ז ב', י"ז א' ב').

נושא עוון

אמר ר' יוסי בן חנינה, נושא עוונות אין כתיב כאן, אלא נושא עון. הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות, והזכיות מכריעות. (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א).

עוון ופשע וחטאה

כיצד מתודה (כהן גדול ביו"כ), עויתי פשעתי וחטאתי, וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, וכן במשה הוא אומר נשא עון ופשע וחטאה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, עונות אלו הזדונות, וכן הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. פשעים אלו המרדים, וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי, ואומר אז תפשע לבנה בעת ההיא. לכל חטאתם אלו השגגות, וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה. ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות, אלא כך היה מתודה חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו', וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבתינו העוינו הרשענו, וכן בשלמה הוא אומר חטאנו (והרשענו ומרדנו) [והעוינו רשענו], וכן בדניאל הוא אומר חטאנו (והעוינו) [ועוינו] והרשענו ומרדנו. אלא מהו שאמר משה נשא עון ופשע וחטאה, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה, עשה להם זדונות כשגגות.

אמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כדברי חכמים. פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים, מהו דתימא מסתבר טעמיה דרבי מאיר דקמסייע ליה קרא דמשה קמ"ל. ההוא דנחית קמיה דרבה ועבד כרבי מאיר, א"ל שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר, א"ל כרבי מאיר סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא דמשה. (יומא ל"ו ב').

ונקה

רבי אלעזר אומר, אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה. הא כיצד, מנקה הוא לשבין, ואינו מנקה לשאינן שבין. (יומא פ"ו א').

רש"י

ה' ה' מדת הרחמים היא. אחת קודם שיחטא, ואחת אחר שיחטא וישוב.

אל. אף זו מדת רחמים. וכן הוא אומר אלי אלי למה עזבתני, ואין לומר למדת הדין למה עזבתני. כך מצאתי במכילתא.

ארך אפים. מאריך אפו, ואינו ממהר ליפרע. שמא יעשה תשובה.

ורב חסד ואמת. ורב חסד. לצריכים חסד, שאין להם זכיות כל כך. ואמת. לשלם שכר טוב, לעושי רצונו.

נוצר חסד לאלפים. נצר חסד שהאדם עושה לפניו. לאלפים. לשני אלפים דורות.

נושא עון ופשע. עונות אלו הזדונות. פשעים אלו המרדים, שאדם עושה להכעיס.

ונקה. ונקה לא ינקה, לפי פשוטו משמע שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו: מנקה הוא לשבים, ולא ינקה לשאינן שבים.

דעת זקנים מבעלי התוספות

ה' ה'. אני הוא בעל הרחמים קודם שיחטא האדם, ולאחר שיחטא האדם. כך מפרש ליה במסכת ראש השנה. וצריך עיון מה צריך אדם רחמים קודם שיחטא, וי"ל מ"מ הוא צריך רחמים לפי שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שסופו לחטוא. ולפי זה השני שמות הם מי"ג מדות. אמנם נוצר חסד לאלפים אינו נמנה אלא באחד והרב ר' נסים ז"ל פי' נוצר חסד לאלפים שתי מדות הם וה' ראשון אינו מן המנין. ופשטיה דקרא ויעבור ה' על פניו ויקרא בשם ה' ה' אל רחום וגו' המדות הללו תקראו לפני בעת שיצטרכו לרחמים.

אל רחום וחנון. אל. דיין אמת ושופט צדק, כמו עד האלהים יבא דבר שניהם. רחום. שמרחם על העניים, ומצילם. וחנון. אפילו לעשירים, שכל מי שנותן מתנה חונן, כמו וצדיק חונן ונותן.

ארך אפים. לרשעים, שאינו ממהר ליפרע מהם.

ורב חסד ואמת. ורב חסד. שמרבה חסדו על מדת הפורענות, כמו שאמרו חכמינו ז"ל מדה טובה מרובה על מדת פורענות. ואמת. מה שאני מבטיח אם עושה טובה לבריות אם לא יפשע האדם בעצמו שיחטא ויגרום החטא.

נוצר חסד לאלפים. אני מזכירו לבניו ולבני בניו עד לאלף דור, וכן כתיב שומר הברית והחסד לאלף דור, ופי' רשב"ם דלאלפים דהכא היינו לאלף דור דהתם, כמו שקורא לדור רביעי רבעים כך קורא לדור אלף אלפים.

נושא עוון ופשע וחטאה. נושא עון לאדם שחוטא ע"י יצר הרע שמכריחו לחטא. ופשע. אלו המרדים שאדם חוטא להכעיס, וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי. וחטאה. שוגג, כדאמר נפש כי תחטא בשגגה. ר"ל אלו אני נושא ואיני פורע מהן מיד.

ונקה לא ינקה. שאינו מנקה אותם לגמרי אם לא על ידי תשובה ומעשים טובים, וכן אמרו חז"ל ונקה לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים אלא פוקד עון אבות על בנים וגו'. פוקד. גם זו ממדת רחמיו של הקדוש ברוך הוא, שאינו ממהר ליפרע אלא ממתין עד יום פקודה דכתיב וביום פקדי, אכן אינו מן מנין י"ג מדות. וזה קשה לדברי האומר כי וימהר משה לפי שהיה ירא פן יוסיף על דור חמישי, ואדרבה לפי מה שפי' זו היא מדת רחמים שאינו משלם לאיש כפעלו.

אבן עזרא

ה' ה'. ארך אפיים. ונקה. אמר הגאון, כי ה' הראשון דבק עם ויקרא, ואלו היה כן למה לא דבקו בעל הטעמים. והנכון, כי ה' שתי פעמים כמו אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה. ככה תקרא. וכתוב, כי שלש עשרה מדות הם. והגאון אמר, כי ה' הנכבד במספר אם כן אינו מדה והשנית שהוא אדון. וזאת טעות, כי הנכתב אינו אדון, רק כנוי הוא כפי המדבר דרך כבוד. ורב נסים אמר, כי מלת ארך אפים שתי מדות לטובים ולרעים. גם זה איננו נכון, כי לא תוסיף המדה בעבור שינוי האדם. ועוד, כי ה' הוא ארך אפים לרשעים, ולא לאשר לא חטאו. והנה, ונקה מדה בפני עצמה, עד הנה מספר י"ג מדות, ועל דרך הפשט, ונקה לא ינקה מדה אחת, כי ונקה שם הפעל הוא, כמו אם ענה תענה אותו. רק למדנו ממלת ונקה לא ינקה שהוא לשובבים, רק לשבים ינקה כדברי הנביאים, על כן הושמה מלת ונקה ממספר המדות. ומלת פקד עון אבות גם היא מדת רחמים. ודע, כי שבעה הם בגדי כהונה ובעבור שהציץ כמו תכשיט הכניסו במספר, והנה אחד עשר שבטים נולדו בפדן ארם ובנימין לבדו נולד בארץ כנען והנה כתוב על כולם אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם כי אחר הרבים הלך ולא חש להוציא האחד, וככה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ומנשה ואפרים לא ירדו כי שם נולדו.

והנה, ה' הנכבד הכניסוהו במדות והוא שם העצם, וכבר הזכרתי בפרשת ואלה שמות כי פעמים הוא שם התואר ופעמים מדה והם שתים. ומלת אל שלישית. רחום רביעית. וחנון חמישית. ארך אפים ששית. ורב חסד שביעית, ומלת רב תשרת בעבור אחרת, ורב אמת שמינית. נוצר חסד לאלפים תשיעית. נושא עון עשירית, ונושא פשע אחת עשרה, ונושא חטאה שתים עשרה. ונקה שלש עשרה.

ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים. וה' שהוא תאר, כולל הנכבדים והגויות ועליונים ושפלים. ואל כמו תקיף, שיעשה הנכון בחכמה. ורחום כדרך כרחם אב על בנים, שישמרם שלא יפלו. וחנון כדרך כי חנון אני, להושיע מי שנפל ולא יוכל קום. ארך אפים שלא יכעוס מהרה על הרשע. ורב חסד לצדיק ולרשע, ורב אמת שימלא ויקיים דברו. נוצר חסד האב לבנים, אם היו טובים.

נושא עוון ופשע וחטאה. נושא עון. שים לבך לדברי, הנה כתוב וחזקת והיית לאיש והלא איש היה רק טעמו איש חיל ונודע. והנה כתיב כי זקנתי מהיות לאיש, והפירוש מהיות בעולה, או אשה לאיש, כי נקבה היתה. והנה ואבואה אליה הוא המשכב כי נקבה היא. והנה אשר באו אליך הלילה אינו מזה הטעם כי זכר הוא. וככה החוטא ונשא עונו לא יכופר החטא לו רק העונש שיבא עליו. על דרך ולצת לבדך תשא, ועתה שא נא חטאתי כי משה צדיק היה. והכלל, כי הנושא עונו בעצמו הוא לגנאי לעולם, ונשיאת חטא על שני דרכים, הדרך האחת שימחול לו כמו זה שהוא לשבח לנשוא העון, והדרך האחרת שיהיה נושא העון אחד רשע. והנה לנושא העון יהיה לגנאי ולנשוא העון לשבח, כמו ונשא את עונה כי העונש יסור מעליה ויהיה עליו. ונושא פשע. דע, כי פשע קשה מעון כאילו הוא הפושע יוצא מתחת הרשות, כמו אז תפשע אדום מתחת יד יהודה. והנה עון פחות ממנו והוא בזדון. ומלת חטאה כמו חטאת, והוא שם דבר. ואיננה כמו הממלכה החטאה, כי היא תאר, ומלת חטאה כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה, כי עון במעשה או בלשון.

והנה הסתכלנו תפלת משה (במדבר י"ד י"ח) על דבר המרגלים, ויאמר ה' שהוא שם העצם והמדות תהיינה עליו נאמרות ולא הזכיר ה' השני שהוא תאר כי ה' רצה להשמיד, ולא אל כי אין צורך להזכיר המדה הזאת, ולא רחום כי ישראל לא היו פתאים, ולא חנון כי לא נעשה להם חמס שיצעקו אל השם להושיעם, והזכיר ארך אפים כי היו רשעים, ורב חסד לכל הוא, ולא הזכיר ואמת כי היו חייבים, והזכיר נושא עון ופשע, ולא הזכיר וחטאה כי לא היו שוגגים, ומרוב הענוה שהיתה במשה הכניס נפשו עם ישראל לאמר וסלחת לעונינו ולחטאתינו ולא הזכיר פשעינו בעבור גודל מעלתו שלא יתכן שיפשע.

רמב"ן

ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפים. ה' ה' אל. שלש תיבות הללו הן שמות הקדש, וחכמים יקראו אותן מדות כי הם מדת בעל התשובה ומדת רחמיו ומדת טובו, וה' המיוחד לא יתרבה בהן. והנה המדות שהם מקרים באדם הן עשר מדות רחום וחנון וכו' והנה כולן מדות מצד אחד, ומצד אחר השלש הן שמות עצם והעשר מדות. והמדות נאמרו על השמות, כי רחום וחנון וארך אפים באל עליון על כן לא אמר מרחם וחונן ומאריך אפים, כי השם פעול למדות האלו.

ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, במדת רחמים. שהוא מרבה החסד על גבורתו ועוזו והאמת ברחמיו, ונוצר חסד לאלפים כי זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, או נוצר מצמיח מן ונצר משרשיו יפרה.

נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה. ובטובו הוא נושא עון ופשע וחטאה, מלשון אני עשיתי ואני אשא וגו', ונקה לא ינקה, ופוקד עון אבות על בנים, פירוש לנשיאות, ויקרא מדה כי ינקה אותו בפקידה ההיא, ומפני כי הנשיאות איננו שוה בעון ופשע ובחטאה, אבל בכל אחד ענין מיוחד לו, יקרא בכל אחד מדה אחת.