אוצר:בית המדרש/משנה/קינים/מגיש מנחה

פירוש מגיש מנחה מאת רבי משה גבריאל שנברגר שליט"א
הועלה בתיאום עם מערכת האוצר לתועלת הלומדים
בהתאם למדיניות האוצר לגבי חיבורי מפרשי זמננו שליט"א מוצב הפירוש במרחב בית המדרש ולא במרחב הספרים עצמו

פירוש מגיש מנחה על מסכת קינים

פרק א

פרק ראשון

משנה א

חטאת העוף נעשית למטה וחטאת בהמה למעלה. עולת העוף נעשית למעלה ועולת הבהמה למטה. אם שינה בזה ובזה פסול. סדר קנים כך הוא; החובה, אחד חטאת ואחד עולה. בנדרים ונדבות, כולן עולות. איזהו נדר, האומר הרי עלי עולה. ואיזהו נדבה, האומר הרי זו עולה. מה בין נדרים לנדבות; אלא, שהנדרים, מתו או נגנבו, חייבים באחריותם. ונדבות, מתו או נגנבו, אין חייבין באחריותן:

חטאת העוף נעשית למטה. וחטאת בהמה למעלה. עולת העוף נעשית למעלה. ועולת בהמה למטה. אם שינה בזה ובזה פסול. המשנה מקדימה החילוק שיש בין עשית עולה לחטאת, שמחמת זה כשעושה מעשה חטאת בעולה, או איפכא, הקרבן פסול.

חטאת העוף מזין את דמה למטה מחוט הסקרא. ואילו בחטאת בהמה הדם ניתן למעלה. ולהיפך בעולה, עולת העוף ממצה את דמה למעלה, ואילו עולת בהמה זריקת דמה למטה.

סדר קינים כך הוא: החובה, אחד חטאת ואחד עולה. סתם קיני חובה דבכל מסכתין, הם זוג תורין או בני יונה, שהאחד חטאת והאחד עולה, אותה מחויב להביא: זב, זבה, יולדת. וכן נזיר. וכן מי שמחויב קרבן עולה ויורד [אשבועת ביטוי או שבועת העדות, או על טומאת מקדש וקדשיו], מביא בדלות, קן, אחד לעולה ואחד לחטאת. בנדרים ונדבות, אם מרצונו נדר או התנדב קן כולן עולות. שהרי חטאת אינה באה בנדר ונדבה, רק עולה.

איזהו נדר, האומר הרי עלי עולה. ואיזהו נדבה, האומר הרי זו עולה. מה בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים אם מתו או נגנבו, חייבים באחריותם דלשון "הרי עלי" שאומר בנדר משמעותו כמאן דטעין ליה אכתפיה. ואילו נדבות שאומר "הרי זו", משמע שמתחייב רק בהמה זו, ולכן אם מתו או נגנבו, אין חייבין באחריותן.

משנה ב

חטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה. בין שהחובה מרובה והנדבה ממועטת, בין שהנדבה מרובה והחובה ממועטת, בין ששתיהן שוות:

חטאת שנתערבה בעולה, [או] ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי כלל, ואי אפשר להקריבם לא לעולה ולא לחטאת שמא יקריב קרבן של למעלה למטה או להיפך. [והא דימותו, משום דאפילו יפול בהם מום אינם נפדין, כדאמרי' במעילה (י"ב) דאין לעופות פדיון].

להבין המשך המשנה, ועוד כמה משניות דלהלן, נקדים הקדמה אחת קצרה, והוא, שהקן חובה שאחד ממנו בא עולה ואחד חטאת, כל זמן שלא פירש - בשעת לקיחתן (יומא מ"א ע"א), - איזה מהם לעולה ואיזה לחטאת, יכול לעשות [להקריב] איזה מהן שירצה לחטאת, ובעשיה של הראשון לחטאת, ממילא נקבע השני לעולה, וכן איפכא. כי זהו הדין של קן חובה, שאחד חטאת והאחר עולה.

וכן אם הפריש אדם כמה תורין או בני יונה, שיהיו לו לכמה קינים שמחויב בהם, כגון ה' קינים, דהיינו י' פרידות, כיון שחציין מיועדים לחטאת וחציין לעולה, ועדיין לא פירש, יכול לעשות חציין, היינו ה' מהן, חטאת, ומיד כשעשה חציים חטאת, ממילא נעשה חצי השני שלהם עולה. וכן איפכא. כי הם כולן נחשבין כקבוצה אחת, שאין בה לא יותר מחצי חטאות ולא יותר מחצי עולות.

כל זה הוא כשהפריש כולן לחובתו בכללות ולא פירש כלום. אבל אם אמר על קן אחד, אלו ללידה זו, ועל קן שני אלו ללידה זו, ממילא, נעשו ב' הקינים ב' קבוצות נפרדות, שבכל קן יש רק אחד שיכול להיעשות עולה ואחד חטאת. ואינו יכול לעשות שנים, של קן זו עולה או חטאת. ומעתה נבין כל המשך משנתנו:

חטאת העוף שנתערבה בחובה, היינו בקן חובה דמתניתין דלעיל, דאחד מהן קרב עולה, ואחד חטאת, כנ"ל. אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. לפי הדין הנ"ל במשנה שהחטאת שנתערבה בהם אינה בטילה, חיישינן שמא כשלוקח מהתורין שלפניו להקריבן יפגע באותה פרידה חטאת שנתערבה בהם, ואסור להקריבה עולה, לכן אי אפשר להקריב מתערובת זו רק חטאות, וכיון שבכל קינין חצי מהם חטאת וחצי האחר עולה, א"א להקריב מהקינין שכאן רק כמנין חציין.

ואין להקשות למה לא יקריב כמנין חציין ועוד אחד, שהוא כנגד החטאת שנתערבה בהן. זה אינו, דחיישינן שמא כל מה שנוטל הוא מהקינין ולא פגע באותו חטאת שנתערבה בהן, ומיד כשהקריב חציין נקבעו החצי השני לעולות, ואם יקריב עוד אחת לחטאת נמצא מקריב עולה לחטאת.

וכן עולה עולת העוף שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה. היינו דהוא הדין להיפך, כשנתערבה בהקינים עולה אחת, א"א להקריב מכאן רק עולות, ולא חטאות שמא פוגע בעולה שנתערבה בהם ונותנה למטה כמעשה חטאת. ועולות א"א להקריב מהן רק חציין, דאידך חצי נקבע לחטאת כנ"ל.

בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת, בין שהנדבה מרובה וחובה מועטת, בין ששתיהן שוות. כלומר דין זה שמקריב כמנין חצי מהקיני חובה, לא פחות ולא יותר, הוא בין אם הקינין הסתומות [שהן חובה על לידה או זיבה] מרובות, והעולות שנתערבו בהן מועטין מהן, ובין אם להיפך שנתערבו הרבה עולות בקיני חובה, בכה"ג ג"כ לעולם מקריב עולות רק כמנין חצי מהקיני חובה, דיותר מחצי מהם אי אפשר שיקריב, דחיישינן שמא כל מה שלקח היה מהקינין הסתומות עצמן [ולא מהעולות שנתערבו בהם] ונמצא עתה מקריב יותר מחציין, שהם נעשו חטאות, ומקריבן לעולה, ושלא כדינם. וכן הדין כשנתערבו חטאות בקיני החובה, שמקריב חטאות כמנין חצי החובה.

הוסיפו המפרשים, שכיון שאינו יודע אם לקח מהקינים לבד, או שלקח את החטאת שנתערבה בהם, לא יצא בעל הקינין ידי חובתו בכל החטאות, וכן גם בעל החטאת שנתערבה בהם לא יצא ידי חובתו, דלמא לא הוקרבה חטאתו, וצריכים להביא חטאת אחת אחרת, ולהתנות ביניהם שתעלה למי שלא הוקרב בשבילו. ויכולים להביא חטאת מספק, משום דקיי"ל דחטאת העוף באה על הספק. [וכן הדין בכל המשניות הבאות כל שיש ספק של מי נקרב, צריכים להביא קרבן ביניהם ולהתנות].

משנה ג

במה דברים אמורים, בחובה ובנדבה. אבל בחובה שנתערבה זו בזו; אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו שתים לזו, שלש לזו ושלש לזו, מחצה כשר ומחצה פסול. אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו, המועט כשר. בין משם אחד, בין משני שמות. בין מאשה אחת, בין משתי נשים:

במה דברים אמורים בחובה ובנדבה, שנתערבו זב"ז, כלומר, קיני חובה שחציין עולות וחציין חטאות, שנתערבו בקיני נדבה שהן כולן עולות [כנ"ל במשנה א']. אבל בחובה שנתערבה זו בזו, אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, [או] שלוש לזו ושלוש לזו, מחצה כשר ומחצה פסול. כלומר כשנתערבו ב' קינין של חובה נפרדים, אלו באלו, אי אפשר לעשות רק אחד לעולה ואחד לחטאת. דלעולם חיישינן שיטול ב' החטאות מאותה קן, ואין בה רק חטאת אחת. ואם יעשה ב' חטאות, נמצא עושה מקן אחת ב' חטאות. [היינו שגם אם יעשה קודם עולה למעלה וחטאת למטה, חיישינן שרק החטאת היתה מאותו הקן, ונקבע שם עולה על הזוג שלה, ועתה כשיקח אחד נוסף לחטאת, יפגע בו]. וכן עולה אין בה יותר מעולה אחת, לכן אינו יכול לעשות רק אחת לעולה ואחת לחטאת.

וכן כשנתערבו ב' קבוצות קינים, היינו שהפרישם בנפרד, אלו באלו, כגון ד' פרידות בד' פרידות [שהפריש כל ד' בנפרד], שיש בכל קבוצה בפני עצמה חצי לעולה וחצי לחטאת. חיישינן שכל הקרבנות שנוטל מהם כולם הם מאותה קבוצה, וכיון שאין בכל קבוצת קינים יותר מחצי לעולה, ומחצי לחטאת. אינו יכול להקריב מהם רק כמנין קבוצה אחת, חציין חטאות, וחציין עולות. והשאר פסולים.

אחת לזו, ושתים לזו, ושלוש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו, המועט כשר. אם ב' הקבוצות אינם שוות אלא אחת גדולה יותר, וכן אם יש כאן ג' וד' קבוצות, בגדלים שונים, לעולם אינו יכול לעשות רק כמנין הקבוצה הקטנה ביותר, מחצה לחטאת ומחצה לעולה. דחיישינן שכל מה שנוטל נוטל מקבוצה זו, ואין בה יותר ממחצה חטאת ומחצה עולה. ולכן רק מנין המועט כשר, חציו לחטאת וחציו לעולה והשאר פסול.

בין משם אחד, בין משני שמות. בין מאשה אחת, בין משתי נשים. כלומר, שהקבוצות השונות יכולות להיות ב' קבוצות של אדם אחד, ועל אותו סוג חטא. אלא שהפרישן בנפרד, אלו ללידה זו, ואלו ללידה זו. ויכול להיות שהפרישן על ב' שמות. ויכול להיות שהם של שני בני אדם. וכפי שמפרשת המשנה הבאה. [מאידך, יתכן שאדם אחד יפריש על ב' שמות, קבוצה אחת של קינים, ולא יפרש אלו לחטא זה ואלו לחטא זה. שאז נחשבים כולם קבוצה אחת, שחציין חטאת וחציין עולה, ויכול לעשות מאיזה מהם שירצה חטאת עד חציים, ובזה נקבע החצי השני לעולה. או להיפך].

משנה ד

כיצד משם אחד; לידה ולידה, זיבה וזיבה, משם אחד. משני שמות; לידה וזיבה. כיצד, שתי נשים על זו לידה ועל זו לידה, על זו זיבה ועל זו זיבה, משם אחד. משני שמות, על זו לידה ועל זו זיבה. רבי יוסי אומר; שתי נשים שלקחו קניהן בערוב, או שנתנו דמי קניהם לכהן, לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת, ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה. בין משם אחד, בין משני שמות:

כיצד משם אחד: הפריש ב' קינים על לידה ולידה, או על זיבה וזיבה, [זהו] משם אחד. ומשני שמות: כגון הפריש ב' קינים, קן אחת על לידה וקן אחת על זיבה.

כיצד משתי נשים: על אשה זו לידה ועל אשה זו לידה. או על זו זיבה ועל זו זיבה, [זהו] משם אחד. משני שמות: על אשה זו לידה ועל אשה זו זיבה.

רבי יוסי אומר שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב, או שנתנו דמי קניהן לכהן, לאיזו שירצה כהן יקריב חטאת, ולאיזו שירצה כהן יקריב עולה. רבי יוסי סובר ששתי נשים יכולות להפריש קינים יחד, ואם לא פירשו איזה לזו ואיזה לזו, הרי שנחשבים כל הקינים קבוצה אחת, שחציין חטאת וחציין עולה. [באופן שלא יקבע החצי השני מעצמו להיות לעולה עד שישלים חצי מכולם לחטאת, או להיפך].

עיקר חידושו של ר' יוסי שהכהן הוא המברר איזה קן שייך לזו ואיזה לזו. ובגמ' עירובין (ל"ו) מבואר דדיניה דרבי יוסי אינו תלוי בדין ברירה, שמתברר הדבר למפרע איזה שלה ואיזה שלה, אלא שכך הוא התנאי ביניהן, שיהא תלוי בהכהן, איזה יעשה לה ואיזה לה.

{עכ"פ עצם הדין שמבואר במשניות אלו שקביעת הקרבן לחטאת או לעולה נקבע בעשיית הכהן למעלה או למטה, שע"י עשיית הכהן נקבע איזו לחטאת ואיזו לעולה, מבואר בגמ' ביומא (מ"א ע"א) דלמדין מהפסוק בתורה, שאין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת הבעלים, בשעה שהם קונים אותם לקרבן, או בעשיית הכהן}.

בין משם אחד בין משני שמות. היינו שבקבוצה זו יכול גם להיות שחלק הפרישה אחת מהם עבור זיבה, וחלק עבור לידה, ואעפ"כ נחשבות קבוצה אחת, כנ"ל.

פרק ב

פרק שני

משנה א

קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר, או שפרח בין המתות, או שמת אחד מהן, יקח זוג לשני. פרח לבין הקריבות, פסול, ופוסל אחד כנגדו. שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחד כנגדו:

קן סתומה כפי שנתבאר שכל אחד ממנה יכול להעשות חטאת, וממילא יקבע השני לעולה, וכן להיפך. שפרח ממנה גוזל אחד לאויר העולם, או שפרח לבין [חטאות] המתות, [רש"י בנזיר (י"ב ע"א גליון) ביאר, דאילו פרח לבין חטאות העומדות להקרבה, הרי יכול להקריבה יחד עמם, ותעלה לו לחטאת, והשני הנשאר יהא עולה], או שמת אחד מהן; יקח זוג לשני. שזה שפרח לאויר העולם או מת, לא יקרב עוד, ולכן לא נקבע דין חבירו לא לעולה ולא לחטאת, ויכול לצרף אליו זוג אחר מעלמא. ואח"כ יפרש אותן ע"י שיעשה אחד לחטאת ואחד לעולה.

[תוס' בנזיר (י"ב ע"א ד"ה קן) כתבו דנקט סתומה, דבמפורשת היה צריך התנא להאריך איזו מהן פרחה שיקח כמוה לזוג לנשארת. ובגירסת הגמ' שלפנינו (שם) איתא דבמפורשת אין לו תקנה, ומפרש רש"י, דכיון שפרחה, ואין שניהם לפנינו, אינו יודע להבחין איזו היא הנשארת, ואין לו תקנה להקרבה, דעולה נעשית למעלה וחטאת למטה. תוס' בדבריו איירי בשיודע להבחין].

בסוגיא דנזיר (י"ב ע"א) שקו"ט אמאי לא יאסרו מעתה כל קינין בעלמא מדין כל קבוע, וע"ש בתוס', ואכמ"ל.

עוברת המשנה לדון באופן שאותו גוזל שפרח מקן הסתומה פרח לקן אחר, מה הדין של הקן שפרח לתוכה:

אבל פרח אחד מכת הסתומה לבין הקרבות לבין קן סתומה, שעומדת ליקרב חציה לעולה וחציה לחטאת, פסול. הרי הקן שפרח אליה הגוזל ונתערב בה, יעשה רק כמנינו שלו עצמו, היינו אחד לעולה ואחד לחטאת, כפי שלמדנו בפרק הקודם (מ"ג), וגוזל השלישי [שזה או אותו גוזל הסתום הפורח בעצמו, או בן הזוג שנשאר מהקן כנגדו] ישאר פסול, ולא יקריבוהו לא לעולה ולא לחטאת. דאם יעשה גם האחרון, כגון שיעשה ב' חטאות ועולה אחת, חיישינן שמא את ב' החטאות נטל מהקן עצמו, והרי הוא עושה ב' חטאות מקן אחד, שאין בו אלא עולה אחת וחטאת אחת.

והוא הדין אם פרח לכמה קינין סתומות, לעולם יעשה כמנין הקינין הסתומות שהיו בה, חצי לעולה וחצי לחטאת, ואחד שפרח לכאן, או אחד אחר כנגדו, ישאר, ולא יעשה אותו חטאת, שמא זה הנותר, מגוזלות הקן הוא, והרי כבר נעשו מגוזלות הקן מחצה החטאות שלו, [וזה הפורח, קרב לו למעלה בין העולות, ובמקומו נשאר גוזל זה מן הקן שהוקבע לעולה], ונמצא עושה יותר ממחצה חטאות מקן זו של הסתומות.

ופוסל אחד כנגדו. שהגוזל הפורח פסול, ופוסל אחד כנגדו. כלומר, שגוזל אחד שכנגדו שנשאר אצל הקינים של אשה הראשונה שפרש ממנה, ג"כ אי אפשר לעשותו לא לעולה ולא לחטאת, דעי"ז שיעשהו לעולה, הרי יקבע אותו גוזל הפורח לחטאת, ואז האשה השניה שפרח לקיניה ונתערב בהם, לא תוכל לעשות מכל קיניה עולה, רק החטאות שבהם, מחצה מקיניה, דאילו חצי השני של קיניה, היינו העולות, יפסל, שלא תוכל לעשות מהם עולה, שמא תפגע בפורח שהוא נקבע חטאת, ותעשהו למעלה, וכפי הדין ששנינו במשנה לעיל (פ"א מ"ב) דאם חטאת נתערב בחובה, אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. [וה"ה להיפך]. וכדי שלא לפסול כל עולות שלה, לכן תיקנו ואמרו שהפורח פוסל גם את בן זוגו שכנגדו שלא יוכלו להקריבו, כדי שלא לקובעו לפורח כמו שביארנו. (תוס' יומא ס"ה ע"ב ד"ה ומשום).

המשנה נקטה בלשון זה, 'אחד שכנגדו', דבאמת אין כאן גוזל מבורר שהוא הוא בן זוגו, דהכל קבוצה אחת סתומה שפרח ממנה, אלא שאם יעשה את גוזל האחרון שנשאר באותה קבוצה, לעולה, [היינו דלחשבון המחצה עולות, יחשיב בכלל כל הגוזלות שלה, גם את גוזל הפורח, ומכולם יעשה חשבון מחצה לעולות, ויקריב גם האחרון הנפרד שכנגד הפורח לעולה, עי"ז יקבע הפורח לחטאת.

סיבה נוספת לחוש ולפסול אותו גוזל שנשאר כנגד הפורח, שלא לעשותו חטאת [למשל], דהנה כשהשניה, זו שפרח אליה, מקריבה את שלה, כגון העולות, הי' לנו לחוש לכאורה שמא פגעה בפורח, ועשאתו לעולה, וקבעה אצל הראשונה את בן זוגו לחטאת, ושוב הראשונה לא תוכל לעשות לעולה כלל, שמא פוגעת בחטאת. אלא דליכא חשש כן, משום דאצל הראשונה כולם סתומות, ולא נקבע איזהו גוזל החטאת שכנגד הפורח אלא כשתגמור להקריב את כל מחצה החטאות, דרך משל, אם היו לה ד' גוזלות, ונשאר לה ג', אמרינן לה שפיר שתעשה אחד עולה ואחד חטאת, [וזה שכנגד הפורח ישאר], דממילא אפי' אם הפורח נעשה חטאת ע"י השניה, עדיין לא נקבע זה שכנגדו לעולה, עד לאחר שעשתה כל שאר החטאת שאצלה, ורק אז נקבעו שניים הנותרים לעולה, ואז הרי מעתה היא שוב אינה עושה יותר חטאות, אלא עולות. אבל אם נתיר לה לעשות גם את זה שכנגד הפורח, לחטאת, הרי שיש לחוש שלוקחת אותו לאחר שכבר נקבע לעולה על ידי השניה שפרח אליה.

[ולכשתימצי לומר, טעם הראשון הנ"ל, הוא סיבה לאסור [את הראשונה] להקריב אותו שכנגד הפורח 'לפני' שתקריב השניה, ומשום שתאסור אותה כנ"ל. וטעם השני, הוא סיבה לאסור אותה להקריבו 'לאחר' שכבר הקריבה השניה, שמא נעשה עולה ע"י השניה, והיא מקריבה אותו חטאת (או איפכא) כמש"נ, ודו"ק. [א.ה. ואמנם יכולנו להתיר לראשונה להקריב גם זה שכנגד הפורח לחטאת, אם היינו אוסרים על השניה להקריב חטאות, מפני זה שנתערב בה שנקבע לעולה, אבל חכמים הבינו שאין להפסיד את השניה כל זה, וראוי יותר לאסור את הראשונה שפרח ממנה, שלא שמרה קיניה יפה, רק בגוזל שכנגד הפורח, ולא להפסיד השניה כל מחצה שלה, וק"ל].  

משנה ב

כיצד, שתי נשים, לזו שתי קנים ולזו שתי קנים, פרח מזו לזו פוסל אחד בהליכתו. חזר, פוסל אחד בחזירתו. פרח וחזר, פרח וחזר, לא הפסיד כלום, שאפילו הן מעורבות אין פחות משתים:

כיצד, שתי נשים, לזו שתי קנים ולזו שתי קינים, פרח מזו לזו פוסל אחד בהליכתו. כלומר היכא שהיו לזו ד' גוזלות סתומות ולזו ד' גוזלות, ופרח מזו לזו, ונשאר אצל זו שפרח ממנה ג' גוזלות, ואצל זו שנתערב אצלה ישנם ה' גוזלות. בעלת הג' שפרח ממנה נפסל לה קן אחד, ואינה יכולה לעשות רק אחד לעולה ואחד לחטאת, [שבזה עדיין לא נקבע הפורח לכלום, שעדיין לא נעשה בהקבוצה שפרח ממנה חצי העולה כדי שיקבע הוא לחטאת, וגם לא חצי החטאת כדי שיקבע הוא לעולה], אבל אם תעשה גם את הגוזל השלישי שנשאר אצלה לעולה הרי נעשה חצי מכל שלה לעולה ועי"ז נקבע ממילא הפורח לחטאת [או איפכא] ויפסול את חצי חבירתה כנ"ל. וכיון שגם הגוזל הפורח בעצמו פסול, כפי ששנינו במשנה א', שהפורח הוא עצמו פסול, וגם פוסל אחד שכנגדו, נמצא שהראשונה בהליכתו ממנה נפסל לה קן שלם, הוא והגוזל שכנגדו, ולא נשאר לה אלא קן אחד. [אבל השניה בעלת הה' מקריבה ב' קיניה, כפי ששנינו במשנה הקודמת שכשפרח אחד לבין הקריבות רק הוא עצמו פסול אבל אינו פוסל מהם].

חזר, פוסל אחד בחזירתו. כשחזר ופרח אחד מהשניה לראשונה, [ונשארו אצלה ד' גוזלות], ואין ידוע לנו מי חזר, אם הפורח עצמו הוא שחזר ובא אצלה, או אחד אחר שהוא של השני' פרח לכאן. לכן השני' שוב אינה יכולה לעשות אלא אחד לעולה ואחד לחטאת. וקן שני נפסל לה, כמו ששנינו לעיל (מ"א) שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחד כנגדו, כי אם תעשה דרך משל ב' לחטאת ואחד לעולה, [אם יהיו ב' החטאות משלה עצמה ולא מזה שפרח אצלה] נמצא שנעשו חצי מקיניה לחטאת, ונקבע הפורח ממנה לעולה, ויאסור את הראשונה מלהקריב שום חטאת, כנ"ל פ"א מ"ב. [וה"ה איפכא]. וכיון שגם הפורח ממנה פסול, כנ"ל במשנה א' שהפורח פסול, מלבד מה שפוסל זה שכנגדו, נשאר לה רק קן אחד כשר. [דזה שפרח אליה כבר הי' פסול מתחילתו בפריחה ראשונה כשבא אלי'ה].

[והראשונה שחזר ובא אצלה גוזל אחד מתוך הה' שאצל השניה, נשאר דינה כמו קודם חזרה, שאינה יכולה לעשות רק אחד לחטאת ואחד לעולה, דגוזל החוזר אינו מוסיף לה כלום, כיון שאין ידוע אם חזר אותו שפרח ממנה או אחד אחר מהשניה, ואם תעשה ג' גוזלות ב' לחטאת ואחד לעולה, דלמא ב' החטאות תיקח משל עצמה, והרי נעשו חצי מקיניה לחטאת, ועי"ז יקבע לעולה זה שפרח בתחילה ובא אל השניה, ולא תוכל השניה לעשות בשלה שום חטאת כנ"ל. שהפורח פסול כנ"ל. לכן הראשונה אינה יכולה לעשות רק חטאת ועולה אחת, כמו בתחילה כשפרח ממנה].

[ואין להקשות, איך יכולה זו הראשונה לעשות אפילו אחד מהם לעולה או לחטאת, דלמא פגעה באותו הפורח אליה ועושה אותו חטאת, וכיון שגם חבירתה עושה אחד מקינים של עצמה לחטאת, הרי נעשו חציים לחטאת, וממילא נקבעו שני גוזלות האחרים של השניה בעולה. זה לא איכפ"ל, שהרי באמת אנו אומרים לשניה שלא תעשה רק אחד עולה ואחד חטאת א"כ ממ"נ לא נעשה מקיניה יותר מב' לחטאת, ולא יותר מב' לעולה, והו"ל רק מחצה חטאת, או מחצה עולה. וכמש"נ כ"ז לעיל במשנה הקודמת ופשוט].

פרח וחזר, פרח וחזר, לא הפסיד כלום, כלומר דאפילו פרח שוב מזו לזו כמה פעמים בכל פעם גוזל אחר, לעולם לא תתמעט כל אחת מהם מקן אחד כשר, אחד לעולה ואחד לחטאת. והטעם, 'שאפילו הן מעורבות, אין פחות משתים. היינו משום שאפילו נתערבו כל קינים של זו בשל חבירתה לגמרי, אמרינן לעיל (פ"א מ"ג) שיכולה לעשות כמנין מחצה מכולם, חציין לעולה וחציין לחטאת. [דעי"ז לא נעשה יותר ממחצה מאחת מהם לעולה או לחטאת]. וכיון שכל אחת מהם עושה רק אחד לעולה ואחד לחטאת, אין כאן בין שניהם רק כמחצה שלהם, והשאר פסולים. [ואה"נ יכולנו לומר שאחת תעשה את כולם שלה והשניה לא תעשה כלום, אבל אנו לעולם מורידים קן אחת מזו שפרח ממנה כנ"ל במשנה א'].

משנה ג

לזו אחת, לזו שתים, לזו שלש, לזו ארבע, לזו חמש, לזו שש, לזו שבע. פרח מן הראשונה לשניה, לשלישית, לרביעית, לחמישית, לששית, לשביעית. חזר, פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. הראשונה והשניה, אין להם כלום. השלישית, יש לה אחת. הרביעית, יש לה שתים. החמישית, יש לה שלש. הששית, יש לה ארבע. השביעית, יש לה שש. פרח וחזר, פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. השלישית והרביעית, אין להם כלום. החמישית, יש לה אחת. הששית, יש לה שתים. השביעית יש לה חמש. פרח וחזר, פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. החמישית והששית, אין להם כלום. השביעית, יש לה ארבע. ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום. ואם פרח מבין המתות, לכולם, הרי כולם ימותו:

לזו אחת ולזו שתים, לזו [אשה שלישית] שלוש, לזו ארבע, לזו חמש, לזו שש לזו שבע. פרח גוזל אחד מן הראשונה [בעלת קן אחת], לשניה [לבעלת ב' קינין. וממנה פרח] לשלישית, [לבעלת ג' קינין, וממנה אחד] לרביעית, [וממנה] לחמישית [וממנה] לשישית, [וממנה] לשביעית. [ואח"כ] חזר [גוזל אחד מהשביעית לשישית, וממנה לחמישית, וכן הלאה]. פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. כנ"ל שכל אחת כשפרח ממנה נפסל לה קן, שהוא עצמו שפרח ממנה פסול, וגם פוסל הגוזל שכנגדו, שלא יקריבנו [שאם יקריבנו נמצא קובע את הפורח לעולה או לחטאת, ויפסול מחצה הקינים שפרח אליהם] כנ"ל.

נמצא הראשונה והשניה אין להם כלום, הראשונה בעלת קן אחד בלבד, אין לה כלום מיד כשפרח ממנה, אפילו אם לא חזר כנ"ל. והשניה בעלת ב' קינים נפסל ממנה קן אחד בשעה שפרח ממנה לשלישית בהליכתו, וקן השני בשעה שפרח ממנה שוב בחזירתו לראשונה.

והקשו התוס' (יומא ס"ה ע"ב ד"ה ומשום) דהכא בחזירתו מהשניה לראשונה למה יהא הדין דהפורח פוסל כנגדו, אצל בעלת ב' הקינים. והרי טעמא דהפורח פוסל כנגדו, לא שייך רק כשפרח לבין הקריבות, שיש אצל הקן שפרח לשם גוזלות כשרים שקרבין, דאז חיישינן שלא יקרב זה שכנגדו במקום שפרח משם לעולה, דעי"ז יקבע הוא לחטאת, ויפסול מהקן שפרח אליהם כל העולות. וגם חיישינן שהפורח יקרב במקום שפרח לשם לעולה, ונמצא נעשה יותר ממחצה לעולה כנ"ל. אבל היכא דבלא"ה כל אלו שפרח אליהם פסולים, כמו הכא שפרח לבעלת הקן האחד שנפסל כבר, אמאי לא נתיר להקריב זה שכנגדו שאצל השניה. ותירצו שאה"נ רבנן אסרו גם בכה"ג זה שכנגדו אטו היכא שפרח לבין הקריבות.

[ולכאורה תיקשי מאי גרע זה מפרח לבין המתות, דאמרי' לעיל ריש פרקין יקח זוג לשניה. ואין לומר שאני הכא דיש בין כולם נקרבות, דלמ"ד בסוף מתני' דאפי' אין לשישית כלום מ"מ הפסידה השביעית בפריחה ממנה, מאי איכא למימר. וצ"ל דהכא לא חשיב מתות, כיון דאינם פסולות בעצם רק משום חשש שיקבע בן זוגו של הפורח, תדע, שהרי אם אח"כ יתערב עימו קן זאת שפרח ממנה, ויש בה קינים שנקרבות, נימא יקריב מתוכם כמנין המועט שבשניהם, ונמצא שחוזר ונראה להקרבה, וא"כ בכה"ג גזרו, וק"ל].

השלישית בעלת ג' הקינים יש לה אחת, דנפסלו ממנה רק שתים אחת בהליכתו ממנה לרביעית, ואחת בחזירתו ממנה לשני', ונשאר לה רק קן אחת. הרביעית בעלת ד' הקינים, יש לה שתים, דנפסלו ממנה שתים אחת בהליכתו ממנה לחמישית, ואחת בחזירתו ממנה לשלישית, ונשאר לה רק שתי קינים. החמישית, בעלת חמש הקינים יש לה שלוש, דנפסלו ממנה שתים אחת בהליכתו ממנה לשישית, ואחת בחזירתו ממנה לרביעית, ונשאר לה רק שלוש קנים. השישית בעלת שש הקינים, יש לה ארבע, דנפסלו ממנה שתים אחת בהליכתו ממנה לשביעית, ואחת בחזירתו ממנה לחמישית, ונשאר לה רק ארבע קנים. השביעית יש לה שש דממנה לא פרח בהליכתו, שהיא אחרונה, רק בחזירתו, ואין נפסל ממנה רק אחת.

פרח שנית, גוזל אחר מזו לזו ומזו לזו, עד השביעית וחזר מהשביעית לראשונה, פוסל עוד אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. נמצא, השלישית שנשאר לה אחד קודם פריחה זו, והרביעית שנשאר לה רק שתים קודם פריחה זו, ועכשיו בפריחה זו נפסלו גם שתים הנותרים אין להם כלום. החמישית שנשאר לה שלוש קודם פריחה זו יש לה מעתה אחת. השישית שנשאר לה ארבע קודם פריחה זו יש לה שתים, השביעית שנשאר לה שש קודם פריחה זו, וממנה לא פרח בהליכתו רק בחזירתו, ונפסל לה קן אחד נוסף בחזירתו השנית, יש לה חמש.

פרח וחזר שוב בשלישית, פוסל עוד אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. נמצא החמישית שנשאר לה רק אחד קודם פריחה זו, והשישית שנשאר לה רק שתים קודם פריחה זו אין להם כלום. השביעית שנשאר לה חמש קודם פריחה זו, והפריחה ממנה היא רק בחזירתו, ונפסל לה רק עוד קן אחד יש לה ארבע.

ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום. בפריחה זו האחרונה, שהטעם שהפורח פוסל כנגדו, לא שייך אצלה כיון שפרח ממנה לשישית שאין לה כלום, וכנ"ל שגם השניה בעלת ב' קינים, כשחזר ממנה ובא לראשונה, לא הי' טעם לפסול, שאין לראשונה כלום, אלא דגזרינן אטו פריחות אחרות, והכא שלכולם אין כלום, לדעת הי"א, לא גזרו. [ומה שהפורח ממנה פסול אי"ז הפסד לה, שהרי הפורח בא אצלה ממקום אחר, ונוסף על חמש הקינים שהיו לה, וגם עכשיו שיצא ממנה נשאר לה חמש קינים כמקודם]. ומעיקר הדין היה אפשר להכשיר לה בפריחה זו גם את יתר הקינים שנפסלו לה קודם, משום דעתה שאינה מפסדת כלום תוכל להקריבם, אבל מאחר שגזרו לפסול לה אותם קודם, לא רצו חכמים להכשירם, משום גזירה, והשאירו אותם בפסולם.

ואם פרח מבין המתות ובא לכולם, היינו שפרח מבין חטאות המתות דתנן רפ"ח דזבחים, וכן אם פרח מבין חטאת ועולה שנתערבו דשנינו לעיל (פ"א מ"א) שימותו. הרי כולם ימותו, דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ואוסרים את כולם.

[וצ"ע בפי' רע"ב בתחילת המשנה (ד"ה פרח וחזר) וכ"ה בפי' התפאר"י, שפירשו דה"ה אם פרח מבין קינים של הראשונה או השנייה לאחר שנפסלו בה כולם, הוי בכלל דין זה דפרח מבין המתות לכולם, דכולם ימותו. וצ"ע, דא"כ גם כשפרח מקן שלא נפסלה כולה, כיון שחיישינן שהפסול שדינו למות הוא שפרח, יפסול כולם, אלא ודאי דזה לא הוי בכלל הדין של פרח מבין המתות, כיון שהפסול שביניהם, היינו הפורח או שכנגדו, אין בו פסול בעצמו שאסור להקריבו, רק מחשש שיהא יותר ממנין החטאות, או שיקבע את שכנגדו, אין פוסל את כולם, ולא יגרע דינו השתא מכשהי' בתערובת שפרח ממנה, שלא אסר אותה כולה, ולעיל בתחילת המשנה הוכחנו שאין לגוזל הפסול דין 'מתות' ע"ש, וצ"ע].

משנה ד

קן סתומה וקן מפורשת, פרח מן הסתומה למפורשת, יקח זוג לשני. חזר או שפרח מן המפורשת ראשון, הרי כולן ימותו:

היו קן סתומה שלא פורש בה איזה לחטאת ואיזה לעולה. וקן מפורשת, שפירש בה זו לחטאת וזה לעולה, ואינו יודע איזה מהן עולה ואיזה חטאת, פרח גוזל אחד מן הסתומה למפורשת, יקח זוג לשני. כפי ששנינו בריש פרק זה דקן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או מת, יקח זוג לשני. [וכשיקריב בן זוגו של הפורח מהקן, אע"פ שיקבע הפורח לעולה או לחטאת, לא איכפ"ל, דהמפורשת בלא"ה אינה יכולה להקריב כיון שנתערבו קרבנותיה ואין ידוע איזה עולתה ואיזה חטאתה].

חזר ופרח גוזל אחד מהמפורשת לסתומה או שפרח מן המפורשת ראשון, היינו שתחילת הפריחה היתה מהמפורשת לסתומה, הרי כולן ימותו. כמו ששנינו לעיל (פ"א מ"ב) דחטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם.

משנה ה

חטאת מיכן ועולה מיכן, וסתומה באמצע; פרח מן האמצע לצדדין, אחד הלך ואחד הלך, לא הפסיד כלום, אלא יאמר, זה שהלך אצל חטאות, חטאת. וזה שהלך אצל עולות, עולה. חזר לאמצע, האמצעיים ימותו. אלו יקרבו חטאות, ואלו יקרבו עולות. חזר או שפרח מן האמצע לצדדין, הרי כולן ימותו. אין מביאין תורין כנגד בני יונה, ולא בני יונה כנגד תורין. כיצד, האשה שהביאה חטאתה תור ועולתה בן יונה, תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה, תכפול ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר, הולכין אחר הראשון. האשה שהביאה חטאתה ומתה, יביאו היורשין עולתה. עולתה ומתה, לא יביאו היורשין חטאתה:

קן חטאת מונחת מכאן בצד זה, וקן עולה מכאן בצד השני, וקן סתומה מונחת באמצע ביניהם, פרח מן האמצע מקן הסתומה, לצדדין, אחד מן הגוזלות שבקן הסתומה פרח הילך לצד החטאות, ואחד הילך לצד העולות, לא הפסיד כלום, אלא יאמר, זה שהלך אצל חטאות, חטאת. וזה שהלך אצל עולות, עולה.

חזר מן הצדדים לאמצע, האמצעיים ימותו. דחיישינן שבאו מן הצדדים חטאת מפורשת, ועולה מפורשת, ונתערבו באמצע ודינם כמו ששנינו לעיל (פ"א מ"ב) דחטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. אבל הצדדיים נשארו כדינם אלו יקרבו חטאות, ואלו יקרבו עולות. חזר [או שפרח - ל"ג] מן האמצע לצדדין, חיישינן שמא פרח מן האמצע אותו גוזל שפרח תחילה מן המפורשות לאמצע, וכשפרח לצד העולות חישינן שהוא זה שפרח מתחילה מהחטאות לאמצע, וכן איפכא, לכן הרי כולן ימותו.

אין מביאין תורין כנגד בני יונה היינו בקן אחד אין להביא אחד הגוזלות תור והשני בן יונה ולא בני יונה כנגד תורין. אלא או שניהם תורין או שניהם בני יונה. [תורין הם מין של יונים שונה, ושתיהן מצויות ביישובינו ומקננות בבתים, ושתיהן נקראות בלשון בנ"א "יונים", ורגילים לקיים בהן שילוח הקן, אלא שהתורים הם מין דק יותר, ובגוון חום, ואילו היונים הם מלאות יותר, ובגוון אפרורי ומעורב עוד גוונים אחרים קצת. קיי"ל שהתורים כשרים להקרבה דוקא גדולים, והיונים דוקא הגוזלים הקטנים, כמו שכתוב ((פר' תזריע, ומצורע), "שתי 'תורים' או שני 'בני יונה'", ו'בן' משמע קטן]. כיצד, האשה שהביאה חטאתה תור, ועולתה בן יונה, שבשעת לקיחה והפרשה פירשה על התור שהוא לחטאת ועל הבן יונה שהוא לעולה, אינה יוצאת ידי חובתה אלא אם כן תכפול ותביא עולתה תור. וכן להיפך, אם הביאה עולתה תור וחטאתה בן יונה, תכפול ותביא עולתה בן יונה. היינו דלעולם כופלת דוקא העולה ומביאה מאותו המין של החטאת, דהחטאת עיקר. בן עזאי אומר, הולכין אחר הראשון. ואם הפרישה תחילה העולה, תכפול ותביא חטאת ממין העולה. [והחטאת הראשונה תמות].

האשה שהביאה חטאתה ומתה, יביאו היורשין עולתה, עולתה ומתה, לא יביאו היורשין חטאתה. דעולה אפשר להביא במקומה. [ובקדושין (י"ג ע"ב) קאמר, דאם שעבודא לאו דאורייתא, איירי הכא שהפרישה גם העולה מחיים]. אבל חטאת לא, אפי' שכבר הפרישתה, דהו"ל חטאת שמתו בעליה שהיא מהחטאות המתות.

פרק ג

פרק שלישי

משנה א

במה דברים אמורים, בכהן נמלך. אבל בכהן שאינו נמלך, אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, שלש לזו ושלש לזו; עשה כולן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול. כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול. חצים למעלה וחצים למטה, את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול, ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול:

המשנה שלפנינו מתיחסת לדין של המשנה (בפ"ק מ"ג) דשני קינים שוים שנתערבו זב"ז, שם שנינו הדין לכתחילה שיעשה כמנין אחת מהם, מחצה לחטאת ומחצה לעולה. שאם יעשה יותר, יש לחוש שכל אותם שיטול הם מהקן המועטת, ועשה ממנה יותר ממחצה חטאות או עולות, ונמצא עשה לעולה שבה, כמעשה חטאת. או איפכא. על זה ממשיכה משנתינו:

במה דברים אמורים, בכהן נמלך, היינו דכל זה מדובר כששאל הכהן, מה לעשות לכתחילה, אמרינן ליה שיעשה רק כמנין אחת מהם, כדי שלא יהא בספק שעושה חטאת לעולה, וכנ"ל. אבל בכהן שאינו נמלך, והקריב את כולן, ואנו דנים כמה נעשו בכשרות. אזי, אם היה קן אחת לזו ואחת לזו, או שהיו שתים לזו ושתים לזו, או שלוש לזו ושלוש לזו, כלומר שלשתיהן יש מספר שוה של קינים סתומות, אם עשה כולן למעלה כמעשה עולת העוף, מחצה כשר ומחצה פסול, דהעולות כשרים והחטאות פסולים. עשה כולן למטן כמעשה חטאת, מחצה כשר ומחצה פסול, דהחטאות כשרים והעולות פסולים. עשה חצים למעלה וחצים למטה. את שלמעלה, מתוך אלו שלמעלה, מחצה כשר ומחצה פסול. ואת שלמטה, מתוך אלו שלמטה ג"כ מחצה כשר ומחצה פסול. דהא בשתיהם שוות גם לכתחילה אמרינן ליה שיעשה כמנין של אחת מהן, מחצה לחטאת ומחצה לעולה, דבין אם עשה את של למטה משל שניהם, בין אם עשה משל אחת מהם, עד חצי שעשה שם הוי חטאת ממה נפשך. וכן כשעושה אח"כ חצי שלמעלה, בין אם עשה תחילה חצי שלם של אחת מהם לחטאת והוקבעו השאר לעולה, בין אם עשה החטאות שלמטה משל שניהם, דכה"ג כיון שלא עשה משום אחת את כל חטאותיה, עדיין לא הוקבעו השאר לעולה, מ"מ חצי הראשון שיעשה למעלה, שהוא מנין עולות של אחת מהן, כשרים. אבל מחצה השני פסול, דחיישינן שלמטה עשה קן שלימה, [חציה חטאות כשרים, וחציה עולות פסולות], ועכשיו עושה למעלה קן אחת שלימה, ולאחר שהקריב חצי עולותיה, מוסיף עתה ומקריב גם חטאותיה.

משנה ב

אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו; עשה כולן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול. כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול. חצין למעלן וחצין למטן, המרובה כשר. זה הכלל, כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנין ולא יהו משל אשה אחת, בין מלמעלן בין מלמטן, מחצה כשר ומחצה פסול. כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין עד שהוא משל אשה אחת, בין מלמעלן בין מלמטן, המרובה כשר:

משנה זו כלפי הדין ששנינו שם (בפ"ק מ"ג) בסיפא, דשני קינים שאינם שוים שנתערבו זב"ז, לעולם יעשה כמנין המועטת שבהם, וכל זה לכתחילה כששואל הכהן מה הדין לעשות לכתחילה, אמרינן לי' שיעשה כמנין המועטת שבהם, אבל בכהן שאינו נמלך, והקריב את כולן, אם הי' רק קן אחת לזו ושתים לזו, ושלוש לזו אשה שלישית, ועשר לזו, ומאה לזו, אזי אם עשה כולן למעלה כמעשה עולת העוף, מחצה כשר ומחצה פסול, דהרי כל העולות כשרות וכל החטאות פסולות. וכן עשה כולן למטן כמעשה חטאת, מחצה כשר ומחצה פסול, דכל החטאות כשרות וכל העולות פסולות.

אבל אם עשה רק חצים למעלה וחצים למטה, כמנין המרובה כשר גם כמנין העולות שלה, וגם כמנין החטאות שלה. היינו דכה"ג כשר כמנין המרובה שבהם. דלעולם לא נפסלו יותר ממנין המועטת, כגון לזו שלוש ולזו ארבע, דמחצה של שניהם הוא ז', והקריב ז' למעלה וז' למטה, אפילו אם נחוש לומר שהקריב את כל המועטת למעלה, ג' גוזלות הראשונות שלה הוו עולות כשרות, ונפסלו רק ג' החטאות שהקריב שם למעלה, והשביעי שהקריב היה בהכרח מן המרובה למעלה והוא עולה כשרה, ואח"כ כשהמשיך והקריב השאר מן המרובה למטה הרי חצי הראשון של המרובה, היינו ד' גוזלות שלה, הוי חטאות כשרים, [דלא הוקבע בה עדיין איזה לחטאת ואיזה לעולה] והשאר פסולות. נמצא בין כולם ח' כשרים, ד' מלמעלה וד' מלמטה, והיינו כמנין המרובה.

והסיבה לכלל הזה היא פשוטה, שלכל היותר חצי השני של המועטת נפסל כשנעשה כולו למעלה [או למטה], וגם דחה כנגדו מן המרובה מליקרב במקומו בכשרות, לכן נפסלו גם מהמרובה כמנין חצי מהמועט, ובין הכל יש כאן פסולין כמנין כל המועט. וכן הוא הדבר גם כשיש ג' נשים, לזו ב' לזו ג' ולזו י', כיון שכל הגוזלות של בעלת ב' ובעלת ג' יש להם מקום ליקרב כולם בהמחצה שלמעלה, שהרי הם בכללן אינם יותר ממחצה מן הכל, שהרי בעלת העשרה היא יותר משתיהן גם יחד, א"כ לכל היותר נפסל כמנין חצים שנעשו למעלה, וגם כנגד אלו הפסולין נפסלו מבעלת העשרה שנדחו ממקומם וירדו למטה.

זה הכלל; כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקינין כולן למחצה, [חצים למעלה וחצים למטה] ולא יהו משל אשה אחת, בין מלמעלן בין מלמטן, כלומר, שיש באפשרותך לתת את של כל אשה ואשה בחלק אחד של המזבח, ואין הכרח לומר שאחת מהם הוקרבו חלק מקיניה גם בחלקו השני של המזבח, [כגון שאחת בעלת ג' ואחת בעלת ד' ואחת בעלת ז', דבעלת ג' וד' יכולים לעשות כולם בצד אחד, ובעלת ז' בצד השני], הדין: מחצה כשר ומחצה פסול, אזי נפסלו חצי מכולן, משום דחיישינן דכך נעשה שהוקרבו קיני כל אחת מהם באותו צד, ונמצא כל אחת חציה הראשון כשר, שנעשה בכשרות, וחציה השני נפסל משום שנעשה באותו צד של חציה הראשון, ושלא במקומו.

אבל; כל מקום שאין אתה יכול לחלוק הקינין עד שיהו משל אשה אחת, בין מלמעלן בין מלמטן, כלומר, אם אין החלוקה יכולה להיות באופן זה, אלא אחת מהן על כרחך חלק משלה נעשה למעלה וחלק למטה, כגון שביחד אינם מספר קינים זוגיי, דקן אחד ודאי יתחלק חציו למטה, או כל מקום שהקבוצה המרובה יתרה על שני המועטות גם יחד, [כגון שאחת בעלת ב' אחת בעלת ג' ואחת בעלת ו'], שנמצאית המרובה יותר ממחצה בין כולם, ואי אפשר שתיעשה כולה בחצי שלמעלה או שלמטה, אזי לא יתכן שנפסלו מחצה של כל הקינים, אלא כמנין המרובה כשר. דאזי כל מה שנעשה ממנו בחלק השני של המזבח נעשה בכשרות. וה"ה היכא שאין במרובה כל כך. כגון שבמועט יש ד' קינים ובמרובה ו', שהם בין הכל כ' גוזלות, וחצים י', דחיישינן שעשה כל המועט למעלה, וגם ב' מן המרובה. ולמטה השלים מן המרובה, וכיון שעשה כל שאר הח' מן המרובה למטה, נמצא שנפסלו עוד ב' מן המרובה, ובין הכל יש כאן ב' פסולים מן המרובה, מלבד ד' הפסולים של המועט. והיינו דתני 'המרובה כשר'.

וסיבת כלל זה כבר נתבאר, דלעולם חיישינן שכל המיעוט נעשה בצד אחד, ונפסל חציו, זה שאינו שייך לאותו צד, וגם דחה כנגדו מאת המרובה מליקרב במקומו באותו צד, ונפסל מהמרובה כמנין זה של חצי המועט. אבל כל השאר שהקריב שם באותו צד מן הסתומה כשר, וגם כל החלק השני שהקריב בחציו האחר של המזבח, מן המרובה כשר, וממילא נתמעט מן המרובה רק כמנין המועט.

והנה יש אופן דכשר יותר ממנין הקבוצה המרובה, כגון אם אחת בעלת ה' וכן השניה ה', והמרובה בעלת ז', דחציים י"ז, דלכל היותר יפסלו מהן י"ד, וכל כ' היתרים כשרות. [ולא משמע שכוונת המשנה דלכל הפחות ישנם כשרים כמנין המרובה שבהם, ואה"נ משכח"ל דכשרים יותר]. ושו"ר בתפאר"י שתירץ שאת כל המועטות יחד אנו רואים לעולם כקבוצה אחת כנגד המרובה, והן הן המרובות עליה, וכל זה בכלל מה ששנינו שכשר כמנין המרובה, ודו"ק.

ובפי' הרא"ש כתב לפרש כלל זה, באופן שישנם רק ב' נשים, והכלל פשוט לפ"ז שאם אינם שות אלא קבוצה אחת גדולה מחבירתה, כיון שלא יתכן שנעשו כל קיניה בצד אחד, ממילא מלבד חציה שהוכשר במקומו, הוכשרו ממנה גם כל אותם שנעשו בחלק האחר של המזבח, ולכן כשר כמנין הגדולה.

משנה ג

חטאת לזו ועולה לזו, עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול. כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול. חצין למעלן וחצין למטן, שתיהן פסול, שאני אומר חטאת קריבה למעלן ועולה למטן:

חטאת לזו ועולה לזו, כלומר בקרבנות מפורשין, זו חטאת וזו עולה, עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול. כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול. כיון שדין העולה למעלה והחטאת למטה, כשעשה הכל באותו צד חציין פסול. אבל אם עשה חצין למעלן וחצין למטן, שתיהן פסול. שאני אומר, חטאת קריבה למעלן ועולה למטן. כלומר כשאינו יודע איזה מחצה עשה למעלה ואיזה למטה, כיון שהם מפורשות אנו תולין שעשה כולן להיפך מדינם ונפסלו כולם.

משנה ד

חטאת ועולה וסתומה ומפורשת, עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול. כולן למטה, מחצה כשר ומחצה פסול. חצין למעלן וחצין למטן, אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן:

נתערבו ג' קינים שלקחו ב' נשים בשותפות. חטאת ועולה שפירשו זו לעולה לאשה זו, וזו לחטאת לאשה זו. וסתומה שלא פירשו איזה לעולה ואיזו לחטאת ומפורשת, שפירשו זו לעולה וזו לחטאת, אבל לא פירשו של מי הם. [והראב"ד גרס "חטאת ועולה, סתומה ומפורשת". ולפ"ז אין כאן אלא ב' קינים אחת סתומה ואחת מפורשת].

עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול. כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול. דבין כולן יש מחצה חטאות שדינם למטה, ומחצה עולות שדינם למעלה, וכשעשה כולן בצד אחד נפסל המחצה שנעשה שלא במקומו. חצין למעלן וחצין למטן, אין כשר אלא סתומה, דהמפורשות תלינן דנעשו כל אחת שלא במקומה כפי ששנינו במשנה הקודמת. וא"כ מקום הסתומה נשאר כבתחלה.

[והיינו דאם נחוש שכל הסתומה נעשית למעלה, והחטאת שלה נפסלה. א"כ על כרחך שחטאת המפורשת נעשית למטה, דאין מקום לה למעלה בכה"ג, לא מיבעיא לפי גירסת הראב"ד שאין כאן רק סתומה ומפורשת, ואם סתומה נעשית למעלה כל המפורשת נעשית למטה. אלא גם לפי הגי' שיש כאן גם עולה וחטאת, וגם קן מפורשת, מ"מ כיון שנעשית הסתומה למעלה נשאר מקום למעלה רק לחטאת אחת שתפסל שם, אבל החטאת השני' על כרחך נעשית למטה בכה"ג, וסו"ס בין כולם נשאר חטאת אחת ועולה אחת.

והיא מתחלקת ביניהם. אף שבעלת הסתומה ודאי יצאה אחת מהם ממ"נ או חטאת למטה או עולה למעלה, אבל אינה יודעת איזה יצאה ומספק צריכה להביא גם עולה וגם חטאת. וכן בעלת המפורשת צריכה להביא שניהם מספק. ויתחלקו ביניהם.

אבל מרש"י בזבחים (דף ס"ז ע"ב ד"ה חציין) נראה שלשון המשנה הוי משמע ליה דבעלת הסתומה נתכפרה ודאי, ולא מספק"ל בקרבן אחר שכשר כנגדו, ולכן פירש דאיירי כגון שהכיר כל זוג בפנ"ע, ויודע שב' גוזלות אלו מן הסתומה, ויודע שעשאן אחת למעלה ואחת למטה]. ולשיטתו הא דקאמר 'והיא מתחלקת ביניהם', היינו כיון שלקחו בשותפות, אין ידוע אם הסתומה שלה והמפורשת שלה או להיפך, ולכך יתנו ביניהם.

משנה ה

חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה. חובה שנים בחטאת, מחצה כשר ומחצה פסול. וחטאת שנים בחובה, במנין שבחובה כשר. וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מנין עולות שבחובה. חובה שנים בעולה, מחצה כשר ומחצה פסול. עולה שנים בחובה, המנין שבחובה כשר:

חטאת שנתערבה בחובה, לעיל בפ"ק (מ"ב) ג"כ שנינו האי לישנא, אלא דשם איירי בכהן שנמלך מה יקריב דאמרי' שלא יקריב עולות כלל, רק יקריב כמנין חטאות שבחובה, ע"ש. אבל משנתינו כשלא נמלך והקריב כולם, חציין למטה וחציין למעלה.

והנה שם שנינו דלעולם אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה, "בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת, בין שהנדבה מרובה וחובה מועטת, בין ששתיהן שוות". אבל הכא דאיירי בלא נמלך, תלוי אם החובה מרובה או החובה מועטת או שוין. ומפרטת המשנה הדין בכל אחד מהאופנים הללו.

אופן הראשון איירי שהחובה והחטאת שנתערבה בה שתיהם שוות, [שזהו הסתמא ששתיהם שוות], כגון דשניהם ד' פרידות.

אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה. היינו ב' פרידות. דחיישינן שכל החטאות עשה למעלה, וכל הקן הסתומה של החובה עשה למטה, וא"כ לכל הפחות ב' חטאות החובה כשרות. [ומאי דנקט 'מנין' חטאות שבחובה, דאפשר שב' החטאות הכשרות שהוקרבו למטה הן מהחטאות המפורשות, ובעלת החטאות נתכפרה, וצריכות להתנות ביניהם].

וסיבת כלל זה פשוט, דכיון דחיישינן שעשה כל חצי שלמעלה מהחטאות, [שהרי החטאות כמנין הסתומה, והוו חצי מהכל, א"כ לא נשאר לסתומה אלא הצד שלמטה, וכיון שעשאה כולה למטה נפסלו כל העולות שבה, ורק החטאות כשרות. ואמנם יתכן שבאמת רוב החטאות עשה למטה, וממילא לא כל החטאות של הסתומה עשה למטה, אבל עכ"פ בכה"ג הוכשרו אותם החטאות המפורשות שעשה למטה, והם מתווספים למנין החטאות הכשרות, ושפיר שנינו שלכל הפחות כמנין החטאות שבחובה לעולם כשר.

חובה שנים בחטאת, זהו אופן השני, שהחובה מרובה, ונקטה מתני' גוונא דהחובה היא פי שנים מהחטאת, כגון שנתערבו רק ב' חטאות בחובה שהיא ד' גוזלות, מחצה כשר ומחצה פסול. כגון בגוונא הנ"ל כולם יחד הם ו' גוזלות, והקריב ג' למעלה וג' למטה, וא"כ לכל היותר איכא למיחש שהקריב ב' החטאות למעלה ונפסלו, וגם הקריב ג' מהחובה למטה, א"כ ב' הראשונות של החובה נעשו לחטאת למטה וכשירות, ורק השלישית דנקבעה לעולה ונעשית למטה נפסלה, והרביעית של החובה שהיא עולה ג"כ נעשית בהכרח למעלה, וא"כ נשארו כאן שלושה כשרות שני חטאות ועולה אחת, והוי מחצה מהכל.

וסיבת כלל זה, דהחטאת שהיא מחצה מהחובה, היא שליש מן הכל. ובכל חצי של המזבח (עליון או תחתון) צריך ליקרב מחצה. וכל מחצה הוא שליש ועוד חצי שליש. ולכן גם אם עשה כל החטאות למעלה, נשאר חצי של שליש לסתומה למעלה בכשרות. וחטאות החובה הם ג"כ שליש מן הכל שעושה אותם כולם בכשרות למטה, א"כ יש כאן לכל הפחות שליש וחצי שליש בכשרות, וא"כ היינו מחצה מן הכל. [וכן לעולם כמה שיהיו המפורשות [כשהם פחות מהסתומה] צריך להוריד אותם מן המנין, והנשאר באותו חצי שנעשה למעלה הוא עולות מן הסתומה בכשרות, ועוד מחצה של הסתומה שנעשה למטה חטאות בכשרות].

וחטאת שנים בחובה, זהו אופן השלישי, שהחובה מועטת, ונקטה מתני' בגוונא דהחטאת היא פי שנים מהחובה, כגון שנתערבו ד' חטאות בחובה שהיא ב' גוזלות בלבד. המנין שבחובה כשר. כגון בגוונא הנ"ל כולם יחד הם ו' גוזלות והקריב ג' למעלה וג' למטה, וא"כ לכל היותר איכא למיחש שהקריב ג' מהחטאות למעלה, אבל הרביעית ודאי הקריב למטה, וקן חובה הסתומה הקריב למטה, דהראשון שלה הוי חטאת כשרה, ורק השני שנקבע לעולה נפסל, וא"כ נשארו כאן ב' חטאות כשרים, וזהו ששנינו שהמנין שבחובה כשר, היינו כמנין כל החובה, ב' פרידות.

וסיבת כלל זה, דהחובה שהיא מחצה מהחטאת היא שליש מן הכל, והחטאות הם ב' שלישים מן הכל. ולכן גם אם עשה את כל החטאות למעלה, ונפסלו, היינו שליש ומחצה, נשאר חצי של שליש מהחטאות שנעשה למטה בכשרות, ואזי נשאר לסתומה השליש האחרון, בחצי ממנו הקריב חטאותיה בכשרות, ואח"כ הקריב עולתיה בפסלות, א"כ יש כאן חצי שליש מן המפורשת שנעשה בכשרות למטה, ועוד חצי שליש מן הסתומה שנעשה בכשרות למטה, דהו"ל שליש מן הכל, דהיינו כמנין שבחובה. [וכן לעולם כמה שיהיו החטאות יתירות על מחצה בהכרח שנעשו למטה, והם כשירות, והנשאר באותו צד שנעשית בו הסתומה, יש לחלקו לב', דחציו הראשון נעשה בכשרות, וביחד ידוע כמה כשרים].

[או בנוסח אחר, דחצי שליש האחרון שנעשה למעלה לחטאת ונפסל, הי' ראוי ליקרב שם עולות הסתומה, [שהסתומה חצי מן המפורשת, ולאחר שהוקרב כבר שליש במקום העולות של המפורשת, בא מקום הסתומה, וא"כ מלבד שחצי שליש זה הוא ג"כ פסול, גם פסל כנגדו, והו"ל יחד שליש נוסף בפסלות, מלבד שליש הראשון שנעשה משלו למעלה בפסלות, א"כ הו"ל בין הכל ב' שלישים פסולים, ולא נשאר אלא שליש אחד בכשרות, חצי שליש משל המפורשות שנעשה למטה, וחצי מן הסתומה. וזה כמידת היחס בין הסתומה למפורשת. לכן כמנין שבחובה כשר [אבל רק חטאות].

וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מנין עולות שבחובה. חובה שנים בעולה, מחצה כשר ומחצה פסול. עולה שנים בחובה, המנין שבחובה כשר. הכל כמש"נ ברישא, גבי חטאת שנתערבה בחובה. (כל זה הוא לפי פי' הראב"ד, והסכים עימו הגר"א, וכן פי' התפא"י, הובא בפי' 'מעיני יהושע' על המשניות, ובתוספת נופך לפרש. ועי' מפרשים אחרים מה שביארו באופ"א).

משנה ו

האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר; ילדה זכר, מביאה שתי קנים, אחת לנדרה ואחת לחובתה. נתנתם לכהן, והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן, ואחת מלמטן. לא עשה כן, אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן, ולא נמלך. צריכה להביא עוד פרידה אחת, ויקריבנה למעלן, ממין אחד. משני מינין, תביא שתים. פירשה נדרה, צריכה להביא עוד שלש פרידים, ממין אחד. משני מינין, תביא ארבע. קבעה נדרה, צריכה להביא עוד חמש פרידים, ממין אחד. משני מינין, תביא שש. נתנתם לכהן, ואין ידוע מה נתנה. הלך הכהן ועשה, ואין ידוע מה עשה. צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת. בן עזאי אומר, שתי חטאות.

האשה שאמרה בנדר הרי עלי קן שני גוזלות כשאלד זכר, ילדה זכר, מביאה שתי קינים, קן אחת לנדרה ושני הגוזלות בה לעולה, ואחת לחובתה, ממנה אחד לעולה ואחת לחטאת. נתנתם לכהן שיקריבם, והכהן צריך לעשות שלוש פרידים העולות שביניהם מלמעלן, ואחת מלמטן.

לא עשה כן, אלא סבר שהם שני קיני חובה ועשה שתים למעלן, ושתים למטן, ולא נמלך איך לעשות, הרי נפסלה עולה אחת שנעשית למטה, ולכן צריכה להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלן כדין עולה. [ולא חיישינן שעשה ב' העולות של נדרה למטה, ונפסלו שניהם. דאיירי הכא בשלא פרשה אלו גוזלות לנדרה ואלו לחובתה, וממילא הראשון שעשה למטה נמשך להיות לחטאת של החובה כדינו.

וכל זה כאשר שניהם הביאה ממין אחד. אבל הביאה ב' הקינים משני מינין אחת תורין ואחת בני יונה, ואין ידוע איזה עשה ראשון ואיזה שני. תביא שתים לעולה, אחד תור ואחד בן יונה. דלא ידעינן אם זה שנפסל הי' תור, וא"כ בן זוגו שנקרב בהכשר הוא ג"כ תור, וצריך לזווג לו תור, או דהוי בן יונה, וצריך לזווג לו בן יונה, כיון שנדרה להביא 'קן' ולא מיקרי קן רק שנים מאותו המין, כדתנינן לעיל סוף פ"ב "אין מביאין תורין כנגד בני יונה, ולא בני יונה כנגד תורין", אלא או שניהם תורין או שניהם בני יונה.

פירשה נדרה, שאמרה אלו השנים לנדרי, ואלו לחובתי. ויש לחוש שעשה למטה שני עולות של נדרה, ונפסלו, וממילא החטאת של חובתה עשה למעלה, ונפסלה גם היא, ורק העולה שעשה למעלה כשרה. צריכה להביא עוד שלוש פרידים, שנים לעולה ואחד לחטאת. זהו כאשר הביאה קיניה ממין אחד.

אבל הביאה משני מינין, תביא ארבע, דלא ידעינן אי העולה של נדרה הכשרה היתה תור וצריך לזווג לה תור, או היתה בן יונה וצריך לזווג לה בן יונה.

[רש"י בזבחים (ס"ז ע"ב ד"ה פירשה) מפרש משנה זו באופן אחר, ולשיטתו גם במשנה זו, כמו במשנה ד' לפי שיטתו, איירי שהכיר כל זוג בפנ"ע, ויודע שמכל קן עשה אחת למעלה ואחת למטה. וכך הוא מפרש המשנה: פירשה נדרה, היינו שאמרה בשעת הנדר איזה מין תביא קן עולה לנדרה, ושכחה מה פירשה, שלכתחילה כדי לצאת ידי נדרה היתה צריכה להביא ב' קינין לנדרה, אחד של תורים, ואחד של בני יונה, וכיון שהביאה לכהן קן אחד לנדרה כנ"ל, וכשעשאן אחד למעלה ואחד למטה הוכשר רק אחד מהן, צריכה להביא עוד שלוש פרידים, אחד מהם להשלים השני של המין שהקריב, ועוד קן מהמין השני, להשלמת נדרה. זהו כאשר הביאה לכהן ב' קיניה ממין אחד.

אבל הביאה משני מינין, ואין ידוע אם התורים היו של חובתה ובני היונה לנדרה, או איפכא, א"כ אף שאחד הפרידים עלה לה לנדרה, מ"מ אין ידוע מאיזה מין הוא ולכן, תביא ארבע פרידים, וממין אחד יהיו שניהם לנדרה, ומהמין השני ישלים לאותה פרידה שכבר הקריב לנדרה, והשני יהא בנדבה. (וכן המשך המשנה מפרש רש"י לפי זה, כפי שיבואר להלן). ע"כ לפירש"י].

קבעה נדרה, היינו שאמרה בשעת הנדר איזה מין תביא קן עולה לנדרה, ושכחה מה פירשה, ועכשיו כשבאה לצאת ידי נדרה אינה זוכרת מאיזה מין היה נדרה, שלכתחילה כדי לצאת ידי נדרה צריכה להביא ב' קינין לנדרה, אחד של תורים, ואחד של בני יונה. ולאחר שהביאה לכהן לנדרה רק קן אחד לנדרה [מלבד הקן של חובתה], וחיישינן שעשאו כולו למטה ונפסלו שניהם כנ"ל, צריכה להביא עוד חמש פרידים, ב' קינים לספק נדרה, אחד של תורים, והשני של בני יונה, ומלבד זאת תביא חטאת של חובתה כנ"ל. וזהו כאשר יודעת שהביאה לכהן קיניה ממין אחד, ויודעת איזה מין הביאנה לכהן, תביא עכשיו מאותו המין את הפרידה האחת לחטאתה.

אבל אם הביאה משני מינין, ואין ידוע אם העולה שעשה הכהן לחובתה היתה מהתורים או מבני היונה. [דהקינים מתפרשות או בשעת הלקיחה ע"י הבעלים, או בשעת העשיה ע"י הכהן]. ואם העולה של חובתה היתה תור, צריכה להביא החטאת ג"כ תור לזווג לו, ואם היה בן יונה צריכה להביא בן יונה. לכן תביא שש ד' עולות לנדרה, שתי תורין ושני בני יונה, דאין ידוע מה נדרה כנ"ל, וב' לחטאתה, תור, ובן יונה, דאין ידוע איזה מין לזווג לעולת חובתה שהוקרבה כבר בכשרות כנ"ל.

[רש"י בזבחים הנ"ל, מפרש לפי שיטתו המשך המשנה כדלהלן: קבעה נדרה, שמלבד שהתחייבה להביא את נדרה ממין פלוני דוקא, כנ"ל, גם קבעה את נדרה, היינו שנתחייבה להביא אותו הקן של נדרה יחד עם עולת חובתה, היינו ג' פרידין. וא"כ השתא כשרוצה להשלים פרידה לעולה מהמין שכבר הקריב, צריכה לחזור ולהביא ממנו ב' פרידות, דכל מה שמביאה לנדרה לא יפחות מב', א"כ צריכה להביא עוד חמש פרידים, ד' לספק נדרה, ועוד אחד ממין חובתה, אע"פ שכבר הקריבה חובתה, אבל קביעות נדרה מחייבת אותה להביא בשעת הקרבת נדרה, אותו מין כנגד קרבן של חובתה, וצריך שיהיה גם מאותו המין שהקריבה חובתה, אם תור, תביא תור, אם בן יונה, תביא בן יונה. זהו כאשר הביאה ב' קיניה ממין אחד, וידוע לנו איזה מין הוא, וממנו מביאה גם השתא כנגד חובתה כנ"ל. אבל הביאה משני מינין, ואין ידוע אם התורים עלו לחובתה או בני היונה, א"כ האחד שמביאה כנגד חובתה ממין חובתה, אינה יודעת אם הוא תור או בן יונה, ולכן תביא שש, ד' עולות לנדרה, שנים תורין ושנים בני יונה כדלעיל, וב' כנגד עולת חובתה, תור ובן יונה, דאין ידוע איזה מין היה חובתה. (עד כאן הפירוש לרש"י)].

נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה, תורין או בני יונה, הלך הכהן ועשה, ואין ידוע מה עשה, איזה מין עשה, ואם עשאם למטה או למעלה, ואפשר שגם עולת חובתה לא הקריב למעלה בכשרות, ומאידך אפשר שהקריב חטאתה בכשרות ולא עולתה, צריכה להביא עוד ארבע פרידים לנדרה, כנ"ל דמביאה שני תורין ושני בני יונה, לצאת נדרה, ב' עולות מאיזה מין שקבעה ואינה זוכרת. ושתים לחובתה, או תורין או בני יונה שיעשה אותם עולה, דלמא הקריב תחילה חטאתה למטה בכשרות מאחד המינין, וצריכה להביא עולה מאותו המין לזוג לו, וחטאת אחת. מאיזה מין שתרצה, שאפשר שלא הקריב למטה להיות לחטאתה, וצריכה עתה להביאה, ואיזה מין שתביא יהא לו עולה לזיוג אחד מהעולות שהביאה עכשיו. והא דלא חיישינן שהוקרבה עולתה בכשרות ממין מסוים, ונצריך אותה להביא ב' חטאות כדי שאחד מהם יהא לזיווג לו, הוא משום דקיי"ל לעיל ספ"ב דאם הביאה אחד תור ואחד בן יונה הכל הולך אחר החטאת.

בן עזאי אומר שתי חטאות. ביארו המפרשים דבן עזאי לטעמי' לעיל ספ"ב דאמר הולכין אחר הראשון, ואם הפרישה הראשון מין תור לעולה תכפול חטאתה. והכי נמי כאן שהקינין נתפרשו בשעת ההקרבה [כדקיי"ל (יומא מ"א ע"א) שהקינין מתפרשות או בשעת לקיחה או בשעת הקרבה], אם הוקרב הראשון מין תור לעולה, צריך לכפול ולהקריב תור לחטאת, ולא הולכין אחר החטאת לומר שיקריב עולה בן יונה כמו החטאת. כיון שהעולה היתה ראשונה. וא"כ ה"נ חיישינן דהקריב הכהן את עולתה בכשרות, וצריכה להביא החטאת דוקא ממין העולה, ולכן צריכה להביא ג"כ ב' חטאות [וחטאת העוף באה על הספק, אבל אינה נאכלת].

וממשנתינו שמענו שאין מעכב שיהיו ב' הגוזלות יחד חיים, דאפילו אחר שכבר הוקרב אפשר לקחת זוג לשני, רק שצריך שיהיה מאותו מין. [ולא כמו בשני שעירים של יוה"כ]. ולפ"ז מה ששנינו לעיל (רפ"ב) "יקח זוג לשניה" פירושו רק שיצרף לה אחר, שיהיה אחד מהם עולה ואחד חטאת. [וגם נכלל בזה שהשני שיקריב יהיה כמין שלה, אף שהלכה זו נזכרת במשנה רק אח"כ בספ"ב].

אמר ר' יהושע, זה הוא שאמרו, כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה. כיצד קולו שבעה, שתי קרניו - שתי חצוצרות, שתי שוקיו - שני חלילין, עורו - לתוף, מעיו - לנבלים, בני מעיו - לכינורות, ויש אומרים אף צמרו - לתכלת. רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן, שנאמר, בישישים חכמה ואורך ימים תבונה:

אמר רבי יהושע, זה הוא שאמרו, כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה. כיצד קולו שבעה, משתי קרניו - שתי חצוצרות (2), משתי שוקיו - עושים שני חלילין (4), עורו - משמש לתוף (5), מעיו - לנבלים (6), בני מעיו - לכנורות (7). ויש אומרים, אף צמרו - לתכלת. והכי נמי הכא, כשקבעה ואין ידוע מה נדרה, ואין ידוע גם כן מה הקריבה, וכיצד הוקרב, כדי לצאת ידי חובתה, צריכה להביא [בנוסף על מה שכבר הקריבה], ז' גוזלות לת"ק, וח' גוזלות לבן עזאי, כנ"ל.

רבי שמעון בן עקשיא אומר זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מטרפת עליהן, שנאמר (איוב פרק י"ב פסוק כ') מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן, שנאמר (שם פסוק י"ב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה.

נשלמה מסכת קנים ~~~~~~~
~~~~~
~~~
~

כתבתי בחמלת ד' עלי משה גבריאל בן הרב פסח יהודה שנברגר בס"ד יום ט' עד י"ב לחודש כסליו תשס"ה

חזרתי והדפסתי שנית עם הוספות בחמלת ה' עלי מאז ועד עתה היום ט"ו לחודש אייר תשע"ב

שוב ערכתי לדפוס בס"ד לקראת הלימוד במסגרת דף היומי בשלישית חודש תשרי תש"פ