רש"י/בבא קמא/נו/ב

כיון דאפקוה. איכא משיכה ושינוי רשות דהוי קנויה לכל מילי:

דקמו לה באפה. שלא משכוה אלא עמדו בפניה לכל צד שלא תלך אנה ואנה אלא לקמה לאכול:

מעמיד. משמע שאוחזה בידו ומוליכה לקמה:

הכישה. במקל אמרת לן בההיא דהמעמיד ומשום הכי מיחייב:

ולסטים נמי דהכישוה. במקל ואשמועינן מתני' דהכישה במקל זו היא משיכה:

אלא תחתיו דשומר. והכי משמע מסרה שומר לרועה נכנס הרועה תחתיו ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני והראשון מסתלק:

שומר שמסר לשומר חייב. אפילו באונסין דאמר ליה מפקיד את מהימנת לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבועה שנאנסה בפ' המפקיד (ב"מ לו:):

לברזיליה.לתלמידו:

שומר אבידה. הכניס אבידת חבירו לביתו כדכתיב ואספתו אל תוך ביתך וגו' (דברים כב):

דלא בעי למיתב רפתא לעניא. דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מובלכתך בדרך נפקא לן במס' סוכה (ד' כה:):