שו"ת חתם סופר/א/קצ

שלום ושמחת יום טוב לך תלמיד האהוב כנפשי הרבני כבוד מו"ה ליזר דרעזניץ נ"י:

מכתבך הנעים הגיעני עתה אחר תפלת מנחה ואמרתי להשיב מיד מ"ש לפי דברי גאונים בענין כתיבת בני המן בריש שיטה וסוף שיטה י"ל קושיית הגאון מה' אליהו ווילנא זצ"ל דמאי קא משמע לן ר"י בר בון בירושלמי דצריך למיכתב בריש דפא וסוף דפא וכתבת לשיטת ר"ת לא הוזכר כמה ריווח יהיה בין לבינה לאריח והוצרך להודיענו שיהיה רוחב השיטה ביניהם אלו דבריך ורצונך דהוא אמינא למכתב איש ואת פרשנדתא ואת וכו' בחדא שיטה בהפסק מעט ביניהם קא משמע לן ר"י בר בון דלא הנה הועלת לר"ת אבל לשיטת רש"י שבר"ן סוף פרק קמא דמגילה דהיינו לבינה שהוא החלק בין תיבה לתיבה יהיה שעורו כלבינה פעמיים כאריח אם כן מה יענה על קושיית הגאון ועל כרחך צריכים לתירוצו ועוד לר"ת מי ניחא וכי הודיענו ר"י בר בון איזה ואת יבוא בסוף דפא אי ואת השייך לפרשנדתא כמו שהוא האמת או ואת דדלפון הרי לא הקפיד אלא שיהיה איש בראשו ואת בסופו ועדיין נוכל לטעות כנ"ל:

על כרחך אין לנו אלא כתירוץ הגאון דאשמועינן למכתב איש אף על גב שאינו שייך לבני המן ולא הבנתי מה שכתבת המן נקרא איש ואצטליב בהאי צליבא הא האי איש לא קאי אחמש מאות ומטעם שכתבו הראשונים ז"ל דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אלו חמש מאות על כן מצרפינן להו במפלתן והמן לא נתלה באותו פרק אלא כבר היה תלוי ועומד מיום שני של פסח והם נתלו בי"ג אדר שלאחריו:

והנה אני כתבתי שאף על פי שהאמת דבריש דפא וסופא היינו שיטה ולא הוזכר עמוד בירושלמי מכל מקום מסברא אמינא לכותבם בסוף עמוד שלא לכתוב שיטה למטה מהם שלא תהיה תקומה למפלתן ועל זה כתבת הרי גם שירת האזינו נכתבת כן לבינה על גבי לבינה מזה הטעם בעצמו כמ"ש הר"ן הנ"ל ואפילו הכי כותבים ה' שיטות למטה ממנה ולא חיישינן להנ"ל יפה כתבת ומשם ראיה דידי מדהזכירו בשירת האזינו למכתב אחריה ה' שיטות ולא הזכירו כאן שמע מינה דלא בעי למכתב אחריהם שום שיטה וממילא אין לכתוב וכאשר אבאר דהנה המסדר חומת בנינו אריח על גבי אריח יכבד הבנין ויפול החומה תחתיה אמנם השורה התחתונה תהיה קיימת אם יש לה יסוד הגון ושירת האזינו מדברת משונאי ישראל אך מסיימת וכפר אדמתו עמו על כן ניתן יסוד לשיטה אחרונה שתהיה אדמתו עמו קיימת והעליונים שונאינו יכרעו ויפולו מה שאין כן בני המן מסיים ויזתא עשרת למה ניתן להם יסוד זהו דעתי ואין לי ראיה אחרת אלא טוב למעט בטעות מנהג אבותינו שעל כל פנים יפה נהגו לסיים בסוף עמוד אלא הטעות במה שמתחילים בראש עמוד:

עוד כתבת מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק לא ידעתי מה רצית בזה אולי להקשות על רז"ל מדוע לא ניתן להם תקומה הלא ידעת דברי חז"ל פרק קמא דעבודה זרה לא יהיה שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו והכי נמי הרמז שלא יהיה תקומה לכל העושים מעשה מלכי כנען ומעשי המן ובניו וכשנתלו המן ובניו כבר יצאו מהם אותם פרידות טובות שהיו עתידים להתגייר ומהמן לא היה עתיד לצאת עוד מי שנתגייר ואסיים בברכת החג ושמחת אתה וביתך כנפשך היפה אף נעים ונפש אוהב נפשו הבא על החתום:

פרעסבורג נגהי ליום עש"ק הגדול תקע"ד לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:

---

---

שולי הגליון

---

---