חכמת אדם/קח: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (נבדק טכנית) |
||
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{מרכז|{{גופן|4||'''דין שצריך לפרוש מאשתו קודם לווסתה''' {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קפד|סי' קפ"ד]]}}}}}} | |||
{{ | {{אות סעיף|א}} רוב נשים יש להם ווסת {{ממ|ר"ל זמן קבוע אורח כנשים}} לראות בזמן ידוע או מכ' יום לכ' יום או פחות או יותר כאשר נבאר פרטיהם בכלל קי"ב וכשהגיע הזמן לראות צריך לפרוש ממנה עונה אחת י"א שהוא מדאורייתא דכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם וסמיך ליה והדוה בנדתה ללמד כשhגיע זמן נדתה יהיו מוזהרים ומופרשים ממנה וי"א דקרא אינו אלא אסמכתא והפרישה אינו אלא מדרבנן שמא תראה בשעת תשמיש וכן דעת רוב הפוסקים ולכ"ע אין צריך לפרוש אלא מתשמיש לבד אבל משאר קריבות שאסור בימי נדתה מותר ובחיבוק ונישוק יש אוסרין אפי' למאן דס"ל ווסתות דרבנן שקרוב הדבר שיבא ג"כ לידי בעילה ויש מתירין כיון דהבעילה גופא אינו אלא מדרבנן והמחמיר תבא עליו ברכה {{ממ|סעיף א' ב' ובש"ך}}: | ||
{{ | {{אות סעיף|ב}} וכמה היא העונה או יום או לילה כיצד אם דרכה לראות ביום פורש ממנה אותו יום כולו אפי' אם דרכה לראות בסוף היום ומותר מיד בלילה שלאחריו ואם הוא בתחלת היום אעפ"י שלא ראתה אסור כל אותו היום ומותר בלילה שלפניו וכן הדין אם ווסתה לראות בתחלת הלילה אעפ"י שלא ראתה אסורה כל אותו הלילה וכן אפי' אם ווסתה לראות בסוף הלילה אסור אף בתחלת הלילה ומותר ביום שלפניו וכן ביום שלאחריו אם לא ראתה וי"א דחשבינן לעולם י"ב שעות ליום וי"ב שעות ללילה ולכן יש להחמיר כחומרת שניהם {{ממ|בש"ך סק"ז יש ט"ס מש"כ שעות זמניות צ"ל שעות שוות ומש"כ וכה"ג וכו' ע' בס"ט}} ואפילו בתמוז שהלילות קצרות צריכים לחשוב לחומרא י"ב שעות צריכים פרישה ואם ווסתה בסוף היום אזלינן לחומרא אף שהיום ארוך צריכה לפרוש כל היום {{ממ|ש"ך ס"ק ז' ועיין סדרי טהרה}}: | ||
{{ | {{אות סעיף|ג}} בד"א שיש לה ווסת קבוע באיזו זמן שתראה ביום או בלילה כגון שרואה לעולם בתחלתו או לעולם באמצעיתו או לעולם בסופו ואז א"צ לפרוש אלא אותה עונה שהווסת בתוכו אבל אם רגילה לראות ביום ואין לה שעה קבוע רק לפעמים בתחלתו ופעמים באמצעיתו ופעמים בסופו א"כ כל היום וסתה וצריך לפרוש עונה מקודם לה היינו כל הלילה {{ממ|ש"ך שם}} אבל מנ"י וכו"פ כדעת כל הפוסקים דלעולם אין חילוק וא"צ פרישה לכל היותר אלא עונת הווסת. ונ"ל דבעונות הווסת וכן אם לפעמים רואה בתחלתו ופעמים באמצעיתו ופעמים בסופו הוי כל היום עונת הווסת ואסורה כל היום מדאורייתא לכ"ע: {{בינת אדם|א}} | ||
{{ | {{אות סעיף|ד}} אם רגילה לראות בהנץ החמה ולא ידעה אם קודם הנץ החמה או אחריו אינה אסורה אלא ביום דבלילה מותר דהוי ס' דרבנן אבל ביום דאפי' ראתה קודם הנץ היתה אסורה ביום ונחשב היום כמו ודאי וכן אם רגילה לראות ביהש"מ אינה אסורה אלא בלילה {{ממ|מה שהקשה הס"ט והרי קיי"ל דמע"הש נחשב ליום ולמה תלינן כאן בהנץ החמה דוקא נ"ל עפ"י מש"כ הכו"פ דראיית הנדה היא תלויה דלפעמים גורם מה שהחמה נכנסה תחת הארץ או למעלה מהארץ וא"כ לק"מ}} {{ממ|סעיף ד'}} ואם רגילה לראות ראיה מקודם הנץ החמה עד אחר הנץ אסורה בלילה וביום כשיעור הנמשך בו {{ממ|בש"ך ס"ק ט"ו ט"ס וצ"ל קודם הנץ כו' וכל היום שלפניו כו'}}: | ||
{{ | {{אות סעיף|ה}} אם הווסת נמשך איזה ימים ששופעת או מזלפת אינה צריכה לפרוש אלא עונה הראשונה של תחלת הווסת ולא אמרינן שכולה ראיה אחת היא או שכל יום ויום הוא ווסת בפ"ע אלא אמרינן שעונה הראשונה הוא התחלתה והשאר נמשך מזה כיון שכבר נפתח המעיין לא נסתם עד איזה ימים ואותה העונה היא שגרמה הראיה {{ממ|סעיף ו}}: | ||
{{ | {{אות סעיף|ו}} אשה שאין דרכה לראות בפחות מכ' יום לכ' יום אבל אח"כ אין לה קצבה ועפ"י רוב תראה מכ"ו יום לכ"ו יום אלא שלפעמים מקדמת שעת ווסתה ורואות לכ"א או לכ"ב ועד כ"ו ולפעמים מאחרת לכ"ז וכ"ח וכיוצא בו אם כבר קבעה ווסתה ג"פ ליום כ"ו ולא עקרה ג"פ רצופים ליום אחר כאשר נבאר משפטי קביעות הווסת ועקירתה בכלל קי"ב וא"כ עד ליל כ' ודאי מותרת ובליל כ"ו ודאי אסורה רק מקודם לזה ואחר זה י"ל כיון דקיי"ל בסי' הקודם לזה דאזלינן בתר התחלת הווסת וא"כ ה"נ תאסר ליל כ"א שהיא עונה ראשונה ממה שנשתנה אצלה ואפשר גם ליל כ"ז מפני האיחור יותר ואמנם י"ל דלא דמי דדוקא התם שראתה בכל אותן הימים כבר נפתח מעינה שפיר אזלינן בתר התחלה אבל הכא בכל יום חיישי' שמא תראה {{ממ|הש"ג בפ"ב דשבועות מחמיר וכ"כ מנ"י וכו"פ וס"ט אך בש"ג מסיק דשאל למהר"ן והשיב לו בדרך מו"מ דיש להקל וכ"כ לבוש בסי' קפ"ז ושינה לשון רמ"א וכ' צריך לפרוש ממנה בעונה שב' או ג' ימים קודם לכן או אח"כ עכ"ל וכ"כ הש"ך סי' קפ"ט ס"ק נ"ט ולא ידעתי למה המתין הש"ך להקשות על רמ"א עד סי' קפ"ט ולא הק' בסי' קפ"ד שהרי שם מבואר בש"ע דאזלי' בתר התחלת הווסת והרמ"א לא הגיה שם ש"מ דמודה ובסי' קפ"ט שם שכ' רמ"א וכן עיקר היינו מטעמא שכ' הב"י דהרז"ה ורא"ש שם אזלי לשיטתם דפסקו הכי בסי' קפ"ד דאזלינן בתר התחלת הווסת}} והדעת מכרעת כהמחמירין ואמנם נראה דוקא ברגילה בכך אבל בלא"ה אינה חוששת אלא כדין שאר כל ווסת שאינו קבוע שנעקר בפעם אחד כדלקמן כלל קי"ב. ונ"ל דאם אירע ליל טבילה או שיוצא לדרך דאפשר יש לסמוך אדעת המתירין ואינה צריכה לחוש אלא לעונה הראשונה {{ממ|וביוצא לדרך נ"ל דלכ"ע מותר שהרי יש מקילין בלא"ה אפי' סמוך לווסתה ממש כדבסמוך בסי' ז'}} ומ"מ נ"ל דאם קבעה ווסתה שהיא רואה תמיד בלילה או תמיד ביום נ"ל דאין צריך להחמיר אלא באותה עונה שרואה ב' או ג' ביום או בלילה: | ||
{{ | {{אות סעיף|ז}} היוצא לדרך צריך לפקוד אשתו אפי' סמוך לווסתה ולכ"ע חייב לדבר על לבה דברי פיוסין ודברי ריצוי וחיבוק ונישוק אלא דרוב הפוסקין מתירין אפי' תשמיש וסמכו אקרא דוידעת כי שלום אהלך דכיון דאשה משתוקקת לבעלה בשעה שיוצא לדרך יותר משאר הימים כדכתיב ואל אישך תשוקתך ואמרו חז"ל דזה קאי על שעת יציאת בעלה לדרך וחששו חז"ל שמא תזנה כיון שאין בעלה בעיר ואין אימת בעלה עליה ולפיכך התירו אפי' סמוך לווסתה שהרי פרישה לווסת אינו אלא מדרבנן לרוב הפוסקים {{בינת אדם|ב}} {{ממ|והחולקין ס"ל דהפרישה דאורייתא אבל בליל הטבילה אסור לכ"ע סמוך לווסתה (כו"פ ססי' קפ"ז וס"ט סי' קפ"ד}}: | ||
{{ | {{אות סעיף|ח}} בד"א שצריך לפרוש בגדולה אבל בקטנה שלא הגיעה לי"ב שנים או שלא הביאה סימנים וכן זקנה שנסתלקו דמיה שלא קבעתו ג"פ {{ממ|ועיין בסי' קפ"ט ס"ק מ"ג ובנק"הכ שם}} ומעוברת לאחר ג' חדשים לעיבור' וכן מינק' כל כ"ד חודש משנולד הולד אפי' גמלתו או מת הולד כולן מותרין וא"צ פרישה סמוך לווסתן ר"ל לווסת שהיה לה מקודם אבל אם ראתה פעם א' בימי עיבור והנקה מבואר לקמן ובסימן קפ"ט דחוששת כמבואר דינם בכלל קי"ב בסופו {{ממ|סעיף ג'}} {{ממ|בש"ך סי' קפ"ז ס"ק י"ט מש"כ בשם רש"ל וסיים וע"ל סימן קפ"ט סעי' ל"ג כונתו דשם מבואר דמעוברת ומניקה אפי' בפעם אחת חוששת}} ואם היתה נחבאת במחבא מפני פחד קיי"ל דחרדה מסלקת הדמים ולכן אפילו הגיע שעת ווסתה אינה חוששת לו וי"א דלא מהני זה אלא לענין דאם עבר הווסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה בלא בדיקה אבל לכתחלה צריכה בדיקה דבשלמא מעוברת ומניקה חזינן דדמיהם מסולקין משא"כ בזו אנו רואין כמה נשים אע"ג שהיו במחבא לא שינו תפקידם {{ממ|סעיף ח'}}: | ||
{{ | {{אות סעיף|ט}} כל הנשים חוץ מאלו המסולקת בדמים כשיגיע הווסת צריכה בדיקה דאמרינן חזקה אורח בזמנו עכ"פ מדרבנן עבר הווסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה י"א דא"צ בדיקה כלל כיון שלא הרגישה וי"א דאעפ"כ אסורה עד שתבדוק וכן עיקר ומ"מ אפי' שהתה זמן מה אחר זמן ווסתה מהני בדיקה וי"א דצריכה לבדוק תיכף וא"ל בדקה תיכף לא מהני בדיקתה אח"כ דס"ל דאע"ג דווסתות דרבנן כעין דאורייתא תיקון והכו"פ מקיל כדעת הש"ע וכ"ז בווסתות הקבוע לימים לבד אבל בווסתות שע"י מקרים שבגופה כיון שהרגישה במקרים הללו ולא בדקה אפילו בווסתות שאינו קבוע אסורה לשמש עד שתבדוק {{ממ|ט"ז סי' קפ"ט ס"ק ל"ח}}: | ||
{{ | {{אות סעיף|י}} אשה שיש לה ווסת לימים לבד או לימים ולמקרי' כאשר נבאר בכלל קי"ב והגיע שעת ווסתה אסור לבא עליה עד שישאלנה ואם שהתה אחר הווסת שיעור שתספור ז"נ ותטבול מותר בלא שאלה דאימר לא ראתה ואת"ל שראתה שמא טבלה ואם היה לה ווסת לימים וליוסת הגוף כגון קפיצה או שאוכלת שיש ופלפלין {{ממ|עיין ש"ך שם ס"ק ל"ב}} כיון שתלוי במעשה אימר לא קפצה ולא ראתה וא"צ שישאלנה אבל חוששת לעונה בינונית שהוא מל' יום לל' יום כדין ווסת דלעיל אבל אם היתה בחזקת טמאה מבואר לקמן סי' ב': | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} |
גרסה אחרונה מ־12:00, 12 ביוני 2020
< הקודם · הבא > |
א רוב נשים יש להם ווסת (ר"ל זמן קבוע אורח כנשים) לראות בזמן ידוע או מכ' יום לכ' יום או פחות או יותר כאשר נבאר פרטיהם בכלל קי"ב וכשהגיע הזמן לראות צריך לפרוש ממנה עונה אחת י"א שהוא מדאורייתא דכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם וסמיך ליה והדוה בנדתה ללמד כשhגיע זמן נדתה יהיו מוזהרים ומופרשים ממנה וי"א דקרא אינו אלא אסמכתא והפרישה אינו אלא מדרבנן שמא תראה בשעת תשמיש וכן דעת רוב הפוסקים ולכ"ע אין צריך לפרוש אלא מתשמיש לבד אבל משאר קריבות שאסור בימי נדתה מותר ובחיבוק ונישוק יש אוסרין אפי' למאן דס"ל ווסתות דרבנן שקרוב הדבר שיבא ג"כ לידי בעילה ויש מתירין כיון דהבעילה גופא אינו אלא מדרבנן והמחמיר תבא עליו ברכה (סעיף א' ב' ובש"ך):
ב וכמה היא העונה או יום או לילה כיצד אם דרכה לראות ביום פורש ממנה אותו יום כולו אפי' אם דרכה לראות בסוף היום ומותר מיד בלילה שלאחריו ואם הוא בתחלת היום אעפ"י שלא ראתה אסור כל אותו היום ומותר בלילה שלפניו וכן הדין אם ווסתה לראות בתחלת הלילה אעפ"י שלא ראתה אסורה כל אותו הלילה וכן אפי' אם ווסתה לראות בסוף הלילה אסור אף בתחלת הלילה ומותר ביום שלפניו וכן ביום שלאחריו אם לא ראתה וי"א דחשבינן לעולם י"ב שעות ליום וי"ב שעות ללילה ולכן יש להחמיר כחומרת שניהם (בש"ך סק"ז יש ט"ס מש"כ שעות זמניות צ"ל שעות שוות ומש"כ וכה"ג וכו' ע' בס"ט) ואפילו בתמוז שהלילות קצרות צריכים לחשוב לחומרא י"ב שעות צריכים פרישה ואם ווסתה בסוף היום אזלינן לחומרא אף שהיום ארוך צריכה לפרוש כל היום (ש"ך ס"ק ז' ועיין סדרי טהרה):
ג בד"א שיש לה ווסת קבוע באיזו זמן שתראה ביום או בלילה כגון שרואה לעולם בתחלתו או לעולם באמצעיתו או לעולם בסופו ואז א"צ לפרוש אלא אותה עונה שהווסת בתוכו אבל אם רגילה לראות ביום ואין לה שעה קבוע רק לפעמים בתחלתו ופעמים באמצעיתו ופעמים בסופו א"כ כל היום וסתה וצריך לפרוש עונה מקודם לה היינו כל הלילה (ש"ך שם) אבל מנ"י וכו"פ כדעת כל הפוסקים דלעולם אין חילוק וא"צ פרישה לכל היותר אלא עונת הווסת. ונ"ל דבעונות הווסת וכן אם לפעמים רואה בתחלתו ופעמים באמצעיתו ופעמים בסופו הוי כל היום עונת הווסת ואסורה כל היום מדאורייתא לכ"ע: א
ד אם רגילה לראות בהנץ החמה ולא ידעה אם קודם הנץ החמה או אחריו אינה אסורה אלא ביום דבלילה מותר דהוי ס' דרבנן אבל ביום דאפי' ראתה קודם הנץ היתה אסורה ביום ונחשב היום כמו ודאי וכן אם רגילה לראות ביהש"מ אינה אסורה אלא בלילה (מה שהקשה הס"ט והרי קיי"ל דמע"הש נחשב ליום ולמה תלינן כאן בהנץ החמה דוקא נ"ל עפ"י מש"כ הכו"פ דראיית הנדה היא תלויה דלפעמים גורם מה שהחמה נכנסה תחת הארץ או למעלה מהארץ וא"כ לק"מ) (סעיף ד') ואם רגילה לראות ראיה מקודם הנץ החמה עד אחר הנץ אסורה בלילה וביום כשיעור הנמשך בו (בש"ך ס"ק ט"ו ט"ס וצ"ל קודם הנץ כו' וכל היום שלפניו כו'):
ה אם הווסת נמשך איזה ימים ששופעת או מזלפת אינה צריכה לפרוש אלא עונה הראשונה של תחלת הווסת ולא אמרינן שכולה ראיה אחת היא או שכל יום ויום הוא ווסת בפ"ע אלא אמרינן שעונה הראשונה הוא התחלתה והשאר נמשך מזה כיון שכבר נפתח המעיין לא נסתם עד איזה ימים ואותה העונה היא שגרמה הראיה (סעיף ו):
ו אשה שאין דרכה לראות בפחות מכ' יום לכ' יום אבל אח"כ אין לה קצבה ועפ"י רוב תראה מכ"ו יום לכ"ו יום אלא שלפעמים מקדמת שעת ווסתה ורואות לכ"א או לכ"ב ועד כ"ו ולפעמים מאחרת לכ"ז וכ"ח וכיוצא בו אם כבר קבעה ווסתה ג"פ ליום כ"ו ולא עקרה ג"פ רצופים ליום אחר כאשר נבאר משפטי קביעות הווסת ועקירתה בכלל קי"ב וא"כ עד ליל כ' ודאי מותרת ובליל כ"ו ודאי אסורה רק מקודם לזה ואחר זה י"ל כיון דקיי"ל בסי' הקודם לזה דאזלינן בתר התחלת הווסת וא"כ ה"נ תאסר ליל כ"א שהיא עונה ראשונה ממה שנשתנה אצלה ואפשר גם ליל כ"ז מפני האיחור יותר ואמנם י"ל דלא דמי דדוקא התם שראתה בכל אותן הימים כבר נפתח מעינה שפיר אזלינן בתר התחלה אבל הכא בכל יום חיישי' שמא תראה (הש"ג בפ"ב דשבועות מחמיר וכ"כ מנ"י וכו"פ וס"ט אך בש"ג מסיק דשאל למהר"ן והשיב לו בדרך מו"מ דיש להקל וכ"כ לבוש בסי' קפ"ז ושינה לשון רמ"א וכ' צריך לפרוש ממנה בעונה שב' או ג' ימים קודם לכן או אח"כ עכ"ל וכ"כ הש"ך סי' קפ"ט ס"ק נ"ט ולא ידעתי למה המתין הש"ך להקשות על רמ"א עד סי' קפ"ט ולא הק' בסי' קפ"ד שהרי שם מבואר בש"ע דאזלי' בתר התחלת הווסת והרמ"א לא הגיה שם ש"מ דמודה ובסי' קפ"ט שם שכ' רמ"א וכן עיקר היינו מטעמא שכ' הב"י דהרז"ה ורא"ש שם אזלי לשיטתם דפסקו הכי בסי' קפ"ד דאזלינן בתר התחלת הווסת) והדעת מכרעת כהמחמירין ואמנם נראה דוקא ברגילה בכך אבל בלא"ה אינה חוששת אלא כדין שאר כל ווסת שאינו קבוע שנעקר בפעם אחד כדלקמן כלל קי"ב. ונ"ל דאם אירע ליל טבילה או שיוצא לדרך דאפשר יש לסמוך אדעת המתירין ואינה צריכה לחוש אלא לעונה הראשונה (וביוצא לדרך נ"ל דלכ"ע מותר שהרי יש מקילין בלא"ה אפי' סמוך לווסתה ממש כדבסמוך בסי' ז') ומ"מ נ"ל דאם קבעה ווסתה שהיא רואה תמיד בלילה או תמיד ביום נ"ל דאין צריך להחמיר אלא באותה עונה שרואה ב' או ג' ביום או בלילה:
ז היוצא לדרך צריך לפקוד אשתו אפי' סמוך לווסתה ולכ"ע חייב לדבר על לבה דברי פיוסין ודברי ריצוי וחיבוק ונישוק אלא דרוב הפוסקין מתירין אפי' תשמיש וסמכו אקרא דוידעת כי שלום אהלך דכיון דאשה משתוקקת לבעלה בשעה שיוצא לדרך יותר משאר הימים כדכתיב ואל אישך תשוקתך ואמרו חז"ל דזה קאי על שעת יציאת בעלה לדרך וחששו חז"ל שמא תזנה כיון שאין בעלה בעיר ואין אימת בעלה עליה ולפיכך התירו אפי' סמוך לווסתה שהרי פרישה לווסת אינו אלא מדרבנן לרוב הפוסקים ב (והחולקין ס"ל דהפרישה דאורייתא אבל בליל הטבילה אסור לכ"ע סמוך לווסתה (כו"פ ססי' קפ"ז וס"ט סי' קפ"ד):
ח בד"א שצריך לפרוש בגדולה אבל בקטנה שלא הגיעה לי"ב שנים או שלא הביאה סימנים וכן זקנה שנסתלקו דמיה שלא קבעתו ג"פ (ועיין בסי' קפ"ט ס"ק מ"ג ובנק"הכ שם) ומעוברת לאחר ג' חדשים לעיבור' וכן מינק' כל כ"ד חודש משנולד הולד אפי' גמלתו או מת הולד כולן מותרין וא"צ פרישה סמוך לווסתן ר"ל לווסת שהיה לה מקודם אבל אם ראתה פעם א' בימי עיבור והנקה מבואר לקמן ובסימן קפ"ט דחוששת כמבואר דינם בכלל קי"ב בסופו (סעיף ג') (בש"ך סי' קפ"ז ס"ק י"ט מש"כ בשם רש"ל וסיים וע"ל סימן קפ"ט סעי' ל"ג כונתו דשם מבואר דמעוברת ומניקה אפי' בפעם אחת חוששת) ואם היתה נחבאת במחבא מפני פחד קיי"ל דחרדה מסלקת הדמים ולכן אפילו הגיע שעת ווסתה אינה חוששת לו וי"א דלא מהני זה אלא לענין דאם עבר הווסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה בלא בדיקה אבל לכתחלה צריכה בדיקה דבשלמא מעוברת ומניקה חזינן דדמיהם מסולקין משא"כ בזו אנו רואין כמה נשים אע"ג שהיו במחבא לא שינו תפקידם (סעיף ח'):
ט כל הנשים חוץ מאלו המסולקת בדמים כשיגיע הווסת צריכה בדיקה דאמרינן חזקה אורח בזמנו עכ"פ מדרבנן עבר הווסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה י"א דא"צ בדיקה כלל כיון שלא הרגישה וי"א דאעפ"כ אסורה עד שתבדוק וכן עיקר ומ"מ אפי' שהתה זמן מה אחר זמן ווסתה מהני בדיקה וי"א דצריכה לבדוק תיכף וא"ל בדקה תיכף לא מהני בדיקתה אח"כ דס"ל דאע"ג דווסתות דרבנן כעין דאורייתא תיקון והכו"פ מקיל כדעת הש"ע וכ"ז בווסתות הקבוע לימים לבד אבל בווסתות שע"י מקרים שבגופה כיון שהרגישה במקרים הללו ולא בדקה אפילו בווסתות שאינו קבוע אסורה לשמש עד שתבדוק (ט"ז סי' קפ"ט ס"ק ל"ח):
י אשה שיש לה ווסת לימים לבד או לימים ולמקרי' כאשר נבאר בכלל קי"ב והגיע שעת ווסתה אסור לבא עליה עד שישאלנה ואם שהתה אחר הווסת שיעור שתספור ז"נ ותטבול מותר בלא שאלה דאימר לא ראתה ואת"ל שראתה שמא טבלה ואם היה לה ווסת לימים וליוסת הגוף כגון קפיצה או שאוכלת שיש ופלפלין (עיין ש"ך שם ס"ק ל"ב) כיון שתלוי במעשה אימר לא קפצה ולא ראתה וא"צ שישאלנה אבל חוששת לעונה בינונית שהוא מל' יום לל' יום כדין ווסת דלעיל אבל אם היתה בחזקת טמאה מבואר לקמן סי' ב':
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |